אוהב ישראל – קטע 46

ארבעה מינים שבלולב הם נגד ד' אותיות הוי"ה בניקוד קמץ ושם זה הוא שם של חסד. רק שאין להחסד התפשטות וזהו סוד וקמץ הכהן וחג שמיני עצרת הוא נגד ד' אותיות השם הק' הוי"ה בנקודת פתח היינו שבחג הזה יש להחסד התפשטות בכל האורות העליונים ובכל העולמות העליונים ובכל הכוחות עליונים ותחתונים וכ"ז ע"י שאנו עושין הקפות ומשמחין בשמחת תורה שם בן ד' אותיות בנקודת קמץ גימ' צ' וזהו סוד טי"ת יודי"ן שבהויו"ת וזהו שאנו אומרים בכל יום פותח את ידיך כלומר שאנו מבקשין מהבורא הנכבד והנורא לפתוח את היודי"ן שיהיה להחסד התפשטות בכל האורות עליונים ובכל העולמות העליונים ובכל הכוחות עליונים ותחתונים וכ"ז צריכין ישראל לעשות ע"י הקפות שיהיו בנקודת פתח כנ"ל עשרה הויו"ת בנקודת פתח עולה גימ' ת"ק כלומר ע"י שאנו עושין כ"ז ע"י הקפות יזכנו הבורא חי עולמים לעץ החיים מהלך ת"ק שנה ע"כ אני זוכר:

יפתח ה' את אוצרו הטוב גו'. כי השם הגדול שבאוצר של יראת שמים הוא בלי ניקוד וכאשר יאיר מנתיב העליון מיראה עילאה הגדולה מאהבה ובחכמה יסד ארץ ויהי' מנוקד ג"כ בנקודת פתח וזהו יפתח ה' כו' את השמים זהו הנקוד נק' שמים שהוא וא"ו והוא צורת ת"ם החקוקה בכסא שמשתטחות בכל הד' עולמות הרמוזים בד' אותיות השם הגדול ומבקש רחמים על ישראל ואז כונן שמים כו' ומי יקים יעקב ונעשה מן הנקודות ווי העמודים אמות הסיפים אשר דרך שם עוברים כל ההשפעות טובות ישועות ונחמות וזהו לתת מטר ארצך בעתו ולברך מספרו ידוע והלוית כמו וילוו עליך וישרתוך וזהו ביום השמיני עצרת כאשר שמיטה נכלל' ומעוטרת ביובל ונהרא מיראה הגדולה מאהבה ומלכא יתיב בתרעא ולכן כוונת קדושת היום ההוא השם הגדול בנקודת פתח והבן: לקוטי נ"ך הושע

זרעו לכם לצדקה הנה הצדקה נמשל לזריעה ממש דכמו שאנו רואין דרך בני אדם כשרוצים לזרוע לוקחים תבואה ומטמינים אותה בארץ עד שנרקבה וחוזרין וצומחין למעלה וכשנגמר גידולה קוצרין אותה ומוצאין אז כמה וכמה פעמים כמו שהוציאו בהזריעה ומי הוא הפתי יסור הנה ויאמר בלבו מה לי לצרה הזאת להפסיד תבואתי שהוא כבר בעין ולאבדה בידים להלניעה בארץ שתהא נרקבת ולהיות עיני מייחלות ומצפות שתצמח ומי יודע אם תצלח ולא יגיע לה איזה הפסד ח"ו ובודאי מי שהוא אומר זה הוא חסר תבונה ואינו מאמין בהש"י שהגם שלעיני ב"ו נראה שהוא הפסד וכליון להתבואה עכ"ז יבטח בהש"י שישלח ברכה והצלח' במעשה ידיו ויעלה מכל גרעין וגרעין כמה וכמה גרעינים כמ"כ בענין צדקה יש איש אשר ירע לבבו באחיך האביון ומתיירא לפתוח את ידו וליתן צדקה כי היאך יחסר ממונו בחסרון לא יוכל להמנות ואינו מאמין שהש"י ימלא חסרונו ואדרבא יוסיף לו שפע וברכה ע"ד מלח ממון חסר אך מי שיש לו איזה שכל ומדע אז הוא מאמין בהש"י בכל לבבו באמת כמו בזריעה בוא וראה דבזריעה נותנת הארץ פריה בשפע רב ומעשרת את בעליה ובאמת הארץ לית לה מגרמה כלום אך היא מקבלת משמים בבחי' צדקה דשמים וארץ הם בבחי' דכר ונוקבא כמ"כ האדם משפיע ממונו לעניים ואביונים וסובר דמשלו הוא נותן להם ושוכח מאין בא לו השפע והעשירות כי גם זהו מתת אלהים אשר נתן לו עושר ונכסים ג"כ בתורת צדקה ולא ע"פ מעשיו וכן כשהאדם מתבונן במצות פו"ר אז רואה שהוא ג"כ בענין זה כמו שאחז"ל כל מי שאינו נושא אשה ומוליד בנים כאלו שופך דמים וממעט את הדמות ולא יאמר האדם למה אתן בחנם חילי וכוחי ואוני הטיפה הבאה מהמוח וספק אם יעשה פרי וגם כי יצליחו ויעשו פרי מי יודע אם יהיה לו במה לפרנסם ואף במחשבתו לא יעלה דברים כאלו רק יבטח בהש"י ויעשה מה שמוטל עליו ויאמין שיגמור מחשבתו לטוב ויצליח ויעשה פרי הטוב לו ויזמין לו די מחסורו כל צרכו ובהדי כבשי דרחמנא למה ליה ולכן מכנה הכתוב מצות פו"ר ג"כ בלשון זריעה כמ"ש בבוקר זרע זרעך גו' דהוא דומה ממש לזריעה וכמו כן במצות שבת שנתן לנו הש"י שהאדם מייגע א"ע כל ימות החול להרויח ולמצוא טרף לביתו ודי מחסורו אשר יחסר לו וביום שבת שובת ונח מיגיעו וא"כ לכאורה השכל מחייב שבכל ימי החול יוציא ממונו כראוי לו לאכול כנפשו וליהנות מעמלו ומיגיע כפיו אבל בשבת לא יוציא כ"א דבר מועט היותר הכרחי להחיות את נפשו כי בשבת לא הרויח כלום ובאמת נהפוך הוא שציוה הש"י עלינו לענג ולכבד את השבת בכל היותר האפשרי ועוד יותר כמ"ש לוו עלי ואני פורע ומי שמאמין בהש"י באמת יבטח ויענג את השבת יותר מכדי יכולתו וידע בבירור שהש"י ישלם לו במיטב ויזמין לו די צרכו ויותר כמו שהוציא לענג את השבת יותר מכפי יכולתו והשגתו ובמדה שאדם מודד כו' ובשאר ימי החול רשאי לצמצם הוצאתו כי באמת משבת באה שפע וברכה לששת ימי החול ובוא וראה שבכולם ציוה הש"י להקדיש לו הראשית כמו בזריעה ציוה להפריש ביכורים כמ"ש ראשית ביכורי אדמתך גו' ותרומה ומעשרות שהם הבכורה וציוה הש"י עלינו לקדש לו כל בכור וכמ"כ בצדקה נק' ג"כ ראשית וכמ"כ במצות פו"ר ראשית אונו לו משפט הבכורה וציוה הש"י עלינו לקדש לו כל בכור וכמ"כ בצדקה צריך מקודם לעשר הקרן מממונו ואח"כ הריוח שיתן לו הש"י וגם בנתינת המעשר והצדקה עצמה יש ראשית היינו שצריך להקדים הקרוב קרוב יותר ועניי העיר מעניי עיר אחרת ות"ח מע"ה כו' כמבואר בפוסקים ובש"ע הלכה למעשה וגם השבת הוא הראשית מששת ימי המעשה שהוא נקודה הפנימית המחיה את כל ימי החול וצריך לקדשו ולא אלו המינים בלבד אלא אפילו מן החכמה צריך להפריש ממנה הראשית לה' שהוא היראה דכתיב ראשית חכמה יראת ה' והמשכיל יבין מדעתו: ירמיה

כי ה' ברא חדשה בארץ נקבה תסובב גבר הנה כל דבר בעולם קודם שבא לידי השבירה וביטול המציאות אז עדיין לא נגמר שלימות הכלי כי עומדת בכל יום להשבר ולבוא לידי הפסד וכליון אבל כשבא כבר לידי ביטול ושבירה ואז נכנס הדבר בבחי' מ"ה ומזה המ"ה בא התחדשות הארה חדשה להכלי ההוא וזהו שמקיים אותה כמו התבואה כ"ז שהיא שלימה בארץ אז א"א לה שתצמח ותעשה פרי אך כשהיא נרקבת ובא לידי אפס ואין אז מצמיח הישועה והבן זה והנה אף שהשבירה זו הוא כפי הנראה גבורה ודין אעפ"כ מעוטף בתוכו רחמים גדולים מחמת שע"י השבירה והביטול בא התיקון והוא בחי' דכר שהוא רחמים וזש"ה ה' ברא חדשה בארץ היינו שנותן להכלי בחי' חדשה מבחי' וזש"ה נקב' תסובב גבר ר"ל שהכלי מסובב' הגבר ר"ל שאע"פ שהיא באה לידי שבירה וביטול שהוא דין וגבורה בחי' נוקבא אעפ"כ הוא מסבבת הבחי' גב"ר הוא דכר המעוטף בתוכו והוא רחמים גדולים והבן זה היטב:

בימים ההם גו' יבוקש את עון גו' ואיננו גו'. ולכאורה אינו מובן כוונתו בנבואה זו למה ועל מה יבוקש העון ולא טוב ויפה הוא שיהיה נעלם ונאבד זכרו ולא יעלה על הלב לעולם אך מצינו שיש בהאותיות שמחשבין בהם הסוחרים כל החשבונות הצריכים להם יש אות א' הנק' בלשונם נו"ל ואות נו"ל בעצמו אינ' נחשב בהמספר לכלום רק פעולתו הוא להגדיל מספר האות הכתוב אחריו מיחידית לעשירית ומעשירית למאות כו' כידוע להעוסקים בזה כמ"כ העבירה בעצמה אינה נחשבת לכלום רק פעולתה הוא להגדיל מספר הזכיות שנעשו מהעבירות בעשותו תשובה שלימה מאהבתו ית'. וכמאחז"ל מקום שבע"ת עומדים כו'. וכיה"ר שנזכה לשוב לשמו ית' באמת בכל לבבינו מאהבת השי"ת במהרה בימינו אמן: תהלים

בקראיענני אלהי צדקי. במדרש א"ר יהודה כך אמר דוד בקראי כו' ראוי לך להצדיקני הואיל שאני משבט יהודה וכתיב שמע ה' קול יהודה כו' ובהעיר לב י"ל דהנה יהוד' הודה ולא בוש ואמר צדקה ממני וע"י דיבורו הזה פעל לעצמו שיהא דיבורו נשמע בכל עת שירצה כי נתקשר בעולם הדיבור כי באמת כשאדם מקלקל מעשיו אז יש עליו קיטרוג ואינו נשמע תפלתו אך כשהאדם מודה ומקדים א"ע לפרט החטא שעשה אז אין להמקטרג לומר שום דבר וממילא נמתק ונעשה סניגור ויהודה שהודה ואמר צדקה ממני עי"ז נתדבק בעולם הדיבור אך משה הוסיף להתפלל עליו ואמר לא זו בלבד שישמע הש"י לדיבורו אלא גם לקולו לבד יקשוב ויאזין הש"י כי יש כמה ענינים שא"א לפרט בדיבור וצריך לכללו בקול דהקול הוא כלל מכל האותיות והדיבורים. וזש"ה וזאת ליהודה ויאמר ר"ל שכבר פעל לעצמו יהודה בחי' הדיבור הוא התגלות הדבר ע"י האותיות המכונה בתיבת זא"ת אך על דבר זה התפלל משה ואמר שמע ה' קול יהודה אפילו בקולו לבד תשמע ואל עמו תביאנו שיהא קשור בשורשו שיהא הקול נקשר במחשבה ידיו רב לו שיהיו הכוחות שלו רב היינו שיהא בידו כח למשוך שפע להכנ"י כל מה שירצה כל מיני השפעות טובים: חסר

ישלח עזרך מקודש וגו' ר"ל קודש ישראל לה' ראשית תבואתו היינו מחמת שישראל עלו במחשבה תחלה לפניו ית' בעת הבריאה משם ישלח עזרך ומציון יסעדך ר"ל ציו"ן גימ' קנ"ו מנין יוסף הצדיק מספר וא"ו שמות הוי"ה והוא צי"ע ומשם יסעדך ולזה אמרו במדרש כי כל הברכות והישועות שעתיד הקב"ה לעשות לישראל כולם הם מציון כי מקור מעיין הברכה הוא צי"ע והבן:

נהר פלגיו ישמחו עיר אלהים. הנה יש השפעה אשר נמשכת והולכת מאתו ית' והוא בבחי' צמצום המכונה בשם אלהי"ם שהוא בחי' גבור"ה ודי"ן. והנה כשנחלק הצימצום אז נעשה המיעוט יותר אך ידוע ומפורסם בתוה"ק שאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ר"ל דכשאנו מחלקים בחי' אלהי"ם לשני חלקים וכל חלק גימ' ג"ם שהוא לשון ריבוי לרבות כל מיני השפעות טובים וזש"ה נהר פלגיו ר"ל דכשתחלק ההשפעה של הצמצום דהוא בחי' נה"ר דמיני' דינין מתערין. אז כשנפלג ונחלק לשנים אז ישמחו עיר אלהים היינו שנתרבה ובא לידי מיתוק ונעשה הכל רחמים וכיה"ר אמן:

היטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם מלת בלבותם לכאורה אינו מובן כלל ויבואר ע"פ פי' האר"י הק' ז"ל ע"פ קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת ולפי הנראה סתרי אהדדי הרישא והסיפא מתחלה אומר שהש"י עונה לכל קוראיו ואח"כ פרט תיבת באמת שמשמעו שאינו עונה כ"א למי שקורא אותו באמת אך אחר העיון היטב והדקדוק בלשון הפסוק שמקודם אמר מלת הוה היינו קוראיו שמשמעו שהש"י עונה אותו בכל עת שהוא קורא אותו על מבוקשו ושאלתו ולבסוף אמר לשון עתיד יקראוהו שמשמעו שקודם שמוציא הבקשה מפיו בדיבור רק הוא עדיין מחשב בלבו שהוא מתאווה וחפץ לאיזה דבר וענין אז תיכף ומיד עונה אותו הש"י על תאות לבו וממלא חפצו ורצונו אך הענין הוא כך להמון עם עונה אותם בעת שקוראין לו דוקא לא קודם הקריאה בדיבור פיהם רק שעלה בלב כ"א מהם איזה רצון לבקש מלפניו ית' על איזה דבר אמנם אנשי אמת אזי הוא עונה להם קודם שמוציאים הדיבור מפיהם המבוקש שלהם רק תיכף ומיד כשעלה בלבם ובמחשבתם מה שהם רוצים להתפלל עליו להש"י ע"י איזה דבר מיד נעשית חפצם ורצונם כאלו כבר בקשו זאת בפירוש בתפלתם בדיבור פיהם. כמאמר הכתוב והיה טרם יקראו כו'. ולכן אומר אצל אנשי אמת יקראוהו שהוא לשון עתיד היינו מפני שהש"י יודע מחשבות וצופה מה שבלבו איזה חפץ ורצון להתפלל לפניו ית' על איזה דבר אף שעדיין לא התפלל על דבר זה עכ"ז הש"י ממלא רצונו וחפצו תיכף ומיד וזש"ה היטיבה ה' לטובים ולישרים ר"ל שהמה כבר במעלה רמה גדולה ונפלאה אצל הש"י היינו שרואין תמיד פני ה' כמ"ש ישר יחזו פנימו כמובא בילקוט שמעוני אלו מטיב להם הש"י בלבותם היינו שאינם צריכים לזעוק ולהתפלל על איזה מבוקש שנצרך להם. רק שהש"י הוא בוחן לבות אז תיכף ומיד כשעולה בלבבם לבקש מלפניו ית' על איזה דבר עונה להם וממלא שאלתם כאלו כבר הוציאו מבוקשם בדיבור פיהם בתפלתם: או ירצה מלת בלבותם. ר' נחמיה אומר חשב ישראל לעשות עבירה אין הקב"ה כותבה עד שיעשנה. ואם חשב לעשות מצוה מיד הקב"ה כותבה כאלו עשה אותה. אבל בעכו"ם אם חשב לעשות עבירה אפילו עדיין לא עשאה הקב"ה כותבה עליו מיד כאלו עשאה שנ' הוי חושבי און ופועלי רע לא נקרא רע עד שפועל במעשה. אבל מחשבה טובה של ישראל אם חשב בלבו לעשות הטוב מחשב לו הקב"ה כאלו עושה במעשה וכ"ה אומר בגמ' דקדושין המובא בילקוט שמעוני דף ק"ב ע"ב ז"ל מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה וה"פ היטיבה ה' לטובי' ולישרי' בלבות היינו אפילו לא עשאה עדיין הפעולה הטובה במעשה רק בלבותם. שעלה על המחשבה לעשות טוב אזי היטיבה ה' עמם לשלם להם שכר מעשה טובה כאלו עשאה במעשה הטוב הנ"ל אמנם: חסר

הנותן שלג כצמר. עיין בכוונת האריז"ל דשל"ג הוא גימ' ג' אלפי"ן מג' שמות אהי"ה עיי"ש דהנה יש ג' אלפי"ן בעולם וכולהו חד אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד וכל הג' אחדות האלו הם כולם כלולים זה בזה באחדות גמור האמיתי ועיקר שצריך האדם להסתכל להתאחד ולהיות דבוק וקשור בג' אלפי"ן הנ"ל הגם שלע"ע שהם בהגלות הם עדיין באחדות בכח בבחי' אתכסייא. אבל באתגלייא אינו חזק כ"כ האחדות דיש עת שהאדם נופל מדביקות הבורא או מדביקות התורה או מאהבת ישראל ויש לפעמים ונרגן מפריד אלוף שמפריד האלופו ש"ע אבל באמת בכח צריך האדם לידע שהוא כולו חד וזהו כוונת הש"י כששאל משה ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם ויאמר אליו אהי"ה אשר אהי"ה דר"ת ג' אלפי"ן שבא לרמז דאף בגלות אהיה עמהם בשיעבוד באחדות אך שאינו בפועל אבל לע"ל כשיסולק החיצונית אז יתאחדו באחדות גמור ואמיתי ואז יכירו כל העמים כי הכל אחד וזש"ה גבי שהמע"ה וידבר שלשת אלפים משל שדיבורו הי' תמיד מן האחדות של ג' אלפי"ן הנ"ל וזש"ה ואת למדת עליך להיות אלופים לראש ר"ל שבעיני האדם צ"ל העיקר והראש והחשיבות שבכל הענינים רק להתאחד הג' אלפי"ן בקשר אמיץ שלא יפרדו איש מעל אחיו ח"ו רק יהיו נאחזים ודבוקים ומתייחדים באחדות גמור האמיתי וכיה"ר אמן: משלי

יראת ה' ראשית דעת מדרש ש"ט לא הסכימה דעתו לדעת אביו שאמר ראשית חכמה יראת ה' והוא תמוה וכדי לבאר זאת לך נקדים לך קושית הזוה"ק ע"פ ובראשי חדשיכם תקריבו עולה לה' וכי כמה ראשין אית לה לסיהרא ואמאי כתיב ובראשי לשון רבים. והנה ידוע דברי המדרש תנחומא בראשית ברא אלהים א"ר יצחק לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה ומ"ט פתח בבראשית אלא משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים וכדי להבינך קושיית ר"י הנ"ל ותירוצו הוא כך דר"י מקשה. הלא עד החודש הזה לכם הוא הכל מעולם התוהו היינו כל הדורות אשר חלפו ועברו אשר השחיתו והתעיבו כמו חטא אדה"ר ודור אנוש' ודור הפלגה ודור והמבול כל המעשיות הנכתב בתורה ומה צורך לנו בזה מה דהוה הוה והעיקר הוא עולם התיקון כשבאו זרע ישראל למקום הנבחר מעמד הר סיני וקיבלו אז התורה מפי הגבורה והשיגו רוח נבואה שהיו דור דיעה. וקיבלו התורה והמצות שאז באו לכלל תיקונם. ומשם היה להתחיל התורה ולא מעולם התוהו והחרוב אך שורש הדבר דהתורה מורה לנו במה שכתבה כל סדר הדורות וכל מעב"ר דאם רוצה איזה אדם לתקן נפשו ונפש כל ישראל. מבחי' תחתונה עד ראשית הנקודה. שורש השרשים אשר משם נתפשטו כל ענפי נשמות ישראל אזי כשיסתכל האדם במעשה בראשית דבר יום ביומו סדר השתלשלות הבריאה עד שיגיע למאמר ויהי אור זהו מרמז על מעשיהם של צדיקים כדאי' במדרש. ואח"כ כל מה שעברו מהקלקולים אשר השחיתו דור הפלגה ודור המבול ויו"ד דורות שהיו מאדם עד נח שהכעיסו את הבורא ית' ויו"ד דורות מנח עד אברהם וכשהאדם רואה כל מעשה אבות אשר נכתבו בהתורה עד שהתחיל העולם לבוא לכלל תיקון מעט מעט עד שבאו לכלל הזדככות והגיעו למעמד הר סיני לתכלית השגה עד שהיו נק' דור דיעה וכשהאדם מתבונן בזה יוכל האדם ליקח מזה שכל ומוסר היאך לתקן את נפשו וכשהאדם מתקן את נפשו יוכל לתקן אח"כ נפש כל ישראל ויכול האדם לדבק בהטוב ולהכניע כל חלקי הרע ועיקר התיקון הוא אם האדם הוא דבוק בבחי' מ"ה החדש ובכל מעשיו רואה ויודע השפלות והקטנות שלו דלא מיבעיא כשאדם הוא דבוק בבחי' מחשבה באיזה חכמת אלהות בזה הוא בקל להשיג מדת מ"ה הקטנות מחמת שהוא דבוק בחכמת אלהות הרחב' מני ים ואז ממילא נעשה האדם קטן בעיניו בפרט כשהוא דבוק בחכמ"ה. דהוא בחי' יו"ד שהיא קטנה מכל האותיות דזה מורה על קטנות אלא אף גם כשמתבונן האדם בהתבוננות יתירה להיטיב מעשיו דאז הוא דבוק בבחי'. ה' עילאה אז צריך ג"כ למלאות הנ"ל במחשבה העליונה ולהדביק הכל אל השורש היינו הא' שהוא אלופו ש"ע ואף שהאדם הוא בבחי' המדות והו"ק שהוא אז בעולם הדיבור בחי' הוא"ו והוא מטהר מעשיו ומדותיו. צריך ג"כ לחבר הכל אל הא' דהוא האחדות וגם כשהוא דבוק בעולם המעשה דהוא בחי' של ה' תתאה צריך לחבר כל העשיות אל השורש דהוא הא' ולחבר את האהל להיות הכל אחד ועי"ז בא התיקון כשהאדם מדבק א"ע במקור הטוב אז נעשה האדם כאבן השואבת המושך אצלו כל דבר וכמ"כ כשהאדם מדבק א"ע לחיות האמיתי אל שורש הטוב ומייחד בכל עובדי מעשיות אז הוא מושך לעצמו כל חלקי הטוב אשר המה צפונים ונעלמים בתוך הגלות בין הקליפות וחיצונים דמאין יש להם להחיצונים להתפשט ונחלת גוים מאין הוא חיותם וקיומם אין זה כ"א מחמת ומלכותו בכל משלה שגנוז ונעלם בתוכם ניצוץ טוב הק' המחיה אותם וכשהאדם מדבק הטוב אל המקור והשורש אז ג"כ כל חלקי הטוב נמשכין לשורשן ואז ממילא יתפרדו כל פועלי און ואז אפילו נחלת גוים ניתן לזרע ישראל לא בתורת מתנה רק ממילא כיון שנלקח מהם החיות אז יוחזר כל דבר לשורשו כי כל זמן שלא בא הדבר לידי תיקונו אז שולטים בהטוב ידי זרים וגזול הוא בידם וזהו תירוצו של ר"י הא דלא התחילה התורה מהחודש הזה לכם דהוא העיקר היאך שבאו ישראל לכלל תיקון ולמה פתח בבראשית היינו משום שרצה הש"י להראות לכל מי אשר יסתכל במעב"ר ישכיל ויבין ויראה היאך צריך כל דבר לתקן על מקומו ולהדביקו בשורש האחדות ולאסוף כל הטוב אל השורש אל האחדות האמיתי וזש"ה כח מעשיו הגיד לעמו כשהאדם ממשיך כל הכח והשורש הטוב של כל המעשים והעובדות אל עמו שהוא המקור והשורש של הטוב אל האחדות האמיתי דהוא האל"ף פל"א עליון עי"ז הם פועלים לתת להם נחלת גוים שנמשך כל חיות הטוב הצפון בנחלת גוים ונאסף אל השורש ואז ממילא יוחזר הנחלה להכנ"י והנה בחי' תחתונה מן המדות נק' ב"ת בחי' נוק' ותשות כח. ע"י שהיא למטה ואז יש יכולת לשלוט בה ח"ו ידי זרים כוחות חיצוניות וצריך האדם לשמרה היטב ולחבר זאת הב"ת אל השורש להעלותה לראש ע"י הוא"ו וזהו ע"י תיקון בראשית בר"א שי"ת דהוא הוא"ו שהוא לשון דביקות והתחברות וכשהאדם מדבק הב"ת שהיא חכמה תתאה אל הוא"ו ואז נעשה הצירוף של בראשית ב"ת ראש"י כמבואר בתווה"ק שצריך האדם לחבר הב"ת ולהיותה מדובק אל השורש בכל הענינים הן בחכמה תתאה הן בחכמה עילאה לדבק אל ולהיות האחד הא' בשלימות וזהו רומז צורת הא' שהוא יו"ד מלמעלה יו"ד מלמטה וא"ו באמצע: ועפ"ז יתבאר מדרש ש"ט הנ"ל ע"נ דדהמע"ה אמר ראשית חכמה יראת ה' לפי שהוא היה דור י"ד מן עולם התיקון ועדיין לא היתה הסיהרא במילואה מחמת שהיו עדיין כמה אומות בעולם שלא רצו לקבל עליהם עמ"ש וכל העובדות של דהמע"ה היה לשמור את הכנ"י ולהצילה מכל מקרים ופגעים לזה לא היה הדבר בשלימות. ביחוד האמיתי לכך אמר ראשית חכמה שהוא מרמז אל הראשית של החכמה תתאה דהחשוב מן החכמה תתאה הוא היראה ולא עשה יחוד רק היו"ד תחתונה בהוא"ו אבל בימי שהמע"ה דבימיו היה הסיהרא במילואה וטובה והיה מולך בכיפה וכל האומות הביאו מנחה לה' ומלך בעליונים ובתחתונים ועשה יחוד גמור בכל דבר הן בחכמה עליונה ותחתונה קשר הכל ביחוד גמור אל שורש השרשים אל האל"ף שהוא האחדות האמיתי לז"א שלמה יראת ה' ראשית דעת דדעת הוא הוא"ו המכריע בין התחתונים לעליונים. והוא חיבר הכל באחדות האמיתי בשני ראשים ביו"ד התחתונה אל קוצו של יו"ד העליונה והבן וזהו ב"ת ראש"י דהב"ת עולה ויושב בין שני הראשים העליונים ונעשה א' ע"י הוא"ו וכנ"ל וזהו ובראשי חדשיכם כשהאדם מחדש את מעשיו הקודמים ומביא הכל לידי תיקון לחבר הב' יודי"ן אל הוא"ו כנ"ל וז"ש הכתוב בפ' בא. והיה היום הזה לכם לזכרון. ר"ל דאז בעת יצימ"צ היה תיקון גדול ויחוד עליון דהס"ר נשמות שבישראל באו לידי הזדככות גמור והיה מאיר להם האור של קדושת פסח.. והנה ליל ט"ו דהוא ליל שמורים עם יום ט"ו דהוא בחי' זכו"ר ושמו"ר והארה של קדושת פסח הנעשה מאז בעת יצימ"צ זה מתעורר תמיד בכל דור ודור כשמגיע יום הנ"ל אז נתעורר האור ועת הגאולה ותיקון לכל זרע ישראל וזש"ה והיה היום הזה לכם לזכרון. בחי' דכר להשפיע לכם תמיד שפע רצון. וחגותם אותו חג לה' ר"ל שתחוגג במחוגה כמו המחוגה שהוא סובב הכל בעיגול כל העיגול על הנקודה ומרכז האמצעי כמ"כ האור של פסח הנעשה אז בימי פסח והיה התיקון לב"ת ראש"י שבא לכלל הראש זה האור והקדושה של פסח יקיף לכם מכל צד שיהיה אחדות גמור והכל דבוק בשמו ית' וזש"ה חקת עולם תחגוהו ר"ל אפילו הכוכבים והמזלות ועולם הגלגלים אשר נטבעו מאתו לחק עולם הכל יהיה מקיף אתכם ויהיה בידכם לסבב אותם לכל צד שתרצו כמו שסיבב מרע"ה בעת יצימ"צ כן יהיה לדורותיכם שאל ימנע שום מזל מלעשות רצונכם ולהכניע כל חלקי הרע תחת הטוב ולהשפיע לכם ביומי דניסן ימי רצון שפע ברכה וקדושה ודביקות והתעוררות הגאולה ולקיים בנו כימי צאתך מאמ"ץ אראנו נפלאות וכיה"ר אמן: