אוהב ישראל – קטע 45

טעםאמירת פרקי אבות בין פסח לעצרת הוא כי בימים האלו מחויב כל איש ואיש מישראל לטהר א"ע בימי הספירה כמו שנטהרו ישראל מאז מטומאת מצרים כנודע מהזוה"ק שבעה שבועות כענין ז' ימי הנדה הם ולכך אומרים אז מס' אבות כדי לראות ולהבין כל המדות טובות הנזכרים שם ולכסוף ולהשתוקק מתי אעשה כן גם אני ולשוב בתשובה שלימה לפני השי"ת. ולזאת יש במס' זו חמשה פרקים נגד ה' ש"ב הכוללים וכ"א כלול מעשר הם נש"ב. עולם התשובה וימים האלה נק' אצל אומה"ע מי וגם הם מודים שהימים האלה הם טובים ומסוגלים לרפואה. ומ"י הוא מנין חמשים והעיקר הוא שהימים האלה הם טובים ומסוגלים לרפואות הנפש וכיה"ר שירפאינו ה' ונרפא אמן:

בזוה"ק ותלכנה שתיהן וגו' ותלכנה שתי ההי"ן ולהבין זה נ"ל כי נעמי הוא סוד ה' עילאה קדישא עלמא דבינה נע"ם יו"ד שהוא התקשרות נעימות העולמות העליונים קדישין כי עיקר התקשרות העולמות הוא בסוד ה'. ורות הוא בסוד ה' תתאה קדישא סוד המלכות וזהו שאחז"ל למה נק' שמה רו"ת שיצא ממנה דוד שריווה להקב"ה בשירות ותשבחות כי ה' תתאה הוא סוד שם אדנ"י ובמילואו הוא מספר תרע"א והמילוי בעצמו הוא מספר תר"ו אותיות רו"ת. ונשאר עיקר אותיות השם אדני. דאיהו בסוד דוד כנודע ובכאן המילוי הוא גבוה למעלה משרשי אותיות השם וזה שיצא ממנה דוד והבן ומואב הוא מספר מ"ט שהוא בחי' מ"ט שערים דקליפות ר"ל ודהמע"ה שבא מהם הרגם ובירר מהם הניצוצין הקדושים וזהו וימדדם בחבל ר"ל שמדד אותם בחבל של אמת וראה והביט והבין באיזה מהם יש בירור ניצוצין הקדושים וקישר וטיהר המ"ט שערים ואז ותלכנה שתיהן שתי ההי"ן (כי ע"י שייחד וטיהר וקישר המ"ט שערים ונתייחדו בסוד שער הנון מנש"ב עי"ז נעשה ייחוד נש"ב עליונים סוד ה' עילאה עם נון שערים דה' תתאה ואז ותלכנה שתי ההי"ן.) עד בואנה בית לחם כי ה' עילאה הוא התקשרות עלמין סתימין עילאין קדישין וה' תתאה הוא התקשרות וייחוד עלמין תתאין קדישין וכל אחת משפעת רב שפע טובה ורחבה ה' עילאה קדישא להעולמות העליונים הקדושים וה' תתאה משפעת לעולמות התחתונים ותלכנה שתי ההי"ן עד בואנה בית לחם לשני לחם ולפנימית של לחם (כי בי"ת הוא לשון שתים ולשון פנימית). והיינו כי לח"ם הוא מספר. ג' שמות הוי"ה סוד מ"זלא עילאה קדישא ושתי פעמים לח"ם הוא מספר וא"ו הויו"ת סוד מ"זלא עילאה קדישא ומ"זלא תתאה שהם נוצ"ר ונק"ה וזהו סוד שתי הלחם שהובאו בחג השבועות וגם זהו סוד הלחם משנה של שבת ויו"ט והמשכיל יבין כ"ז: לשבועות

וביום הביכורים גו' כל מלאכת עבודה לא תעשו ולכאורה תיבת בשבועותיכם אין לו ביאור כלל כמובן לכל בעל מדע גם יש להבין למה נק' יום חג הק' הזה יום הבכורים גם למה נק' מנחה חדשה. והכל צריך טעם: ובהעיר לב י"ל כי הנה כתיב בני בכורי ישראל ויש לדעת למה נק' בנ"י בשם בכ"ר. אמנם כן י"ל דהנה כתיב קודש ישראל לה' ראשית תבואתו וידוע שישראל עלו במחשבה תחלה להבראות והמה נק' בנים למקום וכמ"ש בנים אתם לה' אלהיכם והולדה א"א להיות כ"א ע"י בחי' מקבל ובחי' נוק' כביכול. והנה אות אל"ף הוא ראש לכל האותיות והוא בבחי' א"ב כביכול וכן האות יו"ד הוא ראש וא"ב לעשיריות וכן הקו"ף הוא ראש וא"ב למאות וזהו צירוף אי"ק בבחי' א"ב מצירוף אותיות אל"ף בי"ת של אי"ק בכ"ר גל"ש כו' ואותיות בכ"ר הם אותיות שניות מיחידות ועשירית ומאות. והמה בבחי' מקבל ובבחי' נוקבא ומשם יצאו שורש נשמתן של ישראל. בסוד קודש ישראל לה' ראשית תבואתו ולזה נק' עם ה' בני אל חי בשם בכ"ר: ועפ"ז נבוא לבאר למה בכר לנחלה לירושה תלוי בראשית אונו דוקא ולענין קדושת הבכור לכל דבר תלוי בפטר רחם ולדברינו הנ"ל יבואר ע"נ. כי לענין ירושה בן מאבא ירית וכמבואר למעלה בפ' בא עיי"ש. אמנם לענין קדושתו הוא בבחי' ראשית התגלות אלוהות והוא בסוד אימא עילאה אשר משם נפתח מקור ההתגלות בסוד מ"ם סתימא. ומ"ם פתיחא. ולזה הדבר תלוי בפטר רחם. היינו בפתיחת המ"ם סתימאה ור"ח הם מספר יצחק בסוד הגבורות המצומצמים והבן כ"ז. והנה שמעתי מהרב הקדוש כו' מ' לוי יצחק זללה"ה אב"ד דק' בארדיטשוב אשר סוד הבאת הבכורים הוא כי הפירות שיש בהם ניצוץ הק' וטהור ביותר רום המעלות המה מתבכרים בתחלה וראש ולזה ציוה הבורא ב"ה וב"ש להביאם בראש להבהמ"ק ע"כ דבריו הק' והנה עדת ה' בנ"י הנק' בשם בכורי"ם כמבואר למעלה וגם נק' בשם בכורים כי המה נתבכרו תחלה לגבוה ומה גם בחג הק' הזה. כי לע"ל כתיב כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' אמנם עם ה' בני אל ח"י נתבכרו תחלה בחג הק' הזה. בקבלת תוה"ק. ולזה נק' חג הקדוש הזה יום הבכורים וזהו וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' וי"ל ע"פ דאי' במס' עירובין עיר של רבים ונעשית של יחיד אין מערבין את כולה וצריכה שיור כדי שלא תשתכח תורת רה"ר עד שישאר חוצה לה כעיר חדשה שביהודה שהיה בה חמשים דיורין ע"כ יעו"ש ולהבין זאת למה דוקא נו"ן דיורין א"צ שיור וכדפסקינן הילכתא דעיר חדשה עצמה א"צ שיור וכמבואר בפוסקים הלכה למעשה י"ל כי סוד העירוב הוא סוד יחוד וקישור עלמין עילאין בעלמין תתאין בסוד יחוד הוי"ה אדנ"י לבל יהיה אחיזה לחיצונים ר"ל ולזה עיר של רבים צריכה שיור. כדי שלא תשתכח תורת רה"ר כדפירש"י. והיינו כי רה"ר הוא מקום שיש אחיזה לחיצונים ר"ל וסוד העירוב הוא לקשר ולייחד הק' לבל יהי' אחיזה לחיצונים ר"ל אמנם עכ"ז צריך לישאר מקום בחוץ לעירוב לאחיזתם ולזה צריכים שיור לעירוב אמנם כשישנו חמשים דיורין א"ג שיור כי הנה כל רצועה שבא"י מרמזת לארץ חפץ החיים ארץ הקדושה סוד המלוכה הק' וכמו שיש בעלמא דבינה סוד ה' עילאה בסוד ה' אותיות מנצפ"ך וכ"א כלול מעשר והם חמשים ש"ב. והוא בסוד חג השבועות הזה סוד שער הנו"ן כידוע ליו"ח. ככה ישנו חמשים שערים בסוד המלוכה הק' סוד ה' תתאה. וצריך לייחדם ולקשרם יואגדו אלה באלה אלו הנו"ן באלו הנו"ן לבל יהיה אחיזת החיצונים ר"ל בהמלוכה הק' ח"ו רק שיהיה מלכותו בכל משלה ולסוד זה צריך שיור לעירוב כעיר חדשה שהיתה ביהודה שהיה בה נו"ן דיורין כדי שיהי' מקום להשראת הק' של נש"ב העליונים הקדושי' והבן זה והנה נודע מספה"ק כי יום חג שבועות הזה הוא נגד שער הנו"ן מנש"ב. והוא בבחי' ישן נושן מעתיקא דעתיקין וזהו בהקריבכ' מנחה חדשה לה' היינו התקרבות והתקשרות הנו"ן שערים של ה' תתאה. בחי' חדש"ה כי הוא התחדשות העולמות והתגלות כל הכוחות הק' הנעלמות והוא סוד המלוכה הק' ובהתקרבותה והתייחדה אל הנש"ב דה' עילאה סוד עלמא דבינה בשבועותיכם היינו ע"י שאנו עם ה' בני אל חי מטהרין ומקדשין א"ע בימי הספירה ואנו סופרין מ"ט ימים וז' שבועות בסוד הנהר דנפיק מיני' ז' שבתות וע"י שאנו מייחדין ומקשרין ומטהרין המ"ט שערים אז ממילא אנו באים אל שער הנו"ן וזהו בשבועותיכם. ע"י הז' שבועות. כי הבורא בהוב"ש. מחבב השביעית. כמו בהימים שבת קודש ובהשנים שנת שמיטה וכן המדה שביעית של הי"ג מכילן דרחמי הוא ואמת וחותמו של הקב"ה הוא אמת מקרא קודש יהי' לכם אז תבואו לבחי' ומדת קודש ישראל לה' ראשית תבואתו שהוא בסוד החכמה הנעלמה הק' וכשתהיו על בחי' זו אז כל מלאכת עבודה לא תעשו ואז לא תצטרכו לבקש מלאכה ותחבולה לעבודת הש"י רק בלתי שום מלאכה יהי' עבודתכם עבודה תמה ונקיה וכיה"ר אמן והמשכיל יבין כ"ז: משנה

סוף תענית ארשב"ג לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיוה"כ שבהם בנות ישראל יוצאות בכלי לבן שאולין כדי שלא לבייש את מי שאין לו ואמרינן בגמ' ט"ו באב מאי הואי אר"י אמר שמואל יום שהותרו השבטים לבוא זה בזה ויש לתת לב לדעת ולהבין מדוע יגדל היום הזה ליו"ט גדול כ"כ יותר מכל הימים טובים עבור זה שהותרו השבטים לבוא זה בזה גם יש להבין מהו מקור השרשיי בעולמות העליונים להיום הזה להיותו י"ט גדול כ"כ: ובשום שכל והערת לב י"ל ע"פ מה דאית' בסיום מס' הלזו. אר"א עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים לע"ל והוא יושב ביניהם בג"ע וכאו"א מראה באצבעו שנ' ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו ע"כ ובודאי יש להבין מהו ענין המחול אשר עתיד הקב"ה לעשות להצדיקים כי ודאי אין אלו הדברים כפשוטן וי"ל דהנה בעולם הנשמות עולם תשלום הגמול לעושי רצונו ית'. ארז"ל שכאו"א נכוה מחופתו של חבירו. כי ישנם במדריגה זה למעלה מזה. כ"א לפי פעולותיו ומעשיו הטובים שפעל ועשה בעוה"ז. נמצא כי עדיין נשמות הצדיקים לא הגיעו לידי שלימות המאושר לאשר כ"א רואה שיש מדריגה למעלה הימנו אמנם הבורא בהוב"ש מרוב טובו וחסדו הגדול חפץ למען צדקו לבל ידח ממנו נדח בשום בחי' ומדריגה ומצרף ומלבן נשמות ישראל בכל מיני זיכוך וצירוף. כצרוף את הכסף וכבחון את הזהב עד אשר לע"ל יהיו כל נשמות הצדיקים בבחי' השתוות שלימות המאושר ואז לא יהיה שום אחד גדול מחבירו במעלה וכולם יהיו קרובים אל מקור כל המקורות הקדושה ובמעלת השגת הבורא בהוב"ש כולם יהיו שוים לטובה והנה בעוה"ז א"א להשיג בהשגת הבורא בהוב"ש כ"א מצד פעולותיו ולא מצד עצמותו ית". וכמבואר בספה"ק אמנם כן לע"ל לאשר יזדככו כל נשמות הצדיקים אז יבואו להשגה גדולה כ"כ שיוכלו להשיג הבורא בהוב"ש מצד עצמותו כביכול וכאשר אמרנו בביאור הפסוק כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל היינו שיהיה עת כזה אשר בנ"י יהיו במעלה גדולה כ"כ שישיגו את הבורא בהוב"ש מצד עצמותו ית'. והמלאכים הקדושים ישאלו אותם מה פעל אל. כי המלאכים אין להם השגה כ"א מצד פעולותיו ית' אבל בנ"י יהיה להם אז השגה גדולה כ"כ להשיג הבורא בהוב"ש מצד עצמותו ית' כביכול וכל נשמות הצדיקים יהיו כולם בבחי' ומעלה הלזו: ובזה נבוא לבאר דברי ר"א עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים מחו"ל הוא לשון עיגול מלשון מחול הכרם. כי דבר עגול שאין בו מורשא דקרנתא הכל בשוה לנקודה הפנימית ואין בו שום השתנות בשום איזה צד וכן יהיה לע"ל כי כל נשמות הצדיקים כולם יהיו שוים לטובה למקור ושורש כל שרשי הקדושה והוא יושב באמצע וכאו"א מראה באצבעו כו' זה ה' קוינו לו היינו כמו שנתבאר שיהיה להם השגה בהבורא בהוב"ש מצד עצמותו ית' והנה על בחי' זו שיהיה לע"ל כנ"ל רומזת אות סמ"ך שבא"ב. כי כתיבת אות סמ"ך הוא בעיגול בלי מורשא דקרנתא והוא נק' עלמא דבינה עוה"ב עולם החירות וכנודע מספה"ק והוא סוד ט"ו באב היינו אות הט"ו באותיות האלף בי"ת והוא אות סמ"ך ויו"ט הזה ט"ו באב מרמז על בחי' זו לאשר הוא סוף כל המועדות שבשנה בסוד היקף ובסוד עולם שנה נפש וכמ"כ יום הכפורים הוא ג"כ בבחי' הלזו. כנודע מספה"ק שיום הק' והנורא הזה הוא בסוד אימא עילאה תשובה עילאה ולזה לא היו ימי' טובי' לישראל כט"ו באב וכיוה"כ. כי אלו הימים מרמזים על מעלת גדלות בנ"י שיהיה להם לע"ל שהבורא בהוב"ש ייטיב חסדו עמהם לבל ידח ממנו נידח ולזככם שיהיו כולם שוים במעלה זו היינו השגה גדולה מצד עצמותו ית' וכנ"ל וזהו שבהם בנות ישראל היינו נשמות בנ"י יוצאים בכלי לבן שאולין כי שאולים המה מחסד הבורא ב"ה וב"ש. אשר עשה עמהם כדי שלא לבייש את מי שאין לו רק שיהיו כולם שוים במעלה ובמדריגה ובשלימות המאושר. וזהו ג"כ פי' דברי ר"י אמר שמואל יום שהותרו השבטים לבוא זה בזה היינו שיום הזה מרמז לבהירות גדול כ"כ שיהיה לע"ל שלא יהיה כאו"א נכוה מחופתו של חבירו רק כולם יהיו שוים במדריגה וזהו שהותרו השבטים לבוא זה בזה והבן כ"ז היטב: לימי הרצון והתשובה

גמ' יצאה ב"ק ואמרה שובו בנים שובבים חוץ מאחר והוא תמיה גדולה לעיני כל בר דיעה כי הלא ידוע ומפורסם שאין לך דבר בעולם שעומד בפני התשובה וכמו שקיבל השם יתברך תשובת מנשה הגם שהכעים בוראו מאוד אך באמת נראה לי דאין הכוונה דגם אם היה שב בתשובה לא היה הקב"ה מקבלו חלילה להש"י מעשות כדבר הזה ולא כיוצא בו אכן שורש הדבר הוא כך מגודל רחמי הש"י שמרחם ע"כ בריותיו וגם על החוטאים נגדו ית' וחושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח לזאת שולח הש"י הירהורי תשובה בלבם בזה הכרוז היוצא בכל יום שובו בנים כו' כנודע מספה"ק ומעורר אותם שישובו בתשובה שלימה או ע"י איזה סיבה מעוררם שישובו היינו כמ"ש תשב אנוש עד דכא גו' שובו בני אדם והקב"ה בעצמו פותח להם שערי תשובה ושואל ומבקש מכאו"א לעשות תשובה אכן יש עבירות חמורות כ"כ כמו האומר אחטא ואשוב וכדומה אז אין מהראוי שהש"י יחזור אחריו לעוררו ולבקש ממנו שיעשה תשובה רק צריך האדם להתעורר מעצמו ולשום אל לבו בלא אתערותא דלעילא מקודם ולהתודות לפניו ית' בכל לבבו וישפוך שיחו לפניו ית' שישלח לו עזר וסיוע מן השמים שיגמור תשובתו בכי טוב ואז באמת מקבלין תשובתו ג"כ בשובו מדרכו וחי וזהו מאמרם ז"ל אין מספיקין בידו לעשות תשובה ולא אמרו אין מקבלין תשובתו אך ודאי כוונתם הוא שאין מעוררין אותו מן השמים שישוב אך ורק ממתינין ומצפים ומייחלין מתי יתעורר מעצמו לעשות תשובה שלימה ואז בלי ספק שמקבלין תשובתו בשמחה וכלל גדול אמרו חז"ל באמת שאין לך דבר העומד בפני התשובה וזאת היתה כוונת הב"ק שהכריז שובו בנים כו' חוץ מאחר היינו שהקב"ה הוא בעל הרחמים ומתאווה מאוד שכל החוטאים ישובו אליו באמת לבל ידח ממנו נדח ובפרט נשמה היקרה כמוהו שהי' גדול בתורה ובחכמה אך שורש הדין וקו האמת והמשפט ניתן שלא לעוררו ולבקש ממנו שישוב לזאת עשה הש"י ברוב רחמיו וחסדו הגדול סיבה זו כדי שישכיל ויבין אחר וישיג בחכמתו כוונת הש"י שבאמת רוצה שישוב אליו ויקבלו בסבר פנים יפות אך שכביכול אינו יכול לומר לו בפירוש ולעוררו שישוב בתשובה כמו שמתנהג א"ע עם שאר החוטאים מחמת שהכעיסו הרבה וידע רבונו כו' וז"ש הב"ק שובו בנים כו' היינו לכם אני אומר ומעורר אתכם ומבקש מכם שתשובו אלי חוץ מאחר איני יכול לעוררו ולומר לו זה כנ"ל אך כשיבין זה מעצמו וישוב בכל לבבו כראוי לו באמת אז מה טוב ומה נעים וכמו שמצינו בעון העגל שרמז הש"י למשה באומרו ועתה הניחה לי כו' כדי שישכיל ויבין שבו הדבר תלוי וכמו שבאמת כן הי' שהשכיל והבין משרע"ה כוונתו ית' והתפלל לפניו ית' לעורר רחמים על זרע ישראל והועיל בתפלתו כמ"כ רמז לו הש"י לאחר שיבין כוונתו ית' שהוא לטובתו ושב ורפא לו. כי אין דבר כו' כנ"ל והכל נמתק וניתקן בתשובה וכיה"ר שנשוב אליו באמת כראוי אמן: וגבי מנשה כתיב ויתפלל לה' ויעתר לו ודרחז"ל א"ת ויעתר לו אלא ויחתר לו מלמד שחתר לו הקב"ה למנשה חתירה מתחת כסא כבודו ית' וקיבל תשובתו וכן בפר"א אמרו שהמלאכים נעלו בפניו כל שערי תשובה עד שהש"י חתר לו חתירה וכדי להבינך ענין זה אומר כי הנה כתיב גבי איוב הנגלו לך שערי מות. כי כמו שיש בעולמות העליונים שערי חיים כמ"כ יש למטה בבחי' חיצונות הנק' שערי מות ובהם יכנסו עוברי רצונו ית' והנה עולמות העליונים הם כסא לכבודו ית' היינו מכל מצוה ומע"ט אשר נעשה לכבוד שמו ית' אז העובדא נעשה כסא לכבודו ית' והנה גם בשערי מות יש בהם כח אלהים חיים אשר משם הוא חיותם וקיומם כמ"ש ואתה מחיה את כולם ואין קיום בהם זולת כח הקדושה וכבוד אלהים הסתר ונעלם וגנוז בתוכם אך שאינו בהתגלות. מחמת שהוא מעוטף בכמה לבושין ואדם המייגע א"ע ומחפש בחיפוש אחר חיפוש אז מוצא גם שם אלהותו ית' אך שהוא רחוק מן השורש שהוא כבודו ית' ונק' תחת כסא כבודו שהוא דבר תחתון מכבודו ית' והנה השב בתשובה שלימה הוא נכנס בשערי תשובה באתגלייא כי מקודם פותחין לו השערים כדי שיכנס וזהו שמסייעין לו וכנ"ל: משא"כ מנשה שהכעיס הרבה לפניו ית' ותשובתו קשה ולכן נעלו המלאכים בפניו השערי תשובה העליונים ואז הי' צריך לחפירה ולחזור בתשובה מבחי' התחתונות. ומשם לקרב עצמו לכבודו ית' וזהו שחתר לו חתירה מתחת כו' היינו שגילה לו כבודו ית' כביכול ע"י השערי מות שנק' תחת וכנ"ל. כדי שלא יהי' שום קיטרוג עליו מפני שהי' באתכסייא ונעלם מהמלאכים ומשם קיבל תשובתו וכיה"ר אמן. והבן: הפטרה לר"ה

ויהי איש אחד גו' ושמו אלקנה גו' אפרתי ולו שתי נשים שם האחת חנה גו' ואומר כי בכאן נרמז סודות נוראים ונפלאים והוא כי איש אחד הוא אחד המיוחד שם הוי"ה ב"ה וב"ש הקדוש הנכבד והנורא. וכשנחשוב השם הזה בהכאה היינו יו"ד פ' יו"ד. ה' פ' ה' : ו' פ' ו' : ה' פ' ה' : ס"ה עולה קפ"ו שהוא גימ' מקו"ם מקומו של עולם: וגימ' אלקנ"ה וההולד' מזה הוא בן תוחו היינו שנתהפך הצירוף מן וחת"ו שהוא דינים לתוח"ו שהוא רחמים גדולים גמורים ולו שתי נשים הוא בחי' עולמות המקבלים היינו השני שבשם הק' הוי"ה ב"ה וב"ש שם ה' אחת חנ"ה הוא גימ' שם ס"ג. ושם ה' שנית פנינ"ה. הוא מלכות ע"ש יקרה היא מפנינים: ואי' בכתבים כי בשם ס"ג שהוא גימ' חנ"ה הוא יחודים מעליות השכינה כביכול ובמלכו"ת הוא השפעה מן בני חיי ומזוני על עם קדושו זרע ישראל: ויהי לפנינה ילדים היינו שכ"א רוצה להוליד בשם מלכו"ת הק' ולהוריד שפע בני חיי ומזוני על עצמו ולחנה אין ילדים. היינו בשם ס"ג הק' שהוא ה' ראשונה בשם הק' הוי"ה ב"ה וב"ש ששם הוא היחוד מעליות השכינה כביכול אין ילדים היינו אין מי שמכוין ומייחד בשם הנ"ל שיהיה עליית השכינה כביכול ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה הוא תפלה ובקשה שאנו בנ"י עם קדושו מבקשין ומתפללין לפני הש"י. והוא כי איתא בספה"ק כי אחר בריאת העולמות יש יחודים ע"י בנ"י עם ה' בני אל חי שמייחדים במעשיהם וכוונותיהם הטובים אך קודם בריאת העולמות היאך היו אז יחודים כי לא היה עדיין עם קדוש ישראל לכוין ולייחד ומי הוא המייחדן. אמנם מאז ומקדם היו היחודים וזיווגם מיניה וביה והפירוש הוא כך כשעלה ברצונו הפשוט ובמחשבתו הקדומה לברוא את העולמות וישראל עמו וגלוי וידוע לפניו ית' שיהיו לעתיד צדיקים בעולם אשר יעשו יחודים וכוונות מעליית השכינה כביכול ועי"ז היה לו אז שעשועים גדולים והרחבת המוחין ומזה היה עליית השכינה כביכול והנה זאת היה מלפנים בדורות הראשונים שהיו אז צדיקים גדולים ובהרחבת הדעת והיה ביכולתם לכוין ולייחד כנ"ל. אך עכשיו בעוה"ר מאורך הגלות וצוק העתים וגודל תכיפת הצרות אין אנו יכולים לעשות יחודים אשר ע"כ אנו מתפללין להש"י ועלה האיש ההוא מעיר"ו. היינו שיה' לו עלייה מהתעוררות שלו כמו קודם בריאת העולמות מימי"ם היינו כמו שהיו מימי קדם ימימה יהיה ג"כ עכשיו בזמן הזה הגם שיש עם קדושו עכ"ז אין ביכולתינו לכוין ולייחד כראוי ע"כ יתעורר מעצמו ויעשה יחודים כרצונו הפשוט והקדום ויהיה עליית השכינה ויבוא משיח צדקינו בב"א וכיה"ר: לסכות