אוהב ישראל – קטע 43

זכרו תורת משה במצות שבת גרוסה הנה דבר זה ידוע מספה"ק ומדברי חז"ל שכל התרי"ג מצות המה כלולים במצות שבת ומי שירצה לחקור זאת בעין שכלו ימצא מבוקשו וישכיל ויבין שכן הוא ולכן אמר המשורר כאן שכל תורת משה במצות שבת גרוסה חרותה ליום השביעי ככלה בין רעותיה משובצה ר"ל שיום השבת הוא ככלה בין רעותיה הן המה חיות ושרפים ואופני הקודש סוד ז' נערות הראויות לתת לה מבית המלך והנה הכלה הזאת עומדת להתקדש בקידושין ומי הוא המקדשה לז"א טהורים יירשוה ויקדשוה במאמר ר"ל במה שאומרים ויכל אלהים ביום השביעי כו' ויקדש אותו ואז מקדשין את הכלה שבת מכל מלאכתו אשר עשה היינו אנו ממשיכין הנו"ן ש"ב מנין כ"ל לצדי"ק שנק' כ"ל ואז נעשה הזיווג והייחוד ויכל אלהים מלשון כלתה נפשי היינו מתאווה ביום השביעי למעב"ר ומי שמתאוה לאיזה דבר מסתמא הדבר ההוא אז נחשב בעיניו ונעשה עליון וזהו הענין מה שכל העולמות יש להם עלייה בשבת קודש לאשר הש"י מתאווה ביום זה לכל מעב"ר אשר עשה ר"ל השכינה הק' שהיא נק' עשייה מכל העולמות והוא שם השביעי. מז' שמות של אנא בכח והבן זה היטב:

צור משלו אכלנו כו' והותרנו כדבר ה' והוא דהנה השם הק' הוי"ה בהוב"ש מורה על מציאותו ית' שהוא היה והוה ויהיה ובאדם לא שייך עבר ולא דיברה תורה כ"א בהוה וגם עתיד יכול להיות אם ירצה הש"י. והנה באמת בענין אכילה כשהאדם אוכל איזה דבר מאכל אז המאכל ההוא נעדר מן העולם ואז לא שייך בו לשון עתיד רק כיון שבדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם. א"כ בכל הנמצאים יש כח ובחי' של שם הוי"ה הק' ב"ה. כי כח הפועל בנפעל נמצא כשהאדם אוכל בקדושה ובדביקות הש"י אז מקשר כח הוי"ה בהמאכל ההוא ונמצא שאינו אוכל המאכל לגמרי רק ישבע ויותיר כי כח הש"י לא יכלה וזהו כדבר ה' והבן זה, היטב:

אין ערוך לך וגו' ואין זולתך וגו' אפס בלתך וגו' ואין דומה לך וגו' הן אמת שהגם אם אדם עובד את הש"י ע"מ לקבל פרס הוא ג"כ מדה טובה כמ"ש אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד אך עכ"ז אין זה מדה המאושרת. רק העיקר שצריך כל איש ישראלי לעבוד את הש"י בלי שום מחשבת תוחלת ותקוה לאיזה שילום גמול שיצמח לו מזה איזה טובה בעוה"ז או אפילו בעוה"ב רק יחשוב בלבו כי זהו באמת עיקר שכרו מה שזכה לעבוד את הש"י וכאז"ל שכר מצוה מצוה וזה"ש אין ערוך לך כו' בעוה"ז ר"ל אין אנחנו רוצים שום תענוג עוה"ז חלף עבודתינו עבודת הקודש לשמך ית' ואם יאמר האומר אעבוד ע"מ שאזכה לחיי העוה"ב גם זו לא מיקרי עבודה לשמה כי גם שם בעולם הנשמות יש צדיקים שמבקשים תענוג הרוחני ויש צדיקים אשר כ"ז לא מבקשים זולת שמו ית' והוא ע"ד צדיקים אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב וזה"ש ואין זולתך מלכנו לחיי העוה"ב אפילו שם אין רצוני וחפצי רק אמיתית אלהותך וא"ת אעבוד את הש"י בשביל שאזכה לימות המשיח שיסיר אז החשכות ויתרבה האורה ויהיו נפשם זך ובהיר גם זה אינו מעיקרי העבודה ואף גם מה שיהיו הטוב לנו לימות המשיח הכל אפס ואין לנגדך ואין מבוקשינו רק אלהותך ית' ואפס בלתך ולא זו בלבד אלא אף גם התענוג שישיגו אז ב"א בתחיית המתים גם כן הוא אפס ואין ואין דומה לבקשת אלהותך ית' זולת עבודתך להיות עבד נרצע לשמו ית' בלי שום ייחול וקיווי לשום תועלת והנאת עצמו רק לעשות רצונו ית' באמת ובתמים ובמס"נ בכל לב ונפש בשלימות וכיה"ר אמן: בזוה"ק דשבת איהו צרור החיים וכמו שאנו אומרים בזמר של יום שבת צרורא דלעילא כו' ומהו לשון צרור שייך לומר בקדושת שבת אכן י"ל ע"ד ומבשרי אחזה אלוה והוא בדרך משל כמו שאנו רואים שיש באדם. ג' מדריגות זו למעלה מזו והם נפש רוח ונשמה והנה הרוח הוא רוח החיים שנתן הש"י בלב האדם שיהא מתאווה ומשתוקק תמיד לעשות מצות ומע"ט אך שאין לו להרוח חכמה ובינה מצד עצמו לדעת ולהבין איך לעשות ובאיזה אופן היותר טוב ונאה יוציא את רצונו ומחשבתו מכח אל הפועל עד שהנשמה הק' מאירה לו מאור שכל העליון ואז הרוח מקבל את אור החכמה מהנשמה ואז יודע הדרך הנכון איך ומה לעשות ועי"ז הוא מעורר את הנפש שהוא כח החיות ותנועות האיברים לגמור עשיית הדבר על מכונו כאשר עם לבבו לעשות באיזה זמן ואיזה הנהגה ובאיזה פנים כפי מה שהשכל מחייבו ואז נגמר המעשה עצהיו"ט בלי שום חסרון נמצא נעשה קשר חזק ואמיץ בין שלשתם שהנשמה מאירה להרוא והרוח להנפש ומתקשרי' יחד אבל אם תמנע ח"ו הנשמה הק' את אורה מן הרוח. אזי לא יהיה שום כח ויכולת ביד הרוח והנפש לעשות מאומה. וילכו בלא כח השכל כמו שהוא חסר דיעה ח"ו כך הוא כביכול הג' סעודות של שבת קודש הם רומזים אל ג' עולמות הק' אשר המה מתקשרים ומתייחדים ומתפשטים יחדיו ביום השבת הק' על ידי שמאירים זה לזה להוציא רצונו הטוב מכח אל הפועל. כי רצונו הטוב הוא רק להיטיב לברואיו תמיד ולהשפיע להם כל הטובות והברכות וע"י שמתקשרים יחד יוצא מהם הרבה ברכות והשפעות טובות לכל העולמות ולזה נק' צרורא דלעילא דבי' חיי כולא היינו שע"י צרור הזה בא חיות לכל העולמות וכמ"ש בזוה"ק כל ברכאין דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין והבן: לפסח

באחד בניסן ר"ה לרגלים וכו'. בט"ו בניסן הוא אלא רגל שבו ר"ה לרגלים כלל הדבר הוא שאין לך כל דבר שבעולם שאין בו מבחי' זכור ושמור דכר ונוקבא והנה כמ"כ ברגלים יש דכר ונוקבא והדכר של המועדות הוא חג הפסח דהוא ראש הרגלים כמ"ש זכור את היום כו' יצאתם ממצרים וכל המועדות הם זכר ליצמ"צ וזכו"ר הוא בגימ' ע"ב קס"א היינו שם הוי"ה הק' במילוי יודין עולה מנין ע"ב ושם הק' אהי"ה במילוי יודי"ן עולה מנין קס"א נמצא דייחוד הוי"ה אהי"ה. עולים בגימ' זכו"ר וגימ' רג"ל וחג הפסח הוא המוח של כל המועדים מחמת שהוא מועד ראשון תיכף בעת יצמ"צ. ואף שהמועדים אחרים יש להם כמה בחי' שהם גבוהים במעלה מבחי' של חג הפסח אך מכ"מ לענין זה הוא מועד הפסח בחי' זכו"ר ומוח לשאר הרגלים והמועדים אחרים הם מקיפים את המוח של פסח דאם תצרף ב"פ רג"ל אזי מתחברין השני רישי"ן ונעשה מהם תי"ו ובצירוף שאר האותיות נעשה תיבת גלגל"ת ר"ל כמו שהגלגלת מקיף את המוח כמ"כ שאר המועדים נעשו מקיפים לרגל של פסח שהוא בחי' ראש וזה"ש רגל של פסח שבו הוא ראש השנה לרגלים היינו שהוא הראש לשאר הרגלים ואל תתמה שבכהאריז"ל. מכנה לניסן בחי' גולגלתא. אין מזה סתירה לדברינו אלה דהאריז"ל מיירי לענין שמות החדשים אזי ניסן הוא גולגלתא אך לענין בחי' המועדים אז רגל הפסח הוא המוח ושאר הרגלים מקיפין אותו כמו הגולגלת וכן תמצא כמה פעמים בכהאריז"ל שלפעמים המקיפים הם חשובים יותר מהאור הפנימי ולפעמים להיפוך והמשכיל יבין כ"ז: בחינת יציאת מצרים שיצאו לחירות זהו אנכי כו' אשר הוצאתיך מאמ"ץ שהוא אשרי אדם עוז לו בך מסילות בלבבם עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו גם ברכות יעטה מורה. וזהו אל יתהלל חכם בחכמתו כו'. כ"א בזאת כו' השכל וידוע אותי וזהו נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' שאין חפצי ורצוני לילך בגדולות ובנפלאות רק כלתה נפשי להיות עכ"פ בחצרות ה' אף שלא לכנוס לבית וזהו הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה שהוא מלא בושה וכלימה ונעשה כלי לקבל האור כי טוב וזהו כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו כי לא בשמים הוא כ"א ביד כל האדם שנברא בצלם אלהים בפיו ובלבבו לעשות. ותגזר אומר ויקם לך שקורע כל המסכים באמרי פיו כשפיו ולבו שוין ושכינה מדברת מתוך גרונו שהלב הוא הבל שהנפש מושך אליו הרוח שהוא הרצון שבלב וזהו פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון שהקב"ה ממלא רצון האדם שהוא הרצון האמיתי שהוא יודע תעלומות לב ונקודת הרצון וימלא בקול ודיבור בה' מוצאות הפה שהם אותיות מנצפ"ך וזהו לשון של זהורית שהיו קושרין בהיכל ועל שעיר המשתלח והיה מלבין שנ' אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו שיהי' דיבורו קדוש וזך ומזהיר לשון של זהורית שהיו קושרין בהיכל שהוא הלב ומלכות פ"ה שהוא השראת השכינה בפיו ובזה הוא מסיר כל המעיקים מהשכינה ויצא לחירות והיה מלבן פי' שהוא הדיבור כולו לב מעומקא דלבא ועל שעיר המשתלח זהו בכל עשיית הגשמיות והנאות העוה"ז הכל יתצרפו ויתלבנו וזדונות נעשו כזכיות שמביא הארה בכ"מ וקראתם דרור בארץ שינקה ויטהר לבבו מכל חטא ופשע. לבל ישוב לכסלה לעולם שכבר נמאס אצלו הדבר וזהו ועובר על פשע שיעבור על הפשע באותו מקום ובאותו מעשה ונבזה בעיניו נמאס וזה לא יעלה על לב האדם שהיא השכינה יסיר כל המעיקים ויכול לבטל ולשבר כל כח התאוות אפי' מהגזל בסוד ומלכותו בכל משלה וזהו בחי' יום הכפורי' שהוא ועובר על פשע ורוח עברה ותטהרם בחי' דרור והארה גדולה מא"ס ועד א"ת בקול ודיבור בה' תפילות שבאים לבחי' יחידה שהוא הייחוד הגמור שהחמשה פעמים אור מאירים בחמש גוונים אור שהוא שכינה תתאה כי שם לא יש שום גוון לא חיור ולא אוכם כו' וזהו עליית השכינה ביוה"כ שנתעלה מאיליה בלא שום עשיה מהתחתוני' שהזמן גורם הארה גדולה וזהו תתן אמת ליעקב שזהו בחי' אמת כי יעקב בחר לו י"ה שהוא בחר לו את י"ה המהוה כל הויה להיות סולם מוצב ארצה שיהיו מלאה הארץ כבוד ה' שזהו תכלית בריאת האדם ישראל אשר בך אתפאר כמ"ש מעון אתה היית לנו לשון דירה קודם בריאת העולם היה מעונו בך בטרם הרים יולדו ועתה חסד לאברהם מימי קדם שמביא הארה בכל העולם הזה ושיהיה על' לשכינה שיהי' כימי קדם וזהו התשובה שלימה שהיא קדומה לעולם:

אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם במועדם. הנה אנו אומרים מקדש ישראל והזמנים דבאמת אצלו ית' לא שייך זמן דהוא ית' למעלה מן הטבע והזמנים אך מאהבת ישראל עמו אשר בחר בהם. ועבורם הוצרך לברוא את כל העולמות הוכרח גם כן לחדש הזמן. והנה בג' רגלים אז נמשך הש"י לתוך הזמן ויש התגלות אורו על הכנ"י ובמה ממשיכין אותו כביכול לתוך הזמן כשאנו מדבקים א"ע אל ראשית המחשבה אשר עלה ברצונו הפשוט לברוא הזמן בשביל ישראל כמ"ש קודש ישראל לה' ראשית תבואתו אנו ממשיכין ומזמינים את הקודש לשכון בארצנו להיות כביכול נמשך ויורד לתוך העולמות וזהו במועד שאנו מזמנים את הקודש ובזה אנו ממשיכין אותו לתוך הזמן. ע"י שאנו מדבקים עצמינו בבחי' הגבוהה למעלה מן הזמן כי הזמנים הוא בהוי"ה לאחר שהתחיל הכל להתגלות מן הנעלם אל ההתפשטות אבל הכנ"י היו חקוקים במחשבתו הנעלמה למעלה מהזמן ומן הוי"ה וזהו בחי' קודש וכשאנו מדבקים א"ע שם אז אנו מעוררין האהבה אשר עלה ברצונו הפשוט עבורינו לברוא הזמן וזש"ה שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה' ר"ל בכל ג' רגלים אנו מדבקים א"ע ושכלינו בבחי' הגבוהה אשר היא קודמת להוי"ה וזהו פני האדון ה' וזש"ה אלה מועדי ה'. ר"ל הזמנים אלו הם של ה' אשר הוא ית' מתגלה בתוך הזמן ע"י המועדים וז"ש מקרא קודש רצה לומר זו ההזמנה הוא מבחינת קודש אשר תקראו אותם אתם כתיב ר"ל שאנו מזמינין וממשיכין מלכא עילאה לתוך העולמות והזמן והבן: ענין ד' כוסות אשר ציונו ית"ש הנכבד והנורא הם מוחין עילאין קדישין מוחין דאימ"א מביען דארבע הצלות: וענין המצה הם מוחין דאב"א נשמה לנשמה הנקרא חי"ה מחמשה חלקי הנפש פנימית העולמות שני שמות ע"ב ס"ג גימטריא מצ"ה. והם מתייחדין ומזהירין בזיהרא עילאה בכוס העליון הק'. כי המוחין דאב"א ודאימ"א הם נכנסים בשם אלהי"ם גימטריא פ"ו מנין כוס. וזהו המלוכה העליונה של שמו הגדול יתברך בכל העולמות: וענין המרור מדכתב לנו התוה"ק מ"ע לאכול המרור לזכר ע"ש וימררו את חייהם ש"מ שזהו גם כן מעניני הגאולה ובלא זה לא היה הגאולה וזהו עיקר מוחין דגדלות [מי יתן ואבין דברי קדשו]: וענין הטיבול להמתיק כולם נהורין עילאין רוחנים: וענין כסא דדוד המלך עליו השלום שאחז"ל שמחזיק רכ"א לוגין כמנין רוי"ה אבינך הענין הוא כוס ישועות כוס תנחומין המלוכה העליונה אשר המוחין עילאין קדישין ממולאים ממנה וזהו הג' שמות הק' שם ע"ב היוצא מג"פ ויסע. ויבא. ויט גימטריא רי"ו ועם ה' אחרונה התגלות השפע העליונה הוא גימ' רכ"א מספר כס"א דדוד מלכא כי לכל השמות והעולמות העליונים אשר נאחזים בכוחם מצטרפות הה' אחרונה לשם ס"ג מ"ה. ושם ב"ן הוא בעצמו הה' אחרונה וזהו רכ"א לוג ולו"ג מספרו ט"ל שהם ג' אותיות ראשונות משם הוי"ה הק' הנכבד והנורא היינו יו"ד ה"א וא"ו במילוי אלפי"ן. והוא הוי"ה האמיתית מקור החסד והרחמים. והבן זה היטב מעשה ברבי אלעזר בן עזריה כו' שהיו מסובין בבני ברק כו'. הן אמת ששם המקום היה כך אך עכ"ז צריך להבין הטעם למה נאספו יחד דוקא באותו המקום לספר שם ביצמ"צ ובהעיר לב ושום שכל י"ל דהתנאים הק' ההם התבוננו ונתנו לבם אל הגלות המר הזה שהולך ומתגבר בכל יום ורצו לעשות איזה דבר להועיל שלא נשתקע ח"ו בעמקי הקליפות לזה הסתכלו בעין שכלם הק' והזך והבינו בענין אותו הלילה של יצי"מ שהאירו אז המוחין דגדלות והוסרו ממילא כל הקליפות ונכנעו תחת הקדושה והאירו אז אורות מזוקקים ומזהירים והנה דבר זה מתעורר בכל שנה ושנה ובלילה הזה נפתחו כל מקורין עילאין קדישין ולכך נתייעצו יחד ועלה מוסכם בלבם עצה טובה ונכונה להמשיך הארה מאותו הלילה ע"כ משך זמן הגלות וע"כ נתוועדו יחד בבני ברק דוקא לשון ברקאי לרמז על נהורין עילאין קדישין שנתגלה בזה הלילה והם נתעלו עם המוחין שלהם להנהורין הללו והיו מספרים לשון ספיר ובהירות היינו שהיו מזכין ומאירים ביצמ"צ כל אותו הלילה היינו הגלות שנמשל ללילה אשר הם היו בו לע"ע והיו ממשיכין מוחין עילאין ושפע אלוהות מאותן המוחין על כל משך זמן הגלות הזה לבל נשקע ח"ו בין הקליפות אשר המה נאחזין במוחין דקטנות והיו פותחין נביעות החכמה ושפע אלוהות עד עת קץ והכל היה בנס הלילה הזה שבו נפתחו מקורין עילאין קדישין והתלמידים שלמדו בחוץ הרגישו בזה שבא להם פתאום הארה גדולה ושפע אלוהות ובאו והודיעו להם כי ידעו שכל זה בא אליהם מרבותיהם ואמרו להם רבותינו הגיע זמן ק"ש של שחרית ר"ל שכבר המשיכו מוחין דגדלות כמו בק"ש של שחרית עוד ירצה שחרית היינו שאמרו להם שהגיעו למוחין גדולים כ"כ אשר המה יתעוררו אם ירצה השם בזמן הגאולה ב"ב המכונה בשם שחרית וכן יהי רצון אמן והבן היטב:

רשע מה הוא אומר וגו' לכאורה הוא מושלל הבנה וכי בשביל שאלתו מה העבודה הזאת יהא נקרא רשע אך הנה ידוע מאמר חכמינו ז"ל כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וכדי לגלות לך מעלת הצדיק אעתיק לך פה מה שמצאתי בספר מדרש תלפיות באות ג' ענף גדעון באמצע הדיבור וז"ל: אמר המאסף מכאן תראה מעלת האדם לפני הקדוש ברוך הוא ושמסר כל העולם ברשותו ושיעבד לו כל הברואים לעשות רצונו וכו' והטעם לזה הוא כיון שנברא העולם בשבילו וכולם נבראו לצוותו כמאמר חכמים ז"ל לכן מסר הקדוש ברוך הוא כל העולם כולו בידו ושיעבד לו את כל הברואים תחתיו שיקיימו כל אשר יגזור אומר וז"ש רשע ר"ל במה ניכר שהוא רשע מה הוא אומר ר"ל מתוך דיבורו ושאלתו ניכר רשעתו ומחשבתו הרעה ששואל מה העבודה הזאת לכם ר"ל שהעבודה שאתם עובדים את ה' לכם לבד הוא היתרון ולא לנו ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל ר"ל מן הכולל כל העולם היינו שכולם הם ניזונין בזכותו וממילא הם משועבדים תחתיו וצריכים לשמשו וז"ש אף אתה ר"ל הגם שאסור לך להתפאר עכ"ז הקהה את שיניו לע"ע ואמור לו בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים ר"ל שכל הנסים והנפלאות שעשה אז הש"י לא היה רק בשבילי וכל בריאת העולם וחידושיו רק בשבילי ואלו היה שם אחד שלא הדביק והתקשר א"ע לה' אז בודאי לא היה נגאל ויוצאי מצרים היו מאמינים בה' ובמשה עבדו ונדבקים בו באמת ולכן נגאלו והש"י יתן בלב כל זרע ישראל שיאמינו באמת בה' ובעבדיו וכיה"ר אמן:

יכול מר"ח ת"ל בעבור זה וגו' שיש מצה ומרור מונחים לפניך גו' הנה באמת אף אם התינוק שואל את האב שאלה זו בשאר ימות השנה אז יכול האב ג"כ להשיב להבן כפי הכתוב בתורה אך דהתוה"ק מורה לנו דכל ימות השנה אף אם יאמר להבן הסיפור יציאת מצרים לא יהיו אז הדברים מתיישבים בלבו ולא יכנסו באזניו כי זה תלוי באמונת הלב ולאו כל מוחא סביל דא וזה"ש לנו התורה בעבור זה ודרש בעל ההגדה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך ר"ל בליל פסח שאז מתגלין הארת המוחין אשר רומזין לזה המצה והמרור ובזו הלילה מתגלה אור השכל והאמת והאמונה וחופף בלילה הזה ע"כ זרע ישראל ואז כשתשיב לבנך תשובה זו ותגיד לפניו כל הסיפור הלז אז בודאי יכנסו דברי האב באזני הבן ויאמין באמת ביצמ"צ משא"כ בשאר ימות השנה שאז החשכות גובר בעולם עי"ז לא יוכל הבן לקבל דברי אביו ולהאמין בהם ויה"ר שיקוים בנו ב"ב כימי צאתך מאמ"צ אראנו נפלאות אמן:

מתחלהעע"ז היו וג' ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו וגו' הכוונה בסיפור הלזה דבאמת בלילה הזה אנו משבחים ומודים לשמו ית' ע"כ הטוב והנסים והנפלאות שעשה עמנו בנאתנו ממצרים וממאסים ומגנים כל הרע של עע"ז. והנה מי שהוא צדיק מעיקרא שלא טעם טעם חטא מעולם זה אינו יכול כ"כ למאס ולגנות הרע בעיני כל כי איך יוכל האדם להעיד על דבר שלא טעם אותו ולא עמד בו אבל מי שהיה מקודם מעוברי עבירה ואח"כ שם אל לבו ושב מחטאיו ומואס בכל חלקי הרע בכל לבבו באמת ומאז והלאה בוחר לדבק א"ע בהטוב זהו שיכול להעיד על הטוב שהוא באמת טוב וישר וראוי ונכון לבחור ולדבק בו ועל הרע שהוא רע וימאס בו ביותר מחמת שכבר טעם כל התענוגים מחלקי הרע ח"ו וכעת רואה בעין שכלו הזך והישר שהכל הבל ונבזה ונמאס כמ"ש המפרשים דשהמע"ה לבדו היה יכול להבהיל את כל עניני העוה"ז ולומר הבל הבלים הכל הבל מפני שמלך ע"כ העולם כולו ולא היה חסר כלום מאיזה מין תענוג שיכול להיות בעולם הזה ועכ"ז הבין בשכלו הזך והק' והטהור שהכל הבל לכן מהראוי לו להעיד על זה ונאמין באמונה שלימה שדבריו כנים ואמיתים וז"ש מתחלה עע"ז היו אבותינו כו' ר"ל שגם הכנס"י טעמו טעם איסור ואבותינו היו עע"ז ואעפ"כ נתנו ללבם אח"כ ומאסו בהרע ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו וז"ש ומספר הכתוב איך הש"י צירף וליבן את הכנס"י ובחר באברהם מכל בני תרח ואח"כ נולד ממנו יצחק והיה בו עוד סיגים לזה הוליד את יעקב ואת עשו ונתן הקב"ה לעשו את הר שעיר ועדיין היה סיגים אשר ע"כ הוצרך יעקב ובניו לירד למצרים ושמה נצרפו כצרוף כסף ונתבררו ונתלבנו היטב וכיה"ר שנתברר ונתלבן היטב כראוי ע"י משיח צדקנו שיבוא ב"ב אמן: