אוהב ישראל – קטע 42

אתם נצבים היום וגו' אלהיכם וגו' במדרש זש"ה איומה כנדגלות דימה הקב"ה את ישראל כמלאכים במלאכים כתיב שרפים עומדים גו' בישראל כתיב אתם נצבים המלאכים אומרים קדוש קדוש קדוש וישראל אומרים אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב עכ"ל לענינינו: ובהעיר לב ושום שכל ובינה ודעת י"ל כי הנה נודע מדברי חז"ל דאין עמידה אלא תפלה שנא' ויעמוד פינחס ויפלל ולכאורה אינו מובן הכי לא מצינו זולת זה שום לשון עמידה באיזה אדם כ"א בתפלה דוקא ובודאי לא דבר רק הוא ח"ו ולא לפי פשטות הענין אך באמת חז"ל כוונו בזה לאיזה דבר שכל נפלא העומד ברומו של עולם ושורש הדבר הוא כך דבאמת חז"ל לא דברו מן אנשים פחותי ערך כ"א מן אנשי לבב השלימים ביראת ה' ובתורתו ובאלו אמרו חז"ל אין עמידה אלא תפלה ר"ל דאצלם לא שייך עמידה כלל דכל ימי חייהם הם הולכים בשכלם ומחשבתם ממדריגה למדריגה ומעולם לעולם עליון כי כשהאדם רוצה לבקש את הבורא כל העולמים בהוב"ש ולהשיג ולבוא לעבודה האמיתית ולדבק עצמו תמיד בכל עת ורגע בהש"י אז צריך האדם הלזה לחקור ולחפש ולבדוק עד מקום שידו מגעת יומם ולילה ע"י תורה ומצות וע"י צירופי אותיות ותיבות ושמותיו הק' וע"י מלאכים הק' שבכל עולם ועולם ובכל מדה הקדושה ונמצא שא"א לו להיות כלל במעמד ומצב אחד ולזה נק' הצדיקים מהלכים כמ"ש ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה ואצלם לא יצוייר כלל לשון עמידה כי אם בתפלה דהוא הדביקות וחיבור באמת אל הבורא ית"ש דהאדם כשמתחיל להתפלל קודם שמגיע לתפלת העמידה שהוא תפלת י"ח אז הולך דרך השתלשלות העולמות ע"י השירות והתשבחות שאומר ופסוקי דזמרה ומשיג האדם בכל פעם שכל גדול ביותר דרך מדות הק' אבל עדיין לא הגיע לדבר אל המלך בעצמו להיות דבוק אצלו ממש בלי שום הבדל מסך וחלל אפילו של קדושה עליונה זולת אורו של א"ס הפשוט בלבד ולכך נק' עולם אצילות הוא מלשון אצלו היינו שאדם עומד אצלו ית' כביכול וזו דוקא בתפלת י"ח שאז האדם עומד בעולם אצילות ואין שום מסך וחלל הקודש מפסיק בין האדם לקונו רק אור הא"ס ב"ה הוא המקיף את האדם מכל צדדיו ולפני ה' ישפוך שיחו משא"כ קודם שהגיע לתפלת י"ח אינו דבוק עדיין עם המלך אע"ג דבחינת אצילות הוא בכל עולם ועולם מכ"מ אינו נגלה עצמותו ית'. זולת ע"י לבושים שבכל עולם ועולם עד"ז כשהאדם עוסק בפ' קרבנות שהוא עולם העשיה אז הוא דבוק באצילות דעשיה וכן בפסוקי דזמרה הוא מתקרב יותר אל עולם המלאכים ואז הוא באצילות דיצירה ובברכות יוצר הוא מתקרב עוד יותר. ואז הוא בעולם השרפים שהוא אצילות דבריאה עד אשר מגיע האדם לתפלת י"ח שם הוא דבוק באצילות דאצילות ומשם אין לילך יותר כי כיון שצריך האדם לצייר בשכלו ולהיות דבוק במחשבתו דביקות אמיתית איך הוא עומד לפני ית' לבדו ומקיף אותו והוא מתחנן אליו כבן המתגטגע לפני אביו ומסדר בקשתו מעומקא דלבא ושם לא יצויי' הליכה ולכך נק' תפלת י"ח תפלת העמידה כי שם האדם עומד לפני רבו ומלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא כמלך ב"ו אשר כל מי שרוצה לבוא אל חצר המלך פנימה אז הולך מקוד' מחצר לחצר ומחצר לטרקלין ומטרקלין לפלטרין ומפלטרין לחדר בית המלך וכשיבוא לפני המלך ממש אז הוא בבחי' עומד ולא הולך כי תכלית ההליכות שלו מקודם הי' רק להיות בבחי' עומד לפני המלך כמ"כ הוא דרך תפלתינו לפני מלכנו בוראנו יוצרנו ית' צריכין אנו מקודם לעלות ממדריגה למדריגה ואנו הולכין מהיכל להיכל ומייחדין בהיכלין נפשין בנפשין רוחין ברוחין נשמתין בנשמתין. עד שאנו מגיעים ובאים להיכל קדשי קדשים ומשם באים למלכות דאצילותא קדישא וכשאנו באים שמה אנו עומדים לפני יוצרנו ית' ושוב אין אנו נק' הולכים כ"א עומדים ולזה נק' השמ"ע תפלת העמידה והנה בודאי כמו שאנו עושים ומקדשין א"ע למטה כמ"כ אנו מעוררים את הדוגמא למעלה וא"כ כשאנו באים למדריגה של העמידה לפניו ית"ש לבדו אז גם הוא ית' יתייצב כביכול לפנינו ר"ל כמו שאנו עומדים לפניו ית' ומדבקים מחשבתינו אל נקודה האמצעי והוא הנקודה הפנימית המחיה את כל שהוא אלהותו ית' שורש הכל כך באמת הקב"ה מצמצם א"ע כביכול ועומד בעצמו כביכול על נקודת ישראל שהם נקודת מחשבתו אשר בשבילם ברא כל העולמות עליונים ותחתונים כדי להיטיב לזרע ישראל והם עיקר הרצון והמחשבה הקדומה ואבן הראשה שממנה הושתת העולם ובנ"י הם יסוד מוצק לכל העולמות ועבורם נבראו הכל כדי לשמשם ולהכין להם כל צרכיהם וכל הנבראים הם משועבדים תחת זרע ישראל לעשות כל רצונם וע"כ נקרא הוא ית' צור ישראל שהוא צורה של ישראל החקוקה בהכסא אצלו כי הם עיקר הצורה והמחשבה שלו בתחלה: ובזה תבין מ"ש הכתוב הנני עומד לפניך שם על הצור לפניך ר"ל בשבילך אני עומד שם היינו כמו שאתה עומד במחשבתך ומצויר אצלך שאתה דבוק אצלי ממש כך אני עומד שם על הצור ר"ל על הצור של ישראל היינו שהיה המחשבה הקדומה רק להיטיב לזרע ישראל ועבורם נבראו כל החסדים טובים וכל מיני השפעות טובות וכל העולמות צריכין ליתן שפעם להכנ"י. כי זהו עיקר חיותן וקיומן שבשביל זה נבראו וזש"ה והכית בצור היינו שתכה בזה הצור כלומר שתעורר זו המחשבה העליונה ודביקות אלהותו ית' בהכנ"י. ואז ויצאו מים משם תמשוך כל השפעות טובות וחסדים טובים לזרע ישראל: וכאשר אנו זוכים לבוא לבחי' הקדושה לתפלת העמידה כנ"ל. אז אנו מתחילין לומר ברוך אתה ה' וברו"ך הוא מקור והוא חכמה העליונה להמשיך שפע ולייחד ולקשר חכמה תתאה בחכמה עילאה ולזה אנו אומרים אלהי אברהם כי אאע"ה היה הולך בכל העולמות ובכל המדריגות ונבחר לו להיות כסא ומרכבה לחכמה העליונה ע"י מדתו מדת חסד לאברהם ונעשה מרכבה לימין להיות נמשך ונשפע ע"י החסדים כולם בעולם ונק' אלהי אברהם קו הימיני: אלהי יצחק כי יצחק הביט והסתכל ג"כ בכל העולמות והמדרגות ובחר לו להיות כסא ומרכבה לעולם הבינה שממשיך ע"י הברכה בכל העולמות ע"י שהיה מודיע לכל באי העולם דאית דין ואית דיין והיאך צ"ל מלא חרדה מפחד ה' ומהדר גאונו וזהו קו השמאלי ואלהי יעקב הוא"ו הנוספת במקום הזה הוא להורות כי אות וא"ו היא מתייחסת אל יעקב שזהו מדתו ממש מדת ת"ת כנודע ליו"ח כי יעקב כל מעשיו וכל תנועותיו וכל דרכיו היו רק באמת ולא היה בו שום תנועה של שקר ח"ו כמו שמעיד עליו הכתוב תתן אמת ליעקב ונעשה כסא ומרכבה למדת אמת העליון קו האמצעי וע"כ כל עבודת עם ה' בני אל חי ליחדא ולאתקשרא באבהן בכל התפלות ובפרט בימי הרצון בר"ה הק' והנורא אנו מטהרין ומזככין מעשינו ע"י התשובה ומע"ט ונותנין אל לבנו שכל ההבלים של שקר וכל בחי' הרע שבעולם הכל נחשב כאפס ואין וריק ואז אנו מעוררין ההבל של אמת העליון היינו ע"י שאנו תוקעים בשופר והבל של התוקע נכנס לתוך השופר אז זה ההבל יוצא מתוך השופר ומעורר ההבל העליון הבל האמת שהוא קשור ואחוז בשורש של הוי"ה של שם ס"ג הק' דהוא במילוי ג' יודי"ן ואל"ף דהבל גימ' ל"ז כמנין המילוי של שם ס"ג וג' יודי"ן הנ"ל מרמזין לג' מחשבות דכל יו"ד רומזת לחכמה ומחשבה כנודע ויש ג' מיני מוחין מוח של חכמה כנ"ל היינו מה שהאדם מחדש במוחו ומחשב רוממות אלהותו ית' שמו וחכמתו הסתומה. ויש חכמה שנית שהוא חכמת הזכרון ר"ל שאע"פ שאינו יכול לחדש איזה דבר שכל בחכמתו עכ"ז ע"י שזוכר בחכמת הבורא ית"ש הוא מחשב בו תמיד ודביקות מחשבתו הוא רק באלהותו ית' ויש עוד חכמה שהוא חכמת הדמיון היינו מה שהוא מדמה מילתא למילתא ומבין דבר מתוך דבר ולזה מרמזין הג' יודי"ן הנ"ל וכולם צריכין אנחנו לחבר אותם ולהדביקם במקור החכמה הבא מא"ס ב"ה דהוא שורש של השרשים הוא האל"ף אלופו ש"ע ואז נעשה המילוי של שם ס"ג דהוא במילוי ג' יודי"ן ואל"ף כל ההבלים אל שורש הוי"ה אז נתמלא ונצטרף ההבל הק' הוא גימ' ל"ז אל שורש הוי"ה בעצמו שהוא גימ' כ"ו ואז יוצא שם הוי"ה הק' במילוי ס"ג אך באמת יש ז' הבלים כמו שחשב שהמע"ה בספרו הבל הבלים כו' שהם נגד ז' ימי הבנין ולכל הבל יש שורש הוי"ה אשר נדבק בו. ונמצא ז' הבלים שהוא ז"פ ס"ג שהם כ"א פעמים שם אהי"ה הק' שבכל פעם ס"ג יש ג"פ אהי"ה דהוא הג' יודי"ן המרמזין אל ג' אהי"ה ועולה כחשבון אמ"ת וזה אנו מעוררין בקול השופר ההבל של אמת ואז כשעולה זה ההבל צריכין כל החיצונים והשקר להיות נידחין ממנו ומיטמרין בנוקבא דתה"ר (והכל הוא בחודש אלול ימי הרצון ומרמז אל הוי"ה של ס"ג ואהי"ה כנודע דלמ"ד מרמז על ג' יודי"ן של שם ס"ג וא' עוד שמעתי מאדמו"ר דאלול הוא נוטרי' א' לו"ל ר"ל דבחודש אלול הוא ית' מקנן שם והכנ"י מתייחד בקן עם הבורא בהוב"ש שהוא האל"ף אלופו ש"ע והבן) וכל המסכים המבדילין נתבטלו ואורו של הקב"ה מזריח ומופיע על נשמות ישראל ועולה הטהרת הלב והיחוד עליון מן השופר למעלה לרום השמים ומעורר הקולות של השופר העליון והבל האמת הרוחני ע"י מדתו של יעקב אע"ה וכמו כן בהתפלות הק' ג' ברכות ראשונות הם נגד אברהם יצחק ויעקב. ונזכרו כולם בברכה ראשונה שהוא נגד אברהם כמשחז"ל ע"פ אלה תולדות כו' בהבראם א"ת בהבראם אלא באברהם ובאברהם נברא העולם וכולם כלולין בו: ומעתה יובן היטב דברי המדרש הנ"ל מה המלאכים נק' שרפים עומדים אף ישראל נק' נצבים במדריגת מעמד ומצב בבחי' תפלת העמידה ומה המלאכים או' קק"ק נגד חב"ד וישראל ג"כ או' אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שהם כבר נעשו כסא ומרכבה לחב"ד ובזה יפורש הפסוק אתם נצבים היום כו' ר"ל שמשרע"ה הסתכל בישראל והבין וראה שהם בבחי' נצבים עומדים ואמר אל תתמהו על מה שאתם היום נצבים ועומדים שהוא מחמת שאתם במדריגה גדולה לפני ה' אלהיכם היינו אתם קשורים בדביקות עליון פנים בפנים עם ה' אלהיכם ואין שום מסך ומבדיל ביניכם ואתם קרובים אל המלך ושם לא יצוייר הליכה כ"א עמידה כנ"ל: וזהו פי' הפסוק בימים ההם אין מלך באדום נצב מלך ר"ל הצדיק אשר מקבל עליו עמ"ש והולך ממדריגה למדריגה עד שבא למדריגת נצב אז הוא המלך באדום. כי לא לאדם מתייחסת המלוכה ואין נאה להם המלוכה וזהו ג"כ פי' הפסוק מ"ש יתרו למשה וצוך אלהים ויכלת עמוד ופירש"י ז"ל ואם יעכב על ידך לא תוכל לעמוד ולכאורה אינו מובן זה מה חידש רש"י בזה אך לדברינו הנ"ל יובן שפיר כי צריך לעשות רצונו ית' ולעבוד אותו בכל לב ונפש באמת ובתמים ולילך תמיד ממדריגה למדרגה עד שיהא במדריגת עומד ולזה צריך מחשבה זכה וברורה לבל יטריד וימנע אותו אשר ע"כ אמר יתרו למשה וצוך היינו שלא יהיו לך שום טרדה אך תהי' מקושר ומחובר בדביקות עליון אז ויכלת עמוד להיות במדריגת עומד וכנ"ל. ולזה פירש"י ז"ל שאם יעכב על ידך לא תוכל לעמוד היינו אפילו משה רשכה"נ אם לא הי' הקדוש ברוך הוא מסכים על ידו בזה לא הי' יכול להיות במדריגת עמידה כנ"ל והבן והש"י יזכנו שנהיו מהעובדים אותו בשלימות באמת ובתמים וכיה"ר אמן: האזינו

השמים ואדברה גו' כבר צווחו קמאי דקמאי דלכאורה תמוה שינוי הל' שאצל השמים אמר לשון דיבור שהוא לשון קשה ואצל הארץ לשון אמירה שהיא רכה ותירצו מה שתירצו. ואענה גם אני חלקי בהעיר לב ושום שכל והענין הוא דהקב"ה האציל עולמות והשתלשלותם עד אין מספר ואין שיעור ואין חקר וכל עולם הוא כאין ואפס ומשל נגד עולם שלמעלה ממנו ונשתלשלו העולמות עד שנברא ג"כ העוה"ז שהוא גשמי והוא ג"כ בחי' משל לעולם שלמעלה הימנו וגם האדם שהוא עולם קטן בכל פרטיו ואיבריו. הוא משל ודוגמא לעולמות העליונים וכן כל עולם ועולם מהעולמות שלמטה הימנו הם כעין משל ודוגמא וזש"ה האזינו השמים ואדברה. כי שמים הם כינוי לעולמות העליונים ואדברה ר"ל אדבר מהם קשות. כי בהשתלשלותם נק' קשים היינו שנשתלשלו מהם עולמות תחתונים כ"א למטה מחבירו שהם רק דוגמא ומשל לעולמות העליונים. ותשמע הארץ אמרי פי היינו שמהם אדבר רכות והוא שאל תסתכל בזה שהוא עולם השפל. רק התבונן במעלתו שהוא רומז להעולמות שלמעלה ממנו זה למעלה מזה עד לאין מספר והם שרשו והבן זה: או יאמר כי הצדיק רוצה תמיד להחזיר בתשובה את בני דורו ומדבר אליהם דברי מוסריו הקדושים במתק לשונו אך עכ"ז כשאינם נכנסי' בלבם דבריו הנעימים מחמת כי נטמטם לבם כאבן מרוב התאוות הבהמיות והשטותים גם מהמעש' שלהם אשר המה לא טובים אשר ע"כ אין מקום בלבם להכנס דברי המוכיח לש"ש. לזאת מלמדת ומרמזת לנו תוה"ק. עצה הוגנת וטובה שידבר הצדיק דברי מוסר ותוכחה אל שורש נשמתם שישפע עליהם שפע טוב באופן שיוכלו לקבל ממנו דברי מוסריו ותוכחותיו הקדושים גם למטה וזהו האזינו השמים ואדברה היינו אדבר דברי מוסר ותוכחה אל שורש נשמתם הרוחני המכונה בשם שמים ואז ממילא תשמע הארץ שהיא גוף הגשמי אמרי פי וזהו כוונת סבי דבי אתונא שהיו אפיקורסים ולא האמינו בזה ולכן שאלו האי גברא דאזיל ובעי איתתא ולא יהבי ליה מה חזי דאזיל לדוכתא דמידלי מינ' היינו שכיון שמקודם דיבר אל אנשי דורו דברי מוסר ותוכחה ולא האזינו לדבריו ולא שמעו בקולו מה ראה שמדבר אח"כ אל שורש נשמתם אשר היא רוחני כי לדעתם העכורה הוא מכש"כ שלא יטו אוזן לדבריו משם ולזה השיב להם התנא הקדוש תשובה נצחת בזה דשקיל סיכתא דצה לתתא ולא עייל דצה לעיל' ועייל ורמז להם בעשייתו זאת שלתתא לא הי' יכול ליעול מחמת כי אין מקו' פנוי וחלול כי גברו ומלאו שם הקליפות ר"ל אבל לעילא שאין שם שליטה ואחיזה להם ואז יש מקום למיעל שם עייל. והבן זה היטב: לשבת

מאכלי שבת. להבין מהו המעלה יתירה של מאכלי שבת יותר ממאכלי חול הלא ידוע כי גם בחול עיקר כוונת האכילה הוא לכל מי שהוא בר דיעה ויראת ה' נוגע בלבו שיכוין בעת אכילתו רק אל השפע הק' הרוחנית אשר בהמאכל ולא אל עצמית המאכל הגשמי וכמ"ש זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה היינו שצריך לאכול רק החיות שיש בכל הדברים שהוא אוכל: אכן י"ל דהנה כתיב תדשא הארץ דשא כו' היינו שהש"י נתן כח להארץ להוציא כל מיני עשבים ופירות ועכ"ז צריכה הארץ גם לגשמים וכמ"ש ואד יעלה גו' והשקה גו'. כי העיקר הוא לקבל בכל עת תוספות תענוג ושפע ובזה יש לה כח להוציא כל מיני מאכל וכן הוא בנוסח התפלה שתקנו לנו אכנה"ג המחדש בכל יום תמיד מעב"ר. ר"ל שמחדש בכל יום תמיד שפע ותענוג חדש והנה כתיב כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ שלא ברא הש"י את עולמו רק על ששת ימים אך בבוא יום שבת קודש אזי נתחדש מעב"ר כמאז וקדם ועולים למוח החכמה והזכרון הק' ומקבלים שפע וחיות קודש מחדש עוד על ששת ימים וכל יום משפיע ביומו מה שקיבל אז בשבת קודש וזהו המחדש בכל יום תמיד מעב"ר. היינו מה שקיבל בשבת קודש. אך עיקר כללות השפעה והחיות הוא בשבת קודש שאז יש עלייה לכל העולמות ולכל מעב"ר אל מוח החכמה והזכרון שהוא בחי' קודש ישראל לה' ראשית תבואתו וזהו זכרון למעב"ר. כי אז ניתוסף שפע וחיות הקודש ממוח החכמה והזכרון ע"י רוחא דחיי דנשיב מעתיקא קדישא תוספת שפע וחיות ותענוג לכל מעב"ר וזהו המעלה היתירה של מאכלי שבת. כי אז ניתוסף תענוג חדש וכנ"ל והבן: ועפ"ז נוכל להבין ג"כ פי' הפסוק אם בחוקותי תלכו כו' ונתתי גשמיכם בעתם כו' ולכאורה יפלא הלא מדותיו של הש"י הוא הכל מדה כנגד מדה וכאן אינו מובן מהו ענין זה לזה אמנם י"ל דרש"י ז"ל פי' אם בחקותי תלכו יכול זהו קיום המצות כשהוא אומר ואת מצותי תשמרו הרי קיום המצות אמור הא מה אני מקי' אם בחקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה ע"כ והיינו הגם שהאדם יודע כל התורה כולה וסוד מצותיה. עכ"ז צריך להיות עמל ויגע בהתורה וכמ"ש והגית בו יומם ולילה. כי בכל מה שלומד יותר בעמל ויגיעה אז מוצא יותר תענוג ותוספות שכל חדש שישיג וכמו שדרשו חז"ל מה דד זה כ"ז שהתינוק ממשמש בו מוצא בו טעם כך כו'. וזהו מצוה בפ"ע להיות עמל ויגע בתורה ולהוסיף בכל עת תענוג יותר ולזה מבטיח לנו הש"י אם בחקותי תלכו היינו אם תהיו עמלים בתורה להוסיף תענוג אז ונתתי גשמיכם בעתם שהוא ג"כ תוספות תענוג וכנ"ל. ויהיו גשמי ברכה וכמאחז"ל שברכה באה לעולם ורפואה באה לעולם וכן שאר דברים כי ידוע מאחז"ל. כי הוא חיות ושפע עליון הקודש אך שנתגשם בזה העולם להוליך ריח וטעם לכל העשבים והפירות ולכל המאכלים וליתן תוספות תענוג ובזה הוא ממש מדה כנגד מדה והבן זה היטב:

דרוש לשבת קודש. הנה בבוא שבת קודש אז אף מי שאינו בבחי' זו לבטל א"ע בהחזרת הכח לעצמותו ית'. מ"מ ע"י סוד השבת יכול האדם לבוא לזאת המדריגה ויבואר זה ע"פ הגמ' דשבת. ע"פ לדעת כי אני ה' מקדשכם גו' מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה כו' לך והודיעם כו' א"צ להודיע שנ' ומשה לא ידע כו' הא דעבידא לאגלויי והא דלא עבידא לאגלויי והא שבת כו'. מתן שכרה לא עבידא לאגלויי עכ"ל הגמ' ויש להבין לאיזה טעם לא הודיע לנו הש"י כל המצות קודם נתינתן כי הלא גם המה מתנות טובות לנו ואי משום ששכר שבת גדול מאוד ולא עבידא לאגלויי הלא אחז"ל הוי זהיר במצוה קלה כו' שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות אך ידוע שכל מצות התורה נחלקים על שני בחי' היינו מקח ומתנה וכשה"כ כי לקח טוב נתתי לכם כו' ואמרו במדרש יכול במתנה ת"ל לקח יכול בלקיחה ת"ל נתתי הרי מבואר שכל מצות התורה הם בבחי' מתנה וגם בבחי' מקח והענין הוא שיש מצות שהם קיום ומצב להעולמות כי בהתורה נבראו כל העולמות ועיקר קיומם והשפעתם תלוי במה שישראל מקיימין את מצות התורה ומניעת עשיית המצות ח"ו גורם העדר השפעתם חלילה וע"י המצות ההם נק' ישראל לוקחים כי כביכול הם נותנים להש"י דבר מה היינו אתערותא דלתתא: שעבור זה גורמים הארה והשפעה בהעולמות העליונים לצורך קיומם עוד יש בחי' א' נק' מתנה היינו שאינה לצורך קיום העולמות רק שבאותה המצוה גורם שיעשועים לפניו ית' בעולמות עליונים בלא שום אתערותא דלתתא וזהו הנראה לי בפי' לשון מתנה ומקח והנה אין לך שום מצוה שנעשה ע"י התיקון בעולמות העליונים בלא אתערותא דלתתא רק מצות שבת שאין בו עשיה אך כל ענין אותה המצוה הוא בשב וא"ת כמו כל הט"ל מלאכות שאסור לעשות אותם בשבת ותולדותיהן כיוצא בהן. וכל המ"ע של וביום השביעי תשבות הוא ג"כ בשב וא"ת. ודבר זה הוא מורה כי נעשה אז התיקון והיחוד של העולמו' העליונים מעצמותו ית' בלי שום סיוע ועזר מלמטה. וכמו שמרומז בתיבת שב"ת אותיות תש"ב היינו בחי' השבת כל המקורות להמקור הראשון ומוקדם ממילא בלי שום אתערותא דלתתא וזהו ויום השביעי משבח ואומר מזמור שיר ליום השבת כ' לפיכך יפארו ולכאורה תיבת לפיכך אינו מובן אך לדרכינו יבואר על נכון כי כשהיו' השביעי משבח ואומר היינו שיום השביעי בעצמו בלי אתערותא דלתתא עושה התיקון והייחוד בהעולמות העליונים הק'. ובשביל זה בנקל הם יכולים כל יצוריו לפאר ליוצרם. כי אף מי שאינו בבחי' זו לשוב להתקשר ולהתייחד בבחי' עצמותו ית' בבחי' ייחוד כח הנפעל והפועל מכ"מ ע"י סוד השבת ומעלתו הרמה שעולים אז כל העולמות בעצמם ומתייחדים בעצמותו ית' יכול גם הוא לכלול עמהם לבטל א"ע ולייחד א"ע בעצמותו ית' וזהו ענין מ"ש בזוה"ק רזא דשבת איהי שבת היינו השבת הוא מעצמו בלי אתערותא דלתתא אתייחדת ברזא דאחד היינו בעצמותו ית' ובזה יתורץ ג"כ מה שקשה לכאורה הלא ידוע שבהתורה נבראו כל העולמות וקיומם הוא ג"כ ע"י התורה וא"כ היאך היו קיומם ומצבם ומעמדם של כל העולמות קודם שקיבלו ישראל את התורה מאין היה נמשך להם חיותם וקיומם ולדברינו הנ"ל יובן שפיר כי אז היה להעולמות חיות וקיום ע"י מעלת ומדריגת שבת שהמצוה זו הוא בבחי' מתנה ונעשה הכל מעצמו בלי התעוררת מלמטה בבחי' זו עמד העולם עד שניתנה התורה בבחי' מתנה אף שלא הי' אז מי שיעורר מלמטה עכ"ז נעשה הכל מעצמו ונודע מי שמוכר דבר לחבירו ודאי שצריך המוכר להראו' להלוקח אותו החפץ כדי שיראה מה שלוקח אם יישר בעיניו לא כן במי שנותן מתנה לחבירו א"צ להראות לו מקודם ועתה יתורצו כל הדקדוקים הנ"ל כי ודאי הודיענו הש"י כל המצות מקודם ולא חש הגמ' להודיע זה. כי אין זה חידוש מחמת שהם היו בתורת מקח ומסתמא ראו הלוקחים מה שרוצים ליקח כנוהג שבעולם אמנם בחי' שבת שהוא באמת מתנה גמורה. ומהראוי היה שלא להודיעם באין צורך. לז"א מתנה טובה יש לי היינו אף שהמצוה הזאת הוא בחי' מתנה וא"צ להודיעם עכ"ז לך והודיעם כי הגם שבמצוה זו א"ג לעורר מלמטה מ"מ צריך האדם שעובד את הש"י לידע ידיעה ברורה מעלת קדושת יום השבת שבלי שום עשיה מלמטה נעשו אז כל התיקונים והעלאת העולמות בסוד החזרת עלול לעילתו. עד עילת כל העילות בחי' עצמותו ית' בחי' ימי קדם ויוכל האדם לכלול א"ע עמהם וכנ"ל והבן: