אוהב ישראל – קטע 41

נתון תתן גו' ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר גו' י"ל ע"פ מ"ש באוה"ח הק' ז"ל ע"פ אם כסף תלוה את עמי את העני עמך. דלכאורה ישאל השואל בראותו כי ירבה כבוד האדם בזהב לרוב ללא צורך בו ולמה לא הספיק ה' להאדם רק מה שצריך והכרח לו כי זה מה שאנו רואים שלפעמים יחסר לאדם וא"ל אפילו כדי צרכו. יש טעם בדבר לייסרו על עונו משא"כ אוצרות הון למה לאיש לאין צורך בהם. לזה הודיע הכתוב כי יש אנשים שאינם ראוים לקבל חוקם לצד מעשיהם. כי ה' נותן בחסדו שפע הצורך בריוח לכאו"א די מחסורו והיה כי יחטא האדם ואינו ראוי לקבל פרנסתו בכבוד מידו ית' חלקו המגיע לו. ואז לא יטלנו עליון אלא הרי הוא מתקבץ אל מקום אחר ואז הוא צריך לקבל חלקו ע"י אחר ויעשה ה' זה עבור ב' מדות טובות הא' להשתלם האדם בעוה"ז פעלו הרע. הב' כדי שיזכה הנותן באמצעות נתינת הצדקה וחסד לרעהו וז"ש אם כסף תלוה את עמי פי' אם ראית שיש לך כסף יותר על מה שאתה צריך לעצמך ואתה מלוה לעמי תדע לך שאין זה חלק המגיע לך אלא חלק האחרים שהוא העני עמך ובזה לא יתנשא ולא יתגדל על העני עיי"ש ומכש"כ שלא יתן לו ברוע לב כיון דמשלו הוא נותן לו ועבור זה ברכו הש"י בזה שנתן והפקיד אצלו חלק חבירו וז"ש נתון תתן לו אפילו מאה פעמים מחמת שיש לך יותר מכדי צרכך אז בודאי אין זה שלך ומחויב אתה ליתן לו אפילו כמה פעמים. וז"ש ולא ירע לבבך כו' כי בגלל הדבר כו' יברכך כנ"ל הלא עבור זה ברכך הש"י בעושר יותר מכדי צרכך מפני חלק העני שאינו זוכה שיהיה מונח אצלו וגזר הש"י שיהיה בפקדון אצלך ואז יוצרך העני לקבל פרנסתו וחלקו ממש על ידך ודי לו בעונש זה וע"כ החזר לו פקדונו בכל עת בסבר פנים יפות וכן יזכינו הש"י לקיים מצוה זו ככל הנ"ל וכיה"ר אמן: הפטרה

כאשר השמים החדשים גו' רבי יודן בשם ר"א בנו של ר"י הגלילי או' שמים חדשים אכ"כ. אלא החדשים אפילו שמים וארץ העתידין להבראות כבר הם ברואים מוא"ו ימי בראשית הה"ד בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ שמים שעלו במחשבה כו' אלא לכבודו כו' ק"ו צדיקים בשבילם נברא העולם עכ"ל הענין הוא כי תכלית עבודת האדם בכל יום ויום תיכף כשיעור משנתו ימליך את ממ"ה הקב"ה ע"כ איבריו ויתבונן בשכלו שכל אבר מאיבריו מגדולם ועד קטנם הוא תלוי בשורשו בגבהי מרומים והש"י הוא המחיה את הכל וכאשר הוא ממליך ע"ע את ממ"ה הקב"ה אז נעשה מזה שם אדנ"י הק' ששורשו בה' תחתונה של שם הוי"ה הק' ב"ה וב"ש לע"ע היינו שהש"י הוא מלך מושל ואדון על הכל וידוע דהאדם הוא סולם מוצב ארצה וראשו כו' היינו שע"י מתנהגים כל העולמות והוא הוא המנענע כל העולמות וממילא כשמתבונן במחשבתו והמליך הש"י ע"ע וע"כ איבריו ומוציא את מחשבתו לפועל ע"י תורה ותפלה ומצות ומע"ט ששייך לכל אבר בדיבור ובמעשה והוא עולה למעלה מעלה עד עולמות העליונים אשר שורשן ביו"ד ראשונה של שם הוי"ה הק' ב"ה וב"ש אז נעשה מזה יחוד (חסר וחבל על דאבדין כו'): שופטים

והיה כקרבכם אל המלחמה גו' אל ירך לבבכם גו' ההולך עמכם גו' להלחם גו' ולהושיע גו' ולכאורה אינו מובן מכמה דיקדוקים א' תיבת לבבכם. מהראוי היה לכתוב לבכם גם ההולך עמכם היל"ל הולך עמכם לאשר תיבת כי בכאן הוא נתינת טעם כלשון דהא היל"ל הולך גם כפל הלשון להלחם ולהושיע: אמנם כ"ז יבואר ע"נ ויובן ע"פ דאי' בגמ' יומא אמר ר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשות כשגגות שנ' שובה ישראל כו' כשלת כו' איני והאר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשות כזכיות שנ' כו' ל"ק כאן מאהבה כאן מיראה מאהבה נעשו כזכיות. מיראה נעשו כשגגות עכ"ל הגמ' והנה לפ"ז כשעושה תשובה מיראה שאז הזדונות נעשות כשגגות אזי שני היצרים שבאדם אינם שמחים היצ"ט אינו שמח כי עכ"ז נשאר לו להאדם עוד השגגות שהם חטאים. והיצה"ר אינו שמח כי מקודם היו זדונות ועכשיו נעשו שגגות אמנם כשהאדם עושה תשובה מאהבת ה' באמת בשלימות. כראוי לאל גדול רם ונשא אז היצ"ט יש לו שמחה בשלימות כי הזדונות נעשו זכיות ובודאי כן מהראוי לכל איש ישראלי לעשות תשובה מאהבה ובפרט בר"ה יום הק' והנורא ובעשי"ת והנה ידוע דרחז"ל אשר כ"מ שנא' היום זהו יומא דר"ה יום הגדול והנורא אשר יבואו בני האלהים כו' ואז צריכין ישראל להתחזק בתשובה ומע"ט ועפ"ז נבאר הפסוקים ונגש הכהן גו' אתם קרבים היום היינו בר"ה. על אויביכם. הוא מלחמת היצה"ר להכניעו ולעשות תשובה על כל החטאים והעונות ולזה הזהירה לנו תוה"ק אל ירך לבבכם היינו שלא תעציבו ולא תדאיבו שני היצרים שבלבבכם היצ"ט והיצה"ר במה שלא תעשו תשובה רק מיראה ויבוא מזה מורך ותוגה לשני יצריכם וכנ"ל רק תראו לעשות תשובה מאהבת הש"י ואז יהיה היצ"ט שמח בשלימות. כי ה' ההולך עמכם תיבת כי יפורש בכאן בלשון אלא היינו לעשות תשובה רק מאהבה לה' אשר הולך עמכם בכל עת ועושה לכם נסים ונפלאות עד אין מספר להלחם עם אויביכם ע"ד כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו ולולא הקב"ה עוזרו לא היה יכול לו. ולהושיע אתכם היינו כי ע"י התשובה מאהבה הוא מושיע אתכם להיעשות מזדונות זכיות וכיה"ר שנזכה לעשות תשובה באמת ובלב תמים מאהבת ה' אמן: תצא

כי תצא גו' ושבית שביו. הנה ידוע שכל עיקר כוונתם של ישראל כשהיו יוצאים למלחמה על אויביהם היה רק עבור הנ"ק שהיו מפוזרים ומובלעים וסגורים ונבוכים ביניהם של החיצונים שורש הרע מאז מחטא אדה"ר וישראל במעשיהם הטובים ובמחשבתם הטהורה היו פודים אותם מהשבי והמאסר שהיו כלואים שם. וז"ש כי תצא כו' ושבית שביו היינו שעיקר כוונתך יהיה רק להוציא הנ"ק מכל מקומות מושבותיהם שהם מובלעים בתוך שורש הרע: ולהוציא בולעו מפיו ולהעלות הנ"ק למקור שורשם הרמה בקודש וכיה"ר אמן:

זכור את אשר עשה לך עמלק במדרש כתיב זכור את יום השבת לקדשו יכול דשני הזכירות שוים הם על זה אמר שלמה אין זכרון לכסיל עם החכם אלא זה זכור לקדשו ולכבדו וזה זכריהו למחותו ולאבדו וי"ל ביאור דברים אלו הוא דהשורש הדבר הוא דהתוה"ק הזהירה אותנו על ד' זכירות היינו שנזכור תמיד אלו הד' דברים אשר הם עיקרי ושרשי הדת א' לזכור תמיד בכל עת מעמד הנבחר אצל הר סיני שכל איש ישראל צ"ל בעיניו תמיד בכל עת ורגע כאלו הוא עומד בהר סיני לקבל את התורה דבאדם שייך עבר ועתיד אבל אצל הש"י אינו שייך זה ובכל יום ויום הוא נותן התורה לעמו ישראל וע"כ כשאדם פותח איזה ספר ללמוד צריך אז לזכור מעמד הר סיני וכאלו הוא קיבל את התורה מפי הגבורה ואז בא עי"ז לידי אימה ויראה כמו שניתנה התורה ברתת ובזיעה שנא' ויחרד כל העם אשר במחנה וצריך שיהיה להאדם חרדה בכל הרמ"ח איבריו הנק' מחנ"ה כמ"ש והיה מחניך קדוש זכירה שניה הוא זכור את אשר עשה גו' למרים ר"ל כשהאדם מסתכל ומתבונן במעשה הצדקת מרים הנביאה אשר בא עליה עונש כזה על שדברה לה"ר על אחיה משרע"ה לפני שמו ית' כי אין הקב"ה רוצה שיקרא שום אדם רע לפני ה' רק שצריך לשמור פיו ולשונו שלא ידבר בהם רק טוב ולמשוך חסדים לעולם ולהוציא הטוב מן הסתום אל הגילוי ולקבוע הטוב בהפה להכניע בלשון צדיק כל חלקי הרע תחת הטוב: זכירה ג' הוא זכירת שבת שצריך אדם ליזהר ולקדש את יום השבת וכל ימי החול צריך כל אדם לזכור את יום השבת ולייחל ולצפות על קדושת שבת וכמו ששנינו חייב אדם לומר היום יום אחד בשבת או שני בשבת כו' וצריך כל אדם לחבר קדושת שבת עם כל יום ואח"כ זכירת עמלק ר"ל הגם כי האדם הוא בדביקות גדול להש"י ולבו בוער כאש לעבודתו ית' עכ"ז צריך הוא מאוד ליזהר להשגיח ע"ע בעינא פקיחא שלא יתן מקום לחלק הרע שבו כי ניצוץ היצר הוא טמון בלבו של אדם וגם כי יחשוב האדם שהוא כעת במדריגה גדולה בדביקות עליון יוכל להיות שפתאום יתעורר בקרבו תאוות היצה"ר וצריך ליזהר ולהשגיח על זה מאוד בכל רגע למחות זכרו מלבו. אף שהאדם הוא דבוק תמיד בקדושת שבת כמו שמצינו בדור המדבר שהיו דור דעה והיו אז במדריגה גדולה וגבוהה מאוד וראתה שפחה על הים כו' וקיבלו התורה מפי הגבורה ונפסקה מהם זוהמת הנחש רק מחמת שנסו את הש"י במה שאמרו היש ה' בקרבנו אם אין ולא עשו שום דבר עבירה בפועל רק שחטאו במחשבתם שרצו לדעת מאין נמשך להם ההשפעה עליונה של הש"י אם ע"י הנהגה שהוא ע"פ עולמות התחתונים ע"י המדות לפי מעשיהם של הברואים לטוב או כו' או שהשפע בא להם ע"י הנהגת עולם העליון המכונה בשם א"ס ויש בכאן שכל עמוק ונפלא בביאור חטא זה אין כאן מקומו היוצא לנו מזה הגם שהיו אז במדריגה גדולה. עכ"ז מיד שחטאו בהרהור המחשבה אז מיד ויבוא עמלק. ע"כ צריך כל אדם להשגיח ע"ע ולהכרית זכר עמלק היושב בקרבו שלא ימצא בו ממנו שום רושם כל שהוא כיה"ר אמן:

ואתה עיף ויגע גו' י"ל דהתורה מלמדת ומורה לכל איש ישראל הדרך הטוב והישר והנהגה המאושרת איך להנצל מהאויב הרע הטמון בלבו של אדם דהנה באמת לא זו בלבד דזרע ישראל הם מצווים על מחיית האומה זרעו של עמלק אלא אף גם כל איש ישראל צריך למחות חלק הרע הטמון בלב כל אדם המכונה בשם עמלק ולשרש אחריו שלא ימצא בו שום שמץ ממנו אף משהו בעלמא דכ"ז שנמצא זרע עמלק בעולם אז כיון דהאדם הוא עולם קטן אז בודאי נמצא בכ"א כח עמלק וחלק הרע המתעורר בכל פעם להחטיא את האדם ולזה באה הזכירה בתוה"ק. והנה כחם של זרע ישראל אינו אלא בפה הקול קול יעקב בתורה ובתפלה וכשאדם יש לו כח זה ובוער לבו תמיד להש"י אז אין שום רע יכול לשלוט בו ח"ו אבל אם האדם מניח כח זה זה ומשליכו אחרי גיוו. ויסעו מרפידים שריפו ידיהם כו' אז מיד ויבוא עמלק. ותיכף שורה הרע עמו אך אם האדם תופס עכ"פ במדת היראה להיות ירא מלפניו ית'. לעבור על רצונו עכ"פ אינו בא לידי חטא וזש"ה ואתה עיף ויגע היינו שנחלש כחך המיוחד לך שהוא בפה היינו בתורה ובתפלה מחמת שריפו ידיהם מד"ת ומעבדות הש"י וגם אינם במדריגת יראה וזש"ה ולא ירא אלהים. ע"כ תזכור תמיד בכל עת ורגע ותהיה נזהר תמיד מאוד בכל עניניך שלא יכשילך כח עמלק וזה"ש מחה תמחה מלבבך שורש הרע ולהכניע אותו תחת הטוב וזש"ה והיה כאשר ירים משה וגבר גו' ר"ל ידו הוא כוחו היינו כשהצדיק מרים זה הכח להגביר הטוב על הרע אז וגבר ישראל אבל כאשר יניח וירפה עצמו מזה הכח מיד וגבר גו' אשר ע"כ עצה הוגנת לו לכל אדם להתחזק א"ע בתור' ובתפלה להכניע הרע תחת הטוב והש"י יהא בעזרו וכן יה"ר שנזכה במהרה לנצחו ולמחותו ולאבד זכרו מהעולם מכל וכל וזה יהיה ע"י משיח צדקינו שיבוא בב"א: נצבים

אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם שבטיכם גו' צריך להבין ולדעת מהו לשון נצבים האמור כאן. כי מהראוי היל"ל אתם עומדים או אתם היום כולכם לפני ה' כו' גם אינו מובן כיון שאמר כולכם הרי כלל כולם וא"כ למה פורט אח"כ ראשיכם שבטיכם גו' גם צריך להבין מהו זה שאמר מחוטב עציך עד שואב מימיך זהו לכאורה פלא גדול לאשר רצונו לכלול כולם מקטן ועד גדול מהראוי היה לאחוז הדבר מן הקצה אל הקצה היינו מהגדולי גדולים שבהם עד הקטני קטנים שבהם בבחי' האיכות והמעלות ולמה אמר שתיהן בבחי' קטני המעלות: אכן בהעיר לב ושום שכל י"ל אחר אשר חנן אלהים ברחמיו דהנה כתיב ומלך אין באדם נצב מלך עיי"ש ברש"י ונראה לבאר זה הפסוק ע"ד רמז וסוד כידוע מספה"ק כשעלה ברצונו הפשוט ב"ה וב"ש הנכבד והנורא להאציל ולברוא את העולמות עיקר העילה והסיבה שגרמה והכריעה להיות בריאת העולמות היה רק משום שהיה רצונו הקדום להתאר בתואר מלכות כי כל התוארים והכוחות היו אז כלולים בעצמותו ית' וית' אכן תואר מלכות אין מלך בלא עם ולסיבה זה האצי"ל ובר"א ויצ"ר ועש"ה את העולמות כולם עליונים ותחתונים כדי להתוודע ולהגלות כי הוא לבדו מלך ע"כ העולם כולו בכבודו ומלכותו בכל משלה וכמבואר אצלינו כמה פעמים בשם האריז"ל ע"פ ה' מלך גאות לבש עיי"ש ולאשר גלוי וידוע לפניו ית' וית' שאין כח המושג בהנבראים לקבל אור בהירתו אור א"ס ית' אור צח ומצוחצח. לזה כביכול צמצם א"ע בצמצומים רבים והאיר שפעו וחיותו ואור בהירתו לכל עולם ועולם כפי אשר יוכל שאת לקיומו ולצורך חיותו והעמדת מערכתו וברא ד' עולמות בכללן עול' אצילות הק' ועולם הבריאה והיצירה והעשיה ובכל עולם ועולם ישנו עשר ספירות והם כח"ב חג"ת נהי"ם וכל אחת פועלת פעולתה לפי כוחה ובהירתה אשר יסד בה חי החיים יוצר בראשית כולם וכולם משפיעים זה לזה וכל א' כלול מכולם וכולם ברזא דאחד וכמאמר אליהו ז"ל בהתיקונים ואנת הוא דקשיר לון ומייחד לון כו' והנה בחי' מלכות הקדוש שבכל עולם ועולם ובכל בחי' ובחי' לית לה מגרמה כלום שום פעולה עצמית בסוד וילון אינו משמש כלום וכנודע מספה"ק כ"א היא בבחי' הארה כוללת שמקבלת מכל הספירות הק' ע"י מדת היסוד צדיק חי עלמין והיא מחלקת שפעה אשר קבלה לעולמות התחתוני' בסוד ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה וידוע מספה"ק ע"פ ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבנ"י וסודן של הדברים הם עמוקים ורחבים מני ים אכן תמצית הדבר הוא בסוד אבידה מדעת אשר גזרה חכמתו ית' וית' לצורך העמדה וקיום העולמות נשתלשלו וירדו נ"ק ונבלעו בין הקליפות ר"ל אכן הבורא בהוב"ש שם חול גבול לים היינו למלוכה הק' אשר סביב רשעים יתהלכון להיות להם אחיזה ח"ו ובעולם האצילות הק' אין להם שום אחיזה כלל כ"א מעט בעולם הבריאה ויותר ביצירה ועוד יותר בעשיה ועיקר המקור הקליפות והחיצונים הוא אדו"ם וע"מלק זרעו בסוד כי ר"גע באפו רג"ע נוטרי' "ראשית "גוים "עמלק וכ"ז שיש להם מלוכה וממשלה ושום התנשאות אז כביכול אין מעמד ומצב הראוי למלוכה הק' לקבל שפעה ובהירתה הראויה לקבל מספירות הק' וכאשר אחינו ב"י עם ה' בני אל חי נותנים לבם לזה וצועקים במר נפשם אל ה' ועושים תשובה שלימה בלבב שלם ובאמת ואומרים שירות ותשבחות למלך אל חי וקים ברעותא דלבא וע"י הזמירות היכולת בידם לזמר עריצים ולהכרית כל החוחים והקוצים הסובבים את השושנה העליונ' ועי"ז מתייחדת המלכות הק' בבעלה כביכול ומקבלת שפעה ורב טוב מהספירות הק' העליונים ומשפעת חסדים ורחמים וכל חדו וכל ברכאין להכנ"י לתתא והנה נודע כי דהמע"ה היה בבחי' וסוד המלוכה הק' וסיהרא עילאה קדישא ובימי דוד ושלמה בנו קיימא סיהרא באשלמותא בסוד מילוי הלבנה בחצי החודש כי מאאע"ה עד שלמה היו ט"ו דורות וכן מרחבעם עד חורבן בהמ"ק היו ג"כ ט"ו דורות כי ע"י חטאי המלכים אז כביכול נפגם הלבנה ונעשה פגם כביכול בסיהרא עילאה קדישא מעט מעט עד אשר נחרב הבית בעוה"ר אך דהמע"ה שנשמתו היתה בסוד המלוכה הק' נתן לבו לתקן בחייו מדריגתו וע"י תשבחותיו וזמירותיו הנעימים הכרית כל הקליפות והחיצוני' הסובבים להקדושה ובפרט כל מלכות אדום וכמ"ש ויהי כל אדום עובדים לדוד והסיר מהם שם המלוכה מכל וכל ואז כתיב ויעש דוד שם גו' וימלוך דוד ע"כ ישראל וגם בשהמע"ה כתיב ותכון מלכותו מאוד ואז היה מעמד ומצב הערכה שלימה להמלוכה הק' לקבל שפע בהירות וחסדים טובים מכל הספירות הק' ואז נעשה קיום ומצב והערכה נכונה להקומה שלימה הקדושה העליונה ומלך אין באדום היינו לאשר אין שום שם מלוכה וממשלה באדום לזה נצב מלך נעשה קיום ומצב והערכה להמלוכה הק' בבחי' קומה שלימה ועבור חטאי המלכים כתיב ביהורם בן יהושפט בימיו פשע אדום מתחת יד יהודה וכתיב ויפשע אדום מתחת יד יהודה עד היום הזה אז תפשע לבנה עיי"ש ברש"י ולפי דרכינו יובן ע"נ היינו לאשר פשע אדום מתחת יד יהודה ועשו מלך עליהם ולזה אז תפשע לבנה סוד הסיהרא עילאה כביכול וכבוד אלהים הסתר דבר והנה משרע"ה רעיא מהימנא קדישא העלה וייחד וקשר את כל ישראל בכללן ובפרטן לבחינתו ומדתו מדת התפארת מדת האמת כנודע בסוד יעקב מלבר משה מלגאו ואמת הוא מרכז אמצעי לכל העולמות א' הוא ראש לכל האותיות ותי"ו בסוף ומ"ם באמצע וע"י שבאו כל ישראל לבחי' אמת לזה נעשה קיום ומצב והעמדה והערכה להמלוכה הק' ולהקומה שלימה העליונה וזהו אתם נצבים היום כולכם גו' את"ם אותיות אמ"ת וכולכם בבחי' נצבים בקומה שלימה והערכה ונשיאות ראש לפני ה' אלהיכם ואין שום מסך המבדיל בין ישראל לאביהם שבשמים רק בסוד פנים בפנים גם י"ל אתם וטרי' "אל "תשליכנו "מלפניך גם נוטרי' ורוח קדשך "אל "תקח "ממנו והבן כ"ז והנה אח"כ חוזר ומבאר כל הבחי' קומה שלימה בחי' וסוד יו"ד ספירות הק' לז"א ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל הם ה' בחי' ואח"כ בפסוק השני מונה ג"כ ה' בחי' טפכם נשיכם וגרך כו' מחוטב עציך עד שואב מימיך והם בסוד יו"ד הויו"ת בסוד ה' חסדים וה' גבורות ואומרו מחוטב עציך ג' י"ל דהנה כתיב בן אדם קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה ובנ"י חביריו ולקח עץ א' וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים ולכל ישראל חביריו וקרב אותם אחד אל אחד והיו לאחדים גו' ואח"כ כתיב ועבדי דוד מלך עליהם ורועה א' יהיה לכולם גו' ולהבין זה י"ל דהנה כתיב כי האדם עץ השדה וכתיב ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר כי נודע מספה"ק סוד הגן הק' שהוא סוד המלוכה הק' והיא נק' בבחי' שדה מקום הראוי לזריעה ובסוד שדה תפוחין קדישין ושם שתל הבורא בהוב"ש העץ החיים אשר בתוך הגן בסוד עץ החיים אשר מהלכו ת"ק שנה והוא סוד אילנא רברבא ותוקפא אשר תחותוהי תטלל חיוות ברא ובענפוהי ידורין צפרי שמיא סוד הנשמות הק' של בני אל חי אשר מקורם נחצב משם והוא בסוד מ"ה הק' מספר אד"ם וזהו כי האדם עץ השדה והבן ולרמז זה ציוה הבורא בהוב"ש ליחזקאל הנביא ליקח עץ א' למלכות יהודה ועץ א' למלכות ישראל לסוד כי האדם עץ השדה ולייחדם להיותם אחדים בידו ואח"כ כתיב ועבדי דוד מלך עליהם והבן ולרמז אלו השני עצים היו על המזבח שני גזירי עצים והיו כורתים עצי המערכה היינו לרמז שהיו כורתים וחוטבים וממשיכים השפע עילאה וחסדים טובים מבחי' עץ החיים ועץ השדה וכנ"ל והנה נודע ומבואר אצלינו כמה פעמים (ועיין בפ' וישב) ובפרט בפסוק השמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתך שעיקר התקשרות וייחוד כל המדות הק' והמשכות השפעות קדושות וחסדים ורחמים הוא רק ע"י מדת יסו"ד ולזה מדת יסוד נק' כביכול בבחי' חוטב עציך כי הוא ממשיך השפע הקדושה מבחי' עץ החיים אשר בתוך הגן עד שואב מימיך הוא בחי' מלכות הקדוש שהיא שואבת כל מימי החסדים העליונים וכל ברכאין וכל נהורין עילאין קדישין וכמ"כ בקומה השלימה הישראלית האבות הקדושים הם נק' בבחי' חוטבי עצים בסוד מחצדי חקלא שהם ממשיכים השפעות קדושות וחסדים טובים ורחמים וכל ברכאין טבין לכל זרע ישראל ואושי ישראל שואבים ומקבלים השפע הקדושה וכל הטובות וישועות וכיה"ר עד ביאת משיח צדקנו ויגאלנו גאולת עולם בב"א: