אוהב ישראל – קטע 34

ויקח קרח בן יצהר וגו' כבר נאמר ונשנו מדרשים רבים על לשון ויקח ועוד יש לאלוה מילין ואענה גם אני חלקי וע"פ דברינו אלה יבואר עוד כמה דברים נפלאים והוא כי קרח אדם גדול היה כמבואר בדחז"ל. ומה ראה לעשות כזאת. וגם יתבאר מה היתה התשובה על ענין מחלוקתו ועוד כמה דברים ובהעיר לב ושום שכל י"ל כי הנה כתיב עוטה אור כשלמה וכבר מבואר זה למעלה בפ' במדבר וידוע דהכהנים הם בחי' חסד וכל מעשיהם ועבודתם הי' הכל בחשאי והלוים הם בחי' גבורה ולכן היו מעשיהם ועבודתם בדיבור ונעימות קול ובצלצלים ובכנורות וזהו בחי' חשמ"ל כביכול כי כללות ישראל הוא בבחי' קומה שלימה כביכול וכהנים הם בבחי' ח"ש שהיה עיקר עבודתם רק במחשבה ובחשאי והלוים הם בבחי' מ"ל דאיהו דיבור וזהו סוד הוי"ה אדנ"י הוי"ה במחשבה ואד"ני בדיבור וקרח היה רוצה להיות ג"כ בבחי' ח"ש ויהיו מעשיו ועבודתו בחשאי ובמחשבה ולהעשות כ"ג כדי להעלות ולייחד ולקשר עולמות עליונים הק'. והיה לו הוכחה לזה משמו ושם אבותיו כי שמו של אדם הוא בחי' ושורש נשמתו וקר"ח הוא מספר ח"ש וגם יצהר הוא שמן כמו תירושך ויצהרך וכשמריקין את השמן מכלי לכלי אינו משמיע שום קול אשר לא כן הוא בשאר משקין וגם כי שמן רומז למשח רבות עילאה קדישא סוד חכמה עילאה בסוד יו"ד משם הוי"ה הק' בהוב"ש וגם קהת הוא לשון אסיפה כמו ולו יקהת עמים וגם לוי הוא לשון חיבור וקישור ומכ"ז לקח לו קרח ראיה והוכחה שהוא ראוי להעשות כהן ויהיה בבחי' ח"ש סוד עלמין עילאין קדישין אבל לא כן הי' צווי הבורא ית' וית. רק שיהיו הלוים בבחינתם ומעמדם ושורשם ומשם יראו לקשר ולייחד עלמין עילאין קדישין. ולזה היה כעין תשובה על דברי קרח כי היה שואל כענין אך שהי' נגד רצון הבורא בהוב"ש וזהו תשובתו מ"ש בסוף פ' זו:

ואל הלוים תדבר וגו' כי תקחו וגו' המעשר והרמותם ממנו וגו'. כי המעשר שלקחו הלוים הוא בסוד יו"ד משם אדנ"י הק' והתרומת מעשר שנתנו הלוים להכהנים שהוא מעשר מן המעשר והי' לו כל דין תרומה גדולה הוא בסוד יו"ד משם הוי"ה הק'. וזהו והרמותם ממנו לשון הרמה ועלייה תרומת ה' מעשר היינו יו"ד עילאה משם הוי"ה הק' מן המעשר היינו מן היו"ד משם אדנ"י הק' והיינו מבחי' הלוים ושורשם שהוא בחי' גבור"ה בחי' מ"ל שהוא דיבור יראו להעלות ולקשר עלמין עילאין קדישין אשר הם בחי' ח"ש ומחשבה וזהו ונחשב לכם תרומתכם ונחש"ב הוא לשון מחשבה כדגן מן הגורן הגר"ן הוא מספר ג' שמות אלהים שהם שורש הדינין וגבורות והמתקתן הוא כמ"ש אל אלהים ה' דיבר כו' והיינו ע"י השם אל וע"י שם הוי"ה ואלו שני שמות הק' הם מספר ז"ן והם שמות החסדים והרחמים וע"י נמתקו הגבורות שהם הג' אלהים ודגן הוא ג"כ מספר אל הוי"ה וזהו ונחשב לכם תרומתכם. היינו העליי' וקישור והיחוד העולמות העליונים יה' כדג"ן מן הגר"ן וכנ"ל שהם המתקת הדינין בשורשם וכמלאה מן היקב היינו המילוי מהאותיות של יקב שהם כזה יו"ד קו"ף בי"ת והמילוי לבד הוא מנין תק"ו שהוא ממש מספר שם הק' אב"ג ית"ץ שהוא סוד חסד שבגבורה. וגם יק"ב הוא אותיות השם הק' יב"ק דאיהו סוד י"חוד ב"רכה ק"דושה. וכ"ז היה תשובה אל הלוים שמבחינתם ושורשם יוכלו ג"כ להעלות ולייחד עלמין עילאין קדישין ולהמתיק הדינין בשורשן ולהיות ג"כ בבחי' ח"ש ומחשבה וע"פ דברינו הנ"ל יובן מה דאיתא במדרש א"ר לוי למה חלק קרח על משה אמר אני בנו של שמן כו' עיי"ש. והמשכיל יבין כ"ז: .

ויקח קרח וגו' במדרש שלקח מקח רע לעצמו ביאור דברים אלו הוא דהנה כתיב ביחזקאל ואתה כי הזהרת רשע ולא שב מרשעו ומדרכו גו' הוא בעונו גו' נפשך הצלת ולכאורה הוא אינו מובן מה משמיענו בזה הכתוב שהרשע בעונו ימות בודאי הדין נותן כך שהרשע ימות בעונו ועוד מה זה הוא הבטחה להצדיק המוכיחו איזה טובה תצמח לו מזה ומה ירויח בזה שהרשע ימות בעונו: אמנם כן הנה יש ב' מיני צדיקים בעולם יש צדיק שמדחה את הרע מעליו מכל וכל ואין לו שום מציאות אצלו מחמת שמזכך ומטהר גופו כ"כ ואינו יכול להמציא בו כלל ויש צדיקים שאין להם הזדככות כ"כ ואז יש כח ומציאות להרע להמצא אצלו ח"ו אך מחמת יראת ה' ופחדתו ממנו ית' ועוצם גודל אהבתו להש"י ואהבת הטוב הוא בוחר בטוב ומואס ברע ומכניעו ומשעבדו תחת הקדושה והנה ידוע דכל דבר חושק תמיד לדבק לשורשו ומקורו ובמקום שיש לו התנשאות וחשיבות ודבר החשוב אצל הצדיק הוא רק טוב וזהו העיקר בעיניו וכל מגמתו ורצונו הוא רק לעשות טוב ובוחר בו בכל עת ורגע ומציאות הרע אף שנמצא אצלו מכ"מ הוא נמאס בעיניו מאוד אבל אצל הרשע הוא להיפוך שאומר לרע טוב כו' שבוחרים תמיד ברע ומנשאים אותו כי הוא הוא החשוב בעיניהם והטוב הוא נמאס בעיניהם הגם שיזדמן לפעמים שעושין איזה מעשה או ענין טוב הוא רק מההכרח או מחמת איזה פניה ר"ל והנה כשמזדמנים אלו השנים היינו הצדיק והרשע להדדי וזה בזה נפגשו ע"י איזה התווכחות שהצדיק מוכיח להרשע על מעשיו אשר לא טובים המה או שמקבל הצדיק יסורים ע"י הרשע שמיצר לו אז מתעוררים הכוחות הכמוסים אצל כ"א היינו הטוב שכמוס וגנוז בתוך הרשע רואה ומבין היאך הוא נבזה ונמאס בעיני הרשע ואינו משגיח עליו. והיאך הוא יהיה חשוב ויקר בעיני הצדיק אז מאוד הוא נכסף ומתאווה וחושק לידבק בשורשו. ר"ל בטוב שיש בהצדיק כי רב הוא ואז נעשה הטוב שיש בהצדיק כאבן השואבת ושואב אליו כל טוב שנמצא בהרשע וכן מיעוטא דמיעוטא מהרע שנמצא אצל הצדיק כשרואה ומבין היאך הוא נבזה ונמאס מאוד בעיני הצדיק והיאך יהי' מנושא ומרומם וחשוב בעיני הרשע אז מיד הוא נמשך ויוצא מהצדיק המוכיח להרשע ואינו שומע לו ונדבק בהרשע שהוא שורשו ושם קנה מקומו ומה לו להיות מעונה וכבול ואסור בזיקים אצל הצדיק שמכניעו בכל עת ורגע וכיון שהשיג ומצא מקום הטוב ויפה לו ויהא שם בחשיבות גדול מיד הוא נמשך אחריו כי הוא מקורו ושורשו וכל מין נמשך אחר מינו וזינא בתר זינא. נמצא הטוב שיש בהרשע נחלץ ויוצא ממנו ונמשך אל הצדיק ונדבק בשורשו הטוב והרע שאצל הצדיק יוצא ממנו ונמשך לתוך הרשע ונדבק לשורשו. וזהו הי' כוונת שעיר המשתלח שהיו שולחין הכנ"י כל העונות וחלקי הרע שהיו בהם אל המדברה למקורו ושורשו ואז הרע נמשך אל מקורו וקובעין לו שם דוכתא בתהומא רבא אל ארץ גזירה. כי הרע אף שנדחה ממקום שהיה שם צריך ליתן לו מקום חניית וכמ"כ כשהצדיק מוכיח להרשע ואינו שומע לו אז מצא הרע שאצל הצדיק מקום ללין. והרע קובע מקומו אצל הרשע וקנה שם מקומו כי הוא מקורו ושורשו ובזה תבין כוונת הגמ' זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע לא זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם כיון דהטוב יש לו שורש בעולם העליון בעוה"ב א"כ כיון שהטוב נמשך למטה להצדיק ממילא גם רוחניות הטוב שבעוה"ב נמשך אליו וחלק הרע שאצל הצדיק עם חלקו בגיהנם נמשך להרשע ומענישין אותו גם על הרע של הצדיק כיון שבחר בו אך באמת גם ענוש לצדיק לא טוב שהצדיק אינו רוצה שע"י יענש הרשע ויירש גיהנם כפליים בכל חטאותיו וזהו שהבטיחו הש"י להנביא שהזהירו להוכיח את הרשעים שלא יירא ויפחד פן ואולי לא יטו אזנם לדבריו ולא יקבלו מוסריו ויהיו מזידין ואז יקבלו עונש ע"י וכנ"ל ע"כ הבטיחו הש"י שהגם שלא ישמע למוסרו ואז בודאי יקבל הרשע עונש לא ימות עבור עונו של הצדיק רק הרשע בעונו ימות ולא יענש ע"י הנביא כי יהיה די לו בשלו ואתה את נפשך הצלת ר"ל שאתה הפרשת והבדלת חלק הרע מנפשך ונמשך אחר הרע שבתוך הרשע ואתה תזכה לחלק חבירך שבג"ע שהטוב שבו הוא נמשך אצלך. כי הוא מקורו ושורשו. וא"כ גם חלק הטוב הרוחני שלו ג"כ נמשך אצלך ותטול חלקו בג"ע וכנ"ל והבן כ"ז: ומעתה יובנו דברי המדרש ויקח קרח שלקח מקח רע לעצמו ר"ל שע"י המחלוקת שעשה עם משה ואהרן. עי"ז נמשך כל הרע שלהם לתוכו ואז נפרש ונבדל ממנו חלק הטוב שהיה בו ונמשך ונדבק במשה ואהרן וז"ש התרגום ואיתפליג קרח ר"ל שנחלק הטוב מהרע ונבדל ממנו והלך למקורו ושורשו והוא נשאר כולו רע כנ"ל והבן כ"ז והש"י יברך אותנו בשלום וכיה"ר אמן:

וישלח משה לקרוא וגו' בני אליאב ויאמרו לא נעלה. האי בני אליאב האמור כאן הוא לכאורה מיותר וגם מהו הלשון לא נעלה היל"ל לא נלך אכן י"ל דהנה משרע"ה רשכה"נ היה דורש טוב לעמו וחפץ בטובתם ולזאת היה מחזר ע"כ הצדדים בכל האפשרי לבקש איזה עילה ועצה טובה כדי להחזיר לדתן ואבירם למוטב ולתקן את נשמותיהם וראה והבין שהם רשעים גמורים גדולים ועצומים ואין שום עצה ותבונה להחזירם למוטב לזה התחכם רשכה"נ לבוא למקור מחצב נשמותיהם אולי משם יוכל להעלותם ולתקנם וזהו פי' הפסוק וישלח משה לקרוא לדתן ואבירם בני אליאב היינו שיקראו אותם בשם בני אליאב אביה' כי אביהם היה צדיק וגם אליא"ב הוא אל"י א"ב ואולי ממקור מחצב נשמותיהם יוכל להחזירם ולתקנם ולהעלותם והם היו רשעים בתכלית הרשעות. וכשהבינו זאת אמרו לא נעלה אין רצונינו להיות לנו עלייה והבן והש"י יזכנו שנהיה מאמינים בו ובהצדיקים ולא נהרהר אחריהם וכיה"ר אמן: חקת

וידבר וגו' לאמר זאת חקת התורה וגו' לאמר וגו' ראשונה צריך להבין ולדעת מהו זה ב"פ לאמר והנה לאמר הראשון הוא נכון כי משרע"ה לא הורשה לאמר לישראל שום דיבור ששמע מפיו הק' ית' עד שיתן לו הש"י רשות לאמר ותיבת דבר אל בנ"י הוא לחיוב שמחויב ומצווה לאמר להם אך לאמר השני הוא לכאורה שפת יתר גם צריך לדעת מהו לשון חוקת התורה כי לשון זה מורה ע"כ התורה כולה ומהראוי הי' לכתוב זאת החוקה אשר צוה כו' והי' קאי על מעשה הפרה לבד אכן בהעיר לב ושום שכל י"ל. כי בא הכתוב לרמז בכאן רמז וסוד נפלא כי הנה ידוע כי תוה"ק קדמה לבריאת העולם אלפים שנה והיתה אז אורות זכים ומצוחצחים בסוד חכמה ובינה ושורשה הרמה בקודש היא חכמה סתימאה. קדמאה אשר לית השגה ומחשבה תפיסא ביה כלל והיתה סתימא דכל סתימין. אכן רצון הבורא בהוב"ש היה שתבוא לידי התגלות עד אשר זכו בה עם ה' בני אל חי. ליהנות מזיו הודה והדרה ואורה ולזאת נק' תוה"ק משל הקדמוני שהיא כדוגמת משל נגד התורה הקדומה סתימאה קדמונו של עולם ודבר זה הוא מרומז באלו התיבות זאת חוקת התורה היינו בחי' זאת שהוא בחי' התגלות התורה הוא חוקת התורה הקדומה חכמה סתימאה אשר שם לא נוכל לתאר כ"א בסוד חקיקה והבן ומשם נאצלה ונתגלה בחי' זא"ת התגלות התוה"ק והנה מאחר כי תוה"ק ממקום גבוה וסתימאה ונעלם מאוד נאצלה לא הי' רשות לדבר ולגלות דברי תורה אמנם כן אדם אשר מטהר ומזכך מחשבתו בלתי לה' לבדו ומדבק מחשבתו למחשבה העליונה בחי' יו"ד משם הוי"ה הק' סוד חכמה עליונה ומטהר את ההבל היוצא מן הלב ומדבק אותו בהבל העליון הק' סוד הבינה. סוד מילוי של שם הק' ס"ג שהוא מספר הב"ל שהוא ההב"ל הק' לכל העולמות ובזה מייחד הה' ראשונה של שם הוי"ה הק' וכשמטהר ומזכך את הקול היוצא ע"י שית עזקין דקנה אז הוא מייחד ומקשר לוא"ו ימי הבנין סוד וא"ו משם הוי"ה הק' וכשמטהר ומזכך דיבוריו ומקשרם ומייחדם לשורשם בזה מייחד הה' אחרונה משם הוי"ה הק' אשרי אנוש יעשה זאת ולאיש אשר אלה לו אליו יש רשות לדבר ד"ת ולגלותם לעם ה' בני אל חי וזהו אשר צוה ה' לאמר צוה הוא מלשון צוותא וחיבור היינו האדם אשר הוא מחבר ומייחד כביכול השם הוי"ה הק' כמבואר אדם כזה יש לו רשות לאמר והבן כ"ז היטב:

וידבר וגו' קח את המטה וגו' העדה וגו' הנה בכאן רבו הדיקדוקי' וזה יצא ראשונה להבין ולדעת ענין הטעות והחטא של מרע"ה מה היה לו ורש"י ז"ל פי'. ע"פ יען לא האמנתם בי להקדישני שאלו דברתם אל הסלע הייתי מקודש לעיני העדה כו' עיי"ש וזה אינו מובן. כי מהו החילוק בהוצאת מים מן הסלע היבש והקשה בין דיבור להכא' במטה ובודאי גם בהכאה נתקדש שם שמים עד למאוד והגם כי על המטה הי' חקוק שם המפורש ויעלה על הדעת כי עבור זה אין עוד חידוש כ"כ בהוצאות המים ע"י הכאה במטה שהלא ידוע כי משרע"ה היה כל גופו וכל איבריו הק' רק זכים ובהירים ומצוחצחים ושמות הק' והטהורים כי הוא היה סוד הדעת העליון הק' והיה דבוק באי"ן כנודע מספה"ק ובודאי אין חילוק בין דיבוריו הק' להכאה במטה הק' עוד מהו לשון ונתן מימיו המובן כאלו יש כבר בסלע מים מצד הטבע ועוד והוצאת להם מים מן הסלע הוא כפל לשון ושפת יתר לכאורה מאחר כי כבר אמר ונתן מימיו עוד מהו לשון אל פני הסלע עוד צריך לדעת למה קרא משרע"ה לישראל בשם מורים והלא שאלו כהוגן מים לשתות ורואני כי לא הקפיד הש"י בכאן עליהם ולא נכתב בזה לשון תלונה אמנם בהעיר לב י"ל דהנה הבורא בהוב"ש ברא את עולמו והנהיגו בדרך הטבע וקבע אז בכל דבר ודבר מעניני הבריאה הנהגת טבעו שיהיה יתד קבוע במקו' נאמן בל ימוט לעולם והנה כאשר נצטרך לפעמי' לשדד המערכה ולשנות מדרך הטבע ולהיעשות נסים ונפלאות לישראל וכאשר כבר נעשו ע"י הנביאים הק' וחכמי הדורות נסים גדולים לישראל ויפלא הדבר בעיני כל משכיל איך יוכל דרך הטבע להשתנות והוא אשר הטביע והנהיג בורא כל העולמים בהוב"ש בדבר זה ואיך יוכל האדם לשדד סדר המערכה אלהות כביכול: אכן בכל דבר ודבר מעניני הבריאה קבע בורא כל העולמים ב"ה וב"ש ענין נעלם הפכיי המתנגד לדרך הטבע אשר הוטבע בדבר הזה כנודע כי בכל דבר ודבר יש בו ד' יסודות ארמ"ע וידוע כי מים מכבים את האש ועכ"ז יש קיום לדבר הזה הגם כי יש בו התנגדות הפכיים וכמ"ש המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו ואחז"ל כי מלאך מיכאל הוא בחי' מים סוד החסד וגבריאל הוא בחי' אש סוד הגבורה והפחד והגם כי מים מכבים את האש עכ"ז עושה שלום במרומיו וכ"א הוא במקומו ומצבו ומעמדו ולהבין תוכן ויסודן של דברים הנ"ל ביותר ביאור י"ל כי הקיום ומעמד של כל נברא ונוצר ונעשה הוא בחי' אי"ן כי כאשר כל דבר נברא רואה ומבין ערך מהותו ואיכותו נגד אור הצח והבהיר אור א"ס ב"ה וב"ש אז נתבטל במציאותו ונחשב בעיני עצמו כאפס ואי"ן ומחשב בעצמו למה זה בראני הבורא בהוב"ש כ"א לכבודו בראני ובודאי גם את הדבר הזה המתנגד הפכיי לנגדי ג"כ בראו הבורא בהוב"ש לכבודו ועי"ז נעשה שלום ביניהם שלא לבטל זא"ז כנ"ל ואז אין המים מכבים את האש וכדומה שארי דברים המתנגדים זה לזה ג"כ בדבר אחד ג"כ קיומן ומעמדן בעולם הוא ע"י בחי' אין וכנ"ל. וכבר מבואר דבר זה בפ' שלח וכן בכל דבר נברא הגם שיש בו התנהגות דרך הטבע שהוטבע בו בעת הבריאה עכ"ז קבע בו הבורא ב"ה ברחמיו ענין נעלם המתנגד להטבע וכאשר היה רוצה הנביא לעשות איזה נס ופלא ולשדד מערכת הטבע לפעמים לעת המצטרך היה מדבק ומקשר א"ע לבחי' אי"ן ועי"ז היה ממשיך ענין הנעלם המתנגד להטבע ועשה מה שעשה כי עיקר קיום הדבר בא מבחי' אי"ן וכמבואר. ועד"ז היו הנביאים ממשיכין ועושין נסים ונפלאות לעם ה' והנה בכאן כאשר נצטווה משרע"ה מפי הקב"ה לעשות נס ופלא לישראל להוציא להם מים מן הסלע היבש אז הבין משרע"ה שצריך לעשות בדרך זה שנתבאר לייחד ולקשר עצמו ולבוא לבחי' אי"ן אמנם עלה בדעתו הק' מאחר כי נס זה הוא ניסא דרבים לכל ישראל ביחד לזה מהראוי כי כל ישראל יבואו לבחי' אי"ן ואז יהיו ראוים לאותו נס וזה היה טעותו בכאן כי באמת רצון הבורא בהוב"ש היה רק שמשה ואהרן יעמדו בבחי' זו וימשיכו בטהרתם וקדושתם הנס הנפלא הזה לישראל ע"י הזדככותם ודביקותם לבחי' האי"ן וע"י דיבוריהם הק' אל הסלע ימשיכו הנס והיה בזה קידוש שמו ית' גדול מאוד כי ישראל היו רואים בזה כמה גדול כוחן של צדיקים אשר ע"י דיבוריו של הצדיק לבד יוכל להיעשות נס כזה ועי"ז היו יריאים ונכנעים מאוד לפני ה' ולהאמין בעבדיו הק' ולהשמר את דיבוריהם שיהיו הכל בטהרה ובקדושה וזהו יען לא האמנתם בי להקדישני גו': ועתה נבוא לביאור הפסוקים כי הבורא ב"ה ציוה למשרע"ה קח את המטה והקהל את העם היינו כפשוטו שיעמדו כולם לראות גודל תוקפו של הנס ודברתם אל הסלע לעיניהם היינו רק בדיבוריהם לבד וכנ"ל ונתן מימיו היינו כח הנעלם שבסלע אשר מתנגד אל טבע הסלע והיבשות וכנ"ל והוצאת להם מים מן הסלע כי הנה אותיות הק' של סל"ע במילואן כזה סמ"ך למ"ד עי"ן אמצעיתו של האותיות הוא מי"ם. כי הגם כי סלע הוא דבר גשמי עכ"ז האותיות במקורן ובשורשן הם אורות זכים ומצוחצחים ויש בהם כח הנעלם במילואן אותיות מי"ם וזהו והוצאת להם מי"ם מן הסלע והיינו ע"י התדבקותם לבחי' אי"ן וכנ"ל ומשרע"ה הבין בדבר ה' אליו הקהל את העם שיהיו כולם באגודה ובדיעה אחת ולדבק א"ע בבחי' אי' מאחר כי ניסא דרבים הוא אמנם לא היה הדבר באפשרי שיהיו כל ישראל במדריגה גדולה וגבוהה כזו ולא יכלו לדבק עצמם לבחי' זו וזהו ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע היינו אל אותיות פני הסלע לבד היינו אותיות שרשיים של סל"ע ולא אל כח הנעלם אשר יש בו אותיות מים וכנ"ל ואז היטב חרה אפו של משרע"ה על הדבר הזה על אשר אין יכולת בידם לדבק א"ע לבחי' זו ולזה קראם מורים ואמר המן הסלע הזה נוציא לכם מים וכי מסלע זה הגשמי והיבש נוציא לכם מים הלא צריך להתדבק ולהתקשר בכח הנעלם ולבוא לבחי' גבוהה וכנ"ל ומאחר שבא לכלל כעס בא לכלל טעות והכה את הסלע כפשוטו (ויך את הסלע במטהו פעמים ר"ל ב"פ אותיות ראשונים של סלע במילואו ואותיות אחרונים ואז נשארו האמצעיים אותיות מי"ם ויצאו מים רבים כו') והבן כ"ז היטב ועוד יתבאר בסמוך בביאור יותר ובסיגנון אחר והכל הולך אל מקום אחד: עוד יש לאלוה מילין בילקוט קח את המטה כו' הה"ד מטה עוזך ישלח ה' מציון רדה בקרב אויביך וזהו המקל שהיה ביד יעקב כמ"ש כי במקלי עברתי את הירדן הזה והוא תמוה ונפלא ונראה לבאר זה ונקדים הדיקדוקים בפ' זו כי המה רבו א' מהו החטא של משה ואהרן במקום א' מצינו בקרא יען אשר מריתם את פי כו' וכתיב א' אומר יען אשר לא האמנתם בי להקדישני וחלילה לומר כן על משה רבן שכה"נ ואהרן הכהן הגדול שהם המרו רצון הבורא ב"ה ח"ו. ובאמת לדברי המפרשים נראה שמשרע"ה לא היה חייב בדבר וכוונתו הי' לטוב' אך שהיה לו איזה שגגה וטעות וצריך לדעת מאין מצא מקו' לטעו' גם ממה שא"ל הקב"ה קח את המטה נראה ג"כ דכוונת הש"י היה להכות הסלע גם שאר דיקדוקי' שזכרנו למעלה במאמר הסמוך עיי"ש: ולבאר כ"ז צריך אני להאריך קצת ומתוכן יתבארו המשך הפסוקים בטוב טעם ודעת דשורש הדבר הוא דראוי ונכון לאדם להיות אוהב את האמת להיות כל העובדות והמעשי' וכל הענינים של האדם שלא להטות עצמו מדרך האמת והישר וכ"ז הוא מחמת כשהאדם נותן ללבו שכל הנמצאים בעולם הם מאמיתות מציאותו וזהו קיום העולמות ע"י האמת והוא עמוד החזק שהעולם עומד עליו וא"כ כיון שכל אדם יש בו נשמת רוח חיים אשר נפח בו שמו ית' הבא ממקור האמת ע"כ ראוי להאדם להיות כל חפצו ומגמתו בכל עניניו להדביק את נשמתו בשורש האמת ושלא לפסוק עצמו מהשורש כדי להיות דבוק תמיד באמיתות מקור א"ס בהוב"ש אשר הוא כולו אמת אך אע"פ שבחי' ומדת אמת הוא אחת. מ"מ יש שני מיני דביקות במדת אמת. אחד הוא להיות דבוק בהנהגה של אמת אשר העולמות עליונים מתנהגים ע"י להיות הכל מתנהג ע"פ הדין והיושר לשלם שכר וגמול טוב לעושי רצונו ית' ולמקיימי התורה והמצות ולהעניש לעוברי רצונו כפי איכות העבירה והפגם וזהו מדה שיש לה גבול שמתנהג עם הכנ"י כפי המדה אשר הם מתנהגים זרע ישראל למטה הן טוב הן לרע ח"ו אמנם יש התנהגות ודביקות של אמת אשר האדם הוא דבוק באמיתות מציאותו ית' שהוא למעלה מכל העולמות והוא רק התפשטות הטוב טובה ורחבה בלי שום שיעור וגבול אשר משם נשפע שפע רב להכנ"י ככל אשר יצטרכו זרע ישראל בלי שום מדה ושיעור וגבול ולא כפי התנהגות האדם רק בהטבה הבא ממקור האמת בתכלית הפשוט ודביקות זו הוא רם ונשא מאוד שהוא למעלה מן האותיות והעולמות וזהו מדתו של יעקב שהוא היה מתנהג א"ע בדרך האמת וכל מעשיו היו רק להאיר בכל העולמות חיות האמת המתנהגת בקו של אמת וכמ"ש תתן אמת ליעקב ועפ"ז יובן מאחז"ל כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים שנ' והאכלתיך נחלת יעקב אביך דהנה יעאע"ה זכה לנחלה שאין לה שיעור וגבול ותכלית ומאין בא לו זכיה זו משום שהוא היה נותן תענוג והתפארות לכל העולמו' באמיתות מעשיו אשר ע"י דביקותו בתמימות לב האיר קרן אור האמת בכל העולמות ולא זו בלבד אלא שכל מגמתו של יעקב הי' לדבק חיות התנהגות האמת של העולמות בדביקות האמת אשר הוא ההנהגה מאמיתית מציאת עצמותו ית' ושם למעלה דבק יעקב שכלו וכל כחותיו ויצא מגדר העולמות ולא שהניח העולמות למטה במקומם. אלא אדרבה בהליכת יעקב בדביקותו למעלה לדבק א"ע באמת הפשוט משך עמו כל העולמות להיות התנהגות האמת של העולמות דבוק בטעם וחיות האמת העצמיות הפשוט במקור ושורש האמת ובזה גרם תענוג גדול למעלה לתוך העולמות כי זהו שמחה ותענוג שלהם כשמרגישין העולמות היאך חיותם דבוק בעצמות האמיתית של הא"ס הפשוט והיאך הם נשפעים ממקור האמת והא"ס אשר עבור זה שכרו ג"כ בלי שום שיעור וגבול וערך וזה היו העובדות של יעקב אע"ה תמיד לכך זכה עבור זה לנחול נחלה בלי מצרים וגבולים להיות שכרו ג"כ בלי שיעור וערך וגבול והנה אותן השני בחי' של דביקות אמת הנ"ל ר"ל אותה ההנהגה אשר העולמות מתנהגים ע"פ דרך הטבע של אמת לשלם לאיש חסד כמפעלו. וכן להיפוך ח"ו וזהו מכונה בשם בחי' נקודו"ת שהם תחת האותיות שהאותיות מתנהגים כפי הנקודה אשר עושים ומנקדין תחתיהם כי הנקודה מנהיג את האות וכמ"כ הנהגת האמת של העולמות הוא לפי התחתונים לפי ערך זה יונקים השפע מן העולמות אבל אותו בחי' של האמת אשר הוא בהתפשטות אמיתית עצמותו ית' זהו בחי' טעמי' וכתרי אותיות שהם למעלה מן האותיות והאותיות המה מתנהגים ע"פ הטעם הנאמר למעלה מהם כמ"כ העולמות מתנהגי' ע"י חיות הנשפע עליהם מהתפשטות האמת והטוב אשר הוא דקה מן הדקה והוא תענוג ואור נעלם אשר הוא מאיר לעולמות הרוחניים תענוג גדול בלי שום שיעור וערך וגבול ושם אינו רק טוב ורצון הפשוט וכשאדם מדבק א"ע בדביקות עליון במקור האמת להיות דבוק בטעם עליון אז הוא בא לידי השגה של טובת הבורא בהוב"ש איך שהוא טוב ומטיב וזה"ש דהמע"ה טעמו וראו כי טוב ה' ר"ל כשתבואו לבחי' דביקות של טעמי"ם להיות יוצא מגדר העולמות אז תראו כי טוב ה' כי הוא ית"ש הוא עצם הטוב והתפשטות הטוב האמיתי בלי שום גבול וזה היה בחי' יעקב אשר היה יוצא מן גדר העולמות והדביק חיות האמת של התנהגות העולמות להיותם מרגישין בטעם נועם האמת העליון הפשוט בלי שום צמצום והוא היה דבוק בבחי' הוא"ו של שם הוי"ה ב"ה וב"ש והוא היה הבריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה. והוא הדביק כל העולמות לשורש האמת של הא"ס כמש"ל וזהו רמז הוא"ו על התחברות ודביקות בחי' בריח התיכון: ועפ"ז יובנו דברי חז"ל וחידותם שאמרו כל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונא. דהנה אמה הוא מדה בחי' קו הוא"ו הנמצא בריבוע של ד' אותיות הוי"ה בהוב"ש אשר המה מאירים בד' העולמות אבי"ע דיו"ד רומז אל עולם אצילות. וה' עליונה אל עולם הבריאה והוא"ו לעולם היצירה וה' אחרונה לעולם העשיה וכל עולם ומדה כלול מחבירו א"כ בכל עולם יש הארה של ד' אותיות השם הוי"ה בהוב"ש. ויעקב דהוא הוא"ו הממוצע המחבר את האהל להיות אחד וע"כ כשהדביק יעקב א"ע אל מקום עליון להיות דבוק באמיתית עצמותו ית"ש במקור האמת והיה נוטה א"ע מגדר העולמות לצאת חוץ אל רום המעלות שהוא בחי' אלכסון אשר הוא יוצא מן היושר דרך אלכסון אז פעל יעקב ביציאה ורושם זו ע"י הוא"ו לחבר כל העולמות עולם שלמעלה ממנו עם עולם התחתון להיות נעוץ סופו בתחלתו וזהו דביקות וחיבור ה' תחתונה לה' עליונה דה' עליונה הוא השורש והמקור להיות אם הבנים שמחה וזהו כוונת הגמ' דביציאת יעקב מגדר העולמות פעל להיות אמתא ותרי חומשי ר"ל ב' ההי"ן שנתחברו ע"י הוא"ו וזהו בחי' אלכסון היינו כשהטה יעקב א"ע מהתנהגות היושר והאמת של העולמות להיות מרגיש הטעם והנועם העליון: וזהו כוונת חז"ל כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים ר"ל דשבת הוא חיות העולמות והוא הנקודה של וא"ו ימי המעשה שהוא רומז על חיות הפנימית של העולמות וכשהאדם מענג זה החיות להיות מדביק זה החיות בטעם הרוחני של אמיתית עצמותו ית' כמו שהארכנו לעיל והם מרגישין היאך הם נשפעים ונדבקים בחיות הא"ס של המקור ששופע לתוכם וזהו התענוג שלהם ואדם שמעורר זה התענוג ומענג את חיות הנ"ל המכונה בשם שבת להיות נהנין מזיו אור אמיתית עצמותו ית'. שהוא בלי שיעור וגבול אז עבור זה זוכה לנחול נחלת יעקב שהוא בלי מיצר וגבול. כי זה היה מדת יעקב כמאחז"ל במס' שבת לא כאברהם שכתוב בו קום התהלך בארץ לארכה כו' ולא כיצחק שכתוב בו לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל. אלא כיעקב שכתוב בו ופרצת ימה וקדמה כו' והוא כדברינו הנ"ל דיעקב פעל ועשה תענוג בכל העולמות שחיבר כל הד' עולמות להתענוג שלמעלה ממנו אשר הוא בלי גבול: וזהו שאמר יעקב כי במקלי עברתי את הירדן. ר"ל כי המקל והמטה של יעקב הוא בחי' וא"ו הנ"ל. אשר ע"י דביקותו שהדביק חיות האמת של הנהגת העולמות אל דביקות אמיתות עצמותו ית' אשר הוא רק התפשטות הטוב ושם אינו בבחי' שכר ועונש גבולית. כי שם המקור אשר ממנו ישאבון כל מיני השפעות טובות להכנ"י ושם אין מסטין ואין קיטרוג על הכנ"י ובזה העביר יעקב את כל הדינין היורדים למטה ע"י התפשטות הטוב אשר המשיך מהמקור מהבאר מים חיים אשר חפר בדביקות שכלו בנועם העליון וזה"ש כי במקלי ר"ל במטה הנ"ל היינו במה שנטה א"ע חוץ לגדר העולמות אל דביקות העליון עי"ז עברתי את הירדן העברתי מהכנ"י כל הדינין היורדים למטה שמרומז בתיבת ירד"ן יר"ד די"ן וזה"ש דהמע"ה מטה עוזך ישלח ה' מציון ר"ל להטות העוז והגבורות של מעלה להיותם נמתקים. זה ישלח ה' מציו"ן ר"ל מהצדיק המכונה בשם ציו"ן [גימ' יוסף] כלומר על ידי דביקות הצדיק בדביקות נועם העליון האמת הרוחני בהטיה זו יכפה אף וממתיק העוז והגבורות מן הכנ"י ומבטל כל הדינים מעליהם וקובע להם דוכתא במקום אחר להיות הקב"ה שופך חמתו על שונאיו וזה"ש רדה בקרב אויביך ר"ל שימשול השבט והגבורות בקרב אויביך שונאי ישראל אבל על הכנ"י נמשך שפע רצון ממקור התענוג מבחי' טעמי"ם טועמיה חיים זכו להיות נשפע עליהם מהנועם העליון כל מיני שפע טובה וברכה: ומעתה נבוא אל ביאור דברי הפרשה הנ"ל השי"ת אמר למשה קח את המטה שהוא היה ג"כ על בחי' יעקב כדאי' בזוה"ק יעקב מלבר משה מלגאו ר"ל דמשה היה הפנימית של כל העולמות והוא הדעת המחבר את העולמות למקורן והיה דבוק תמיד בשכלו אל חיות האמת של הא"ס הפשוט בעצמותו ית' אשר הוא ההנהגה אשר הוא למעלה מן ההנהגה של חיות האמת שמתנהגים בדרך העולמות וזהו שא"ל השי"ת קח את המטה ר"ל זו ההכרעה אשר הוא מכריע בדעתו להטות א"ע ולצאת חוץ לגדר העולמות למעלה מהנהגת הגבוליות והוא יכול להנהיג את העולמות העליונים כפי חפצו ורצונו ולא כפי הטבע שהוטבע בהם לכך זכה משה למטה אלהים אשר היה חקוק עליו שם המפורש שהיה יכול להטות כל העולמות חוץ מדרך הטבע אשר הוא בחי' אלהי"ם גימ' הטב"ע וזהו שצוה לו השי"ת שיקח בחי' של מטה זה ולהקהיל את העדה ולקרב אותם שיוכלו לקבל השפעה עליונה אשר הוא למעלה מכל העולמות ושיהיו נדבקים אל ההנהגה של עצמותו הפשוט האמיתי ית' אשר שם יש יכולת להשתנות כל דבר טבע להפכו וכל הדברים שבעולם משועבדים המה לעשות חפץ ורצון הצדיק וזהו שא"ל הש"י ודברתם אל הסלע לעיניהם ר"ל אל הסלע העליון דהנה השורש והחיות של הסלע הם אותיות סל"ע אשר המה ברוחניות וזהו בחי' ספ"ר מהג' ספרים הנזכרים בס"י כאשר יבואר אי"ה לקמן ורצה הקב"ה שע"י חיבורו של משה אשר יקבע משה רבע"ה את האותיות של סל"ע בה' מוצאות של פיו הק' אז יגלה להם ע"י דביקות העליון אשר יהיה לו בעת דיבורו את המקור של האותיות שהיא בחי' של ספ"ר מהג' ספרים הנ"ל והוא כח וחיות הנעלם מהאותיות של סל"ע ואז כשיתמלא הסלע מחיות המקור של הא"ס ב"ה התפשטות הטוב אז תמצא מי"ם כי המילוי של תיבת סל"ע כזה סמ"ך למ"ד עי"ן אותיות האמצעים הם מי"ם וזה המילוי בא ממה שנתמלא מהשפעה של חיות העליון ע"י הדיבור של הצדיק בדביקות העליון וזה"ש ונתן מימיו. ר"ל מים השרשיים אשר גנוזים בו והוצאת להם מים מן הסלע ר"ל מפנימיות של הסל"ע תוציא מים כלומר שתראה לפתוח מקור ההשפעה של מים הסלע גופיה אשר נשפע בו מלא רצון חשרת מים ע"י התגלות המקור אשר נתמלא התיבה בהטבה עליונה אשר הוא למעלה מן האותיות והעולמות ואם היה עושה משה בזה כאשר צוהו השי"ת היה יוצא מזו קידוש ה' גדול שהיו רואין אז כל ישראל גודל פעולות הצדיק ודיבורו הק' אשר על ידי דיבורו בקדושה היה מגלה לתוך הדיבור והתיבה שיוצא מפי הצדיק את מקור העליון והיה משפיע לתוכו מהתפשטות הטוב אשר נעלם בתוך החיות של האותיות והדיבורים ובזה יוכל הצדיק לפעול בדיבורו אף לשנות הטבע ולהשפיע לזרע ישראל כל מיני הטבה אמנם משרע"ה לגודל צדקתו חשב שזה אינו רק בנס של יחיד שאז יוכל הצדיק לדבר ולקשר אותו במקום עליון במקורו ושורשו ושם פועל כל השינויים שהוא רוצה אף לעשות איזה נס ופלא גדול. כי מה שבא דרך הטוב אשר מתנהג בהעולמות זהו רק ע"פ דרך הטבע אבל מה שבא ממקור עצמותו של הטוב אשר הוא חוץ מגדר העולמות זהו מיקרי נס לשון הרמה למקום גבוה ע"ד הרימי נס אשר ע"כ ניסא דרבים קשה מאוד כי אין בכח האפשרי להטות לבבות של כולם להיותם דבוקים כולם למעלה אל המקום ולצאת עמם חוץ לגדר העולמות ולשנות הטבע עבורם ומשה הסתכל בהכנ"י וראה והבין שהם עדיין רחוקים מבחי' זו לכך כתיב ויקהילו אותם אל פני הסלע היינו שלא היה יכול לקרב אותם רק אל בחי' התגלות של הסל"ע דהוא האותיות עצמם של סל"ע בחי' ספ"ר ולא לצאת אתם חוץ לגדר העולמות ולשנות הטבע ע"י המילואים של השפעה הבא ממקור עליון והיה קשה דבר זה למשה מאוד שלא יהיה חילול ה' בדבר ח"ו לכך כעס עליהם ואמר שמעו נא המורים כו' כמבואר זה למעלה בסמוך המן הסלע הזה נוציא לכם מים ר"ל וכי אתם סבורים שמבחי' התגלות של הסלע התחתון היינו אף שאתם דבוקים בבחי' סלע זה היינו בחי' הנהגת העולמות אשר הוא בדרך טבעי נוציא לכם מים זהו מן הנמנע וכי אוכל בלא דביקת העליון לשנות הטבע עבורכם ולהוציא מים מחלמיש צור ולזה מחמת שבא לכלל כעס בא לכלל טעות וזש"ה וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים ר"ל ע"י המטה שהיה חקוק עליו שם המפורש הכה את הסלע פעמים היינו שהכה והסיר השני צדדים מתיבת סל"ע במילואו. אותיות ראשונות שהם אותיות סל"ע ואותיות אחרונות שהם כד"ן. ואז נשארו אותיות אמצעיים שהם מי"ם. וכנ"ל וזש"ה ויצאו ממנו מים רבים. וזהו שחשב להם הש"י לחטא ואמר יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני ב"י שהקב"ה רצה שמשה בעצמו יפעול להם זה ע"י דיבורו לבד היינו ע"י שידבר אל הסלע בדביקות עצום אל אמיתית מציאות עצמותו ית' ויגלה להם המילוי של תיבת סלע הנשפע מחיות מקור העליון אשר יוכל הצדיק לשנו' הטבע כרצונו ע"י דיבורו הקדוש ואז הי' נתקדש שמו ית' ביותר שהיו רואים אז גודל מעלת וחשיבות פעולת דיבורו של הצדיק אשר הוא יקר מאוד בעיני הש"י. וממנו יראו וכן יעשו הכנ"י והיו לוקחים מוסר גדול לעצמם איך שכל איש ישראל יקדש את עצמו וכל דיבוריו להיות כל הה' מוצאות הפה טהורים וקדושים ולהיות דבוק במקור האמת וכ"א יוכל לבוא לבחי' זו אם ישמור שפתיו ולשונו ושאר המוצאות מלפגום אותם ח"ו וידבק א"ע אל מקור האמת משא"כ כשעשה משה זה ע"י פעולות שמות הק' היינו ע"י המטה שהיה חקוק עליו שם המפורש אז אמרו בלבם משה זכה לזה המטה לכך יכול לפעול ע"י כל מה שרוצה אבל שאר ב"א אשר לא ישיגו מטה אלהים מאין יהיה להם היכולת לפעול ולשנות הטבע וע"י נתמעט האמונה בלבבם וקידוש שמו ית' אשר היה נתקדש ע"י עולם הדיבור של משה וזה"ש יען אשר מריתם את פי למי מריבה ר"ל שפגמו בעולם הדיבור אמנם משה בגודל צדקתו בודאי נתכוין לשם שמים ותן לחכם ויחכם עוד והבן כ"ז היטב: