אוהב ישראל – קטע 35

ויסעו ב"י ויחנו באובות גו' עד סוף הפרשה בפרשה זו יש לרמז סודות נפלאים להורות לעם ה' דרכי ה' וסודותיו הק' כי הנה כאשר בא התעוררות בלב האדם לאמר עד אנה ירום אויבי עלי ועד מתי אהיה משוקע בהבלי תאוות עוה"ז הגשמי והחומרי ורוצה להיות מאז והלאה סור מרע ואח"כ לדבק א"ע אל הטוב אז צריך לחשוב בלבו לאמר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב והיינו שצריך לדבק עצמו במדתן ובחינתם מדת אברהם הוא מדת החסד לגמול חסדים לכל זרע ישראל ומדת יצחק הוא הגבורה והפחד ומדת יעקב הוא לעשות תענוגים ושיעשועים והתפארות להבורא בהוב"ש וזהו ויסעו ב"י ויחנו באב"ת היינו לעשו' חנייה בבחי' ומדת אבות הק' ויסעו מאב"ת ר"ל לפעמים כאשר יסעו מבחי' זו ויפלו ממדריגתן ח"ו אז ויחנו בעיי העברים ע"יי לשון חורבה ושממה כפרש"י ז"ל העברים היינו בעבר האחר במדבר אשר על פני מואב מוא"ב מספרו מ"ט כי כמו שיש מ"ט ש"ב הק' שיש לנו השגה בהם כן יש כנגדן מ"ט שערי טומאה וזהו במדבר אשר ע"פ מוא"ב היינו שיבואו למדריגה התחתונה ח"ו עד מאוד למקום החורבה והס"א אשר הם מסכים המבדילין ע"פ מואב היינו המ"ט שערי' אשר משם הוא המשכת אור השפעה להעולמות וזהו ממזרח השמש והגם שנופל האדם ח"ו. לבחי' ומדריגה כזו עכ"ז אם הוא דבוק בנקודה עילאה וזהו סוד החו"לם אשר על הא' של אבת. וכיון שהוא דבוק בנקודה עילאה זו משם נסעו ויחנו בנחל זר"ד היינו שיוכל ליסע ולעלות בבחי' זו עד אשר יבוא לבחי' נחל הק' המשקה את כל הענפים זר"ד הוא מלשון חבילי זרדין משם נסעו ויחנו מעבר ארנון אשר במדבר היוצא מגבול האמורי א"רנון אל"ף הוא סוד כתרא עילאה קדישא ר' הוא סוד ראשית חכמה נו"ן הוא סוד נו"ן ש"ב היינו שיוכל לעלות לבחי' כק"ב אשר במדבר בחי' הדיבור סוד המלוכה היוצא מגבול האמורי היינו מהגבולין של ה' מוצאות הפה. כי גם בבחי' המלוכה כלול כח"ב כי כ"א כלול מעשר כנודע ליו"ח כי ארנון גבול מואב בין מואב ובין האמורי היינו כי אלו הג"ר הם הגבול של המ"ט ש"ב בין מוא"ב היינו המ"ט ש"ב העליונים ובין האמור"י המ"ט ש"ב של המלוכה הק' כי הה' מוצאות הפה הם ה' שערים כוללים אשר כ"א כלול מעשר ע"כ יאמר בספר מלחמת ה' היינו על אלו המדריגות והיחודים הק' המבוארים עד הנה יוכל להיאמר בספר ע"י לימוד תוה"ק אז יוכל לבוא לבחי' הנ"ל ויוכל לנצח מלחמת ה' אשר בכל אדם את והב בסופה וה"ב מספרו כמו אהב"ה והיינו לבסוף יהיה לו ואת הנחלים ארנון ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער ידוע דאית נחל עליון ונחל תחתון נחל עליון הוא בחי' מזלא עילאה קדישא בסוד נ"וצר ח"סד ל"אלפים ר"ת נח"ל ונחל התחתון בחי' מזלא תתאה בסוד ונק"ה והוא יוצא מר"ת נ"פשנו ח"כתה ל'ה'. והוא בחי' מיין תתאי' ואתערותא דלתתא של עם ה' בני אל חי בכל לבבם ונפשם ועי"ז אתער נחל העליון להשקות ולהשפיע כל מיני טובה וברכה להעולמות כולם לחיות הק' ולאופני הק'. ולעשר כתות דמלאכייא ולגלגלי המרכבה ולהוריק שפע טוב וברכה והצלחה בני חיי ומזוני על זרע ישראל וזהו כנחלים נטיו שהם נוטים זה לזה כי מרוב ההשתוקקות של האתערותא דלתתא אשר בא אל נחל העליון הק' אתער ההוא נחל להשקות ולהשפיע אל הנשמות ישראל כל טיבו וכל חדו וכל ברכאין טבין וזהו ואת הנחלים היינו עם אלו הנחלים הק' תרין מולין נוצ"ר ונק"ה ארנו"ן היינו הג' בחי' כח"ב כנ"ל ואשד הנחלים היינו שפיכת הנחלים אלו הק' אשר נטה לשבת לעשות ישיבה. ע"ר הוא לשון חורבה ושממה מלשון ער"ו ער"ו היינו לעשות ישיבה ותיקון אף במקום חורבה ונשען לגבול מואב היינו כי אלו הנחלים הם בחי' משענה לגבול מוא"ב היינו המ"ט שערים ומשם באר"ה הוא הבאר הק' סוד התוה"ק אשר אמר ה' למשה בחי' הדעת אסוף את העם היינו שיתייחדו כולם בדיעה אחת ובקשר אחדות ואז ואתנה להם מים היינו התוה"ק: והנה מכאן ואילך מרומז בהפסוקים איך להעלות את בחי' הבא"ר א"ז הוא הייחוד הוי"ה אדנ"י שמונה אותיות מספר א"ז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה להעלות את הבאר להעולמות העליונים באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם היינו אשר חפרוה החכמי ישראל שבכל דור על ידי מחשבותם הק'. וזהו במחקק לשון מחשבה וחקיקה במשענתם. לשון משען ומשענה היינו תמכין דאורייתא אותן האנשים המחזיקים ידי לומדי התורה כי גם על ידם נתרבה התורה בישראל וממדבר מתנה אדם שמפקיר את עצמו בשביל התורה ומצותיה כמדבר הזה אז נעשה לו התורה כמתנה. כי יש חילוק בין מכר למתנה היינו כשמכר א' ביתו לחבירו ומצא בו הלוקח אוצר טמיר וגנוז הגם שכתב לו בשטר המכר מתהום ארעא ועד רום רקיע עכ"ז לא קנה הלוקח את האוצר ובמתנה קנה המקבל המתנה גם את האוצר כי נותן בעין יפה הוא נותן כידוע זה מהגמ' ומהפוסקים ואדם כזה שמפקיר א"ע על התורה אז נעשית שלו בתורת מתנה וקנה גם את האוצר הטמיר וגנוז היינו הנ"ק המובלעים בתוך הקליפות החיצונים להוציא בולעם מפיהם וכמו שכותבין בשטר מתנה כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא היינו מלשון חיצוניי כי היכי דלא ליהוי עוד מילתא דטמירתא רק שיעלו לשורשם הרמה בקודש וממתנה ומכיון שזכה כבר לבחי' מתנה וכנ"ל נחלי אל היינו יוכל להמשיך נחלי שפע טוב וברכה מהי"ג. נהרות המושכין שמן אפרסמון אשר התחלתם הוא אל רחום וחנון גו' ומנחליאל במות היינו מהי"ג נהרין כנ"ל במות היינו הי"ג נימין קדישין הנק' שבחא דעתיקא היוצאים מפסוק מי אל כמוך כו' ומבמות הגיא היינו לעומק כזה אשר בשדה מואב והוא סוד שער החמשים של הנו"ן ש"ב ראש הפסגה עד לבחי' ראש סוד גולגלתא ונשקפה ע"פ הישימון היינו להעולמות העליונים אשר לית שום השגה של נאצל ונברא ונוצר ונעשה תפיסא בהו כלל והוא ע"ד יוצר אור ובורא חושך מחמת כי עולם הבריאה הוא למעלה מעולם היצירה לכך נאמר בו חושך כי לית מחשבה תפיסא ביה וכדאי' בכתבי האר"י הק' ז"ל והמשכיל יבין כ"ז היטב:

ע"כ יאמר בספר מלחמת ה' את והב בסופה. לכאורה אינו מובן באיזה ספר נאמר דבר זה וכי יש לנו ספר מלחמת ה' אך בהעיר לב ושום שכל י"ל דהנה אי' בס"י בג' ספרים נברא העולם בספר ספר וסיפור. והכוונה דספר רומז על בחי' של ציור האותיות אשר נצטיירו האותיות במחשבה אל"ף וכדומה וספר רומז כשבאו האותיות לבחי' התגלות ונתגלמו בספר במכתב ובאו לכלל דיבור וסיפור רומז על חשבון וצירוף אותיות ושמות וגימטריאות וע"י ג' בחי' אלו יש שורש לכל מיני מציאות שבעולם כי אין לך דבר בעולם שאין לו שורש נעלם רוחני בג' ספרים הנ"ל והנה אנו רואים שנמצא בעולם מלחמת ה' כלומר שהרשעים רוצים ללחום עם הש"י ולכאורה יפלא מאין בא זה דזה שייך לומר שהשי"ת לוחם עם אויביו ועושה נקמה בשונאיו כמשה"כ מלחמה לה' בעמלק אבל מה שהרשעים סוברים ורוצים ללחום עם ה' זהו פלא גדול וע"כ יש לו איזה מציאות ג"כ בספר מג' ספרים הנ"ל שנברא בהם העולם כי כל דבר יש לו שורש בספר עליון וצריך להבין מה תועלת יוצא מזה וזש"ה ונותן טעם לשבח ע"כ יאמר בספר מלחמת ה' ר"ל טעם הדבר והכוונה מה שנמצא זה בספר מג' ספרים הנ"ל בשורשו הוא כדי שיהיה את והב בסופה דהנה תיבת א"ת רומז על היראה כמ"ש את ה' אלהיך תירא ונק' את והוא כמו עם ר"ל דמתוך היראה בא האדם לידי אהבה והוא מדה הגוררת מדת אהבה אחריה והב הוא אותיות אהב"ה כי אל"ף עם ה' מתיבת אהב"ה נכלל בוא"ו של והב והנה אלו הב' מדות שהם א"ת וה"ב דהוא אהבה ויראה בסופה הוא צירוף מ"ב שמות אדנ"י אלהים שהשם אדנ"י גימ' ס"ה ואלהים גי' פ"ו והוא הצירוף של תיבת סופ"ה שהוא מלשון סופה וסערה וגם רוח סערה עושה דברו ששם ניכר שליטת כוחו ואדנותו וכשהאדם מתבונן איך שגם בסופה וסערה שהוא דין נמצא כח וחיות אלהות ומתוכו בא לידי יראה ואהבה ואז יכול להפוך הצירוף ר"ל ונעשה צירוף ויחוד התיבה הנ"ל באופן שיהיה רק לטוב כמ"ש אדנ"י ה' נתן לי לשון לימודים שבלשון הצדיק נכרע הדבר לכף זכות וע"כ עי"ז שנמצא הרע בעולם ומתבונן האדם בכח הנעלם שבהרע שגם שם יש חיות ושליטת אדנותו ית' ואלהותו ית' ואז יוכל האדם לבוא לידי דביקות יראה ואהבה ולהפוך הכל לרחמי' לשנות הצירופי אותיות והתיבות מצר"ה לרצ"ה ואז נעשה עי"ז הרע כסא ומרכבה אל הטוב והכל נמתק ונעשה רחמים גמורים וכיה"ר אמן: בלק

מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל ידוע שיש בחי' יעקב ובחי' ישראל ר"ל דלפעמים עושה אדם איזה עובדא ואינו מוצא שם עדיין אלהותו ית' זולת בסוף המעשה זהו בחי' יעק"ב ר"ל יו"ד עק"ב היינו דהחכמה של אלהות המרומז ביו"ד בא בעקב ולבסוף אבל כשהאדם מדבק עצמו בדביקות אמיתי להש"י. ותיכף בתחל' העובדא כוונתו לשמו ית' ומרגיש חיות אלהות אז הוא מכונה בשם ישרא"ל ר"ל יש"ר א"ל שהוא מרמז על דביקות הישר וזה הדביקות צ"ל בתמידות רק שלפעמים בדרך ארעי צ"ל בבחי' יעק"ב להשיג עכ"פ בסוף חכמתו ואלהותו ית' וזה"ש מה טובו אהליך יעקב היינו כשמדריגת יעק"ב הוא אצלך רק בבחי' אוה"ל דהוא דירת ארעי כידוע וזש"ה מה טוב ומה נעים הדבר כשהדביקות התחתון המכונה בשם יעק"ב הוא אצלך בבחי' אוה"ל לבד רק לפעמים אבל משכנותיך ישראל שהדביקות המכונה בשם ישרא"ל שיהיה אצלך בבחי' משכן שהוא דירת קבע היינו שיהיה בתמידיות וכיה"ר אמן והבן זה היטב: עוד י"ל ע"ד רמז דהנה אחז"ל שהקב"ה יושב ומספר רביעותיהן של ישראל ועד"ז ניסמית עינו של בלעם הרשע שאמר מי שהוא טהור ומשרתיו טהורים יציץ בדבר הזה ומזה ניסמית עינו דכתיב נאם הגבר שתום העין ע"כ והענין הוא כי בלעם הרשע רצה להרע לישראל בכל מה שיוכל וחשב שבזה יוכל להרע להם במה שיסתכל בענין התחלת הויות גופם והיינו שרצה להסתכל בעינו הרעה לראות ברע בגוף כ"א מישראל מעת הריון מצד תאוות אב ואם וזהו כוונתו מה שהתרעם ואמר מי שהוא טהור ומשרתיו טהורים וקדושים יציץ בדבר הזה אך כוונתו היתה לגנות הזווגים של ישראל ולהרע להם מצד גופם אבל הכתוב אומר נאם הגבר שתום העין ר"ל שניסמית עינו בזה שלא היה יכול להסתכל בזה להרע להם כי ישראל קדושים הם ומופרשים ומובדלים הם מכל תאוות גשמיות וכל ענין שעושין כוונתם הוא רק לעשות כדוגמא של מעלה בהעולמות עליונים והש"י שם לו חכה בפיו והוכרח לומר היפוך מחשבתו הרעה והוא אומרו מה טובו אהליך יעקב דהנה הגוף מכונה בשם יעקב כמשחז"ל בית יעקב אלו הנשים ובני ישראל אלו האנשים וגוף ונשמה נק' ג"כ בבחי' איש ואשה חומר וצורה וז"ש מה טובו אהליך יעקב היינו שהוא בחי' אוהל שוכן באדם הוא ג"כ טוב ויפה ונעים מחמת שנגלם בקדושה ובטהרה מגודל קדושת האב והאם בשעת הזיווג משכנותיך ישראל זהו שבח הנשמה שנק' ישראל והוא השוכנת בתוך הגוף ומתחיל לספר שבח זיווגיהם של ישראל ואומר שהם כנחלים נטיו היינו שמכוונים בעת הזיווג לעשות כדוגמת הזיווג של מעלה שהוא בבחי' שני נחלים הנוטים זה אל זה דהנה יש נחל עליון ונחל תחתון כמבואר למעלה בסמוך נחל תחתון הוא בחי' נ"פשנו ח"כתה ל"ה' ר"ת נח"ל והוא בחי' מ"נ ונחל עליון הוא בחי' נ"וצר ח"סד ל"אלפים הוא ג"כ ר"ת נח"ל והוא בבחי' מ"ד והם נוטים זא"ז כי מקודם צ"ל אתערותא דלתתא ואח"כ נעשה אתערותא דלעילא וזהו כנחלים נטיו שהם נוטים זא"ז כגנות עלי נהר כו' וכל הענין רומז על גודל השפעות העליונות שישראל גורמים בקדושת הזיווג כי בלעם רצה בדבר זה לגנות את ישראל ויהפוך ה' כו' ואז הוכרח הרשע לדבר ההיפך והבן וכל הקללות יתהפכו עלינו לטובה ולברכה וכן יהי רצון אמן: פינחס

וידבר ג' פינחס ג' השיב את חמתי ג' תחת אשר קנא ג' ויכפר על גו' במדרש אמר הקב"ה בדין הוא שיטול שכרו והוא פלאי מאי משמיענו המדרש בזה. אכן בהעיר לב ושום שכל י"ל דהנה הש"י וית' מעיד על פינחס שהוא השיב את חמתו והלא כל החוטאים בדבר פעור ובבנות מואב מתו וכדאי' במדרש ע"פ קח את כל ראשי העם והוקע אותם כו' ומנין היו יודעים מי החוטא אמר הקב"ה אני מודיען כל מי שטעה הענן סר מעליו והשמש זרחה כנגדו כו' עיי"ש וחוץ לזה מתו במגפה כ"ד אלף ועד כמה ליגוף וליזול עד שהוצרך פינחס להשיב את חמתו ית"ש אכן י"ל כי כללות ישראל הם ערבים זה לזה וע"צ הערבות נתחייבו אז כל ישראל כלייה ח"ו וע"י קנאת פינחס שככה חמתו ית' וית'. והנה הוקשה להמדרש הנ"ל הלא ידוע ומפורסם בדחז"ל ואנו מאמינים בזה ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא וא"כ מהו זה שאמר הש"י למשרע"ה פינחס בן אלעזר גו' הנני נותן לו את בריתי שלום והיתה לו ולזרעו אחריו הלא זה העולם אין בו כדאי להשתלם בו שכר מצוה אכן י"ל דהנה פינחס למד ממשה רבינו ע"ה ההלכה למשה מסיני הבועל ארמית קנאין פוגעין בו ובראותו מעשה זמרי העיר את לבבו לקיים מצוה זו ולקנא קנאת ה' צבאות בלתי שום כוונה אחרת אך ממילא נסתעף מזה שהשיב את חמתו ית' מעל בנ"י שלא יתחייבו כליה ח"ו עבור הערבות כנ"ל ועד"ז נטל פינחס שכרו בהאי עלמא. על דבר אשר נסתעף ממצוה זו שעשה אבל שכר מצוה ממש שעשה לש"ש לקנאות קנאת ה' צבאות קיים לעד ולעולמי עולמים לעוה"ב וזהו שאמר המדרש בדין הוא שיטול שכרו ר"ל גם בהאי עלמא וכנ"ל וזהו מפורש ג"כ באר היטב בפסוק השיב את חמתי כו' בקנאו את קנאתי כו'. היינו שהוא עשה רק בכוונה זו לקנא קנאתי ועי"ז נסבב הדבר ממילא שהשיב את החימה שלי מעל בנ"י לכן אמור לו גו' והיתה לו גו' תחת אשר קנא גו' ויכפר על בנ"י היינו תחת דבר זה שקיים המצוה לקנא קנאת ה' צבאות עוד נוסף לזה ויכפר על בנ"י ולזה בדין הוא שיטול שכרו אבל שכר המצוה גופא קיים ועומד לו לעולם הנצחי שכולו טוב: והבן כ"ז היטב:

ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר וגו'. הנה כתיב ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה. ישועה נק' בחי' כתרא עילאה קדישא שמשם הוא מקור הישועה והחסד והרחמים ותרין מעיינין דילי' הם י"ה דאינון חכמה ובינה ומשם בא השפע והישועה לחמשה בחי' הנק' חמש ישועות וזה"ש דהמע"ה כוס ישועות אשא כו' כי כמו שהכוס הוא כלי לקבל את היין הנתון בו ככה הוא בחי' דהמע"ה שהוא המלוכה העליונה כביכול הוא כלי לקבל מהחמש ישועות ע"י בחי' צדיק חי עולמים דאיהו אתקשרותא דכולא ולשאוב בששון סוד צדיק חי העולמים כמאה"ל וששון זה מילה אות ברית הוא לעולם ולהשפיע ולמלאות כוס ישועות כנ"ל סוד המלוכה הק' ודהמע"ה רצה להעלותן למקורן ולשורשן הרמה בקודש וזהו כוס ישועות אשא וכפי מ"ש בתזוה"ק ע"פ כוס ישועות אשא ה' אצבען דסחרין על כוס רומזים לה' ישועות עילאין דנפקין מגו עלמא עילאה עולם החירות כידוע למביני מדע. שכ"א כלול מיו"ד קדושות והן בכללות נו"ן ש"ב. והן הן אותיות מנצפ"ך פשוטות וכפולות ואינון ה' ישועות נק' בנות צלפח"ד וזהו פי' הפסוק ותקרבנה בנות צלפח"ד שהיו מקרבין עצמותם לשורשם העליון שה' ישועות הנ"ל נק' בלשון בנו"ת דסחרין לשכינתא מחמת שהן מקבלין שפע ממקור העליון ונק' בנות צלפח"ד צלפ ח"ד אילן חד כי לית תמן פירוד בסוד תרין ריעין דלא מתפרשין: או יאמר בנות צלפחד צ"ל פח"ד. כי ה' אותיות מנצפ"ך כפופים רומזים לגבורות קדושות. ומשם בא הפחד והמורא על שונאי ישראל וע"כ עושי רשעה שלא יתקרבו לקדושה עליונה ולא יוכלו. להרע לישראל ורצונם ותשוקתם של הה' ישועות הוא שיהי' להם אחיזה ונחלה בארץ הק' והטהורה ושיוכלו לעלות למקורן ולשורשן הרמה להשפיע ולמלאות את הכוס ישועות סוד המלוכה הק' ורצונם לקרב את הישועה והגאולה של משיח צדקנו שיבוא בב"א וזהו ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר הוא משיח צדקנו. כי ידוע שסוד הגלות הוא להעלות רפ"ח ניצוצין קדישין הרמוזים בתיבת חפ"ר בן גלעד ע"ד שיעקב קרא לו גלע"ד. הוא ג"כ עולם החירות מיתוק הדינין שם של ע"ד בחילוף שם אלהים והיינו שבזה ינצח את אויביו לע"ל על שעברו את הג"ל. ע"ד אשר הציב לבן הארמי עם יעקב אע"ה והם עברו את הגל להרע לישראל: או יאמר בן גלע"ד. ע"ד. עי' וד' רבתי שבפסוק שמ"ע כו' אח"ד והם אותיות ע"ד. מחמת שאנחנו עמו ב"י מייחדים שמו ית' לעילא ותתא ואנו מעידים על יחודו ית"ש ונשאר משמ"ע אותיות ש"ם ומאח"ד אותיות א"ח ואז נעשה צירוף אשמ"ח. (הוא ש"ם א"ח מחמת עדות שלנו על יחודו ית"ש נתגלה לנו שם א"ח בבחי' דכר שהוא א"ח וזהו בן גלע"ד שנתגלה לנו הש"ם א"ח. ע"י ע"ד רבתי) בן מכיר בן מכיר בפתח שהוא יכיר ויודיע ויגלה ויפרסם את הקב"ה לישראל וכמ"ש כי ילד יולד לנו בן ניתן לנו ותהי המשרה על שכמו למרבה המשרה ולשלום אין קץ בן מנשה מלשון כי נשני אלהים את כל עמלי היינו שע"י ישכחו ישראל את כל עמלם וצרתם שהיה להם בהגלות ואלה שמות בנותיו ה' ישועות הנ"ל כ"א יש לה שם מיוחד בפ"ע מפני פועל הטוב שיש בה שם הראשונה מחל"ה לשון מחול לה כי שם מקור הסליחה. או לשון מחול להצדיקים לע"ל: שם השנית עם צירוף הראשונה מחל"ה נע"ה. פי' שנע והלך כל מחל"ה מזרע ישראל מחמת מיתות הדינים: שם השלישית חגל"ה. לשון ח"ג לה שמחה וחדוה תמן: שם הרביעית מלכ"ה התגלות מלכותא קדישא: שם החמישית תרצ"ה רומז שהכנ"י הוא מרוצה לפני הקב"ה לעשות הכל כרצונם אחר התגלות אור העליון עולם החירות ונעשה מצר"ה רצ"ה ממיתוק הדינים ונעשה הכל רחמים: וזהו פירוש ותעמודנה ה' ישועות הנ"ל לפני משה. בחי' הדעת ולפני אלעזר הכהן גדול עליון ולפני כו'. למה יגרע שם אבינו כו' תנה לנו אחוזה כו'. כי ע"י ישראל מתגלה ש"ם א"ח בבחי' דכר ומשפיע וזהו בתוך אחי אבינו א"ב לשון רצון כמו ולא אבו כו' רצונינו שיהיה לנו אחוזה בבחי' א"ח דכר וזהו בתוך אחי אבינו וזהו ויקרב משה את משפטן משפט נו"ן רבתי עולם החירות נש"ב. לפני ה' דייקא ויאמר ה' אל משה בחי' דעת כן בנות צלפחד דוברות היינו כן הוא. ע' אנפין לאורייתא והם ע' עטורין דעל גבי חמשי"ן נש"ב. דוברות הוא מלשון הנהגה כמו דבר אחד לדור היינו הנהגה של הע' אנפין הוא ע"י ה' ישועות הנק' בשם בנות צלפח"ד וכנים דבריהם והנהגתם נתון תתן להם אחוזת נחל"ה נח"ל ה' בתוך אחי אביהן. היינו בתוך הדביקות של החכמה עילאה קדישא הנק' א"ב וא"ח הוא לשון דביקות ודכר משפיע להכנ"י ממעיני הישועה כל ברכאין טבין וכיה"ר אמן: או יאמר בן חפ"ר חפ"ר אותיות רפ"ח שהוא מספר ד' פעמים ע"ב. דידוע דשם ע"ב הק' הוא עולם המחשבה ובכל עולם מד' עולמות אבי"ע יש ג"כ שם ע"ב רק שהם בבחי' שונות בעולם האצילות הוא הוי"ה במילוי יודי"ן גימ' ע"ב ובעולם הבריאה שהוא שם ס"ג הק' עם יו"ד אותיות הוא ג"כ בבחי' שם ע"ב. עם הכולל ובעולם היצירה שהוא שם מ"ה הק' עם הוי"ה פשוטה והכולל הוא ג"כ שם ע"ב ובעולם העשיה ריבוע של שם הוי"ה כזה י' י"ה יה"ו. יהו"ה עולה מספרו ג"כ שם ע"ב: והנה ה' ישועות הנ"ל סובבים להכנ"י כחמש עלין תקיפין הסובבים לשושנה לשומרה מכל דינין בישין שלא יתקרבו לה ורצונם להמשיך להכנ"י השפעה מעולם המחשבה מכל ד' עולמות אבי"ע ולדבקה ג"כ בעולם המחשבה להיות עיקר דיבוקה של הכנ"י עם בחי' ע"ב שהוא עולם המחשבה מכל עולם ועולם מד' עולמות אבי"ע כך הוא כוונת הה' ישועות הנ"ל בהתקרבותם לפני משה שהוא סוד הדעת העליון כמש"ה ותקרבנה בנות צלפחד לפני משה כו' ולכן בבחי' זאת נק' ג"כ בן חפ"ר שהוא גימ' ד"פ ע"ב והבן כ"ז היטב: