אוהב ישראל – קטע 33

קח את הלוים מתוך בני ישראל וטהרת אותם: במדרש ותנחומא הלכה כמה נימין היו בכנור שהיו הלוים מנגנין בו א"ר יהודא ז' נימין היו בכנור הלוים שנ' שובע שמחות את פניך כו' א"ת שובע אלא שבע וכן דוד הוא אומר שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך. וליה"מ נעשית שמונה שכן דוד הוא אומר בניגון למנצח על השמינית ולעתיד לבוא נעשית עשר שנאמר אלהים שיר חדש אשירה לך בנבל עשור ע"כ המדרש וצריך לתת לב להבין דברי חכמים וחידותם. למה זה עתה ז' נימין בהכנור ולימות המשיח שמונה ולע"ל עשר ובודאי העלימו חז"ל כאן סוד נפלא ונורא ובהעיר לב ושום שכל י"ל ע"ד המבואר לעיל כמה פעמים בשם כהאריז"ל. ע"פ ה' מלך גאות לבש היינו לאשר עלה ברצונו הפשוט האחדות האמיתי להיות לו תואר מלכות כביכול ואין מלך בלא עם ולזה לבש בלבוש גאו"ת וברא את העולמות עליונים ותחתונ' גאו"ת הוא מספר ת"י נימין קדישין היוצאים מד' יודי"ן דשם ע"ב הק'. כי כל יו"ד כלול מיו"ד הרי עולים הד' יודין ד' מאות ויו"ד עצמה הרי ת"י נימין והנה ע"י הת"י נימין נשפע שפע אור הבורא בהוב"ש הנכבד והנורא לכל עולם ועולם לפי עוצם מעלת מדריגתו וכפי אשר יוכל שאת לקבל אור הבהיר והצח וכמו שהטביע הבורא בהוב"ש בטבע בריאת האדם שהוא מלא נימין ושערות וכל נימא ונימא היא חלולה וע"י יוצא ומתפשט הבל הגוף לחוץ וזהו עיקר חיות האדם כן כביכול וכביכול עד"ז המה ההשפעות אור שפע הקדוש ע"י הנימין קדישין והנימין הם בסוד ווי"ן כי ע"י הוא"ו הוא המשכת השפע בכל העולמות כנודע מספה"ק והנה עתה בעת הזאת המשכות השפעות העולמות הוא ע"י שבעה הצדיקים שהם בסוד חג"ת נהי"ם וכמבואר למעלה בסוד עולם חסד יבנה ולא נתגלה המשכת שפעת אורות הק' להעולמות כ"א מחסד ולמטה וכשנמשך השפע מכל מדה ומדה ע"י הוא"ו נעשה ז' ווי"ן בסוד ז' נימין שהיו בכנור שהיו הלוים מנגנין בו כי ניצוח הלוים בניגון הוא להמתיק הדינין בשורשן ולעורר חסד אל כל היום לכל העולמות ולזה המה נקרא שובע שמחות את פניך. נעימות לאשר ע"י נעימות שיר הלוים נמתקין כל הדינין ואז ניתוסף רב חדו וכל טיבו וכל ברכאין לכל העולמות וכן דוד הוא אומר שבע ביום הללתיך גו' שמזה הפסוק למדו חז"ל שבע ברכות דק"ש בשחרית ג' ברכות נגד חג"ת ובערבית. ד' ברכות נגד נהי"ם. אמנם לימות המשיח נעשית שמונה. כי אז יתעורר עלמא דבינה עלמא דחירו בה לכולא סוד אם הבנים שמחה וזהו עיקר סוד הגאולה כנודע ולזה יהיו התנהגות השפעות העולמות בסוד שמונה נימין וזהו שנאמר למנצח על השמינית היינו שמינית מתתא לעילא סוד עולם הבינה. כי עיקר התנהגות העולמות יהיו ע"י אם הבנים אמנם לע"ל אז יתגלה שפע אור דעתיקא קדישא סתימא דכולא בחי' כתר' עילאה קדישא ואז ישיגו הכנ"י את הבורא בהוב"ש מצד עצמותו ית' וית' ולא כמו עתה בהעת הזאת שאין אנו משיגין את הבורא בהוב"ש כ"א מצד פעולותיו ומדותיו הק' אבל לעתיד ישיגוהו מצד עצמותו ית' וכמו שמבואר אצלינו בפסוק כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל היינו שיהי' עת כזה לישראל שיהיו במדרגה גבוה כזו שיהיו להם השגה מצד עצמותו ית"ש והמלאכים ישאלו ויאמרו לישראל מה פעל אל והיינו ע"י שיתגלה שפע אור דעתיק ולרמז זה יהיו עשרה נימין בכנור הלוים נגד כל היו"ד קדושות הזכים ומצוחצחים וזהו בנבל עשו"ר נב"ל נוטריקון ל"ב נתיבות עשו"ר היינו בחי' כת"ר עליון אשר יתגלה אז וכיה"ר ב"ב ע"י משיח צדקנו אמן. והמשכיל יבין כ"ז היטב:

עשהלך שתי חצוצרות כסף וגו'. שמעתי בשם הרב הק' כו' מוה' דוב בער זללה"ה שאמר אלו הדיבורים עשה לך שתי חצוצרו"ת נוטרי' שתי חצי צורות אך פירושן של הדברים לא שמעתי וי"ל ביאור הדברים פי דבר גדול דיבר וסוד עמוק כי הנה ידוע מזוה"ק ומספה"ק כי משה נקרא בבחי' בעלה דמטרוניתא בעלה דשכינתא קדישא כי הוא המשפיע למלכותא קדישא כנ"י כלה קרואה בנעימה בסוד כלת משה נמצא כי בבחי' זו נקרא משרע"ה בבחי' דכ"ר כי הוא המשפיע ועוד נודע מספה"ק כי משרע"ה הוא בחי' דעת העליון והוא בבחי' מקבל בחי' נוקבא. כי מקבל השפעה והארה ממוחין עילאין קדישין ג"ר סוד כח"ב. נמצא שהיו לו למשרע"ה שני בחי' בחי' משפיעין ובחי' מקבל דכר ונוקבא ועכ"ז אין אנו יכולין להשיג הדברים על בוריין איזה בחי' נק' בחי' מקבל ואיזה בחי' נקרא בחי' משפיע. כי י"ל שהמשפיע בעצמו נקרא מקבל לגודל התענוג שמקבל מזה שמשפיע ע"ד שאחז"ל יותר ממה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק ועכ"ז ב' בחינות המה וכ"א נק' בבחי' חצי צורה כי צורה שלימה הוא דכר ונוקבא כמ"ש זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם ונמצא כי משרע"ה הי' בבחי' שני חצי צורות. והנה תיבת חצוצרת חסר כמ"ש בתורה הוא נוטרי' חצי צרת כי ב"פ מספר מש"ה עולה מנין צר"ת: ועפ"ז נבוא לבאר הפסוקים עשה לך שתי חצוצרת היינו שמשרע"ה יעשה מעצמו בחי' שתי חצי צר"ת שתי בחי' משה. בחי' דכר ובחי' נוק' וכמבואר כסף היינו שאלו הבחי' יהיו נכספים ונחשקים זה לזה מלשון נכספה וגם כלתה נפשי גם כסף הוא בחי' חס"ד היינו כדי להמשיך חסד לכל העולמות מקשה תעשה אותם היינו שיהיו מחוברים ביחודא חדא ורזא דאחד והיו לך למקר' העדה ולמסע את המחנות היינו אלו השני בחי' והיו לך למקרא העד"ה אותיות הדע"ה היינו לאסיפת המוחין עליונים הק' לדעה העליונה ולמסע את המחנות היינו להמשיך ולהשפיע השפע לעולמות התחתונים בחסד ורחמים וחנינות מחנות הוא מלשון חנו"ן ותקעו בהן היינו כשיתקעו ויתחברו אלו השני בחי' ברזא דאחד מלשון ויתקעהו ימה סוף אז ונועדו אליך כל העד"ה כל הבחי' דע"ת אל פתח אוהל מועד בחי' מלכותא קדישא בסוד זה השער לה' צי"ב. גם תקיעה הוא קול פשוט מורה על חסד ורחמים ואם באחת יתקעו אז ונועדו אליך הנשיאים אליך דייקא לבחינתך בחי' הדעת יאספו הנשיאים ראשי אלפי ישראל סוד מוחין עליונים דהג' בחי' כח"ב נק' בשם ראשי אלפי ישראל שהם בבחי' פל"א עליון ובחי' אלפי"ן בסוד ואאלפך חכמה ותקעתם תרועה תרועה הוא מלשון ריעות והתחברות ואז ונסעו המחנו' החונים קדמה יסוד חסדי דע"ק הנק' בבחי' ימי קד"ם ותקעתם תרועה שנית היינו בריעות והתחברות השני אז ונסעו המחנות החונים תימנה היינו החסדים טובים הנק' בבחי' ימין שהוא דרום גם ע"ד הרוצה להחכים ידרים תרועה יתקעו למסעיהם היינו להמשכת השפעת החסדים צריך ריעות והתחברות השני חצי צרות ובהקהיל את הקהל תתקעו היינו כאשר כבר נתחבר ונתייחד ונאסף באגוד' א'. וברזא דאחד אז תתקעו קול פשוט של חסד הפשוט והאמיתי מהאחדות הפשוט ולא תריעו ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות היינו ע"י הכהן איש החסד. ימשכו אלו הבחי' המשכת החסדים וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצרר אתכם היינו כי תבוא מלחמה בכל איש ואיש מישראל מלחמת היצר המסיתו לתאוות החומריות והארציות וזהו על הצר הצורר אתכם ובודאי אין לך מלחמה כבידה מזו ועצה היעוצה לנצוח מלחמה זאת והרעותם בחצוצרת היינו שתחברו ותייחדו אלו הבחי' שני חצי צורת ברזא דאחד ע"י תשובה ומע"ט ומצות התורה ואז ונזכרתם לפני ה' אלהיכם היינו שתהיו מושפעים כי ונזכרתם הוא מלשון דכר והיינו שתהיו מושפעי' ברכות שפע זכה ובהירה לפני ה' היינו מבחי' קדם ה' קודם הוי"ה והיינו מבחי' ימי קד"ם: וע"י שפע עליונה זכה ובהירה וצזה כזו. ונושעתם מאויביכם ממלחמת אויביכם וכיה"ר שנזכה כולנו יחד לזה בב"א והמשכיל יבין כ"ז היטב:

להבין ענין וטעם שתי נונין הפוכות שמקודם הפסוק ויהי בנסוע ואחריו גם להבין דברי רש"י ז"ל עשה לו סימניות מלפניו ומלאחריו לומר שאין זה מקומו. למה דוקא עשה הסימנין בנונין. ובהעיר לב ושום שכל י"ל כי ידוע מספה"ק סוד מסע ב"י במדבר ובשאר מקומות שהיו סוד העלאת הניצוצין קדישין אשר המה היו משוקעים בדיוטא התחתונה ומובלעים בנו"ן שערי טומאה וסברו כי שם קנאו מקומם ח"ו לעד ולנצח אמנם כאשר נסעו ב"י במדבר ובשאר מקומות דרך מקום שריית הניצוצות האלו והיו שם משרע"ה וס"ר מישראל נשמות קדושות ועמהם היו הארון הק' והלוחות מעשה ידי אלהים והיו בסוד רתיכא עילאה קדישא והי' הכח בידם להמשיך ולגלות הארת הנו"ן ש"ב הק' גם שער הנו"ן מהנו"ן שערים הק' הגם שלא הי' השגה למשרע"ה בשער הנו"ן עכ"ז הי' היכולת בידם ע"י קדושתם הרמה להמשכת התגלות הארת שער הנו"ן ועי"ז כשראו הניצוצין הק' השוכנים בתוך מעבה החשך והאפילה את שורשם הרמה בקודש מאיר באור בהיר וצח לזה קפצו ופרחו ממקומן החשך וצלמות ונתעלו למעלה למקורם ושורשם הרמה ע"ד חיל בלע ויקיאנו כי ראו כי אין זה מקומם האמיתי והנצחי כמו שסברו מקודם ולזה הי' מקום שלא שהו שם ישראל כלום בחנייתם. ויש מקום ששהו שם בחנייתם. כי הכל היו לפי ריבוי הניצוצין המובלעים שם במקום ההוא ולרמז זה נתנה התוה"ק כאן באלו השני פסוקים ויהי בנסוע ובנחה יאמר סימנין בנוני"ן הפוכות רומז לכל מה שביארנו. כי ראש הנו"ן שהוא בסוד שער הנו"ן מהנש"ב הק' נתגלה הארתו למטה עד סוף הנו"ן שערי טומאה כדי להוציא בולעם מפיהם הניצוצין הק' המובלעים בהן ובאמת אין זה מקומן. כי אם שורשם הרמה הוא בקודש ולזה כיון רש"י ז"ל עשה לו סימניות כו' לומר שאין זה מקומו של כל ניצוץ וניצוץ הקדושים השוכנים שמה רק היו מעלים אותן למקורם ושורשם הרמה בקודש וכן יש נוני"ן הפוכות במביאי קרבן תודה בתהלים קפיטל ק"ז והבן כ"ז היטב:

(ותדבר מרים גו' משה ענו מאד וגו' ולכאורה אינו מובן מה ענין פסוק זה לכאן וכן הקשו מפרשי התורה וכ"א תירץ לפי דרכו עוד קשה לקמן בפסוק ויקרא אהרן ומרים גו' פירש"י ז"ל למה הפרישן ממשה מפני שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו וכן מצינו בנח וכי מה דמיון יש משם לכאן בשלמא אצל נח הוא שפיר שא"ל הקב"ה. אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה ולא אמר תמים. והוא מקצת שבחו בפניו ואח"כ כשציוה הש"י למשה לכתוב בתורה א"ל לכתוב צדיק תמים שהיה אז שלא בפניו אבל כאן כשאמר הש"י למשה לכתוב בהתורה מ"ש לאהרן ומרים שבחו של משה. א"כ הרי הוא אומר כל שבחו בפניו עוד קשה שאחז"ל בגמ' גדולה ענוה שהרי אדון כל הנביאים לא נשתבח אלא מדת ענוה א"כ בשעה שא' הקב"ה לאהרן ומרים שבחו של משה למה לא שיבח את משה בפניהם ג"כ במדת ענוה והיל"ל מדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה הענו מכל האדם והנראה לי בישובן. דהנה מצינו בספה"ק סגולת הענוה הוא להשראת השכינה כמ"ש אני אשכון את דכא ושפל רוח ומצינו ג"כ בספה"ק דאם לב האדם נדכה באמת אז אפילו אם יש בו איזה חסרון ח"ו אז עכ"ז השכינה שורה עמו: ומעתה יבואר הכל ע"נ כששיבח הש"י את משה לפני אהרן ומרים לא שיבחו אז במדת הענוה כי אפשר שהיו ח"ו סוברים בדעתם שהשראת השכינה שעליו יותר מהם הוא רק עבור ומחמת סגולת מדת הענוה שיש בו. אבל לא מחמת שלימותו שהוא שלם בכל מדותיו יותר מהם. ע"כ א"ל הקב"ה שלא כן הוא רק מפני שלימותו ומעלתו הוא ראוי שהקב"ה ידבר עמו בכל עת ולהשרות שכינתו עליו בלי הפסק אך כאשר ציוה הש"י למשה לכתוב הדברים שדיבר לאהרן ומרים ציוה לו מקודם לכתוב פסוק זה והאיש משה ענו מאוד מכל האדם והיה משה חושב אז בדעתו שהשראת שכינתו ית' עליו אינו אלא מחמת סגולת הענוה שיש בו אבל מכ"מ ימצא בו איזה חסרונות כמדת ענוותנותו הגדולה לכן שפיר פירש"י שלא א"ל בפניו והבן אך היה קשה לרש"י ז"ל היאך ציוה הש"י למשה לכתוב הפסוק ויקרא אהרן ומרים כו'. הלא מזה ע"כ ישכיל ויבין משרע"ה שלזה הפרישן ממנו כדי לומר בפניהם כל שבחו כמאחז"ל וא"כ הדרא קושיין לדוכתא דהרי הוא כאלו אמר כל שבחו בפניו ממש אשר ע"כ פירש"י ז"ל ד"א כדי שלא ישמע בנזיפתו של אהרן ובאמת משרע"ה בענותנותו הגדולה לא עלתה בלבו שום מחשבה אחרת רק זה הפירוש שבשביל זה הפרישן ממנו שלא ישמע בנזיפתו של אחיו הגדול ממנו והבן זה היטב כי דברים אמיתים הם): זה אינו מאדומ"ור שלח ועתה יגדל נא כח אדני כאשר דברת לאמר ואחז"ל במס' שבת פ' ארע"ק. אריב"ל בשעה שעלה משרע"ה למרום מצאו להקב"ה שהיה יושב וקושר כתרים לאותיות. א"ל הקב"ה למשה אין שלום בעירך. א"ל משה כלום יש עבד שנותן שלום לרבו א"ל היה לך לעזרני מיד פתח משה ואמר ועתה יגדל נא כח אדני כאשר דברת לאמר עכ"ל הגמ' ולהבין פי' מאמר חז"ל שאמרו קושר כתרים לאותיות מהו ענינו וגם הלשון היה לך לעזרני וכי ח"ו לעזרה הוא צריך ועוד שאר דקדוקים כמובן מעצמו למביני מדע. וי"ל ע"פ ששמעתי בשם הרב הק' כו' מו' דוב בער ז"ל מ"מ ממזיריטש שאמר על מאמ' חז"ל עושה שלום במרומיו מיכאל המלאך הק' הוא שר של מים וגבריאל המלאך הק' הוא שר של אש ואע"פ שהמים מכבין את האש עכ"ז השלום ביניהם וכ"א על מקומו ומדריגתו יבוא בשלום וגם כי ישנם מלאכים קדושים שהם חציים של אש וחציים של מים ואעפ"כ יש להם קיום ושלום ואמר הרב הנ"ל טעם והסברת שכל בענין זה והוא להיות כי כל נאצ"ל ונבר"א ונוצ"ר ונעש"ה כשמבין ומביט ומקשיב בסוד אצילתו ובריאתו ורואה שאינו יכול להשיג אמיתות המצאו ית' וית'. אשר לית אתר פנוי מיניה והוא ממלא כל עלמין ומופרש ומובדל מכל עלמין וא"ס וא"ת לגדלות רוממותו ית' וית' והוא ב"ה בראני לכבודו ית'. לסיבת הרצון הקדום הפשוט האחדות האמיתי ואז ממילא נתמלא פחד ורעדה ויראה מפחד ה' ומהדר גאונו והנאצל והנברא ההוא כאפס ואין נחשב אז בעיניו ולאשר הוא בעיניו באמת כאי"ן לזאת השלום ביניהם כי איך יוכל לעשות איזה דבר לחבירו אשר הוא אפס ואין בעיני עצמו ובפרט כי גם חבירו נאצל ונברא ברצונו ית' לסיבת מדריגתו הצריך אליו. כלל הדברים כי בחי' ומדת אין. הוא הגורם להיות שלום בפמליא של מעלה ודפת"ח: וע"פ דברי קדשו נשים לבב ושכל לבאר מאמר ריב"ל כי הנה נודע מספה"ק אשר כל אות ואות מכ"ב אתוון דאורייתא לכ"א יש לו בחי' מעלה ומדריגה כפי הצורך אליו להנהגתו שהטביע בו יוצר הכל. וכאו"א אינו דומה לחבירו בסיבת מעלתו ומדריגתו. ויש כמה אותיות שהם בחי' הפכיים ומתנגדים זה לזה. ובפרט אלו האותיות שעטנ"ז ג"ץ שהם אותיות שט"ן. ע"ז ובחי' ג"ץ שיצא מתחת הפטיש שהכל רומז לעוצם מדריגת גבורה שבהם ולזה ציוה לנו הבורא בהוב"ש לעשות תגי"ן לאותיות וסוד התגי"ן הוא בסוד שביל דקיק דנחית מרישא דלא ידיע ודלא אתידע. ומופיע על האותיות ההם שפע דאי"ן שפע דע"ק. בסוד כתרא עילאה קדישא ועי"ז נעשה השלום ביניהם וכנ"ל כי בחי' אי"ן הוא הגורם היות שלום ביניהם בפמליא של מעלה ונעשה שלום בין האותיות הגם שהם הפכיים ומתנגדים זה לזה בטבעם אשר הטביע בהם יוצר בראשית יש אות מא"ב אשר הוא בחי' חסד ויש אות שהוא בבחי' גבורה ויש אות שהוא בבחי' רחמים אמנם לאשר נשפע עליהם מהבורא בהוב"ש שפע דאי"ן נעשה שלום ביניהם והגם שישנו בתיבה. א' כמה אותיות והם הפכיים זה לזה בטבעם. עכ"ז בצירופם יחד עושים כולם כאחד פעולת התיבה ההוא כפי הצורך בעת ההיא לרצון הבורא בהוב"ש הנכבד והנורא והכל ע"י השפע דאי"ן הנשפע עליהם מלמעלה ממקור ושורש מחצבתם של האותיות והמקור ההוא נק' בבחי' אם של האותיות ועל ידה נשפע עליהם שפע דאי"ן וכנ"ל: ועפ"ז יבואר הפסוק צה"ר תעשה לתיבה היינו שתעשה בהירות זך ומצוחצח להתיבה והיינו ע"י ואל אמה תכלנה מלמעלה תכלנ"ה מלשון כלתה נפשי לשון חמדה ותשוקה והיינו ע"י שהאותיות נכספים ומשתוקקים לשורשם ולמחצב מקורם שהוא בסוד אם שלהם אז נשפע עליהם מלמעלה שפע דאי"ן ונעשה שלום ואחדות ביניהם וכ"ז נעשה על ידי אתערותא דלתתא ע"ד תנו עוז לאלהים וארז"ל כביכול ישראל מוסיפין כח בפמליא של מעלה. כי כל העולמות לא נבראו אלא בשביל התורה כמאחז"ל בראשית בשביל התורה שנק' ראשית נברא העולם וכל העולמות לא נבראו אלא בשביל שבנ"י עם ה' חבל נחלתו יקבלו עליהם עול מלכותו ית' באמת ובאהבה וביראה וע"י אתערותם בעבדות ה' ב"ה וב"ש נעשה קיום והעמדה והערכ' לכל העולמות העליונים הק'. ולכל האותיות הק' ונשפע עליהם להכנ"י לעילא ותתא כל ברכאין וכל חדו וכל נהורין עילאין קדישין לכאו"א כפי הצטרכותו ובזה עושים תענוג ושעשועים להבורא ב"ה וב"ש שיכול כביכול להשפיע עליהם חסדו הגדול והטוב ברצונו ית' באין מונע ח"ו ועי"ז כביכול מוסיפין כח בפמליא של מעלה וזהו תנו עוז לאלהים כנ"ל ומעתה יבואר ע"נ מאחז"ל בגמ' הנ"ל בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה קושר כתרים להאותיות היינו כנ"ל שהשפיע עליהם שפעו הזך בהיר ומצוחצח מבחי' אי"ן שהוא בסוד כתרא עילאה קדישא א"ל הקב"ה למשה אין שלום בעירך רצה לומר באתערותא שלך כי העיקר הוא ע"י האתערותא דלתתא בזה נעשה שלום בין האותיות ובין כל העולמות וכנ"ל כי בשביל ישראל נבראו כולם א"ל משה כלום יש עבד שנותן שלום לרבו והלא אתה בראתם ואתה יצרתם לך נאה לעשות שלום ביניהם ולהשפיע עליהם שפעך הזך א"ל הקב"ה היה לך לעזרני כי עכ"ז צריך לאתערותא דלתתא כי זהו עיקר רצון הבריאה שברא הבורא ב"ה וב"ש כל העולמות וכמבואר בהפסוק תנו עוז לאלהים אז מיד פתח ואמר ועתה יגדל נא כח אדני כאשר דברת לאמר. כי נודע מספה"ק אשר חכמה הוא כ"ח מ"ה ושם מ"ה הק' הוא כח אדנ"י והיינו שנתעורר משרע"ה רשכה"נ לבקש אל ה'. על בחינתו שהוא בחי' מ"ה וכמ"ש ונחנו מ"ה וכנודע מספה"ק ביקש שיגדל ויתרומם למעלה למעלה ברום המעלות וזהו ועתה יגדל נא כח אדנ"י היינו השם מ"ה הק' לעילא לעילא כאשר דברת לאמר לאמ"ר הוא לשון התרוממות וכיה"ר אמן והבן כ"ז היטב: קרח