קיצור ראשית חכמה – פרק ו

פרק ו הדברים שבהם יקל התענית אל המתענה הם אלו הא' והיא העיקרו היא עשיית מצות התשובה בשמחה ויחשב כי בעינוי זה מקיים מצות בוראו וראוי לקיים אותה בשמחה ויחשוב שכמה מבני אדם הליצנים עומדים בשחוק הקוביות ושאר מיני השחוק יום ולילה ויותר לא יאכלו ולא ישתו ולא יבא להם שינה וזה מפני חשק הקליפה החיצונה שהגוף אוהב אותה שהגוף הזה היא מטיפה סרוחה אוהב כן הדברים שהם מהקליפה כנודע. וכן כאשר יחשוב באהבת בוראו יתעלה אשר האריך לו על עונותיו ולא שלם לו כמעשהו ונתן בלבו לשוב כדי להקל ענשו מגיהנם ושאר מיני פורעניות ודאי שיסבול בסבר פנים יפות הענוי הזה המעט כדי שלא יבא בידו הצער הגדול שאין לו קץ ותכלה ובפרט אם יהיה עוסק בתורה בחשק ובאהבה ויחשוב בפרטי בחינות האהבה בלי ספק שיקל מעליו צער העינוי שהתורה היא רפואה לכל המכות והטעם לזה מפני שהתורה אחוזה בשמו הגדול שהוא יהו"ד והשם הזה היא מקור החיים לכל הנמצאים. ולכן כיון שהוא אחוז בעץ החיים לא יירא מפגעים רעים ובו תלוי הרפואה כדכתיב כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאיך וכן פירוש בזוהר פרשת קרח על פסוק הנחמדים מזהב ומפז כי התורה נקראת חיים ושקוי לעצמות וצריך לעסוק בה ביראה ובאהבה ויכוין בסוד קול ודבור ויכוין לקרות כדי לייחד השכינה וכאשר יקרא בכונה אז יתוסף לו כח כדכתיב וקוי ה יחליפו כח. ועיין בזוהר פ' שלח לך (דף ק"ח) בענין עצות היצר לאדם ותרא משם שיש ג' מעלות לתורה א' אפי' היותו חלוש יתרפא ע"י התירה, השני שיזדמן לו פרנסתו. הג' הכנעת כחות הדין והטעם לכל זה מפני היותה התורה קשורה בשמו ידו"ד והיינו אך בה' אל תמרודו שפי' שהיא התורה שתורה ושמו הכל דבר א'.

עוד דע כי כל מה שאנו רואים שהמתחיל לעשות תשובה אם יתענה ימים רצופים יותש כחו ואפשר שיחלה הוא מפני שאינו עושה תשובה שלימה כי אין עיקר התשובה התענית אלא הדרגה לקניית הכנעה ואמנם אם בתעניתו חטא ולא עשה הדברים הצריכים לתענית אין תעניתו חשוב לפניו יתעלה ואז אינו נמלט מפגעי העולם כי בע"ת בהיותו מתענה הוא מסתלק מהיותו ניזון ע"פ הטבע אלא ניזון בהחסד. ובהיותו חוטא נסתלק ממנו החסד ונשאר תחת הטבע והטבע אינו מסייעו שהרי הוא מתענה נמצא זה קרח מכאן ומכאן ולזה יזיק לו התענית ויחלש ולכן צריך בע"ת המתענה ליזהר בכל דרכיו בדקדוק גמור וליזהר מכ"ד דברים המעכבים את התשובה שמנה הרמב"ם בה' חשובה ובפרט מד' הנמצאות ברוב בני אדם ואלו הן א' רכילות שני לשון הרע שלישי בעל חמה רביעי בעל מחשבה ולכך מאד מאד צריך ליזהר בהם וכ"א מאלו בפרט יש בה סגולה לסלק כח הנשמה הקדושה ולשרות בו כח טומאה, וכאשר בעל תשובה יהיה נזהר מכ"ד דברים אלו שלא ליכשל בהם ולא בשאר עבירות יושפע בו כח הנשמה העליונה מאימא עלאה שהיא נקרא' כח וכן פי' בתקונים דף קי"ג שבע"ת זוכים אל נשמה יתירה בכל יום והנשמה היא נקרא' כח האדם כמ"ש בזוהר בשלח (דף קע"ד) על פסוק התרפית ביום צרה צר כחכה ע"ש כי ממאמר ההוא נמצינו למדים ג' תועלת לענין התשובה הא' שהנשמה היא נקרא' כח מפני שהיא נותנת לאדם כח והבריאות וסוד הענין הוא מפני שהיא באה ממקום הנקרא כח כדפי' בתקון דף נ"ו, ב' שההולך בדרך טוב הקטיגור נעשה סניגור וזש"ה ברצות ה' דרכי איש וגו' ואויביו היצה"ר שהוא נכפת תחתיו כעבד, ג' אומרו בשעתא דבר נש אויל באורחא דאורייתא וכל אורחוי מתתקנן כי לא סוף הכל תלוי בעסק התורה לבד אלא גם במעשה דהיינו עשיית המצות והעסק בג"ח וכמ"ש העוסק בתורה לבד דומה כמי שאין לו אלוה ולכן בהיות בע"ת זהיר וזריז בכל הנזכר אז שורה עליו כח התשובה העליונה ויתקיים בו בא ליטהר מסייעין אותו, והתענית בכלל טהרה הוא שהוא מתלבן ע"י אש הלב שמתמעט חלבו ודמו ואם לא יקדים האדם בתשובה התנאים האמורים לא ישרה עליו כח התשובה אעפ"י שתהיה ברצונו כי התשובה איננה יוצאות כי אם ממעשינו לא מדברינו וכן אמר בתנא דבי אליהו עושה אדם לדבר אמת מוסרין לו מלאך שמתנהג כמו בדרך צדיקים ובדבר אמת עושה אדם עצמו רשע לנחש ולשקר מוסרין לו מלאך שמתנהג בדרך רשעים ומכחש ומשקר עושה אדם חסיד לסבול הכל מוסרין לו מלאך המתנהג עמו בדרך חסידים וסובל את הכל וכו' עכ"ל הרי שבתחילה האדם צריך לדבר אמת ולהיות חסיד לסבול הכל ואז מן השמים מסייעין אותו ומוסרין לו מלאך המתנהג עמו בדרך צדיקים וחסידים אבל לא יוקבע באדם מדות החסידות ודבר אמת ושאר מדות טובות עד שימסור נפשו עליהן באופן שישובו לו כמעט טבע והיינו אומר עושה אדם עצמו דהיינו שמרגיל בו בכח. הכרח

הוא אל השב שיסייעהו מן השמים שהרי בהיותו פוגם באיבריו למטה כביכול פוגם למעלה כמו שפי' בשער היראה כי מציאות הפגם למעלה הוא מפני היות הנשמה אצולה מלמעלה ונצוצי הקדושה העליונה מתלבשים בה כי אינה חיה למטה אלא מכח שרשיה העליונים המשפיעים החיות בה א"כ בהטהר נשמתו מטהר ניצוצי השכינה ושאר הבחינות שבהם היה הפגם כי רבות הן ולז"א מסייעין אותו בלשון רבים. וצריך בעל תשובה לחשוב כי כל ההתחלות קשות והטעם מפני שלכל הדברים הקליפה קודמות לפרי וצריך לשבר הקליפה וכן פי' בסבא במשפטים (דף קח) ומזה ידין האדם לכל המצות שכל ההתחלות קשות כגון להשכים לב"ה או להשכים ללמוד וכן לענין התענית שיראה היצר לאדם חולשה וכבדות ראשו וכ"ש יתמיד האדם בעבירה יראה שכל טענותיו רעועות כי אין ראוי להאמין לטענת יצרו כי בלי ספק היצר אומר לו אל תתענה פן תחלש ואומרין לך תבא זכות והפטר ושוברו בצדו כי מי גרם זה מפני היותו מורגל באכילה ושתיה שהרשע הערום הקדים ויבא היצר טוב וירגיל עצמו בלי אכילה ותענוג ויסבול והיינו רבות רעות צדיק כי הצדיק סובל צער ויסורין כדי שלא להאמין ליצרו והקב"ה מצילו מכל אותו הצער ועוד כי כמה בני אדם בריאים וחזקים המתענגים בתענוג כל ימיהם וחלו פתאום וימותו וכמה מתענים בריאים וחזקים ואין החולי והבריאות כ"א בידו ית' ומזה יבין בעל תשובה שלא ישמע ליצרו כמו לטבול מה שהוא היפוך הטבע וכיוצא בזה לחסר ממונו לצדקה ויגיעת גופו לדרך מצוה וכמה בחינות שאין להם מספר, והמרגיל עצמו בתענוגי העולם מקטנותו סופו שלא יכול לפרוש מהם כמ"ש שהע"ה מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון ועבדו הוא היצה"ר והמבטל תאותו ותענוגיו מפני רצון הבורא מפני הדין וכן המקטריגים מתבטלים מעליו ועז"א המשנה בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך והכונה היא זו כי רצון האדם וטבעו להמשך אחר תאות העולם באכילה ושתיה ולישן כל הלילה וכשאר כמה דברים ואין כן רצונו ית' אלא שנתקדש שמו שאנו אומרים בכל יום פעמים בק"ש והייתם קדושים לאלהיכם כי א"א שנהיה דבקים עד שיקרא הוא אלהיכם אלא מחמת הקדושה וכאשר האדם מבטל רצונו וטבעו מפני רצונו ית' הקב"ה מבטל רצון אחרים שהם כחות החיצונים הנמשכים מאל אחר שנקרא אלהים אחרים ורצונם לעולם לעורר דין וקיטרוג על האדם וכיון שהאדם בטל טבעו מפני רצון הבורא והעולם נברא בטבעו שהוא אלהים שכן עולה הטב"ע כמו אלהי"ם גם אותם הכחות הנקראים אחרים שכלם נמשכין מהדין כלם מתבטלים ואדרבה הם נכנעים להיות כעבדים תחת אדונים כמו שמצינו בגמרא כמה מעשיות שהשדים היו נכנעים לחכמים והיו משמשים להם.

הדברים הצריכים לעשות ביום התענית כדי להקל הצער הם כל הדברים שנזכר בהם חיים וטעם פי' כיון שביום התענית מתמעט חלבו ודמו גם כח החיות שבהם ניתך ומתמעט לכן צריך לעסוק בכל דבר שנא' בתורה ובנביאים חיים מה שהוא מצוה לעשות כי בזה תאיר הנפש יותר ויתן מאותה הארה כא חיות לאיברי הגוף כי התשובה מאריך ימיו של אדם כאז"ל גדולה תשובה שמארכה ימיו ושנותיו של אדם והתשובה הוא בפשפוש המעשים ועזיבת החטא כמ"ש לעיל, הב' שהיא באזהרה ונזכר בה חיים הוא שימור הלשון כדכתיב מי האיש החפץ חיים נצור לשונך מרע וכבר פי' הרשב"י מי וגו' מרע הכוונה מהיסורין כי החוטא בלשונו יסורין באין עליו כמ"ש בתקונים באורך (דף קט) שהלשון הרע מסלק השכינה והקב"ה מן האדם ואז שולטין עליו יסורין והבל התורה אינו כן אלא שמביא חיים לאדם כאמרו על כל מוצא פי השם יחיה האדם ומי שירצה להיות דבק באלהיו ימעט אפילו בדברי הצריכים לו וירבה בשתיקה. עוד ליזהר בבחינת היראה הטובה שפי' בשער היראה ועליה אמר שלמה יראת ה' תוסיף ימים.

עוד ראוי שישכים לבית הכנסת לימנות מעשרה הראשונים שפי' רז"ל שהוא מאריך ימיו והוכיחו כן מפסוק כי מוצאי מצא חיים, ובחינה זו מסוגלת ובפרט אם יהי' ראשון ובלבד שיתפלל באותה בית הכנסת שהיה בה מעשרה ראשונים: גם סיוע גדול לבעלי תשובה שיהיה נעזר מהבורא ביום אם השכים לקרוא בתורה ולהתפלל על עונותיו כדכתיב ה' אלהי ישועתי יום צעקתי בלילה נגדך, עוד יזהר ג"כ במצות תפלין שלפי שהמניחן מאריך ימים ובעל תשובה ראוי שיהי' לו ב' זוגות של תפילין א' של סברת רש"י וא' של סברת ר"ת ע"ה ובשעת תפלת שחרית ישים שני זוגות כדי לקיים מצות קריאת שמע כראוי שלא יאמר עליו שמעיד עדות שקר בעצמו שהרי תפילין של זה פסולין לזה ונמצא שקרא קריאת שמע בלא תפילין לפי סברא א' ושאר היום יניח תפילין של סברת ר"ת וכל זמן שימצא גופו נקי יניחם כי המניחם מקיים שמנה עשה:

עוד ירדוף אחר הצדקה בסתר דכתיב מתן בסתר יכפה אף והצדקה העושה פירות למעלה הוא הצדקה הנעשית לשם שמים בלי שום פניה ואם יכוין על דרך הסוד מה טוב חלקו ובצדקה נזכר בה חיים שנאמר באורח צדקה חיים, ובפרט ביום התענית ראוי לתת צדקה חלק האכילה שהיה ראוי לאכול בסעודת הבוקר כדי שלא להרויח בתעניתו מיעוט הפיזור: ירדוף אחר גמילות חסדים כדכתיב רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד: עוד ליזהר ליגע בלמודו בצינעה שלא במהרה הוא משכח וכן דרשו חמוקי ירכיך כמו חלאים מה ירך בסתר אף ד"ת בסתר, וכיון שהעוסק בתורה בסתר מחכים הא כתיב והחכמה תחיה בעליה ובקריאתו בתורה יוציא הדברים מפיו שהוא מביא לידי זכירה ולידי אריכות ימים גם זה מסוגל ואם יצמא ביום התענית מחמת הקריאה יחשוב זה לכפרת עונות דברים בטלים: עוד יזהר שלא יכעוס ויתפוס במדת הענוה שגם בענוה נזכר חיים דכתיב עקב ענוה יראת ה' עושר וכבוד וחיים שאין דבר שיסלק השכינה מהאדם וכן הנשמה אלא הכעס ולפיכך בדבר הזה צריך השב להזהר ביותר: עוד

צריך להסתיר מעשיו ולא לגלותם כדפי' בזוהר נח (דף סד) שכל העושה דבריו בסתר הברכה שורה עליו וכן המסתיר מעשיו הטובים מבני אדם שכרו שיהי' נסתר מבעלי הדין שהקב"ה חופה עליו שלבוש החסד שהוא נק' אלוה כדי שלא יכירו בו בעלי הדין והמפרסם עצמו שהוא מתענה נענש ואמר בירושלמי צירא דתרעא דגיהנם קבוע באודני' למי שמפרסם מעשיו: גם תקון גדול לשב שישתדל לקיים השבת בהכניסתו כראוי ובשמירת השבת עצמו כי כל הימים יונקים מיום השבת:

טוב להזהר ג"כ בדברים שהובאו בתעניות המאריכין ימיו של אדם ששאלו תלמידיו את רבי זירא במה הארכת ימים א"ל מימי לא הקפדתי בתוך ביתי ולא צעדתי בפני מי שגדול ממני ולא הרהרתי במבואות המטונפות ולא הלכתי ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין ולא ישנתי בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי ולא ששתי בתקלת חבירי ולא קראתי לחבירי בחניכתו וא"ל בחכינתי עכ"ל, ופי' התוס' דוקא לגנאי אבל לשבח מותר: עוד יש כמה דברים לאריכות ימים נאמרו במסכת מגילה פ"ג גם ראוי ליזהר במדת אמת שסגולתו לאריכות ימים כדפי' בשה"ק: גם בהיות השב חלוש בתעניתו בפרט אם הוא ת"ח ואינו יכול לעיין יקרא באותן השעות מילי דאגדתא שהם מושכין את הלב ולא ישב בטל כי היושב בטל מדברי תורה נקרא לץ, וכאשר ישתדל השב לקיים כל הדברים האלו מן השמים יסייעוהו בלי ספק ובזה נכלל זה הפרק: