קיצור ראשית חכמה – פרק ז

פרק ז פ' זה יהיה בביאור כמה דברים שאדם נכשל בהם והם עבירות שאדם דש בעקביו וצריך השב ליזהר כדי שתהיה תשובתו מקובלת: הדבר הראשון שצריך ליזהר הוא מביטול ד"ת שעונש ביטול תורה הוא גדול כי לא נחרב הבית כ"א על ביטול דברי תורה כמוש"ה על עזבם את תורתי, וכל העוסק בתורה ומקיימה כאלו קבלו מהר סיני, ומי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק הוא בכלל דבר ה' בזה ובתקונים (דף צ') אז"ל ווי להון לבני נשא דלא משתדלין באורייתא דאיתקריאו עצים יבשים דאינון עתידין לאיתוקדא בנורא דגיהנם ולאו למגנא אמר מארי מתני' דאינון עמילין וירתין גיהנם עכ"ל, והטעם לכל זה מפני שהתורה קשורה בשמו והתורה הדריכה לאדם לעשיית המצות, והמצות ג"כ קשורות בשמו נמצא שמי שאינו עוסק בתורה כאלו כופר בהקב"ה והיינו דבר ה' בזה, ולכך שולט בו הגיהנם, ומלבד היות הדרכה לעשיית המצות ג"כ ע"י העסק בה ישיג לדעת סוד האלהות העליון כי זו היתה כונתו ית' לכתוב לנו התורה בפרשיות אלו פתוחות וסתומות ובהם מלות יתירות וחסירות מפני היותם רמז שיעור הקומה העליונה ולכך אם חסר אפילו אות אחת פסול מפני שאינו בדיוקן העליון וזה עיקר השלמת בעסק התורה לדעת את קונו ולידבק בו, ומפני שפוטר מים ראשית מדון כדפי' רז"ל שתחלה דינו של אדם הוא אם עוסק בתורה לכן ראשית התשובה צריך שיהיה לעסוק בתורה שהתלמוד מביא לידי מעשה וכאשר יעסוק בתורה לשמה שהוא ללמוד ולעשות יתגלו לו רזי התורה כמ"ש ר"מ כל הפוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה וכו' ומגלין לו רזי תורה ונעשה כמעיין המתגבר:

עוד יפשפש אם עבר על א' מכ"ד דברים שמנדין עליהם שכתב הרמב"ם בה' ת"ת אלו הם א' המבזה את החכם אפי' לאחר מותו, ב' המבזה שליח ב"ד, ג' הקורא לחבירו עבד, ד' המזלזל בדבר א' מדברי סופרים ואצ"ל מד"ת, ה' מי ששלחו לו ב"ד וקבעי לו זמן ולא בא, ו' מי שלא קבל עליו את הדין מנדין אותו עד שיתן, ז' מי שיש לו ברשותו דבר המזיק כגון כלב או סולם רעוע מנדין אותו עד שיסיר הנזק, ח' המוכר קרקע שלו לעכו"ם מנדין אותו עד שיקבל עליו כל אונס שיבא מן הנ"ל לישראל חבירו בעל המצר, ט' המעיד על ישראל בעש"ג והוציאו ממנו ממון בעדותו שלא כדין מנדין אותו עד שישלם, י' טבח כהן שאינו מפריש המתנות ונתנו לכהן אחר מנדין אותו עד שיתן, י"א המחלל י"ט שני של גליות אע"פ שהוא מנהג, י"ב העושה מלאכה בע"פ אחר חצות, י"ג המזכיר ש"ש לבטלה או לשבועה בדברי הבאי, י"ד המביא את הרבים לידי אכילת קדשים בחוץ, ט"ו המביא את הרבים לידי חלול ה', י"ו המחשב את שנים וקובע חדשים בח"ל, י"ז המכשיל את העור, י"ח המעכב את הרבים מלעשות מצוה, י"ט טבח שיצאה טרפה מתחת ידו כ' טבח שלא הראה בדיקת סכינו לחכם, כ"א המקשה את עצמו לדעת, כ"ב מי שגירש את אשתו ועשה בינה ובינו שותפות או משא ומתן המביאין להזדקק זה לזה כשיבואו לב"ד מנדין אותן, כ"ג חכם ששמועתו רעה, כ"ד המנדה למי שאינו חייב נידוי, ופי' בזוהר פ' פקודי (דף רמ"ט) שבהיכל נגה יש ד' מלאכים עם כמה כתות שהם מנדים למטנפים פיהם, צריך לפשפש במעשיו אם חטא בא' מהדברים בפרט אם הקשה עצמו לדעת שהוא דבר מצד בין הבחורים עד שלא נשאו אשה צריך לקבל עליו נזיפה וישב בקרקע כמנודה ובעטיפה: עוד אם חטא באיבריו יעשה בהם מצוה כי לכל הרגשה והרגשה נתן הקב"ה תורה מה לעשות ומה לא לעשות עין בילקוט (שמואל סימן צ"ה) עוד כל בעל תשובה צריך שילמוד למי שהוא יודע שחטא דרכי התשובה ובפרט אם הוא אדם הרגיל אצלו ויקבל דבריו וכמ"ש דהע"ה אלמדה פושעים דרכיך ובמעלת מי שהוא מחזיר את הרשע בתשובה מעלות רבות נתבארו בזוהר תרומה (דף קכ"ח וקכ"ט):

עוד ראוי ליזהר מכל בחינות גזל מלבד גזל ממון יש גזל אחר והוא שלא השיב אל העני על שלומו: עוד יזהר שלא יהנה דבר מדבר העולם בלא ברכה שנקרא גזלן כמו שאמרו רז"ל כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה כאלו גוזל להקב"ה ולכל ישראל שנא' גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית ופי' רש"י ז"ל גוזל להקב"ה את ברכתו ולכנ"י שכשחטאו הפירות לוקים ואומר אין פשע ולפי שהוא מיקל רואים אחרים ולומדים ממנו לעשות כן ליהנות מן העוה"ז בלא ברכה לכך נקרא זה החוטא חבר הוא לאיש משחית לירבעם בן נבט שחטא והחטיא כך הוא חוטא ומחטיא ולעיל בפ"ב פי' שגם ישראל שאינו עוסק בתורה ובמצות כראוי נקרא גוזל ובפרט בגלותינו זה ששכינה כבי' גולה בעו"ה ואין לה מנוח ויחוד אלא על ידינו בהיותינו עוסקים בתורה ובמצות נקרא גוזל וכבר פי' בשער האהבה שהמונע מלעסוק בתורה כאלו מנע מהשכינה שאר כסות ועונה והנה בגלות נקרא אלמנה כאומר היתה כאלמנה וצדיק הוא יתום ולזה צותה תורה כל אלמנה ויתום לא תענון ופי' ז"ל אפי' אלמנתו של מלך ובגלות הוא אלמנותו של ממ"ה הקב"ה כביכול וצריך שלא לענות דינה וכן לעשות היחודים הנוגעים לצדיק ולא לענות דינו כי אם ענה תענה אותו להורות על פשט הנגלה והנסתר ועל יתום תחתון ועל האלמנה התחתונה ועל הרמז העליון:

עוד יזהר מאונאה ואפילו מאונאת דברים שקשה יותר מאונאת ממון:

עוד יזהר מד' דברים אלו שהעושה א' מהם נקרא רשע אז"ל ג' נקראו רשעים הפושט יד בחבירו שנאמר ויאמר לרשע למה תכה רעך, ובעל מחלוקת שנא' סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה, והלוה ואינו משלם שנאמר לוה רשע ולא ישלם וי"א אף המעיז פניו שנאמר העז איש רשע בפניו:

ראוי ליזהר בכל הדברים שאמרו בפ"ב בשבת בעון פלוני בא כך וכך ומפני אורך הלשון לא העתקנוהו אלא נעתיק א' מהם שהוא תורה הנמצא יותר עון מיתת בנים, רבי אומר בעון נדרים בניו ובנותיו מתים כשהם קטנים שנאמר אל תתן את פיך לחטוא את בשרך וי"א בעון ביטול מזוזה וי"א בעון ביטול ציצית וכולם הביאו ראיה ובפסיקתא רבתי אמרו שעיקר מיתת הבנים על ביטול תורה וטוב ללמוד ולדבר בלשון הקודש כי יצליח בכל מעשיו כדאיתא בזוהר פ' נח (דף עד ע"ש): עוד יזהר בדברים שנאמר בהם מעוות לא יוכל לתקן כגון לבטל ק"ש של שחרית או של ערבית או תפלה של שחרית או ערבית כי עליו נאמר מעוות וגו' וחסרון לא יוכל להמנות זה שמנו חביריו לדבר מצוה והוא לא נמנה עמהם ועוד אר"ל איזו מעוות זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר ועוד ארשב"י אין קורין מעוות אלא מי שהיה מתוקן ונתעוות: ואיזהו זה ת"ח הפורש מן התורה גם יזהר במ"ש מדרש רות מהזוהר שחסרון לא יוכל להמנות הם ג' תיבות החסירים בק"ש לתשלום רמ"ח וש"ץ חוזר ואומר ה' אלהיכם אמת כדי להשלים רמ"ח ומי שאינו קורא ק"ש עם הציבור אינו משלים: בע"ת המתענה בכל יום צריך להזהר שבימים שאכל כמו בשבתות ויו"ט ור"ח שלא יאכל אלא דברים דקים הבאים להתעכל מפני כי שנוי וסת תפלת חולי מעים ואפי' מדברים הטובים לא ימלא בטנו פן יחלה ונמצא מבטל ק"ש שחרית או ערבית ויבא להכשל בכל הדברים שאמרנו כי לא יבא לב"ה ולא ישלים איבריו ולא ימנה עם חביריו לדבר מצוה. וגם יתבטל מדברי תורה שהיא מצות עשה מן התורה והכל מפני סכלותו כאומרם אולת אדם תסלף דרכו וגו', והחכם עיניו בראשו ויהי' גבור כובש את יצרו ולא ימשך אחר תאותו בפרט בר"ח ובפורים שהסעודה מד"ס יש ליזהר שלא ימלא בטנו שיחלה ויבא לידי ביטול תורה ותפלה שהם מצות מן התורה שאין עשה מדבריהם דוחה עשה מן התורה:

הכלל כי צריך בע"ת להיות חרד וירא מהדין ולא ישכח כמה הכעיס בעונותיו את הבורא וצריך לקיים אפי' בשבתות וי"ט שוב יום א' לפני מיתתך שאם היה יודע שביום שבת או בי"ט ימות כמה היה ירא וחרד והיה משכים לקרוא בתורה וכמה מע"ט היה עושה ולא היה נמשך אחר תענוגיו כן צריך שיעשה כל ימיו לתקן את אשר עוות בשבתות וי"ט בימי השמחה שקרוב אדם למשך אחר תענוגיו ויצרו יפתהו צריך זהירות גדול כדי שלא יחזור לסורו ויהיה ככלב שב על קיאו כסיל שונה באולתו כמו שאירע לכמה שחזרו לסורם מחמת אכילה ושתיה, עד הנה מה שהגיע שכלנו הדל בענין התשובה כי לא רצינו להאריך בדברי המפרשים, והשב צריך לכלם ובפרט תשובת הרוקח שהם דברי קבלה צריך השב לעשותם וכן לענין התשובה הבא על א"א שדבר בספר החסידים צריך השב לעשותם ומי שירצה לעשות תשובה שלימה מלב ונפש לא יתרשל בבקשת ספרים הצריכים אליו לרפואת נפשו כמו שלא יתרשל החולה לבקש רופא שירפאהו: ראיתי להעתיק התשובה שכ' בס' המדות שנראה דבריו דברי קבלה ז"ל ועתה יש לכתוב עניני הצער לפי כל עבירה ועבירה: הבא על הגויה יתענה ג' ימים לילה ויום ג' שנים פ"א בשנה ואם ח"ו אחר התשובה יחזור לסורו אז יחמיר עליו יותר ויותר ובימות החמה ילך במקום נמלים הרבה וישב ביניהם ערום ובימות החורף ישבר הקרח וישב במים עד החוטם ואם עוד יחזור לסורו יוסף עוד יותר ויותר: המוציא שכבת זרע לבטלה יתענה מ' יום ואינם רצופים וישב במים בימות החורף כדי צליית ביצה ואותם מ' יום לא יאכל בשר ולא דבר חם בלילה ולא ישתה יין לבד בשבתות וי"ט וירחץ ראשו מעט במים פעמים או שלש כל אותן מ' יום: הבא על אשתו נדה יתענה מ' יום רצופים וילקה בכל יום פעמים ושלש ולא יאכל בשר ולא ישתה יין ולא דבר חם לבד בשבתות וי"ט ולא ירחץ כל אותן הימים ויתוודה בכל יום ואם חבק או נשק אשתו נדה יתענה מ' יום: המנשק שאר נשים או חבקן יתענה ב' ה' ב' וירחק מפתח ביתה ואם רבע בהמה או חיה או עוף יתענה מ' יום ולא ירחץ ולא יסתכל בבהמה חיה ועוף בשעה שנזקקין זה לזה:

רוצח ילך בגולה ג' שנים וילקה בכל עיר ועיר ויאמר רוצח אני ולא יאכל בשר ולא ישתה יין ולא יגלח שער ראשו וזקנו ולא יכבס בגדיו ולא ירחץ גופו אך יחוף ראשו פעם א' בחדש ויקשור ידו אשר רצח בו וזרועו בברזל בצוארו וילך יחף ויבכה על רציחתו ואם יחרפהו אדם ישתוק ואותן ג' שנים וכו' ולא רציתי להעתיק כי לדעתו הכל הובא בכל בו ע"ש:

הוידוי פי' בירושלמי כיצד יתוודה אומר רבון העולמים הרע בעיניך עשיתי ובשרירות לבי הלכתי ותוכחתך לא שמעתי יר"מ י"י או"א שתכפר לי על כל פשעי ותסלח לי על כל עונותי ותמחול לי על כל חטאותי ע"כ: ראיתי

להשלם השער היה במעלת השב אמרו בויקרא רבה ז"ל מנין לעושה תשובה שמעלין עליו כאלו עלה בירושלים ובנה ב"ה ומזבח והקריב עליו כל הקרבנות שבתורה שנאמר זבחי אלקים רוח נשברה עכ"ל: עוד אמרו במדרש במזמור על שושנים לבני קרח ז"ל כל העושה תשובה מעבירות שבידו הקב"ה מוסיף וקורא לו שם חביב בא וראה בבני קרח עד שלא עשו תשובה לא נקראו שושנים וידידים משעשו תשובה נקראו שושנים וידידים שנא' על שושנים משכיל שיר ידידות וכן דוד עד שלא עשה תשובה לא נכתב באיסטרסת של מעלה משעשה תשובה נכתב באיסטרטס של מעלה ונקרא עבד שנאמר למנצח לעבד ד' לדוד עכ"ל:

עוד במעלת התשובה פי' בירושלמי כתיב וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה' אלהיכם כי חנון ורחום הוא אר"י ב"ל אם קרעתם לבבכם בתשובה אין אתם קורעים בגדיכם לא על בניכם ולא על בנותיכם אלא על ה' אלקיכם למה כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד וניחם על הרעה עכ"ל ובזה נכלל השער הזה בנל"ך וא"י השם יזכנו להיות מעושי תשובה שלימה לפניו אוי"ר כי"ר אנס"ו: שער הקדושה פרק א.

הקדושה היא שורה לעשיית המצות ולכן נזכר בתורה כמה פעמים כי כיון שיהיה האדם קדוש מופרש מעניני אהבת העוה"ז ישתדל לעשות רצון קונו באמתית ויתקשר באהבת ית' לעשות מצותיו בחשק ואהבה כי מה לו בעוה"ז ובטובותיו שהם הבל וריק כמו שיתבאר בע"ה ולכן הוכפלה בתורה כ"כ פעמים מרוב התועלת שימשך מזה לנשמה: טעם למהות הקדושה הוא מבואר אבל תראה מ"ש הקב"ה למשה ואתה תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש למה כי קדוש אני ה' אף אתם תהיו קדושים כשם שהתקדשתי אתכם לשמי שנאמר קדושים תהיו ואמרו עוד ישראל אשר בר אתפאר אתם מתקדשים בי ואני אתקדש בכם שנאמר קדושים תהיו כי קדוש אני, והענין ופי' הוא כי בתחילה אנו מתקדשים בו וממשיכים הקדושה ממנו אלינו כדי שנתקדש ע"י עשיית המצוה ואח"כ הוא מתקדש בנו ע"י התעוררות תחתון העולה ממעשינו והטעם כי כל הדברים צריכים התעוררות תחתון כמש"ה ואד יעלה מן הארץ ונשמותיהן של ישראל באים ממקום הנקרא קדוש שהוא מחכמה ואע"פ שאם אומרים בנים אתם לה' אלהיכם הכוונה כי בהתאחד הקב"ה ושכינתי' מושכים הנשמות מלמעלה ממוחא דאבא ואימא ונמצא לפ"ז כי מקור הנשמות הוא ממקור הקדוש, ולהיות הש"י נקרא קדוש כדי לקבל קדושתו צריך שנתקדש והוא כדמיון הזכר המקדש את הנקבה שאומר לה תהיה מקודשת לי שכשם שהוא קדוש והיינו לי כך צריך שאשתו המזדווגת עמו תהיה קדושה שאל"כ אין להם יחוס להזדווג זה בזה ולז"א כי קדוש אני ד' אלהיכם ואומר אלהיכם מורה על הנדרש שכיון שהוא אלוה שלנו ושורה שכינתו עלינו בפרט ראוי שיהי' בנו הכנה לשיתכנה הוא היות אלוה שלנו וישרה קדושתו עלינו ולכן צריכין אנו להפשיט עצמנו מעניני החומר שכל עניני החומר הם מצד הקליפה וכאשר נקדש עצמינו יהיה סבה שנהיה דבקים בו וזהו והייתם קדושים לאלהיכם פי' תהיו קדושים עד שתתדבקו באלהיכם ואלהים ישרה בכם ואין לכם קשר בו אלא להתרחק מהגשמיות ולידבק ברוחני מצד הקדושה ופרישות:

ביאור כללות הקדושה היא, כי הקדושה ב' בחינות, הא' הוא גדר הפרישות ולתת גדר וגבול לבל יוצא חוץ למקום החול ומלת קדושה מורה בהרבה מקומות טל פרישות כמו הגבל את ההר וקדשתו וזהו בחינת סור מרע כנגד לא תעשה, ויש בחינה ב' בקדושה שהוא המשכת אור הקדושה עלינו כדי שנתלבש באותה הקדושה וזהו כנגד עשה טוב, ובעשיות המצות מוסיף לנו קדושה (סוד חלוקא דרבנן) כי עשיית המצות עושה לבוש אור אל הנשמה וזהו הלבוש שמתלבש אח"כ הנשמה בג"ע התחתון ולכן אנו אומרים בברכות קיום המצות אשר קדשנו במצותיו כי בעשיית המצוה תקדש הנשמה ותלבישה באור חדש וכן בענין הקדושה שאנו מקדישים בכל יום קק"ק וכו' פי' הרשב"י ע"ה שכוונת הקדושה היא למשוך כל אחד ואחד מהקדושה העליונה עליו: