קיצור ראשית חכמה – פרק ה

פרק ה ראינו לבאר בפ' זה מהדברים הצריכים אל הצום והדברים שיחשוב בהם השב כדי שיצום בלב טוב ובנפש חפצה ויבכה מלב ומנפש על עונותיו כדי לקיים הפסוק בצום ובכי ומספד בלי ספק שכאשר יחשוב השב במה שביארנו בשער היראה במציאות העין כמה רעה גורם לו ולנפשו ולכל העולם ואפי' בעולמות העליונים נוגע הפגם בודאי שיתחרט חרטה גמורה על כל עונותיו ויראה בעין שכלו כמה מעשים יעשה כדי לרצות את אדון הכל שהכעיס במעשיו הרעים וימשיל אלו חטא למלך ב"ו והוא חייב ראשו למלך כמה היה צריך לו עד שירצוהו ואלו יאמרו לו עשה כך וכך תענית ותן ממונך כך וכך כל אשר יש לו יתן בעד חייו כ"ש וק"ו מי שחטא לפני ממ"ה הקב"ה, וראה כמה תעניות יעשה האדם כשבנו חולה ובכיות ותחנונים כ"ש שיש לו לעשות בעשותו דבר עבירה שהיא אובד טובה נפש לעולמים, עוד ימשול משל אחר אלו היה בו מכה גדולה אשר נתפשט בכל האבר עד שיאמרו הרופאים אלו תתפשט המכה ותגיע ללב ימות ואז מצוים לחתוך האבר ההוא כדי להחיות שאר האיברים שחיותם תלו בלב, והנה בלי ספק שהחולה אז הוא בצער גדול וצועק אוי אבוי ואין מרחם לו וכל שיעשו לו בענין הרפואה לחתוך בשר הרע ולשים רטיות אע"פ שיהיו קשים הכל רחמים וחסד לו להחיות את נפשו כן השב ידמה ערך זה ממש לענין הסיגוף ויראה שהוא הכרח לו כדי להתם ממנו זוהמת יצרו להכניעו להביא את נפשו לדרך הטוב אע"פ שיצטער יקבל הצער ההוא בפנים שמחות ולא יבעוט ביסורין שאם יתענה יום א' ויצטער לא יבול ולא ישליך מעליו משא התשובה ויאמר מה לי ולצרה הזאת טוב לי לאכול ולשתות כמ"ש אביך הלא אכל ושתה וטוב לו כי בודאי מי שלא חטא אין צורך לו להתענות וסגופים אבל מי שחטא צורך הוא לו, והראיה היותר גדולה מדהע"ה, בפרט, מי שהוא מנוגע מצרעת עונותיו מכף רגלו ועד קדקדו אין בו מתום כי לא יספיק לו לא חדש ולא חדשים להתם טומאתו ממנו והלואי יספיקו כל ימיו לטהרת עונותיו ושיהיו כלם נקיים מכאן ולהבא בלי עון כי החוטא חטא פעם א' עושה רושם והרושם ההוא צריך רחיצה ואם קודם הרחיצה חזר ושנה הרי נתחזק הרושם ההוא יותר ואם שלש הרי נתפשט הרושם מצד זה לצד זה האחר והוא יותר קשה להטהר כדפי' ענין בזוהר (פ' נח דף ע"ג) פתח ואמר כי פשעי אני אדע וגו' ע"ש כי דברי המאמר הזה ילהיבו לב השב לעשות תשובה הראוי שהרי אמר שבהיות האדם חוטא פעם א' עונו נרשם ונכתב, ואין העון נמחק כ"א בכח התשובה החזקה כמד"א כ"א תכבסי בנתר ותרבי לך בורית ונודע הנתר והבורית לעון הוא הטהרה בסגופין ותענית שק ואפר כמו שעשה דהע"ה על עון א' ואם לעון א' צריך תשובה חזקה מנתר ובורית מי שכל ימיו היה בחשך כמה נתר ובורית צריך עד שילבין נשמתו מהחשך והפגם הגדול אשר החשיך אותה שהרי בהיות החוטא נכנס מעט מעט בקליפה עד שכל שיעור קומת נשמתו מתלבשת בקליפה ואז נאמר כי עונותינו רבו למעלה ראש וע"ז יתמרמר השב לצום ולבכות ולהתפלל ולומר לנפשו נפשי איך המיתיתיך בידי הבת היקרה איך עקרתיך ממקום החיים והקדושה למקום המות והטומאה איך לא חסתי עליך, וראוי שיתמרמר לבכות על מה שעבר ויהי' כל ימיו אבל על שהמית את נפשו היקרה ובפרט אם יש בידו עון שכבת זרע לבטלה שהרי המית את בניו ודאי ראוי לאבילות מרובה וישתדל לשוב ולהתפלל ולהשלים מעליו כל פשעיו ולהיות זהיר וזריז בעבודת אלהים כדי להחיות את נפשו, כי הנפש העונות הרשומות בם הם מכות ונגעים וצריכה רפואה וע"ז אמר דהע"ה אני אמרתי ה' חנני רפאה נפשי כי חטאתי לך. וטוב לכוון בזה בברכה רפאנו על תחלואי הנפש.

עוד יבכה אדם בחשבו במיתתו ותראה נפשו למעלה לפני הקדושים בכמה מומים כמה תשיגהו מן הבושה והכלימה. גם יכוין לבכות למחות הקטרוגים המקטרגים עליו כי העובר עבירה א' קנה קטיגור א' וכאשר יצייר עלית נשמתו למעלה וכמה קטרוגים מקטריגים עליה ודוחים אותם לחוץ ראוי שיבכה ויתאבל ויבוש מחטאיו וע"י הדמעה מתבטלית קטיגוריו ולכן ראוי להעביר הדמעה על מצחו ועל פניו ששם רשמים העונות ויכוין לרחץ הפגם והחשך שבפנים ע"י המים שמוריד מעיניו כמו שפגם העליון נרחץ ע"י מימי נהר העליון כדפי' באדרא נשא בתיקוני' דיקנה עלאה בתקון ב' ע"ש ותבין שהעון הוא חשך והוא מתלבן ע"י האור העליון וכן למטה באדם ירחץ החושך שבו ע"י המים היורדים מעיניו כי שערי דמעה לא ננעלו וע"י הבכי מסתלקית חיצונים והמקטריגים ועיין בזוהר פ' שמות (דף יב) כמה גדול כח המוריד דמעה וכ"ש כשמתפלל ששובר כל גזירות קשות וכאשר ידמע יתודה הוידוי הכתוב בספר החסידים סימן קע"א.

בענין סדר הצומות והתשובה כיצד יעשה כתוב בספר הקנה וז"ל ואומר לך בני הרוצה לשוב בתשובה יתייאש מן עוה"ז ולא ישא ולא יתן בשום עסק של עוה"ז ויחשבו בלבו כי בכל שעה יבא המלך אצלו לקח חשבון מעונותיו ולא יאכל בשר ולא שום דבר אשר נשמה באפו וגם לא ישתה יין בתענית ויעסוק בתורה יומם ולילה ויעשה מלחמה עם השינה שלא לאנוס אותו לישן כל הלילה וימשוך כל מחשבתו אל הש"י ויתחרט על כל מה שעשה ואם תבא עבירה לידו ידחנה וירחיקה מעליו ועיקר אכילתו פת במשקל די חיותו וזה יעשה ירחיק עצמו מחבורת העולם ומאכילת בשר ויין ומכל בעל חי והדברים היוצאים מבעל חי ומכל מיני ירק ויעשה כן מ' יום ומשם ואילך הקב"ה יעזרהו וילך עד ו' שנים ואז לא יסתפק בשום ספק כי הוא בן עה"ב ואף כי יאכל אחר ו' שנים מכל כי כבר עברי עליו ו' שנים כנגד שיתא אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב ובלבד שיזהר משם ואילך מעבירות הבאות לידו אמר ליה בני זו היא התשובה המעולה אמיתית כי הקב"ה אוהב את האדם להיות מוכנע ומושפל לפניו ולזכור יום המות בבואו ובצאתו ובשכבו ובקומו ובהליכו בדרך וזה א"א באכילה ובשתיה ובמלבושים נאים שהתורה אמרה וישמן ישורון ויבעט ודע בני כי האכילה והשתיה הם כולם חיצונים והם טובים לנאצלים מחוץ הם מכחישי התורה אבל ישראל הקדושים הפנימים כל מאכלם צריך להיות בקדושה ובטהרה ובדקדוק גדול וכן הביאות כלם נגררות אחר היצר וטובים הם לבאים מצד היצר אבל ישראל טהורים ונקיים כשיבא עם אשתו יהיה כונתו למצות אלהיו ויבקש מה' נפש טהורה ומזכהו וגם כל העולם כלו ואין הכונה כזו באה מצד אכילה ושתיה ומלבושים נאים רק מצד ההכנה הגדולה וראה בני מה עשיתי הרהרתי בלבי לעשות תשובה ולא ידעתי וישבתי בתענית ק"ך יום בלחם צר ולא עלה בפי כל אותם הימים מאומה כ"א לחם שרוי במים מעט מן המעט ובכל יום שפכתי נפשי בתפלתי אל ה' ובלמודי סוף ק"ך ימים בא אליהו ז"ל וא"ל אל תצטער בני יותר כי הקב"ה קבל תשובתך מ"מ המשך עצמך עד ו' שנים כי מענה אלהי אברהם בעזרך וכן עשיתי ולא הרגשתי כל אותם השנים איך עברו עלי ובאמת כי משם ואילך לא בא לידי חטא ועון כי שמרני ה' וסור מרע בינה.

במציאת הסיגוף הזה מצינו מה שעשה ר' ישמעאל כ"ג שא"ר ישמעאל כ"ג בן י"ב שנים הייתי כשהלכתי אצל נחוניא בן הקנה ושאלתי לשרו של תורה מי הוא ומה שמו וא"ל יופיא"ל שמו ותכף עמדתי והוספתי צער על צער כי בתענית הייתי ופירשתי עצמי מכל תענוג מ' יום תוספת על תעניתי ואמרתי שם גדול בסוף מ' יום עד שהורדתי אותו וירד בשלהבת אש ופניו כמראה הבזק וכשראיתי אותו נבהלתי ונזדעזעתי וכל איברי נתפרקו וירדתי לאחור וא"ל בן אדם מה רב טיבך והרעשת פמליא גדולה והתחזקתי עצמי ואמרתי לו גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שלא הורדתיך לכבודי אלא לעשות רצון קונך ומיד אמר לי בן אדם טפה סרוחה רמה ותולעה אף כי נפשך הואיל ויש לה חברת הגוף הנגוף אם כן אם תרצה דאתיגלי עלך תשב ארבעים יום בתענית ותטבול כ"ד טבילות בכל יום ואל תטעום דבר מזוהם ולא כל מיני קטניות וירק ואל תסתכל באשה ושב בבית אופל ועשה כן ולמוד לו שם ולמד והיה עולה ויורד, ועם היות שהחסיד והקדוש בעל הקנה ע"ה הפליג בסדר התשובה לא כל אדם יוכל לקיימה בפרט אדם המפונג וכל ימיו גדל בתענוג אם יעקר בבת א' לעשות הסיגוף הזה אפשר שיחלה. ולכן צריך שיתנהג מעט בדרכי התשובה כגון שיתחיל לפרוש עצמו מבשר ויין שזה נקרא עינוי ובדרך זה צריך שיתחיל מי שלא הרגיל בעינוי עד שירגיל להכניע יצרו מעט מעט. וכל דבר שיעשה האדם לקבלת היסורין יענות נפשו יחשב לו לתשובה שהרי אחאב ע"י שהיה רגיל לאכול בג' ואכל בשבעה כמו שהעתקנו לעיל וכו' וזהו הדרגה לקניית התענית כי יעתיק עצמו מלאכול בשעה שהיה רגיל עד שכאשר יתענה לא יהיה קשה לו ואח"כ ירגיל עצמו להתענות יום א' בשבוע עד שירגיל בב' וה' ואחר כך ירגיל בכל השבוע להתענות ולא יהיה קשה כי ההרגל על כל שלטון ויהיה טבע, וירגיל להתענות יום א' עם לילה וכאשר ירגיל להתענות יום ולילה ירגיל להתענות ב' ימים וב' לילות שכתבו האחרונים שהם כמו מ' יום בלי רצופים ואני קבלתי כמו כ"ז רצופים וכל זה ירגיל האדם בהעתיק עצמו מלאכול בשעה שהיה רגיל ויתאחר אחר השעה הרגילה ב' או ג' שעות אפילו ביום שהתענה כדי שלא ירגיל בליל ב' להפסקה עד שירגיל בתשובה שכתב החסיד בעל הקנה ע"ה עד שתעל תשובתו עד כסא הכבוד אשר שם עה"ב ועה"ב אין בו לא אכילה ולא שתיה וכיון שהוא אוחז בתשובה שהוא בעה"ב צריך שיתפוש במדותיה שהם הפרישות מדברי העה"ז מאכילה ושתיה וסיכה ושאר תענוגים ומטעם זה יה"כ אסור ה' ענויים כנגד ה' עלאה שהיא עוה"ב ואם יראה היחיד לעשות יום א' בשבוע לכפר עונותיו כסדר הזה אשריו, ושמעתי בשם מהרי"ל אשכנזי ע"ה כי מלת תשובה רומזת ענין המדרגות הצריכו לה והוא נוטריקון "תענית "שק "ואפר "בכיה "הספד ומי שהוא חולה ואינו יכול לקיים כלם וקיים מקצתם תשובה אתקרי.

מהדברים שצריך השב הוא להתפלל על עונותיו להקב"ה שימחול לו. גם מצות עשה לשב להתודות על עונו שנא' והתודו את חטאתם אשר עשו וסדר הוידוי הוא חטאתי עויתי פשעתי וסודם נתבאר בויקרא בפסוק לך לבדך חטאתי בס"ה ונהגו להתודות באלפא ביתא מפני שע"י כ"ב אותיות נבראו כל העולמות נפגמים ולכן ראוי להתודות באלפא ביתא וסגולת הוידוי פרשו בזוהר פנחס (דף רלא) שהוא לסלק ממנו כל המקטרגים ואין דינן נמסר אלא ביד הקב"ה לבדו, ועם הוידוי צריך עזיבה החטא והתשובה הגמורה ואם לא נענש כדפי' בר"מ פ"ב (דף מ"א) ואחר שדברנו בפ' זה בדברים המתלווים אל התענית נבאר בפרק בפני עצמו הדברים אשר יקל בהם התענית מהם במחשבה מהם במעשה.