קיצור ראשית חכמה – פרק יב

פרק יב ראינו בפרק זה כי במדריגות המגיעות לאדם להיות אוהב וחסיד צריך לקנות ג' מדות, הא' הבטחון, ב' האמונה, ג' השמחה, הבטחון שנאמר והבוטח בה' חסד יסובבנו האמונה אאע"ה ראש המאמינים שנאמר והאמין בה' וכתיב האל הנאמן שומר הברית והחסד. ושמחה כדפי' בזוהר ויקרא כי הכסן הוא המשמח ועליו נאמר עבדו את ה' בשמחה. ונחזור לבאר כ"א ואחד בפני עצמי ובזה יתבאר לך ענין האהבה השלמה, הבטחון הוא מנוחת האדם ושלוותו מדאגת הדבר שהוא מפחד עליו ויחשוב הדבר ההוא שהוא סומך ונשען עליו למגן ולחומה בצורה ואז יהיה בטוח ולא יירא מפחד ההוא הקודם כאומר הבצורות אשר אהה בוטח והמשל בזה העני יבטח לבו על העשיר שיתמכהו בנדבתו וכן הגבור בגבורתו והחכם בחכמתו ומפני שכל הדברים האלו הם ממנו ית' ר"ל ממדותיו העליונות אלינו שהוא ומדותיו הכל א' לכן אמר דהע"ה ואני עליך בטחתי ה' וכמוהו רבים ועיין בח"ה בשער הבטחון שכ' באורך על הבטחון בש"י ומני ז' מדריגות וכאשר תעיין בז' דברים שהזכיר תמצא שכל הפעולות האלו הם מיוחדות אל מדת חסדו ית' ובפרט אל ענין ההשגחה התדירה אשר לא יפסקו המיוחדים אל עינא פקיחא ואריך כמ"ש באידרא דנשא דעינא דא לא נעים ולא אדמוך ונטיר תדירא וע"ש ויש השגחה שתתייחוס אל החסד התחתון שהרי ראיה הימין הוא ונתנו סימן בתיקון ופני אריה אל הימין אמנם ההשגחה התחתונה הזאת שהיא בעין התחתון היא נפסקת לפעמים ולז"א המשורר עורה למה תישן ה' אמנם ההשגחה העליונה אינה נפסקת לעולם ולכן בכל מקום שימצא בטחון הוא צד החסד שיתפשט בכל המדות ולכן מצינו בטחון בחסר עליון כאומר כי המלך בוטח וגו' ואפי' הבטחון הנזכר באלהים כאמרו באלהים בטחתי לא אירא וכו', הכוונה על צד החסד שבאלהים שהוא אל מאלהים, או הכוונה על כללות החסד שבמדת אלהים באופן שהבוטח בה ראוי הוא שחסד יסובבנהו שהחסד הוא המתפשט. ומתנאי הבוטח הוא שיסתכל וידע שהבורא יודע את לבו אם בטחונו בו שלם אם לאו כי העבד המשרת לפני מלך ב"ו יכול לגנוב את לבו אבל לבורא ית' היוצר הלבבות אין דבר נעלם ממנו שיוכל לרמות אותו כמש"ה ה' יודע מחשבות אדם וכו' רבים ולא יבטח בשום אדם מבלתי יכולת ה' כדכתיב ארור הגבר אשר יבטח באדם וגו' ומן ה' יסור לבו שכל הסבות המגיעות אליו כגון המזון או שאר קניניו ורפואתו כולם הם סבות מסבות מאתו ית' להגיע הדבר ההוא אליו, עוד מצאתי כתוב משל נאה אל ענין זה והוא כמו עורים הולכים זה אחר זה וכל א' שם ידו על כתף חבירו אך כולם נמשכים אחר הראשון הרואה ואם יהיה זה נשמט מהם יכשלו כולם ויפלו כך ראוי שיחשוב האדם כי אין מנהיג זולתו ית' היחיד המתעלה על הכל וממנו מסתבבים כל הסבות וכל אמצעים להגיע הדבר הנרצה אליו רפואה ע"י סם פלוני ע"י רפואה פלוני וכיוצא לשאר דברי העולם כענין המלאכה שהיה סבה לו לענין טרפו אל יבטח בסבה ההיא כי אם תתבטל הסבה שהיא לא מפני זה יחסר לו טרפו ומזונו כי הקב"ה יזמין לו פרנסה ע"י הוצאה אחרת. מעניני הבטחון הוא שתהיה השגחתו חזקה והשתדלותו גדולה לקיים מה שחייבו בו הבורא מעבודתו ולעשות מצותיו ולהזהר מאשר הזהיר אותו ממנו כדי שיהיה הבורא מסכים לו במה שהוא בוטח עליו כמ"ש ז"ל עשה רצונו כרצונך וכו' ואומר טוב לקויו לנפש תדרשנו אבל מי שיבטח על הבורא והוא ממרה אותו כמה הוא סכל וכמה הוא דעתו חלושה לא יהי' ראוי להקרא בשם בוטח באלהים אך הוא כמש"ה כי מה תקות חנף כי יבצע כי ישל אלוה נפשו הצעקתו ישמע וגו' וע"ז נאמר וכסיל מתעבר ובוטח, ראוי ג"כ שלא יבטח בעושרו שנאמר בוטח בעושרו הוא יפול וכן מעניני הבטחון שלא יבטח במעשיו הטובים שבעבורם ינצל מפגעי העולם ומחלאים רעים שא"כ נמצא אוכל זכיותיו אך יבטח בחסדו כי אין במעשיו סיפק לשלם חובות הבורא עליו אך יחשוב כי כמו שהוא יתברך נותן מזון לכל הבריות ולשרשים ובהמות חיות ועופות כמשז"ל יושב וזן מקרני ראמים עד ביצי כנים וכשם שהוא מרחם על אלו לא בשביל מעשים אלא ברחמיו הגדולים כן ירחם עליו, דרך כלל הבוטח ראוי שיקרא חסיד והוא מרכבה למדת החסד כאברהם שהחסיד נקרא אוהב ודרך האוהב להיות דבק באהבת הבורא ית' ולא יאהב זולת הבורא כן הבוטח לא יבטח בנבראים ולא ישים חוזק ענינו אליהם אלא בבורא נמצא כי כיון שבטחונו בו הוא דבק בי והוא אוהב אותו א"א להיות בוטח אם לא יהיה מאמין והאמונה באל ית' הוא שיביאהו להיות בוטח כי מתוך שמאמין בבורא ית' מבין כי הצלחתו בין בעוה"ז בין בעוה"ב הכל בא ממנו ואין אחר זולתו אז הוא נותן אל לבו לבטוח עליו ולאהוב אותו בכל לבבו הדבר שיביא את האדם להיות מאמין הוא שלא יירא משום דבר רע אלא יקבל כל הבא עליו בשמחה כי המאמין אמונת אמת כי כל מה שיעשה ויעבוד לעבודת הבורא הכל לטובתו והש"י יתן לו שכר טוב וגדול על כל מה שסובל לשמו הגדול ועל כל עבודה ושירות שיעשה לש"ש יתן לו נעימות בעוה"ב אין ספק כי בהיות האדם מאמין כל זה בלב שלם ודאי ישמח בכל דיני השם כי מי הוא שלא ישמח שנותן פרוטה לצדקה לש"ש ויתנו לו תמורתו בעוה"ב כפר זהב ומי שמאמין באלהים בלב שלם יאמין בעונשו של חוטא ולא יבא לחטוא ולכן כל התורה כולה הלויה באמונה, כיצד ראש התורה הוא אנכי ה' אלהיך ולא יהיה לך וגו' ואם אינו מאמין מה מועיל תורתו, ואני אומר עוד שכל המצות התלויות בקבלה צריך בה האמונה ואם לא יאמין הוא הורס התורה כולה שאם לא יאמין שזו היא תורת משה הנתונה לנו וכן בקבלת סופרים שפי' כך על מצות סוכה ולולב וכיוצא א"כ הוא כופר בתורה כיוצא בזה הדברים שיש לנו בקבלת שארז"ל כמו הרואה אבן שישב עליה משה ומעברות הירדן ושזה הוא מקום ב"ה וזה ירושלים וכיוצא צריך בכל אלו האמונה ואם יאמין באלו יתלהב נפשו בבורא בזוכרו הנסים שעשה לנו במקומות ההם ואם לא יאמין ודאי שאין לו אהבה בבורא, לא נגאלו ישראל ממצרים אלא בשביל האמונה כמ"ש ויאמינו בה' וגו' וזהו ששרתה רוח הקודש עליהם שאמר אח"כ אז ישיר וגו', מתנאי הנאמן והבוטח להיות נאמן בעבודתו לבורא כיתד התקוע במקום נאמן שלא תמוט ומי שהוא נאמן בדבריו ובמצותיו ותורותיו מתקשר בחסד וצדיק כאחד כענין ושמר ה' אלהיך את הברית ואת החסד וסוד אמן הוא בצדיק בסוד יאהדונה"י. השמח כבר ביארנו שמתוך הבטחון והאמונה תבא השמחה כי העבד הבוטח באדונו ומאמין שישלם לו שכר עבודתו כפלי כפלים יעבוד בשמחה והוא שמח בכל מקום שיגזור עליו וכן הוא סובל כל דבר בין טוב בין רע כי הסובל הוא חפשי מדאגות העולם כי הסובל יסתפק במיעוט מאשר יש לו כי יאמר די לי במה שגזר לי הש"י ועתה הבט וראה כי השמחה כוללת את הכל כי כל הדואג על העוה"ז אין לו מנוחה כל ימיו כי תמיד הוא חושב להרויח הממון ולא יסתפק לו במה שחלק לו האל ית' ולכן כל השמח בחלקו הוא עשיר אפי' אם הוא עני כי הוא ישמח בהשם כי הוא נחלתו וכתיב ה' מנת חלקי, והמדה הזאת אינה אלא בנפשות הצדיקים שהם בנועם שלם בענין עבודתם ובשמחה גדולה בפרישות כמ"ש שמחו בה' וגילו צדיקים, לכן ישים כל אדם שמחתו טל התורה ובעת שיעשה המצות ישמח בלבו של שזכה להיות עבד למלך עליון אשר בני מעלה משתחוים לו וכן אמר דהע"ה שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב וכל העושה מצוה בשמחה יש לו שכר אלף ידות יותר ממי שמצטר עליו וזוכה שישרה עליו רוח הקודש ולבו שמח ומתמלא אהבת הש"י ונפשו קשורה בגילה ומגלין לו רזים וחדושים. במדת השמחה תלוים מצות עשה שיצדיק על כל מאורעות שנאמר וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך ואם אחר שעשה אדם תשובה ולא יבא ענינו בטיב כאשר בתחלה אז מצות עשה שיחשוב בלבו כי לטובתו נהפך ענינו לרעה כי קודם שעשה תשובה הי' הש"י משלם שכר מצוה כדי לטורדו מן העוה"ב וכל זה תלוי במדת השמחה מי שהוא שמח בחלקו שחלק אליו הש"י: הקדמת הרמ"ע נר"ו תקוני התשובה שדרשו גורי האר"י זצ"ל משמו.

אמ"ע פעמים רבות חברו עלי רעים אהובים קרובים ורחוקים ובקשו ממני להגיה חשכם של תקוני התשובה שנאמרים באמת בשם האר"י זצ"ל שכבר נדפס מהם קונטרס אחד בשבוש רב המפורסם והעיד לפני אשתקד איש משכיל מגיד מישרים ושמו ה"ר יעקב בר חיים כי רבים מחסידי אשכנז מתקבצים בעריהם קהל ועדה לקיים כל דברי התיקונים ההמה עם היותם צריכים למועדי על הרבה פרטים שאינם מפורשים כל הצורך וגדולה תשובה שהיא מקרבת את הגאולה. ואני לא אצתי למלא את שאלתו שלא ליכנס בתחום שאינו שלי כי לא ידעתי מי מקדושים כתב הקונטרס ההוא אשר בהעתקתו מיד ליד לא ינקה מטעיות הסופרים הבלתי בקיאים כי אע"פ שנקרא שם האר"י עליו הוא היה יושב ודורש מפלאי החכמה העליונה אשרי עין ראתה ואוזן שומעת ותבן לה ולפי המשך הדרושים וקשורם הנחמדים מזהב ומפז היו תיקוני התשובה מתפרשים מאליהם אגב גררא ומתוקים מדבש ונופת צופים לא כהלכתא בלא טעמא כמו שנראה לכאורה למי שקורא אותה נפרדים מבלי דעת שרשי הדברים והשתלשלותם כי לא רבים יחכמו ויהי' מה החפץ ימלא את ידו בכשרון המעשה שאין ראוי למנוע רבים מעשות מצות מחסרון הבנתה בעומק הסודות כי לא המדרש הוא העיקר ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון את לבו לשמים ועתה ראיתי מדפיסי ספר ראשית חכמה הקצור בתר דעבדין מתמלכין כי הנה שמו בכליהם חושם שלי בתחלת הספר ההוא ולא מלבי, ואח"כ נמלכו בי שאשלח עליהם התיקון הנזכר בהגהה מושלמת ויקרא בהם שמי לצרף חותם לאותו הספר כי אלה ואלה מילי דחסידותא ויראת ה' המה אמרתי נצחוני בני פתוני ואפת למהר לשלוח אליהם מן הבא בידי בשמירת טעמי הקונטרס הא' ההוא לא המלין ולא סדורין אלא לפי מה שנחה שקטה השכלתם בהם אחרי שעזרתי מקונטרסים אחרי שבא כמה דברים בסדור יותר נאות כי מששתי במצות המכוון המורם משם וזה החלי בעזרת אלי מלכי בקודש: