קיצור ראשית חכמה – פרק יא

פרק יא רצוננו בפרק זה לבאר ההכנות שצריך האדם לעסוק בגופו לקנות האהבה שתהא תקוע בלב כיתד שלא תמוט וההכנות האלו ביאר אותה ר' פנחס בן יאיר ז"ל ת"ר ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה מכאן א"ר פנחס בן יאיר תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי רוח הקודש, רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים וחסידות גדולה מכולם שנא' אז דברת בחזון לחסידך ופליג דריב"ל דאריב"ל ענוה גדולה מכולם שנאמר רוח ה' אלהים עלי וגו' והנה לדעת ר' פנחס שחסידות גדולה מכולם הוא שכוונתו לבאר המאמר הזה לדרושי האהבה והטעם שהרשב"י פי' בזוהר כי אהבה וחסידות שניהם ענין אחד ובהם היה מוכתר ר' פנחס ע"ה ראיתי לבאר המאמר הזה המבאר המדרגות המביאות לידי חסידות שהיא אהבה וכשיקיים האדם המדרגות האלה תהיה האהבה שהוא החסידות תקוע בלבו ויהיה דבק באלהיו תמיד בענין שיזכה לרוח הקודש, רש"י בברייתא זאת ז"ל ונשמרת מכל דבר רע וסמוך ליה כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה וקא מזהיר ליה להשמר שלא יבא לידי כך ותורה שהוא עוסק בה ועוד שרואה ומבין אזהרות שבה ונשמר, זריזות הנשמר קודם לכן שלא תבוא עבירה לידו כי הכי דאינו מהרהר לבוא לידי טומאה, זהירות כשעבירה באת לידו נזהר להשמר שלא יכשל בה, נקיות נקי מאין חטא, פרישות אף מדבר המותר פורש להחמיר על עצמו, טהור צח ומלובן ועדיף מנקי, לידי רוח הקודש להשרות עליו שכינה עכ"ל, ועתה רצוננו להרחיב ביאור על דברי רש"י ז"ל ולבאר כל מלה ומלה מאלו הנזכרים בע"ה, תורה מביאה לידי זהירות דבר זה מבואר בכמה מקומות שהלמוד מביאה לידי מעשה שהעוסק בתורה מביאה אותו בהכרח לידי עשייה כדפרש"י ז"ל, זהירות מביאה לידי זריזות מלה זה נשתמשה התורה בה בג' בחינות הא' בפ' יתרו והזהרתה אתהם את החוקים ואת התורה ופי' ז"ל שחוקים הם המדרשות והתורות הוא תורה שבכתב והוא אזהרה על ל"ת וג"כ על העשה הב' בנביאים ובפרט ביחזקאל כמו ואתה כי הזהרת רשע וגו' והוא עיקר האזהרה על ל"ת הנוגע לדרוש המאמר שלפנינו ונשמרת מכל דבר רע וגו' מכאן א"ר פנחס זהירות הרי שהזהירות היא שמירה, ג' עוד נשתמשה בכתובים מלה זו אפי' דקדוק פרטי כמ"ש דוד הנחמדים מזהב וגו' גם עבדך נזהר בהם ופי' באדרא האזינו (דף רצ"ה) שזה נאמר על אותיות גיכ"ק שהחיך נאמר בו חכו ממתקים ודהע"ה ה"ה נזהר באותיות אלו להוציאם במבטאם כתקונם ע"ש ומזה נוציא שבכל הדקדוקים הכתובים בדברי רז"ל ובספרי החסידים שבכולם צריך ליזהר שלא יכשל באחד מהם נמצא מלת זהירות כוללת בין לקיום מעשה בין לקיום אזהרה על ל"ת בין הכתובים בתורה ובד"ס כגון שלא יסתכל באשה ואפי' בבגדים השטוחין על הכותל וכיוצא הרבה, זריזות היא מדה מעולה על הקודמות ונוגעת בעשה ובל"ת להיות זהיר ומהיר בחצות עשה שאם באתה מצוה לידו יעשה אותה מיד ולא יחמיצנה ומדת הזריזות מורה על חשק נפשו ולבו לעשות הדבר ההוא מפני אהבת הבורא ולכך מקדים ולא מאחר, ובעשות האדם הדבר בזריזות ובשמחה יתוסף רוח חדשה ורוח חיים רוחניים באופן שיהיה קל כנשר והדבר הזה תלוי בהסיר מלבו רוח עצלות ועצבות שהוא כח החיצוני המכביד כל איבריו של אדם באופן שלא יהיה בו כח לקום ממקומו לא לקרות ולא לעשות מצוה כאלו כל איבריו מתים, ואם יעורר האדם לבו ויסיר כח העצלות החיצוני מעליו ע"י התדבקו בחשק אהבת הש"י שהוא מקור החיים הרי לבו חי וקורא ושונה ועושה מצותיו בזריזות ובשמחה לעשות רצון אביו שבשמים ואז יתוסף בו כח שיהיה קל כנשר וגבור כארי כו' ועי"ז נאמר וקוי ה' יחליפו כח וגו' הכלל כי אין זריזות אלא ע"י חשק האהבה, והנה הדבק במדת הזריזות הוא דבק באשת חיל אשה יראת ה' שבה עיקר כל הזריזות כמו שהזכיר שהע"ה בשבחים ותקם בעוד לילה וגו' צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל, הרי בפירוש שכל מדותיה הם בזריזות ואין בה לחם עצלות כי לחם עצלות בחיצוניות ופי' ולחם עצלות לא תאכל לחם יקרה מאכל המצות או התורה הנקרב אליה כי המצות נקראות מטעמים כדפי' הרשב"י כאשר עשה האדם אותם בעצלות היא אינה אוכלת אותם כאשר ראוי. וכיון שאינה אוכלת אותם הם נדחים לחוץ ולכך מאוד מאוד צריך לידבק בזריזות ולא בעצלות ועל הזריזות נאמר חזית איש מהיר במלאכתו דהיינו מהיר במלאכה השכינה שבה מלאכה כדפי' בתיקונים ומלאכתו דהיינו תיקונים הוא עשיית התורה והמצות והאוחז בה בזריזות לפני מלכים יתיצב שבה כלולים י' מלכים כדפי' בתיקונים בל יתיצב לפני חשובים שהם הקליפות שהם חשך ולא אור ומכלל הן אתה שומע לאו שהאוחז ח"ו בעצלות הוא מתדבק בחשוכים ומפריד עצמו מהמלכים העליונים שבקדושה ואמר יתיצב ולא אמר ישב כי יציבה הוא מעומד ונודע שכל עמידה בעולם הזכר והענין כי ע"י אחיזתו בשכינה בסוד מיין נוקבין בזריזות המצוה כדפי' יעלה ע"י אל עולם הזכר, ועיין בתיקונים תיקון ל"ע, עוד תדע כי הזריזות לא יקנה בנפש האדם אלא מחמת היראה כי הירא את המלך הוא זריז לעשות מצותיו וירא פן ימצא אחריו משגה ולכן הוא מזדרז בעשיית התורה והמצות וכן מטעם זה יצדק הזריזות בשכינה כי שם היא היראה וכן נקיות וטהרה ג"כ הם ענפי היראה כי צריך לירא שלא יהיו בגדיו מלוכלכים לפני המלך אלא נקיים וטהורים וכן צריך לנקות ולטהר איבריו ונפשו כיון שהוא עומד לעולם לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה ית' וית', עוד במדת הזריזות מצאתי כתוב כמה פרטים לא ראיתי להעתיקם ע"ש:

נקיות נשתמש בו בד' בחינות האחד נקיות וטהרת העון הפשע כאומר ונקה האיש מעון, מדה זו צריכה אל החסידות שהיא האהבה כי א"א בעוד היות פגם בנשמה שתדבק בו האהבה והוא כמשל הבגד שנפל בו השמן שלא יקבל שום צבע עד שיורחץ ויוסר ממנו הכתם ההוא כן בהיות הנפש מלוכלכת בכתמי עונותיה אם לא תנקה ותרחץ עצמו ע"י התשובה ותשובה פרטית לכל עון ועון לא תדבק ברוחניות העליון שיתמיד כי העון מחיצה מובדלת בינו לבין אלהיו ולכן יבלבלוהו מחשבות זרות בעמדו עוסק בתורה או בתפלה, ואחר זה צריך כפרה ומלת כפרה פירשו טהרה וקנוח הכתם מהבגד באופן שלא נשאר בו שום לכלוך, וכן לענן הסרת העון הנאמר בלשון נקיות פירוש כפרה דהיינו הסרת הכתם העון ההוא מהנפש, וכשיאמר טהרת העון בלשון טהרה באומר ומחטאתי טהרנו טהרה היא לבון הדבר יפה והיינו מ"ש רש"י ז"ל טהור צח ומלובן ועדיף מנקי וכן פי' רז"ל ג"כ על ארחץ בנקיון כפי מכל מדי דמנקי אבל הטהרה הוא במים שיטהרו וילבנו הדברים יפה, וטעם למה יצטרך טהרה אחר נקיות יובן במש"ה והבגד או השתי או הערב או כל כלי עור אשר תכבס וסר מהם הנגע וכבס שנית וטהר, והכביסה הב' הוא לתת בו רוחניות קדושה וטהרה כי כשסר ממנו הנגע נשאר בלי טומאה וגם אין בו טהרה ולתת בו רוחניות טהרה צריך כביסה שנית, עוד אפשר לומר בטעם כביסה שנית כי אע"פ שסר הנגע כבר כי הנגע היא כח מכח לילית שמצדה ד' מראות נגעים כדפי' בתיקונים וכשהיא נדבקת באדם או בשאר כליו היא דבוקה כ"כ שלא תפרד במהרה אבל תשאר סימן ורושם הטומאה שם אע"פ שאינה נראית לעינים ועדיין היא באותו מקום שהיה בו הנגע נכרת ששרתה שם ולכך וכבס שנית כי אע"פ שהטומאה רוחנית בכביסה שנית תטהר ותתלבן, ותתבטל הקליפה ההיא מכל וכל, וכן בענין התשובה אע"פ שעזב אדם החטא עזיבה גמורה ונתחרט ולא שב אל מעשהו הראשון כלל וטהר עצמו ע"י סיגוף לא יספיק לו עד שלא יכיר בו המקטרג כלל כאלו לא היה בו עון כלל אלא וכבס שנית וטהר כאלו מעולם לא חטא, עוד מצינו ענין ב' בענין נקיות כמש"ה בתם לבבי ובנקיון כפי נקי כפים צריך שישתדל לטהר ידיו מכל דבר גדול ומכל דבר הפוגם הידים ועיין בזוהר וירא (דף ק') ע"ב, עוד נמצא ענין ג' והיא מ"ש גבי בני גד ובני ראובן והייתם נקיים מה' ומישראל ורז"ל למדו מכאן שצריך אדם להרחיק עצמו מן החשד ועוד ארז"ל הרחק מן הכיעור מן הדומה לו, עוד נמצא פי' ד' בפסוק זכר נא מי הוא נקי אבד ופי' בזוהר פנחס (דף ר"ט) שזה היה פנחס שקנא על הברית ולא טמאו בעון פעור בבנות מואב ונפקא מינה שנקי הוא מדת צדיק ולפיכך נתנו לו לפנחס את ברית השלום וכן מצינו ב' מלות אלו כאחד ונקי וצדיק אל תהרוג שנראה ששניהם ענין אחד ופי' שהיה נקי מכל דבר הפוגם באות ברית שהוא בצדיק באופן שיוכל ליקרא נקי שהוא במדה זו:

טהרה נמצא בתורה ובנביאים ובכתובים בבחינות רבות האמנם הנוגע לענין מעשה הם אלו הא' טהרה ע"י טבילה במ' סאה כמו שנמצא בהם בתורה ומהם איש איש מזרע אהרן וגו' לא יאכל עד אסר יטהר. ורחץ בשרו במים חיים וטהר וזה נאמר נוב שהצריכה התורה לו מים חיים הנה הטהרה ע"י הטבילה הוא סיוע גדול לידבק האדם נפשו באלהיו ובעבודתו שבהיותו טמא הטומאה מטמאה לבו של אדם כדפי' ז"ל על ונטמתם בם ועיקר האהבה והדביקות תלוי בטהרת הלב מהמחשבות זרות כמו שאמר דהע"ה לב טהור ברא לי אלהים, וכן כתב ר"ת בספר הישר כי טהרת הגוף יחדש טהרת הנפש ובהיות הגוף עמא בודאי יגיע קצת פגם לנשמה וא"א שיכוון כראוי בלי שיבלבלהו מחשבה אחרת ויפרידהו מהשורש העליון שהרי הוא נפרד ע"י הפגם שבנשמתו כדפי' בתיקונים ואיהו לא שריא על נשמתא פגימא דכתיב כל אשר בו מום לא יקרב ולכן א"א שיהיה לו דבקות שעיקר הדביקות הוא בעילת העילות נשמה לכל הנשמות וכיון שהוא יתעלה אינו שורה עליו כיצד אפשר שיתדבק בו, ולכן צריך האדם לתקן נפשו באופן שתהי' כסא לשרות בה יהו"ה ועילת העילות ולכן צריך לעשותם מאהבה כדי שיתדבק בו. וכן כתבו בספר החסידים שא' מן הדברים המעכבים את התפלה שלא תהיה תפלתו נשמעת שהוא אם אינו טהור וכפי סברת התוספת שסוברין דלתפלה צריך טבילה ולתורה אין צריך יש טוב טעם ע"ד הסוד וראוי למעשה כי התורה מפני רוב מעלתה שהיא בעלמא דדכורא יש בכחה לקבל הקליפה ואינה מקבלת הטומאה כאש אמנם תפלה היא בקשת רחמים ותחנונים וצריך כוונת הלב ובהיותו טמא בודאי תתבלבל כוונתו ולכן צריך ליזהר בה:

סוד המקוה כבר נודע מ"ש הרשב"י ע"ה בזוהר פנחס ובתקונים שהוא בסוד עלאה ט' נקודין לכל סטר וע"ש וסוד המקוה הוא סוד יהו"ה שהמקוה בו מ' סאה וכן יהו"ה בו ד' אותיות כל אות כוללת עשר והיינו סוד מקוה ישראל יהו"ה והבן בזה מ"ש מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל דהיינו טהרת נשמותיהם הדבקות בשמו נמצא הטובל הוא דבק בהו"י ממש לטהר גופו ונפשו ברוחניות השם השורה שם ובזה לא יזיקהו אפי' יהיו המים קרים כי מאחר שהוא דבק ביהו"ה א"א שיבא לו היזק כמ"ש המשורר אומר לה' מחסי וגו' ושאר המזמור אמנם צריך לעשות המצוה בשמחה שאם אינו עובד בשמחה נענש כמ"ש תחת אשר לא עבדת וגו'. ונכון ג"כ להרהר בתשובה שהתשובה היא בסוד המקוה וכן הנשמה נשפעת משם ובהיות האדם חוטא התשובה היא מסתלקת וכן הנשמה מסתלקת מעל האדם והוא רחוק מהדביקות וע"י כניסת האדם במקוה שהיא ם מרובעת אימא דרביעא על בנין האם שהיא תשובה תשוב ה' וי"י חוזרות ורובצת על הבנים וכן הנשמה תחזור לאדם יעילות העלות ישרה על נשמתו שמעתי מחכם א' זקן כי מי שהוא טמא אין הנשמה שורה בו עד שיכנס למקוה ודין היא מהטעם שפי' שתסתלק הנשמה מפני שמרוב דקותה כל צד פגם שימצא בגוף לא תוכל לשרות בו עד שיחזור הנשמה ויכלל שם:

ודבר זה צריך אדם לכוון בטבילתו שהוא נכנס בסוד נשמתו במים העליונים ההם שהם בסיד עה"ב והוא נסתר בסתר עליון שהוא בבינה ואימא מסתרת אותו בכנפיה וכמ"ש בתיקונים שהשכינה טובלת ונטהרת במי המקוה כן זעיר אנפין ודאי טובל וכן יכוון שהוא בסוד ו' עולה שה ורוחו ונפשו נטהרים מכל פגם וגם יכוון שניצוץ השכינה אשר נתלבש בו ג"כ נטהר מהפגם אשר קבל וע"י הטבילה מפשיט מעליו רוח הטומאה ומתלבש בו סוד הנשמה שנסתלקה והטבילה ההיא סייע גדול לקניית הנשמה כי טהרה מבפנים וקדושה מבחוץ. וכבר ידוע שהדין הוא שצריך שיהיו מים שכל בשרו עולה בהם דהיינו שיהיו חופין את כולו ולא יצא חוץ למים אפי' כחוט השערה שכיון שהחיצונית נשאר לו צד מקום באיזה אבר שיהיה אפי' מעט מזער משם ית פשט טומאתו בכל האיברים הרי הוא כאלו לא טבל, ובהיותו טובל ונכנס כל רמ"ח איבריו במ' סאה הרי הפשיט מעליו כל צד רוח הטומאה כי בכח אימא לבטל החיצונית שהיא הנשר הגדול בעל הכנפים דלא דחילת מנץ הטורף וכיוצא, ועוד טעם הטבילה אל המקוה הוא כעין חזרת הכלים אל הכבשן כדי שיטהרו ויתלבנו וביציאתם מהכבשן הם חדשים גם האדם בהכנסו אל המקוה הוא כדי להכלל ולחזור הנשמה הפגומה והאיברים הפגומים ממקום שיצאו ושם מתעלמים כעובר המתעלם בבטן אמו שאין החיצוני שולט בו והוא שמור מכל פגע ומקרה וביציאת האדם בעצמו רוח חדשה מניצוץ הנשמה שחזרה אליו וראוי הוא שקודם שיכנס במקוה שיהרהר בתשובה על עונותיו ואם אפשר ג"כ שיתודה באופן שלא ישאר לחיצוני חלק בנשמה והדבר ברור כי כמו שלטהר טומאות סתם מקרי וזב וכיוצא צריך שלא יהיה דבר חוצץ בינו ובין המים, ג"כ לענין טהרת העון ההיא טומאה יותר רוחנית דבוקה בנשמה עד שתעשה בה פגם והחשיכה שצריך רחיצה להסירה בנתר ובורית ע"י המחשבה ולא יהיה דבר חוצץ מבפנים בנשמתו כי כבר פי' כי עיקר הטבילה לבע"ת הוא לטהר עצמו מעונותיו ולהחזיר לו הנשמה א"כ לזה צריך לשים בלבו לשוב מעונותיו מכל וכל ולא יהיה טובל ועדיין העונות מקצת בידו כי לא יועיל לו הטבילה לטהרת עונותיו כדפי' עד שיעזוב אותם עזיבה גמורה מכל וכל, וזהו ע"ד שיתבאר בענין התשובה שענין התפילה והבקשה על מחילת העון הוא שיתוקן בתחלה מעונותיו כל האפשר בידו ואח"כ יתפלל עליהם ולזה נכון שיתודה קודם שיכנס במקוה או לפחות בהרהור, ובספר החסידים כתבו שראוי לקבול ג' פעמים כנגד חטא עון ופשע ובהיות המקוה ממים קרים והוא מצטער יכוון במ"ש ז"ל כי עוה"ב אינו מושג אלא ע"י יסורין והטבילה היא ברמז עוה"ב ולכן צריך ביסורין ובקבלה עליו צד הקרירות שהוא הדין הנשפע בגבורה זוכה אל אור החיים טוב הצפון למעלה בעוה"ב וכן אתה מוצא שלא יכנסו הנשמות בג"ע עליון עד שיטבלו בנהר דינור, והזהיר לעשות הטבילה בזמנה בודאי לא תשיגהו שום היזק כי שומר מצוה לא ידע דבר רע אלא אם יהיה אנוס אם יעבור זמנה ונתרשל במצות בלי שום אונס אפשר שלא תגין המצוה עליו לינצל ממקרי הזמן ואם נתרשל מלעשותה בזמנה יזדרז לשוב בתשובה ולא יניח לטומאה שתתיישן בנפשו שאח"כ יהיה קשה להפרידה ע"ד מ"ש שמפני שיבה תקום קודם שיצה"ר יזקין ביה ויבטח בה' כי הבא לטהר מסייעין אותו ולא יאונה לו שום היזק מן הטעם שפי' כי בהטהר עצמו מטהר ג"כ נפשו ורוחו שהם חלק עליון וכיון שהוא מטהר חלקי ניצוצי הקדושה מסייעין אותו, וצריך לחשוב בעשיית המצוה הזאת יראה ואהבה כדרך שצריך בכל המצות יראה שלא יתרשל מעשייתה ויירא מהמלך העליון המצוה אותה וראוי שלא לעבור על רצונו ומצד האהבה שיחשוק באהבת המלך שראוי מפני אהבתו שאפי' היה מצוה לו שיפיל עצמו לכבשן האש כאברהם יהיה משליך עצמו כ"ש כי כל מצות המלך הם לתועלתנו להנחילנו עולם שכולו ארוך כאומר וצדקה תהיה לאו כי נשמור לעשות ואפילו בעוה"ז יש לו שכר טוב בעמלו כמו שאז"ל שסגולתה לאריכות ימים והטעם מפני שסודה במקום אריכות החיים דהיינו על ה' כדפי' בזוהר דשלשה ראשונות חשובות כא' גם העושה המצוה בחשק כחשקו בחיים כי הוא במצוה שהוא יהו"ה והוא מקור החיים והוא דבק בעילת העילות הדבק ביהו"ה בודאי יאריך ימים בכוונתו זאת. צריך ג"כ שיהיה שמח בעשיית המצוה כמו ההולך להרויח ממון הרבה שהוא שמח בה כן יהיה שמח במצות שהוא דבוק בשמו הגדול ית' ובחיים העליונים ומתקן נשמתו:

עוד נמצא טהרה במלבושים כמו שאמר יעקב אע"ה כאשר רצה לבוא אל בית אל והטהרו והחליפו שמלותיכם ועם היות שנראה שהם ב' דברים האחד הטהרו בטבילה ועוד החליפו שמלותיכם מ"מ כיון שסמכם החליפה הוא מסוג הטהרה וראוי הוא הרוצה לטהר עצמו שיהיו בגדיו טהורים מטנוף וטומאה ושלא יהיו מלוכלכים בשמן ורבב כמו שאז"ל על ת"ח שנמצא רבב על בגדיו שחייב מיתה וכן כתוב הרוקח בשורש טהרה ז"ל והזהר בטהרת המלבושים שלא יהיו בגדיך מלוכלכים מן הצואה ומן טיפי מימי רגלים שמור רגליך כאשר הלך אל בית האלקים על כן תלמד עצמך בקינוח היטב שמור נקביך ואל תרגיל להשתין סמוך לגאולה פן יטפטף על המכנסים ואיך תתפלל סלח לנו כי חטאנו ואתה עומד ומטונף והזהר מש"ז פן ידבק בבשרך ובבגדיך ולא יהיו מלבושך מתכשיטי ע"א טהר עצמך הכון לקראת אלהיך ישראל. עוד נמצא טהרה במקוה כמ"ש מרע"ה לאהרן ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור, עוד בטהרת המצורע מצינו בכל טהרה גלוח השער כדכתיב וכבס המטהר את בגדיו וגלח את שערו והטעם כי שער הראש בבחור הם כחות הדין וטוב לגלחם. וכן טוב לטהרה לגלח הצפרנים שכן האשה המטהרת לבעלה צריכה לקצצם, עוד צריך ליטהר מכל הדברים שנזכר בהם טומאה בתורה ובדברי רז"ל וכבר העתקתי אותם קצת בשער היראה ויש עוד פרטים אחרים ויתבארו בשער הקדושה ועיקר הטהרה הוא מהם שנתבאר לעיל שיטהר עצמו מכל עון ואשמה כמש"ה ומכל גלוליכם אטהר אתכם ודאי שהוא על טהרת היצר שמצדו עיקר הטומאה: צריך האדם לכוון לטהר עוונותיו ע"י המשכת אור עליון ממקום הלובן בכוונתו בי"ג מדות של רחמים ובפרט בשני מהם שבם נזכר טהרת העונות והתלבנותם בתיקון ב' שהוא נושא עון ובתיקון ג' שהוא עובר על פשע ועיין באדרא נשא (דף קל"ב) ועם היות שכל הי"ג מדות סגולתה להמתקת הדינים באלו הב' בפרט נזכר בהם ענין הטהרה ובפרט ביום הכפורים שהוא יום כפרה לטהר העונות כדכתיב כי ביום הזה וכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם צריך לכוון במ"ש כי יום כפורים הוא למעלה ואריך אנפין מתגלה לטהר וללבן עונותינו והיינו לפני ה' תטהרו, עוד נמצא טהרה בידים כאומר וטהר ידים יוסיף אומץ והטהרה הזאת היא לקיים ועשה טוב דהיינו שיעסוק ידיו במצות ציצית ותפלין סוכה ולולב וכיוצא והסור מרע הוא מפורש לעיל בענין נקי כפים אבל הטהרה הוא במעשה טוב כי א"א להשיג לבהירות אור ע"י סור מרע לבד אלא ע"י עסקו במצות יתוסף בידיו אור העליון בעוה"ב. עוד צריך להדמות לבוראו שנקרא טהר עינים ויטהר עיניו מראות ברע כמו שיתבאר בתיקון העינים ובפרט שלא להסתכל בצלם אדם רשע אמנם ידמה ליוצרו להסתכל בכל דבר שבקדושה שכמו שהשגחתו ית' להשפיע לקדושים כדכתיב הנה עין ה' אל יריאיו ובזה גורם שעינא של אריך אנפין יאיר בעיני זעיר ונראה שטוב לכוון בזה בהסתכלו בדבר של קדושה ויזכה לעתיד כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון. עוד נמצא בטהרה ענין גדול הנוגע למעשה והוא מ"ש ז"ל על פסוק יראת ה' טהורה ז"ל א"ר יוחנן זה הלומד בנו תורה בטהרה מאי הוא נושא אשה ואח"כ למד עכ"ל ובלי ספק כי כדי להשיג הישראל דבקות מחשבתו באלהיו צריך שישא אשה בתחלה ובזה טהרו מחשבותיו ובלעדי אשה לפי אומרם רז"ל א"א שישיג שלמות מפני שהוא חסר פגום בעל מום ודאי כי כשהוא נשוי הוא אדם שלם שנאמר זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם, עוד נמצא טהרה בשלחן על השלחן הטהור והוא ללמד מוסר לאדם שיהיה שלחנו טהור היינו שלא ימשך אחר תענוגי הגוף הנמשכים מצד יצה"ר כי שלחנו של אדם נקרא מזבה לכפר עליו, ובהיות שלא יהיה נמשך אחר תענוגים והוא מזבח כפרה לטהר עונותיו, עוד נמצא טהרה בלב לב טהור ברא לי אלהים והוא העיקר המכוון אל הדרוש שלנו לענין הדביקות שאם הלב טהור כל האיברים טהורים וג"כ יטהר מחשבתו מכל דבר רע כי כאשר יסתכל האדם ששכינה למעלה מראשו ראוי שיטהר מוחו כדי שתמצא השכינה מקום שבו תשרה כי אלו הם שני איברים ראשיים שבאדם שהם מקום שבו תלוי עיקר החיות ולכן צריך לטהרם מכל פגם הפוגם בהם כי דבר קל יפגום בהם מרוב דקותם ורוחניותם שהם רומזים לתיקון עליון באצילות ואם הוא נושא לשוא נפשו ומטמא מחשבתו פוגם ח"ו למעלה ונשמתו לא תעלה למעלה בהר ה' ולא במקום קרשו, והנה צריך לטהר הלב מקנאה ושנאה ותחרות ומכל מדות הרעות התלויות בלב כגון דאגה ואנחה ועצבון וכעס והתול וכיוצא וכאשר יהיה הלב פנוי מכל זה הוא דירה נאה לשכינה בלבו והיינו ע"י התיקון, ועוד פירש בתיקונים שצריך להיות תוכו כברו וכן ענין טהרת המחשבה שהמוח הוא כלי חשוב דק יותר מהלב ולכן הוא בראש ולכן צריך לטהר מחשבתו ביותר והזוכה לטהר מחשבתו ביותר יזכה לעתיד למשז"ל צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ולא יזכו לעטרה בראש אלא מפני שטהרו מוח שבראשיהם כדי שתהיה השכינה מתעטרת עליהם גם לעתיד זוכים לזה ויעשו צניף טהור מהמצות התלויות בראש כגון הנחת תפילין ופריסת ציצית על ראשו ומצות פאות הראש וכן טהרת המחשבה ע"י הכוונות הטהורות שבהם האדם יתייחד לקונו, בענין טהרה נמצא בזוהר ובר"מ מקומות חלוקות זה ע"ז בפ' קרח וכן בפרשת חוקת פי' שכהן קדוש ולוי טהור ולכן פרה שהיא מצד השמאל היתה באה לטהר ולא לקדש כי עיקר הטהרה בשמאל ובר"מ פ' עקב (דף רע"ב) שהטהרה בימין וקדושה בשמאל ולענין קדושה יתבאר לפנים בע"ה אמנם בענין הטהרה נ"ל כי שני מיני טהרות הם האחד היא טהרה ע"י המים כמבואר לעיל ומים נודע שהם מצד החסד, ויש טהרה מצד השמאל כדכתיב כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר וכן כלים נטהרים בשני דברים במים דהיינו טבילה לכלי סעודה שלא באו באש או טהרה באש אם נשתמשו באש, וכן לענין טהרת הנשמות מהפגם שלהם כפי הפגם צריך הטהרה והיינו ד' חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש, עבר אדם על מצות עשה ועשה תשובה מוחלין מיד ובחינת טהרה זו היה מצד החסד כנודע כי מצות עשה הם רמ"ח מצד הימין ול"ת מצד השמאל ולכן פגם העשה שהוא בחסד כיון שעשה תשובה מוחלין לו מיד והיינו הטהרה מצד הימין החסד מטהרת אותו ומוחלין לו מיד והעובר על מצות עשה הוא שמתעצל לקיים המצות כענין מצה בפסח וכיוצא דהיינו ביטול המצות מצד שיעשה ולא עשה ותקנתו הוא הזריזות מכאן ואילך לקיים מה שביכולתו והמים דהיינו מימי הכפרה העליונה יושפעו וירחצו הפגם ההוא שבנשמה שגם ביטול המצוה יעשה פגם בנפש אלא שאינו כ"כ כעברה על ל"ת והטהרה במקוה מים יועיל לטהר מה שיתעצל במצות והטעם כי בקיום האדם המצות מושך אור עליון להלביש נשמתו ובבטילו המצוה מיד החיצונים מזדמן שם ושורה עליו כי הם נקראים אלה ושורים בכל מקום שהוא ריק מהקדושה כדפי' בזוהר פ' תרומה כי הם שורים באדם חנם ובפרט כשהוא בטל מצא מין את מינו ונעור ולכן כדי להפשיט מעליו רוח הטומאה ההוא צריך במקוה מים שהם מצד החסד וכאשר יהיה הפגם בל"ת דהיינו חלוק כפרה ב' עבר אדם אל מצות ל"ת ועשה תשובה התשובה תולה ויה"כ מכפר שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם עבר אדם על כריתות ומיתות ב"ד ועשה תשובה התשובה תולה ויה"כ תולין והיסורין ממרקין שנאמר ופקדתי בשבט פשעם וגו' אבל מי שיש בידו חלול ה' כו' הנה ג' חלוקים אלו כולם הם כלל ל"ת ולכן טהרת כולם ע"י אש הגבורה כי צום יוה"כ מטהר מצד ענוי נפשו והקרבת חלבו ודמו הניתך באש כמ"ש, עוד בענין התענית כי התענית הוא אש מטהר לאש היצר כענין כל דבר אשר יבוא באש, וכן היסורים והנגעים כולם ודאי טהרה מצד האש וא"צ יום המיתה ולכן טבע האש ללבן מבית ומחוץ כענין הפגם שהרתיח עצמו באש היצר כן צריך הטהרה והליבון לכן עיקר הטהרה הוא ע"י האש כענין אין ביעור חמץ אלא שרפה ולכן התענית מסוגל לבע"ת לטהרו וללבנו מבית ומחוץ וכן לבישת שק על בשרו והתורה נמצא בה שתי טהרות אלו ולפיכך פי' רז"ל שהתורה נמשלה לאש שנאמר הלא כה דברי כאש ונמשלה למים שנאמר הוי כל צמא לכו למים והטעם שהתורה היא סוד קו האמצעית ראוי שישים כלול הכל בה וכל פרטי הבחינות שנתבאר הכל יש בתורה אם להפשיט רוח הטומאה אם לקרר הטומאה באש היצר אם ללבן היצר ולכך כתוב בה אמרות ה' אמרות טהורות וכן פי' הרשב"י ע"ה פ' קדושים (דף פ') עיקר הטהרה הוא ע"י התורה ע"ש: