קיצור ראשית חכמה – פרק י'

פרק י' יהיה בביאור שכל העבודות האמורות שחייב האדם לעשות לתיקון השכינה צריכין שיהיו בשמחה שנא' תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ועיין בזוהר ויחי (דף רי"ו) והכוונה שיהיה שמח בשמחת ה' ובמצותיו ותורתו יותר מכל ממון שבעולם כמו שעל התורה נאמר וכל חפציך לא ישוו בה כך לא ישוו שום שמחה שבעולם אצל שמחת המצות, ואופני קניית האדם שמחה בלבו הוא כשיחשוב בטובות הש"י עליו כמ"ש בנתינת התורה וכו' ויאמר בלבו עילת כל העילות וסבת כל הסיבות שברא והמציא כל הנמצאים הכל בעבור האדם והשגחתו הפרטית עלי עם היות שלגדולתו אין לה תכלית וסוף ישגיח על יתוש קטן כמוני שאני נחשב לאין נגד גדולתו יתברך להטיב עמי בטובות העוה"ז ובטובות העוה"ב, ובספר החסידים כתוב בשורש אהבה כי כדי לעבוד בשמחה יקח אדם משל מב"ו אם הי' יודע דבר שרצון המלך לא ישקוט ולא ינוח עד שישלים רצון המלך שהוא רמה ותולעה כמוהו ויהיה שמח שמחה גדולה על אשר באו מעשיו לפני המלך לרצון, הבורא שהוא חי וקיים עאכ"ו שיש לו לטרוח ולבקש איך יעשה וישלים רצון מצותו עכ"ל, ועוד יחשוב ויאמר בלבו הרי כל צבא השמים עובדים עבודתם בשמחה ששים ושמחים לעשות רצון קוניהם ועבודתם העליונה היא כפלים על עבודתינו שהרי הגלגלים אינם שוקעים לעולם מתנועתם וכן השמש לעולם הוא סובב ובכל בוקר כאשר הוא יוצא יוצא בשמחה שנ' ישיש כגבור לרוץ אורח והוא משורר לפני המקום כמ"ש בזוהר ויקהל (דף קצ"ו) ועיין בזוהר פקודי (דף רל"ב) שכל העולמות מהללים ומשבחים ומפארים לעילת העלות ואפי' כתר שהיא מרומם על כל רמים עליו אמר דהע"ה הללוהו שמי השמים ואמר אח"כ יהללו את שם ה' כי הוא צוה ונבראו ושם יהו"ה זה מוכרחים אנו לומר שהוא השם הראשון הדבק בעילת העלות שהוא רב ושליט וכו', וכיון שכל העליונים מעוררים שירה מפני חשקם לידבק בו בערך זה האדם ג"כ צריך לעורר שיר ושבחה לשמח את קונו וכדי שידבק בקונו כי השיר גורם הדבקות והוא כאשר יזכור רוב טובותיו וחסדיו עליו כמו שאנו אומרים ואלו פינו מלא שירה כים אין אנו מספיקים כו' וע"ז כיוון דוד באומרי אגילה ואשמחה אשר ראית את עניי הרי השמחה מצד החסד שהטיב עמו ומצד זה היה דוד משורר והיה מצוה אותנו שנעורר שיר ורינה כאמור רננו צדיקים בה', שירו לו שיר חדש. וכן אתה מוצא כשישראל היה נעשה להם נס מיד אומרים שירה אז ישיר ישראל, ותשר דבורה וא"א להיות נס שלא תשתתף בו החסד, כלל השמחה יהיה לפי שהש"י זכהו להיות מעבדיו המייחדים אותה מה שלא כל אדם זוכה, ולפי הפשט השמחה שיעורר האדם בתפלתו ובפרט בב"ה או בבה"מ במציאות התפלה כי התפלה היא צורך גבוה והעד שנעשה ממנה כתר למלכו של עולם וראוי שיאמר אדם בלבו מהיכן זכיתי אני לתת כתר למלכו של עולם אלא שהמלך ברוב חסדיו קרבני אליו ולכן ראוי שאעבוד עבודתו בשמחה. ועיין בזוהר תרומה (דף קל"ה) ותראה שכל תיקון המחשבות העליונות ותיקון השכינה עם מחנותיה תלוי בתפלת הצדיקים ובעמדו בבית הכנסת והיה שמח שהוא עומד בבית ה' ובעסק התורה יהיה שמח כמ"ש ר' נחוניא בן הקנה בתפלתו, כי אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצוה. בעסק במצוה יהיה שמח שהרי המצות הם תכשיטי המלך והוא מתקשט בהם ראוי שיהיה שמח בהם בפרט כאשר ידע מה תיקון עושה בעשיית המצוה ההיא ומה תועלת עושה לנשמתו ואז יהיה שמח יותר ובפרט בענין הצדקה צריך שיהיה שמח בנתינתה כי הוא מתדבק עם השכינה שנא' אני בצדק אחזה פניך ויקבל כל אדם בסבר פנים יפות ויש בזה סוד עיין באדרא (דף קל"ג) הרי שכל המציאות צריכין שמחה שבכל העולמות מתעוררות מהפנים העליונים והנה בקבלת אדם את כל אדם בסבר פנים יפות ופניו צהובות מורה על פני זעיר אנפין שהאירו מהפנים העליונים והוא שלימות עליון כ"ש אם מקבל פני חכם או רבו שהקבלת פניו כהקבלת פני שכינה שצריך שיהיה בשמחה, שמחת ימים טובים כבר נודע מה שפי' ז"ל שבמועד חייב אדם לשמוח בבשר ויין הוא ובני ביתו וכו' והטעם שהמועד נקרא אושפיזא שבא מזמן לזמן וכמו שהאורח צריך לקבלו בספר פנים יפות כן צריך לקבל הי"ט, והטעם שביום טוב מתגלה אור חדש כמ"ש בזוהר אמור (דף כ"ו) בתיקון בענין מקראי קודש ובפרט בחג הסוכות שנקרא זמן שמחה ולא יהיה עצב: מתנאי שמחת המועדים שלא יהיה שמח בשחוק וטיולים כמנהג שמחת הכותים בחגיהם שנא' אל תשמח ישראל אל גיל כעמים אלא יהיה בשמחת המועד עצמו שהם ימי מקראי קודש כדפי' לעיל והוא כאדם שהיה עומד בחושך שישמח בבוא אליו אור חדש כך צריך שיהיה השמחה בשמחת התורה במועד יותר משאר הזמנים כדפי' ז"ל שלא נתנו י"ט לישראל אלא לפסוק בתורה ודע כי מציאות השמחה גורם היחוד שא"א שיתקרבו העלולים עלה בעלול אם לא יהיה ביניהם שמחה שתחפץ העילה שיתקרב עלולה אצלה וכן שמחת העלול להכלל בעילתו כדי שיאיר ממנו, ועיין בתיקונים (דף ל"ד) ובזוהר קרח בסוף נמצא כי עיקר השמחה הוא יחוד וקשר האצילות כלו כא' והארתו ע"י המאציל שזהו כל השמחה שיאירו ויתיחדו כלם כא' עד שיאיר בהם המאציל כראוי, ובזה נבין מ"ש המשורר שמחו בה' וגילו צדיקים כי עיקר שמחת הנפש היא בהיותה מאירה מאור האצילות כלו הנכלל בה' כנודע:

לכן מי שירצה לשמח את נפשו יתבודד מקצת היום לחשוב בגדולת אותיות יהו"ה כמ"ש בשער קדושה פרק ה' כי הנשמה שלנו אצילותא משם יהו"ה כאמור בנים אתם וגו', ולכן בחושבו ששם יהו"ה הנשמה מאירה ומתצחצחת בצחצוח נפלא והיא שמח ומכח ההארה ההיא יש בה כח לתת התנוצצות אפי' לבשר באופן שאף בשרי ישכון לבטח שלא ישלוט בה רמה וזו היא מעלת הצדיקים הדביקים בשם ה' שאפי' במיתתם קרוים חיים כי מפני התדבקותם בשם יהו"ה שהוא מקור החיים יתנו קצת חיות אפי' לבשר באופן שיקראו חיים אפי' במיתתם. מהדברים הגורמים דביקות הוא בהתבודד האדם מקצת היום כי כשיחשוב בגדולת יוצר הכל כמ"ש בשער היראה ויאמר בפיו מענות איוב האחרונים ויאמר אותם בהבנה ובנחת ובקול רם וכן כמה פסוקים ממזמורי דהע"ה המספרים בנפלאות ה' וגדולתו, טוב לקרות פעם א' בשבוע מענה של ויען ה' את איוב מן הסערה אזור נא כגבר וגו' (איוב ל"ח) ור"י כתב שטוב לקרותה בכל יום וכן פסוק מה ה' אלהיך וגו' ויאמר בכוונה וכן בקרא האדם פסוקי דזמרה ויאמר בכוונה ובקול רם ימשוך עליו הדביקות. וכן יתמיד בכל יום לקרא בספר תהילים בכוונה ובקול רם בבה"כ ומה טוב אם יכוון בהם גם עד"ה במקצת הכנויים המורגלים בזוהר כי מכלל אהבת המלך לכבדו ולשורר לפניו בבה"כ כמו שדרך הוא לשורר לפני המלך ב"ו והלולו של מלך זהו כבודו, ועיין בזוהר פ' נח (דף ע"ג) ומ"מ אם אין לו קול נעים כשיקרא בספר תהילים או בפיוטים וכיוצא לא ירים קולו כמ"ש בזוהר ויחי ע"ש, כמו ששירי התורה גורמים דביקות בש"י כך השירים שהנשים האומרות שהם דברי חשק ונבול פה גורמים להפריד הנשמה מצרור החיים ולא יחסר לפחות מדברים בטלים שכולם דברים שאין בהם ממש וכמה אנשים פחותי הנפש נמשכים אחר דברי השירים הפחותים אלו ומאבדים את נפשם וע"ז אמר הנביא הסר מעלי המון שיריך וזמרת נבליך לא אשמעה ואז"ל זמרה אסור וה"מ כגון נגינת של אהבת אדם לחבירו ולשבח ביופיו אבל דברי שירות ותשבחות וזכרון חסדיו של הקב"ה אין אדם מישראל נמנע מזאת ומנהג כל ישראל לאמור בבית חתנים ובבתי משתאות בקול נגינות ובקול שמחת ולא ראינו מי שמיחה בזאת, ואז"ל הקורא פסוק משיר השירים כעין זמר והקורא פסוק שלא בזמנו מביא רעה לעולם ואר"ע המנענע קולו בשיר השירים בבית המשתה ועושה כמין זמר אין לו חלק לעוה"ב ועז"א שהע"ה לב חכמים בבית אבל ולב כסילים בבית משתה ואמר הנביא ירמיה לא ישבתי בסוד משחקים ואעלוזה וע"כ אין ראוי לשמוח בשמחת העוה"ז שכולם עוברת, יש עוד שמחה שהיא רעה מזאת כגון בשמחה כשחביריו נכשלים בעבודת הבורא ית' או ששמח במיעוט ידיעתם אלא צריך כל איש אשר רצונו ברצון אלהים יצטער על שלא נעשה רצון אלהים ואפי' על שונאו יתפלל אדם שיעבוד לבוראו ויכוון לבו לתפלה בברכת אתה חונן והשיבנו וסלח לנו וכן בכל הברכות על כל ישראל אוהביו ושונאיו כי איך יתכן שיתפלל רופא חולי עמו ישראל והוא איני רוצה שחבירו יתרפא ובעבור שזה היצר רגיל בלבות כל אדם ואינו מרגיש בענינים הזה לכן נכתב להזהיר יראי הש"י להכין לבם לאלהים בכוונה שלימה ואמיתית לשפוך נפשם נכח פני ה' על כל ישראל ואוהביו ושונאיו ויתקיים ואהבת לרעך כמוך וטהר ידים יוסיף אומץ. עוד יש שמחה שהיא רעה והיא השחוק כי בשעת השחוק אינו יכול לכוון שום יראת ה' אלהיו וכ"ש אם ישחוק בטיולים או מקביות לכן ייסר אדם את בנו שלא ירבה בצחוק ולא יקנה רב או חבר לצחוק עמו שנא' לא ישבתי בסוד משחקים וכתיב בכל עצב יהיה מותר, יש עוד שמחה ושחוק רע מזה כמו מי ששחק במי שהזהיר בעבודת הש"י והמקיים מצותיו ויש בזה ד' רעות, הא' שהוא מחשיך נפשו מאור המצוה כשהוא מואס ומשחק בקיומי המצות אז יתגנו בעיניו המצות, הב' כי אולי מתוך השחוק ימנע הצדיק מצדקתו כי לא יוכל לסבול השחוק, הג' כי אנשים רבים אשר לא ניסו ללכת בדרכי ה' והם לא יוכלו לעשות תשובה מפני השחוק וילכו בחשך כל ימיהם נמצא שזה המשחק לא די לו שמונע מחבירו רב טוב הצפון לצדיקים אלא שמוריד אותו בשאול תחתית והנה הוא בכלל עונש המחטיא את הרבים, הד' שהוא דומה ללסטים העומדים בפרשת דרכים וקוצצים רגלים המביאים דורונות למלך הלא הם שונאיו של מלך ורעתם רעה מאוד, עוד נמצא שמחה מרה כלענה כגון רודפי ניאוף וגזל ושאר עבירות ושמחים בהשגת תאותם הרעה וע"ז נאמר השמחים לעשות רע יגילו בתהפוכות רע ועונשם גדול עד שאול תחתית, יש עוד שמחה מעורבבת במעלה עשן לכל המצות שמשכחים יראת הש"י מלבות בני אדם כגון אלו שמשתכרים ושמחים בבית המשתאות ואחרית השמחה תוגה כי הרבה קלקולים מדרך השחוק והמשתה באים, ומי חכם כשהע"ה אשר אמר למי אוי למי אבוי למי מדנים למי שיח למי פצעים חנם למי חכלולי עינים למאחרים על היין הבאים למקור ממסך:

אחר שביארנו מהות השמחה והפכה ראינו לבאר בכמה פנים אנו חייבים בה ונאמר אחר שהוא אמת שאהבה והשמחה שניהם דבר א' כדפי' הרוצה להיות חסיד ושיקרא אוהב מזרע אברהם שנא' כי זרע אברהם אוהבי צריך להיות שמח בהיות מברך להקב"ה בברכת הנהנין וכן בתפלתו ובתורתו במצותיו ובקבלת פני אדם בשמחה ובימי המועדים כמ"ש לעיל, בברכותיו יכוון לתת שבח והודאה לעילת הכל שברא הדבר ההוא וע"י השבח יתדבק באהבת הבורא ובגדולתו ורוממותו כבר אמרנו שכל העליונים והנשמות למעלה כולם משבחים לבורא מפני הטוב שקבלו ממנו ולעולם עילת הכל שפעו ואורו אינו נמנע מלהשפיע וע"ז אנו חייבים לברכו, ולסבה זו הוא ענין הברכות שתקנו לנו אנשי כנסת הגדולה על כל דבר כדי שנזכור אהבת ה' וגודלו ורוממותו והשגחתו התדירה עמנו בכל עת שברא הדבר ההוא ע"י שפעו בכח מדותיו והעליונות כדי שיהנו התחתונים מהשפעות ועי"ז נהיה דבקים בו לעולם, ולכן צריך לתת השבח והברכה לבורא בלב טוב ועין טוב ובשמחה כדפי' בזוהר פ' במדבר על פסוק ה' זכרנו יברך שכאשר האדם מזכיר שבח חבירו צריך לברכו כדי שלא ישלוט בו עין הרע והמברך ואינו מכוון לתת שבח לבורא ית' הוא נענש כמ"ש בספר החסידים ועוד כי המברך בשמחה ובלב טוב נעשה מרכבה למדת החסד כמו שמדת החסד משפעת בוותרנות בלי הקפדה וברצון ושמחה כי השמחה מצדה כן המברך, והוא ענין ואברכה מברכיך כי כמו שהוא חפץ להשפיע ברכות לכנסת ישראל מצד החסד כן משפיעים לו מהחסד וזהו נקרא טוב עין כמו שחייב אדם להיות שמח בימי שמחה כך צריך להתאבל בימי צרה כענין ד' צומות וכ"א יום שבין י"ז בתמוז עד ט' באב שכלם ימי צער ויגון וכן בימים שאינם ימי שמחה טוב שיתאבל בכל יום על חורבן הבית ועלי שמו המחולל בגוים ובזוהר פרשת שמות פי' ז"ל ר' יהודה עאל לגבי דר"א אשכחיה דהוה יתיב וידיה בפומיה והוה עצוב א"ל במאי עסיק מר א"ל כתיב באור פני מלך חיים ומכאן נבין חיוב ההכנעה והעצבות כי אם תשא עיניך השמים תראה מיעוט השפע כי כל פנים קבצו לבון מנסים ונפלאות כימי עולם וכשנים קדמוניות ולכן ראוי לגרש את השמחה הטבעית ולנגד רוחותינו אליו לעשותו בסיס שהוא נחת רוח המקום עלינו שישפיע בנפשותנו בטובו עלינו בסוד הבריאה וכל המתאבל על ירושלים זוכה לראות בנחמתה שנא' שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה: