קיצור ראשית חכמה – פרק ט'

פרק ט' יש עוד כמה פרטים שחייב האדם לעשות בעבור אהבת השכינה א' כמ"ש למעלה שיעשה כל עניניו לתיקון השכינה שהיא אמו ובזה נמצא שהוא בן העושה נחת רוח לאמו והיא מדרגת בעלי הקבלה שעליהם נאמר לא תקח האם על הבנים ופי' בתיקונים שהכוונה לא תסלק השכינה מעל הבנים שלעולם שכינה עמהם לפי שהם יודעים לייחד השכינה במצותם ובתורתם ובמעשיהם, כאשר יחשוב האדם שהשכינה על ראשו והיא הנותנת לו חיים שהיא הנשמה שבו וכל ההבל שע"י מתקיים האדם שא"א לעולם להתקיים בלא הבל שהוא האויר ואלו לא הי' האויר הנושב בכנפי הריאה הי' הלב מצד אשו שורף את האדם וע"י שאיבת האדם האויר שהוא הבל העולם הוא מתקיים וזהו כי על כל מוצא פי ה' שהוא הבל העולם היוצא מפי ה' שהיא השכינה וע"י יחיה האדם שהם ישר*) שנקראו אדם, ראוי שיאהב אותה לעשות רצונה ובפרט כאשר יחשוב שכמה חטא והמרה את פי השכינה בפרוק עול מצותיה והיא לא שרפה אותו בדינה כי היא נקראת צדק דינא דלית בה וותרנותא מ"מ היא שופעת בו חיים וההבל ראוי שיעשה מצותיה ותבער בלבו אש אהבתה עד שבכל נשימותיו יהיה אדוק בה אם יהיה אפשר, וישים כל בטחונו בהקב"ה לפי שעם היות שהקב"ה רוצה באהבת שכינתו מ"מ לאהבתו את ישראל נותן לנו רשות שנמשיך אותה אצלנו למטה ע"י תפלה ומצות כדי שע"י תתייחד למעלה ואנו מעוררים את האהבה ממנה אליו כענין הבוחר בעמו ישראל באהבה, עיקר הדביקות האהבה תלוי בהפשטת המחשבה מתאוות העוה"ז שכל תאוותיו בטלות במיתה כנודע והעיקר הוא לדבק נפשו ברצון העליון והעיקר שתדע כל היחודים וכל מציאות העבודה שאין הבדל בינינו לבינו ית' עם היותו מרומם גבוה מעל גבוה הוא עמנו משגיח בפרטות המגביהי לשבת ואין הבדל כ"א מצד העון כאומר עונותיכם היו מבדילים וגו' אמנם בהיות האדם עושה תשובה הוא קשור עם בוראו וראיה מרשב"י וחביריו ושאר התנאים שדבורם הי' מתקיים תיכף ומיד ולפעמים אפי' שלא בכוונה כענין והנה כשגגה וכו' ולכן כאשר יחשוב האדם בדבר הזה יראה שאין מסך כלל בינו לבין הקדושה, לפיכך *) בד"א כתוב: ישראל. חייב לעבוד הבורא כמי שעובד למלך שהוא עומד לפניו ויעשה רצון עליון כפי השתנות סדרי ההנהגה העליונה בזמני היום והלילה ובשאר הזמנים כן יעבוד עבודתו בתפלתו ותורתו. ראשונה ראוי שישים האדם בכל יום מגמת פניו לייחד השכינה בג' תפלות שחרית וערבית מנחה והטעם לג' זמנים אלו הוא כי כפי השתנות הזמן התחתון השתנה ההנהגה העליונה לחסד לדין ולרחמים ולכן בבוקר אנו מעוררין החסד, ובמנחה דין, ובערבית רחמים, ובעת הקיצו משנתו אם ישכים לקרות בתורה לאהבת השכינה מה טוב חלקו:

עוד יש ג' דברים שראוי לאדם לעשותה בכל יום להמשיך השכינה עליו הא' הנחת תפילין הב' עסק התורה והג' לתת לה שאר כסות ועונה בתפילין ביארו בתיקונים (דף כ') שהם בנוקבא והמניחם הוא באות ברית ואות תפילין והוא בן ועליו נאמר לא תקח האם על הבנים ששכינה שורה עליהם לעולם, ע"י עסק התורה ביארו בזוהר וירא (דף קט"ו) ובזוהר בראשית (דף ו') אמר שת"ח הפורשים מנשותיהם כל ו' ימי החול שהשכינה עמהם והם זכר ונקבה אמנם צריך כדי שתשרה עליו השכינה שיהי' למודו בדרך קבע לא דרך מקרה וכן ביארו בר"מ. והשאר כסות ועונה הוא בכסוי ציצית ותפילין כי בזה מסתיר השכינה וכן הנשמה מכחות הדין ובהיות השכינה מתתקנת ע"י בודאי שתשרה עליו וכל המתקן ימיו לעולם ביחוד השכינה כדפי' ואמר ראה חיים עם האשה אשר אהבת כל ימי הבלך ועיין במעלתו בזוהר מקץ (דף קכ"ו): דרך כלל לכל יחודי השכינה שביארנו ונבאר עוד בע"ה, צריך קודם שיעשה היחוד ההוא יאמר בפיו ויוציא בשפתיו דבר זה או מצוה זו אני עושה עם הקב"ה ויכוון היחוד יאהדונה"י ויכוון שבזה תתעלה מגלות כיצד הולך לב"ה לתפלת שחרית יאמר הריני הולך לייחד השכינה עם הקב"ה בדרועא ימינא ויכוון הכוונה שפי' וכיוצא לשאר התפלות ומצות לפי שכאשר אפשר שיהיה במעשה המצות איזו פניה כי בוחן לבות יודע הכל וכאשר בתחלת העשיה יאמר בפיו שהיא לעבודתו לשם ה' והכוונה לייחד כדפי' הרי בזה מסלק כל חיצונים שלא יאחזו באותה המצוה כי הקליפה רוצה להאחז ברוחניות המצוה יותר מדבר הגשמי שאין בו ממש אלא אפי' בדברי העולם ג"כ יאחר לשם ה' כדי שלא תשרה בשום מעשה ממעשיו הגשמים וכן תמצא שמנהג הקדמונים ע"ה היה שקודם שעשו המצוה היו מוציאים הכוונה בפיהם כענין רבי אבא בענין ג' סעודות בזוהר יתרו וכן רב המנונא בענין הסוכה ומזה נלמוד לשאר המצות ונ"ל שעז"כ המזכירים את ה' אל דמי לכם שיזכירו בפה את יהו"ה קוב"ה ושכינתיה ונמצא מעשה דבור ומחשבה שהוא כנגד ג' שמות יב"ק, והמתקן ימיו בתיקונים אלו האמורים עליו נאמר אוהב ימים לראות טוב כי הימים שאדם מתקן בהם הם לבוש שבהם תתלבש נשמתו וע"י לבוש הימים זוכה להסתכל ולהתענג בעונג הטוב הצפון לצדיקים כמ"ש בזוהר ויחי (דף רכ"ד) שע"י לבוש הימים מתענגים בענוגא בעלמא דאתי ומתעטרא מההוא נחל דנגיד ונפיק ובזה יובן הפסוק אומר אוהב ימים כי כיון שהימים הם לבושים שבהם תתלבש נשמתו צריך לאהוב הימים שהם לבושים שתתלבש נפשו והיינו לראות טוב שע"י לבוש הימים ישיג להסתכל ולהתענג מטוב העוה"ב וכאשר יסתכל כמ"ש צריך שיתקן עצמו בתורתו ובמצותיו דבר יום ביומו כמש"ה ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש ופי' שיתן ליום עצמי השעה שלו דהיינו תיקונו ע"י התורה והמצות ולא יבא עליו השמש כי כל יום ויום יש עליו מלאך ממונה כמ"ש בזוהר אמור על טעם שצריך תענית חלום ביומו ואפי' בשבת ע"ש ואשרי המתקן ימיו ע"ד האמור כי בודאי יזכה אל טוב הצפון: