קיצור ראשית חכמה – פרק ג'

פרק ג' עיין בזוהר פ' ויחי (דף רמ"ה) ומתוכו תראה כי מסימני האהבה הוא הקנאה ופי' שהמקנא לאשתו שמרוב אהבתו בה אינו רוצה שיכנס זר בנתים להפריש בינו לבינה אלא שתהיה אהבתה קשורה בו לעולם כן הצדיק צריך שמרוב אהבתו בשכינה תתקשר באהבתה כל כך עד שיקנה בה שלא ירצה שתפרד השכינה ממנו ותשרה באחר באופן שתעקר ממנו והיינו מציאות רחימותא דנפשי' ורוחי' לאדבקא, והוראת מציאות האהבה זו היא שיקום בלילה לעסוק בתורה כמ"ש דבעי ב"נ מרחימותא דב"ה למיקם בכל לילא ענין האהבה הזו הוא כמשל האיש האוהב את חשוקתו שבלילה כאשר יתעורר בחשק אהבתה ויזדרז לעונת חשקה באהבה גדולה בפרט כאשר ידע שחשוקתו אוהבת אותו כן ת"ח הפורשים כל ימי המעשה מנשותיהם מפני עונת בת מלך שהיא התורה ראוי שיזדרז בחשק התורה כי בעוסקם בה הם דבקים בחיים העליונים והם דבקים בשכינה והיא באה ומשפעת מרוח קדושה עליהם, ואהבת השכינה אלינו אין צריך ראיות שהיא אומרת חבירים מקשיבים לקולך השמיעני וזהו שהנביא קורא לשכינה נפשי והיא מתאוה לה מפני כי הוא רוח הקודש הבא ושורה עליו, ולמעלה מן המאמר הנזכר אמר עוד אשחרך לאיתדבקא בך ברחימותא סגיא יובן במה שפי' הרשב"י בזוהר פ' בשלח כי אותם העומדים עם השכינה בלילה עד אור הבוקר הקב"ה פורש על השכינה ועל אותה שנשתתפו עמה חוט של חסד באופן שבבוקר הם מתדבקים עם המלך באהבה רבה שהיא החסד ואז יגדל לחושק אהבה יותר כי עד עתה הוא מתדבק באור קטן שהיא הנפש והיא אהבה זוטא ובבוקר מתדבק באהבה רבה ואומר עד דיתער צפרא הוא קדירותא דצפרא כי צריך לעסוק בתורה עד אור היום כדי לקשר מדת לילה ביום וזהו שאמר אשחרך לשון שחר כי אז הוא מתחיל להתעורר אור החסד ואז מקבלין מתנות מהמלך ואע"פ שתלה אהבה זו בלילה וראוי הוא שתהיה בכל עת גם ביום אלא הענין הוא מציאות החשק האוהב כבר קדם לו ביום האהבה אלא שבלילה יגבר עליו האהבה יותר ויאמר בלבו מתי יבא הלילה שאקום לעשות רצון יוצרי ואשלים מה שאני חייב מאהבתו ית':

הקם בחצות לילה כדי ללמוד זהו הנקרא עובד מאהבה מפני שאין לך אוהב גדול להקב"ה מזה כי מבעל תאות הגוף האוהב השינה והתענוג מפני אהבת קונו שהוא הוא אהבת נפשו ואע"פ שמצטער הוא יסבול צער בעבור אהבת קונו והוא מקיים מצות ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך בשני יצרך ביצ"ט וביצה"ר, כי הכנעת היצר הוא אהבה שלימה וראוי שיקרא עבד ה' שעובד את ה' ולא לגופו, אבל מי שאינו קם שרוצה לישן לתת מנוחה לגופו הוא עבד יצרו וגופו ולא עבד נפשו ויוצרו וכלל זה לכל עבודה התלויה באהבה שבזמן שאדם מכניעו ליצרו ומצטער בעבור עבודת ה' נקרא אוהב את השם ואינו נקרא אוהב יצרו ואם אינו מכניע יצרו נקרא עבד יצרו נמצא האהבה מפתח לקיים כל התורה, עוד יקנה האדם מדת האהבה בקומו בחצות בחושבו בחסד הגדול שהטיב עמו הבורא שהחזיר נשמתו לגופו והחייהו מהשינה שהוא א' מששים במיתה ואלו ידמה האדם שהוא מת יום א' כמה יחוייב האהבה לבורא שכ"כ הטיב עמו וכמה ישנו על מטתם ולא קמו צריך שבהקיצו נשמתו ילהב נפשו באהבת הבורא שהחזיר לו נשמתו וכאשר יעור משנתו יתעורר באהבת הבורא שהחייהו ויחשוב שכך עתיד להחיותו בתחיית המתים, עוד ביאר לנו תורתנו הקדושה דרך קניית האהבה כיצד תהיה באומרו ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך אלו הם ג' דברים שבהיותם שלשתם מקושרים כא' באדם תהיה אהבה בו תקוע וקשורה עם ה' וביאור ג' דברים אלו נתבארו בזוהר פ' תרומה (דף ק"ב) ע"ש, אי אפשר להשיג האדם מדרגת אהבת ה' שהיא הדביקות והמעלה הגדולה שאין למעלה ממנה אם לא תקדם יראת ה' שהיא הפרישות מתאוות העוה"ז. אהבת בני אדם להש"י איננו שוה אלא לפי מחצבת נשמתם כן תתעלה עבודתם כי לא ישתנה אהבה מי שיש לו נשמה למי שיש לו רוח למי שיש לו נפש, כי כפי עלותו במדרגת הסולם כך תזדכך נפשו וגופו ותתמיד האהבה שלא יוכל להפרד מהבורא מרוב חשקו בו. והטעם כי הנפש שהיא באופן סנדלפון שבעשיה היא קרוב לקליפות והקליפות הם מסך מבדיל בין נפשו לאלהיו ולכן לא תתמיד אהבתו בש"י כי אם זמן מעט מזעיר, וכאשר יזכה אל רוח מטטרון שכבר מובדל יותר מהקליפות תתמיד האהבה יותר וכאשר יזכה אל הנשמה שהיא מהכסא שאין שם קליפה כלל שהיא לבוש המלך בשבתות וי"ט אז תהיה אהבתו דבקה תמיד בשם ותבזה הנהגת הגוף מהעוה"ז שהוא מתנהג על ידי ששת ימי חול ותפשוט אהבת העוה"ז שהעו"ז מלובש בעור הנחש ותלבש אהבת עולם הנשמות ששם הנשמות צרורות בצרור החיים דבוקים ביוצרם ויתדבק במה שעתיד להיות בסוף ואחריתו כי איזהו חכם הרואה את הנולד ויחשוב כי בעוה"ז הוא כגר ולכך יפשוט אהבת העוה"ז מלבו ויחשוב בדביקותו בעולם הנשמות ששם תמיד דבק הוא ביהו"ה, מכלל שורש קניית האהבה הוא אהבת הבדידות שבהיות האדם חושק לאהבת חברת בני אדם א"א שיהיה דבק בהם, וכתב ר' יצחק דמן עכו ע"ה ז"ל המתבודד הרוצה לזכות אל מעלת ההתבודדות למען ינוח עליו השלום בחייו צריך שיתחבר אל ג' דברים אלו ויתרחק מהפכם ואז ינוח ע"ה בחייו וכ"ש אחרי כן, ואלו הן שיהיה שמח בחלקו ושיאהב ההתבודדות ושיברח מהשררה והכבוד, והוא הכנעת הלב והפכם שאינו מתפייס במה שיש לו ולא ישבע מהון אוהב כסף לא ישבע כסף ושנפשו קצרה עליו בשבתו יחידי אצל חברת בני אדם ובספורם יחפוץ וישמח לדבר ולשמוע דברים בטלים ושירדוף אחר הכבוד והשררה, צריך האדם שרוצה לעבוד הש"י מאהבה שיקדמו אליו ג' דברים, והם דבוקה תשוקה חפיצה: מציאות הדביקה הוא שידבק האדם נפשו וישם כל מגמת פניו לייחד השכינה ולפרוד ממנה כל הקליפות ובן להפריד מחשבתו מכל המחשבות הזרות כדפירש הרשב"י ע"ה בי בשעת היחוד צריך לייחד השכינה במחשבה בלי שום תערובות מוץ ותבן וזהו שאז"ל לא ישתה בכוס זה ויתן עינו בכוס אחר וזה נקרא בן תמורה גם כן צריך שלא יהיה כוונתו אלא השכינה ויחשוב בטנופי מחשבותיו שהם בחיצוניות שנמצא מפריד ח"ו אלא יתדבק בשכינה כראוי ויפריד כל השאר ממנה, ועוד כי האוהב שתי נשים אין אהבתן שלימה שהם צרות זו לזו, וכדי שתהיה אהבת האשה תקועה בבעלה יפה הוא כשתראה היא שאינו אוהב שום אשה בעולם אלא לה לבדה אז תכרות לו ברית אהבה שלימה, כן לא תקשר השכינה אהבתה באדם שהוא אוהב עניני העולם ולכן עיקר האהבה היא שלא יאהב האדם שום דבר בעולם יותר מאהבתו ית' ואהבתו ית' תהיה יתירה על אהבת אשתו ובניו ושאר דברי העולם כי מה שגורם לו לאדם להפקד מאהבת הקב"ה בעת עומדו בתפלה או בעת שהוא עוסק בתורה שיבואו לו מחשבות רעות וזרות הוא מפני שאינו תקוע באהבת הקב"ה אהבה יתירה על דברי העוה"ז והוא אוהב זה וזה והלואי שלא יאהב דברי העוה"ז יותר מאהבת הקב"ה וכיון שהקב"ה רואה שאין אהבתו בו כראוי והאדם עוזבו גם הקב"ה נעזב ונפרד ממנו ולכן צריך להפריד אהבת העוה"ז שהוא אהבת זרים ואהבת אשישי ענבים שכל אלו חיצוניות ובו תדבק ר"ל ב"ו שהוא עץ החיים תדבק אבל בתחלת הכניסה מוכרת היות הדביקות בה בענין בזאת יבא אהרן אל הקדש ופי' בזוהר שכל העושה מצוה או מתפלל או עסק בתורה בתחילה ישים מגמת פניו אל השכינה לייחדה: עוד יש בדביקות ענין אחר והוא מה שנמצא ברות שאמר לה בועז הלא שמעת בתי אל תלכי ללקוט בשדה אחר וגם לא תעבורי מזה וכה תדבקון עם נערותי הורה ב' בחינות הא' הוא סור מרע דהיינו אל תלקוט בשדה אחר כי סתם אחר הוא סמא"ל אלהים אחרים, והב' וכה תדבקון עם נערותי ונערותי אלו הם הצדיקים אפשר לומר ע"ד בזוהר כי סתם נערות הם ז' הנערות שהם ז היכלות הקדושה ומ"ש וכה תדבקון עם נערותי היינו לדבק מדה כ"ה עם ז' הנערות הראויות לתת לה מבית המלך ושם בפקודי נתבארו היאך מתקנים ההיכל גם בסדר התפלה לתיקון השכינה בפרט בברכת אהבה שעולה בהיכל אהבה ואנו מעוררים שם ע"י ברכה זו רצוי ופיוס להקב"ה ויבא להתייחד עמה כדפי' בתיקונים בהגהה (דף נ"ו) ע"ש:

חשוקה יש בה ב' בחינות כפי הדרך שפי' בדביקה שאחר שידבק נפשו בשכינה בכל מצוה ומצוה שיעשה צריך שיעשנה בחשק והתלהבות הלב באהבה גדולה מאוד והוא ענין רעותא דלבא שפי' בזוהר כמה פעמים וא"א לרעותא דלבא שהוא החשק הזה אם לא הקדים המחשבה בש"י והאהבה כו', ומצד האהבה תוליד החשק הזה וענין החשק הזה שהוא רעותא דלבא ביארו הרשב"י פ' ויקרא (דף קצ"ח) ע"ש ותראה כי מצד האהבה תוליד החשק, וביאר עוד הרשב"י פ' תרומה (דף קכ"ח) כי דרך שיקנה האדם השכינה שתשרה בו העיקר הוא רעותא דלבא אמר שם כי הקליפות שורה באדם בחנם ומפתים אותו שיעשה מעשה כדי שיבאו לדור עמו, ואמר אח"כ רוח דקודשא לאו הכי אלא באגר שלים ובאשתדלותא רב וסגי ובאיתתקונתא דגרמי' ובאיתדכאותא דמשכניה וברעותא דלבא ונפשי', ולואי דיכיל וכו' ולפיכך צריך האדם להתגבר על יצרו ולא יטה עצמו לצד עניני החומר אלא יחשוק נפשו בשכינה תמיד הנקרא לב וזהו רעותא דלבא, בחינה שנית היא בסוד הנשיקין הנעשה בהיכל הרצון ולא יעשו הנשיקין אלא מרוב החשק והחבה, חפיצה לדרך הייחוד שפי' בתפלה חפיצה הוא גמר הייחוד בסוד העמידה כמ"ש בזוהר תרומה (דף קכ"ח) שכאשר סומכין גאולה לתפלה איתער צדיק לאיתחברא באתר דאיצטריך ברחימו בחביבו וגו' וגמר היחוד בשים שלום, ועוד בנפילת אפים שצריך למסור נפשו למיעל ליחוד וגמר היחוד הוא שיקרא חפץ העליון באחדות, ועוד שכל ההכנות הקודמות אל הזווג הם כלים לגלוי החפץ שזה היא תחלת המחשבה אמנם לא הי' אפשר להגלות החפץ הזה אלא ע"י גמר כל ההכנות החמורות והיינו כענין סוף המעשה תחלת המחשבה, ולענין מעשה המצות חפיצה יקרא גמר המצות כי זה תשלים חפץ האדם ומבוקשו גמר עשיית המצות בלב ובנפש וגוף וכאשר יסתכל במציאות המצות במצוה אותה ומהירות עשיית המצות בעשייתה ושלא יאחר בעשייתה מורה על רוב החשק שיש לו בה ולכך צריך שיפנה עצמו מכל עסקי העולם ומכל מחשבותיו כדי שתתגבר רצון הנפש ותתדבק ותתלהב נפשו בעשייתה עד שאפי' נותנין לו כל ממון שבעולם לא היה מפסיק מלעשותה, ובמציאות שלא יאחר האדם מלהזדווג לאשתו בהיות תכלית חשקו בה אפי' היו נותנין לו כל ממון שבעולם כך ראוי שתהיה תכלית חשקו במצות מפני שבעשייתם מזדווג בבת מלך שהיא השכינה בת יעקב כל איתתא בת בעלה ואין ראוי שיאחר הזווג אלא שישתדל במהירות ובזריזות גדולה בעשיית המצוה ובזה הוא דבק בחיים העליונים ונפשו מאירה מהארת אור העליון המאיר בעשיית המצוה ההוא: כמו שימצא חפץ בענין עשיית המצות כן ימצא בעסק למוד התורה שיגבר בו רצון הנפש ויתבטלו כל חושי הגוף ותדבק נפשו בעיון התורה עד שלא ירגיש דבר בדברי העוה"ז כי כמו שיבטל החושק כל שאר מחשבותיו בהיותו עוסק בחשק אהבתו ותבער בלבו אש אהבתה עד שיאכל וישת ויישן וכל מחשבותיו בחשוקתו כן צריך שיהיה לאדם אהבת ה' וכן נלמוד ממעשה א' שכתב ה"ר יצחק דמן עכו ע"ש. וכתב החכם הנז' במעשיות הפרושים שמי שלא חשק לאשה הוא דומה לחמור ופחות ממנו והטעם כי מהמורגש צריך שיבחין העבודת האלהות כדפי' ובזה יובן פי' מלת חפץ על מתכונתו והמעשה שהביא נלמוד שמי שיחשוק בתורה כ"כ עד שביום ובלילה לא יחשוב בדבר מדברי העולם אלא בה בודאי שישיג מעלה נפלאה בנשמתו ולא יצטרך לסיגופים ותעניות שאין הדבקות תלוי אלא בחשק ואהבת התורה עד שיחשוב בה כאהבת חשוקתו וגם בהתמדה השכמת חצות לילה בחשק: