קיצור ראשית חכמה – פרק ב'

פרק ב' האהבה האמיתית הוא לעבוד ע"מ שלא לקבל פרס והוא הזוכה אל החסד והטעם הוא כי העובד ע"מ לקבל פרס נקשר בהכרח בצד הגבורה כי כפי שיעור עבודתו ישפיע לו עפ"י הדין והדקדוק הגמור אמנם העובד שלא ע"מ לקבל כמו שעבודתו היא בלי שיעור שאינו ממתין חלק פרס ידוע כן נותנין בלי שיעור מצד החסד שהחסד משפעת בלי שיעור ואז הוא מתקשר באהבה ולכן כיון שהוא אינו עובד כדי לקבל פרס אלא מצד האהבה הגמורה גורם שעטרת הגבורה תהיה נכללת תחת עטרת החסד והחסדים הם מתפשטים בכל הקצוות שהחסד הוא המתפשט בעולם ובנין העולם כלו בחסד ומדרך מדת החסד לאהוב לתת ולרצות כי מצד האהבה שיש לה עם העלולים וכל הבריות משפיעים מחסדו ולא קבלה מהם התעוררות שבעבור זה ישפיעם כן האוהב את המלך יעשה חסד עם המלך והחסד הוא לעבוד ולא יקוה בעבודת הפרס דוגמת מדת החסד ובזה נקשר במדת החסד ואסגי חסד בעלמא. והעובד מאהבה שכרו שזוכה אל הנועם העליון אשר עין לא ראתה, שמעתי ממורי ע"ה טעם יותר מבואר למעלות העובד מאהבה והוא כי העובד מאהבה מלכו של עולם לא לתוחלת שכר בעוה"ז ולא לתוחלת שכר בעוה"ב אלא מאהבה לבד הקב"ה בעצמו הוא המשלם שכרו שאם עושה בשביל שכר העוה"ז בשביל שיהיה לו עושר ובנים הנה הוא נוטל שכרו בעוה"ז וכמו שהעוה"ז כלה ואבד כך שכרו כלה ואבד בעוה"ז ואם עשה בשביל ג"ע שכרו ע"י עולם המלאכים המשמשים את הגן אבל אם הוא עושה לאהבת הקב"ה הוא מדבק נשמתו בא"ס ובמדותיו לייחדם כראוי ולכן שכרו מלמעלה מעלה לחזות בנועם ה' והנ"ל בביאור ענין זה יותר כי כל אחד כפי מעשיו יזכה לעתיד אם יזכה אל הנפש לבד הרי מנוחתו במקום הנפשות בחצר מות ואם זכה אל הרוח יזכה אל ג"ע ואם זכה אל הנשמה יזכה לעלות לג"ע העליון והזוכים אל הנשמה הם הנקראים אוהבים: