קיצור ראשית חכמה – פרק שלישי

פרק שלישי בפרק זה נבאר גדרי התשובה כדי שתהיה התשובה שלימה, ראוי לדעת כי עם היות שאמרנו שהקב"ה מקבל תשובת שבים אין הכוונה על עזיבת החטא לבדו והחרטה לבדה אלא שצריך לשקול בדעתו ענין העבירה שעשה אם היא מחייבי לאוין או מכריתות ומיתות ב"ד או מחלול ה' שהם ד' חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש ואע"פ שאמר ר' ישמעאל עבר אדם על מצות עשה ועשה תשובה לא זז משום עד שמוחלין לו צריך לבחון ערך המצות איזו מצוה בעל שהרי מצינו ראובן שבלבל יצוע אביו פגם בכבוד אביו ומנעו מפריה ורביה כפי דעת המקובלים ויש סמך בזוהר פ' וישלח ומצינו שסגף את עצמו בשק ובתענית ואמרו ע"ד רז"ל שראובן היה מתענה כל ימיו עד שבא משה וקבלו שנאמר יחי ראובן ולא ימות:

עודהענין מתשובת דהע"ה שהעיד הכתוב עליו שלא נמצא אתו דבר רק בדבר אוריה החתי והכוונה שהרגו בחרב בני עמון כדפרי' (משפטים ק"ז בראשית ח') כי ענין בת שבע בהיתר גמור היה שכל היוצא למלחמות בית דוד גט כריתות היה כותב לאשתו והנה בענין תשובת דהע"ה מבואר בדברי רז"ל וכן בספר תהלים אמרו ז"ל בסנהדרין ו' חדשים נצטרע דוד שנאמר השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני ע"ש (ילקוט שמואל קס"ה דף כ"ו ע"א) ועוד אמרו על הפ' אלה דברי דוד האחרונים אמר לפניו רבש"ע כשם שמחלת לי עונותי הראשונים כך מחול לי על עונותי האחרונים, ד"א כ"ב שנה נסתלקה רוח הקדש מדהע"ה ובכל יום ויום היה הוריד כוס של דמעות ואוכל פתו באפר שנא' כי אפר כלחם אכלתי עוד בתנא דבי אליהו אז"ל י"ג שנה שכב דוד חולה ומוטל במטה ושבעה כרים היו מחליפים בכל יום מתחתיו מרוב ארס שהיה מסה מגופו הה"ד ארשי אמסה אלה י"ג שנה של יסורין בשביל מעשה שעשה בבת שבע וכל שונאי היו אומרים מתי ימות ואבד שמו וכששמע כן נתן נפשו בתפלה ובתחנונים ובקש רחמים מלפני הקב"ה ואמר רבון העולמים העמידני בשביל בית המקדש שמסר לי שמואל הנביא ע"ה ובבקשה ממך חזקני ואמצנו והקימנו והורידני ממטה זו לשלום ואשלים לה' גמולתי בענין בהמ"ק מיד שמע הקב"ה את תפלתו וקם ממטתו שנ' ויקם דוד המלך על רגליו והוכן עמידת האדם אם לא ברגליו מהו על רגליו מלמד שנתרפא ועמד בריא עכ"ל:

עוד צריך בעל התשובה שינהג נזיפה בעצמו לפחות שעה א' ביום כמו שמצינו שעשה דהע"ה וכן פי' בזוהר (משפטים ק"ו ע"ב) על פסוק ודוד עולה במעלה הזיתים ומ"ש תלמוד עוד ד"א שצריך לבעל תשובה והוא שיהיה שומע חרפתו ואינו משיב כענין דוד והטעם כי אותו המחרפו הוא שליח מלמעלה לחרפו וצריך לקבל את הדין בסבר פנים יפות כי הנה דוד לא היו בו אותן החרופים שאמר לו שמעי בן גרא ומ"מ שתק וקבל כ"ש מי שחטא הרבה שאפשר שיהיו בו כל מה שיאמרו הוא אמת בערך הפגם העליון שפגם וכן ביארו עוד לקמיה (משפטים זוהר ק"ח) שתיקון השכינה הוא לב נשבר ונדכה ובענין העצבון והמרירות זובח את הדין כי היצר מתגבר בלב האדם מצד הדין ששם שרשו וכיון שהלב נכנע יורה היות הדין כבוש וקשורה תחת החסד. ועוד כי כאשר הי' האדם חוטא והי' מביא קרבן במדת רחמים הוא שיקובל קרבנו כי הדין נותן הנפש החוטאת היא תמות אלא במדת רחמים אמר הקב"ה יביא נפש בהמה תחת נפשו וע"ז אינו כתוב קרבן לאלהים אלא לידו"ד שהוא הרחמים ומהו הקרבן הנקרב לאלהים רוח נשברה שהוא ממש זובח עצמו ויצרו בשברון לבו ומרירות ועצבות כאלו מת שאותו הלב שנתגבר בחטא כבר נשבר ומת נמצא ממש מקריב נפשו השוכנת בלב והוא הקרבן שאלהים רוצה ע"ש:

מהדברים שצריך השב לתקן הוא לתקן אות ברית קודש הפגום בהוצאת זרע לבטלה שאין אדם בזמנינו ניצול ממנו בבחרותו ואמרה בזוהר שדוד נענש על שלא שמר אות ברית כראוי עיין בזוהר פ' לך לך (דף מ"ג ע"א) ותבין משם בפי' שדוד קבל עונש מפני הברית וכל תורתו ומעשיו לא עמדו עליו להצילו ונענש מדה כנגד מדה כמבואר במאמר, וכן כל אדם ראוי לקבל עליו יסורין לתקן מה שפגם וראוי שיגלה אדם מדה כנגד מדה שגלות מכפרת עון ומזה יקיש המעיין אל שאר העונות שכלם צריכין נקיון ביסורין:

עוד דרכי התשובה נלמד מתשובת אחאב כדפי' בפרקי ר"א ז"ל תדע לך כח הצדקה והתשובה בא וראה מאחאב מלך ישראל שעשה תשובה גדולה שגזל וחמס ורצח שנאמר הרצחת וגם ירשת ושלח וקרא ליהושפט מלך יהודה והי' נותן מלקות מ' יום בכל יום ג' פעמים ובצום ובתפלה הי' משכים ומעריב לפני הקב"ה והי' עוסק בתורה כל ימיו ולא חזר למעשיו הרע עוד ונתרצית תשובתו שנאמר הראית כי נכנע אחאב מלפני עכ"ל:

ועוד אז"ל תשובת אחאב היה למוד לאכול בג' שעות ביום היה אוכל בד' שעות בז' שעות אוכל בתשע שעות וכן אמרו וילך אטו שהיה הולך יחף: עוד דרכי התשובת מתשובת ר"ש בן לקיש שאז"ל באו וראה כח התשובה מר"ש בן לקיש שהי' הוא וב' ריעיו גוזלים וחומסים כל אשר יעבור עליהם בדרך מה עשה הניח לשני רעיו שודדים בהרים ושב לאלהי אביו בכל לבו בצום בתפלה והי' משכים ומעריב לפני הקב"ה והי' עוסק בתירה כל ימיו ובמתנות עניים ולא שב אל מעשיו הרעים עוד ונתרצה תשובתו וזכה לארץ החיים ועי' בפרקי ר"א למדנו מכלל תשובות ריש לקיש ה' דברים הצריכים אל התשובה הא' צום, ב' תפלה, ג' משכים ומעריב לבית הכנסת, הד' עסק בתורה, הה' צדקה, ודברים אלו בהשתתף קצתם אלו עם אלו מכפרים את העונות וקורעים לו גזר דינו:

צום היא ראוי אל התשובה דכתיב שובו עדי בכל לבבכם בצום ובכי ומספד: וכן התפלה צריך אל התשובה תפלה מעומק הלב וכן פי' בס"ה פ' אחרי מות (ד' סט) והראי' מחזקיה המלך שע"י תפלתו האריכו לו ימי חייו ט"ו שנה. משכים ומעריב לב"ה אמרו בתנא דבי אליהו על פסוק כנחלים נטוי כנחלים נטוי כגנות עלי נהר מהו טיבן של נחלים אצל בתי כנסיות ובתי מדרשות אלא מה נחלים הללו בני אדם יורדין לתוכו כשהן טמאים וטובלים ועולים טהורים כך בתי כנסיות ובתי מדרשות בני אדם נכנסין לתוכן כשהן מלאים עונות ויוצאים מלאים מצות עכ"ל: ועוד במעלת המשכים והמעריב מעלות רבות ויתבאר במקומו:

תורה מכפרת עון וזה מפורסם, וכן צדקה ומצות וגמילות חסדים דכתיב בחסד ואמת יכופר עון ואמרו בר"ה שאפי' גזר דין שיש עמו שבועה מתבטל ע"י עסק התורה וגמילות חסדים ואז"ל אם נכשל אדם בעבירה שחייב מיתה בידי שמים מה יעשה ויחיה אם היה למוד לקרות דף א קורא ב' דפים ואם היה רגיל לשנות פרק א' ישנה ב' פרקים ואם אינו למוד לקרות ולשנות מה יעשה ויחיה ילך ויעשה פרנס על הצבור וגבאי צדקה והוא חי שאלו נאמר ארור אשר לא ילמד לא היתה תקומה אלא ארור אשר לא יקום, הרי ב' מדות אלו הי' בריש לקיש שהם העיקר לכפרת העונות ועוד כי מהדברים הנזכרים קורעים גזר דינו של אדם דא"ר יודן בשם ר"א ג' דברים מבטלות גזירות רעות תפלה צדקה ותשובה. ר' מונא אומר אף התענית ר' יוסי אומר אף שנוי השם שינוי המעשה ושנוי מקום וכולם הוכיחו שם מפסוק במד' קהלת, ובעל תשובה צריך להרבות בצדקה שנאמר וחטאך בצדקה פרוק: והטעם שכנגד מה שמיעט השפע למעלה צריך שירבה ובפרט ביום צום כמו שכתוב בישעי' הלא פרוס לרעב לחמך ועל התענית קאי. עוד לתשובה צריך שק וכן אמר דהע"ה ואתנה לבושי שק וכן אז"ל וישב ראובן אל הבור והיכן הלך א"ר אליעזר עסוק הי' בשקו ובתעניתו. הרי שהתשובה היה בתענית ושק: ועוד אמרו בב"ר ר' אבהו אמר לפי שתפס יעקב אבינו את השק לא זז מבניו ומבני בניו עד סוף כל הדורות ואינו נוהג אלא בבני אדם הגדולים כמו דוד ואחאב יהורם מרדכי. ועוד במדרש רבה פ' וזאת הברכה כיון שראה משה שנחתם גזר דין עליו גזר תענית ועג עוגה קטנה ועמד בתוכה ואמר אינו זז מכאן עד שתבעל אותה גזרה באותה שעה מה עשה משה לבש שק ונתעטף שק ונתפלש באפר ועמד בתפלה ותחנונים לפני המקום עד שנזדעזע שמים וארץ וסדרי בראשית עכ"ל: ואני שמעתי מהמקובלים כי שק עולה ד' מאות והענין כי יש בקליפה ד' מאות כיתות שעליהם נאמר בעשו וארבע מאות איש עמו יש למעלה ארבע מאות עולמות של רחמים כדפי' בריש האדרא ובלבישת שק זוכה להכפות ד' מאות דסטרא אחרא ולזכות לעולם הבא לד' מאה עלמין דכסופא כהם נקראים ד' מאות שקל כסף עובר לסוחר, ועוד שמעתי כי נרמז בשם מ"ב בשם אחרון שקוצי"ת צית בלשון תרגום הוא שמועה והכונה כי השק גורם שמיעת התפלה וכן שמע קולינו ר"ת ש"ק ומורי ע"ה כתב כי קש ותבן הם הקליפות וקש בהיפוך הוא שק והכונה כי כיון שבע"ת חטא ונמשך אחר הקליפות ראוי שיעלה על בשרו שק ובזה יכנע יצרו שהוא הקש: ואני אומר שהרי בגלות נאמר אלביש שמים קדרות ושק וגו' הרי הקב"ה שנ' בו ואתה תשמע הסמים מתלבש בשק ושכינה נאמר בה אלי כבתולה חגורת שק, וכיון שזה בחטאו גרם להלביש שק יתר על מה שהיה להם שהרי כשאנו חוטאין מאריכין הגלות וממליכין השק שהוא העבד יותר מן הראוי וכן הנשמה כולה מתלבשת בשק שהיא הקליפה ולכן לתיקון השכינה ולתיקון נשמתו יעלה השק עליו ובפרט בימי צער ובכיה ראוי ללבוש שק, והנה הטעם לקבלת היסורין ולצום ולבכי ולשק הוא כי בעל תשובה בחטאו פגם למעלה והנה החושך ההוא תלוי במדת העליונות וע"י קבלת הדין עליו מטהר המדות העליונות מפגמם וחשכם כי הדין והחושך ההוא ירד עליו, וזה הענין נלמוד מאדם הראשון כי כיון שידע מה שפגם קבל עליו גזירות הדין ונטהרו המדות העליונות, ויש הוכחה בתיקון ס"ט כי כשקבל עליו גזירת עונשו נתקנו המדות והיה אומר מורי ע"ה שלענין זה תקנו הוידוי ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו והכוונה כי בהתודות על העונות מטהר המדות העליונות ומוריד החשך והפגם שהוא הדין עליו, וזהו ואתה צדיק על כל הבא עלינו והבא ר"ל מה שבא ומה שיבא כי אמת עשית כי בהשפעת הדין שהיה מדת אמת נתקנת והוא הרשיע וראוי הוא לכך ועוד טעם לקבלת היסורין הוא כי העובר עבירה א' קנה לו קטיגור א' שעומד ומקטרג עליו לעולם וכאשר האדם מתודה בי דינא בדילין מניה ואינו מקטרג וראיה מדהע"ה שהענין קשה שהרי אם הקב"ה העביר חטאתו למה עשה דוד כ"כ סיגופין ותעניות אלא במה שפי' שם בזוהר פ' קדושים (דף מג) מתורץ שהכונה שהעביר המקטרג מלפניו שלא יקטרג טל דוד ע"ה כי משם תראה כי ע"י העון נברא מקטרג אחד ולכן צריך לקבל עליו היסורין כדי למרק עונותיו וע"י כך מתכפרים עונותיו, ונ"ל כי מטעם שארז"ל שהעובר עבירה א' קנה לו קטיגור א' יובן מה שתרגם אונקלס חטא חובה שחטא שהוא קטיגור הוא חוב לאדם שחייב לפורעו כי בעשותו העון הוא לוה מה שאינו שלו פי האדם טבעו הוא שיהיה בקדושה ובהיותו נמשך אחר עצת יצרו הרי הוא חייב לו מה שנהנה ממנו וכיצד יפרע לו מה שנהנה ממנו ע"י עונותיו ביסורין וכמו שגיהנם הכח המקטרג שברא בעונו הוא בא ולוקח נקמתו ממנו ע"ד שפי' בזוהר פ' קרח כי פעל אדם ישלם לו וכו' כדי למרק כח הטומאה שמשך על נפשו ג"כ בעה"ז יתמרק הכח הטמא ההוא ע"י קבלת היסורין ובהשלימו למרק יתבטל המקטרג ההוא, ולכן צריך לקבל היסורין מאהבה ולא יבעוט בהם ועוד יהא שמח ביסורין יותר מן הטובה שאפי' אדם בטובה כל ימיו אינו נמחל לו מן העבירות שבידו ומי מוחל לו הוי אומר יסורין וחביבין היסורים שג' מתנות נתן הקב"ה לישראל ולא נתנן אלא ע"י יסורין ואלו הן תורה וא"י ועה"ב ואמר עוד חביבין היסורין שכשם שהקרבנות מרצין כך היסורין מרצין בקרבנות מהו אומר ונרצה לו לכפר עליו, ביסורין מהו אומר והם ירצו את עונם. ועוד מרצין יותר מן הקרבנות שהקרבנות בממון והיסורין בגוף ואמרו עוד נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין מה ברית האמור במלח מלח ממתקת הבשר אף ברית האמור ביסורין ממרקין כל עונותיו של אדם עכ"ל:

טעם למה שלשה מתנות שנתן הקב"ה לישראל שהם תורה א"י ועה"ב לא נתנן אלא ע"י יסורין לפי שהם נרמזים בג' אלהים מפני שהם ג' אלהים כדפי' בזוהר בראשית (דף ל"א) אמר ר' יוסי מ"ד אשר לו אלהים קרובים אליו קרובים קרוב מיבעי ליה אלא אלהים עלאה אלהים דפחד יצחק אלהים בתראה ובגיני כך קרובים וגבורות סגיאן אינון דנפקין מחד וכלהו חד עכ"ל והנה התורה נתנה באש שהוא אלהים הב' דפחד יצחק, וכן א"י הוא אלהים בתראה ומדת צדק ילין בה, וכן עה"ב שהוא אלהים עלאה ולכן צריך בהכרח שיבואו ביסורין כדי שיושפע הדין ההוא למטה ויומתק בצד החסד אחר קבלת הדין, ואמרו לא נתנה אלא ע"י יסורין שאפי' היה צדיק גמור צריך יסורין לזכות עליהם וכן מצינו שלא זכה הרשב"י אל החכמה הנפלאה אלא ע"י היסורין שנצטער במערה י"ג שנה כי אין התורה מתקיים אלא במי שממית עצמו עליה ורמזו הנרמז בתורה שנאמר שמן זית זך כתית למאור כי שמן זית זך שהיא התורה אינו מאיר אלא ע"י כתישה שהוא כתישת החומר כ"ש מי שיש לו עונות כי כדי לטהר פגם המדות העליונות ופגם נשמתו צריך לקבל יסורין כדי שיזכה לעה"ב או לזכות להתורה. וכן א' ממ"ח דברים שהתורה נקנית בהם היא בקבלת היסורין וקבלת היסורין הוא כענין ר"א בר"ש דקביל עליה יסורין, כיוצא בזה צריך האדם להצטער בסיגוף האכילה והשינה והתענוג או להתענות וכיוצא ובתנא דבי אליהו אמר שמי שיקבל היסורין ניצול מגיהנם ונכנס לג"ע, ודע כי עם היות שהיסורין הם כח הדין לאדם וכפי הנראה היה שהם נשפעים מהגבורה ואין הדבר כך כי אינם באים אלא מצד החסד כדכתיב את אשר יאהב ה' יוכיח חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר ואין אהבה אלא מצד החסד והיינו כי הנפש בתו של אע"ה וכיון שהנשמה נשפעת מצד החסד גם טהרתה מצד החסד ואם ח"ו נטמאה כמו שהיה הכהן מטהר את המצורע דכתיב ביום טהרתו והובא אל הכהן כן הנשמה נטהר ע"י אשו של גיהנם כדי שתתלבן ואח"כ עולה ע"י מיכאל שהוא הכהן העליון המקריב נשמות של צדיקים כמ"ש בזוהר (מצורע ע') ומשם תראה כי סוף הקרבת הנשמה ע"י הכהן ואפי' שתכנס בגיהנם והאש הוא המטהר אותה הכוונה היא כדי שתתלבן ותטהר כדי שיאיר בה כח החסד איר לבן שמשם נשפעה הנשמה. ונמצא בבחינה זו שחסד עושה הקב"ה עם הנשמה לרחוץ אותה מכתמיה כדי לתת לה שכר טוב והיינו דכתיב גם שם ידך תנחני לטהרת הנפש ותאחזני ימינך לתת לה שכר טוב והוא כמשל האם הרוחצת את בנה מצואתו שגומלת חסד עמו שאם תניח אותו בצואתו הוא אכזריות שיתקלקל גופו ואע"פ שהבן בוכה ומצטער הכל לטובתו וכן האב המכה את בנו ומייסרו בשבט הוא גמילות חסד שמיטב עם נשמתו כדי שלא תרד לגיהנם כי מוטב שיסבול צער קטן ולא צער גדול שהוא אשו של גיהנם שהוא תמידי יום ולילה לא ישבות צער הנשמה עד שתטהר. וכן הקב"ה בעוה"ז נפרע מן הצדיקים ומיסרין בשבט יסורין מעט כדי שלא ירדו לגיהנם ולא כן לרשעים שאם ייסרו אותן בייסורין יוסיפו פשע על פשע, ולכן למי שהקב"ה אוהבו מייסרו מעט מעט. יש שני מיני יסורין הא' הם מצד החסד והם נקראים יסורין של אהבה שפורע ממנו מעט מעט והם יסורין שאין בהם ביטול תורה ותפלה, ויש יסורים שאינם של אהבה והם אותם שיש בהם ביטול תורה ותפלה שנשפע הדין עליו כלו ביחד והוא דומה בקצת לאשו של גיהנם המטהר את הנשמה בפעם א' בלי לתת ריוח והנפשה בנתים נמצא ב' בחינות אלו הם ב' בחינות שיש במדות או כללות החסד בגבורה או גבורה בחסד ומה שהוא כללות הגבורה בחסד הם יסורין של אהבה שהחסד הוא הגובר והדין נשפע מעט מעט ומה שהוא כללות החסד בגבורה והגבורה היא הגוברת הם יסורין שאינם של אהבה אבל לעולם אין יסורין שלא ישתתף שם צד החסד לטהר וללבן כדפי' ממשל האם הרוחצת את בנה וכן כתיב אם רחץ אדנ"י את צואת בנות ציון ודקדק בזה השם שכתוב באל"ף דלי"ת ותמצא טוב טעם, נמצא כי כל המקבל עליו יסורין נעשה מרכבה לחסד כי החסד שהוא כהן נקרא איש טהור וזה כי ביסורין מטהר נשמתו ומקרבה אל החסד ומטעם זה יקרא היושב בתענית חסיד כי ע"י הרתחת חלבו ודמו המתמעט ע"י אש התענית הוא מטהר נפש ומלבנת ומקרבה אל החסד וה"ה שמקבלו עליו מעט מעט שהרי בלילה הוא אוכל וניזון משפע החסד שמשם נשפע המאכל, וכן כל יסורין שיקבל עליו האדם שלא יהיה בהם ביטול ת"ת ביטול תפלה כמו למעט במאכלו או לשבת בתענית כך שעות ביום כמו שהיה עושה ר' יוחנן שהיה אומר אהא בתענית עד שאבא לבית עד דנחסיל פרקי עד דנחסיל פרשתי, וכיוצא בזה הן יסורין של אהבה שעושה הוא בעצמו מה שראוי שיעשה הקב"ה בו מצד האהבה, אמנם יצדק בחינה זו בקבלת היסורין עליו מצד האהבה אם לא חטא כ"כ שאין עונשו לרדת לגיהנם אבל אם חטא בענין העריות וכיוצא שהוא מן הבחינה הג' שמנה ר' ישמעאל שהרי אם עבר על ל"ת צריך יסורין למרק כדכתיב ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם כי בודאי אותם היסורין בנגעים ויש בהם בעול תורה ותפלה כפי הסברא והטעם שהקב"ה נותן לו יסורין קשים מפני שאין להקב"ה אז חפץ בתורתו מאחר שנפשו מזוהמת הרבה בצואת עונותיו ובלי ספק שאם לא באו עליו יסורין ידע שהקב"ה שונאו ושומרו לפקוד הכל ביחד לגיהגם, ולכך צריך לקבל עליו יסורין קשים ואע"פ שיהיה בהם ביטול תורה ותפלה כי טוב מעט תורה בנקיון הנפש מזוהמת ריח רע העונות יותר מלהרבות תורה והנפש מליאה זוהמא ועליו כתיב ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי, וכבר יש עונות שאע"פ שאינם מן הכריתות הנזכר בתורה פי' רז"ל שהם שקולים כנגדם שהרי לשון הרע שקול כע"א וג"ע וש"ד וכן כעס השקול כע"ז והגאוה ככופר בעיקר ובלי ספק צריך לקבל עליו יסורין עד שיטהר, ומ"מ כל מה שאדם מקבל בעוה"ז אע"פ שיהיה בהם ביטול תורה ותפלה כלם הם ע"צ החסד והמעט שיקבל עליו חשוב הרבה לפניו לפי שבעוה"ז מתנהג ע"פ החסד דכתיב אמרתי עולם חסד יבנה, אמנם אחר פטירת הנשמה מהעוה"ז היא נדונת על הדין והדקדוק הגמור בלי לוותר אפי' נקודה שעוה"ב ניתן ע"י יסורין ולכן נזכר בו ב' פעמים יסורין. ודי בזה הערה למשכיל שיתעורר לבו אל התשובה וידע לטהר את נפשו מנגעים כי אין לאיש נכבד מנפשו וכל א' יודע נפשו ולכן בעוד שמאריכין לו ירפא את עצמו ברפואות התשובה אשר יתבארו בע"ה לכל עון ועון הטהרה הצריכה לו טרם החרטה אשר לא תועיל