קיצור ראשית חכמה – פרק ב

פרק ב בביאור מהות התשובה, החסיד בח"ה בשער התשובה פ"א פי' שמהות התשובה הוא התקנת האדם לעבוד הבורא ית' אחר יציאתו ממנה וחטאו בה, והיציאה מעבודת הבורא על ב' דרכים אם בעזיבת מה שצוה הבורא לעשות והתעלמותו ממנו או בעשייה מה שהזהיר מעשותו וכוון בו להמרות את בוראו, ואם תהי' יציאתו מן העבודה בחלוקה הא' בעזיבת מה שצוהו אופן תשובתו שיזדרז וירבה לעשות מכאן ולהלאה מצות ותורה וכיוצא, ואם היה שעבר על הצווי תשובתו שיתרחק האיש ההוא אל קצה האחרון עד שיחזור אל קו המצוע והדמיון בזה לאדם שתלה גופו מחמת המזון אם משום שמנע מלאכול מה שיש בו התמדת בריאותו או מפני שאכל מה שהזיקו והפסד בריאותו: לחלק הא' רפואתו הוא להרבות ממיני המזונות הראויים לטבעו, ואם יהי' חליו מפני שאכל מה שהזיקו רפואתו בהשמרו מהמזון ההוא ולהתנהג במה שהוא הפך מזגו עד שישוב אל הענין השוה ע"כ כלל דבריו: ולפי דברי הרשב"י ע"ה כפי מה שיהי' הפגם תהיה התשובה, כבר פי' בשער היראה כי החטא גורם סילוק האם העליונה מעל הבנים או סילוק האם התחתונה מעל העולמות התחתונים והכל לפי גודל הפגם כך גורם הסילוק והכוונה במלת התשובה חזרת המדרגות ותיקונם על מכונם הראשון, והמשל אל סילון המים המקלח מן המעין והמים ההם הולכים להשקות כמה גנים ופרדסים ובא א' בשטותו והוליך סילון המים אל האשפה לריק במקום שאין בו תועלת שבעל המעיין יכעוס עליו אחת שבטל להשקות גנותיו הטובות והשנית שקלקל הצנור ושברו והנמשל הוא יותר חמור בעונשו מן המשל כי החוטא מלבד מה שקלקל צנורי השפע מלבוא אל מקומם הראוי מוליכים אל מקום שהכעיס את המלך ה' צבאות והוא שהוא מוציא את הקדושה אל הטומאה מקום הצריך שיהיה יבש וחרב הוא משקה ומרוה אותו וימצא ענין זה בפרט בענין העריות ובא על הגויה וכן במוציא זרע לבטלה וכמוהו בפגם הלשון שפגם ברית הלשון חמור יותר מברית המעור.

אופן התשובה הוא לתקן הצינורות הנשברים ולהחזיר שפע אל מקומו לכל מקום ומקום כפי מה שהיה בו הפגם אם הפגם באם העליונה שגרם רעי"ה שהכניס הרע בין אותיות י"ה: תשובתו שייחד אותיות י"ה ויסלק הרע ובזה האם חוזרת על הבנים: ואם פגם בערוה ר"ע ו"ה שהכניס הרע בין אותיות ו"ה ובזה האם גולה ממקומה ושפחה כי תירש גבירתה תשובתו לסלק הרע ההוא משם ולייחד הוא"ו עם הה"א וכל זה נקרא תשובה תשוב ה"א עליונה על הבנים ותשוב ה"א לגבי יו"ד וכן תשוב אם תחתונה על הבנים התחתונים ותשוב ה"א להתייחד עם ו' ועיין בתקו' ס"ג דף צ"ח (משפטים ק"ו ויקרא ע"ב) ובזוהר בכמה מקומות כשאדם חוטא ב' המלאכים ההולכים עמו בדלים ממנו והם מתאבלים עליו וכאשר שב בתשובה הם מתנחמים כדכתיב ואשלם נחומים לו ולאביליו ואז כשחוזר נקרא חי לפי שהוא אוחז אילנ' דחיי ונקרא בעל תשובה ממש לפי שעולה במקום ששם סוד החיים והוא מקום הזווג:

צריך לידע ולהבין כי לבוש וכסוי אימא תחתונה שגם היא נקרא תשובה היא הבריאה ולפיכך הפוגם בכסא הוא מגלה אותה מלבושה ועיין בזוה' (פ' בראשית דף כג) כי אורייתא דבריאה איהי לבושא דשכינתא: וכן אימא עילאה לבושה הם שש קצוות שהיא מתלבשת בתוכם ובהיות הפגם בהם נמצא שהיא בגילוי והתשוב' לתקן המדות התחתונות שבהם היא מתכסית ואז היא תשובה שבה על הבנים. וי"א כי כל האצילות עד הכתר נקרא תשובה ולז"א בס"ה על פסוק למען ישוב ה' מחרון אפו מאן ישוב ישוב עתיקא קדישא לאיתגליא בזעירא והיינו ישוב ידו"ד דהיינו יחוד ה' באותיותיו ע"י עלת העילות ובזה ונתן לך רחמים, כי ע"י תקון מעשיו עושה הברכות העליונות שנגזלו ממקומם שישובו למקומם נמצא שעושה למעלה פועל מחודש ע"י תיקון מעשיו. השכינה נקראת אבידה כאשר היא אובדת הברכות העליונות בסבת פגם התחתונים וכן עד"ז פי' בזוהר על פסוק הצדיק אבד אבד כל אינון ברכאן, ובתקון י"א פי' אבד אבד למטרוניתא ואיתמר ביה ונהר יחרב ויבש והיינו כי כשאין המטרוניתא במקומה הברכות מסתלקות מצדיק, ועיין בזוהר פ' ואתחנן (דף רס"ו ובתקו' ע"א) פי' כמה פרטים בענין הגזילה ומשם נלמוד ענין התשובה שישנה במצות ואפי' בדקדוקי המצות כגון אם עסק בתורה כראוי אם לא ועד"ז יקיש המעיין לכל הדברים שיצדק בהם קצת הפגם צורך התשובה ויקרא בעל תשובה שאחר שהמדרגו' העליונות מקולקלות בחטאו והוא כשמשיב המים אל מקומם וראוי שיקרא בעל תשובה. אמרו שם בזוהר וז"ל ועוד מצות גזלת העני בבתיכם דא שכינתא דמאן דגזיל צלותא דאיהי צדקה לצדיק חי העולמים כלול ח"י ברכאן כאלו גזל ליה חיים דיליה דאיהי שכינתא דאיתמר בה ראה חיים עם האשה אשר אהבת וכן מאן דגרע מעונג שבת כאילו גזיל ליה שכינתיה דאיהו שבת בת יחידה והא גרם דאתגזלת מיניה בגלותא הה"ד ובפשעיכם שולחה אמכם ותיובתא מאי ניהו והשיב את הגזילה אשר גזל דיחזור שכינתא לאתרה:

או את העושק אשר עשק דא קב"ה דאיתפרש מיניה דשכינתא אתקריאת מצות עשה מסיטרא דימינא ומצות ל"ת מסיטרא דשמאלא. ותורה איתקריאת מסיטרא דעמודא דאמצעיתא וכל מאן דגזיל או עשק באורייתא ובמצות עשה ול"ת כאלו גזל שכינתא מדרעוי דקב"ה, וכן מסיטרא דיסוד חי עלמין איתקריאת מצות מילה מאן דגזל בברית ואפיק זרעא מיניה לרשו נוכראה כאלו אפיק מרשות היחוד לרשות הרבים וגרים למיהוי שכינתא נפקא מאתרהא דאיהי א"י דאיהי רשות היחיד והגלה אותה בין אומין דעלמא דאינון רה"ר ובג"ד ובפשעיכם שולחה אמכם וכו' ע"ש. הרי מוכח מהמאמר הזה שהמחויב בדבר ואינו עושהו נקרא גוזל והוא כענין עושק שכר שכיר שדומה לגזל, ועוד פי' הפסוק שפירש הרשב"י ע"ה על והשיב את הגזילה אנו יודעין מכאן מהות התשובה בין לעשה בין לל"ת שהרי אמרו כי המתרשל בין בעשה בין בל"ת בין בעסק התור' הכל הוא כאילו גזיל שכינת' מדרעוי דקב"ה וא"כ לעולם התשוב' היא להשיב השכינה לקב"ה בין דרעוי דהיינו עם היראה והאהבה, עונש העבירות ישתנה לפי ענין העבירות בין עשה לל"ת כמו שיתבאר בענין ד' חלוקי כפרה כמו שלא ישתוה בענין הגזל כי יש גוזל פרוטה ויש גוזל מנה מאתים לכן ג"כ לא ישתוה הגוזל אשת המלך מבין זרועי המלך למגלה אותה חוץ מביתה חוץ מהיכלה או מגלת אותה בין א"ה וזהו ענין תשובת המשקל כי צריך שישקול הפגם כמה היה וכך יצטער. וצריך לדעת עוד בענין התשוב' כי בכל המקומות שפי' בשער היראה שפגם העון בכלם צריך תשובה פירשנו בכלל שהפגם מגיע באצילו' ומגיע בכסא פוגם במלאכי' פוגם בעולם פוגם בגופא דאוריית' עביד ביה רשימין וכל קדישין ושכינתא מסתלקת ממנו וכן נשמתו הקדושה מסתלקת ממנו ובפרט בענין הכעס כי בהסתלק הנשמ' מסתלק השכינה ג"כ כי הנשמ' חלק ממנה כדפי' בתקונים (תקון ס"ב דף צ"ו) ומשם נראה כי בפגום האדם דיוקן נשמתו פוגם ממש בשכינה שממנה נברא צלם דיוקן הנשמה והנשמה והשכינה שניהם כאחד מסולקין ממנו ואז שולטין בו החצונים, ופי' הרשב"י ע"ה בפ' נשא (דף קכ"ב קכ"ג) כי בשרות על האדם רוח הטומא' אז נקרא מת וזהו רשעים בחייהם קרוים מתים כי כמו שיש דיוקן הקדושה שהיא השכינה שממנה השפעת הקדושה לאדם שיקיים רמ"ח מצו' שהם דיוקנא כן יש דיוקן חיצונית שורה עליו להחטיאו ובהיות האדם חוטא שורה עליו אותו הדיוקן הרע וכפי חטאו כך תתלבש בו ולכן בשובו בתחילה צריך לפשוט מעליו רוח הטומאה הזה ולעזוב אותו עזיבה עולמית וטוב לו שיכנס במקוה לפשוט מעליו רוח הטמא' הזה, ונקיש לזה ענין טבילת הגר כי כדי שיכנס אל הקדושה אם לא טבל לא עשה דבר כן הענין אל הרשע שיצא לחוץ כדי שיכנס אל הקדושה אחר שיקבל עליו שלא לשוב לעונו יטבול ולא יהא טובל ושרץ בידו: ובהיות מחזיק בתשובה ותנאי' שנבאר בע"ה מתקן כל המדרגות שבהם פגם כי כן אמרו בזוהר נשא (דף קכב) בתשוב' אתקין כלא אתקין לעילא אתקין לתתא אתקין לגרמיה אתקין לכל עלמא עכ"ל. ופי' אתקין לעילא פגם שבאצילו' אתקין לתתא העולמות שמהשכינה ולמטה הכסא והמלאכים אתקין לגרמי' הפגם שבו שמסתלק כענין המעשה שספרו בזוהר פ' אחרי מות וכן הנשמה שנסתלקה ממנו, וכן השכינה שתשוב אליו באומרו שובה אלי ואשיבה אליכם ואמר דהע"ה השיבה לי ששון ישעך ורות נדיבה תסמכני זהו דעת ר' יהודא אבל לדעת רבי יצחק תשובה שכל אדם עושה היא למטה כי אין כח בכל אדם לעשות תשובה מעולה כ"כ עד שתעלה עד למעלה כענין תשובת דהע"ה. מתוך מאמרים שהוזכרנו למעלה נבין משז"ל ביומא גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך והכונה היא כי האד' לפי מדרגת נשמתו כך יפגום במדרגות כי אם אין לו אלא נפש כל פגימתו הוא באופנים שהם בעשיה ששם שכינה שוכנת בעוה"ז וכן אם יש לו רוח פוגם יותר למעלה ובהנשמה פוגם בכסא שמשם מחצב הנשמות וחי שיש לו נשמ' דאצילות אין חטא בא ע"י וזו היא מעלת תשובה שמתקן אפי' אם עלה הפגם כ"כ עד שעלה עד הכסא, וידוע שעון ע"א אפי' במחשבה פוגם משא"כ לכל עבירות שנאמר למען תפוש את בני ישראל בלבם ובשאר העבירה נאמר און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה' והמחשבה היא הפוגמת בנשמה ובכסא ונמצא עוקר עצמו מהקדושה ונופל מרום רקיעא עד עומקא דתהומא שהוא אל אחר וכשם שהפגם בהרהור כך התקון בהרהור התשובה שהרהורי התשובה מצד הנשמה הם באים ולכן פרשו רז"ל שהמקדש את האשה ע"מ שאני צדיק אפי' היה רשע מקודשת שמא הרהר תשובה ונמצא שע"י שהרהר כרגע עלה עד כסא הכבוד להקרא צדיק גמור שמהכסא הוא מחצב הנשמות של צדיקים:

יש אופן תשובה אחרת המעולה מעשה ודבור ומחשבה שהם כנגד נפש רוח ונשמה כדפי' בש"ק פ"ד, והטעם כי היות הפגם בנפש הרוח מסתלקת מפני שאין לו כסא שבה תשרה וכיון שהרוח מסתלקת גם הנשמה מסתלקת אל הכסא נמצא שכח התשובה צריך לעולם שתעלה עד הכסא לתקן העשי' וכן אם לא פגם במעשה ופגם בדיבור הרי הרוח פגום והנשמה מסתלקת א"כ בשובו צריך לתקן רוחו ולכוין להמשיך הנשמה וכן אם פגם הנשמה היא בהרהורי מחשבתו ונמצא שפגם בעצם הכסא צריך שיעלה עד הכסא שם לתקן מה שפגם: עוד בבחינת התשובה פי' בפ' נשא ז"ל כען צריך לאהדר' על פתח התשובה וכי מכמה מינין איהו תשובה דעבדין בני נשא כלהון טבין אבל לאו כל אפייא שוין אית בר נש דאיהו רשע גמור כל ימיו ואיהו עובר על כמה פקודי, דל"ת ומתחרט ומודה עלייהו ולבתר כן לא עביד לא טב ולא ביש להאי ודאי ימחול ליה הקב"ה אבל לא יזכה לתשובה עלאה אית בר נש לבתר דיתוב מחטאין ומתכפר ליה איהו אזיל בדרך מצוה ומתעסק בכל כוחן בדחילו ורחימו דקב"ה דא זכי לתשובה תתאה דאיקרי ה' ודא הוא תשובה תתאה. ואית בר נש דלבתר דיתחרט מחובוי ועביד תשובה ומתעסק באורייתא בדחילי ורחימו דקב"ה ולא ע"מ לקבל פרס דא זכי לאות ו' דאיהו בן י"ה ועל שמיה אתקרי בינה ודא גרים דתשוב ו' לגבי ה', ולעולם לא שרי' בבר נש לא ה' ולא י' בלא דחילו ורחימו דאינון י"ה עכ"ל וכאשר תדקדק בדברי רשב"י ע"ה תמצא בדבריו מבואר מהות התשובה במה שנראה כפל לשונו באומרו אית ב"נ לבתר דייתוב מחטאיו ומתכפר ליה מה ענין ומתכפר ליה הרי כבר אמר דייתוב מחטאיו ודאי שיתכפר ליה אלא הענין הזה תלוי בד' חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש שאם עבר אל ל"ת אינו מתכפר לו עד יוה"כ שכך אמר עבר אדם על ל"ת תשובה תולה וי"כ מכפר ואם עבר על כריתות ומיתת ב"ד תשובה וי"כ תולין ויסורין ממרקין נמצא שאין מתכפר לו אלא ביסורין וכן אמרו ג"כ לקמיה ואית בר נש דמתחרט מחובות ויעבד תשובה הוא כפל אלא הוא ע"ד האמור כי צריך לעשות תשובה לכל עבירה ועבירה ולהצטער בתענית וסיגוף. ועוד אתה למד מהמאמר הנ"ל ב' דברים הא' כי תשובה העיקרות היא עסק התורה ברחימו ודחילו שע"י זוכה לתשובה עילאה וע"ז אנו אומרים בתפלתינו השיבנו אבינו לתורתיך כי הרחוק מהתורה רחוק מהקב"ה ואין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד ולכך עקר התשובה בעוסק בתורה כי התורה תלמדהו היאך ישוב לרצון קונו ושלא יכשל עוד. והב' כי קודם שיעסוק בתורה צריך שיקדים לו החרטה והתשובה וז"ש לדבתר דמתחרט מחובוי ויעביד תשובה יתעסק באורייתא הא קודם החרטה והתשובה אין תורתו רצוי' ומקובלת כאמרו ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי. וכן כל אשר בו מום לא יקרב ואם זה בצואת עונותיו מסריח היאך יתקרב לפני המלך אדרבה המלך יתרחק ולזה כיון החסיד ר' יהודא בר אלעאי ע"ה באמרו אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו פי' שהעוסק בה נקי מהחטא ועון שאז המלך משתעשע בו ובתורתו וזו היתה מעלת הראשונים שהיתה תורתם רצויה כ"כ שהיו פטורים אפילו מן התפלה מפני שהיתה התורה שלהם נקיה אבל מי שהוא מלא מסרחון צואת עונותיו אין תורתו נחת לבוראו והטעם כי בעסק התורה האדם מושך השכינה עליו ובהיותו נקיה מחטא מצאה השכינה כסא ומושב שבו תשב ותנוח כדמיון האדם היושב בכסא מתוקן כראוי שהכסא ההוא נחת רוח הוא לו כן צריכה התורה נקיה כסא מתוקן למשוך השכינה שתשרה בו אבל בהיות האדם מלוכלך בכתמי עונותיו אין התורה שורה בו כי אין בו כסא לשרות לא התורה ולא השכינה כי כל חטא יהיה קוץ מכאיב וסלון ממאיר לישב על הכסא ולכן קודם צריך שירחץ צואת עונותיו בתשובה מעולה ואח"כ יעסוק בתורה ויקח דמיון מהדין הנזכר בגמ' כי. במקום שיש ריח רע אסור לעסוק בתורה ובתפלה, וצריך להרחיק ד' אמות ממקום שכלה הריח כן הדבר לעוסק בתורה וטומאת צואת עונותיו עליו כי כל הקדושים העליונים מתרחקים וכן נודע שהעונות נקראים צואה דכתיב אם רחץ ד' את צואת בנות ציון וראי' מדואג ואחיתופל כי אע"פ שהיו חכמים גדולים מ"מ נפרדו מן העולם, ועיקר התורה היא התשובה והמעשה ות"ח אם חטא ענשו גדול משל עם הארץ כמשז"ל והגד לעמי פשעם אלו ת"ח שאפי' שגגות נעשות להם כזדונות:

ובזה נכלל הפרק הזה