קיצור ראשית חכמה – פרק טו

פרק טו בפרק זה יתבאר כמה פרעי דברים יעשה הירא כדי שיהא ניכר בו היראה ודרך כלל הוא ליזהר בכל הדברים שיהיה בהם כבוד ה' ויחס לכבוד עם היראה הוא מפני שמצינו בענין היראה ב' בחינות הא' היראה מצד לא תעשה כמ"ש בתקונים דחילו דילה בפיקודין דל"ת וסתם יראה היא זו שלא לעבור על מצות המלך ויש יראה לקיים מצות עשה כמ"ש אשרי כל ירא ה' ואומר אשרי איש וגו' במצותיו חפץ מאוד כי אם צוה שיעשה מצותו והוא בטל ונמנע מלקיים מצות המלך הוא נענש וזה ודאי הוא דרך השכל וכן דרך הכבוד שאנו חייבים לכבד את יוצרנו ויש בו ב' בחינות הא' לכבדו מפני יראתו ומצד זה ימנע עצמו מלעשות הפך רצונו וזהו בחינת ל"ת והב' לכבדו כדי לעשות רצונו ומצותיו וסתם כבוד הוא בבחינת עשה וכיון שמצינו כבוד מחמת היראה ראינו לבאר תנאי הכבוד שאנו מחויבים לכבד ליוצרנו ובזה יוכר שאנו יריאים ממנו, א' שאנו חייבים לכבד את שמו הגדול ובכבוד שמו אנו מכבדים אותו כי הוא ושמו הכל דבר א' וכבוד שמו היינו שם יהו"ה ושאר השמות ששם יהו"ה הוא המקור להם וצריך לנהוג בהם כבוד אם שלא לזורקן ולא למוחקן שהמוחק שם משמות הקדושים עובר בלאו, ולא מבעיא בכבוד יהו"ה אלא אפי' בתשמישי קדושה צריך לנהוג בהם כבוד והטעם כיון ששרתה הקדושה והארה העליונה באותיות ההם הקדושה מתפשטת בכל הענפים ההם וצריך לנהוג בהם כבוד והיינו טעם שתשמישי קדושה צריכין גניזה וזהו טעם לכבד ס"ת שצריך לקום מפניו ולהלבישו מפה יפה ומפאת בחינה זו צריך לנהוג כבוד בכל כתב מרובעת אע"פ שלא נכתב בקדושה, והטעם כיון שבאותיות האלו בדמות כ"ב צורות קדושות שבהן נבראו כל העולמות והאותיות התחתונות מורים על הצורות השכליות הדביקות באלהות ראוי לכבדם ואם מצאם בשוק או בשאר מקומות המבוזים שיגנוז במקום הראוי, טוב להזהר שאם היה קורא והוצרך להפסיק מאיזו סבה שיהיה שיסתום הספר או יכסהו מפני כבוד התורה שאם יהיה מגולה שמא יפול עליו איזה לכלוך כמו שיקרה דבר זה פעמים הרבה, כתב הר"י ן' שושן על המשנה כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות הטעם שיכיר בדעתו מעלתה ואת יקר תפארת גדולתה כי לא יערכנה זהב וזכוכית ויסבור כי נקרא' עוזו שנא' אתה וארון עוזך ויזהר אזהרה גדולה בכבוד עצמה וכבוד חכמים וכבוד ספריה, כבוד עצמה כיצד לעסוק בה תמיד בנפש שוקקה ויזהר בה אזהרה יתירה בכבוד עצמה שיהיה נקי וידיו נקיים והמקום שלא יהיה שם טנופת וריב לי עם המתחסדים שקוראים הזמירות בשווקים וברחובות מבלי שיקפידו אם יש שם טנופת ואם ישיבוני איך יתכן לצאת מביתו לבית הכנסת מבלי תורה יהרהר ודי לו ועוד ידעו ויכירו כי המושך עצמו מהעבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה והיא מצוה גדולה ורמה בהזדעזע כל גופו ואיבריו קודם שיזכור את ה' ויביט אם הוא במקום הראוי והוא מקיים מצות את ה' אלהיך תירא וכתיב וייראני ומפני שמי נחת הוא, וכשהוא אומר ברוך אלקי' שבראנו לכבודו והבדלנו מן התועים יאמר אותו בישוב וכוונה רצויה כאדם שראה כבשן האש, וכן יעשה כשיברך בצבור ויקשיב הש"ץ כשקורא בתורה כמ"ש כי המכוון באוך שעה ותהיינה אזניו קשובות ועיני שכלו פקוחות כשקורא בתורה כמ"ש בס"ה כי המכוון באותה ותהיינה אזניו קשובות ועיני שכלו פקוחות מעלין לו כאילו קבל מהר סיני וכמו שלא היה שם כי אם קול א' כן ראוי שיהיה עתה. כבוד חכמים כיצד שינהוג בהם כבוד גדול ומוראם כמורא שמים שירא אותם כראות פני אלהים ר"ל כראות פני מלך ושופטיו ושוטריו, כבוד ספרים כיצד צריך להנאות ספריו וינחם ויכניסם ממקום הנבחר שבביתו ויכסה אותם בטלית וכמו שעושים תחבולות ותולין נסרין באויר להניח עליהם אוכלין לשמור אותם מן העכברים ומן החתולים יעשה ג"כ לשמור כבוד שמים וכשהוא מטלטלם לא יטלטלם כשאר כלים כי אם דרך צניעות וכבוד כמטלטל בגדי המלך בפני המלך ולא יגע בהם כ"א בידים נקיות דברים אלו מסורים בלב וירא אלהים יצא את כולם ע"כ. ולפיכך אז"ל שאסור לת"ח לעמוד במקום הטנופת שא"א לו בלא תורה ובכל מקום מותר להרהר חוץ מבית המרחץ ומבית הכסא ובספר החסידים כתבו שבבית הכסא יחשוב האדם בהוצאותיו והוצאת הבית מה שהוא צריך או ירגיל עצמו בחשבונות. עוד צריך ליזהר בכבוד השם שלא יתחלל ש"ש ע"י כמשז"ל ת"ר בזמן שאדם קורא ושנה ומשמש ת"ח ודבורו בנחת עם הבריות ומקחו ומתנו בשוק נאה נושא ונותן באמונה מה הבריות אומרים עליו אשרי איש פלוני שלמד תורה אשרי אביו ואשרי רבו שלמדוהו תורה אוי להם לבני אדם שלא למדו תורה פלוני שלמד תורה ראיתם כמה יפים דרכיו וכמה מתוקנים מעשיו ועא"ה ויאמר לו עבדי אתה וגו', ובזמן שאדם קורא ושונה ואין דבורו בנחת עם הבריות אומרים להפך, צריך להרחיק מכל דבר שיש בו חלול ה' כי העון חלול השם אין כח בתשובה לכפר אלא המיתה מכפרת ובזוהר פנחס (דף ר"א) אמר שהנידון בר"ה תחלה הוא מי שאינו זהיר בכבוד ה' ומצינו שויתר הקב"ה על ע"א ולא ויתר על חלול ה':

עוד בחינה ב' בענין הכבוד והוא שצריך ליזהר שלא לכבד שום אדם ואשה קודם שיכבד להקב"ה וכמוהו משאז"ל שאסור להקדים שלום לחבירו קודם שיתפלל במשכים לפתחו. ועוד יזהר שלא יכבד שום אדם שיהי' כבודו יותר מכבוד המקום עוד בחינה אחרת והיא כבד את המקום כמו שהוא מכבד את בני אדם אותם שהוא חייב בכבודם כענין המלכים והנכבדים עוד ליזהר בכבוד נשמתו יותר מכבוד גופו ומצינו שהנשמה נקרא כבוד כי כיון שהנשמה חלק ממנו ותברך המכבד ע"י התורה ותיקון המצות ומעשים טובים מכבד הקב"ה והגוף הנברא מטפה סרוחה הוא חלק העוה"ז חלק בני אדם והגוף סוף כלה ואבד למו ומי שכל טוב העוה"ז ישובו להפסד וכליון מפני שנמשכו מעור הנחש וקליפתו נמצא המכבד גופו יותר מנשמתו כמו המכבד לבני אדם יותר מהקב"ה ולכן יזהר בכבוד נשמתו יותר מכבוד גופו, ולא יתן הראשית לגופו אלא בתחלה יתקן כבוד נשמתו ואח"כ גופו ולפיכך אז"ל שאסור לאכול קודם שיתפלל וכן קודם שיאכל יעסוק בתורה כי בזכות זה יצליח בעסקיו ובמלאכתו וכן מכל עניני העולם שאדם מכבד את עצמו יקח הוכחה לכבד את נשמתו נמצא שכמו שאדם מכבד גופו לרדוף אחר הכסף והזהב ואלו יאמרו לו תלך למקום פלוני שם תרויח כך וכך מעות לא יניח מלהשתדל בחריצות וזריזות כן ישתדל בחריצות וזריזות אחר כבוד התורה שהוא כבוד לנשמתו שאין כבוד בע"ה אליבא התורה שנא' כבוד חכמים ינחלו. וכן כמו שהוא מכבד גופו בלבושים נאים יתקן נפשו במצות נאות טלית נאה ותפלין נאים עוד יש בחינה אחרת והוא כי כמו שהגוף הזה מתכבד בבני אדם כשהלבושים נאים והם בל כתם וכיוצא כן הנשמה אין מכבדים אותה בעוה"ב אלא בעבור לבושה שהם איברי הגוף בהיותם נאים ע"י תיקון המצוה והם נאים ג"כ בלי כתמי העונות ובלי שום פגם ע"י כך יומשך כבוד לנשמה אבל אם יחסר א' מאלה אין כבוד לשכינה. עוד יש בחינה אחרת והוא שלא יחשוב עצמו במקום שיש כבוד ה', ומסוג הכבוד הזה לכבד ב"ה ובית המדרש שב"ה הוא מקום שהשכינה הנקראת כבוד שורה שם ונודע שב"ה נקרא מקדש מעט ולכן צריך לכבד ולרבץ ולהסיר ממנו כל עפר ולכלוך וכיוצא בדרך שמכבדין בית המלך ואמר בספר חסידים על זקנו של רש"י שהי' מכבד את מקום הארון שבו ס"ת בזקנו, עוד מענין ב"ה ראוי ליזהר שכשיצא מב"ה שלא יצא ואחוריו להיכל שבו ס"ת אלא יחזיר פניו לארון וכן בירידתו מהתיבה שבו ס"ת. ועוד יזהר שלא ירוק בו אם אפשר לו ואם א"א לו שהוא מוטבע בכך ירוק בדרך צנעה תחת מלבושיו וישפשף הרוק ברגליו ובשבת יכסה ברגליו ולא ישפשף אלא אם הוא רצפה והיותר טוב מהכל שיהיה לו בגד מיוחד לקנח רוקו שלא יוציא הרוק מפיו באויר ב"ה ובזה ימלט מדין חשבון שאמר הרק בפני חבירו ונמאס שהיא נענש וכן מדרך המלכים שאין אחד מהשרים רוקק בחבירו כ"ש בביתו, כללו של דבר לדברי היראה יהיה מורא שמים עליכם כמורא ב"ו. עוד מענין כבוד ב"ה שלא ירים קולו בתוכו לקרא לשום אדם וכיוצא שמדרך היושבים בבית המלך שאין מגביהים קולם בפניו אלא קולם בחשאי כי מלא כ"ה מאור כבוד ה' ואע"פ שאין אנו רואים דבר צריך להאמין זה באמונה שלימה וראוי שנקח ק"ו לכבוד ב"ה מכבוד שאנו עושים לזקנים כי כבוד הזקנים הוא כמ"ש כי מאן חמי דיקנה עלאה קדישא וכו' דלאו אכסיף מיניה ועאכ"ו מאן יחמי יקירותא דשכינתא שנק' כבוד דלא יכסוף וא"ת שאינה נראית א"כ אתה מחוסר אמנה והרי כעין זה אמר בזוהר שהפותח עיניו בשעה שהוא מתפלל תפלת י"ח שהוא מזלזל בשכינתא שאין לו מורא מהשכינה ומזה נלמוד לשאר קדושות שבב"ה, וכשם שאדם חייב לנהוג כבוד בב"ה מפני קדושתו כן ראוי לנהוג קדושה בבה"מ שהדין הוא שקדושת בה"מ יתירה על קדושת ב"ה וכן ראוי לנהוג כבוד במזוזה מפני כבוד קדושת השם אשר בה ולא ישפוך מים עכורים לפני המזוזה הנמנע מלעשות כבוד המקום בשביל כבוד העוה"ז הוא נענש ועליו כתוב מה תעשו ליום פקודה כו', עוד בחינה ו' בענין הכבוד הוא מש"ה כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו ונתבאר בזוהר ובתיקונים בכמה בחינות האחד בענין התפלה שצריך לכוון בה ע"ד הסוד ועיין פ' וילך (דף רפ"ה) וכיוצא בבחינה זו מש"ה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממנו ופי' כי המדות העליונות כבוד הוא ע"י הארת הנשמה העליונה נשמה לכל הנשמות ולכן בהיות דבק במחשבת לבו הוא דבק בפנימיות וגורם שהמחשבה תתפשט בתוך המדות וע"י תתפשט א"ס וכ"ע ונעשה כל המדות א' אבל אם הלב אינו שם נמצא הדברים כגוף בלא נשמה והם כמו כלים נשברים שאין בהם תוכיות, עוד שם הרשב"י א"ר יהודה ובוזי יקלו מאן דלא ידע לאוקיר שמא דמארי ולא אתכוון באמן דתנינן גדול העונה אמן יותר מן המברך. וע"ש עונשו של מי שאינו מכוון בברכות לענות אמן וכלל היוצא מכלל המאמר בין שיהיה הכוונה לענות אמן ע"ד הפשוט בין שיהיה ע"ד הסוד שהוא היותר נראה, צריך ליזהר שלא לדבר בחזרת ש"ץ י"ח ברכות מפני שהם ברכות סמוכות זו לזו ואם ידבר בעניניו יטריד דעתו ולא יוכל לכוון באמן ופי' לפי הפשט וכן כל ברכה וברכה משאר הברכות לא ישיח מתחלת הברכות עד סופו כדי שיכוון באמן כראוי ומלבד זה צריך ליזהר בחזרת ש"ץ י"ח ברכות שהוא פגם גדול. עוד מענין כבוד ה' אע"פ שלא נזכר כבוד הוא לקום לענות אמן יהא שמיה רבא וברכו וזה נתבאר בירושלמי קום כי דבר ה' אליך מכאן א"ר אלעזר כד ענו אמן יהא שמיה רבא וכל דבר שבקדושה בעי למיקם ארגלוי עכ"ל. עוד מענין כבוד אזהרה לכותב את השם שיכוון בו כראוי והרבה החמיר הרשב"י ע"ה בפ' אחרי מות (דף ס"ה) בזה הענין, עוד מענין כבוד ה' מ"ש הרשב"י שישראל שאינו קם לעסוק בתורה מחצות לילה ואילך הוא מבטל כבוד ה' ונקרא נזוף. עוד ליזהר שלא לדבר שיחת חול בב"ה, ועוד יש בחינה אחרת והוא מש"ה זובח תודה יכבדנני ואז"ל הזובח יצרו ומתודה כאלו כבדו להקב"ה בב' עולמות. עוד נמצא בחינה אחרת והוא מש"ה על כן באורים כבדו את ה' והוא להדליק נרות בבתי כנסיות בשבת ובי"ט כי הם חביבים לפניו ית' ואמר במדרש שעובד אדום נתברך בשביל שכבד הארון שהיה מדליק נר א' שחרית נר א' ערבית, עוד נמצא בחינה אחרת והוא בענין הצדקה אמר שהע"ה ומכבדו חונן אביון והטעם כי העניים והאביונים הם מאנין תבירין דילה והשכינה דרה בהם כמ"ש מרום וקדוש אשכון וכו' ואת דכא וכו' ולכן המכבד לעניים בממונו מכבד לשכינתו, ויש עוד בחי' בענין כבוד אב ואם וצריך ליזהר בכבוד הזקנים כמ"ש ונגד זקניו כבוד ובהרבה מצינו שהקב"ה חולק כבוד לזקנים ויש מחלוקת אם דוקא לזקן חכם או לכולם בכלל. כמו שאנו מצווים לכבד התורה ולומדיה כך צריך ליזהר שלא לכבד את הרשעים שנאמר אמרתי כבד אכבדך והנה מנעך ה' מכבוד, והטעם כי מה שאנו מצווים לכבד לומדי התורה וזקנים מפני שאור כבוד ה' שופע בהם והמכבדם כמכבד את ה' אבל הרשע כיון שהוא מסולק מהקדושה אין לכבדו אלא אדרבה מצוה לשנוא אותו ולבזותו כדי להכניע הקליפה כמ"ש דהע"ה הלא משנאיך ה' אשנא ולכך ראוי ליזהר שלא לתת שלום לאדם רשע, עוד יש בחינה אחרת בכלל הכבוד ליזהר מכל דבר שיש בזוי כבוד ית' כי הפך הכבוד הוא הבזוי וקלון כאומרו כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו, ועוד יש בחינה אחרת והוא לכבוד קונו בהלל ובשבח כמש"ה ובהיכלו כולו אומר כבוד ראיתי לבאר קצת פסוקי היראה אשר בתורה ובנביאים וכתובים הנוגעים למעשה היראה הראשונה בתורה בחטא אדה"ר הוא ואירא כי עירום אנכי ואחבא והענין כי אדם הראשון קודם חטאו היה מלבושו כתנות אור ואחר חטאו הוסר ונפשט האור העליון ממנו ונתגשם ונתלבש בכתנות עור וזהו ואירא נתירא כי ראה עצמו ערום מהאור העליון וכן כל אדם צריך שיהיה בחינת היראה הזו שלא יגרום בעונו שתסתלק השכינה ממנו כי ע"י עסק התורה והמצוה האדם מושך עליו אור השכינה ואם ח"ו חוטא מסתלקת ונשאר ערום וזו בחינה אחרת בענין יראת חטא:

עוד צריך ליזהר ביראת ה' כל היום שנא' כי ביראת ה' כל היום, והמזכיר לאדם היראה הוא שיהיה בתפילין כל היום אם הוא אפשר לו או לפחות בשעות שהוא עוסק בתורה שהוא פנוי מעסקי העולם, וילמד ממה שצוה הקב"ה למלך והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו ואז"ל שלעולם היה ס"ת עמו ולכך היה מוזהר לו היראה, וכיון שא"א בס"ת שלא נצטוינו בו ראוי לקיים התפילין ולכך החכמים הראשונים היו זהירין בתפילין כל היום והנה בודאי המזכיר לאום היראה הוא עסק התורה שהרי אמר אין בור ירא חטא ומכאן תראה כמה חיוב מוטל עלינו לעסוק בתורה וממנה יתעורר יראת ה' שהיא נקראת יראת ה', וכל מציאות ס"ת ותפילין הוא להזכיר לעסק התורה בתמידות שנא' למען תהיה תורת ה' בפיך וגו': עוד צריך להיות מצוי בב"ה אם לתפילה ואם לעסק התורה אם אפשר שהבא לב"ה נקרא ירא את ה' שנא' מי בהם ירא ה' שומע בקול עבדו וגו' וזה נאמר על מי שרגיל לבא לב"ה ויום א' לא בא ועיין בזוהר בלק והטעם שנקרא ירא ה' הבא לב"ה מפני שב"ה הוא מקדש מעט שעליו נאמר ומקדשי תיראו ועוד מקום היראה מחמת הדין הוא בב"ה ששם שורה אש נוגה על ראשיהם של ישראל, צריך להתקרב לכל מי שהוא ירא ה' ולהתרחק ממי שאינו ירא את ה' ואפי' מלדבר עמו דרך חבר, עוד ביאר הנביא ישעיה ע"ה באומר ותהיה יראתם אותי מצות אנשים מלומדה נראה שצריך האדם לחקור ולידע באמיתות למי הוא עובד ולמי הוא ירא כענין מה שצוה דהע"ה לשלמה בנו דע את אלהי אביך ועבדהו והטעם כי העובד דרך מצות אנשים מלומדה פעם יעשה ופעם לא יעשה ואין לבו תקוע באמונה ואם יבא כותי או אחר כמוהו ויסתור לו אמונתו מכח ראיות וקשיות אפשר שינוצח אמנם העובד בידיעת לבו לא ינוצח בשום פנים והעונש העובד מצות אנשים מלומדה ביאר הנביא אח"כ באומרו לכן הנני יוסף להפליא העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו וגו'. צריך ג"כ ליזהר באמירת תפלתו וברכותיו שיהיו בכוונה שלא יהיה מצות אנשים מלומדה ואמר בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממנו ואמר בספר החסידים מעשה באדם אחד שמת לפני זמנו כמה שנים לאחר שנים הרבה נתגלה בחלום לאחד מקרוביו שאל לו איך אתה נוהג בעולם שאתה שם א"ל בכל יום דנים אותי על שלא הייתי מדקדק בברכת המוציא וברכת הפירות וברכת המזון בכוונת הלב ואומרים להנאתך נתכוונת. עוד ממעלות היראה הוא בעוה"ב מה רב טובך אשר צפנת ליריאך ובעולם הזה בהיותו מושגח בעינא פקיחא עינא דאריך אנפין דכתיב הנה עין ה' אל יריאיו וגו' והירא גורם כפיית הדינין, וגורמת תוספת חיים ובזה נכלל הפרק והשער הזה: שער האהבה