קיצור ראשית חכמה – פרק ה'

פרק ה' כמה צריך האדם להתרחק מפתוי יצה"ר מצד הפגם שמגיע למעלה בשכינה ובס"ה הזוהר תאנא על תלת מילין מתעכבי ישראל בגלותא על דעבדין קלנא בשכינתא בגלותא ומהדרי אנפייהו מן שכינתא ועל דמסאבי גרמייהו קמי שכינתא ובענין הפגם יש ד' בחינות*) בחינה ב' וג' בענין הפגם הוא והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר והענין כי בהיות האדם פוגם למעלה הוא מחשיך האור ההוא בבחינת אותו האבר שבו פגם והרחמים מסתלקים משם והדין הווה ולכן צריך להשפיע הפגם ההוא למטה אם בהשפיע לו יסורין בגופו או בממונו או תהיה החשך והדין ההוא שמור להשפיע בנשמתו ע"י שתכנס באור גיהנם ושם תתלבן ותקבל כל הדין ההוא בשיעור מה שפגם וזהו וכאשר יתן מום באדם העליון כן ינתן בו.. והנה כדי לעורר לאדם ושישוב בתשובה מטמאים אותו ונותנים בו פגם מצד הערוה והפגם שפגם בדבר שהיא השכינה וזהו שאמר לא יראה בך פי' לא יתראה בגופך הפגם והערוה שפגמת בדבר אלא והיה מחניך קדוש שיהיה כל רמ"ח איבריו קדוש פי' כולם מיוחדים כאחד עד שנוכל לומר בהם שכולם אבר אחד קדוש, והענין כי בהיות האדם פגום אפי' באבר אחד נחשב כאלו פגם בכל הקומה כולה כי כל רמ"ח איברים מתייחדים כא' ולכן אפי' שלא חטא אלא באבר א' מטמאין אותו כל רמ"ח איבריו וכן לענין והיה מחניך קדוש מקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה כי אפי' שלא קדש אלא אבר א' כל הרמ"ח איברים שהם מחניך לשון רבים מתקדשים בקדושה עליונה, הפגם הד' הוא ושב מאחריך כי דרך הנכונה**) ללכת לפני האדם לשמרו ודרך האדם ללכת אחרי השכינה כמ"ש אחרי ה' אלהיכם תלכו ובהיות האדם פוגם היא מסתלקת מלפניו ושב לאחוריו כי השכינה מסתלקת ממנו כי אינה שורה במקום פגום, מה שאמרנו למעלה שעל ג' דברים מעכבא ישראל בגלותא פי' מעכבא מפני שלא נגזר גלות שכינה אלא אלף שנה שנא' נתנני שוממה כל היום דוה הא' על דעבדין קלנא בשכינתא בגלותא פי' שהם מחללין את ה' כמו שאמר

*) בד"א כתוב כאן: "הא' כשישראל חוטאים מחלישים כח השכינה לפני הע' שרים ועל זה מתרעמת השכינה שמוני נוטרה את הכרמים וגו' ובהיות האדם פוגם אינה מצלת אלא אדרבה ח"ו נאמר בה ציר ילדך תשי. **) בד"א כתוב כאן: השכינה. באמרם עם ה' אלה ומארצו יצאו וכשישראל עושים דבר שיש בו חלול ה' אין לך קלון גדול מזה לשכינה והוא משל לאב שיש לו בן והבן עושה לבריות דברים שאינם כראוי שאומרים הבריות ארור שה ילד ארור שזה גדל הרי זה דבר כולל בכל האומה ובפרט לכל א' מישראל העובר על שצוהו הקב"ה גורם למעלה קלון לשכינה שהרי הכתוב אומר ובפשעכם שולחה אמכם, ובהיות האדם מוסיף פשע מוסיף גלות וגירושין שאומרים למעלה ראו האם מה בנים גדלה ראויה היא ח"ו שתהיה מגורשת חוץ להיכל הואיל ולא יסרה את בנה שיהיה הגון, ועוד קלנא דשכינתא הוא שאינם נוהגים בה הכבוד הראוי לה במצות עשה ועוברים על ל"ת, והנה בכל הדברים שאדם חייב בכבוד אב ואם התחתונים חייב בכבוד אב ואם העליונים וכמו שהוזהר שלא להקל בכבוד אב ואם התחתונים וקאי בארור שנא' ארור מקלה כך צריך ליזהר שלא יקל בכבוד אב ואם העליונים וליזהר מכל הנוגע לכבודם ומסוג זה נראה שצריך ליזהר במ"ש הרשב"י פ' תרומה (דף קל"א) שהמדבר בבה"כ מנהיג קלנא בתיקונא עילאה דלעילא, הב' ומהדרי אנפייהו מן שכינתא יש בו כולל ופרטי. הכולל הוא כאלו הרשעים שהם חוזרים והופכים פניהם מן השכינה אומרים בפיהם שאין רוצים להיות להם חלק באלהי ישראל, ופרטי הוא הפוסק ד"ת על דברים בעלים מפני שהעוסק בתורה פניו כנגד השכינה כמו שדרשו רז"ל בפסוק שפכי כמים לבך נכח פני ה' והוא פוסק נמצא הופך פניו מן השכינה, כיוצא בזה המתפלל ובאמצע פוסק אפי' הוא בזמירות בפרט אם הוא בתפילה י"ח בחשאי ובאמצע תפלתו מחזיר פניו להסתכל כאן וכאן בצרכי עצמו ודאי נוגע בכבוד השכינה. הג' ועל דמסאבי גרמייהו קמי שכינתא צריך ליזהר על זה מכל דבר שנזכר בתורה טומאה בפי' כטומאת המאכלים טומאת העריות טומאת נגעים טומאת ע"א ובכלל מי שכועס שנא' שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו וגו'. גם צריך ליזהר מטומאת הוצאת זרע לבטלה שעון זה פוגם בשכינה, עוד יש טומאה אחרת אע"פ שלא נזכרה טומאה בתורה בפירוש והוא המשמש באשתו שלא כדרכה והחמירו בזוהר פ' פקודי (דף רנ"ט) מאן דשמיש ערסיה מאחורא מכחיש תקונא דאסתכלותא אנפין באנפין וכו', עיקר היראה הוא שלא יעבור על ל"ת ויתן מקום לחיצוני לפגום ולפרוץ גדר ליכנס פנימה: