קיצור ראשית חכמה – פרק ד'

פרק ד' פרק זה יהיה בביאור כמה בחינות הם בענין יראת חטא, ראשונה צריך לירא שלא לבוא לידי שום חסא אפי' שוגג והטעם מפני היות הנפש הוי"ה דקה ורוחנית אצולה ממקום גבוה כל דבר שיפגום האדם אפי' שוגג מחשיך הנפש והיא כמשל השופך על בגדיו הלבנים והנקיים קיתון של שמן או של דיו אפי' שוגג שהכתם מחשיך הבגד ההוא וע"ז אמר שהע"ה בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך לא יחסר ולכך הכתוב מתמיה ואמר נפש כי תחטא מהו בשגגה מכל מצות ללמדך שכל החוטא בשוגג כאלו עבר על מצות ה' והאדם שחוטא נענש מב' פנים הא' מפני היות נפשו רוחניות בן מלך והיה ראוי שיסתכל בכבוד המלך העליון ואפי' אם חטא בשוגג נענש כאלו עבר במזיד מפני ששגגת תלמוד עולה זדון, והעובר על מצוה א' כאלו עובר על כל רמ"ח מ"ע לפי שכולם כלולים זה מזה והיינו וכי תשגו ולא תעשו אח כל המצות, יראת ה' ולא יראת אלהים הכוונה לפי שהיא יונקת מעומק טוב ומעומק רע שהם החסד והדין וביד תארם הבחירה ואם האדם זוכה במעשיו מתדבק בטוב שהוא שם יהו"ה עץ החיים שהוא צד החסד והרחמים דהיינו טוב יהו"ה לכל ורחמיו וכו' ופעולת יהו"ה טוב במ"ק ואם אינו זוכה מתדבק ברע שהוא המות והם הקליפות החיצוניות וכפי מעשיו בעוה"ז כן נתדבק נפשו אחר מיתתו כי האדם מורכב מטוב ורע הם יצה"ט ויצה"ר, ואם האדם זוכה להכניע יצה"ר שבו גורם הכנעת הדינים והקליפות וגורם המשכת הטוב עליו כי צריך להגביה יצה"ט על יצה"ר ואם ח"ו עושה בהפך פוגם בשרשים העליונים ומונע הברכות והשפע לירד בעוה"ז, ולכן צריך לירא מעולם שלא יפגום עצמו דהיינו בנשמתו העדר האור העליון ממנה, הקליפה שהיא צד הרע היא כמו קליפת האגוז והטוב הצפון הוא מוח האגוז ולכן צריך כדי לזכות לירא את ה' ההוא הטוב הצפון לשבר ולכתת הערלה שהוא הרע והקליפה ושיתרחק ממנו כ"כ עד שיהיה שנאוי ומאוס להתקרב אצלו כמו שצריך לשבר האגוז כדי לאכול התוך הטוב וכמו שיש לאגוז ג' קליפות כן צריך להתרחק מג' קליפות שהוא הגאוה כי הוא שורש לכל המדות הרעות, ב' כנגד קליפת האגוז הקשה הוא היות לאדם קושי עורף, ג' הוא הרתחת האדם בכעס ולדבק קשות להרתיח עצמו באש היצה"ר לעשות עבירה וכשאדם פורש עצמו מתענוגי העולם שכולם נמשכים מקליפות ערלת הנחש ויצה"ר מכניע הצד ההוא וכן כשהוא נזהר שלא לעבור על ל"ת שבתורה שכל הפורץ גדר מל"ת גרם לנחש רע שיכנס פנימה בהיכלי קודש: