קיצור ראשית חכמה – פרק ו', קטע 2

ז' אחר שביארנו בפרקים הקודמים דרכי הענוה צריך לבאר בפ' זה כמה מדות יש בבעלי הגאוה שכולם שנואות לפני המקום כדי שיתרחק האדם וישתלם במדת הענוה כראוי, המדה הראשונה שיטעה היצר לאדם הוא שיתקן בגדיו ויסלסל בשערו וכיוצא ומראה שאין בזה עבירה ולא ידע שמזה ימשכהו אל מדת הגאוה שאם יבזוהו יאמר בלבו לאדם נכבד כמוני מבזים, וכן פי' בזוהר וישב שתחלת תפיסת היצר לאדם הוא בתיקון מלבושיו ע"ש על הפסוק ותתפשהו בבגדו ובפ' וישלח (דף רס"ו), עוד ממדות הגאוה העתיק בס' בית מדות ז"ל ט"ו דברים נאמרו בת"ח נאה בביתו חסיד בשבתו ערום בדעת פקח במעשיו ומכיר את מקומו ושמח בחלקו ואינו מחזיק טובה לעצמו ומרבה להטיב שואל ומשיב שומע ומשיב על כל פרק דבר הולך אצל ת"ח ולומד ע"מ לעשות ת"ח צריך שיהיה צנוע באכילה ובשתיה לא יאכל מעומד ולא ישתה מעוטף ולא יקנח את הקערה ולא ילקלק באצבעותיו ולא יגהק בפני חבירו ויהיה צנוע ברחיצה ובסיכה ובעטיפתו ובהליכתו ובקולו ובמעשיו הטובים וכל מי שהוא יכול ללמוד תורה ואינו לומד עליו הכתוב אומר כה אמר ה' מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי וגו' הרוחץ מנעליו ויוצא לשוק הרי זה מגסי הרוח סנטירו לצדדיו וכובעו מאחוריו ירכתו על חברתה ורצועות תפלין בידו ומחזירן כשהוא הולך בשוק הרי זה מגסי הרוח, וכל גסי הרוח נדמו לע"א שנ' ולא תביא תועבה אל ביתך ולהלן הוא אומר תועבת ה' כל גבה לב. עוד לתשלום קניית מדת הענוה צריך להתרחק מקנאה ותאוה וכבוד שהם מוציאים את האדם מן העוה"ז והעוה"ב ובפרט הקנאה כי היא ענף מהכעס ומי שמדה הזאת מתגברת עליו הוא מגונה כי הקנאה הזאת תביאהו לידי חמוד והאדם אשר החמדה מתגברת עליו הוא קרוב לעבור י' הדברות כי מעשה הי' באיש אחד והיה לו שכן רשע והיה כותל מפסיק ביניהם והיה הרשע חומד את אשתו וקצת מחפציו יום א' ערב שבת שמע שהיה האיש אומר לאשתו אני רוצה לצאת בסחורה וכן עשה ומה עשה אותו רשע הלך בליל שבת ושבר הכותל שהיה מפסיק ביניהם ועבר על זכור את יום השבת לקדשו והלך ואנס אח האשה שהיה חומד ושכב עמה ועבר על תנאף ואח"כ שהתחיל לגזול את הממון צעקה האשה ועמד עליה והרגה ועבר על לא תרצח וכשגנב וגזל מה שחמד הרי עבר על לא תגנוב ולא תחמוד למחר באו אביו ואמו והוכיחו אותו עמד והכם ועבר על כבד את אביך ואת אמך ואח"כ הובא לפני ב"ד והעיד עם חבירו הבליעל שאותם חפצים שלקח הם משכון והיו מושכנין לו מיד בעל האשה ועבר על לא תשא סוף נתגלה הדבר ונתפרסם הדבר ונודע רעתו ומחמת בושה הלך לו לתרבות רעה וכפר באלהים חיים ועבר על אנכי ולבסוף היה אדוק בע"א ועבר על לא יהיה לך ולא תשתחוה להם ולא תעבדם וכל זה גרם חלק החמדה נמצא שהחומד קרוב לעבור על כל התורה כולה, יש דרך אחר קרוב להבחין איך הקנאה והחמדה מקלקלת האדם ועז"א שהע"ה אל יקנא לבך בחטאים כ"א ביראת ה' כל יום כשאדם מקנא בחטאים וראה עשרם והצלחתם ורואה צדיקים מזולזלים ומיוסרים ביסורין מתוך כך תגעל נפשם במשפט אלהים ובחוקיו וימאסו לומדי תורה ומקיימיה ויסוב לבם אחורנית בראותם רשע וטוב לו צדיק ורע לו ומתוך כך הולכים בשרירות לבם ואומרים כך וכך עשה פלוני והוא עשיר ומצליח וכן נעשה גם אנחנו ומה שקרה לו כן יקרה לנו וכל זה בא מחמת קנאה שמתקנא ברשעים וחומדים עשרם ושלותם ולפיכך פורקים מעליהם עול מצות אבל הצדיקים אינם מתקנאים ברשעים ואינם חומדים לא ממונם ולא שלותם כי יחשבו שעשרם שמור לרעתם ושלותם להאבידם מרוב טוב הצפון לצדיקים ויחשוב שעניים ודוחקם של הצדיקים כדי לצרפם וללבנם ולהגדיל מעלתם לעוה"ב ואין ספק מי שחושב כך לא יחמוד ולא יקנא אלא ישמח בראותו שלות רשעים ואומר אם למכעיסיו כך עאכ"ו לעושים רצונו שיתן ויחזור ויתן, הקנאה באה מגריעות הנפש אם הוא מקנא ביופי של אדם או בגבורתו או בעושרו הרי אינו חפץ במה שגזר עליו הש"י ומי שהוא מקנא יבא למחלוקת וראיה מקרח וסייעתו, הקנאה לבני אדם כחולי לגוף והיא מביאה לידי שחפת ואמר החכם לבנו השומר מן הקנאה כי היא ניכרת בך שפניך משתנים מרוע לבך ואותו האיש אשר אתה מקנא הוא שמח בצרות לבך ולמה אתה תשמח שונאיך וינקם וישמח בך, המקנא חומס נפשו כי הוא מתאבל תמיד ושכלו מתחסרת מרוב קנאה הטמונה בו ואין לבו פנוי ללמוד ולהתפלל בכוונה ולעשות מעשים טובים וכל אדם מוצא טעם מתוק חוץ מהמקנא כי אינו טועם טעם מתוק במאכלו עד שתשוב הטובה מחבירו ולכל שנאה יש תקוה חוץ ממי ששונא חבירו מחמת קנאה ואמר החכם החומד והמקנא לא נבראו אלא לכעס:

חכמי ישראל מתפללין לא תהיה קנאתנו על אחרים ולא קנאת אחרים עלינו ולמה היו מתפללים על אחרים במדה הזאת יותר משאר המדות אלא כך הענין כמה בני אדם גורמים שאחרים מקנאים בהם כשהם לובשים בגדים נאים שיקנאו בהם, ולכן היו מתפללים כי שמא הם גורמים הקנאה כך לאחרים והתורה אומרת ולפני עור לא תתן מכשול לכן מדה טובה לאדם שלא ילבש בגדים טובים ומשובחים יותר מדאי לא הוא ולא אשתו ולא בני ביתו וכן לענין המאכלים ושאר ענינים כדי שלא יקנאו בו אחרים גם כל מי שהשפיע לו הקב"ה עושר ונכסים יהיה וותרן לעשירים ולעניים ויתנהג עמהם בנחת ויעשה עמהם חסד, והנזהר שלא יקנא אין גופו כלה ואין התולעת שולטת בו כדכתיב וקרב עצמות קנאה, וכן ירחק האדם מן הקנאה והחמדה ולא יחמוד שום דבר ממה שהוא ביד אחרים ואל יאמר אחמוד בעניני חבירו ואתן לו מעות עבור אותו ענין אם דעתו למכור ואז אסור לזה להפציר בו כי הוא מתבייש להשיב פניו ריקם והוי אונס, וכ"ש אם זה החומד הוא נכבד שאם ישאל איזה שאלה לא יכול להשיב פניו וג"כ אסור ליקח בידו להראות שהוא חפץ בו ולא יתבע אותו דבר אם אינו יודע שיתן לו חבירו אותו בעין יפה ובנפש חפצה, מכל אלו ילמוד האדם ויזהר מן הקנאה ומן החמדה ויחשוב אפי' מה שבידו כבר אינו שלו כי מחר בא ואיננו ומה מועיל לו שאינו שלו וע"ז נאמר כי לא תדע מה יולד יום:

שכר גדול יש לו לאדם הנזהר מן הקנאה ומן החמדה כי רוב העבירות אם אדם עבר עליהם ומתבייש יניח מהם בשביל הבושת נמצא שהשכר כל זה בא מחמת שמונע עצמו מן הקנאה והחמדה כי הקנאה והחמדה הם טמונים בלב ונעלמים מבני אדם שאין כל אדם יכול להבין בו אם הוא חומד או קנאי בשביל שהדבר הזה מסור ללב דאם הוא מונע מהם עליו הכתוב אומר ויראת מאלהיך: אעפ"י שהקנאה היא רעה מאוד יש מקום שהיא טובה מאוד והיא ממדת העליונה כשישים קנאתו על יראת ה' כמ"ש כ"א ביראת ה' כל היום. ע"ז אז"ל קנאת סופרים תרבה חכמה, ואם יראה רשע שיש בו מדת שנים או שלשה שהם טובות בזה יקנאהו ויעשה גם הוא אבל המקנא חבירו שהוא עוסק בתורה ובמצות ובמעשים טובים ואינו מקנא בו במה שיחשוב שזה עושה טובות גם אני אעשה כן אלא יחשוב בלבו ויקנא בו בשביל שיש בו מעלות יותר ממנו ומחשב תחבולות כדי לבטלו ולבלבל מתורתו וממעשיו הטובים הרי זאת הקנאה היא רעה חולה ומחטיא אחרים והוא שותפו של ירבעם בן נבט. ולעולם יכבד אדם ירא שמים ולומדי תורה ומקיימי מצות ויתן להם יד ויסייע להם בגופו ובממונו ובכל יכולתו ואז יקנאו בו אחרים ויחשבו גם אנחנו נעשה כן ויעידו ויעזרו גם לנו ומתוך שלא לשמה בא לשמה אלמלא הקנאה אין העולם עומד כי אז אין אדם נוטע כרם ואין אדם נושא אשה וכדומה כי ע"כ הענינים האלו באים מחמת שקנא איש בחבירו הבונה בית יתן אל ש לעשות וכן לענין אשה כל אחד יתקנא בחבירו וכיון שהעולם תלוי בקנאה ישים כל הקנאות לש"ש אם יבנה בית יבנה בתוכו חדר ללמוד תורה ויהיה ביתו בית ועד לחכמים ולהכניס בו אורחים ולעשות חסד לבני אדם וגם יקנא אדם בחטאים וברשעים להלחם נגדם ולהוכיחם כמשז"ל הבועל ארמית קנאין פוגעין בו, עוד לתשלום מדת הענוה צריך שיתנהג בתנאים שנוהגים בהם ת"ח כמו שכתב הרמב"ם ע"ה פ"ה מהלכות דיעות ובמס' ברכות פ"ג פי' ג"כ ששה דברים גנאי לת"ח אל יצא כשהוא מבושם לשוק ואל יצא יחידי בלילה ואל יצא במנעלים מטולאים ואל יספר עם אשה בשוק ואל יסב בחבורות של עמי הארץ ואל יכנס באחרונה לבהמ"ד וי"א אל יפסיע פסיעה גסה ולא ילך בקומה זקופה כי הוא כאלו דוחק רגלי השכינה דכתיב מלא כל הארץ כבודו, והטעם מפני שמתגאה ומראה שאין לו אדון ששולט עליו כי דרך העבד להיות הולך בענוה וכבדות ראש לפני אדונו וכאשר ישתדל האדם במדת הענוה בכל פרטיה הכתובים בשער הזה ימצא שבכלל קניית מדת הענוה קניית כל המדות טובות ובכלל מדת הגאוה כלל כל המדות המגונות והוא כענין אין למעלה מענג ואין למטה מנגע. וכבר פי' ז"ל כי המתגאה לוקה בנגעים אבל הוי כאסקופה התחתונה מן הבית, וכשם שהאסקופה מכוונת הדלתות לנעול ולפתוח כך הענוה סייג לחכמה ועיין במה שכתבו ז"ל במס' סוטה ובמנורת המאור של ר' ישראל גודל מעלת הענוה ע"י הענוה נתגדלו כמה מקדמונינו ע"ה ע"ש: שער היראה