קיצור ראשית חכמה – פרק א'

פרק א' כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצונית לא מסרו לו בהי עייל כי עיקר ידיעת החכמה הוא להשיג האדם לעשות רצון קונו ולהדבק בו ואם בתחלת למודו לא ידע למי הוא עובד ושידע שיש אדון ופטרון המושל עליו אשר אליו תכון העבודה מה תועלת בחכמתו כי היראה אין פתח ושטר לקיים התורה פי לכך התורה התחילה במלת בראשית וכתוב אחר אומר ראשית חכמה יראת ה' וצריכים אנו לעבדו וליראה מפניו ומי שאינו מאמין זה מחריב העולם. עסק התורה וקיום המצות צריך שתהיה ביראה ובאהבה ואם לאו אינו עולה למעלה כי המצות תלויות בשם בן ד' שמ"י עם י"ה שס"ה זכרי עם ו"ה רמ"ח וכמו שאותיות י"ה קודמות לו"ה כך צריך להקדים מצות ל"ת לעשה והיראה היא כנגד מצות ל"ת והאהבה כנגד מ"ע נמצא בקיימו את המצות הוא מוחה את ידו"ד צריך לירא מהקב"ה לפי שהוא רב ושליט עיקר ושורש כל העולמות עילת כל העילות וסבת כל הסבות וכולן חשובין לפניו כאין כד"א וכל דיירי ארעא כלא חשובין והוא מנהיג כל העולמות כרצונו ומבלעדי שפעו וחיותו אין להם קיום כמ"ש ואתה מחיה את כולם כי כולם צריכים לו והוא אינו צריך וזו היא המצוה הראשונה שנצטוינו בתורה לידע שיש אלקים שנ' אנכי ה' אלהיך:

היראה מיוחסת לעולם לשם ההוי"ה כמ"ש את ה' אלהיך תירא כי הוא השם הגדול שע"י נבראו כל העולמות וכל שאר שמות הקדושים הם כנויים אליו ואפי' שם אהיה כי השם ההוי"ה הוא האחדות וחיות כל העולמות כי הוא מתפשט בתוכם כענין הנשמה המתפשטת בגוף שאין מקום פנוי ממנה ומבלעדה לא יחיה האדם כן שם ידו"ד הוא המושך לפעול כל הפעולות וממנו הכל ע"י עילת העילות המיוחד הכל הנקשר בו כמש"ה בכל מקומות ממשלתו, לפי שיראת ה' הוא דבר כ"כ עיקרי וגדול צריך לבאר מה היא היראה שימשיך זה לאדם. הענין כי הצד היותו גדול כמו שביארנו ימשך יראה שיתבושש האדם מחמת גדולתו שאין לו תכלית אם בבחינת ההארה הגדולה, אם בבחינת היותו גדול העצה ורב עלילה ומצד היותי מושל בכל העולמות ועל רמ"ח אבריו התחומים בשמו ואם יחטא בהם נמצא פוגם ביהו"ה עיקרא ושרשא דכל עלמין כי כל הנבראים הם כדמות אילן שאינו חי אלא משרשיו כך כל הנבראים אינם חיים אלא ע"י עילת כל העילות שהוא השורש המקיים הכל, צריך לידע ולהאמין שאם יצוייר העדר מציאות כל הנבראים לא מפני זה יגיע לו חסרון במעלתו ית' כי הוא היה נקרא מלך קודם שנברא העולם כאמרו עד לא עשה ארץ וחוצות ה' מלך ובל מה שברא הקב"ה לא בראו אלא לכבודו ושיכירו גדלו, ומשגיח עליהם להטיבם באמרו ורחמיו על כל מעשיו וכשיחשוב בדברים האלו יאמר האדם בלבו מה גמול אשלם לבוראי ית' על כל טובותיו העודפות עלי בכל יום אם אעבור על רצונו אלא ראוי שאעשה מצותיו לעשות נחת רוח, כל בחינות היראה שפי' הנמשכות מהיות רב ושליט עיקרא ושרשא דכל עלמין כלם ישנם בשכינה בערך אל התחתונים כי מצדה הנשמות של ישראל וכן חיות כל התחתונים וכאשר האדם מת הנשמה חוזרת אליה לכן צריך לירא ממנה כי בידה לסלק הנשמה ברגע גם הבחינה שפי' שאין ראוי שיחטא ויהיה כפוי טובה על כל הטובות שהטיב ה' עמו גם זו היא מצרה שהיא האם המגדלת אותנו וצריך לירא מדינה ולאהבה אותה מצד רחמים וזו היא היראה המביאה לידי אהבה, שהכוונה היא שלא יגרום בעונותיו להפריד השכינה משם יהו"ה שהוא הת"ת ויאמר בלבו כיצד אגרום בעונותי להפריד אהבת דודים ורעים ונמצאתי נרגן מפריד אלוף ונמצא בחינת יראה זו היא יראה המביא לידי אהבה (שהכוונה היא שלא יגרום בעונותיו להפריד השכינה משם יהו"ה) כי לא די שלא יחטא אלא ישתדל לעשות מצוה כדי לייחד ולקרב את האהבה: