קיצור ראשית חכמה – פרק יז

פרק יז אחר שדברנו בקדושת הברית צריך לבאר מהו הפגם בו ומה תהיה תקנתו, ראשונה נדבר בענין המוציא ש"ז לבטלה שהוא היותר מצוי שכמעט אין אדם בדורנו נמלט ממנו וחז"ל החמירו בחומר העון הזה א"ר כל האוחז באמה ומשתין כאלו מביא מבול לעולם א"ל לר"א והלא ניצוצות ניתזין על רגליו ונראה ככרות שפכה ונמצא מוציא לעז על בניו שהם ממזרים א"ל מוטב שמוציא לעז על בניו שהם ממזרים ואל יעשה עצמו רשע שעה אחת לפני המקום, וזהו כשאין לו עפר תיחוח אבל כשיש לו עפר תיחוח אינו נראה ככרות שפכה, ואר"י כל המוציא ש"ז לבעלה חייב מיתה וכאלו שופך דמים וכאלו עע"א, עוד אמר המקשה עצמו לדעת יהא בנדוי ולימא אסור דקא מגרי יצה"ר אנפשיה ור"א אמר ונקרא פושעי ישראל שכן דרכו של יצה"ר שהיום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו לך עע"א ואמר כל המביא עצמו לידי הרהור אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה ואז"ל מ"ד ידיכם דמים מלאו אלו המנאפים ביד לא תנאף לא תהא בך ניאוף בין ביד בין ברגל, ואמר במסכת כלה מ"ד הנחמים באלים כל המחמם עצמו להוציא ש"ז לבטלה חשוב כבהמה מה בהמה אינה עומד אלא לשחיטה ואין לה חלק לעוה"ב אף הוא כן, ועיין פ' בראשית (דף כ"ו) כמה ענשו גדול שאינו רואה פני שכינה ולא עאל לפלטרין וזה מפני הסבות הנזכרות שם כמ"ש סאיב גרמיה ע"י שמעורר על כל איבריו רוח הטומאה בכח ההרתחה ההוא שהרתיח עצמו שא"א לטפת הזרע לצאת אלא ע"י חמום כל האיברים נמצאו כל איבריו מטומאין וזה דומה בקצת לעון הכעס שמטמא עצמו מבית ומחוץ ופי' בזוהר פרשת וישב (דף קפ"ח) שאין לך שיטמא האדם בו יותר מעין ש"ז לבטלה ועז"א כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע כי המוציא ש"ז לבעלה נקרא רע: אמרו עוד בס"ה וסאיב ארעא פי' שמטמא הארץ העליון והטעם כי הארץ העליונה אינה מקבלת שפע אלא מצדיק העליון והצדיק אינו משפיע אלא בה וכאשר האדם מחמם עצמו לבטלה גורם שהברית העליון ישתעבד להשפיע שפע טוב העליון לחיצונים כי סוד הקמתו בסוד ואת בריתי אקים את יצחק הוא ע"י התעוררות תורה ומעשים טובים להשפיע בה אור הלובן העליון ובהיותו בעל קרי שהוא מתחמם ע"י לילית וכחותיה הוא ג"כ לבטלה וכל ריק ובטלה הם החיצונים כאומרו שהם משתחוים להבל וריק נמצא שהשפע שהיא ראוי שתקבל אותו הגברת מקבלת אותו השפחה נמצא שפחה כי תירש גבירתה והגברת מקבלת המותר שהוא הדין הקשה מצד השמאל והיינו וסאיב ארעא ומי שידע סוד הזווג העליון ידע כמה חומר הענין הזה ויהיב חילא ותוקפא לרוח מסאבא ולכן מכ"מ כמו שהיה הפגם בשכינה לכך לא יקבל פני שכינה וכמו שהשליט על עצמו רוח הטומאה כן לא תכנס נפשו לפלטרין שהוא סוד הקדושה. ואמר בסוף המאמר ת"ח כד בר נש איסתאיב לא איתפקיד פירושו על דרך מה שפי' בגמרא מסכת ברכות אר"י כל המשביע עצמו מד"ת ולן אין מבשרין אותו בשורות רעות שנא' ושבע ילין בל יפקד רע ורע נקרא המוציא ש"ז לבעלה והיינו דשלא יבא לידי קרי בלילה כשהיה שבע מד"ת כי ד"ת הם מרפא לחולי זה. וכוונה באומר כד בר נש איסתאיב וכו' שכל זמן שלא עשה תשובה מעון זה אינו נפקד בחלומו מעם הקב"ה לטוב ואדרבה כיון ששלטו עליו החיצונים הוא מחלקם ופוקדים אותו ברע ומטמאים אותו בקרי וז"ש ובכל זימנא איתפקד מההוא דאיתקרי רע לביש, ובפרט אם רוצה להכנס בחכמה הפנימית במקום הסוד והוא פגום במדת צדיק שהוא סוד הרי הוא נדחה משם ויטמאוהו להראות לו שאינו ראוי ליכנס לשם, חומר עון זה צא ולמד מדור המבול כי השחיתו זרעם בארץ העליונה ואין להם חלק לעוה"ב ולא יקומו לתחה"מ. ומי שבדור הזה יעשה כמעשיהם ולא יעשה תשובה אין לו חלק לעוה"ב וימחה שמו מן הארץ העליונה ואמר בס"ה א"ר יהודה לית לך חובא בעלמא דלא אית ליה תשובה בר מהאי ולית לך חובא דלא חמא אפי' שכינתא בר מהאי דכתיב לא יגורך רע ועם היות שאמר סתם דלא אית ליה תשובה צריכין אנו לתרץ ענין זה זה שהרי יש לנו שאין דבר שאין לו תשובה שהרי אפי' מנשה קבלו הקב"ה בתשובה א"כ ישתנה עון זה מהשאר ונ"ל לתרץ שהכוונה היא שאין הדבר תלוי בתשובה תתאה כשאר הפוגמים שתחלתה בשובם הוא בתשובה תתאה דהיינו בסור מרע מיד הם מקובלים. והטעם מפני שעון זה תלוי בצדיק ובשכינה כאחד ולכן כיון שהשכינה קטיגורו אינו מקבלו בתשובה, ובזה יובן פסוק פני ה' בעושי רע להכרית מארץ זכרם וכו' כי עושה רע הם נקראים המוציאים זרע לבעלה והם נכרתים מארץ החיים מפני היות הפגם בה אבל צעקו וחזרו בתשובה וה' שמע ומכל צרותם הצילם כי הצעקה היא טובה מאוד כי היא למעלה מתשובה תתאה. והכוונה היא שתשובתו קשה עד שיגיע לתשובה עלאה ואין מספיקין בידו לעשות תשובה מפני בצריך סיגופים הרבה וילאה בעל תשובה ולא יעשה מה שראוי לעשות וזהו שאין לו תשובה, והטעם שיצטרך תשובה שלימה מפני שפגם במדת הצדיק הנקרא כל שכל המדות נכללות בו ופגם בכל אותיות יהו"ה כדפי' בתיקון מ"י יעל"ה לנ"ו השמימ"ה ר"ת מילה ס"ת יהו"ה נמצא הפוגם בברית פוגם בכל המדות הכלולות במדת צדיק ובאותיות השם וכאלו פגם כל השיעור קומה ולזה יצטרך תשובה שלימה כי פגם בכל איבריו כי בעל תשובה צריך לעשות תשובה באבר שבו חטא אבל החטא בברית אינו תלוי בתשובת הברית לבדה כמו לישא אשה אבל צריך תשובה תקופה כאלו פגם בכל איבריו כמו שנבאר. בענין תשובת עון זה כתב החכם קורדואיר"ו ע"ה בספר אלימה, וכלל דבריו הוא זה שמצינו שנקרא רע ורע הוא היפך הטוב. וענין כי הצדיק נקרא טוב שגורם להמשיך אור היסוד בנקבה כי שם אשד נחלי הזרע אור העליון וכיון שזה השפיעו לבטלה נזדמנה לילית שם שהיא נקראת ריק ובעלה, וגורם שהברית העליון ישתעבד להשפיע לחיצונים וגורם שפחה כי תירש גבירתה שהשפע שהיה ראוי שיושפע לשכינה נשפע לחיצונים ולכן נקרא רע ולכן אינו רואה פני שכינה דהיינו הטוב הצפון הנשפע לה כיון שפגם לה לא יזכה לאותו הטוב אפי' אחר שנכנס לגיהנם משא"כ לשאר החוטאים כי שאר החוטאים אחר שנשלמה שיעור מדה עונם בגיהנם נכנסים לג"ע לקבל שכרם משא"כ מי שפגם בהוצאת זרע לבטלה ואין לך עון שיטמא האדם נשמתו יותר מזה וזה אם לא עשה תשובה אבל אם עשה תשובה אין לך דבר שעומד בפני תשובה ומ"ש בזוהר שאין לו תשובה כי צריך לעשות דברים שהם למעלה ממקור תשובה והטעם כי הפוגם בברית פוגם במוח כי משם נשפע הזרע והוא פגם בחכמה ולכן צריך לעשות תשובה למעלה ממקור התשובה שהיא בינה, וצריך לתיקון זה ג' דברים הא' תשובה השני חכמה השלישי ענוה התשובה להתרחק מהרע ולהתדבק בטוב והיינו שיעשה קישוטין ויחודים לשכינה באופן שמה שנפרדה מהצדיק שתביט פניה לו והיסוד ישפיע בה וכן התשובה היא לסגף עצמו בסיגוף והכנעה גדולה תחת אשר הרתיח עצמו ובזה יזכה למדת הענוה שהוא למעלה ממקור התשובה ואין לך דבר שלא יתוקן בהפכו וכן כשיזכה לחכמה וימשוך מחכמה אור התורה ליסוד להשפיע למלכות כנגד טיפי הזרע הנמשכים מהמוח לברית וכן בהמשכת סודות העליונות מסוד הדעת ליסוד ג"כ מתקן הפגם ההוא כי בזה השכינה מאירה ע"י היסוד, והכלל שאין לך דבר שעומד בפני התשובה וראי' מאלישע אחר שנ' שובו בנים שובבים חוץ מאחר סוף סוף נתקבל גם כי לא שב כ"ש אם היה שב שהיה מועיל לו יותר ויותר אלא שסכרו דלתי התשובה בפניו והיה צריך להפציר עד יפתח הפתח, וזהו משז"ל כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה חוץ מצא בעל הבית דהיינו הקב"ה כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה חוץ מצא שאם יאמר לך צא מביתי ואל תכנס כענין אלישע אחר אל תשמע לו אלא תכנס בתשובה כי זה חשקו של הקב"ה אלא שמטעה אותך, וצריך להתמיד בתשובה שנה אחר שנה ואל ישכח כמה פעמים הכעיס לבוראו כי כל עונותיו ספו ים וכתובים ואם לא הרי לילית מזומנת ליפרע ממנו סך עונותיו מה שנתחמם בין ירכותיה שם יפול ואין מקום עד יעכל כל הרע כי הקב"ה נותן כח ברשעים לסבול פורענותם ועל כל חימום וחימום נפרעים ממנו מחדש ולכך תשובתו קשה שצריך לעשות תשובה על כל פעם ופעם שהרתיח עצמו בהוצאת זרע לבטלה. ומענין ער ואונן שהשחיתו זרעם וימיתם ה' נראה משם שהמוציא זרע לבעלה חייב מיתה והטעם שהטפה ההיא היוצאת לבטלה כיון שלא באה בנקבה מיד החיצונית מזומנת שם ולוקחת חמום הרע ההוא ועושקת הנשמה שהיתה ראויה לבא בטפה ההוא, נמצא שיש ביד החיצונים כל אותם הנשמות הראויות לבוא באותם הטפות וכאשר האדם נושא אשה ולא עשה תשובה הראויה החיצונית מזמנת שם אותן הנשמות הטהורות העשוקים בידה ובניו מתים כשהם קטנים בתוקפא דאימהון כדפי' בסבא, ובהיותו מצטער במיתת בניו מתכפר לו מה שהיה חייב מיתה לשמים שהרי ג"כ הוא מת במקצת ובלבד שיעשה תשובה מכאן ואילך, ועל העון הזה נאמר גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים ועליו נאמר שוחטי הילדים שזה שוחט בניו ממש, ולכך אינו רואה פני שכינה שאין השכינה מתגלה לו כמו שמתגלה לשאר הצדיקים אלא אם יעשה התשובה הראוי', צריך לחלות ולהתפלל לפני הקב"ה שיזמין לו אשה הוגנת וראויה להוליד ולא יפגום זרעו שהמוציא זרעו באשה עקרה פוגם זרעו ונקרא משחית זרעו ואוי לו ולחלקו, מעלת מי שהוא נזהר בהוצאת זרע לבעלה נתבאר בתנא דבי אליהו שהוא ראוי להקריב קרבנות על המזבח ככהנים גדולים, כשם שצריך לשמור הברית מהוצאת זרע לבעלה כך צריך לשמרו מנשג"ז, כי הנשמר מהם זוכה למדת צדיק ונצח והוד ומלכות, כי הנשמר מנדה הוא נשמר ממלכות והנשמר משפחה הוא נשמר מצדיק והנשמר מגוי נשמר מנצח והנשמר מזונה נשמר מהוד, ועיין בזוהר פ' בשלח (דף ס') ומהמאמר ההוא תלמיד ענין שמירת הברית מד' הנזכרים:

בכלל שמירת הנדה צריך ליזהר מליגע בה ולכן צריך להזהיר את האשה דיני הנדה לבישת כתונת לבן וחליפתה ודיני החציצה והטבילה שבכמה דברים אפשר שלא תדע האשה ונמצא בועל נדה ומבואר הוא במאמר הזוהר פ' בשלח הנזכר מעלת שומר הברית הנקר' גבור ומעלתו בעה"ב שהקב"ה מלבישו בלבושו שהם נצח והוד וכן במעלתו כמ"ש בסוף המ' וכדין איתדבק ב"נ במלכא קדישא הוא הת"ת ומתקיים בו סוף הפסוק כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאיך כי כיון שמתדבק במלכא קדישא יונק הרפואה מאריך אנפין מכלל הן אתה שומע לאו ח"ו. בענין פגם הברית באשת איש או הבא על נשג"ז נתבארו בזוהר ובמדרשים רבותינו אבל ראינו להעתיק מקצת דבריהם כדי שיירא החוטא בשומעו העונה והוא כי אמרו על פסוק קומו ולכו כי לא זאת וכו' א"ל הקב"ה לישראל על שאר עבירות הייתי מאריך אפי עמכם כיון שפשטתם בניאוף קומו ולכו בגלות וכן שבט יהודה ובנימין לא נחתם גזר דינם אלא על הניאוף שכן ירמיהו צווח ואמר סוסים מיוזנים משכים היו איש אל אשת רעהו יצהלו אע"פ שעברו על המצות כלם וכפרו בהקב"ה כד"א כחשו בה' ויאמרו לא הוא לא נחתם גזר דינם אלא על הניאוף, והבא על אשת איש עובר בי' הדברות כלם עיין בתנחומא פ' סוטה, וכל מקום שאתה מוצא זנות אנדרולומוסיה באה לעולם והורגת טובים ורעים ובב"מ אמרו שלש יורדין לגיהנם ואינן עולין ואחד מהם הבא על א"א, בעונש הבא על השפחה ארז"ל אוילו יליץ אשם א"ר יוחנן הטפש הזה מתרגם חובתו בפיו ואומר לא חטאת אני חייב ולא אשם אני חייב. ר' יודן בשם ר' לוי אמר אלו בני אדם שנוהגין בשפחות היתר בעוה"ז הקב"ה תולה אותם בקד די ראשיהם לעתיד לבא שנא' אך אלהים ימחץ ראש אויביו קדקד שער מתהלך באשמיו כל עמא יימרון יזיל ההוא גברא בחובויה. עוד אמרו במסכת דרך ארץ הבא על השפחה חייב עליה משום ארבע עשרה לאוין וכרת בידי שמים, משום לא תזרע כרמך כלאים, משום לא תחרוש, משום לא תלבש שעטנז, משום לא תרצח, משום לא תנאף, משום לא תגנב, משום לא תחמוד משום לא תענה, משום אשת אב, משום אשה אח, משום שפחה, משום זונה, משום נדה ומשום נכרית. אם היה ישראל וחלל עצמו וזרעו בגויה לא יהיה לו ער בחכמים ופונה בתלמידים, ואם הים כהן לא יהיה לו בן מגיש מנחה לה' צבאות עכ"ל:

הזונה נמשלה לחרב חדה שנא' ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות לומר לך מה החרב אוכל מב' צדדים כך היא מאבדה חייו של אדם מחיי העוה"ז וחיי העוה"ב ומה כתיב אחריו רגלים יורדות מות האדם לעמוקה של מות וזהו יסורים רעים. בעונש הבא על אשת איש ועל הפנויה בלא ז' ברכות פי' בזוהר שמיני (דף מ"ד) כי הוא פוגם כביכול בזווג העליון ת"ת ומל' ועשה שתי רשויות למעלה ולפיכך אין לו תשובה עד שימות שנא' אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון וצריך לרדת לגיהנם וכ"ש אם הטריח להקב"ה לצור צורת ממזר באשה שאינה שלו, והבא על הפנויה בלא שבע ברכות עליו נאמר גוזל אביו ואמו אביו זה הקב"ה ואמו זה כ"י הבא אל אשה ואפילו פנויה ונהנה ממנה בלא ברכה נק' גוזל כמשז"ל כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה כאלו גוזל להקב"ה ולכ"י ומה אם על פנויה כך על אשת חבירו עאכ"ו, חבר הוא לאיש משחית וכירבעם וכו' ואומר אין פשע שאומר שהיא פנויה ואינה אסורה לו זה נקרא איש משחית דפגים דיוקנא ותיקונא דלעילא כ"ש החומד אשת חבירו לנאף עמה שפוגם יותר ופוגם לעילא ופוגם לתתא ומשחית נפשו וגופו. בעונש הבא על הישמעאלים וכיוצא בה פי' בזוהר חיי שרה (דף קל"א) שהמדבק ובא על נכריות מטמא עצמו ואותו הבן אשר ילד יקבל עליו רוח טומאה ועובר על לא תשתחוה לאל אחר כי ה' קנא שמו לפי שמקנא על ברית קדש ומכניסו ברשות נוכראה עליו נאמר ואותי עזבו מקור מים חיים שהם ישראל לחצוב להם בורות נשברים אלו אוה"ע שנק' בורות נשברים אשר לא יכילו המים לא זכו לאות' מים הנוזלים מלבנון כי גורם לבאר העליון שלא יתמלא מאותם המים העליונים ולכן לא יזכה עליהם, בעונש הבא על נשג"ז עיין בתיקונים (דף נ"ז ופ"א ופ"ה) ואמר שעון הנזכר דומה ממש לפוגם בשבת ומוציא מרה"י לרה"ר כן הוא כאלו עוקר ברית העליון ממקומו ומכניסו ברשות נוכרא, והעושה זה נעקר נשמתו מרשותו ונכנס ברשות סטרא אחרא לפיכך הוא גולה, והבא על נשג"ז עליו נאמר לא תעשה לך פסל וכל תמונה ואם יהיה לו בן ממנה נקרא מסכה וזש"ה ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה דאמר בזוהר שמות (דף ד') שלשה הם הדוחים השכינה מן העולם וגורמים שהקב"ה מסתלק מן העולם ובני אדם צווחים ואינם נענים ואלו הם השוכב עם הנדה לפי שאין טומאה גדולה בעולם יותר מהטומאת הנדה וגורם רע לעצמו ומושך עליו חלאים רעים ועל זרעו אחריו שיוליד, ומי ששוכב עם הנכריות שמכניס אות ברית קודש ברשות נוכראה והיינו דכתיב ובעל בת אל נכר כי הקב"ה אינו מקנא אלא על המטמא אות ברית קודש לפי שהוא סוד שמו הגדול וסוד האמונה. ואמרו מאן דמשקר בחותמא דמלכא הוא משקר ביה במלכא לית ליה חולקא באלהא דישראל אי לא בחילא דתיובתא תדיר (ס"א יתיר):

עוד במעלת השומר אות ברית קודש ובעונש הפוגם בו נתבאר בזוהר לך לך (דף כ"ד) כי אינם ניצולים מן הגיהנם אלא אם שמרו את אות ברית קודש ואם לאו נמסרים ביד דומה, וראיה מדוד שאלמלא שהקב"ה היה סניגור בענין בת שבע כמבואר בזוהר בראשית (דף י"ח) היה נמסר ביד דומה וז"ש לולי ה' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי וגם כי היה הדבר בהיתר דוד היה מתירא והרי דוד עם כ"ז שמצינו שהקב"ה בישר לו גם ה' העביר חטאתך ולא תמות קבל סיגוף ויסורין בתענית כמ"ש ברכי כשלו מצום ונטרד ממלכות כ"ש וק"ו בשאר בני אדם שצריך שיתענו ויסגפו עצמה כל ימיהם, ואם יאמר האומר שהתורה מכפרת עון הלא דהע"ה עוסק בתורה היה יותר ממה שאנו עוסקים והיה בו רוח הקודש למה סיגוף עצמו בחנם ולא סמך עצמו על עסק התורה יומם ולילה שיכפר לו עונו אלא ודאי מ"ש התורה מכפרת חיינו שעוסק בתורה הכפרה היא שמאריכין לו עד שישוב אבל ודאי שצריך לטהר מעונותיו בסיגופים ותעניות כדי שתהיה תורתו רצויה ובפרט מי שחטא באות ברית קודש שהפגם בו שקול ככל התורה שמהמעלות שארז"ל בו נודע גדול עונש הפוגם בו והאריכו במעלתו בתקונים (דף ס"ד) ואמר כי השומר הברית עליו נאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך כי יהו"ה רשום בברית כאומר מ"י יעל"ה לנ"ו השמימ"ה ר"ת מיל"ה ס"ת יהו"ה וכל המקטריגים יריאים ממנו והמשקר בברית מסתלק ממנו שם יהו"ה ושורה עליו השטן שהוא אל אחר ונחש וסם המות שריא שם ועליו נאמר את מקדש ה' טמא אם לא שב בתשובה ויסבול כמה יסורין כדי להעביר אותו הנחש וסם המות משם שהוא צרעת ממארת והסוד ועפר אחר יקח וטח את הבית לפי שהנחש עפר לחמו ועד דיתפרנס הנפש מאותו הבשר לא יזוז משם. ואם ישוב שורה עליו השכינה ויורד שם סם החיים ועליו נאמר ושב ורפא לו ורפואתו היא התורה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה וכתיב רפאות תהי לשרך: מכלל המאמר שהזכרנו מהזוהר מובן שמי שפגם בברית צריך שיסבול יסורין קרובים למיתה עד יתעכל הבשר ההוא שבו רשום העון, ובפרט אם פגם בהוצאת זרע לבטלה שהוא חייב מיתה שצריך שיקבל יסורין קרובים למיתה והטעם שהפגם בו גדול כולל שהוא נוגע בעצם שם יהו"ה כולל מצות עשה ומצות לא תעשה שמ"י עם י"ה שס"ה זכרי עם ו"ה רמ"ח וצריך יסורין כאלו עבר על כולם, ומורי האריך לומר כי עונשו הוא שיבא בגלגול אם לא יקבל יסורין כי קבלת היסורין לתשובה הוא דומה למגלגל שכשם שהמגלגל יצטרך לבנין אחר מפני היות הגוף הראשון משכן לחיצוני וצריך ביטולו כן בשובו בתשובה הרי מעכל הבשר שנתגדל ע"י החיצונים בסיגופים ובתעניות. עוד אמר הרשב"י כי עונש המוציא זרע לבטלה הוא שיבא לידי עניות ועני חשוב כמת ואז יכפר לו ויהיה דומה אל המגולגל בכל עניניו שכשם שהעני פניו ירוקן הרי בזה טעם המיתה שהמת פניו ירוקות וכמה וכמה נשוכין דיסורין נשיך ליה מפני שהעצמות והבשר שניהם מתתקנים במגולגל שהחיצוני שלט בשניהם וכן ע"י עניות בהיות העניות גדולה כמה נשוכין דעניות נשיך ליה נמצא בזה העצמות משתברין ג"כ וכאלו שלט המיתה בהם ובזה נתתקן הכל: