קיצור ראשית חכמה – פרק יז, קטע 2

עוד אמר בזוהר שהתורה רפואה לכל המכות ולכל תחלואי הנפש כמד"א רפאות תהי לשרך וזה אם שב בתשובה ולא חזר לעונו עוד וכן מובן מכלל דבריו שהפגם בברית הוא גורם עניות ממון ועניות תורה והטעם שכיון שסוד הברית הוא סוד נהר דנגיד ונפיק הוא מושך כל מיני השפע אם שפע גשמי למזון הגוף ואם מזון רוחני למזון הנשמה וכיון שפגם בו הרי שניהם מסתלקים וכיון שחזר בתשובה הרי שניהם חוזרים מה שאמר בעונש עון זה שגורם לו עניות היינו עניות התורה שהוא העיקר וז"ש בזוהר ולית עניות כעניות דאורייתא פי' מי שפגם בברית עניות רודף אחריו שיהיה חשוב כמת ועניות זה הוא עניות של תורה הרי הוא חשוב כמת אע"פ שיהיה עשיר ותקנתו שישוב בתשובה שלא יחזור לעונו ויעסוק בתורה כדי שיהיה צרי למכתו כי בעלותו למעלת ממקום הפגם מביא סם חיים לרפאות הפגם אשר שם בברית הנק' חי, והחכם קורדואיר"י ע"ה כתב שאין סם התורה מועיל אלא אחר התשובה שהיא עזיבת החטא וקבלות היסורין אח"כ באהבה והטעם כי התורה היא סם חיים לטהר הקליפה שבפנים והיסורין טיהרו הבשר מבחוץ, ומ"מ נלע"ד כאשר נדקדק בדברי רשב"י והוא אומר אסוותא לכל מרעין כמד"א רפאות תהי לשרך שהכוונה היא שהתורה היא רפואה בין למה שבחוץ דהיינו הבשר בין למה שבפנים שהם העצמות והיינו רפאות תהי לשרך שהיא הבשר ושקוי לעצמות והטעם שהתורה היא כמו רטיה למכה אחר שנעכל הבשר הרע ישימו מלוגמת ורטיה לגדל בשר טוב כן היסורין טיהרו הקליפה בין מבפנים בין מבחוץ ונשאר העני הזה מנוגע ועצמותיו נצטמקו ולכן יצטרך אל סם התורה שהיא שקוי לעצמות ללחלחם והיא רטיה לבשר מחוץ והיינו רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך. מכלל תשובת הזה הוא ליזהר בשמירת אות שבת ובאות תפלין ובאות י"ט כי הרשב"י הקיש אות ברית לאותות הנזכרות נראה שהפגם שוה בכולן ובכולן יש ליזהר, וכבר נודע שאז"ל שהשומר שבת כהלכתו מוחלין לו כל עונותיו כי השבת דומה בהרבה דברים לברית, אחר שדברנו בכלל הפגם בברית ובעונש המוציא זרע לבטלה צריכין אנו לבאר ענין אחר הפוגם ג"כ בברית והוא עון הקרי שאחר שהוא הוצאת זרע לבטלה הרי הוא פגם בברית ופי' קר"י קר"י שבברית הקדש ממקומו שישפיע לחיצונים, ואמר בזוהר שיש בהיכל ב' שבו נפרעין ממי שיטמא בריתו ב' רוחות המתהפכות לזכרים ונקיבות ואלו מטמאין את האדם בחצות הלילה ומוציאים ממנו זרע לבטלה ודומה בקצת לעונש המוציא זרע לבטלה שהרי אמר ונשמרת מכל דבר שלא יהרהר ביום ויבא לידי טומאה בלילה והמעיין בזוהר פ' מצורע גדול עונש הקרי ממנו נראה שצריך בע"ת לעשות סיגוף גדול לעון הקרי עד שיטהר עצמו מן הטומאה וצריך שישאר הדין עליהם עד שיטהר כמבואר במאמר אם לא יתקן בתשובה כדרך שפי' בתיקונים שאמר וסביל כמה יסורין לאעברא ההוא חויא מתמן. הקרי יבא לכמה סיבת וצריכין אנו לבארם הא' מהם מ"ש רשב"י ע"ה בפסוק אל תפנו אל האלילים והוא ענין הסתכלות בנשים שיבא מזה לידי הרהור וטומאה והוא עובר טל ואלהי מסכה לא תעשו לכם שמאחר שכל גופו מתחמם ברוח הטומאה ההוא נמצא עושה עצמו אלהי מסכה והוא כאלו אמר לא תעשו עצמיכם אלהי מסכה כי אם האדם מסתכל ביופי אשה ביום אתא להרהור בלילה ומטמא כל עצמו והרי הוא כע"א, גם צריך ליזהר שלא להרבות שיחה עם אשה בפרט עם אשתו נדה וז"ש חז"ל אל תרבה שיחה עם האשה מכאן אמרו חכמים כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו וענין גורם לעצמו הוא שמושך לילית הנקראת רעה ומטמא אותו בקרי וכן בזוהר בפסוק לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהליך כי כאשר שאדם הולך בדרך ישר ומתנהג בקדושה רעה שהיא לילית ונגע שהם נגעי בני אדם אינם קרובים אליו אבל אם ח"ו אינו הולך בדרך ישרה מטמאין אותו ועד"ז נפרש מ"ש גורם רעה לעצמו הרעה היא לילית להחטיאו ולכך סופו יורד לגיהנם לעכל הרע ההוא שנדבק בו ובועל מד"ת. קודם שבטלו לטבילותא דבעל קרי הי' אסור בד"ת וכן בתקנת עזרא, ועוד היום יש מחמירים שלא לעסוק בתורה כשהם טמאים: בענין הדבור באשתו נדה נתבאר במדרש רבם כי צריך להרחיק מן הכיעור ומן הדומה לו והאדם צריך לעשות סייג לדבריו כמו שעשתה התורה סייג לדבריה הרי היא אומרת ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב יכול יחבקנה וינשקנה וידבר עמה דברים בעלים ת"ל לא תקרב, תישן עמו בבגדיה ת"ל לא תקרב, יכול תרחץ את פניה ותכחול את שיניה ויפול ממנה את הכוס ת"ל הדוה בנדתה כל ימיה שהיא דוה תהא בנדתה מכאן אמרו רז"ל כל המנבלת עצמה בימי נדתה רוח חכמים נוחה הימנה וכל המקשטת עצמה בימי נדתה אין רוח חכמים נוחה הימנה ואל יתיחד אדם עם הנשים בפונדק א' אפי' עם אחותו ואפי' עם בתו ואפי' עם חמותו מפני הבריות שכך אמרו חכמים הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו ואמרו הרחק מן החטא הקל שמא יביאך לידי חמור הוי רץ למצוה קלה שיביאך לידי חמורה, ומהו הנק' רבוי שיחה עם האשה תבינהו ממעשה דר"י הגלילי עם ברוריא ומכאן ידין ירא שמים למעט הדבור באשה בכל האפשר ובפרט באשתו נדה ומצאתי כתוב "נאלמתי "דומיה "החשיתי ר"ת נדה להורות שצריך למעט בה דבור ביותר:

כמו שצריך ליזהר מלדבר עמו כך יזהר מליגע בה ושאר פרטי הדינין וכן מלהסתכל בה כי בעבור א' מכל אלה מושך כח הטומאה אשר באשתו עליו ואפי' שיטמאוהו ואזהרה לזו למדנו הרשב"י פ' בראשית (דף נ') ז"ל כגוונא דא האי מאן דאיתתיה בימי מסאבו דילה ונטיר לה כדקא יאות כל אינון יומין זווגא עלאה אישתכח בהדיה וישתכח דכר ונוקבא עכ"ל. ומכלל הן אתה שומע לאו דאי לא נטיר ליה כדקא יאות שכינה מסתלקת ממנו, וכבר ידעת שהחיצונים נקראו אלה שהם מזומנים לשרות מיד על האדם כדפי' בפ' ויחי ואפשר שיטמאוהו ובפרט במקום שהיה בו קדושה ונסתלקה הקדושה שם הם רוצים להדבק ומטעם זה היה אומר החכם קורדואיר"ו ע"ה שכל אדם שהוא מתנהג בפרישות וטהרה ואח"כ פורש מאותה קדושה שאפשר שיטמאוהו לפי שהם רודפים אחר מקום שהיה בו קדושה, ואני מוסיף נופך שבקליפות נקראו הבל וריק ואינם רודפים אלא אחר דבר ריק כמותם וכיון שמוצאים כלי שנתרוקן מהקדושה הם דובקים בו ובפרט כמ"ש בזוהר פ' משפטים (דף קי"א) דכל כיסופא דילהון בתר ירך וכ"ש ירך דרבנן ולכן ת"ח צריכין אזהרה ביותר כי אלו רוצים להדבק בהם וכל איזה צד שימצאו לידבק מיד דבוקים בהם ויטמאו אותם וע"ו נאמר אם יעזבו בני תורתי ובמשפטי לא ילכון אם חקותי יחללו ומצותי לא ישמורו ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם. ובנגעים הם נגעי בני אדם שהם נעשים מהקריים והרי בפי' כי בהסתלק הקדושה מיד נפקד ביסורין אלו, טעם היות הפקודה בהוצאת זרע לבטלה ע"י הברית מפני שהברית העליון כולל התורה והמצות בסוד כי כ"ל בשמים ובארץ ומתרגמינן דאחיד בשמיא ובארעא, נמצא כי בפוגמו בתורה שלא עסק בה כראוי או במצות הרי חלל ברית קודש העליון ולכן יפקד בטומאת בריתו, וענין זה נרמז בזוהר פ' בשלח (דף קפ"ז), גם סבת הקרי עצמותו ועיקרו מפני שחטא בברית הלשון כדפי' לעיל כענין נצור לשונך מרע גם המגלה סוד למי שאינו ראוי עונשו הקרי מטעם שבית קבול לסודות העליונים הנשפעים מצדי"ק הנקרא י' סוד הוא ליריאיו שהם בשכינה וזהו סוד ה' ליריאיו וכשאינו ראוי הרי משך אור התורה מבפנים וצא מצא כלי שבו ינוח ויצא לבטלה לחיצונים ונמצא דש מבפנים וזורק מבחוץ ולכך מ"מ יושפך זרעו לבטלה ויטמאוהו, גם המברך ברכות לבטלה כמוציא ש"ז לבטלה ואפשר שיטמאוהו וצריך ליזהר בזה בפרט ש"צ שלא יחזור תפלתו אם אין ט' שיענו אמן בודאי, גם סבת הקרי בסבת התענוג בשינה כל הלילה וזה בכלל אם יעזבו בני תורתי. והטעם לזה כי כיון שהוא מתרפה מד"ת הקב"ה הוא אויבו שנאמר התרפית ביום צרה צר כחכה והוא מכ"מ הוא לא רצה לידבק באשה יראת ה' ע"י עסק התורה ידבק בחיצונים אשה זרה ויולד שד לקטיגור לו ומפרי מעלליו יאכל כי אין רע יורד מלמעלה אלא כיון שהאדם דבק בסטרא אחרא הקדושה מסתלקת ממנו ואז החיצונים שולטים בו שהם מזומנים ונקראו אלה שנאמר על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה ולכן בהקיצו משנתו יזדרז לקום שאם לא יקום ויחזור לישן אפשר שישן אפרקדן שהוא בפניו למעלה והוא מקולל מפי סופרים כדאמרינן לייט עליה ריב"ל אמאן דגני אפרקדן, גם סבת הקרי נתבאר בתורה כמ"ש בפ' ואם תלכו עמו קרי ולא תאבו לשמוע לי וכתיב והלכתי עמכם בחמת קרי, ופי' הרשב"י ע"ה בחמת קרי בההוא רוגזא דנפיק מפתחא דקרי ואלין אינון דמשטטי בלילה ומודיעין מלין כדיבין לבני נשא ואתחזין לון בדיוקנין אוחרנין וחייכן בהו עד דאושדין זרעא ואיקרון מאריהון דקרי תגין דאינון דנפקין מפתחא דקרי גרמי לון, ולכן ראוי לאדם שיהא קיים בעבודת האלהות ונאמן בה כעמוד שלא יתמוטט ממנה וכן מלת ברית פי' קיים כענין לכה נכרתה ברית אני ואתה, ולכן הרוצה לזכות למדת צדיק צריך שיהא נאמן וחזק בעבודה וע"ז נאמר שומר מצוה לא ידע דבר רע וכבר ידעת מהו דבר רע, ג"כ אם האדם פרץ איזה גדר שגדרו רבותינו אפשר שיטמאוהו שהגדרים שגדרו רז"ל הם כדי שלא לתת מקום לחיצוני שיכנס פנימה לקודש, ואם יפרוץ גדר ישכנו נחש ע"י הפרצה שפרץ נתן לו מקום שיכנס וכן פי' בתיקונים שהים הוא התורה וחול הים היא הגדר ועוד פי' שהוא כמו השלשלת לכלב והמתיר השלשלת גורם לכלב שינשכנו והיא רמז לגדרים שגדרו רז"ל ועז"א דהע"ה הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי זה סמא"ל שהוא תפיס בקולר ובשלשלת ברזל ומוכח בזוהר שגם תחום כבת הוא כדי להרחיק החיצוני ופורץ גדר גורם לסמא"ל שינשכנו, עוד מהדברים שצריך ליזהר שלא יטמאוהו הוא אם נדר שיקיים נדריו לעבודת הש"י כמ"ש נשבע להרע ולא ימיר ואם לא קיים המצוה והפר נדרו אפשר שיטמאו כדכתיב אל תתן את פיך לחטיא את בשרך והטעם שהפסוק אומר ככל היוצא מפיו יעשה והטעם שכבר פי' שהדבור הוא רוחני דומה לזרע הגשמי וכמו שמהברית התחתון אין להוציא זרע לבטלה אלא בנקבה כך אין להוציא הדבור לבטלה אלא בהביאו למקום העשיה שהיא הנקבה. ונמצא בזה הקול היוצא מייחד ברית הלשון עם הנקבה ואם לא קיים הרי הוציא זרע לבטלה שהוא קול ודבור היוצא מברית הלשון ולכן גם יפגם בברית המעור בזרע לבטלה כי עבירה גוררת עבירה:

התיקון לעון הקרי ראשונה צריך שיטבול במקוה מ' סאה כדי לטהר עצמו מטומאה החיצונית הארורה ואפי' מי שמיקל בטבילה לענין הזווג אין להקל בזו וכן פי' הרשב"י בזוהר פרשת בראשית (דף נ"ה) ואם לא יהיה אפשר במ' סאה ישתדל להטיל עליו ט' קבין ואם אפי' זה אי אפשר לו לפחות ירחוץ מקום הטינוף, וכתבו בספר החסידים שלא יחשוב בד"ת עד שיפשפש ירכותיו במים וכן ראוי לעשות לכבוד התורה והתפלה, ובמעלות הטבילה עיין בשער אהבה כי סגולתה הוא להחזיר הנשמה למקומה כי מי שהוא טמא אין לו נשמה והפוגם בברית נשמתו מסתלקת ממנו, ועיין בזוהר לך לך (דף ל"ד) ומשם ג"כ תלמוד תיקון לאות ברית היא שישתדל ליקח אשה בבחרותו כדי לטהר עצמו ומטעם זה אמר בקידושין אמר רב חסדא האי דעדיפא מחבראי דנסיבא בשיתסר וכו', ואם הוא פגם ולא יכול לתקן את עצמו בעת הראוי אם יזכהו האל לבן ישתדל להשיאו אשה קודם שיבא לידי חטא ובדור הזה צריך אדם להרחיק את בנו ולשמרו מכל דבר שאפשר שיבא לידי הרהור חטא קודם שישא אשה, עוד תיקון לאות ברית הוא ע"י עסק התורה כמ"ש למעלה וביאר בתיקונים שמי שפגם בנשמה תיקונו ע"י עסק התורה בשש סדרי משנה שנתנו כדי להפריש בין טוב לרע שערבם אדם ודורות הבאים אחריו ואם ישתדל לדעת שש סדרי משנה על פה מה טוב ומה נעים חלקו שעיקר המשנה לדעת אורם על פה כי דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרם בכתב אלא משום עת לעשות לה' והיודעם על פה אשריו אשריו כמו שביאר הרשב"י ע"ה ע' בראשית (דף מ"ב) בהיכלא תניינא כי הוא היודע ליחדו ולקשר שמו המיוחד, ועיקר ידיעת המשנה הוא שישתדל לדעת אותה בפירושה ומי שיקרא אותה בפי' לא תשכח ממנה במהרה וכן ארז"ל כל הסובר למודו לא במהרה הוא שוכח, ועד"ה ידיעת התורה בעל פה הוא במדת הזכר שכל זכירה הוא בזכר וכיון שזה פגם אות ברית שהיא במקום הזכר וירד למקום השכחה ראוי שיתוקן ע"י זכירה לדעת תורה שבע"פ ע"פ, וכן היא תיקון שלא יבא לידי קרי ונרמז ענין זה בזוהר וישב (דף ק"ץ) כי כל כחות הקרי באים מאשה זרה, נמצא התורה שמירה שתשמור את האדם מכחות אלו. טוב למי שאינו נשוי שלא ילך לישכב במטה עד שיהא שבע מן התורה כדאמרינן בברכות על ושבע ילין בל יפקד רע כל המשביע עצמו מד"ת ולן אין מבשרין אותי בשורות רעות וכבר נודע כי רע נקרא המוציא זרע לבטלה ולכן ראוי שלא ישכב עד שיקרא בתורה הרבה באופן שיהיה שבע שכמו שהאדם שבע עצמו מהאכילה כן ישבע עצמו מהתורה עד אשר ילאה שלא יוכל ללמוד כאדם ששבע מרוב האכילה שלא יוכל לאכול יותר ומ"מ אם עסק בתורה ביום והוא שבע ממנה אין החיוב לו להאריך בתחלת הלילה בעסק התורה באופן שלא יכול לקום באשמורת, והחכם עיניו בראשו ויכלכל דבריו במשפט שיעסוק בתורה ביום עד שישבע. ובתחלת הלילה יעסוק בתורה ג"כ כדי שתעלה הנשמה ע"י הבל התורה אבל לא לשבעה כדי שלא יבטל מלקום באשמורת שהיא עיקר עסק התורה כמ"ש קומי רוני בלילה עוד התיקון לאות הברית הוא ליזהר בכל מדת שאדם נקרא בהם צדיק שהם תלוים במדת צדיק העליון, וא' מהם הוא שישתדל לקום בחצות הלילה או מחצות לילה ואילך לעסוק בתורה, וישתדל לחבר לילה ליום ע"י התורה כנגד מה שהפריד ביניהם שהקם בחצות נקרא צדיק וביאר בזוהר שטרף נתן ליריאיו נאמר על העוסקים בתורה מחצות לילה ואילך והטעם שהם משתתפים עם מדת יראה וכן ביארו בזוהר מקץ (דף קנ"ד) שפסוק רוצה ה' את יריאיו את המיחלים לחסדו נאמר על הקמים מחצות לילה ואילך וקושרים לילה ביום כדי לקבל חוט של חסד, ומעלת הקושר לילה ביום ע"י עסק התורה ביאר הכתוב באומרו הנה עין ה' אל יריאיו למיחלים לחסדו להציל וגו' ועין ה' פי' באידרא נשא (דף ק"ל) שהוא עינא פקיחא דאריך וכו' ע"ש ובודאי שהעושה זה הוא מתקן מדת צדיק עם השכינה שנמשך לו ולהם חש"ח, וכנגד מה שהפריד לשכינה בהמשכת טפה לחוץ וסוד הטפה הוא חיוורא ונמשכת מצד הימין כנגד זה קושר לילה ביום לקבל חש"ח, וכן פי' בזוהר ויגש (דף ר"ז) בפ' ה' אלהי ישועתי יום צעקתי בלילה נגדך שהקם בחצות ועוסק בתורה שהוא עומד במדרגה צדיק חי העולמים ואז ביום זוכה אל חש"ח והיינו אומרו אלהי ישועתי כי חש"ח הוא ישועה כאומרו הושיעה ימינך: עוד צריך ליזהר שלא יזדווג לאשתו כ"א משבת לשבת ובר"ח ובי"ט שאין יחוד למעלה ע"י צדיק אלא בזמנים האמורים כדאמרינן שער הפונה קדים יהיה סגור ו' המעשה וביום השבת יפתח שאז היא זמן שמושא דקודשא בקודשא וכדין איתנהר סיהרא לאתחבר בשמשא ומ"מ היותר מוסכם בתיקון לעונות ת"ח היא משבת לשבת. ועיין בתיקונים י"ז כ"ד כי השכינה שהיא יסוד הוא קודש ואין להמשיכו בחול וצדיק המקרב אל אשתו בימי החול אותו בן הנולד לו עליו איתמר צדיק ורע לו שגורם לעשות מקודש חול, מתיקון אות ברית מילה לגלות סוד למי שהוא צדיק וירא שמים דכתיב סוד ה' ליריאיו וכן אמרו בתיקון וז"ל וכל מאן דמגלה רזין לצדיקים גרים לצדיק לאנהרא ברזין דאורייתא ולשכינתא דאור רז איתקרי ובההוא זמנא והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע עכ"ל וגם המתלמד יתקן נפשו בעסק התורה כדפי' בתיקונים בעונש המונעים עצמם מלקרות בחכמת הקבלה ז"ל בקיצור דאילין עבדין לאורייתא יבשה ולא חמאן לאישתדלא בחכמה דקבלה דגרמין דיסתלק נביעו דאיהו יו"ד מינה ואישתארת ב' יבשה ווי לון דגרמין עניותא וחרבה וביזא והרג ואבדן בעלמא עכ"ל, והמגלה רזין בתורה למי שאינו ראוי מלבד עונשו בעוה"ב גם עונשו בעוה"ז שעניות רודף אחריו עיין בר"מ פ' פנחס (דף רמ"ד) ובר"מ פ' עקב (דף שי"ט) פירוש שכמו שעניות רודף אחריו בענין המזון גם רודף אחריו להשגת התורה, גם מהמדות הזוכים למדת צדיק המשכים להיות ראשון בב"ה שהוא עומד במדרגת צדיק וכן פי' בזוהר תרומה (דף קל"ט), עוד הזוכה למדת צדיק להיות בעל צדקה, וזה פי' בפי' בתיקונים (דף כ') שהוא תיקון לאות ברית ועיין בזוהר בהר סיני ק"י, ג"כ לקיים מצות עונג שבת וז"ל התיקונים (דף נ') ומאן דמקיים ביה עונג שבת גרים לאשקאה ההוא דלת עני וההוא אתמלי ואקרי נהר ומאן דאית ליה רשות למיעבד עונג שבת ולא עביד איתהפך ליה ענג לנגע צרעת וחריב ביתיה וממוניה עכ"ל, עוד בענין מעלת הצדקה פי' בזוהר בהר סיני (דף ק"י) ע"ש באורך. וכאשר תסתכל במאמר ההוא תמצא היות הצדקה תיקון לפגם ברית והענין שכמו שבעון הפגם מסולקים החסדים מצדיק שהוא כולל ה' חסדים כדפי' באידרא והוא נהר יחרב ויבש ולכן נק' טוב כן בצדקה ממשיך החסדים להמתיק הדינין והוא יחוד גמור ועיין בזוהר פ' בחקותי (דף קי"ג) מעלתו ובפרט אם יזכה להיות גבאי צדקה שהוא עומד במדרגת צדיק ונוטל שכר כנגד הכל וכן בזוהר ויגש ר"ח. גם יכוון בכל יום לעשות עצמו צדיק ויתן צדקה רוחנית כמו שפירשו בתיקונים ז"ל, ואלין דיהבין דורונא לך בימינא דאיהי צדקה צ' תשעים אמנים ד' ארבע קדישין ק' מאה ברכות ה' חמשה חומשי תורה עכ"ל, ובמקום אחר פי' כי מצדי"ק הם י' קדישין שצריך לענות בכל יום, גם הזוכה למדת צדיק הוא להיות אוהב שלום ורודף שלום כנודע כי מדת צדיק נקרא שלום וכמו שהוא הפריד השלום כן יבקש לעשות שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחבירו וכן מבואר בפסוקי דהע"ה מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב ואמר סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורודפהו ובחינת אוהב ימים לראות טוב הוא תקון למדת צדיק וכנגדו אמר סור מרע בקש שלום ורודפהו שהוא הנקרא המוציא זרע לבטלה ועשה טוב ותיקון מדת הטוב ע"י הצדקה, וכן לסמוך גאולה לתפלה כמ"ש והטוב בעיניך עשיתי שסמך גאולה לתפלה. וכוונת עשה טוב הכוונה תקון מדת טוב הנקרא צדיק לסוד היחוד ולכן צריך ג"כ שיבקש שלום ובחינת שלום הוא העשה ובחינת סור מרע הנוגע לבחינת פגם הצדיק הוא שמירת הלשון מכל דבר הפוגם בה כדפי' לעיל בענין נצור לשונך מרע שהפוגם לשונו מטמאין אותו, בכלל תיקון מדת השלום הוא שיהיה שומע חרפתו ולא ישיב שכיון שמדת השלום קטיגורו יקבל דין שמים בסבר פנים יפות ודוד מפני שחטא בענין בת שבע קבל ענשו כאשר חרפו שמעי בן גרא ואמר ה' אמר לו קלל ושתק, גם התיקון אות ברית שהיא שח עינים כי ע"י רחיצת העין נפגם הברית כדכתיב ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם לבא ועינא תרי סרסורי דחטאה, וכשהעין הוא פוגם נקרא רע עין כאומרו אל תלחם לחם רע עין והטעם כי כמו שפגם הברית נקרא רע כן הפגם בבת עין שהיא י' יקרא רע שמוציא ראות הקודש לבעלה ולמקום ערוה וכיוצא וכיון שמצינו שתיקן הברית הוא סור מרע בכלל הוא שלא יהיה רע עין והיינו סור מרע סתם כל בחינות רע בין שיהיה בעין בין בלשון כאומרו נצור לשונך מרע בין בברית שבכולם צודק רע כמו שהארכנו והשומר הראות מתקשר בחסד שכן אריה אל הימין ואריה הוא ראיה ואברהם אע"ה מפני שהיתה כוונתו לעולם להתקשר בימין אמר הנה נא ידעתי גו' ופירשו ז"ל שראה פרצופא במים, וכל בחינות תיקוני העינים שפי' לעיל כולם תיקון לאות ברית כי יוסף אחוז בעינים כדכתיב בין פורת יוסף בן פורת עלי עין וגם בבחינת ניתוח העין שם יוסף אחוז כדפי' במקומו ובפרט כי הזרע מאור עיניו של אדם וכיון שפגם בזרע יורד מעיניו דמעה והדמעה ממעטת הזרע כי הדמעה ג"כ מאור העינים. גם הנוגע למדת תיקון הצדיק הוא להיות חסיד וליזהר בכל המדות כדפי' בשער אהבה שהם מגיעות שיקרא חסיד והטעם כי מדת צדיק נקרא חסד כמו שפי' באדרא נשא (דף קמ"ב) ואשרי מי שיוכל לקיים הסיגוף שעשה רבי ישמעאל כמו שהעתקנו בשער התשובה פרק ה' כי בעשותו אותן הדברים מסתלק מכחות הדין והגבורה ומתדבק בחסד והזוכה למדת צדיק הוא הזוכה שתשרה עליו שכינה כי בהיות הברית פגום נוגע הפגם בה' כדפי' כי הברית כולל מילה ופריעה שהם צדק וצדיק, ואחר תיקן הברית הוא הכנה לזכות אל ארץ החיים כאומרו צדיקים ירשו ארץ: