קיצור ראשית חכמה – פרק טז

פרק טז בסוד הזווג יש ב' בחינות א' מציאת קדושת, הזווג ב' זמן הזווג, מציאות קדושת הזווג דע כי הוא תלוי בידיעת האדם כיצד יתדבק בהקב"ה וידע לזווג המדות במציאות רוחני כי כמו שידע להפשיט גשמות הדברים למעלה כך ידע לפשוט מחשבתו מלחשוב בפועל ההוא לכוונת עצמו לתענוג הבלי העוה"ז כי אז הוא נמשל לבהמה אלא צריך להתדבק בהקב"ה וגם כי כלי האיברים שנהנים מהמעשה ההוא המחשבה דבקה למעלה לחשוב ברוחניות מציאות הזווג, ומה שצריך המכוון לדעת כיצד יפשיט עצמו בזווג מבחינות יצה"ר מכל וכל היא שיחשוב שבחינת האבר ההוא הוא אבר כשאר הרמ"ח איברים מהם נגלים ומהם נסתרים והרי קודם חטא אדם הראשון נאמר ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבוששו ועקיבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה ובודאי גם שאר איבריו בערך זה היו מאירים יותר ולא היה שולט בהם יצה"ר ולכך לא יתבוששו ומי גרם להם הבושה מצד הערוה שהוא יצה"ר שפגמו כי קודם היה להם האבר הזה כיד ורגל אחר שמצות של ייחוד איש ואשתו ע"י האבר הזה הרי הוא כהנחת תפילין ביד שמאל ותפילין של ראש במוח וכמו שאלו אין בהם יצה"ר כן באבר ההוא לא הי' בו יצה"ר ומי גרם היות בו יצה"ר ושיצטרך כיסוי ושיאמר עליו ערוה העון שבו היה הפגם שהוא ר"ע ו"ה ומשך בערלתו ונתגשם ושלט באבר הזה ועיקר הצדיקים בעוה"ז הוא לתקן פגם אדה"ר כי אדם הראשון כלל כל הנשמות כולם חטאו וכולם צריך שיתוקנו. והנה הצדיקים המתדבקים בהקב"ה בסוף מחשבתם מתקנים סוד המחשבה העליונה שבה פגם אדה"ר כדפירש בתקונים דאדם חב במחשבה וחוה במעשה וע"י תיקון המחשבה שהוא י' מתקן בהכרח י' תתאה שבברית והטעם לזה כי בהיות האדם מושך מחשבתו בעניני העוה"ז בזנות ולבו אחר עניני החומר הרי י' שבברית נפגמה כי מיד תהיה קשתו ננערת כמו המסתכל באשה ביום ומהרהר בה שמטמאין אותו בלילה וטומאתו ע"י אות ברית שהיא יו"ד הכוללת בה כל איברי הגוף, וזה היה עון פגם האדם שהשליט על כל גופו יצה"ר ועקר עצמו מרוחניות הקדושה העליונה הפשוטה מיצה"ר ונתלבש בחומר העולם וכחותיו ובזנות וכיוצא בשאר הקליפות שקליפות הזווג היא כוללת הכל, אלא יהיה ענינו כמו שהיה אדם הראשון קודם שחטא שהיה לבד לקיום המצוה שבמצוה מתדמה לקונו, ועיקר הקדושה תלוי בהיות האדם עוסק בתורה והוא דק בה כראוי לא יבא לחשוב בזנות ואמר בס"ה כי ע"ה שאינם עוסקים בתורה שמושכין לבניהם נשמה שאינה קדושה כי התורה תדריך האדם ותלמדהו כיצד יתקדש. וא"ת אם יקדש האדם מחשבתו ויסלקה מלחשוב בנשמות לא יבא לידי קישוי לעולם והיאך אפשר שיהיה זיווג נשמה עתה בזמנינו והיותו בקדושה דהא תרי דסתרין אהדדי נינהו, י"ל כי דרך התקדש האדם למדנו רשב"י בר"מ ז"ל וקרבן דאתוון אינון י' באיש ה' באשה ו' א חתן ה' בכלה, זכאה כו' ע"ש והנוגע לדרוש שלנו הוא ענין מ"ש ומחממין באישין קדישין דאיש ואשה שאיש ואשה שם י"ה נתון ביניהם וכשאיש ואשה נוהגים כראוי שכינה ביניהם ואם לאו ח"ו שם י"ה מסתלק ונשארו אש ואש היא עד אבדון תאכל, וצריך לכוון שאיבריו מתחמנים ע"י אש גבוה שהוא קדש קדשים הנשפע מבינ"ה שהיא קדש הקרשים והיא רמז לאש שבאי"ש וכן מתחמם ע"י אש שעולה מהשכינה והוא מאש שבאשתו, ופי' מורי ע"ה בענין מתחממין באישין קדישין שהוא לשמור שלא יהי' התחממות מאש נכריה מנעמה, צריך לכוון שיצה"ר המתעורר לזווג הוא נמשך מצד הגבורה שהוא קדש אבל ל' תחשוב שיהיה למעלה באצילות יצה"ר ח"ו אלא הוא שמחה לבד המתעורר מהשמאל והוא אש הרוחני בסוד, שם אלהים כמ"ש שיצ"ט ויצה"ר נבראו בשם מלא להנהגת הנקיבה שהיא אשה אש ה' והיינו את האדם שהם יחוד זכר ונקבה פנים בפנים ויחוד החסד והדין יהו"ה אלהים, ונ"ל שאם בא לאדם קישוי שלא חשב לשם מצוה ינעוץ צפרניו בקרקע וכן יהרהר ביום המיתה עד שיבטל תאותי ואח"כ בעת הזווג יחזור ויעורר עצמו לשם קדושה, ובענין קדושת הזווג וכוונתו ביארו בתיקונים שהוא דומה לייחוד שאדם עושה בתפלתו של י"ח וצריך שיהיה בחשאי וצריך לייחד בבת זווגו ברתת בזיעה ומכוסה ויכוון לקיום מצות עונה שהיא מצות עשה ועונתה לא יגרע, וצריך שישמח את אשתו פי' שתהיה רצונה דבק עמה שלא יהיה ביניהם מחלוקת אלא אהבה אחוה שלום וריעות וביותר בשבת וגם היא צריכה לכוון דעתה אל הקדושה למשוך נשמה עליונה קדושה. מכלל קדושת הזווג שיהיה הזווג פנים כנגד פנים ולא פנים כנגד אחור לפי שהוא מכחיש צורה עליונה, כתב החכם קורדואיר"ו ע"ה הרבה דרכים שיתקדש האדם ובכלם ביאר מקצת בקדושת תשמיש ונעתיק דבריו הנה ז"ל, דרך ירכב האדם על החיצוני וכמה בחינות יש בו שצריך אליו ערמה להנצל ממנו עיקר שהכל תלוי בו הוא יסוד כל דבר ודבר ולא יהיה לו אחוזה כלל ועיקר כענין אומרו הוי בונה ביתו בלא צדק וצדק היא המלכות והיינו מי שכל מעשיו לש"ש סוד הייחוד שם היינו מלכות שמים ת"ת והיות האדם מקדים שם שמים בכל מעשיו מיד הקליפה מסתלק משם אמנם אם יהיו מעשיו לש"ש מיד הרעה קופצת שם ומולכת על הדבר ההוא ולכן צריך האדם להיות מעשיו לש"ש במחשבה שיישר מחשבתו בפועל ההוא לשם יחוד קונו כנודע ובדבור יזכיר בפיו לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה, ובמעשה שלא יהיה המעשה מקולקל כי לא תועיל המחשבה והדבור אחר שהכלי מכוער לא ישרה. ולזה בהיותו בונה בית יהיה מחשבתו לעבודת קונו ובדבורו לש"ש קוב"ה ושכינתיה וכמעשיהו ואז צדק ילין בה בענין ההוא והרעה נבדלת משם, וזה עיקר גדול בהולדה ביחוד איש ואשתו שאין לך דבר שיקדם לילית הרשעת להמצא שם כ"א בפועל זה מפני שהוא בנין גדול להוליד וולד של קיימא בונה עולם או להוליד לבהלה בניו שיהיו רשעים בני סמא"ל ולילית, ולזה ענין זה קשה למאוד וצריך ענינים גדולים והכנות לברוח ממנה. וההכנה הראשונה היא טהרת האדם מעונותיו כל מה שאפשר בתשובה לפני קונו. ההכנה השניה לשמור עצמו מן החטא בהיותה נדה שאז היא (לילית) משותפת לאשתו ואם יחטא אחריה נדבק בו אח"כ בוולדה, ההכנה הג' בטהרת האשה כדין וכשורה כנודע וקציצת צפרנים שהם עשרים שגדלו בנדתה שהם גורמים רעה לעולם וכן מקצת משערה ויגנזם בחצירה בחור ידוע ובבואה תשרפם מפני שאותו החלק הוא לחיצוני חלק טומאתו וצריך ביעור ואין ביעור אלא שרפה. ההכנה הד' ייחודו עמה בקדושה ובכוונת הלב ובהצנע, ובזוהר בפ' ויקרא מפ' לחש א' שיאמר בעת זווגו כדי להרחיק הרשעה הזאת ממנו וכבר פי' בר"מ סי' דרך קדוש שיקדש עצמו בשעת תשמיש ועיקר הכל הכל שלא ישמש לאור הנר ובכיסוי וכן ירחץ ידיו אחר חצות קודם הזווג כדי להעביר רוח הטומאה ועכ"ז יתרחק האדם מכל הדברים הגורמים פגם לנפש כי בכולם יש לה מבוא ויתרחק מכל דברי המטונפים ומכל מקומות שהמזיקים ימצאו שם כי כלם יגרמו לו רעה וכן מבתי ע"א כגון בית תפלתם בתי ערכאות שלהם מקום כנסיותם ולהתרחק מהזונה מד' אמותיה ושלא להסתכל במחשבתו בזנותם וכיוצא כי אלו הדברים גורמים רעה לאדם ומיד אשת זנונים רודפת אחריו להזנותו לאיסור במותר לו, כיוצא מהדברים הרעים בזולת כמה דברים אחרים כגון מכל מיני כשפים וקסמים והסתכל בהם כי האדם למקרה עמהם מפני שהם המזומנים לאדם כרגע וזו שמחתם לידבק בו ועל הכל יזהר מהיותו בעל מריבה וקטטה בתוך ביתו שזהו ההכנה העקרית אשר לה כי מיד היא נמצאת שם וכאשר ידע שהוא נגד החתן העליון והיא נגד הכלה העליונה ובעשותו קטטה מבריח שלום מביניהם ומיד הרשעה נאחזת שם אין ספק שיראה האדם שהוא פגם גדול והמריבה בבית היולדת גורם סכנה לולד ומיד היא נמצאת שם והמריבה במקום השמחה כגון חתן וכלה ח"ו גורם רעה גדולה ונאחזת באותו הבית כענין הוי בונה ביתו בלא צדק, וכן יזהר מהדברים הנמאסים שהיא אוחזת בהן ומלאוכלן במקומות המטונפים כי לא לחנם פי' אל תשקצו את נפשותיכם זה השותה בקרנא אומנא כי כל אלו הדברים גורמים שיקוץ הנפש ברשעה הזאת שמשכנה בטינופים וכן יזהר שלא יהיה מלוכלך בידיו ומטונף בבגדיו ולא יאכל במזדמן באקראי אם לא בכוונה בישיבה לכבוד קונו שגם היא מזדמנת ולא יברך בידים מסואבות ומזוהמות וכל כיוצא, כל אלו מצות ל"ת, ויש מצות עשה כגון ליזהר בהבדלה אחר שבירך להתפלל על הבדלם ממנו שאז הם מתגברות וצריך להאריך בפסוקי שמירה כפי כחו, וכן בצאתו מפתח ביתו ומה גם בלילה ושמירת קונו בפתח והוא יוצא ונבדל ממדה והחיצוני לשמאלו יתפלל שם לקונו על היות שמירתו עמו בדרכו וזהו צדק לפניו יהלך דהיינו מדת צדק, וכן במעשיו להגביר יד ימין ורגל ימין על השמאל ובכוונה להכניע החיצוני, וכן בסעודותיו ושמחותיו בחגים ובמועדים ובסוכתו לא יכנס ולא יתערב עמו, ויזמן עניים שהם משכן לקדושה כנודע וצדקתו יקדים לכל דבריו שבאותה פרוטה מזדמנת הקדושה מיד ולא יוציא מפיו דבר נגד השטן ולא יזכירהו ולא יזרוק בכעס איזה דבר שהיא תקרובת ולו וכיוצא לא יקלל עצמו ולא יאמר יהיה לשטן או בשעה רעה וכיוצא כי הדבור גורם רע גדול ולא יפחיד לקטן ויאמר חתול קחהו גמל כלב קחהו נשכהו וכיוצא שהוא נקרא כלב וחתול כל שמות הרעים להרע עכ"ל. זמן קדושת הזווג שלנו כדי להמשיך נשמות קדושות והזמן המיוחד הוא בחצות לילה או אחר חצות והיינו לשאר העם ולת"ח בליל שבת בחצות או אחר חצות כמש"ה ואת שבתותי קדשי כלומר קדשו עצמכם בשבתותי בתשמיש של מצוה והחמירו בזוהר מי שאינו נוהג בקדושה הזו ואמר שהמזדווג באשתו קודם מושך נפש מסטרא אחרא ועליו נאמר גם בלא דעת נפש לא טוב ואץ ברגלים חוטא, ולזה צריך לגעור ביצרו ואם יבואו הרהורים יבטלם בד"ת שהיא התבלין ליצה"ר ויזכור לו המיתה ומ"מ צריך להיות ביראה שאם יראה שיתגבר עליו יצרו ויבא להוציא ש"ז לבטלה מוטב שיעבור על עשה ולא על לאו שהוא נקרא רע וחייב מיתה, עוד יש זמנים אחרים מיוחדים לזווג בזווג כמו כשתטבול וכשהוא יוצא לדרך וג"כ כשבא מן הדרך: