קיצור ראשית חכמה – פרק יא

פרק יא המתגבר על יצרו נקרא איש וגם מי שנוצר לשונו מרע נקרא איש והטעם מפני היות חטא הלשון תדיר והגובר על יצרו ואינו מדבר בשעה שיצרו מפתהו שידבר ראוי שיקרא איש משא"כ שאר העבירות שעם היות שיגבר עליו פעם אחת אינו מצויה כ"כ, כבר ידעת שיש ברית הלשון וברית המעור, וכמו שבברית המעור המוציא זרע לבטלה נקרא רע כן גם בברית הלשון המוציא מלה לבטלה כמוציא זרע לבטלה וע"ז אמר נצור לשונך מרע, ואינו נקרא רע אלא מי שמשחית דרכו ומטמא עצמו וגופו ומטמא את הארץ למה נקרא רע המוציא זרע לבטלה והמוציא דברים לבטלה הטעם הוא כי הלשון הוא במקום החיים ורומזת לבינה, וכמו שהזרע הוא חיות גשמי באדם שהוא מאור עיניו והוא מוליד בגשמי כנודע והמוציאו לבטלה נקרא רע מפני הסוד והרמז שבו למעלה כן מלת הלשון שהוא מצד סוד חיות רוחני מתלבש בכלי הלשון מוליד למעלה בקדושה הרוחנית ואין ראוי שיצא לבטלה, וזהו מעלת רב שלא שח שיחה בטילה כל ימיו, ואע"פ שאמרנו שעל דיבור לבטלה נאמר רע מ"מ ג"כ כל דבור שהוא פגום וירד לחיצוני נקרא רע והעד לשון הרע שהוא מזיק ואע"פ שיגיע תועלת לאומרו מ"מ יקרא רע מצד עצמו שיש לחיצוני חלק בו וכלל אמרו נצור לשונך פי' מכל דבור שיש לחיצוני הנקרא רע חלק בו, הפוגם פיו בדברי נבלות וכיוצא מטמאין אותו ויבא להוציא זרע לבטלה ועכ"ז נאמר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ולזה אנו מתפללים בכל יום אלהי נצור לשוני מרע אסור לדבר עם אשתו על עסקי תשמיש שיבא מזה לידי הרהור ולחטיא את בשרו שהוא ברית קודש להוציא זרע לבטלה. נמצא שהשומר ברית הלשון יבא לשמור ברית המעור כי בכלל מאתים מנה, והיה מחנך קדוש ולא יראה בך ערות דבר כו' מחניך רמ"ח איברים שבאדם שצריך לקדשם וז"ש כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך פי' הנשמה הנאצלת מה' אלהיך שהוא חוט וחלק מב' שמות אלו מתהלך ברמ"ח איבריך הנקרא מחניך ולפיכך ונשמרת מכל דבר רע ולא תטמא את גופך ואין לך עון שיטמאו רמ"ח איברים כולם כמו בעון קרי שהזרע יוצא מכל רמ"ח איבריו וכלם מטמאים ברוח הטומאה מלילית השורה עליו ובזה מדוקדק מ"ש ולא יראה בך ערות דבר ותגרום להסתלק השכינה מעליך, גם כי אז"ל אם חשב אדם לעשות עבירה ולא עשאה אינה נחשבת לו כאילו עשאה היינו כשלא הוציא אח"כ בשפתיו והיינו דכתיב און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה' הא אם דברתי בשפתי ישמע ה' ולפיכך אמרו שבשבת הרהור מותר דבור אסור מפני שהקול מיד עולה למעלה ועושה רושם לא מצאתי לגוף טוב משתיקה מה ענין גוף לכאן לימא לא מצאתי טוב משתיקה אלא ר"ל לא מצאתי טהרה לגוף יותר משתיקה: כשהאדם

יהיה נזהר שלא לפגום לשונו ולא שום פגם אחר יביאהו לצד יראה וענוה שכאשר יחשוב שהוא עומד לפני הש"י אל ישוב על חרפתו ויהיה קולו נמוך כי יתבייש להרים קולו לפני המלך ובהסתכלו לעולם שנשמתו דבקה בשרשה ישתדל לעסוק בתורה ובמצות לכבוד אביו ואמו הרוחניים. ויגרום לו לעשות תשובה מכל עונותיו כדי לטהר נשמתו שתדבק בשורשה וגורם לטהר מחשבותיו כי יתבייש מלחשוב דבר שהוא נגד עבודתו יתברך מפני שהש"י מסתכל בו והוא בתוך קרבו נמצא היות קיום מדה זו שרש לקיום כל התורה, סוד ומעלת השתיקה הוא כי ע"י שותקו מתעלם מפעולות וקצוות שהם קול ודבור ועולה למקום השתיקה שהיא המחשבה וכמ"ש שתוק כך עלה במחשבה, ועוד זוכה שיושפעו לו וזוכה לסודות התורה שהם בשתיקה דלא אתמסרו לגלאה ונעשה מרכבה למקום השתיקה, וא' ממ"ח דברים שהתורה נקנית היא במיעוט שיחה וע"ש באורך שהוא מחלק הדבור לד' חלקים ולא רציתי להאריך אם הוא מסופק בדברי חכמים ישאל מהם כי זאת השתיקה רעה היא מאוד וכן אם שומע חבירו מדבר עמו ישתוק עד שיסיים, הרגיל בשתיקה הוא ניצול מכמה עבירות מחירופים וגדופים ולשון הרע ומליצנות ושקרים כי כשאדם נחרף ונגדף מחבירו אם הוא יענה לו יוסיף לדבר לו כפלי כפלים כי השתיקה לחכם תשובה גדולה לכסיל, שהכסיל מצטער בשתיקת החכם יותר מאם שיענה לו ולאדם כזה טוב לגלות לו סודות התורה. יזהר מאוד שלא לבייש אדם ולא לצערו בדבריו, ואם ישב לו אצל אדם שיש לו מום בגופו שהוא מתבייש ממנו או שיש מום בבניו או שיש פגם במשפחתו יזהר מאוד שלא ידבר מאותו מום או מאותו פגם אפי' אינו מדבר עליו אלא על איש אחר שיש לו מום זה כי סבור לעולם שמדבר עליו ומתבייש, אם עשה אדם דבר של גנאי וחזר בו ועושה תשובה יזהר שלא ידבר מאותו ענין לפניו או כי יאמר לו אפי' דרך שחוק היאך עשית כך ולמה לא נזהרת ממנו אפי' זה לא תעשה כי אתה מביישו, אם אמר לך אדם ד"ת שאתה יודע כבר שתוק עד שיגמור הדבר כי אולי יחדש בו דבר שלא ידעת גם יש לו הנא' שיאמר לך הדבר ואפי' אם ידעת שלא יתחדש לך תשתוק לו עד שידבר ויגמור:

שנים שהיו להם מריבה זה עם זה ואח"כ נתפשרו ונתיישבו יחד אין לשום א' מהם לדבר אתה עשית לי כך ולכן עשיתי לך כך ואפי' אם אין דעתו לחזור למחלקותו ויזהר מאוד במה שארז"ל שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול הימנו בחכמה ובמנין ואינו נכנס בתוך דברי חבירו ואינו נבהל להשיב משיב כענין ושואל כהלכה ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי וחילופיהן בגולם, כללו של דבר כמו שאדם עושה דלת לפתחו ויש לו עת לסגור ועת לפתוח כך יסגור דלתי פיו בשתי דלתות השפתים והשינים והזהר מאוד לפתוח פיך ושמור לשונך כמו שתשמור כסף וזהב ומרגליות בתוך חדרך ובתוך תיבותיך ותעשה מסגרת למסגרתו כך תפשה לפיך, ובזה הענין יש תקנה גדולה להתפלל בכוונה כי רוב ביטול התפלה בכוונה הוא מדברים בטלים הקבועים בלבו, גם השתיקה היא גדר גדול ליראת שמים כי א"א להיות ירא שמים בלב המרבה בדברים: