קיצור ראשית חכמה – פרק שביעי, קטע 3

ח' נבוא בפ' זה לבאר ענין קדושת הראיה כי הראיה ושמיעה וריח ודבור שהם כנגד ד' אותיות יהו"ה כמ"ש בר"מ פ' פנחס (דף רצ"ט) צריך להיות קדוש כמ"ש בע"ה. צריך ליזהר שלא לפגם ראיתו לפי שבעין נרמז שם יהו"ה כן פי' בזוהר פ' תצא (דף ר"פ) י' איהו בת עינא כי נר מצוה ותורה אור ה' ו' דנהיר בה ה' תלת גוונין מראה דעינא ותרי כנפי עינא, חמש אור נהירין בה מלגאו ה' עלאה דאיהו אורה עכ"ל ועוד יש בו רמז כל העולם כמ"ש בזוהר ויחי (דף רכ"ו) שהלבן המקיף כל העין הוא רמז לים אוקיינוס שמקיף העולם, והגוון הב' הוא ה בשה והמים שבה והג' היא ירושלים העומדת באמצע העולם, גוון ד' שהיא בת עין שמם האור יוצא היא נקודת ציון ואבן שתיה שבהיכל קדש קדשים שממנה הושתת העולם ושם היתה השכינה שורה ומשם אורה יוצאה לעולם, ומאחר שבעין נרמז בו כל השמות הקדושים וכל שיעור הקומה וכל העולם מי שישמור עיניו מחטוא בהו שומר כל גופו ומקיים העולם בזכותו ואם ח"ו פוגם בהם פוגם בכל האמור. ולכן ראוי שלא יסתכל האדם בעיניו למקום ערוה וכלל הפגם הוא בהקב"ה ושכינתיה שפוגם הראות הקדוש מת"ת היוצא מבת עין שהיא השכינה, ואפי' מדבר הרשות צריך שלא ישבע עיניו שפן פי' בר"מ שכל ראות שאינה של תורה ומצוה קב"ה ושכינתי' לא שריא תמן כי בראיה לבד ימצא רמז קב"ה ושכינתי' רמז להקב"ה שהיא נקרא' תורה אור, רמז לשכינתו שהפסוק אומר במראה אליו אתודע ואפשר לומר שהיא בחי' בת עין שהיא מראה שע"י אור העליון מת"ת יוצא מתיקון העינים הוא מש"ה ושח עינים יושיע והיא תביאהו לידי בושה וענוה, וע"ז ארז"ל כל מי שיש לו בושת פנים לא במהרה הוא חוטא שנא' ובעבור תהיה יראתו על פניכם וגו' וכל מי שאין לו בושת פנים במהרה הוא חוטא שנא' הכרת פניהם וגו' כי הגבהת העינים מראה על עזות פנים ובזה יתקן עצמו אם שלא להסתכל בנשים אשה שלא ראה לא יבוא לחשוב עלי' לפי שכל דבר שאדם מסתכל יצטייר הדבר והציור ההוא בשכלו ונמצא כשיבא להתפלל או לעסוק בתורה יצטייר צורת הגשמיות ההם שראה ונמצא פגם ובלבול מחשבותיו ולא יכול לכוון כראוי כי העינים אינם רואים אנא מכח הנשמה ונמצא כח הנשמה יוצא לחוץ וקולט הדבר ההוא ומתדמה במוח הדמיון. ואם יהיה דבר שהסתכל ערוה הרי הכניס ערוה במקום גבוה. ראוי לאדם כשירצה להתפלל שלא יסתכל בפני שום אדם ואפי תינוק כדי שלא יבא לחשוב בעניני אותו האדם אלא בשעה שהוא מתפלל יתקדש ויחשוב שאין לו יחס וקורבה עם שום אדם אלא עם הבורא נשמתו לבדו וזה יהיה סיוע גדול לכולם אבל בהסתכל אדם בפני רבו מצוה היא ותקון לעינים כי ע"י ההסתכלות ההוא מקנה בנפשו הארת הנשמה הטהורה המתראה בפניו בפרט הקבלת פניו בשבת וברגל והקבלת פני כל חכם הוא תיקון לעינים: טוב להזהר שלא להסתכל חוץ לד' אמותיו אלא במקרה אלא יהיו פניו פונות לארץ ולא לצדדים כדי שלא לראות שום עבירה וכל הדברים האלו צריך אדם לקיימם קודם בתוך ביתו כמ"ש דהע"ה אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי ואח"כ יהי' נקל לו לקיים מדה זו כשיהי' בב"ה בעוסק בתפלה שאז אין ראוי (כשהוא חוץ לביתו וירויח שיהיה נקל לו לקיים מדה כשיהיה בב"ה בעוסקו בתפלה שאז אין ראוי) להסיח דעתו להסתכל חוץ לד' אמות ובהיות האדם מתנהג עצמו במדה זו הוא מיחד שם יאהדונה"י, כי בעין יש בו שם יהו"ה ובהיותו מסתכל בארץ שהיא אדנ"י נמצא מיחד אבל אם מסתכל לחוץ למה שאין צורך הוא מפריד יהו"ה מאדנ"י מפני שהיא גבה עינים ומה שאנו אומרים שלא יסתכל חוץ לד' אמות הוא שלא יסתכל בהסתכלות גמורה שאז יהי' נקרא גבה עינים ואותו לא אוכל, אבל אם בהזדמן ישא עיניו למרחוק אין בזה פגם לעינים שאפשר שיראה אבידה ויחזירה או יראה רבו למרחוק ויקום מפניו ויעשה מצות: כמו שיש ברית הלשון וברית המעור כן יש ברית בעינים כמ"ש באיוב ברית כרתי לעיני וכו' והטעם כי ברית סוד אות יו"ד וכמו שמהברית התחתון צריך להזהר שלא להוציא ש"ז לבטלה כן בברית העינים והשומר י' עליונה שהוא בבת עין שומר בודאי יו"ד תחתונה שבברית כמז"ל ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה והרהור לא יהא כ"א ע"י הראי' כי מה שלא ראה כיצד יהרהר ואשרי הנזהר לקיים דברים אלו כי הם מיוסדים על אדני פז מדברי רשב"י ע"ה. עוד דע כי כפי מ"ש בתיקונים כי החוטם הוא ו' וכפי מ"ש לעיל כל בת עין הוא יו"ד ונמצא החוטם ו' בין שני יודי"ן הרי א' ובהיות האדם שח עינים השני יודי"ן מתייחדין בו' ונמצא מייחד יהו"ה שמספרו כ"ו ואם לאו ח"ו נמצא שהיודי"ן מסתלקין שאין הוא"ו ביניהם המייחדם ובהיותו כועס או מסתכל בכעס הרי העינים יש בהם דין ולכך אמר נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות. יש דברים מדברי העולם שמותר להסתכל בהן ובלבד שיברך כענין היוצא בימי ניסן ורואה אילנות שלבלבו שמברך ברוך שככה לו בעולמו והרי זה מהנה עצמו בראותו הדבר גשמי ובברכה שהוא מברך עליו עשאו רוחני, וכיוצא בזה כל הדברים שנזכרו בהרואה שמברכין עליהם, צריך להזהר מלהסתכל באשה נאה ואפי' פנויה באשת איש ואפי' מכוערת ולא בבגדי צבע אשה ולא בחמור ולא בחמורתה בשעה שנזקקין זה לזה ואמרו בבגדי צבע אשה אפילו שטוחין ע"ג הכותל ובלבד שיכיר האשה כ"ש שיהיה אסור להסתכל במטה שאיש ואשה ישנים שם אם מכירן כי זה יעורר תאות היצר יותר, ואז"ל כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאלו מסתכל במקום התורף וגם אסור להסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה כי מהסתכלות יבא לידי הרהור ויבא לידי טומאה ונמצא עובר על מה שכתוב בתורה ונשמרת מכל דבר רע: ונשמרת מכל דבר רע שלא יסתכל אדם באשה נאה כי בהסתכלות בדבר רע אשר הם כחות לילית המתפשטין מהיכל ראשון כי רע הוא סמא"ל ודבר הרע היא לילית וכחותי' שהם סבות להביא את האדם שיהי' רע ושופך ש"ז לבטלה. גם אסור להסתכל בפני אדם רשע שנאמר אם אביט אליך ואם אראך והמביט עיניו כהות מנלן מיצחק. ואמרו בספר החסידים שהמסתכל באשתו נדה וכן המסתכל בפני הכועס משכח למודו, אסור להסתכל בצלמי ע"א לפי שאסור לאדם להביט במקום שאינו צריך והטעם מפני שפונה דעתו מן הקדושה אל דבר שהוא הבל וריק והוא כענין מה שדרשו רז"ל אל תפנו אל האלילים אל תפנו אל מדעתכם שכל דבר שאין צורך לאדם להסתכל בו והוא מסתכל הוא חיצוני שהחיצוני הוא שאינו בו צורה לאדם שהוא פוסלת הקדושה וכן אמרו בזוהר פקודי שהיצר מפתה לאדם להסתכל בדבר שאינו צורך ושישבע עינו מעניני העוה"ז כדי לשבור עיניו בקבר על כל ראיה וראיה וכל דבר חיצוני שיצטייר במחשבה ע"י הסתכלות הוא פגם בנשמה וענשו גדול ממי שפוגם ראותו כמ"ש בזוהר פרשת פקודי (דף רס"ג). כלל הדבר כל המסתכל בדבר שאינו צורך עובר על עשה ועל לא תעשה שהוא סור מרע ועשה טוב כי בפנית דעתו מן הקדושה עובר בעשה ובקניית בנפשו צורת הרע ההוא הרי לא תעשה. אסור להסתכל מיום שנחרב ב"ה בכל דבר שיביא אדם לידי שמחה. אסור להסתכל בקשת לפי שהוא דמות כבוד ה', וכן אסור להסתכל במילתו וכ"ש במילת חבירו וכן אסור להסתכל באצבעון דכהנים כשנושאים ידיהם, אחר שדברנו בפגם העינים נדבר בתיקוניהם, מצוה להסתכל בעיניו אל יצירת הבורא כמ"ש דהע"ה כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים וגומר, מצוה להסתכל במצות ציצית כמש"ה וראיתם אותו וזכרתם וכן אם ראה ס"ת או זקן או חכם עובר לפניו מצוה שיקום מלפניו ויהדרהו במצות ולא יעלים עיניו כדי שלא לראותו ואמר בספר חסידים כי כשהיה עומד ורואה מרחוק חכם או זקן שצריך לישב כדי שכשיבא לעבור לפניו יהיה קימת של מצוה, אדם שחטא בעיניו תיקונו שיוריד דמעות ויבכה על עונותיו וכן יקום באשמורת וידד שינה מעיניו ויוריד דמעות על פטירת אדם כשר שאז"ל כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו שנאמר שימה דמעתי בנאדך וגו', תיקון העינים ג"כ שהיות האדם מסתכל בהם לקרות בתורה בפרט בתורה שבכתב ובפרט מן הפרט כשעולה לקרות בתורה בב"ה, בזמן שאומר תפלת י"ח טוב לסתום עיניו ובשאר תפלתו אל יסתכל חוץ לד' אמותיו כי הראות הוא גשמי ובהיותו סותם עיניו מסלק ראותו מהגשמיות ויחשב ברוחניות והיינו אמרו ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם הגשמית אלא אחרי לבו ואחר עינו שלו שהם הספירות העליונות. שכרו גדול מי ששומר אותו ואינו הולך אחרי מראות עיניו כמו שאז"ל כל מי שרואה דבר ערוה ואינו זן עיניו ממנה זוכה ומקבל פני שכינה מהטעם עוצם עיניו מראות ברע מה כתיב אחריו מלך ביופיו תחזינה עיניך, וטעם לקבלת פני השכינה בשמירת הראות פשוט הוא כי דבר ערוה היא החיצונית כמ"ש למעלה וכל ערוה הוא רע ו"ה וכיון שזה נשמר שלא להפריד יחוד ו"ה ראו שיקבל פני שכינה ופני השכינה הוא הייחוד:

מעשה בחסיד אחד ממלכות מערב שלא היה מגביה עיניו מן הקרקע שלעולם היה שח עינים ומרוב חסידותו כל מי שיקניטהו לא השלים שנתו ועוד מעשה נסים נעשו לו: