קיצור ראשית חכמה – פרק שביעי, קטע 2

הטעם לעסק התורה שהוא בלילה כמ"ש שאין רנה של תורה אלא בלילה הכוונה היא מחצות לילה ואילך שאז נקרא לילה שקודם חצות נקרא ליל כמבואר בתקון ובזוהר ואז"ל כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מעלה עליו חוט ש"ח וכו' והכונה על בחינתה הנקר' לילה שהוא מחצות ואילך ואותם העוסקים בתורה מחצות לילה ואילך קראם הרשב"י מארי התורה שהם כנגד מדות יעקב והטעם שנקראו בעלי תורה ולא עוסקי תורה מפני שהם מיחדים למדת התורה עם הלילה כמו שהיה עושה דהע"ה וזהו ענין עסק תורה לשמה שפירש בתקונים דף ב' שכונה הוא לייחד הקב"ה שם יהו"ה בשכינה והיינו לשמה לשם ה', ומכאן תראה גודל מעלת העוסק בתורה מחצות לילה שראוי שיקרא בעל תורה שהוא מזדווג עם התורה שהיא בת מלך ובלי ספק שהמתמיד במדה זו יתגלו לו סודי תורה שאין האשה מגלה סתרי' אלא לבעלה ואחר שהתורה נמשל' לבת בלי ספק כי יותר בת מלך תגלה לאהובה בלילה מביום כי בלילה הוא דרך צניעות וכתיב ואת צנועים חכמה. ועיקר עסק התורה לשמה הוא לקרות בה מאהבה שהרי כמה פעמים נצטוינו במצות אהבה וכשיהיה האדם קם לאהבת זווג העליון וידמה זווג עם הארץ באשתו בחצות כיצד הוא מאהבה כן יבער בלבו אהבת הבורא כ"ש אחר שהוא ת"ח כדפי' לעיל, עם היות שהארכנו במעלת עסק התורה בלילה גם צריך לעסוק בה ביום כמו שאז"ל אמר ריש לקיש כד הוינא לעינא באורייתא ביממא הות מנהרא לי בלינה דכתיב והגית בו יומם ולילה. ונ"ל שסודו הוא כאור הנר המאיר דרך העששית וכשמש שמסתלק מלהאיר ביום ומאיר בלילה בירח ובכוכבים כך עסק התורה ביום הוא סוד אור השמש ולכן גורם להמשיך הארה לנשמה בלילה, וכן לענין קימת חצות לילה לא יתמיד בה מי שלא יעסוק בתורה בחשק ביום ויכוון בה לסוד היחוד וכן בתפלותיו ג"כ יכוון לסוד היחוד, ובשכבו יחשוב באהבת השכינה, ויחשוב בדעתו מתי יגיע עת דודים לעשות רצון קונו. וכאשר בחצות לילה הנשמה חוזרת לגוף השכינה באה עמה כדי שתתייחד ע"י הנשמה ההיא. א"כ ראוי לתת אל לבו הערות אלו הנזכרות ולתת עליו מורא שמים כמורא ב"ו כי העובר על מצות המלך ראוי לעונש וראוי שיחשוב שאם לא ישוב בתשובה ויקום לעסוק בתורה יפול בדליקת אשו של גיהנם שכל לילה שלא קם עתיד ליתן את הדין שפגם ימיו שהרי תיקון הלילה הוא ע"י עסק התורה וכיון שלא תיקן מדת לילה הרי ימיו חסרים ופגומים, גם מהדברים שצריך לתת אל לבו הוא שהרי ב"פ אנו קורין בכל יום ק"ש שכתוב בה ואהבת את ה' אלהיך. ומכלל האהבה הקם בחצות לילה לאהבת השכינה וכן אנו אומרים והייתם קדושים לאלהיכם וקדושה שינדד האדם שינה מעיניו הרי הוא מכלל הקדושות שלא ידמה עצמו לבני העולם שישינים כל הלילה אלא ידמה לבני העולם העליון הצדיקים הקדושים הקמים בחצות לילה לעסוק בתורה ומי שאינו קם לעסוק בתורה בלילה מבטל ממנו אהבה ויראה וקדושה והמתענג בשינת הלילה אפשר שיטמאוהו בקרי וארז"ל שהתורה נקנית במיעוט שינה, וצריך להמית עצמו עליה כמ"ש בתנחומא על פ' ולא תמצא בארץ החיים לא תמצא במי שיבקש עונג אלא במי שממית עצמו עליה שידוד שינה מעיניו כמו שהזהירנו שהע"ה אל תשבע שינה פן תורש וגו'. ועם היות פשט הפסוק על עוני הממון, גם פי' בתנא דבי אליהו על עוני התורה אמר על פסוק זה ואין לחם בלא תורה שנא' לכו לחמי בלחמי ואומר ה' אלהים נתן לי לשון למודים וכו' הא למדת שאין ד"ת נבלעין אלא במי שהוא מייעף בהן כך היתה רוח הקודש מבשרת את ת"ח ואומרת בני אע"פ שנתתי לכם טובה בעוה"ז איני צ"ל בעוה"ב מפני ששכר גדול יש לכם אל תזלזלו בתורתי ואל תרבו באכילה ושתיה עכ"ל וכוונת אל תזלזלו ואל תרבו וכו' מפני שהמאכל מביא את השינה ושמרבים באכילה ושתיה מרבה בשינה נמצא בטל מד"ת מי מוריש את עצמו מי שהוא מרבה באכילה ושתיה שנאמר כי זולל וסובא יורש וסמוך לי' אל תאהב שינה פן תורש פקח עיניך שבע לחם לחמה של תורה נמצא שמי שרוצה לקום בחצות לילה צריך שלא ירבה באכילה גסה שהיא מרבה שינה וכן יזהר מלהשתכר ביין ולא ירבה ג"כ בשתיית המים כי שתית המים הרבה מב"א שינה רבה לפי הטבע ובפרט מי ששתה מים בהשכמה יתרבה עליו שינה, גם ראוי שיתרצה במה שימצא מוכן ממאכל בלילה ולא יתעכב עד שיבושל לו תבשיל שנמצא מבטל עבודת קונו בעבור אהבת גופו, עוד הרוצה לקיים מדה זו להיות מת"ח המסרסים עצמם מלילי שבת ללילי שבת צריך ליזהר עצמו שלא לאכול בשר ויין בלילה בו' ימי חול פן יבא לידי חמום ויוציא זרע לבעלה אלא אם יתענה כי אז לא יבא לידי זה כי סיגוף התענית יבטל כחו ולא יבא לידי חמום ודבר זה תלוי כפי טבע האדם יש מי שבטבעו קר שאפי' יאכל בשר וישתה יין לא יבא לידי חמום. ויש שטבעו חם וכל אחד יבחין את טבעו וישמור את עצמו שלא יצא שכרו בהפסדו, עוד ראוי לתת אל לבו שראוי לשוב בתשובה לתקן שאר הלילות שנשארו מימיו שלא יהא נתבע עליהם ואם ישוב כראוי אפשר שלא יזכרו לו מה שפגם כי כמה לילות שלא עסק בתורה שהלילה שלא עסק בתורה הלכה לה ואין לה תקנה יותר ואין לומר שאם לא עסק בתורה בלילה יעסוק ביום כי במקום שפגם צריך לתקן ונ"ל שאם פגם במדת לילה בקרי תקונו שידד שינה מעיניו בלילה בעסק התורה והיינו בהיות הקרי מחצות לילה ואילך וכדי שלא יראה קרי עד חצות טוב שיעסוק בתורה קודם שישכב כמו שאז"ל כל המשביע עצמו מד"ת ולן אין מבשרין אותו בשורות רעות שנאמר ושבע ילין בל יפקד רע וכבר נודע כי רע נקרא המוציא זרע לבטלה: עוד ראוי לתת אל לבו מש"ה עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי, הרי אנו רואים כי עבדי המלך כמה מיני העבודה מוטל עליהם והם עובדים בלב טוב ושמח אע"פ שהעבודה יהיה קשה כ"ש כי העבד אם יאמר לו אדוניו בעבור אהבתו תעשה כך וכך לתת לי נחת רוח כמה יזדרז העבד ההוא והרי השכינה אומרת חברים מקשיבים לקולך השמיעני, עוד ימשול אם שליח המלך הי' בא לקרותו לבית המלך כמה הוא ראוי שיזדרז לקום במהרה כך יחשוב ששליח המלך הוא נשמתו השבה לקראתו שיקום לעסוק בתורה בפרט שהשכינה עצמה היא המחזרת הנשמות כולן בשעה זו וראוי שיקום בזריזות ששר ואדון ממתין עליו וראוי שיקום בשמחה ובאהבה כאשר יחשוב שהוא עומד לפני עלת כל העלות לפני כל הצדיקים שבג"ע שהרי אין שום מסך בינינו לבינו שהרי מחזיר לנו נשמותינו, וראוי כל אדם לחשוב בתחיית המתים שנעשה בו כענין מה שאנו אומרים המחזיר נשמות לפגרים מתים בפרט שהחזיר נשמתו חדשה כאומר חדשים לבקרים ולכן ראוי שיקום בשמחה ולא יחשוב בקימתו היות עול כבד עליו כי הוא נענש כי מאחר שהוא עומד לפני המלך העליון ולפני כל עבדיו ומשרתיו והמלך אומר לו רצוני שתהיה מעבדי המשוררים לפני מי העבד הרע שלא ירצה להיות מעבדי המלך ויאמר בלבו מהיכן זכיתי אני שאהיה מבני המלך והיכלו העומדים לפניו ויחשוב בטובות הבורא העודפות עליו וראוי שלא יהיה כפוי טובה אלא שיזדרז לעבודת מלכו וידמה עצמו לעבד שרבו הקדים לו שכרו בפנים יפות שראוי שהעבד יזדרז לעמוד תמורת מה שנהנה בפנים יפות ומאהבה וכבר נודע מאמר ז"ל מי הקדימני ואשלם, ויחשוב שאלו בקומו הי' חופר ומוצא מטמון כיצד היה קם בזריזות בערך זה יהיה עבודת הבורא ועוד כי טוב העוה"ז כלה ואבד וטוב עוה"ב עומד וקיים לעד:

הניעור משנתו בלילה ומפנה לבו לבטלה ה"ז מתחייב בנפשו כי הוא חייב לקום לעסוק בתורה ואם אינו קם הוא מתלוצץ על שכר המלך, ולכן ראוי שיקום בזריזות ולא יהיה מסב על מטתו דרך עצלות לחשוב במה שחלם שיחזור לישן וכל חלום שהוא מסטרא דקדושה לא ישלוט בו שכחה וא"ת הרי שאינם מתעוררים בחצות לילה י"ל שזה ממיעוט התעוררות מעשיהם ותורתם והטעם שכאשר הנשמה חוזרת בלילה למקומה השכינה מתעוררת על ידה ומתקשטת אל היחוד מהתורה והמעשים הטובים שעסק ביום ואח"כ חוזרת למקומה כמ"ש בזוהר פ' ויקהל דף רי"ג ואמר עוד לקמיה שהמלאך סורי"א ממונה להעלות כל הנשמות הצדיקים בכל לילה קרבן להב"ה והוא מריח בנשמות והכונה שמריח בהם ובמעשיהם אם ראוים לעלות למעלה, ובזוהר פ' משפטים (דף קי"ט) אמר שצריך שתעלה נשמתו בכל לילה ע"י תומ"צ שעסק ביום, וכן ליזהר בתפלת ערבית להקדים לה תורה כמ"ש אדם בא ממלאכתו בערב אם רגיל לקרות קורא לשנות שונה ולא יאמר אוכל קמעה ואישן קמעה וכו' וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה:

סדר הלילה כך הוא קודם שישכב יבדוק במעשיו במה שעשה ביום ההוא ולכתוב מעשיו ברמז לבל ישכחם לקיים וחטאתי נגדי תמיד כמ"ש בזוהר פ' קרח (דף קע"ח) ויתודה על עונותיו ובענין הוידוי יש עוד פרטים נתבארו בזוהר פ' צו, וטוב מאוד שיבכה על עונותיו שכאשר תעלה נשמתו ע"י דמעה בודאי שתעלה למעלה בקדושה שכל השערים ננעלו חוץ משערי דמעה ואחר כך יאמר אנא בכח גדולת ימינך תתיר צרורה וכו' שבו שם מ"ב, ופי' בתקונים שסגולת שם מ"ב הוא להעלות הנשמה למעלה ולהסתירה מכל מלאכי חבלה, ואחר שיתוודה יכוון להעלות קרבן לה' ושנשמתו תעשה השכינה מיין נוקבין עד חצות ובחצות לילה השכינה תחזיר לו נשמתו וזהו כוונת בידך אפקיד רוחי:

גם ראוי להכין תרנגול שיעירהו בחצות לילה שהרי מצינו ר"ע שהיה הולך בדרך והיה מוליך עמו תרנגול ועיין בזוהר לך לך הרי שהחכמים האלו לא היו סומכים על חכמתם וחסידותם שיקיצו בחצות והיו צריכים סיוע כ"ש אנחנו, ולכן אני אומר שמי שאין לו תרנגול יבקש לו חבר שלא ישן עד חצות כדי שיקיצנו בחצות לילה ממש וחבירו יש לו שכר ואם הוא במקום שלא יש א' מהמציאות הקודמים ראוי שלא ישכב במטה מוצעת ולא יפשוט כל גופו, וראוי לישבע ולידור לקיים המציאות שהרי מצינו דהע"ה שנשבע ונדר וכיו"ב שנאמר אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב וגו' ומ"מ לא ישבע אלא דבר שישער בדעתו שיוכל לקיימו, וכן ראוי לישבע שלא להרבות באכילה ובשתיה אלא שיעור שידע שלא יתרבה לו ממנה שינה, ואם יזמין תרנגול ישתדל שיהיה שחור שהוא מכוון יותר מהשאר: גם

מי שאינו רגיל להתענות ולא לקום בחצות טוב לו שיאכל ביום קודם הלילה לפחות שעה א' כדי שיהי' זמן קצת לעיכול המאכל ולא יתרבה לו שינה בקומו בחצות ויתנהג בזה קצת זמן עד שיקבע במדה זו, ובפרט בימות החמה שהלילות קצרות, גם ראוי שיתלמד לישן במקצת מלבושיו ולא לישן ערום בתוך הסדינים כי יהיה לו קשה לקום בפרט בקרירות וזהו מדות הזריזות שהוא זריז קודם שיבא לידי מכשול שהרי אמרו כך היא דרכה של תורה על הארץ תישן והטעם שיצטער ולא ימצא גופו מנוחה שיבא לישן כל הלילה, ולפחות אם אין לו כח לישן בארץ לא יתענג לישן במטה מוצעת בסדינים וכל זה ראוי לקיים, מי שרוצה לשוב בתשובה ולתקן שאר לילותיו ושלא יתבעו ממנו כמה לילות איבד בשינה והיתול ולפי דברי הזוהר לעולם חייב אדם לקום לעסוק בתורה בכל לילה בין בימות הגשמים בין בימות החמה שהם אמרו מאן דלא מצפה דא בכל יומא וכו' אבל בסוף מס' תענית אמר מי שאינו קם מט"ו באב ואילך דמוסיף יסיף ודלא מוסיף יאסף פי' שאין מוסיף לעשוק בתורה, ויש שנתנו סימן לדבר משכבי עד קומי שכבי הכוונה משבועות עד ט' באב שכבי שהלילות קטנות ומקומי עד שכבי קומי, אבל העיקר לקיים דברי הרשב"י ע"ה בפרט מי שרוצה להתקדש בקומו בחצות ראוי שיצטער בצער השכינה ויבכה ויקונן על ב"ה החרוב ועל שמו המחולל ובסוף על עונותיו שהאריכו גלות השכינה שבחצות לילה הקב"ה זוכר לישראל אשר בגלות ולחורבן ביתו ואז נשמות הצדיקים חוזרים לגופם ובחצות לילה היא שעת רצון כדפי' בזוהר פ' נשא (דף קל"ו) וראויה לתפלה שהקב"ה ימחול ושיחזירהו בתשובה, אח"כ יקום לעסוק בתורה וילבש לבושיו ויכין עצמו לקראת אלהיו. בקומו יעסוק בתורה שבעל פה או במשנה וכן תרגם המתרגם בפסוק קומי רוני בלילה, וטוב שיקום מעומד כל מה שיוכל לסבול כדי שלא יישן שכך היה עושה דהע"ה שנאמר חצות לילה אקום להודות לך כדפי' בזוהר לך לך (דף פ"ב) ולפחות אם אין בו כח לעמוד מתחלת הקריאה אם יבא לו שינה יקום מעומד שהעיקר הוא לקשר לילה ביום ע"י עסק התורה וכן יקרא תלמודו בקול רם וירויח שלא יישן ושלא ישכח ממנו כמ"ש כי חיים הם למוצאיהם ובמעלת המרים קולו בשעת לימודו האריכו בזוהר שמיני (דף ל"ט): כלל הכל מי שירצה להתמיד במדה זו ישתדל במעשיו לקניית הנשמה שהרי אמרו בזוהר פ' ויקרא (דף כ"ה) שמי שזוכה אל הנשמה הוא המתגבר כאריה בעסק התורה מחצית לילה עד הבוקר והטעם כי הנשמה נותנת לו כח וכבר פי' לעיל שהנשמה נקנית ע"י עסק התורה גם ע"י טהרת המחשבות גם חי' בתקונים (דף קי"ג) שבעלי תשובה זוכים לנשמה יתירה בכל יום ולכן לא יקשה לבעל תשובה לקום בחצות שהנשמה באה לו ממקום הנקרא כ"ח: גם מהדברים הצריכים לקניית מדה זו הוא התקדש האדם ביום כראוי וטהרת מחשבותיו ועוסק בתורה לעשות נחת רוח ליוצרו ולא לשום דבר מדברי העולם ובזה מסלק נפשו מהעשיה והוא מתדבק בקדושה ובזה יזכה אל הנשמה, ובזוהר תרומה (דף קמ"א) פי' שע"י הנשמה השכינה מתעוררת אל היחוד. והנה בהיות האדם משתתף בעשיה ואינו מכוון במי שהוא לפניו שמלא כל הארץ כבודו הרי הוא גשמי והוא בעשיה ואין לו נשמה וכן הענין באכילתו ובברכותיו אם יברך בנחת ובמתון ויכוין לתת שבח לקונו שהוא תמיד לפניו וזהו כוונת ברוך אתה לפי הפשט ולא יזרוק ברכה מפיו במרוצה, וכן באכילתו שאוכל כמי שאוכל לפני המלך ומכוון באכילתו כמו שיתבאר הרי בזה מסתלק מהגשמות ומקדש עצמו ברוחניות העליון ויזכה אל הנשמה ואז השכינה שורה בו וכיון שהוא במדרגה חי לא יגבר עליו השינה, אמנם מי שהוא גשמי בדרכיו הרי הוא בעשיה והשינה שהוא המיתה יתגבר עניו שהלואי שיזכה אל הרוח, הענין הב' הגורם קדושת המחשבה הוא בהתנהג האדם בו' ימי המעשה כראוי כמו שיתבאר כדי שביום שבת יקבל קדושת שבת וימצא השבת בית קבול שתשרה בו קדושתו וע"ז צונו הקב"ה זכור את יום השבת לקדשו ששת ימים וגו' שכל הימים יונקים מיום שבת. ולכן צריך שבכל יום יקדש עצמו בקדושת שבת כדי שכאשר יבא יום שבת יוכל לקבל קדושתו והוא כמשל האדם שהוא בחשך שאם יצא לאור גדול יחשיך עיניו ולא יהנה ממתיקות האור כי האור קדושת שבת היא קדושה עליונה מהאצילות שמאיר עתיקא קדישא, ומי יוכל לקבל הקדושה הגדולה ההיא, והוא משל ג"כ לבגד שנפלו בו כתמים משמן וכיוצא שאם לא ירחץ וילבן כראוי לא יוכל לקבל שום צבע, כן הבא לקבל אור שבת ונפשו מלוכלכת מכתמי עונותיו שאין אור הנשמה העליונה שורה בו כי אין לו מקום לנוח ולזה צריך לזכור השבת מא' בשבת כדי שבכל יום יתקדש עד שכאשר יבא קדושת שבת כבר האדם מלומד בה ותמצא כסא מתוקן לשרות בו וז"ש זכור את יום השבת ומלת זכור הוא מקור שלעולם צריך לזכור קדושת ימי השבת לקדשו פי' כדי שתוכל לקדשו ולקבל קדושתו באופן שכאשר יבא יום שבת יאיר בכל הימים בתוקף שכל הימים נתקנו כראוי ונכללו בנקודה אמצעית, ואם אין הימים מתוקנים שימצא ח"ו פגם בהם לא יאיר השבת בהם מצדם שאינם יכולים לקבל אורו וכל זה מצד נשמת זה האיש הפוגם הוא לא יקבל הארה ההיא מפני שלא תקן ונמצא זה העני חסר בב' דברים חסר ביום שבת מקדושת שבת וחסר בו' ימים הבאים שלא קבלו ימי השבוע שעברה אור שבת כראוי כדי שיאירו בשבוע הבא כראוי ולכן נכון הוא ביום ו' לשוב בתשובה שלימה ולהתודות מכל מה שפגם בו' ימים כדי לקבל אור שבת כראוי, ואפשר שלכונה זו היה רבי פלוני מתענה בכל ערב שבת. ואמרנו אור שבת הכוונה היא הנשמה יתירה שכל אחד יקבלה כפי זכות מעשיו בו' ימי המעשה ולז"א הכתוב ו' ימים תעבוד וגו' פירש כדי שתוכל לקבל קדושת שבת צריך ששת ימים תעבוד פי' שתהיה במדרגת עבד, ותנאי' שחייב העבד לעבוד לרבו פי' הרשב"י בפקודין ונדפס בסוף פ' בהר סיני, והיוצא מכלל דבריו הוא שבכלל עבד ב' בחינות, בכלל עבר היא התפלה הנקראת עבודה כמ"ש איזוהי עבודה שבלב וכו' ובכללה לעבוד להקב"ה בכל מיני עבודה שהם המצות כעבד העובד לרבו מפני שהוא מצווה לעבדו ומתנאי העבד הוא ליזהר שלא יעשה שום דבר הפך רצון רבו וזהו בחינת ל"ת והבחינה הב' בעבד הוא עסק התורה ובכל א' מאלו צריך לשתף בחינת בן ועבד שישראל נקראו בנים ועבדים בענין התפלה צריך להיות עבד ובן עבד לתקן מה שנוגע משכינה ולמטה בעולמות התחתונים וליחד באצילות שמשם נקראו בנים והיודע מ"ש רשב"י ובהיכלות פקודי בברכות ק"ש ובתפלה י"ח יראה שהכל נעשה כא' עבד ובן בעסק התורה אמר שכאשר שאדם אינו יודע ומכיר את קונו אלא לפי הפשט נקרא עבד מסטרא דמטטרו"ן וכאשר הוא בן הוא שיודע בסתרי תורה שהם באצילות כבן המחפש בגנזי אביו נקרא בן, ובר"מ פ' משפטים דף קט"ו פי' הדברים טעם היות העוסק שיקרא עבד ע"ש שהוא בשית סדרי משנה שהם מטטרו"ן ואמר עוד לקמי' ב' פרטים שהאדם נקרא בהם עבד הא' בתפילין דאיהו עבד דיליה בעול תפילין ובחינה ב' בתפלה כשז"ל ג' ראשונות דומה לעבד וכו', והנה לכל הבחינות האלה רמז הכתוב באומר ו' ימים תעבוד שכאשר יתוקנו הימים בבחינות אלו יהיה כסא לקבל אור שבת. ראוי לדעת עתה היכן נרמז בכתוב בחינות שאמר הרשב"י שצריך האדם לעולם להיות עבד ובן כאחת אם בתפלה אם בתורה וי"ל שנרמז בכתוב זכור את יום השבת לקדשו ו' ימים ונודע כי יום שבת שהוא אור האצילות היא בחי' בן ולעולם צריך לזכור בחי' בן שהוא יום שבת אפילו בו' ימים שהיא סוד עבד מלבד יום שבת שכולו לה' אלהיך ואין תפלת יום שבת כתפלת ימי חול ואין עסק התורה ביום שבת כעסקה בימי חול שבימי החול יכוון בו' סדרי משנה במטטרו"ן וביום השבת יכוון אותם בו' קצוות באצילות ששם מקורם, וכל הקדושות הנהוגות ביום שבת שהם קדושת המחשבה קדושת הדבור והענוה חייב להתנהג בהם בימי החול כדי שכאשר יבא השבת יוכל לקבל אור הנשמה היתירה כראוי. וצריך להכין לו דירה נאה בלבו והוא טהרת מחשבות הלב מהרהורים רעים וכלים נאים באיברים שלא יהיו פגומים שאם איבריו פגומים ו' ימים לא יספיק שיתקן ביום ז' כנגד מה שפגם בכל שאר ימי השבוע ואשה נאה בנשמתי' היינו הנשמה שהיא בו' ימי החול שלא היתה פגומה ובזה זוכה שישרה עליו נשמה יתירה ועיקר תקון הנשמה הוא ע"י התורה וכוונת התפלה כי הנשמה היא מעולם המחשבה ותקונה וקישוט ויופיה ע"י הייחודים שאדם עושה ע"י מחשבתו ע"י זה היא מאירה וירויח בזה שכאשר יבא יום שבת יהיה נקל לו טהרת המחשבות וכל הקדושות שינהוג האדם ביום שבת יהיו נקלים לו לעשותם בימות החול מטעם שביום שבת כל הימים קבלו כל יום ויום מקצת אותם הקדושות ולא יהיה קשה לאדם לנהוג מה שלא עשה באופן שאם לא תיקון בו' ימי השבוע דבר ובא שבת והרהר תשובה ורוצה לעשות כל הקדושות הנהוגות בו יועילו לו כל הקדושות שנהג בשבת שיהי' נקל לו למשוך אותם הקדושות מהנקודה האמצעית לכל הימים אבל אם השורש שהיא הנקודה אינה מתוקנת כראוי יהיה קשה לו תיקון כל יום ויום להאירו ולקדשו בקדושת מחשבה ודיבור וכיוצא ולזה צריך הבא לקדש עצמו יקדש בתחלה ו' ימים ואם בא לשוב בשבת שלא זכר את קונו בימי המעשה יתקן השבת כהלכתו ולפחות בע"ש יתקן דירה נאה בליבי' לפחות המחשבה מהבלי העוה"ז כי השבת הוא מעין העוה"ב. וכן ראוי שיאמר האדם בלבו אחר שתקן צרכי שבת מאכילה ושתיה ומה תקנתי לעולם שכלו שבת ולכן ראוי שביום ו' יתבודד מקצת היום לפשפש במה שעשה בו' ימים כדי שישוב בתשובה ובזה הימים יכללו בנקודה האמצעית שהיא השבת, ונשמתו תהי' נאה ע"י כוונת התפלה כדפי' ואיבריו נאים ומתוקנים ע"י הרהור תשובה לפחות ויהיה בזה הכנה שתשרה בו תוספות הנשמה כדי שיוכל לשוב אח"כ הרי דברנו דרך כלל בתקון ימי המעשה שצריך להיות עבד ובכללות יום שבת, אבל יש עוד הכנה הראויה לעשות ביום ו' כדי לקבל השבת והכנות הראויות לעשות בשבת עצמו והם נתבארו בזוהר פ' ויקהל (דף ר"ב) והעיקר שצריך האדם לעשות ביום ו' בגופו לקנות קדושת שבת ונשמה יתירה היא טבילה במ' סאה כדי לפשוט לבוש מהחול וללבוש רוח קדושת שבת שהוא רוחא דנשיב מעתיקא שצריך טבילה וכולי האי ואולי שישרה עליו אותו הרוח הקדש, ומהם התשובה בהרהור ומעשה והכלל כי זריזות ונקיות וטהרה כולם צריכים להעשות בע"ש כדי שתשרה אחריהם הקדושה שהיא קדושת שבת וע"י הכנות אלו תהא דירה נאה בלבו ואיבריו נאים ונשמתו ובהחסר ח"ו אלו אין תיקון כלל ואין הקדושה מוצאת מקום לנוח וירויח מזה שכיון שישרה עליו קדושת שבת כראוי תביאהו לידי ענוה ויראת חטא וחסידות ורוח הקודש כי מי הגורם שלא יהא בו אלו המדות ושיצרו מתגבר עליו הוא מפני שאין לו נשמה שתהיה גוברת על יצרו וכיון שתבא לו נשמה קדושה בודאי יגבר עליו ויהיה עניו ויראת חטא וכו', ולפי דברי הזוהר בפ' ויקהל נ"ל כי אחר שיטבול אסור לו לעסוק בעשיית מלאכה אלא בתיקון צרכי שבת, והנכון שאחר הטבילה יעסוק בתורה עד שיקבל שבת כי הטבילה היא כמעט הקבלת שבת, ומהדברים אשר יצטרכו לקדושת המחשבה עיקרם היא היראה העיקרית שביארנו בשער היראה שהוא למדחל ב"נ למאריה בגין דאיהו רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין וימשך לאדם יראה גדולה מזה בחשבו בעלת כל העלות ית' וית' שהוא שורש וקיום לכל העולמות שבלעדי שפעו אין להם קיום כמ"ש ואתה מחיה את כולם, וכאשר יהיה האדם עומד בתפלה או עוסק בתורה ויזכור ענין זה שהוא עומד לפני עלת העלות כי הוא שורש כל השרשים ובו עומד שרש חיי נשמתו יתבושש מלחשוב בדבר אחר אלא במה שהוא מדבר לפניו, וכאשר יסתכל האדם שנשמתו ורוחו ונפשו מושרשים למעלה ראוי שיטהר מחשבותיו ויתבושש מלחשוב דבר שלא יהיה עבודתו ית' כ"ש לדבר או לעשות דבר שאינו כרצונו מפני שהכל גלוי לפניו ית' כמ"ש דהע"ה ה' חקרתני ותדע אתה ידעת שבתי וקומי וכו' ודע שכל הבחינות האמורות בענין עיקרא ושרשא דכל עלמין הכל נתגלה ע"י המדה האחרונה שנקרא יראה כי הוא חותם כל האצילות העליון ובה ציור נשמותינו וע"י מתגלה גדולת המאציל העליון וממשלתו. ובחינת היראה הרוחנית הזאת הוא שרשב"י עליו השלום מזהירנו כמה פעמים קול ודבור בדחילו ורחימו מצוה וכיוצא הרבה שהכונה היא שידע האדם בפני מי עומד ועושה מצוה או עוסק בתורה ולא יהא עושה מצוה מצות אנשים מלומדה וכיוצא לענין התפלה והתורה אלא שיהא דבק בקונו כראוי, ומצד היראה הזו ימשיך לאדם הכנעה בנפשו להקטין עצמו לפני גדולת בוראו וא"א לאדם שידבק נפשו באלהיו וימשיך קדושתו עליו אם לא שיכנע נפשו לפניו ויערוך עצמו לאין נגד גדולתו ונגד כל טובותיו עליו, וכאשר ירצה האדם להדבק בקונו בעסקו בתורה או בתפלה יחשוב בתחלה ביראה האמורה ויכנע ואז יהיה הקב"ה נמצא אתו ולא יכול להפריד ממנו בנקל כי הקב"ה היא מצד עצמו לעולם נמצא ומצוי הוא אבל מצד האדם מצד עצמו ונשמתו והקליפות המפרידות בינו ובין אלהיו צריך זמן עד שיכנע ויפריד ממנו הקליפה וידבק בקדושה: עוד מהדברים הגורמים קדושת המחשבות גילה לנו שהע"ה באומר גול אל ה' מעשיך ויכונו מחשבותיך והכוונה היא לכמה דברים וכולם נוגעים לקדושת המחשבה, הא' כפשוטו שהוא כענין השלך על ה' יהבך ופי' בגמרא שיהבך פי' משא, והכוונה משא דברי העולם בענין כלכול האדם בני ביתו פרנסתו ומקחו ושישליכם על ה' שבידו לתקן הכל וכל אלו דברים יבלבלו האדם מחשבתו ולז"א גול אל ה' מעשיך ובזה יכונו מחשבותיך וזו ממעלת הבטחון שהוא מנוחת הנפש מפגעי העולם ומללכת בדרכים וכיוצא שהוא בוטח באדונו שלא יחסר לו פרנסתו כמ"ש ה' רועי לא אחסר וכאשר יתחזק האדם בבטחון בו יתעלה תהיה סבה גדולה לטהרת המחשבה כי כיון שמשליך כל דבריו אל ה' אין לי מחשבה אחרת אלא אותו הדבר שהוא עוסק בו תפלה או תורה או מצוה הכל הוא לעבודת אלהים בלי שום פניה וגול אל ה' פי' שאע"פ שאיברי האדם וגופו הם גשמיים כאשר יגול אותם ויקשרם בשרשם שהוא יהו"ה יזדככו האיברים, ויכונו המחשבות, ודבר זה פי' הרשב"י ע"ה בתיקונים (דף ק"ל) בכמה פנים שנמצא יהו"ה נרמז באיברי האדם ועוד פי' יו"ד ברישא ה' ה' בידין ו' בגופא, ועוד באופנים אחרים ואחר הצעת ידיעת המאמרים האלו יתבאר הפסוק על ב' בחינות וכולם נוגעים למעשה, הא' גול אל ה' מעשיך הוא כי אחר שידע שכל איבריו שהם נקראים מעשים כדפירש' חתומים בשם יהו"ה צריך שלא יחטא בהם כמו שא"ה לא תעשו עול במשפט במדה וכו' ופי' בזוהר שהם כנגד שם יהו"ה משפט י' מדה ה' משקל ו' משורה ה' ואחר היות האיברים נקיים והם כסא אל ה' יכונו המחשבות וכדפי' לעיל שהמחשבה העליונה אינה שורה אלא בכסא שלם ומתוקן כראוי, וכן כאשר יחשוב שהמוחין שבראשו יש בהם רמז אל שם יהו"ה והם הנגד ד' פרשיות שבתפילין שהם נקראו שם יהו"ה ראוי שיטהר מחשבותיו והיינו בכלל גול אל ה' מעשיך שפי' ששם יהו"ה נרמז בכל אבר ואבר שבאדם ובפרט בד' מוחין רמוז יותר. ועוד נתבאר ענין זה יותר בארוכה בתיקונים (דף קנ"ט) בראיה שמיעה ריח דיבור שהם כנגד שם יהו"ה ע"ש באורך, והיוצא מכלל פשט המאמר הוא כי צריך האדם לתקן כל איבריו שיהיו כסא שישרה בהם שם יהו"ה שהוא הנשמה השורה בפנים וכל איזה פגם שיהיה באיזה אבר שם יהו"ה מסתלק, והיינו גול אל ה' מעשיך כדפי' ובזה יכונו מחשבותיך דהיינו שם המחשבה יו"ד ה"א וא"ו ה"א שהוא נשמה פנימית המתפשטת באיברים ובפרט כמ"ש הרשב"י בסוף תיקון כ"ב ששם המחשבה יו"ד ה"א וא"ו ה"א רמוז באיברי האדם יאמר גול אל יהו"ה סתם היינו אל איברים הרמוזים בשם הזה ויכונו מחשבותיך כי בהטהר האיברים שישרה בהם ה' יכונו המחשבות כי השם הזה הוא קשור במחשבה: פרק