קיצור ראשית חכמה – פרק ששי, קטע 2

לכן ראוי הוא בכל תפלה תהיה בעטיפת ציצית ותפילין חוץ מתפלת ערבית וכבר נתפשט המנהג בא"י ללבוש תפילין אפי' בתפלת המנחה וכן ראוי לנהוג מפני שסגולת התפילין להכניע החיצונים כמבואר במאמר וזו אחת מן הכוונות שפי' הרשב"י ע"ה בתקונו שצריך המכוון לכוון בעת הנחת תפילין לכבוש עבד תחת רבו ושפחה תחת גבירתה וכן פי' בתקון (דף ח') ובמקום אחר בתקונים לא נמצא בדפוס פי' יותר הענין, [ובכ"י נמצא פי' ואמר] בו חלוק שבין עבד לבן בעשיית המצות הזו ז"ל מאן דאיהו מאילנא דחיי נשמתא ודאי כד מנח תפילין לאעלא כל אלהים אחרים תחות כל שולטנותא דשכינתא עלאה דאיהי תפילין דרישא דב"נ ולאעלא כל אומת תחות יד ה' דאיהו שכינתא תתאה בגין דבגלותא אתמר תחת שלש רגזה ארץ תחת עבד כי ימלוך ונבל כי ישבע לחם ושפחה כי תירש גבירתה, בג"ד בתפילין דרישא ויד צריך לאעלא שפחה תחת גבירתה עלאה ותתאה ובהזכרות דלגו דכלילן ביי' דאיהו שקיל לאורייתא צריך לאעלא עבד תחות רבו עלאה ותתאה ודא איקרי ברא דקב"ה ושכינתי' ואלין דעבדין דא אתמר בנים אתם לה' אלהיכם ובג"ד אתמר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס, ומאן דעביד פקודא דא ע"מ דקשיר אלהים אחרים למהוי לשעבודא ואומין דלתתא לישוויה תחות ידיה לא יהבין לי' נשמה אלא מסטרא דהאי עבד ובג"ד אם כבנים אם כעבדים עכ"ל ומ"ש גבירתה עלאה ותתאה הם ה' עילאה וה' תתאה, ורבו עילאה ותתאה הם י' ו' הרי מבואר כוונת התפלין בדרך אחר וחלוק בענין מצוה זו בין עבד לבן כי הבן אינו מכוון להנאת עצמו כ"א מה שנגע לכבוד אביו ואמו ולכך מכוון להכנעת הקליפות עבד תחת רבו ושפחה תחת גבירתה ועוד ביארו במקום שהתפילין לבינונים סגולתם להכניע המקטריגים אמר שם בענין חלוק מצות ציצית ותפילין בין צדיקים לבינונים שהצדיקים הם מכוונים לתקן כסא למלך בעטיפת ציצית והמלך יבא לשבת על הכסא בהנחת תפילין ואפי' דמסטרא דצדיקים גמורים לאו איהו חבוש בגלותא אלא איהו אסור וחבוש עמהון (בדחילו) ברחימו קשור עמהון בחביבותא (מסטרא דבינונים איהו אסור וחובש עמהון בדחילו ורחימו קשור עמהון בחביבות) מסטרא דבינונים איהו אסור וחבוש בגלותא ברשיעיא אתמר נתנני ה' בידי לא אוכל קום דרצועין דתפילין אינון כחבלים לקרנוי לסמא"ל שור מועד דלא שצי לון ותפלה דיד קשור לרגליו ומאן דלא מנח תפילין עליה אתמר משור מועד הרחק ממנו כמלא עיניו דמיניה תליין אבות נזיקין ציצית משאוי על החמור ובלשון זה בא ג"כ בתקונים דף י"א ודף כ"ב יותר מבואר ופי' שהנחת תפילין לרשע מועיל לו להכניע המקטריגים:

עוד כוונה שנית בהנחת תפילין למי שהוא צדיק או שהוא בינוני ואנו שהלואי נהיה במדריגת בינונים טוב לנו להניח תפילין כל היום כדי שיכנעו ממנו הקליפות ויהיו הרצועות חבלים לקרנוי דסמאל וכו' דאע"פ שתהיה כונתנו בהנחת התפילין למעלה לייחד כמו שנבאר כל א' יפעל בו רוחניות המצוה כפי זכות נשמתו שאם הוא צדיק גמור יהי' קב"ה קשור עמו באהבה ונפשו קשורה בנפשו ואם לא יהיה צדיק גמור הנה אע"פ שיכוין הכונה האמורה לא יהי' הקב"ה קשור עמו באהבה אלא יפעל בו המצוה להכניע הקליפות והנה מצד גודל מעלת מצות תפלין והסגולית שבזה יתעורר האדם לבו ונפשו באהבה בקיום המצוה הזו באופן שלא לזוז דעתו מהם, והדברים המעוררים האהבה במצוה זו פי' הרשב"י ע"ה בתקונים דף י"ז ז"ל ואי תימא דקב"ה לאו אתתרך עמה בג"ד וכו' ע"ש והנה מכללות דבריו יש דרוש אל כונתנו כי כאשר יחשוב היות הקדוש ברוך הוא שהוא מלכו של עולם והוא אסור עם בן אדם הנוצר מטפה סרוחה שורה ברהטי מוחא והוא דומה למה שהיה מצמצם שכינתו בין בדי הארון עם היות ששמים ושמי השמים לא יכלכלוהו ולכן ראוי שידבק מחשבת הנפש הדרה במוחו באהבתו יתברך השורה במוח וכן פי' בזוהר שלח בסופו שהתפילין הם עדים להעיד לאדם שהקב"ה דבק עמו ע"ש ותראה בפי' שהתפילין הם עדים להעיד לאדם שלא יחטא שכאשר ירצה להגביה עיניו לראות מה שאינו ראוי וכן בידיו ויזכור שהתפילין בראשו ובזרועו יירא מהמלך אשר הוא שוכן בו ועמו לפי שממש הקדושה העליונה מלמעלה למטה אחוזה עליו ואינה נפרדת ממנה, ונחזור למאמר התקונים אמר בסוף המאמר ושכינתה איהי בית האסורין דילי' בגין רחימו דילה איהו אסור בה זוהי בחינת תפילין של יד כי מציאות ד' פרשיות שביד הם ת"ת נצח הוד יסוד כדפי' בזוהר ואתחנן נמצא שהוא סוד הזכר אסור בבית היד והבית שהפרשיות בתוכה שהיא השכינה והיא בית האסורין דיליה ובשביל אהבתה הוא אסור עמה ולכן השכינה אומר שמני כחותם על לבך כחותם על זרועך הנאמר על תפילין של ראש ושל יד, ומ"ש עוד ובגינה הקב"ה איהו מלך אסור ברהטים יובן זה במ"ש בתקונים (דף ק"ד) שהתפילין נקראים כסות להסתיר השכינה מהחיצונים ובזה יובן מ"ש בגמרא שהתפילין נקראים כנפי יונה גבי אלישע בעל כנפים וכתיב כנפי יונה נחפה בכסף ופי' בתקונים שחוט של חסד שהוא כסף הוא חופה ומסתיר את השכינה ואת הנשמה מבעלי הדין וזהו סגולה גדולה שיש לתפילין יתר על רל הנדרש, עוד יש דברים המעוררים את האהבה במצוה זו והוא כאשר יחשוב כי תפילין של עור שאנו מניחים אע"פ שהם תפילין של עור במקומה העליון הם תפילין של אור והוא סוד מה שפי' בזוהר ובתקונים שהקב"ה מניח תפילין דהיינו שהת"ת מתעטר באורות העליונים ואלו לא חטא אדה"ר או לא חטאו בעגל היו מזדככים כמלאכים והיו זוכים לתפילין של אור, אמנם אחר החטא לא זכו ישראל אלא לתפילין של עור דהיינו צמצום האורות העליונים בעולם מטטרון שבו סוד הגלות ביומין דחול ובו תפילין של עור וכן פי' בזוהר (שיר השירים) כי על התפילין נאמר על האדם אחר חטאו ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור, וכאשר יסתכל האדם במה שביארנו יתלהב לבו לאהוב את הבורא שחמל עליו וצמצם בו האורות העליונים מלובשים בתפילין של עור ובהניח האדם תפילין הוא אדם שלם דומה ליוצרו כמ"ש בתקון (דף פ"ו) ויברא אלהים את האדם בצלמו וגו' ע"ש ותראה מעלת המניח תפילין שהוא דומה ליוצרו ומבואר במאמר קצת כוונת התפילין, ואגב מבואר שהרצועה שאנו כורכים באצבע היא הטבעת הקדושין שהזכר נותן לה ולפיכך אין ראוי לכרוך הרצועה על האצבע עד שיניח תפילין של ראש שהוא סוד הזכר שאם עדיין לא בא הזכר קדושין מהיכן, וכן היה אומר מורי ע"ה שכריכת זו שבאצבע צריך שתהיה מעומד שהזכר המקדש את האשה מקדש אותה מעומד שהקדושין הם מעלמא דדכורא ודרכו מעומד והכריכות צריכות שיהיו ג' כדפי' בר"מ בפ' פנחס דף רכ"ח, עוד במעלת המניח תפילין וציצית האריכו בזוהר פ' קדושים דף פ"א ואמר שהמניח תפילין וציצית הוא א' דומה ליוצרו וכיון שהוא דומה ליוצרו הנה יש התיחסות וקורבה להב"ה שישרה עליו אבל אם אינו דומה ליוצרו מה התיחסות להקב"ה עמו וע"ש באורך ותראה מבואר דלא שארי הב"ה אלא באחד דהיינו אחר שיתוקן האדם בתפילין וציצית שאז הוא אחד א"כ בעת שהאדם הוא עוסק בתורה או בתפילה שאז הוא רוצה שה' ב"ה ישרה עמו ואם הוא פגום וחסר כלי ותכשיטי הקדושה ממנו אין הקב"ה שורה עליו כש"א חז"ל לעיל ומאן דפגים לא אקרי אחד ואפשר שזו היא ברכת התפילין באומר אשר קדשנו במצותיו לפי הפשט כי כיון שאדם רוצה לידבק בו יתברך ראוי שקודם יתקדש במצותיו ובזה תהיה הכנה לשרות כל הקדושה העליונה: בענין כוונת הנחת תפילין האריכו בזוהר ובתיקונים ואמר צריך להושיט זרועו כשמניח תפילין של יד כדי לקבל כ"י ולקשור הרצועות עם זרוע ימין כדי לחבק לה לכ"י וזהו שכתוב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, וכאשר יניח תפילין של ראש יקום מעומד כנגד עולם הזכר, ובהניחו תפילין של יד יחבר קשר יו"ד עם הבית כן פי' בזוהר פ' פנחס דף רל"ו, ובכונת תפילין של יד ושל ראש יכוון בשל יד שהם ד' פרשיות כנגד שם יהו"ד כמבואר לעיל, קדש י', והיה כי יביאך ה', שמע ישראל ו', והיה אם שמוע ה', והבית שם אדנ"י ובשל ראש ד' פרשיות שם יהו"ה בד' בתים שם אהי"ה כן פי' בתקונים דף ח' ודף מ"ח והכלל כי תפילין של יד הוא ראש הנקבה ורהטי דמוח שבה הוא שם אדנ"י והרצועה של יד הוא מ"ש ודלת ראשך רומז לשער ראשה עד ארגמן: עוד בזוהר פ' ואתחנן ד' רס"ג בענין כוונת הנחת תפילין ז"ל תני ר' יצחק רתיכא קדישה עילאה ד' בתי דתפילין דאנח ו' כמה דאיתמר רתיכא קדישא אחרא ד' אחרנין דכלילן בחד דאנח ה' בתראה כמה דאוקמיה וכתיב עוד שם והוא ל' המגיה תפילין דרישא חכמה ובינ"ה גדול"ה וגבור"ה והמניח תפאר"ת תפילין דדרועא תפאר"ת נצ"ח הו"ד יסו"ד והמניח מלכו"ת עכ"ל. ואל יקשה מ"ש בתקונים שד' פרשיות הם שם יהו"ה שהכונה ו' נוטה אל הימין חסד ה' הנוטה אל השמאל גבורה. קודם שישים התפילין יאמר אני משים תפילין לקיים מצות בוראי וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפת בין עיניך ד' פרשיות שביד יכוון בהם שהם כנגד שם יהו"ה המתלבש בתוך שם אדנ"י שהוא הבית וכ"א אזכרות שבו כנגד שם אהי"ה ובראש הם ד' פרשיות יהו"ד וד' בתים אהי"ה ועוד שם אהי"ה בתוכו כנגד כ"א אזכרות ויכוון לאכנעא שפחה תחת גבירתה ועבד תחת רבו. והענין כוונת אזכרת שבתפילין שהם אהי"ה כ"א ביד וכ"א בראש שהם מ"ב ביארו בתקון דף ג' ע"ש ועוד הפשט צריך לכוון בפרשיות עצמה הכתובות בתפילין ובזה יתעורר לבו לאהבה בב' פרשיות הראשונות שהם קדש והיה כי יביאך כנגד י"ה יחשוב הכתוב בהם דהיינו ענין יציאת מצרים והוא המורה על תוקף אהבת הקב"ה שהיא בעצמו הלך להוציאם משם והרג בכוריהם ולכן חייבים אלו לזכור ענין זה כדי שנזכור אהבתו בלבנו ולעבדהו כבן האוהב את אביו מצד שהטיב עמו ובב' פרשיות אלו מודיע לנו ענין ההשגחה והיכולת שהרי שידד מערכות השמים וחבר מנעולו פרזלא כדי להוציא את ישראל ממצרים להיות לו עם נחלה. ובשני פרשיות שמע והיה אם שמוע מזכיר לנו יחוד ה' דהיינו יהו"ה אחד למעלה ולמטה ובד' רוחות ושנעשה למציאות האהבה סימנים כדי שלא תמוש אהבתו מלבנו:

עוד בסוד הרצועות ביארו בזוהר פ' פנחס (דף רל"ז) ובזוהר ואתחנן (דף רס"ג) תלת רצועין אינון נצח הוד יסוד, רצועה דקשר ו' עם ה' כי כל בשמים ובארץ דאחיד בשמיא ובארעא תרין רצועין דאינן נצח והוד דאחידן בה' עלאה והקרנים גבוהות והאחת גבוה מן השניה אוף הכי תרין רצועין חד ארוכה וחד קצרה קצרה עד החזה ארוכה עד טבורא ואתפשטותא דה"א עלאה עד הוד באות יו"ד איהו דאיהו קשר דתפילין דרישא דאיהו ה"א עלאה סליקת לחמשין חמש זמנין עשר באות י' וכו' ע"ש, וסוד שינין שבתפילין של ג' ראשים ושל ד' ראשים הם כנגד ז' הנערות הראוים לתת לה מבית המלך ועיין בסודם בתקונים, עד הנה מה שכללנו מדברי הרשב"י ע"ה שנוגע לכונת הנחת ציצית ותפילין וכאשר יכוון האדם בכל זה ויתבודד ביום ויעסוק בתורה בדחילו ורחימו בכונתם כאמור ויכוין בסוד שם יו"ד ה"א וא"ו ה"א שהוא שם המחשבה בודאי ימשוך קדושה לקדש מחשבתו וטוב שאחר הנחת עלית ותפלין יכוון בשם יו"ד ה"א וא"ו ה"א שפי' בתקונים (דף ט') שבו סוד תפילין וציצית ושם זה פ' בתקונים שם שהוא מוחא מחשבה חכמה שבכתר ויועיל בהם לקדושת המחשבה. ובזה נכלו הפרק הזה: