קיצור ראשית חכמה – פרק ששי

פרק ששי מפני שקדם עסקנו בפ' הקודם בענין קדושת המחשבה ושהוא העיקר בעבודת האלהית להתדבק האדם בקונו למשוך עליו קדושה כמ"ש הרשב"י ע"ה דכן קדישין משוך בהרהורא טבא וגם מה שידענו שמצות צריכות כוונה כמשז"ל חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת כדי שיכוונו לבם למקום ועוד ארז"ל אם לא כיוון באבות חוזר לראש, נמצא כי תקון האדם מחשבתו הוא ע"י הכונה לכן ראינו לבאר בפ' זה הדרך התקדש האדם מחשבתו והרהורי לבו, כלי המחשבה נודע שהם ב' המוח והלב ובהם תלוים האהבה והיראה והם כנגד חכמה ובינה כמ"ש בזוהר פ' נשא (דף קכ"ג) שהם נקראים נסתרות כי הם איברים נסתרים לא כן שאר האיברים הרומזים לו' קצוות שהם נגלים והיינו ו"הנגלות והם נסתרות מתרי טעמי: הא' במציאות האיברים עצמם שהם בתוך חלל הגוף והב' הוא כי המוח הוא כלי שבו שורה המחשבה והמחשבה הוא רוחניות ונסתרות והלב הוא כלי שבו שורה ההבנה להיות אדם מבין ויודע שהיא פעולה נסתר' ג"כ. בר"מ (דף רמ"ז) פי' ג' כוחות שבמוח הם כנגד ג' יודין שבשם יו"ד ה"י וא"ו ה"י וכן ביארו בתקונים (דף קכ"ה) ומוכרחים אנו לומר שג' מוחין אלו הם בזעיר כי באריך הוא מוחא חד סתימא, ואחר שידע האדם שכל גופו ואיבריו נבנו על סדר האצילות העליון וידע שמחשבתו הוא כנגד המחשבה העליונה יכוון להיות אברי מוחו ולבו שהם האיברים המשובחים שבו שבהם תלוים החיות להיותם מוכנים לכוין ולחשוב מחשבות קדושה ויטהר מחשבותיו כראוי שאם מחשב בלבו ומוחו מחשבות שאינם כראוי כח החכמה והבינה מסתלקים ממנו והטעם שכמו שהאיברים הנגלים נפגמים ע"י מעשה העבירה הגשמית כן האיברים האלו הראשים הנעלמים נפגמים ע"י מחשבה שאינה טהורה וכיון שהוא פגום אין המלך העליון משרה שם כח חכמתו ובינתו הרוחני. ולכן תיקון המוח והלב לחשוב מחשבות קדושות ובזה גורם שישרה במחשבות מוחו ולבו שם יו"ד ה"א וא"ו ה"א ויכוין למקור הקדוש שהוא שם בן ד' המלא ביודי"ן שעולה ע"ב ויקדש בזה מחשבותיו כי כבר ידעת שחכמה מקור הקדושה בסוד שם הנז' שאין קדושה פחותה מי' ואשרי מי שיכוון שזה בעוסקו בתורה למשוך משך שם הנז' על מחשבתו שבודאי יקדש עצמו שהתורה היא מושכת קדושה שהתורה נמשכת מחכמה ובהיותו מכוון במקור הקודש ודאי מושך קדושה ועיין פ' קדושים (דף פ"א) ותראה שצריך לעולם שיהיה שם ידו"ד שלם בין בעסק התורה ובין בעסק המצות ועיין בתקון (דף כ"א) ולכן בעסק התורה הוא ה' ושריא בפומא וברוחא דפומא דהיינו פומא ה' רוחא דפומא ו' ופי' הענין כי הפה היא ה' שכן בפה ה' מוצאות שע"י נחתך הדיבור ו' רוחא דפומא הוא קול היוצא מהקנה דביה שית עזקן ולכן פי' בתקון דקול ודבור הם ו"ה ובעסקו בתורה בדחילו ורחימו שהם י"ה הרי ידו"ד שלם וכן ממצות כי מ"צ בחילוף א"ת ב"ש הוא י"ה הרי כי במלת מצוה יש ידו"ד והיינו כי המנות רמז למלכות והיינו כי השכינה בה מצטייר האצילות כלו, שהיא כלולה מעשר והיינו שקראה בזוהר דמות אדם נמצא שבין בתורה בין במצות צריך שישתלם ידו"ד ע"י דחילו ורחימו כמ"ש. אח"כ צריך לכוין בסוד המחשבה שהוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א לסלקא כלא עד א"ס וע"י השם הזה הא"ס שורה ומתפשט אורו במדות ולכן צריך לכוין בשם הזה כדי למשוך אור הא"ס יתברך במדותיו ועיין בתקונים דף קי"ט כמה הפליג הרשב"י ע"ה במעלת השם הזה וזהו עיקר הכל לתקן בתחלה המדות העליונות שהם כסאותיו יתברך כדי להשרות עליהם אור המאציל א"ס יתברך וית' ועיקר כיון מחשבת האדם בתפלתו ותורתו הוא לכוון לעולם בעיקר הכל המקיים הכל א"ס יתעלה. אחר שביארנו מהו' המחשבה דבקה בו יתברך ובתורתו לעולם בין בעסקו במלאכתו בין בהלוכו בין בשכבו ובקומו ולא תפרד אהבתו יתברך מהאדם לעולם כשם שאהבתו יתברך דבקה בנו תמיד ונאמר שכשם שסוד המחשבה העליונה אינה שורה במדות אלא ע"י תקון המדות שהם למטה ממנה שהם כסא לה כנודע שבהיות פגם במדות אימא מסתלקת מעל בנין ומכ"ש חכמה ובהיות האם שבה על הבנים שהיא נקראת תשובה גם החכמה תשוב כן במציאות קדושת המחשבה לא יקדש האדם מחשבתו להיות דבק באלהיו כי אם אחר שיקדש כל איבריו ויטהרם בתחלה בתשובה הראויה ואח"כ יקדשם כמו שנבאר ב"ה כמה מיני קדושות, ואחר היות כל כלי הגוף טהורים וקדושים תשרה המחשבה בהם אבל בהיות כל צד פגם באיברים הרי יש שם מום כי כל אשר בו מום לא יקרב והנשמה כלה מסתלקת והקליפה ההיא שורה שם ותבלבל מחשבת האדם בתפלתו ותורתו וא"א שיהיה לו דבקות בשום פנים ובפרט אם לשונו פגום בלשון הרע וכיוצא שהלשון סולם לעליית התורה והתפלה ולכך יבלבלוהו המחשבה רעה כדי שלא יעשה יחוד על ידו וכיוצא בזה לשאר הפגמים בהיותו פגום א"א לו לייחד בתפלתו שהתפלה הוא קירוב וייחוד המדות ע"י עלת העלות ועלת העלות אינו שורה אלא בכסא מתוקן כי עיקר דבקות האדם בקונו הוא דביקות נשמתו בשורש החיים ובהיות הנשמה פגומה הרי יש שם חיצונית וא"א שתדבק באור העליון ואחר היות הנשמה מתוקנת כראוי תעשה כסא לרוחניות העליון ותוכל להדבק בנשמת הכל שבו עיקור הדביקות, ודרך כלל לקדש האדם איבריו ולטהרם הוא ע"י טהרה וקדושה ופי' בר"מ דהיינו טהרה מבפנים וקדושה מבחוץ ושם פי' הרשב"י ע"ה ששנים אלו נקנים ע"י עסק התורה אמנם במה שפי' בשער אהבה פ"ח בענין טהרה כי עיקר טהרה הוא ע"י האש והיושב בתענית מטהר עצמו ע"י הרתחת חלבו ודמו הנתך באש חולשת גופו אמנם רז"ל פי' ג"כ שהיושב בתענית נקרא קדוש נמצא שעקרו הוא קדוש וקדושה זו היא הימין וטהרה נאמר שעקרה ע"י הטבילה במקוה כמו שהארכנו לעיל בשער אהבה פ"ח ויצדק בקצת מה טהרה מבפנים כי ע"י כך הנשמה נטהרת מבפנים וב' דברים אלו צריכים בהכרח לבעל תשובה כי מאחר שהוא פוגם לא תועיל עסק התורה לטהרו ולקדשו כי לרשע אמר אלהים וגו' לכך צריך לטהר עצמו בטבילה ואח"כ לקדש עצמו בתענית לסגף עצמו תמורת מה שנהנה ואח"כ תועיל הטהרה והקדושה ע"י עסק התורה והתורה תשלים לו הטהרה והקדושה שאם אינו עוסק בתורה מה תועיל לו כל תשובתו ונמצא שאין לו טהרה וקדושה בשלימות כראוי הרי ב' בחינות דרך כלל לקניית הקדושה: עוד

צריך לקניית הקדושה קדושת המקום ויש בזה ב' בחינות או היות המקום מקודש ע"י עסק התורה והתפלה כגון בית המדרש או ביה"כ או מקום קדוש מובדל ומופרש מבני אדם ומקום בדד מבני אדם היא הכנה גדולה לדביקות ולכן היו החכמים הראשונים פורשים עצמם ממקום הישוב ונקראו כת המתבודדים והוא תנאי מתנאי הפרישות להיות חפץ בבדידות כי בזה מראה בנפשו שאין לו קשר עם אנשי העה"ז כלל כמו שהוא אמת אחר פטירתו ולכן מעתה מראה גרות נפשו בעוה"ז ואינו רוצה להתדבק כ"א באלהיו ית"ש שבו עתיד להתדבק דבוק עצמי אם יזכה וראי' מאלישע שהיה לו קדושת מקום להכנת קדושתו מה שעשתה לו השונמית דהיינו עלייה קטנה שהוא מקום פרוש קצת מבני אדם והכנת הטבע המוכרחית יותר אשר נוהגים בו בני אדם דהיינו מטה ושלחן כסא ומנורה שהוא הפרישות בקו המיצוע הרי ב' בחינות בקדושת המקום ואם אפשר שיהיו שניהם כא' כגון התבודד האדם בבית מדרשו או בב"ה מה טוב חלקו כי בודאי יקנה קדושה יתירה בנפשו. ומ"מ טוב הוא התבודדות ע"י קניות חבר שהרי ארז"ל חרב אל הבדים ונואלו ודרך הפרישות והקדושה הנאות לת"ח הפורשים מנשותיהם משבת לשבת הוא שיבחרו להם בית מיוחד מופרש מבית שבה דרים עם נשותיהם ויזמינו פרנסתם ופרנסת בתיהם יום א' בשבוע ובזה יתנהגו בקדושת הדבור ושאר קדושות שיתבארו כי כל זמן שאדם טרוד לצאת ולבא בשוק לא ימנע מלה"ר או מכעס או לפחות יחטא בראות העין והפרישות בבית מיוחד מציל לאדם מכל זה וזהו הדרך הישרה שיבור לו מי שרוצה להתקדש:

עוד מהדברים המוסיפים קדושה ויועיל לקדושת המחשבה הוא כשיקיים האדם מצות ציצית ותפילין בעשייתם ובכוונתם כראוי במצות ציצית נזכר בה קרושה בפי' למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלהיכם וארז"ל בספרי למען תזכרו ועשיתם לעשות זכרון כמעשה כי הציצית מוסיף קדושה וכבר מבואר בדברי הרשב"י שכל הקדושה הוא בחוץ והנה מצוה ציצית היא מצוה שבה מתעטף האדם והמצות בקדושתם מקיפים מכל סביביו ולכך מוסיף קדושה וכן מצות תפילין קראו ז"ל קדושה באומרם בענין הרצועות שהם תשמישי קדושה והעלית תשמישי מצוה וכן לשון הרשב"י ע"ה בענין ציצית ותפילין פירשו דמצוה וקדושה כמה פעמים שהתפילין הם קדושה עליונה יותר שהציצית יקרא מצות והתפילין קדושה והסכימו המפרשים ז"ל שהנחת התפילין בזרוע כנגד הלב ועל המוח הוא כדי לשעבד להקב"ה מוחו ולבו שהם האיברים הראשים שבאדם שבהם תלויים החיים ובהם תלוים המחשבות. והכוונה שע"י קדושת כ"א אזכרות הכתובים ביד וכ"א בראש שהם כנגד אהי"ה אשר אהי"ה ואין ספק שבהיות האזכרות שבתפילין כתובים בכוונה שפי' הרשב"י בפר' ויקרא ואחרי מות וכן תיקון הבתים ברבועם ותפארתם כראוי והרצועות והקשרים כראוי שיטהרו המחשבות וידבק האדם מחשבתו בה' כי התפילין הם במקום המחשבה:

אחר ששני מצות אלו נוגעים לענין הדרוש שאנו בו נדבר בהם מה שנמצא בדברי הרשב"י ע"ה הנוגע לכוונת המצות אינו דומה עושה המצוה בכוונתה לעושה אותם בלי כיונה כי ע"י כוונה נותן למצוה עלייה שתעלה למעלה כמ"ש הרשב"י ע"ה ומצוה בלא דחילו ורחימו לא יכלת לסלקא לעילא וע"י ידיעת כוונת המצוה יתן בלבו יראה ואהבה בידיעתו מה תיקון עושה במצוה ההיא אבל אם אינו יודע כוונתה נמצאו התפילין במוחו ובזרוע כמו אבנים ולא יתנו בלבו התעוררות יראה ואהבה:

בענין הטלית בעצמו ראוי לכתחלה להשתדל שיהי' של צמר, וע"ד הפשט בענין עטיפת ציצית הוא להורות לאדם זכירת כל המצות בראיית התכלת כמ"ש וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' שהתכלת דומה לכסא הכבוד שמשם מחצב נשמתן של צדיקים וכאשר יזכור האדם שורש נשמתו שהיא מהכסא הכבוד ושם תשוב נשמתו כדכתיב ורוח תשוב אל אלהים אשר נתנה והכס"א עולה כמו אלהי"ם יבא לקיום המצות ויתקדש בקדושה העליונה ויפרוש מתאוות העולם וזהו והייתם קדושים לאלהיכם והכונה באומר לאלהיכם שבו תהיה דבקים בסוף אחר כליון החומר, ואפשר שמזה הטעם היה בדם חלזון שחלזון הזה יוצא פעם א' לע' שנה והוא לרמוז ימי שנותינו בהם שבעים שנה:

סוד מצות ציצית פי' בזוהר סוף שלח לך פי' שכל מצות ציצית היא עדות להעיד לאדם לעבודת יוצרו אמר שם כמה עדים עשה הבורא להעיד לאדם ואמר בענין הציצית אתעטף בטטופה דמצוה בד' זויין וכו' ע"ש ובסוף פ' תרומה דף קע"ט, נמצא מכלל דברי המאמר היות ד' ציצית עדים וכן ז' כריכות ז' עדים כמ"ש בספרא דצניעותא ז' רהיטין סהדין סהדותא וסוד אלו העדים הם משה"כ על אבן א' ז' עינים, נמצא שכאשר יסתכל האדם ברמז העדים העומדים ומעידים בו בכל עת ובכל רגע ירא מהחטא ויזהר בעשיית המצות וזהו רמז מצות ציצית בקצרה והמשכיל יעמיד בדברים וידעם:

בענין כריכת הציצית ראוי שיהיו ט"ל כן פי' בר"מ פ' פנחס (דף רכ"ח) שטעם המצות וענינן בקצרה שליש גדיל וב' שלישי ענף דאיהו תפארת ע"ש ושם אמר שסוד ט"ל הוא יו"ד ה"א וא"ו שעולה ט"ל וה"א אחרונה היא השכינה המשלמת יו"ד ה"א וא"ו ה"א שהוא אדם, ונראה שהכונה היא על רמז הה' קשרים, ועוד אמר שם דף רכ"ז שסוד הטלית הוא בסוד מטטרון ומטטרון כלול מד' חיות וו' מעלות לכסא ובכסא יש בה ע"ב גשרים וכנגדה יש בציצית רמז ע"ב בין קשרים וחוליות שהם י"ג חוליות וה' קשרים לכל צד שהם ח"י וד"פ ח"י הם ע"ב, וכן ביארו ג"כ בתיקון (תיקון י') שתיקון החוטים הם ל"ב כנגד יו"ד ה"א ה"א והוא"ו הוא רמז י"ג חוליין לתשלום אד"ם יו"ד ה"א וא"ו שבמטטרון ששמו כשם רבו, ואח"כ אמר שח' חוטין לכל כנף הוא כנגד ארבע פנים וד' כנפים שבכל חי' שהם ד' פנים יהו"ה וד' פנים אדנ"י נמצא יאהדונה"י לכל צד, ועוד אמר אח"כ שרמז ח' חוטין כנגד ד' פנים וד' גדפין כמנין שדי במ"ק: עוד ברמז המצות עיין בסוף פר' שלח לך מפקודין של הרשב"י ע"ה אמר שם ז"ל שסוד תכלת שבציצית ה"ה הקשה דאכיל ושצי כלא ולכך מפני הדין נאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' כבן הרואה את הרצועה ומתיירא לחטא לאביו מפני פחד הרצועה, ובסוד החוטין שהם ל"ב אמר שהם כנגד ל"ב נתיבות חכמה ויוצאים ע"י צדיק והיינו מכנף הארץ וגו' צבי לצדיק ואינו חולק על מה שאמר הרשב"י במקום אחר המורים שהם בחיות שהל"ב נתיבות יוצאים מלמעלה ע"י הצדיק ומתפשטים בחיות ח' לכל צד, ואגב מוכח שם שאין ראוי לקרוא ק"ש בלא ציצית כמו ג"כ בלא תפילין ז"ל אמינא אוי לי דבני נשא לא ידעי לאשגחא ולאסתכלא על מה מתענשין לשקרא בהאי בוגדים בגדו דהא קורין קריאת שמע בלא ציצית וסהדין סהדותא דשקרא ואלין אינון בוגדים דבגדו משקרי בגרמייהו: ובגד בוגדים בגדו לבושא דילהון בלא ציצית אקרי בגד בוגדים עכ"ל, והוכרח מכפל הפסוק שאמר בוגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו לומר שהם ב' בחינות הא' מי שקורא ק"ש בלא ציצית, והב' מי שאין בבגדו ציצית אפי' שלא בשעת ק"ש שחייב אדם שיהיה ציצית עליו כל היום כולו ואמר בגמרא שמי שאין לו ציצית בבגדו היא כמנודה לשמים, וגם התפילין חיובם כל היום אלא מתוך שתפילין צריכין גוף נקי נמנעו בני אדם להניחם אלא בשעת התפלה, וכן נהגו ללבוש עלית קטן כל היום ותפילין מי שימצא גופו נקי חיוב עליו ללבשם אפי' שלא בשעת תפילה שהרי הוא כמנודה לשמים והטעם מפני שנראה כפורק ממנו עול מלכות שמים ובענין מעלת הציצית פי' בזוהר שהלובש ציצית נעשה תמים ועליו נאמר תמים תהי' ועוד במצות ציצית ומעלתו שסגולתו למשוך השכינה שתדור עמו כדכתיב ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם והוא כאלו אמר לדרתם וע"כ ארז"ל שכל ישראל הזהיר במצות ציצית זוכה להקביל פני שכינה: בענין אם עטיפת ציצית קודם לתפילין אם לאו יש ראיות ברורות בזוהר ובתיקון שעטיפת ציצית על ראשו קודם לתפילין עיין בזוהר סוף פ' במדבר ובתקון (דף קכ"ט) ומתוך אלו המאמר' אין אדם יוצא ידי חובתו כראוי בלבישת טלית קטן שמתחת לבושיו לקיים דברי המאמר האלו כי אם בפריסת מצות ציצית על ראשו שהיא היא הנקרא' עטיפה. ובענין הנחת הטלית ראיתי מדקדקים בציצית שבאו ראשונה לצד הראש שיהיו לעולם לצד הראש כיון שזכו להיות למעלה אין ראוי שירדו ממעלתם וכן נוהגים אנשי איטליא"י: בענין כוונת הברכה להתעטף בציצית ראוי לכוין שהנשמה היא המתעטפת באור מצוה זו בין למטה ובין למעלה ששרש הנשמה שהיא למעלה ג"כ תתעטף באור מצוה זו בבחינות שיתבארו, וכלל זה לכל מצו' ומצוה שיעשה האדם צריך לכוין כי נשמתו שהיא חלק אלוה ממעל מתוקנת ומאירה באור מצוה זו וכן לענין תפילין, ושמעתי מפי מורי שהכונה להתעטף כמשז"ל שציצית עולה תרי"ג מצות שבשכינה בבחינ' המתלבש בכסא ובמטטרון שבו סוד הציצית ולפי מ"ש שכוונת העטיפה היא לנשמה צריך לכוין שבנשמתו יש רמ"ח איברים ושס"ה גידין רוחניים וכלם יאירו ע"י מצות ציצית, ובס' תולעת יעקב ביאר היאך ימצא בציצית תרי"ג וכתב ז"ל ומצוה זו שקולה ככל המצות לפי שהיא אבן הראשה הכוללת תרי"ג אבנים יקרות ול"ב נתיבות וכל נתיב ונתיב מתחלק לב' טוב ורע זכור ושמור מ"ע ומל"ת והם ס"ד וכל א' כלול מע"ס הרי תר"ם הוצא מהם ז"ך אותיות התורה הנה הם תרי"ג מצות התורה וזה שאז"ל שקולה מצות ציצית כנגד כל המצות ויש ברמז המצוה הזאת עוד ענינים רבים ולא ביארנו אלא הנוגע למעשה לענין כוונת הברכה ולענין משמוש הציצית והנוגע למעשה שכיון שרמיזתם הם ל"ב כנגד ל"ב נתיבות או כפי' שפי' לעיל ראוי להפרידם כל א' וא' בפני עצמו וכן כשימשמש שיכוון בהם לסודות הרמוזים. ובענין התפילין כבר אמרנו שסודם לטהרת המחשבות ולהמשיך הקדושה כמו שנקראו קדושה. ובמדרש הנעלם פ' חיי שרה (דף קל"ט) אמרו שעל סוד התפילין נאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ע"ש באורך ותראה מבואר במאמר הזה היות התפילין כלים להשרות השכינה עלינו כי הם דוגמת הכרובים העליונים שעליהם היתה השכינה שורה וארז"ל במדרש אמרו ישראל לפני המקום אנו רוצים ליגע בתורתו יומם ולילה אבל אין לנו פנאי אמר להם הקב"ה קיימו מצות תפילין ומעלה אני עליכם כאלו אתם יגעים יומם ולילה הרי שמעלת המניח תפילין גדולה היא כאלו עוסק בתורה ונודע שת"ת שקולה כנגד כל המצות כאומרו ות"ת כנגד כולם וכן מצות ציצית שקולה כנגד כלם ונמצא המתעטף ציצית ומניח תפילין כאלו קיים כל המצות. ובתקון (תיקון ס"ב) אמר שצריך האדם להיות בכל יום בב' אותות אות ברית ואות תפילין כנגד שני יודי"ן שבשם יאהדונה"י ובשבת אות שבת ואות ברית ומי שאינו מניח תפילין בכל יום מפריד כי כל זמן שאדם בתפילין הוא מייחד הב' שמות ולכן טוב להתמיד בתפילין כל היום אם אפשר או רוב היום או מקצתו מלבד זמן התפלה כי כ"א מישראל אינו יהודי שלם אא"כ יש לו ב' עדים שהוא יהודי הלכך בשבת ויו"ט שנקרא אות פטור אדם מלהניח תפילין כי די שיש לו ב' עדים שהוא יהודי וכל מי שאין מניח תפילין בימי החול אין לו אלא עד א' שהוא יהודי והלכך חשוב כמנודה לשמים כי הוא מפריד בין ב' האותיות שהם רומזים לשם יאהדונה"י ובעוד שהתפילין עליו הוא מקדש ושכינה שורה עליו:

עוד אמר בתקונים (דף כ"ח) שהעוסק בתורה בהיותו מעוטף בציצית ותפילין זוכה לנפש רוח ונשמה ע"ש כי תורה ותפילין וציצית הם כנגד נפש רוח ונשמה וכיון שזוכה בג' אלו שכינה שורה עליו שהשכינה לא תשרה אלא בכסא שלם. ומטעם זה היה מנהג התנאים הקדמונים להניח תפילין כל היום כדי למשוך השכינה עליהם ע"י היותם כסא שלם ולהיות מעלתם כ"כ גדולה צריך אדם להרגיל עצמו במצוה זו של תפילין להניחן רוב היום ויזכה לאריכות ימים ומ"מ הלובש תפילין כל היום ועוסק בתורה צריך למשמר בהם בכל פעם שלא יזיז דעתו מהם ואם אי אפשר לאדם בתוך היום מפני חשש נקיות גופו לפחות בשעת התפלה ראוי ללובשם כי בשעת התפלה ראוי להתפלל בנקיות הגוף כי אסור להתפלל אם אינו יכול להעמוד בעצמו עד פרסה וכיון שגופו נקי לתפלה נקי הוא ג"כ לתפילין ועיין תקונים (דף כ"ג) ששלימות התפלה הוא בעטיפת טלית ותפילין: