קיצור ראשית חכמה – פרק ב, קטע 2

כאשר יתקדש האדם מלמטה זוכה אל הרוח שהוא קשור בקדושה ואין לו חלק בקליפה, וביאר הרשב"י בפ' ויקרא (דף כה) שע"י עסק התורה אדם זוכה אל הרוח ואל הנשמה וכן פי' הרשב"י בפ' בראשית (דף י"ב) ע"ש ותראה שזכות הנשמה ואפי' הרוח הוא ע"י עסק התורה וביאר בעסק התורה התנאים שצריך מי שרוצה לזכות אלה הנשמה חד אומרו למלעי באורייתא ולאשתדלא בה וכפל לשונו באומר ולאשתדלא בה לרמוז שצריך שישתדל בה להשיג בתוכיותה בעומק הדבר שהוא עוסק בה אפי' בהלכה ואמר עוד ולאפשא לה בכל יומא לפרות ולרבות בו כמו שצריך לפרות ולרבות במין הגשמי כך צריך שיפרה וירבה ברוחני ולא יהי' שכלו שכל עקר שאינו מוציא פירות ואל זה כיונו רז"ל ודלא מוסיף יסף שלא יהיה אדם לומד היום מה שלמד אתמול ונמצאו כל ימיו עוסק בהלכה א' כי הרי הוא כעץ יבש שאינו עושה פירות שכורתים אותו שאין בו תועלת אלא לאור ואמר בכל יומא שכשם שהימים הם מחודשים שאין יום זה מה שהיה אמש יזה שאנו אומרים ומתחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית כך צריך שבכל יום ילמוד חידוש שלא ידע אותו מקדמת דנא ובזה נמצאו הימים מאירים ומתתקנים פירות ע"י אור תורה, ואז"ל שמיתת הבנים הוא בעון ביטול תורה ולז"א ולא תתנשי מיניה כי הלומד ושוכח הוא כמו המוליד וקובר וכשם שבניו הגשמיים אין אדם רוצה לקבור אותם אלא שיעמוד הוייתם בעילם כך צריך בענין התורה ולכן צריך אדם להשתדל ללמוד חידוש דהיינו פריה ורביה ולהשתדל לחזור על כל מה שיהיה לו שלא ישכח ממני אבל הלומד ושוכח אין נותנין לו חידוש כדי שלא יקבר כדרך שקבר את הקודם, ובהיות האדם לומד התורה על הפנים האלו מורה על חשקו הגדול בתורה ואז הקב"ה משפיע לו נשמה קרושה ואז הוא כמלאך מופשט מהחומר, וטעם היות קניית הנשמה ע"י התורה מפני שהנשמה מקורה למעלה מבינה והתורה נמשכת מהם כדפי' בזוהר ויצא ולכך מזון הנשמה היא ע"י התירה וכן מצינו שנקראת לחם ואמר בר"מ שמטעם זה צריך למיטחן מילי דאורייתא שכמו שהגוף ניזון מהלחם הגשמי אחר שנטחן החטה ונבררו הסובין והמוץ והתבן ונשאר סלת נקיה כך צריך למזון הנשמה למטתן מילין דאורייתא ולכן התורה נותנת כח וחוזק לנשמה רוח ונפש כמש"כ בתקון (דף מ"ג):

עוד טעם לקניית הנשמה ע"י התורה מפני שהתורה נקנית במ"ח דברים בשמיעת האוזן וכו' באימה במיעוט שינה במיעוט תענוג במיעוט דרך ארץ שכל ההכנות האלו הם הרחקת אהבת העולם מלב האדם, והטעם כי התורה מפני רוחניותה לא תשרה באדם עד שיקנה בלבו קנינים אלו ויתרחק מטוב אהבת העוה"ז ויפשוט כמעט לבוש החומר עד שידמה למלאך בענין זכוך נשמתו וגופו וכאשר האדם זוכה לתורה בקניית דברים האמורים אז זוכה אל הנשמה ולכך קרא הרשב"י לבעלי הנשמה בעלי תורה וז"ל זכאין אינין מארי דנשמתא מארי דאורייתא בני פולחנא דמלכא קדישא וכו' ומפני שאין אדם זוכה אל הנשמה ואל התורה אלא ע"י מעשה ולז"א בני פולחנא דמלכא קדישא והזוכה אל הנשמה הוא הזוכה לייחד למעלה בספירות העליונות ויחודו יחוד גמור ומפני שאין היחוד העליון נעשה אלא ע"י הכוונות הראויות ואין הנשמה שורה באדם אלא בקניית המחשבה לכן מי שיש לו נשמה הוא המייחד וגורם שיאיר אור השכינה על ידה למעלה אבל בעוד שהאדם משותף לעניני החומר אין לו נשמה ואין יחודו יחוד. וא"א להשיג אותה המעלה אלא ע"י התקדש עצמו בזכיית נשמה דאצילות כי הזוכה לנשמה דאצילות היא העליונה שבמעלות:

נמצינו למדים שקניית האדם מהרה וקדושה הסל היא ע"י עסק התורה וכן ביארו בס"ה פ' קדושים ונמצינו למדים שלהתדבק האדם בקדושה הוא שישתדל לזכות נפש רוח ונשמה שהם ע"י מעשה המצות ודיבור תורה וטהרת המחשבות וכוונת התורה והמצוה ועד"ז ביארו בזוהר פרשת וירא שלהמשיך אדם קדושה עליו הוא ע"י ג' דברים אלו הנזכר מחשבה דבור ומעשה ע"ש באורך והטעם כדפי' כי אלו מדרגות עליות הסולם ועל ג' דברים אלו אמרה תורה כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו בפיך הרי דבור ובלבבך מחשבה לעשותו הרי מעשה הנה מבואר לך כמה גדולה מעלות הדביקות בקדושה וכמה חייב לרדוף אחריו כמ"ש כי באופן שהוא מתדבק בעוה"ז כן יתדבק בעוה"ב: