דרושי הצל״ח – קטע 8

(טו) ואולי זה רמז שלמה שמאלו תחת לראשו וימינו תחבקני שמתחלה קודם שהתחלתי לשוב, אבל אח"כ כאשר התחלתי להתוודות ולהתחרט גם ימינו תחבקני כי הוסר המסך המבדיל קצת ונתגלה ימין עוזו:

(טז) אמנם להבין בעצם איך שמאלו כביכול פשוטה לבעלי תשובה, והלא שמאל בכל מקום רומז למדת הדין ולא עוד אלא שלפי דברי השמאל קודם לימין לקבל בתשובה, ואומר אני שבאמת הקב"ה אחד בתכלית האמיתות מצדו אין שינוי כלל רק מצד המקבלים, והקב"ה כלו חסד ורחמים, וגם מדת הדין הוא רחמים גמורים בעד ישראל, וכמו שאמר בפרשה שהתחלנו אתם נצבים שהיסורים הוא שמעמידין אותנו, כי על ידי זה אנו מתקרבים לעבודתו ולשוב בתשובה, ואין לך אהבה ורחמים יותר מזה, וכמו שאמר הכתוב כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך, וחושך שבטו שינא בנו, ובאמת מי שנשתרש בחטא עד שהקב"ה שונאו, אינו מיסרו בעוה"ז כלל להא בידו בעוה"ב, וא"כ שמאל פשיטה היינו היסורים ששולח להחוטא להזכירו שישוב בתשובה, ובזה נבין מה שהתחלתי בר"ה הדרוש הזה, שבזמן שבה"מ קיים היה ימינו פשוטה לגמרי היינו כל זמן שהיה רוח נבואה שורה בישראל, אז לא היה צריך לייסר ביסורים אלא שהיה שולח נביאים ומוכיחים השכם ושלוח ובדברי אהבה והתלהבות שנשוב בתשובה, כאשר כל ספרי הנביאים מלאים תוכחה, ואין לך חיך מתוק מחיך הנביאים, היש חסד גדול מזה שאף שהרבינו לפשוע, אעפ"כ לא נמנע מלשלוח אלינו שלוחיו הנאמנים, אשר בזה נפלינו אנחנו עם ה' מכל העם אשר על פני האדמה, שהיתה רוח הקודש שורה בנו, ואז היה יכול להתחיל עמנו בחסד, וכל דברי הנביאים היו באהבה, שובו אלי ואשובה אליכם, וירמיה אמר מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי, אבל כשחרב בית ראשון לא נשאר עוד שפע נבואה, כי עם מעט בתחלת בית שני חגי זכריה ומלאכי, ושוב פסקה נבואה, ורוח הקודש מישראל אין אתנו נביא וחוזה ונגשש כעור באפלה, ולכן כשהקב"ה רוצה להזכירנו לטובה, לסור מדרכינו הרע ולילך בדרך טוב, ונביא אי אפשר לשלוח כי בעו"ה מיום שכסה חושך התאוה את אור השכל, אבדנו כל סדרי המדרגות שהזכיר ר' פנחס בן יאיר בשלהי מסכת סוטה איך לזכות לרוח הקודש, ונהי כטמא כלנו, ואין בנו לא טהרה ולא פרישות ולא קדושה ולא יראת חטא ולא ענוה ולא חסידות, ובמה נשיג רוח הקדש, ולכך הקב"ה ברחמיו שלא נשתקע בטומאת העבירות שולח יד שמאל, שלכאורה הוא מדת הדין ושולח יסורים, אבל באמת זהו רחמים להשיבנו אצלו לקרבנו לעבודתו, והיה מהראוי להיות כאשר דודי שלח ידו מן החור להיות מעי המו עליו לחזור בתשובה, ואז היה ימינו מקרבנו להתנהג בחסידות עמנו, והנה רמזה משה באורייתא אמר ביום ההוא הלא כי אין אלוה בקרבי מצאוני הרעות האלה, פירוש על כי גרמו עונותי שאין אלוה בקרבי, דהיינו שאינו משרה שכינתו בתוכנו, ופסקו הנביאים מאתנו על כן מצאוני הרעות האלה, כי כל זמן שהיו נביאים בתוכינו, לא היה נחוץ להמציאנו הרעות, וירמיה אמר העבד ישראל אם יליד בית הוא מדוע היה לבז, כי כוונת משה רבינו באמרו ונפלינו וגו' כי מאחר שאנחנו בנים לה' והמצריים עבדים אין מן הראוי שלא יהיה הפרש בין הבנים לעבדים, ולכן אמר ונפלינו מכל העם שלא יהיו נביאים רק בישראל, כי הבן ראוי שאביו ידבר עמו בעצמו וזהו כבוד האב, כי כבוד הבן הוא כבודו, אבל העבד אין כבוד האדם שידבר עמו, ולכן תמה ירמיה העבד ישראל אם יליד בית בתמי' והלא הם הבנים העמוסים מרחם, וכדאי הם להיות רוח נביאים בהם, ומדוע היה לבז שהוכרח הקב"ה לייסרם ביסורים, ועכ"פ עתה בזמן הזה חשכו עינינו מראות באספקלרי' של נביאים, והקב"ה בחסדו שולח יסורים ועל דרך טובה הסרת טבעת יותר ממ"ח נביאים וז' נביאות שכלם לא החזירו למוטב ואלו הסרת טבעת החזרה למוטב:

(יז) והנה הן הראינו אבינו שבשמים את ידו החזקה, והיתה בנו יד ה' ונפלו אלפים מישראל, וראוי לנו לקבל מוסר כי ישראל נמשלו לשה שלוקה בא' מאבריו וכולם מרגישים, והנה נקח מוסר, והלא הרוצחים לא היו כל כך מרובים, ולא היו להם רשות לא ממלך ולא משום שר ומושל, והיה ביד היהודים הרשות לעמוד על נפשם וכבר ידוע לכם הקיבוץ הגדול מיהודים שם, והם ממש בכל עיר מרובים על הא"י, ובכל זה כאשר סר צלם והשגחת הבורא מהם נפלו בחרב ומזה נכר שכל מה שאנו חיים הוא רק בנס ובהשגחת הבורא, וק"ו במדינות אחרים שממש היהודים בטלים במיעוטם, לולי חסדי המקום עלינו וא"כ כמה יש לנו ליראות מעונות שבידינו, ובעוד שערי התשובה פתוחים והימים ימי הרחמים נתנה לשוב בתשובה שלמה, טרם המלך ישב על כסא דין ביומא דר"ה הסמוך, והלא הזמן קצר והמלאכה מרובה, מי יודע ישוב ונחם מעבירות שבידו, ושמא תבטחו על קו תהו הלא ברא הקב"ה תבלין להמתיק הדין בר"ה ע"י תקיעת שופר, שארז"ל שבישראל תוקעין בשופר הקב"ה עומד מכסא דין וישב על כסא רחמים אומר אני א"כ נתקע בר"ה כעלות השחר ואז לא ישב הקב"ה על כסא הדין כלל וישב תיכף על כסא רחמים לכן נראה שאי אפשר לשבת על כסא רחמים, כי לא יועיל כי כבר נפסקה מחיצת ברזל בינינו לבין אבינו שבשמים, הם העונות וכמו שאמר הנביא כי אם עונותיכם היו מבדילין, ואף שימינו של הקב"ה פשוטה לקבל שבים אבל בגלות הזה כביכול שנות ימין עליון, וכמו שכתבתי כי השיב אחור ימינו מפני אויב, ועל ידי כן נסתרה הימין תחת כנפי החיות, , וא"כ אין תקנה כי אם על ידו כתיב מתחת כנפיהם שהשמאל פשוטה, והיינו מדת הדין עצמו שהיא בשמאל שעל ידי אימת הדין אם חוזרים בתשובה ומסתלק הפגם התחתון וממילא מתגלית הימין שהוא עצם, הרחמים, אבל אלמלא אימת כסא הדין לא היה מועיל כסא הרחמים, , ולכן ראוי לנו לירא מן הדין אבל מי שמקשה לבו יפול ברעה ח"ו, ולא יועיל לו תקיעת השופר:

וזהו נלע"ד רמזו בגמרא במסכת ר"ה משנה העובר לפני התיבה ביום טוב של ר"ה השני מתקיעה. ומקשה הגמ' הא זריזין מקדימין למצות, ונעביד תקיעה בראשון כמו הלל שראשון מקרא את ההלל, ומתרץ אמר ר' יוחנן בשעת גזירת אנטיוכוס שני, ורש"י ותוס' נדחקו בזה שאם היה גזירת אנטיוכוס שלא לקיים המצות א"כ גם כשהשני מתקיע יש סכנת גזירות, אבל לדברינו ניחא שהרי כתיב הקול קול יעקב והידים ידי עשו ולא עמדו פילוסופים כבלעם וכאבנימוס הגרדי ונתכנסו עו"ג אצלו ושאלו אם יכולים להזדווג לאומה, והשיבו חזרו על בתי כנסיות ובתי מדרשות, אם הקול קול יעקב אין אתם יכולים להם. ואם לאו אתם יכולים להם, שכך הבטיחם אביהם הקול קול יעקב, ואם לאו הידים ידי עשו אם ראית אחיך פורק עול תורה גזור עליו שמדים, וא"כ אם יש גזירות היא סימן שפרקנו עול תורה, ואמר ר' יוחנן בשעת גזירות אז סימן שפרקנו עול, ועונותינו מבדילים בינינו ובין אבינו, וחטאותינו הסתר פנים מאתנו, ולכן השונא גוזר ומצליח בגזרתו, וא"כ אי אפשר לימין הרחמים להיות פשוטה לקבל שבים מתחת כנפי החיות, שכבר כביכול נתקצרה, ולכן צריך לעורר התשובה בשמאל על ידי אימת דין, ולכך מתחלה צריך הקב"ה לישב על כסא הדין, וכל תפלת השחר אנו עומדים באימת מות, כי מי לא נשפע כיום הזה וספרי החיים וספרי המתים פתוחים, ואז מתגלית הימין כאשר סר הקטיגור מתגלית הימין, ואז תוקעין בשופר לעורר הרחמים בימין, ולכן אחיי אין לבטוח על קול השופר, כי אם בהקדים תשובה, ועקר התשובה עזיבת החטא והחרטה, ואז הקב"ה מותר שליש, דהיינו פגם המגיע לכנפי החיות התחתונים ומתגלית הימין, ולכן אל תתייאשו מן הרחמים, כי שמא נאמר הלא המלאכה מלאכת העבירות ופשעים ומרדים מרובה כל ימות השנה, ובעו"ה כל מעשה העבירות נעשה בתכלית הפעולה בלב ונפש בכל כחו אשר על זה הזהיר הנביא אל תאמר אשלמה רע כי ידוע שבכל מצוה בורא מלאך קדוש, וקונה לו סניגור ואם עובר עבירה קונה לו קטיגור, שבורא משחית ומחבל, והנה לפי מעשה העבירה כן כח המשחית שלפי רוב התלהבות היצה"ר וגודל חשק הנאה מעבירה כן יותר ויותר נברא המחבל בתכלית השלמות להשחית ולחבל ולקטרג, קטרוג עצום בכח גדול וביד חזקה, משא"כ לפעמים אדם עושה עבירה שיצרו מתגבר עליו, ואי אפשר לו לכבוש את יצרו, ומכל מקום בשעת העבירה לבו דוה עליו ואינו מקבל הנאה גמורה, אז המשחית חסר השלמות מלחבל והרי המשחית חלוש הכח וקטגורו הוא קול ענות חלושה, וזהו אל תאמר אשלמה רע, שאף שאתה עושה עבירה לא תעשינה בשלימות להשלים את הרע, דהיינו המלאך הרע בשלימות, ועל זה הזהירו רז"ל בקידושין (דף מ' ע"א) אמר ר' אלעאי הזקן אם רואה אדם יצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה מה שלבו חפץ, ומוקי ליה התם דלא מצי כייף ליצרו, והנה רש"י ותוס' נתקשה כיון שעושה מה שלבו חפץ מה בצע בלבישת השחורים ולדידי ניחא שאם לבו נשבר אף שעושה העבירה אינו עושה אותה כל כך בשלימות התלהבות היצר, ואין הקטיגור כל כך חזק ותקיף לקטרג:

(יח) ונחזי אנו שבעו"ה כל מעשה העבירות שאנחנו עושים אנחנו עושים בתכלית הפעולה בשלימות המעשה, אם יהיה אף מן החמורות בעו"ה ובגודל התלהבות היצר, ובכל מיני תענוג שאפשר, אבל עשיית המצות הוא להיפוך בכל אופני החסרונות, בלי שום התלהבות, וכאדם העושה בעל כרחו, ומן השפה ולחוץ בלי שום כוונת הלב, כאדם הנושא משאוי ומשליכו מעליו בעל כרחו שלא ברצונו, וא"כ הסניגור הנעשה ממצות שלנו הוא חלוש הכח מאוד וקולו ללמד זכות נמוך מאוד:

והנה מלחמה גדולה תמיד בין אלו השתי כתות דהיינו קטגורים מצד העונות, וסנגורים מצד המצות, וכבר הראיתי לדעת הפרש רב בין אלו לאלו, שאלו הקטגורים המה שלמים במלאכתם בתכלית השלמות ללמד חובה בקול ענות גבורה, כגבורים המנצחים ואלו הסנגורים המה חלושי ותשושי כח מאוד ופומייהו כאיב להו, כי אין בהם כח ללמד זכות בפה מלא, כי לא נעשית מצותן בשלימות ועל זה נאמר מלאך מליץ אחד מני אלף, שהמליץ עצמו אינו יכול ללמד בפה מלא רק אחד מני אלף, כי כן היתה המצוה שנברא על ידה היו בה כמה פנים שלא לשם שמים, וכמעט אחד מני אלף חלק בקדושה במעשה המצוה אוי לאותה בושה.

והרי זה הפרש אחד בין הקטגורים ובין הסנגורים מצד הגבורה ועוד הפרש שני כי כת המלמדים חובה רב מאוד מחניהם כי כל השנה אנו מסבלים עבירות הרבה מאוד בלי מספר, עצמו משערות ראשנו, אבל כת המלמדים זכות המה מתי מספר, מיעוטא דמיעוטא כפי מיעוט המצות שאנו עושים:

(יט) ואולי זה הוכיח ישעי' כפיכם נגואלו בדם ואצבעותיכם בעון, והדבר קשה שאם כל הכף נגאל בדם, פשיטא שכבר נתלכלכו האצבעות, , אבל הנביא הוכיח שכל כך אתם עושים עבירה בהתלהבות ובכל כח וחשק עד שכל הכף נגאל בדם, שזה מוכיח שמחמת רוב חשקו ומהירותו לעשות לא נשמר מלהתטנף כל היד והושיט כל הכף לעשות בזריזות ובכל כחו, ושמא תאמר שלא היה אפשר למעשה המטונף להעשות כי אם בכל הכף, לכן אמר לא כן הוא, רק ואצבעותיכם בעון שכבר היה יכולת להעשות דבר זה כי אם בראשי האצבעות, שלא היה מגעת בעון, רק האצבעות דהיינו שהייתם יכולים לעשות שלא בהתלהבות, אלא שהייתם בעצמיכם מגרים יצה"ר בנפשיכם, שפתותיכם דברי שקר ולשונכם עולה תהגה, אמר הנה לדבר עבירה אפילו בהנוגע בדבור עושים בכל כלי הדבור, הלשון והשפתים, אבל בעסק התפלה אין קורא בצדק להקב"ה. והתפלה רק מן השפתים ולחוץ, ואין נשפט, באמונה. בטוח על תהו אותן מצוות שאתם בוטחים עליהם לתהו נחשבו, כי אין בהם ממש, כי הוא כגוף בלי נשמה שאין כוונה טובה במעשה המצוה כלל, רק מצות אנשים מלומדה:

(כ) ודבר שוא הרה עמל והוליד עון, אמר ראה הפרש שלמעשה המצוה לא תבוא המחשבה בהם כלל, וכן התפלה רק שפתיו נעות ולבו בל עמו, וכשבא לדבר עבירה ודבר שוא הרה עמל והוליד און, הנה המחשבה דומה להריון, והמעשה הוא גמר הלידה, וכמו כן לדבר שוא עושים במחשבה ובדיבור ובמעשה בלי שום גרעון, ביצי צפעוני בקעו, הרד"ק פירש שזהו ג"כ רומז על המחשבה הרעה וגמר המעשה, ואמר אני שידוע שצפעוני הוא הנחש היותר ארסי בארס מסוכן מאוד, ואמר מעשה העבירות היא כל כך בשלימות, ההתלהבות ובכל צדדי המעשה, עד שהתולדה מזה ביצי צפעוני בקעו שהמקטרג משורש נחש הקדמוני כת הס"ם הנברא מזה הוא כצפעוני, חזק הארס מאוד, אבל מעשה המצות הוא בתכלית החלישות, ואמר וקורי עכביש יארגו שידוע שמן המצות נעשה לבוש להנשמה, ועל זה נאמר ביהושע בן יהוצדק והלבש אותו מחלצות, ואמר הנביא שמעשה המצות שלהם חלוש מאוד והלבוש הנעשה מזה חלוש כקורי עכביש, האוכל מביציהם ימות והזורה תבקע אפעה קוריהם לא יהיה לבגד ולא יתכסו במעשיהם, אמר ראה ההפרש שמעשה העבירות בתכלית הארס שאוכל מביציהם ימות והזורה תבקע אפעה, אבל קוריהם שהוא מעשה המצות הוא קורי עכביש, שלא יהיה לבגד שלא יהיה מזה בגד לנשמה, ולא יתכסו במעשיהם, ומה מאוד מתקו לפי זה דברי יונתן ב"ע שתרגם הא כקורן דעכוביתא דלא כשרין לאתכסאה כן לית הנחה בעובדיהון דרשיעא, והיינו אפילו מעשים טובים של הרשעים אין בהם הנאה, וכמו שנאמר ולרשע אמר מה לך לספר חקי, ונאמר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי, וכמה מקראות כזה, וארז"ל שאין הקב"ה חפץ בקלוסם של רשעים, והיינו מטעם שכתבתי לפי שאינו עושה בלב שלם רק כעושה בעל כרחו לסלק ההכרח מעליו:

(כא) והנה הארכתי קצת בדברי הנביא, ונתאר לראשונות שיש ריב ומלחמה בין כת המקטרגים ובין כת הסנגורים, ואילו המקטריגים אית בהו תרתי לריעותא, כי רב מאוד מחניהם שהמה רבים מאוד לפי מספר ריבוי העבירות ואלו מועטים, ועוד כי עצום עושי דבר העבירה בכל כחם, בהם גבורי כח לקטרג בחזקה, ואלו הסנגורים חלושים מאוד:

ואשא משלי לשני מחנות העושים מלחמה אלו נגד אלו ואם הם שוים במספר לא נוכל לידע מי מהם שיגבור אבל אם מחנה אחת יש בהם מאה אלף איש ומחנה השני אין בהם אפילו אלף איש בודאי שאלו בטלים במיעוטם, אמנם לפעמים אלו המועטים הם גבורים, אשר אחד ירדוף אלף, ואז אף שהמה מועטים במספר, יוכל להיות שלגבורים הנצחון, אבל אם מחנה אחד מאה אלף איש גבורי חיל, ומחנה השני אין בהם אפילו אלף איש ותשושי כח,, מהיכא תיתי שיעמדו כלל להלחם. אמנם לפעמים יש להם להתיצב על עמדם, כי המקום גורם שיש להם מקום מבצר מוקף כמה חומות גבוהות ובצורות, אז אף שהמה מועטים וחלשים, יכול להיות שינצחו מחמת חוזק המקום, אבל אם כבר נעקרו ממקומם ע"פ השדה יפול התמיה אם יעמדו להלחם. אמנם לפעמים עדיין יש להם להלחם כי לפעמים אלו המועטים והחלשים, יש להם ראש שר צבא איש מלומר מלחמה מנעוריו, ובקי בטכסיסי המלחמה מאוד, ואלו הרבים אין הראש שלהם מלומד מנעוריו, ומחדש נעשה ראש אז אולי הראש ברוב בקיאותו יסבב שיגבורו. אבל אם כבר נפל הראש אז ודאי שלא יגבורו:

(כב) אמנם לפעמים אלו המועטים והחלשים למדו טכסיסי המלחמ' באש שקורין פייער עקסערציציוס ואלו הרבי' אף שהמה גבורים וחזקים מ"מ לא ראו טכסיסי המלחמה באש, ובורחים מריח עשן קני השרפה, אבל אם להפך שאלו הרבים והגבורים למדו מעשה המלחמה באש, ואלו החלשים לא הרגישו מעולם בחימום האש, אז אין שום הוה אמינא שיגברו, אלא תחבולה אחת אם חכמים הם לחתור חתירה תחת הקרקע ואז פתאום יפלו כל המחנה הגדולה בחתירה שיחתרו:

(כג) זה המשל, הנמשל שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה מלחמה הכבדה והחזקה כי קרוב יום ה' עד די כרסון רמיו, וכמו שאמר מיכיהו, ראיתי את ה' יושב על כסאו, וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו, הללו מימינים לזכות והללו משמאילים לחובה, וכל אלה משלנו הם ממעשינו שע"י המצות נעשו המיימינים לזכות, וע"י העבירות המשמאילים לחוב, והנה נחזי אנן מי ראוי להתגבר, וכבר הקדמתי שהשמאלים המה גבורים ורבים ומיימינים מועטים וחלשים ובמה יש לנו לבטוח, אמנם בזמן שבה"מ היה קיים היה לנו מקום מבצר, עשר חומות חזקות, זה לפנים מזו כי היה לנו ארץ ישראל וירושלים ובית המקדש, עשר קדושות הם זה מקודש מזה. עד שקדשי קדשים מקודש מכלם ושם הגיע קירוב שלנו לאבינו שבשמים ע"י הקטורת ודם פר ושעיר של יוה"כ וארון וכרובים שכל אלה היו חומות גבוהות ובצורות וגם הי' לנו כמה מגינים לקבל חצים ובליסטראות של המקטריגים המזכירים חוב. כי הציץ היה מרצה על גלוי עריות דכתיב על מצח וכתיב ומצח אשה זונה וגו'. ומעיל על לשון הרע וכיוצא בזה שאר בגדי כהונה. והי' לנו ראש מלומד במלחמה הכהן הגדול שהיה בכל שנה ושנה נכנס לפני ולפנים ומכפר עלינו ולכך אין תימה אם היינו גוברים המלחמה אבל עכשיו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו ואין לנו מקום לחשות בו ונושא כל בגדי כהונה ואין לנו שום הגנה לקבל חץ שחוט לשונו של המקטרג. ואין לנו ראש ולא מנהל, ולא מחזיק בידינו, כי כלנו כצאן תעינו איש לדרכו הרעה פנינו ואדרבה הכת המשמאילים יש להם ראש מלומד מלחמה, כי היצה"ר הוא זקן, אבל היצה"ט נקרא ילד מסכן, והוא ע"ד שארז"ל וחכמת המסכן בזוי', שממסכין מדברי תורה, כן מעשה המצות אנו ממסכין אותם, ועדיין הי' לנו מקום להתגבר כי היינו מלומדים בטכסיסי האש, כי הלא כה דברי כאש נאום ה', שהיינו מתמידים בתורה שמגינה ומצלי, והיינו עוסקים במצות לשמה בהתלהבות גדול כדכתיב כי נר מצוה כו' ולא היה שליטה למקטרג, אבל עכשיו בעו"ה נהפוך הוא, המקטריגים המה מלומדי מלחמה וטכסיסי האש, כי תולדותם מן האש שכל מעשה העבירות אנחנו עושים בחימום היצר הרע, ובפרט יצרא דעבירות העריות, אוי לנו כי חטאנו, אבל הסנגורים לא הריחו ריח אש כלל, כי המצות עשינו בעצלות ובתרדמה בלי שום חשק והתלהבות, וא"כ הי תורה והי מצות דמגני עלן, ומה זכות יש ללמד עלינו ביומא דדינא בראש השנה, וצריכין אנחנו לחתור חתירה כמו שמצינו במנשה, שקטרגו המלאכים ואמרו אדם שהעמיד צלם בהיכל ומלא את ירושלים פה לפה, וגם דם נקי הרבה שפך, כלום יש לו תשובה וחתר לו הקב"ה חתירה תחת כסא כבודו וקיבול תשובתו וכתיב ויתפלל אליו ויעתר לו, אל תקרי ויעתר לו אלא ויחתר לו, אם נוכל להשיג לאותו חתירה ע"י תשובתנו יש לנו תקנה, ולכן אחיי ורעי לכו ונשובה אל ה' ושמא תאמרו איך אפשר לשוב מעבירות שבידינו בזמן קצר כזה הנה כבר אמרתי שעקר עזיבת החטא הוידוי והחרטה, כי על ידי זה השליש מן הפגמים דהיינו במה שהוא במדרגת חטא ניתקן לגמרי וכמו שארז"ל שעל עשה אם שב בתשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו, וכמו שהארכתי בתחלת הדרוש ואפי' הפגמים החמורים שצריכין מיתוק היסורים או יוה"כ, מכל מקום ע"י התשובה וסר עונך כתיב שהמקטרג מסתלק, ומתגלה המחיצה שהיתה מפסקת וימין הרחמים מתגלית, ואולי זה הוכיח ישעיה הנביא ובפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם, גם כי תרבו תפלה אינני שומע ידיכם דמים מלאו, רחצו הזכו הסירו רע מעליכם מנגד עיני, חדלו הרע וגו', הנה אמר כי רבוי התפלה איננו מועיל, כיון שאין מקום לתפלה לעלות השמימה, שהרי עונותיכם המבדילים המה מחיצה של ברזל, והיינו המקטרג הנברא במעשינו הוא עומד לפני כסא כבודו ומקטרג, ואמר ידיכם דמים מלאו, כיון בזה למה שכתבתי שהמקטרג כחו חזק מאוד, כי נברא בתכלית השלמות הרע והעבירה בתוקף התלהבות החשק, לא כמו שארז"ל שילבש שחורים ויעשה מה שלבו חפץ כאדם העושה בעל כרחו דלא מצי כייף ליצרא, והמופת על זה שהרי ידיכם דמים מלאו, והנה מי שלוקח דבר מטונף בידיו בעל כרחו לוקחו בראשי אצבעותיו למעט הטינוף מן היד, אבל כיון שידיכם דמים מלאו א"כ ראי' שעשיתם בחשק גדול, ובחיבוב המעשה ביד מלאה, ואמר שאם רצונכם שתקובל תפלתכם מתחלה רחצו הזכו, אלא שמא תאמר א"כ אבדה תקותינו שהרי עונותינו רבו למעלה, ואם נרבה בורית ונכבס בנתר נכתם עונינו, לזה אומר אין אני אומר שתתקנו לגמרי, רק פעולה אחת אני רוצה מכם, הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני לדחות המקטרג ממקומו, וכיצד יהי' זה חדלו הרע שתכף תתחרטו על מעשיכם. חרטה גמורה. דהיינו עזיבת החטא דהיינו חדלו הרע, שלא תוסיפו לעשות עוד כבראשונה, וזהו מופת על החרטה, תכף יודחה המקטרג ונסתרה המחיצה. ואז תעלה התפלה לפני כסא כבודו.