דרושי הצל״ח – קטע 7

(ב) הנה התחלת ועקר התשובה, על כל חטא ועון ואשמה ופשע מכל חטאת האדם אשר יעשה לאשמה בה, אם ירצה לשוב בתשובה כראוי, לחוש על נפשו היקרה שלא תכרת ממנו עולמית, התחלת כל התיקון הוא הוידוי והוא מ"ע בתורה, והיה כי יאשם לאחת מאלה והתודה אשר חטא עליו, וכבר מפורסם מעלת הוידוי בכל ספרי התשובה ומודה ועוזב ירוחם. וטעם הוידוי על דרך הפשוט, כי עקר התשובה הוא החרטה ועזיבת החטא, והא בהא תלי', שאם אינו מתחרט אי אפשר שיעזוב החטא, ואם אינו עוזב החטא מה בצע בתשובתו, ואם ירבה בבכי ובסיגופים ותעניתים, וילבש שק ואפר לא יועיל כלום, הא למה זו דומה לטובל ושרץ בידו, שהרי הוא טמא כבראשונה ולא עלתה לו טבילה, והחרטה אי אפשר אם לא שיכיר גנות המעשה, ולפי עוצם ההכרה בגנות הוא פרי החרטה. אבל מי שכבר טחו עיניו מראות, וכבר עיור היצה"ר עיניו, עד שאינו רואה חוב לעצמו, ומחפש אחרי שערי הזכות, ליתן אמתלא על מעשיו, ולהצדיק נפשו ולומר לא חטאתי, אי אפשר לו החרטה, וזה פרי הוידוי, שבזה מכיר ומודה בגנות מעשיו, ולבו נשבר בקרבו, ויוכל להתחרט, והנה אם האדם מתודה כל מעשיו, אין הקב"ה צריך לפשפש ולהפך במעשיו, ולחפש מהגנות שבהם, שהרי הוא בעצמו מודה, ואז כתיב חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי, אמרתי אודה עלי פשעי לה', ואתה נשאת עון חטאתי סלה וגו', אבל אם האדם מקשה ערפו, ואומר לנפשו וכי מה עשיתי ומחפש אחר זכות להצדיק מעשיו, ואז הקב"ה בעצמו צריך להפך במעשיו אם יש בהם זכות, ואז אין לו תקומה, כי הוא חסר מחסה ומסתור התשובה, ואז באין מחסה ומסתור זרם הפשעים ישטפוהו ויאבד לנצח, ולזה כיון המדרש כל זמן שהקב"ה מהפך במעשיהם של רשעים, שהקב"ה צריך להפוך בהם והוא אינו מודה ומתודה אז אין להם תקומה:

(ג) אלא דלכאורה בעוברי עבירה בפועל המדרש מדבר, שהרי אומר מעשיהם של רשעים, ובביטול מ"ע אין כאן מעשה רשעים, רק חסרון מעשה הצדיקים וחסרון השלימות, והרי נודע מארבעה חילוקי כפרה שתשובה לבדה אינה מספקת כי אם לביטול מ"ע, אבל בעובר על ל"ת לא תספיק התשובה בלתי יוה"כ, אמנם אפילו בעבירה בפועל שעבר על ל"ת או אפילו ח"כ גדול מאוד מחסה התשובה, שעכ"פ תולה ומגין עד שיבוא יוה"כ ויכפר, או שימרקו היסורין אבל בלי תשובה אם יופקד עוונו ימות ברשעו ולא יזכה לכפרת יוה"כ, ונודע שאדם עובר עבירה קונה לו קטיגור, והוא העבירה בעצמו ע"ד פועל אדם ישלם לו, ועל ידי הוידוי תיכף סר עונו, ואין בו כח לעמוד ולקטרג, ואף כי לא נמחל לגמרי כי אם עם גמר הכפרה ביוה"כ או במירוק יסורים או במיתה, כל חלק וחלק לפי מדרגתו, אבל עכ"פ שוב אין בו כח לעמוד ולקטרג:

ובזה נלע"ד פירוש הפסוק בישעיה ו' ויעץ אלי אחד מן השרפים, ובידו רצפה במלקחים לקח מעל המזבח ויגע על פי ויאמר, הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וחטאתך תכופר, הנה מדת הדין בכל מקום נמשל לאש, וכמ"ש הנה יום בא בוער כתנור, ובתגבורת מדת הדין אפילו המלאכים חיל ורעדה יאחזון ומתיראים מאימת הדין, ולכן נאמר כאן במלקחים לקח כי נתיירא שלא יכוה באש הדין, ויגע על פי ויאמר ראה איך כבר נעשו גחלים עוממות עם שהיו ברגע זו בוערות, ויאמר הנה נגע זה, כלומר ראה חידוש גדול הזה, איך כבר נכבה עדת הדין, וכל זה על שפתיך כי תכף באומרך בשפתיך חטאתי או אוי לי כמו שאמר ישעי' אז אוי לי כי נדמיתי כי איש טמא שפתים אנכי שהרי זה וידוי וחרטה, ואף שרז"ל דרשו סופא דקרא מה שסיים ובתוך עם וגו' שלא דבר בזה כהוגן, מ"מ רישא דמלתא דרך וידוי וחרטה:

וזהו כוונת השרץ שאמר לו הנה נגע זה זה הוא על שפתיך שאתה בשפתיך יש בידך כח להשקיע לזכות את מדת הדין, ואמר פעולות הוידוי אינו שוה לכל דבר בשיווי גמור, אבל וסר עונך מה שהוא בערך עון, דהיינו מעשה עבירה בפועל זה אינו מתכפר בוידוי אבל פעולת הוידוי בו יסר עונך דהיינו שיסור המקטרג שלא יקטרג עוד אבל חטאתך חטא הוא לשון חסרון כמו אני ושלמה בני חטאים דהיינו חסרון השלמות, שלא קיים מ"ע זהו תכופר בוידוי לגמרי, וכמו שארז"ל שעבר על מ"ע ושב לא זז משם עד שמוחלין לו, ואולי זהו הפירוש גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה היינו לומר אף שאין בכח התשובה לכפר כפרה גמורה על הל"ת, בלתי עד שיבוא יום הכיפורים ויכפר, עם כל זה גדולה תשובה שדוחה ל"ת היינו שדוחה את המקטרג הנברא ע"י עבירת הל"ת, ועתה בתשובה המקטרג נדחה ממקומו, ואף שיש עבירות חמורות כמו כריתות ומיתות ב"ד שעכ"פ מוכרח להתייס' ביסורין והם הוא שממרקין אבל עכ"פ המקטרג נדחה, וא"ת ומה פעולה בדחיית המקטרג ואם עון עצמו אכתי לא נמחל הנה ההפרש הוא וכיתרון האור מן החושך שכל זמן שהמקטרג עומד הוא מסך מבדיל ואין תפלתו נשמעת, אבל תיכף בהתחרטו ומתודה ושב תכף נקרע המסך המבדיל, ונתקרב לאביו שבשמים ותפלתו נשמעת, וכן הוא לשון הרמב"ם בהלכות תשובה פרק שביעי הל' ז', כמה מעולה מעלת התשובה, אמש הי' זה מובדל מאלקי ישראל שנאמר ועונותיהם היו מבדילין וגו', צועק ואינו נענה שנא' גם כי תרבו תפלה וגו', עושה מצוות וטורפין בפניו, והיום הוא מודבק בשכינה צועק ונענה, עושה מצות ומקבלין בשמחה וכו', והיינו שכל זמן שהמקטרג עומד הוא ניהו המסך המבדיל, אבל כאשר יסור המקטרג אין כאן מסך מבדיל והוא דבוק בשכינה:

ואולי זהו הפירוש בשלהי יומא לפי הגירסא בעין יעקב, א"ר לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישראל עד ה' וגו' ור' יוחנן אמר עד ולא עד בכלל ומי אר"י הכי והאמר ר' יוחנן גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה שנאמר הן ישלח וגו' ואת זנית רעים רבים ושובה אלי נאום ה', לא קשיא הא ביחיד הא בציבור, ומהרש"א בח"א והרי"ף נדחקו בזה מאוד והנראה דר"י אמר עד ולא עד בכלל כי אין בכח התשובה לגעת עד כסא הכבוד, כי המסך מבדיל מפסיק, כי כל עון הוא מסך מבדיל, ובעו"ה זהו אריכת הגלות לנו והרי הקב"ה מלא רחמים ואנו קמצותינין, זהו אלף ית"ש שנים ולית דמשגח בי', והצרות מתרבות ועול הגלות משתרג על הכלל, אשר למות למות, ותפלתינו אינן מתקבלות גם כי אזעק ואשוע סתם תפלתי, אמנם טעם הדבר, כי עונותינו מבדילים והמה מסך מבדיל, והמסך מתעבה יותר ויותר, ואנחנו חסרי התשובה וכבר תכפו על ראשינו כל הצרות הכתובות בתורה ובמשנה תורה ואנחנו לא קבלנו מוסר, לקיים מה שאמר הכתוב בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים, ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו כי אל רחום וגו', ומה יהי' בסופינו, ואיך תתקבל ברחמים תפלתינו ומקטרג עומד ומקטרג בכל כחו, והנה ר' יוחנן אמר עד ולא עד בכלל שאין כח בתשובה לדחות המקטרג המבדיל בינינו, ובין כסא כבודו יתברך, ומקשה ומי אר"י הכי והאר"י גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה על דרך שכתבתי אף שלא תעלה אינו מתכפר בתשובה לחוד מ"מ עכ"פ התשובה דוחה הל"ת, כלומר המקטרג הנעשה ע"י עבירת ל"ת דוחה התשובה ממחיצתו וא"כ אין כאן מסך מבדיל, ומביא ראיה שהרי כתיב ואת זנית רעים דהיינו עבירה בפועל לא ביטול מ"ע ואעפ"כ כתיב שובה אלי, ומתרץ כאן ביחיד כאן בצבור, וא"כ בצבור עכ"פ יש כח להסיר המסך מבדיל והנביא ישעי' אמר הן לא קצרה יד ה' מהושיע, ולא כבדה אזנו משמוע, כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם וחטאתיכם הסתירו פניו מכם משמוע, הנה אם הזכיר העון שהוא קשה למה שוב הזכיר החטא ובכלל מאתים מנה, ולא עוד אלא שהזכירם שלא כסדר כי החטא קודם, ואין היצה"ר שולט תיכף באדם בדבר חמור אלא מתחיל מן הקל, ושוב עבירה גוררת עבירה יותר חמורה, וכאמור הוי מושכי עון בחבלי שוא ונראה שהנביא אמר לבני דור האחרון שלא נאמר שח"ו שוב אין לנו תקנה ואיך נקוה לאור הגאולה על ידי תפלה ואנחנו טמאי שפתים והדבור והמחשבה הכל נתעב ונמאס ברוב פשע ואמר שבכל זה לא קצרה יד ה' מהושיע שהי' מקום להרהר שח"ו קצרה ידו וכמ"ש גם צור ילדך תשי ותשכח אל מחוללך וארז"ל כל זמן שישראל עושים רצונו הם מוסיפים כח בגבורה שלמעלה שנאמר ועתה יגדל נא כח ה' ובשעה שהם מכעיסין לפניו כביכול הם מתישין כח שלמעלה, וזהו כביכול קצורת יד וכובד אזן הנאמר כלפי מעלה שהוא מצדינו, ואמר הנביא שבכל ריבוי עונותיכם עדיין לא קצרה ידו ולא כבדה אזנו כי אם אמת שעונותיכם היו מבדילים ביניכם וגו' והמסך מבדיל נתעבה מאוד כפול ומכופל, אעפ"כ אין עכוב עליית התפלה ומי מעכב וחטאתיכם, כבר כתבתי חטא הוא לשון חסרון מה הוא החסרון מניעת התשובה, זהו שגרם הסתר פנים משמוע, אבל אם היינו אומרים חטאנו בלב שלם, אף שזה פשוט שלפי רוב חומר הפשעים צריך זמן וסיגופים וליסורים, מ"מ תיכף בשעת החרטה שוב המסך המסך כלה כענן והולך לו, כי תיכף מחויב המקטרג לסור ושוב התפלה נשמעת, אלא שחטא מניעת התשובה הוא שגרם הסתר פנים משמוע ומה שהתחיל הן לא קצרה יד ה' מהושיע, הכוונה כי שמא תאמר הן אמת מעליית התשובה לפני כסא כבודו נדחה המקטרג, וכמו שאמר נתן הנביא לדוד המלך גם ה' העביר חטאתך אבל מי הוא זה שיעלה התשובה למעלה, שתבוא לפני כסא כבודו, שעל ידי זה יגער הקב"ה בהשטן שיודחה ממקומו, והלא כיון שנפסק המחיצה של ברזל על ידי שהקשינו עורף קשה כברזל, וא"כ איך תעלה התשובה לדחות המקטרג, ועל זה אמר הן לא קצרה יד ה' כביכול, שידו ארוכה וימינו פשוטה לקבל שבים, והוא עפ"י מאמרם ז"ל בשלהי ערבי פסחי' דף קי"ט, אמר רב כהנא משום ר' ישמעאל ברב"י, ורבנן אמרי משום רשב"ל משום ר"י נשיאה, מה דכתיב וידי אדם תחת כנפיהם, ידו כתיב זה ידו של הקב"ה, שהיא פרושה תחת כנפי החיות כדי לקבל בעלי תשובה מפני מדת הדין, הרי שאפילו מדת הדין בתקפה. אכתי ימינו פשוטה ומצפה לרשע וחפץ בהצדקו בתשובה לקבל בימין הרחמים:

(ז) אך הא תינח בזמן שבית המקדש קיים, שאז כביכול כל אורך הימין פשוטה לקבל שבים, אבל דא עקא בגלות המר הזה כתיב השיב אחור ימינו מפני אויב, וכבר הרגישו רז"ל בזה בפסיקתא, וזה לשונם הן לא קצרה יד ה' מהושיע, זש"ה חלותי היא שנות ימין עליון, ארשב"י על שלא חלינו פניך בתשובה נשתנית הימין, וכוונתם כיון שרואה הקב"ה שאף שימינו פשוטה אנחנו עזי פנים וקשי עורן ממאנים מלתת יד בתשובה, א"כ למה תהא ימינו פשוטה בחנם, וכך מדה כנגד מדה ונשתנית הימין בגלות המר הזה השיב אחור ימינו:

(ח) ואומר חלותי היא שנות ימין עליון הנה חלותי חולי הארוך, שאנו נתונים בחולי המתענה והולך זה זמן רב, הצרי אין בגלעד, אם רופא אין שם כי מדוע לא עלתה ארוכת בת עמי, זה אלף ושבע מאות שנה, אמנם כל זה גורם שנות ימין עליון שעל ידי שהשיב ימינו אחור כביכול אינה מגעת עד למטה מכנפי החיות, לקבל תשובתינו מפני מדת הדין, כאשר נודע דרך הטבע, שאם ישיב אדם אחור ימינו ויפשיט אותה דרך אחוריו למטה, לא תגיע כל כך למטה כאשר היא פשוטה כסדרה, ואף שכלפי מעלה ח"ו אין לחשוב שום תמונה, אמנם כל המקראות דרך משל לשבר האוזן, וא"כ בגלות המר הזה כביכול אין הימין מגעת עד למטה מכנפי החיות, ולכן קא מצוחינין ולית דמשגיחין בי', ואולי מזה הטעם ארז"ל במס' חגיגה דף י"ג ע"ב, כתוב אחד אומר שש כנפים שש כנפים לאחד, וכתוב אחד אומר וארבע פנים לאחת וארבע כנפים לאחת להם, לא קשיא כאן בזמן שבה"מ קיים, כאן בזמן שאין בה"מ קיים, כביכול שנתמעטו כנפי חיות, והדבר צריך טעם למה דוקא כנפי החיות נתמעט ע"י חורבן בה"מ.

ונראה שזהו מצד רחמיו המרובים על בניו, כי בזמן שבה"מ קיים לא קצרה ידו והגיע פשיטת הימין עד למטה מכנפי החיות כדי לקבל בעלי תשובה, אבל בשעת החורבן השיב ימינו אחור, וכביכול אי אפשר להתפשט כל כך, ולא היתה מגעת עד למטה מכנפי החיות, ולכן נתמעט כנפי החיות, והיינו הכנפים התחתונים כמו שאמרו רז"ל שם בחגיגה שאותן שמכסות רגליהם נתמעטו, וא"כ אף שאין הימין פשוטה כל כך כבתחלה אפ"ה מגעת עד למטה מכנפי החיות, ומהרש"א בח"א נתקשה בזה למה דוקא הני שמכסות רגליהם ע"ש, ובזה נוכל לפרש בחגיגה פ"ק דף צ"ה ע"ב ריב"ח הוה קאי בי קיסר, אחוי לי' האי אפיקורסא עמא דאדהדרינהו מרי' לאפי' מיני', אחוי ליה וידו נטויה עלינו, כי כתיב לא יגורך רע לא יתיצבו הוללים לנגד עיניך, והנה אדם עובר עבירה קונה קטיגור, וקטיגור הזה עולה ומסטין, והקב"ה כביכול לא יתיצבו הוללים לנגד עיניו, ולכך אהדרינהו לאפי', וזהו הסתר פנים, כי כביכול אין ברירה כי אם להסתיר פניו שלא יסתכל ברע, דהיינו קטיגור העומד שהוא עצם הרע, ולכן אמר האי מינא כיון דאדרינהו מרי' לאפי', א"כ מכלל שהמקטרגים עומדים לפניו, וזהו עונות המבדילים ביניכם לבין אלקיכם, ונפסקה מחיצה של ברזל, ואין מקום לתפלה ולא לתשובה, לעלות למעלה, ועל זה השיב לו ריב"ח ידו נטויה וכמו שארז"ל ידי אדם מתחת כנפיהם, שידו של הקב"ה פשוטה למטה מכנפי החיות לקבל שבים:

(ט) ובזה נלע"ד נוסח תפלת נעילה, אתה נותן יד לפושעים וימינך פשוטה לקבל שבים, כפל הלשון, ולמה מתחלה אמר יד ובסוף אמר ימין, והנה הקב"ה ברחמיו רוצה בתשובת הרשעים, ואינו חפץ במיתתן, הוא מרבה להטיב, ולא די שמקרב בימין, אלא אפילו בשמאל שבה דוחה, בה עצמה הוא מקרב ומקבל שבים, ובאמת בשתי ידיו מקבל שבים בימין ובשמאל, ושניהם פשוטות מתחת כנפי החיות לקבל שבים, ובזה נלע"ד הקרי והכתיב ביחזקאל שהכתיב הוא ביחזקאל א' ח' וידו אדם והקרי וידי לשון רבים, ורז"ל בערבי פסחים אמרו ידו כתיב זה ידו של הקב"ה שהיא פרושה תחת כנפי החיות לקבל בעלי תשובה מפני מדת הדין, והם דרשו הכתוב, וצריכין אנו להבין הקרי, והנה המהרש"א בחגיגה במה שהשיב ריב"ח לההוא אפיקורסא עוד ידו נטוי', כתב המהרש"א שאע"פ שהסתיר פנים ממנו במה שהשיב אחור ימינו מ"מ כתיב בצל ידי כסיתיך, דהיינו סתם יד הוא שמאל, וכמו שדרשו רז"ל לאות על ידך זו שמאל שנאמר אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, והיינו עוד ידו נטויה לטובה, שאף שימינו השיב מ"מ ידו השמאלית נטויה להגן עלינו ועתה לפי דרכנו הקרי והכתיב נכונים שהקרי וידי היינו בזמן שבה"מ הי' קיים ואז ב' הידים פשוטות מתחת כנפי החיות לקבל בעלי תשובה בשתי ידים, והכתיב וידו היינו אחר החורבן שאז אמרו בפסיקתא למשל גבור שהיו בני המדינה בוטחים בו מפני גייסות כשבאו גייסות אמר ימיני חששה לי ולא ידענא אם חולי היא יש תקוה דמאן דחשש סופי' מתסיי', ואם נשתנית ימין אין תקוה ח"ו, וא"כ אחר החורבן כביכול כמאן דאמר ימיני חששה ואינה פשוטה כל כך ונשאר רק השמאל, ולכן וידו כתיב דסתם יד היא שמאלית וכבר כתבתי שאם נתמעטו כנפי החיות ממילא גם אחר החורבן אף הימין פשוטה אנא שאינה מגעת כל כך למטה כמו שמאלית, והנה לפי חומר העבירה כן מגיע הפגם למעלה, ואם החטא קל אז אינו פוגם רק במקום נמוך , ולפי עוצם החטא כן פוגם יותר למעלה, והנה הפגם מגיע בשלש מדרגות, כי כן נראה לפי הוידוי שתיקנו לנו רז"ל חטא עון ופשע, והיינו שגגות מזידים ומורדים, והשוגג אומר אני שעקר הפגם שלו אינו המעשה שעשה שאין הקב"ה בא בטרוניא וכיון ששגג ועשה בלי כוונה אחר כוונת הלב הם הדברים:

אמנם כבר דרשתי כמה פעמים כשאדם עובר על ל"ת עבר ג"כ על מצות עשה, שהרי אם לא עבר על ל"ת היה נחשב לו כעושה מצוה, וכמו שארז"ל בשלהי פ"ק דקידושין ישב אדם ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה. ובביטול מ"ע לא שייך שוגג, שהרי עכ"פ לא קיים, וא"כ עקר העונש השוגג בל"ת הוא ביטול מ"ע שהרי עכ"פ לא קיים עשה, שהיה לו לקיים דהיינו להיות יושב ואינו עובר עבירה, ובזה ניחא לי דחטא היינו שוגג, וכבר כתבתי שפירוש חטא הוא חסרון והיינו שחיסר מ"ע. וכבר נודע בחילוקי כפרה שאם עבר על מ"ע תכף ששב אינו זז משם עד שמוחלין לו, וא"כ מדרגה אחת משלש מדרגות חטא ועון ופשע מתכפר בתשובה לחוד ואינו צריך סיוע לא יוה"כ ולא שום דבר:

(יא) ואומר ששלש מדרגות הפגם המה מגיעים עד הכסא, ומתחלקים בשלש מדרגות שבשש כנפי החיות, בשתי ידיו יכסה פניו וגו' וא"כ הפגם שעל חטא שהוא הפגם שאינה מגיעה רק במקום נמוך היינו שתי כנפים שיכסה בהם רגליו, וא"כ תכף כששב האדם בתשובה מעצמו מסלק הפגם הזה, ואז אף שכביכול אין הימין מגיע למטה מכל כנפי החיות, מ"מ כבר נתגלית הימין כאשר נסתלק הפגם הזה, ואף שעדיין לא נסתלק הקטיגור שע"י עון ופשע מ"מ הימין מגיע מתחת הכנפים העליונים ואמצעיים לקבל בעלי תשובה: (יב) אבל מי שעדיין לא שב כלל, ואף גם פגם זה קיים ואין הימין מגילה כלל והקב"ה ברוב רחמיו רוצה לקרב רחוקים בזרוע עוזו ונותן ידו השמאלית שמגיע למטה מכל כנפי החיות, כאדם הרחמן הפושט יד לבנו האהוב לו ונתרחק ממנו שישוב אצלו, ואף שהבן מעצמו לא התחיל להתקרב האב פשט יד שיבוא ויקבלנו:

(יג) וזהו אתה נותן יד לפושעים דפשעי ואזלי, ולא התחילו לשוב עדיין כלל, ולזו לא תגיע הימין שהרי אפילו הפגם שבכנפים התחתונים לא נמחה, ולכן ברחמיך הרבים אתה נותן להם יד שמאל אבל ימינך פשוטה לקבל שבים שכבר התחילו לשוב ואז מחלו להם על מ"ע נדחה המקטרג שעומד נגד כנפים התחתוניים וממילא נתגלה להם הימין:

(יד) ובזה נלע"ד דברי הנביא שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעוניך קחו עמכם דברים ושובו אל ה', הנה ה' אלקיך היינו דין ורחמים ימין ושמאל כנודע, וכן פירש רש"י בפסוק ימינך ה' נאדרי בכח וגו' עיין שם היינו שתוכל לשוב לימין ולשמאל, שאפילו לימין הפשוטה למעלה תגיע ע"י התשובה, כי כשלת בעוניך שהרי לא עשית במזיד רק בשוגג, וא"כ תכף מסתלק הפגם בתשובה ונתגלה הימין, קחו עמכם דברים שתיכף ע"י דברי הוידוי לחוד תיכף ושובו אל ה' דהיינו הימין רוממה: