דרושי הצל״ח – קטע 6

(ט) כבר הזהרתי בכל הדרשות ואני עומד עוד ומזהיר על שמירת שבת, וכל השומר שבת כהלכתו אפילו עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו, כשארז"ל כל שומר שבת מחללו אל תקרא מחללו אלא מחול לו, והנה רעה חולה בעיר הזאת בבתי אכסניא שמוכרים שיבולת שועל ושחת בשבת ועוברים על כמה איסורים לפעמי' קונים אצלו שיבולת שועל בעת נסיעתו ליקח עמו לדרך חוץ לתחום ועוד דאף בלי איסור חוץ לתחום, אין לו שער ידוע, והוא פוסק דמים בשבת ודולג משער לשער לפחות או להוסיף עד שגומר המקח בשבת, ואח"כ מודד לו במדה הרי כאן כמה איסורים, לכן ראוי שמע"ש יתן א"י או אינה ישראלית שבביתו במקח ואז הא"י יעשה בשבת בשלו והרי זה כמו שעושין המוזגים, רק שיתן הא"י במקח גמור ויקננה לו מע"ש אבל בלא"ה אף שהיה להמציא היתר שיתן לא"י איזה חלק וא"י אדעתי' דנפשיה קעביד מ"מ בזה יש כמה דינים מחולקים, ועוד שהוא בבית ישראל, ואף שגם עתה מידי חשד לא נפיק מ"מ טוב לתקן מה שנוכל, ואני מזהירם שיזהרו בזה ולא יחללו שבת במזיד, ולא די להם במה שעושים כל ימות השבוע, עד שביום השבת שהוא יום מקודש ונשמה יתירה באה ויעשה עגמת נפש להנשמה יתירה, ומה שראוי לחדש בכל שבת חידושי תורה לכבוד הנשמה יתירה, כי בכל מ"ש בחזירת הנשמה למעלה הקב"ה שואל אותה בתי מה פעלת בעולם ההוא והיא משיבה דבר זה חדשתי בתורה, ולאו דוקא שימציא שכלו איזה דבר, כי לאו כל מוחא סובל דא, רק שילמוד דבר חדש כל אחד לפי כחו, הבינוני ילמוד מדרש וספרי מוסר, ואף עם הארץ ילמוד ספרי לעז פירושי התורה ג"כ נקרא חידושי תורה אצל נשמתו, אבל אלו שמוכרים שיבולת בשבת גם נשמתו היתירה עולה במ"ש בין כל הנשמות, והקב"ה שואל לכל הנשמות מה חדשו בזה העולם כל אחת מגדת לפי ערכה זה סתרי תורה וזה חידושי תורה, וזה פוסק וזה מדרש וזה ספר מוסר וזה פירושי התורה אף בלע"ז עכ"פ כל אחת מגדת מתורתנו ובלשון יהודית ונשמתו של זה הרשע מתחלת ואומרת מכרתי שיבולת כך וכך אוי לאותה בושה, אוי לאותו כלימה, והקב"ה אומר צא ממחיצתי וכל פמליא של מעלה דוחים אותה, ומקללים אותה אוי לאותה בושה אוי לאותו כלימה, לכן ראוי לכל אחד לקדש יום השבת, ואם חכם הוא יעסוק בהלכות ואם בינוני הוא ילמוד מדרש ויאמר שמונה פרקים לכל סעודה ויזמר זמירות לכבוד היום, ואם עם הארץ הוא יגיד תהלים לא כמו שעושין ההמון אחר הסעודה ישבו בשווקים ורחובות ומדברים לשון הרע ושקרים ורכילות וליצנות הכזה הוא האות אשר שם האל בינו ובין בני ישראל, הלא יום זה יום מנוחת הנפש היא ושקולה כנגד כל התורה כולה, כמ"ש במדרש מצינו בתורה ובנביאים ובכתובים ששקולה שבת נגד כל התורה כולה, כנגד כל המצות בתורה, שנאמר עד אנה מאנתם לשמור מצותי ותורתי, ראו כי ה' נתן לכם את יום השבת, בנביאים שנאמר שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע, בכתובים שנאמר ועל הר סיני ירדת ודברת עמהם מן השמים, ותתן להם משפטים ישרים ותורות אמת, חקים ומצות טובים ואת שבת קדשך הודעת להם עכ"ל המדרש, גם אלו הבחורים והבתולות ההולכים לטיול בשבת והולכים חוץ לעירוב ומחללים השבת וכל אחד יזהיר את בני ביתו:

(י) קדושת יום טוב ליזהר שלא לבשל מיו"ט לחבירו, והנשים עוברות על דת וביום הראשון אחר המנחה בעוד יום כבר הם מכינים אש לצורך הלילה, וזהו אסור עד הלילה ממש, וגם בשחרית אחר הסעודה אסור לרחוץ הכלים לצורך הלילה:

(יא) קדושת הסוכה רבה מאוד והקב"ה פורס סוכת שלום עלינו וסגולתה רבה מאוד, וראוי ליזהר לעשותה במקום נקי מכל טינוף וגם סביבות הסוכה יהיה נקי ומה מאוד צריך ליזהר בסוכה מן היתושים והזבובים דשכיחי מאד בסוכה, וכמעט המצוה באה בעבירה וראוי להשגיח על זה מאד:

(יב) ואחר שדברנו באות שבת ויו"ט נדבר בתפילין שנקראו ג"כ אות והמה לנו דוגמת בית המקדש שהזוהר כתב כי יעשו לי מקדם ושכנתי בתוכם קאי על התפילין שהשכינה שורה שם, וב מ' אמרו איזה פושעי ישראל בגופו קרקפתא דלא מנח תפילין, ואחר שקדושתו רבה מאוד ועונשם חמור ג"כ מאד, ראוי לזהר בהם, וכבר הארכתי בחודש אלול בזה רק דלא שכיחי רבים, והנני מזהיר גם כעת שתפילין מרובעים הלכה למשה מסיני ובעו"ה ההמון אינם נזהרים בזה ומניחים תפילין פסולים, וכל איש ישגיח על תפילין שלו שלא יתקלקל ריבועם, ולהגיה אותם היטב וגם אינם נקנים אלא מן המומחה, כי בעו"ה שכיחים סופרים בלתי הגונים ואינם נזהרים בכתיבתם בכמה עקרי דינים וגורמים להמניחים שהוא הולך תמד בלא תפילין ומברך בכל יום שני ברכות לבטלה, גם הרבה מניחים אותם שלא במקומם, רק למטה במצח וכן מאחורי הראש תוך הגומא ומעתה יזהרו בזה היטב:

(יג) הוגד לי רעה חולה, איך שיהודי אחד בכאן סירס בידים בהמתו וזהו לאו מפורש ואיסור דאורייתא וחיוב מלקות, אמרתי אפשר איסור זה מפורסם ואפשר נכשלים בו הרבה ממגדלי בהמות הן שורים הן סוסים אפילו לצוות לא"י שיסרס אסור, וזהו דין מפורש בש"ע בא"ע אסור לומר לא"י לסרס בהמה שלנו ואפילו למכור לא"י בהמה בלתי מסורסת יש אוסרים בש"ע פן יסרסנה הא"י:

(יד) ואלו הקצבים וכן מוכרי בהמות כשמוליכין בהמות מעיר לעיר אסור להם לקשור הבהמה אל העגלה משום כלאים עם הסוס, ואפילו לקשור אחורי העגלה ג"כ אסור, וכמו כן הסוחרים שיש להם כלב הולך אצל העגלה אסור להם לקושרו משום איסור כלאים אל העגלה:

(טו) הלעטת עופות כבר הזהרתי על זה שקאפהינר איסור גמור להלעיט והרי הוא כמו בשר נבילה ואווזים הוה גזירה שאין הצבור וכו', וקרוב הדבר שלא יצייתו, לכן הנחתי המנהג, ועכ"פ חיוב גמור לבדוק הוושט משני צדדין, אם אין בו רושם מכת הלעטה ואין לסמוך בזה על נשים ואני גוזר שכל הוושטים מן אווזות יביאו לבודקן ובלי בדיקה חלילה לאכול מאווזות ההנה, ואלו שמוכרים אווזות פטומות יודיעו להקונה שהיא פטומה, כדי שיבדוק הוושט וכל הנמנע לגמרי מהלעטה יזכה להני אווזות דשמטין גדפייהו מרוב שומנייהו לעילא והמחמיר בביתו תבא עליו ברכה:

(טז) להחזיק ידי עניים ובפרט לומדי תורה ולרחם על עניים, מה אומר מה אדבר כמדומה לי שראוי לדבר לכם הרבה בזה, כי נכשלים אתם בזה הרבה, ואתם סוברים שדבר זה רשות ומי שנותן עושה מצוה ומי שאינו נותן אין לו לא שכר ולא עונש, אבל אין הדבר כן, כי עונשה רב וחמור מאוד, ולדעתי כל הגזרות המתחדשים בעיר הזאת מידי שנה בשנה נתינות חדשות הכל בשביל העלמת עין מהצדקה, כי כן אמרו במדרש אתה נותן לכיס של צדקה ואני מצילך מן הפיסין ומן הארנניות ומן המס ומן הגולגולת, והקב"ה אומר מי הקדמני ואשלם הלא הפרוטה זו שאתה נותן לצדקה משלי אתה נותן, ומקבל שכר ובמס' אבות אם אין קמח אין תורה אם אין תורה אין קמח והאלשיך פירש בו פירוש נאה:

(יז) ולי נראה לפרש אם אין קמח פירש אם אין אתה נותן פרנסה להלמדן העני אין תורה אינו יכול ללמוד כי צער המזונות מבטלו אם אין תורה פירוש כיון שאין תורה אצל הלמדן עני אין קמח, פירוש לסוף גם להעשיר לא יהיה קמח, כי השפע מתמעט בעונש זה, ואם אמרתי להגיד על זה תוכחה מספרי המוסר והזוהר תאמרו שאנן כתבו לפנים משורת הדין, לכן לא אוכיח אתכם על זה רק מספרי הפוסקים, והנני מעתיק לכם סימן א' בש"ע י"ד סי' רמ"ז כלשונו, וז"ל הש"ע מצות עשה ליתן צדקה כפי השגת יד, וכמה נצטוינו בהם במצות עשה ויש ל"ת במעלים עיניו ממנו, שנאמר לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך וכל המעלים עינו ממנה נקרא בליעל, וכאלו עובד אלילים, ומאד יש לזהר בה כי אפשר שיבוא לידי שפיכת דמים שימות העני המבקש אם לא יתן לו מיד כעובדא דנחום איש גם זו, לעולם אין אדם מעני מן הצדקה ולא דבר רע ולא היזק מתגלגל על ידה שנאמר והי' מעשה הצדקה שלום, כל המרחם על עניים הקב"ה מרחם עליו: (הגה) ויתן אדם אל לבו שהוא מבקש כל שעה פרנסתו מהקב"ה, וכמו שהוא מבקש שהקב"ה ישמע שוועתו כך הוא ישמע שוועת עניים גם יתן אל לבו כי הוא גלגל החוזר בעולם, וסוף האדם שיבוא הוא או בנו או בן בנו לידי מדה זו, וכל המרחם על אחרים מרחמין עליו, הצדקה דוחה את הגזירות הקשות וברעב תציל ממות כמו שאירע לצרפית, והיא מעשרת וכו' עכ"ל הש"ע וז"ל הרמב"ם פ"י מהל' מתנות עניים בקיצור לשון קצת מה שכבר כתבתי בשם הש"ע חייבין אנו להזהר במצות צדקה יותר מכל מצות עשה שהצדקה סימן לצדיק זרע אברהם אבינו שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה בנו לעשות צדקה ואין כסא ישראל מתכונן ודת האמת עומדת אלא בצדקה, שנאמר בצדקה תכונני ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה, שנאמר ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה, לעולם אין אדם מעני וכו'. כל המרחם מרחמין עליו שנאמר ונתן לך רחמים ורחמך והרבך, וכל מי שהוא אכזרי ואינו מרחם יש לחוש ליחוסו שאין האכזרים מצוים אלא בעובדי עבודת גלולים, שנאמר אכזרי המה ולא ירחמו, וכל ישראל והנלוה עליהם כאחים הם, שנאמר בנים אתם לה' אלקיכם, ואם לא ירחם האח על האח מי ירחם עליו, ולמי עניי ישראל נושאים עיניהם הלמצריים ששונאין אותם ורודפים אחריהם, הא אין עיניהם תלויות אלא לאחיהם, כל המעלים עינו מצדקה נקרא בליעל כמו שנקרא עובד ע"ג בע"ג הוא אומר יצאו שם אנשים בני בליעל, ובמעלים עינו מצדקה הוא אומר השמר לך פן יהי' דבר עם לבבך בליעל, ונקרא רשע שנאמר ורחמי רשעים אכזרי, ונקרא חוטא שנאמר וקרא אליך אל ה' והי' בך חטא, והקב"ה קרוב לשועת עניים שנאמר שועת עניים אתה תשמע לפיכך צריך להזהר בצעקתם, שהרי ברית כרותה להם, שנאמר והי' כי יצעק עלי ושמעתי כי חנון אני, כל הנותן צדקה לעני בסבר פנים רעות ופניו כבושות בקרקע אפילו נתן לו אלף זהובים הפסיד זכותו, אלא נותן לו בסבר פנים יפות ובשמחה עכ"ל הרמב"ם:

(יח) ומה לי להביא עוד ספרי מוסר בזה, לדעתי ראוי שכל אחד יכנע לבבו כדברי הרמב"ם והש"ע ובפרט ברגלים משנה ערוכה היא ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה מפני גזל מתנות עניים, והנה בק' בראד מי שהוא מכונה בשם בעה"ב נכבד יש לו קצבה ברגלים, והרבה שיש להם קצבה בכל שבוע. הצדקה שעושים בבראד אין לספר וזה עלתה להם שזה פשוט אצלי שכל הצלחת ק' בראד היא בזכות צדקתם שנותנים לעניים יה"ר שלא ישלוט בהם עין ישלח ה' להם ולכם שפע הצלחה וברכה אלף פעמים ככה, לכן אנשי לבב שמעו פתוח תפתחו ידיכם לענייכם ולאביוניכם, ובגלל הזה יברככם ה' עד שיבלו שפתותיכם מלומר די.

עוד יותר מזה רע בעיני שבעו"ה חולשות שכיחי והא הרבה חולים בעיר ומעולם לא שמעתי צעקת עניים שהקב"ה קרוב לשועתם שיתפללו בבה"כ או בבה"מ על החולים וכל זה שגם בעת חוליים נאמר עליהם ובחוליו לא דרש את ה', ומקמצים לשלוח מעות למלמדים וה' יסיר מכם כל מחלה וכל נגע וירפא לכל תחלואיכם אכי"ר:

(יט) כבר הוכחתי כמה פעמים על שיחה בטילה בבה"כ, ובפרט בעת חזרת הש"ץ ומעונש המבואר על זה ליצלן רחמנא, וכבר הזהרתי על זה ורואה אני שלא פעלתי כלום ועדיין פשתה המשפחת, לכן אוכיח עוד כמצוה הוכח תוכיח אפילו מאה פעמים, ולא די להם במה שמטמאים בהבל פיהם את ההיכל הקדוש שבבית הכנסת זאת גם זאת באמצע חזרת הש"ץ המה מבטלים את השכנים ומבלבלים אותם שלא יוכלו לענות אמן והייתי רגיל להשגיח באמצע התפלה על כל הצדדים כי מחמת בושתם ממני היו נמנעים ועכשיו גם בוש לא יבשו וההרגל נעשה אצלם טבע, ואני מקיים בעצמי עוצם עיני מראות ברע, והמה גורמים רעה לנפשם או להם דלית להו חולקא באלקי ישראל כמבואר בזוהר הקדוש ומי בקש זאת מהם רמוס חצרות קודש, וכבר הוכחתי על זה אשתקד שהוא דומה למנשה שהעמיד צלם בהיכל כן המה בוראים משחית ומחבל בבה"כ גם מתוך כך לא ישימו לב לענות קדיש וקדושה, בכן מהיום והלאה יקבלו עליהם לעזוב חטא זה ועכ"פ מן התחלת הש"ץ ברכות השחר עד אחר עלינו לא ישיחו כלל ואז ידקדקו לענות קדושה ואיש"ר בכל כחם ואשרי להם.

(כ) כל מי שיש לו בה"כ בעירו ואינו נכנס לתוכו להתפלל נקרא שכן רע, ואף מתפלל במקום איזה בית במנין, שאינו דומה קדושת בה"כ שהוא מקדש והקב"ה מצוי בו, וכשאדם נכנס לבה"כ יצה"ר נעקר מלבו ודומה לקדושת ארץ ישראל, והתפלה עולה למעלה במסלה העולה בית האל, כי השר אין לו שליטה על אויר בה"כ, משא"כ כשמתפלל בבית שחסר כל המעלות ומכ"ש אם מתפלל ביחידי בלי מנין, שאז עונשו מרובה ואין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבה"כ, ואף בימי הגשמים וביתו רחוק מ"מ אחשבה דרכי כתיב ויחשוב הפסד מעט מנעלים כנגד שכר מצוה ושכר פסיעות יש. וכבר אמרתי שעבירה גוררת עבירה שכל זה עבור שהתפלה שלו היא בלתי כוונה ומתוך כך הוא מתיישב אין התפלה שלי שוה כל הטורח הזה אבל אם היה מתפלל בכוונה היה חס על תפלתו:

(כא) תיקון חצות הלילות ארוכים מאד ואינו מן הראוי לשכב כל הלילה וראוי לכל אחד לקבוע שיעורים קודם אור היום ומי שאינו יודע ללמוד יגיד תהלים ושכרו מרובה ועכ"פ בין הלומדים ובין דלת העם קודם כל דבר יסדרו סדר תיקון חצות להוריד דמעות על גלות השכינה וכתיב שישו אתי משוש וכו' ובפרט בזמן הזה בעו"ה מתגברים הרשעים ונותנים כח לקליפה וזהו אריכת גלותינו וראוי לעשות מלחמה בתחבולות נגד הקליפות ולהתיש כחם ע"י תקון חצות וראוי לכל אחד לזהר בזה יותר מאשר היו צריכים הדורות הראשונים לזהר בזה כי עכשיו צריך להוציא מלבן של צדיקים:

(כב) נטילת ידים לסעודה המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם והזהיר בו מתברך ונותנים לו מלא חפניו טיבותא והנה צריך לזהר ליתן רביעית בבת אחת על היד שאז ניצול מכמה חששות ויטול מכלי שלם ומה מאד השגתי בסעודות שאפילו הלומדים אינם נזהרים בין נטילה לברכת נט"י ויותר המה נזהרים להפסיק אחר ברכת נט"י לברכת המוציא וטעות הוא בידם כי קודם ברכת נט"י אם שח צריך ליטול שנית ואחר ברכת נט"י הוא רק זהירות בעלמא. וגם יזהרו שלא יפסלו המים במלאכה לא כמו שעושין בהרבה בתים ששורין חריין בחבית מים ואז נפסלו כל המים:

וגם זהו שכיח שלפעמים בתחילת הסעודה אחד קורא אותו לחוץ, ועדיין לא אכל כזית בכדי אכילת פרס, ואז כשחוזר למקומו צריך לברך המוציא שנית, כי הטעם שאם יצא באמצע הסעודה שא"צ לברך שנית, מטעם דהוה דברים הצריכים ברכה במקומן, אבל כל זמן שלא אכל כזית אז עדיין אינו מחויב לברך אחריו כלל ואז תכף שיצא הוה הפסק:

(כג) ויותר שכיח דבר זה באלו שיש להם משרת שבתחילת הסעודה הוא שולח את המשרת אחר שכר או יי"ש או דבש ועדיין לא אכל המשרת כזית:

(כד) אלו ששולחים עופות לשחוט ע"י א"י ונותנים בידם טעלער שיכתוב השוחט כשר כבר הזהרתי שצריך להכיר העוף במ"ע וא"כ צריך להזהיר את הא"י שלא ימרט הנוצות בדרך כי אז שוב אי אפשר להכיר וכבר הזהרתי כמה פעמים:

(כה) שום שוחט לא ישחוט בערב יוה"כ חוץ השוחט דמתא ואפילו מכפרים יביאו הכפרות לכאן:

(כו) שעטנז כמדומה דאכשור דרא והיינו החייטים שנזהרים קצת יותר ממה שהיו רגילים אבל עדיין אני מזהיר את הקרעמער שלא ימכרו שום חוטין בחזקת כשר אם לא שנעשה אצל יהודי זולת זה אין שום סימן:

(כז) דיני נדה הייתי רגיל להוכיח על שטובלות ביום ות"ל אכשר דרי אך זאת הוגד לי שצריך להודיעם דין פשוט שלא תלבוש לבנים קודם יום חמישי לראייתה ודבר זה נוהג אפילו בכתם אם מצאה אותו הכתם בימי טהרה:

(כח) השגת גבול מה אומר ומה אדבר כמה פשתה המספחת בין אורנדרים מחזיקי כפרים להוסיף זה על זה, והנה טרם אחלה לדבר בזה מתחלה אני אקדים הקדמה אחת, שבזה שנותנים הוספה מתחלק לשתי כוונות או שהאורנדא היא שוה יותר, וזה הראשון החזיקה בזול גדול. ויש עוד אנשים רעים אף שהאורנדא היא כבר על מרכז האחרון ואינו שוה יותר, מ"מ הוא יודע שהארנדר הראשון אינו יכול להניח הארנדא מחמת איזה טעם, או שנשתקע בחובות או שאין לו מקום לשבת, והולך זה ונותן הוספה או להכעיס חבירו בשביל שנאה קדומה, או לקרב עצמו להשררה, והנה מכת הראשונה שנותנים הוספה בשביל שהארנדא שוה יותר, מן אלו אני מדבר כלל ואין רצוני להוכיחם כלל על זה, אף שהיה אפשר לפלפל אם שייך בזה עני המהפך בחררה, מ"מ אין רצוני להוכיח בדבר המנגד להשררה, כי אנחנו חייבים להתפלל בשלומה של השררה, וחלילה לי לדרוש מה שהוא נגד רצונה, אבל הכת השניה אנו נקראו רשעים להכעיס, ואף השררה אינה מבקשת זה, והוגד לי בשם שר חשוב שבא יהודי אחד ונתן הוספה גדולה מאד בבת א', ושאלו השר אם אתה נותן הוספה כזו מכלל שהי' לך חשבון צדק כמה מרויח הראשון, ואתה בקי בכל הכנסת הארנדא, א"כ בא וחשוב עמי ואראה כיצד אתה נותן הוספה זו, והשיבו הבליעל הנ"ל מה איכפת לך אני נותן לך הראטע קודם, ואז צוה לגרשו מהיכלו, והנה על אלו אני קורא מקרא זה, והיה ששמעו את דברי האלה הזאת פירוש גלות השכינה שישראל גולים תחת שרי האומות, ויתברך בלבבו לאמר שלא יהי' לי כן כי אני יודע לדבר בלשון עמים ולהיות מסור, כי בשרירות לבי וגו' שאעשה מה שארצה ואין לי מורא בפני הרב ולא בפני הקהל, כי יהי' לי יד ושם אצל שרי האומות, אך מה גבר מגוברין מדוע תהיה אתה חשוב יותר מאיש אחר וקאמר למען ספות שאתן תמיד הוספה הרוה את הצמאה הרוה הוא מה שכבר הארנדא היא רוה שכבר היא מושכרת בכל שוי', והצמאה היא מה שעדיין צמאה להוספה שעדיין היא בזול והוא עושה הוספה תמיד בין הרוה ובין הצמאה על זה לא יאבה ה' סלוח לו וגו':

(כט) וכל זה בא מחמת מחלוקת ושנאת חנם ולה"ר והנה מה יתרון לבעל הלשון, הוא מוציא דבה על חבירו ועבור זה הוא נושא עליו כל עוונות של חבירו שנחשבים עליו, והנה יותר גרוע עוונות אלו שיורש מחבירו מעוונות שהוא עושה בעצמו, הא כיצד הנה העושה תשובה עבירות נחשבין לו כזכיות, והטעם שהרי זה כבר טעם טעם חטא ונמנע ממנו זה דבר גדול ונחשב לו לזכות וה"מ עבירה שעשה בעצמו, אבל מה שנתנו עליו עוונות חבירו זהו לא טעם טעמם כלל ואף אם ירבה בתשובה לא יוחשב לו לזכות, וזהו פירוש הפסוק בתהלים כשקילל דוד המלך ע"ה את אויביו אמר תנה עון על עונותם פירוש עונם הם העונות שעשו הם בעצמם, ואמר תנה עון פירוש גם עון שלו יוסיף לשונאיו על עונם ואל יבואו בצדקותיך פירוש זהו שמוסיף להם לעולם לא יבאו בצדקותיך שיוחשב כזכיות וא"כ איך הם מחליפים עולם עומד בעולם עובר ויתנו לבם לעשות שלום זה עם זה, ואז נזכה לרגלי המבשר שלום וה' יברך את עמו בשלום ובא לציון גואל ב"ב אכי"ר: דרוש ה' ליום א' דסליחות (א) בילקוט ריש נצבים אתם נצבים זש"ה, הפוך רשעים ואינם כל זמן שהקב"ה מתהפך במעשיהם של רשעים אין להם תקומה, דור המבול וימח את כל היקום, סדומיים ויהפוך את הערים, מצרים לא נשאר בהם עד אחד, בבל והכרתי לבבל שם ושאר, אמר דוד שם נפלו פועלי און. אבל ישראל אם נפלו עומדים, אל תשמחי אויבתי לי אם נפלתי קמתי, ואומר אני ה' לא שניתי וכו', אתם בני יעקב לא כליתם.