דרושי הצל״ח – קטע 5

מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה, הקצר קצרה ידי מפדות, ואם אין בי כח להציל, הן בגערתי אחריב ים, הנה בפרק חלק אמרו, אמר ר' יוחנן אם ראית דור שמתמעט והולך חכה לו, שנאמר את עם עני תושיע וגו', ואמר ר"י אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר חכה לו, שנאמר כי יבוא כנהר צר, ורוח ה' נוססה בו, וסמיך ליה ובא לציון גואל, ואר"י אין בן דוד בא עד שיהא דור שכלו זכאי או כלו חייב, כלו זכאי דכתיב ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ, בדור שכלו חייב דכתיב וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע, וכתיב למעני אעשה, הנה גוף טעם הדבר איך אפשר שבדור שכלו חייב יבא משיח שהוא דבר נגד חוש השכל ואין עתה זמן להרחיב הדרוש בדבר זה ובדעתינו לבאר דבר אם הקב"ה יסכים בדרושינו קודם כל נדרי הבע"ל וכעת נדקדק בגוף מאמרי ר' יוחנן שאמר כמה סימנין אם ראית כך חכה לו ומה נ"מ בזה ואנחנו בכל יום מקוים ומצפים:

(טו) אמנם מלבד מה שראוי לכל אדם ליתן אל לבו אימת יום המיתה ולשוב היום שמא ימות למחר ג"כ ראוי שיתן אל לבו שמא פתאום יגיע קץ הגאולה ומי שנמצא בעת ההיא בלי תשובה, יפסיד כל הטובה העתידה לישראל בעת ההיא ונמצא מחליף עולם עובר בעולם עומד, ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם ההוא מכל חיי העוה"ז, אמנם קלקלתינו תקנתינו שמחמת אריכת הזמן המר והארוך הזה נשכח הדבר מלב, ומתלא אמרין מי שמצפה לגאולה הוא מכולה, אבל אם רואים סימנין לקירוב הגאולה בודאי ראוי לשוב בתשובה, כי מהרה יבנה המקדש, אמנם אם רואה דור שכלו חייב עדיין מקשה לבו והולך אחר שרירות לבו, ובוטח שלא יבוא הגואל בדור הרע ההוא, אמנם לא כן הדבר אדרבה גם בדור שכלו חייב הוא בא, והמה דברי מוסר של ר' יוחנן אם ראית דורות מתמעטות וכן דור שצרות רבות ורעות באות חכה לו, ולענין מאי אמר זה שיראה לשוב בתשובה מהרה, אך פן עדיין תתן כתף סוררת, כי תבטח ברשעי הדור, לזה קאמר אין בן דוד בא, אלא בדור שכלו זכאי או כלו חייב:

(טז) והנה אם בן דוד בא בדור שכלו חייב ח"ו יהיה כליון גדול, ויתקיים והבאתי אחד מעיר כפשטיה דקרא, והנה כל מקום שגלו ישראל גלתה שכינה עמהם, והנה השכינה מתמהמה עמנו בגלותינו, וממתנת לתשובתינו לרוב אהבתינו, אבל לסוף ח"ו אם יקשה לבינו סוף שיבוא הגואל, ותצא השכינה מהגלות עם קצת שרידים שימצאו והרשעים יאבדו, והכתוב אומר ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד, פירוש מה שאני ממשיך הגלות זמן מרובה חסד הוא, לרוב אהבה רבה שאוהב הקב"ה אותנו, והנה זה שאמר הכתוב מדוע באתי פירוש אם תמאנו ומריתם מלשוב, סוף שאבא ואגאל אבל רובם יאבדו וכמ"ש שם בחלק, דרש ר' שמלאי מ"ד הוי המתאוים את יום ה', למה זה לכם יום ה' הוא חושך ולא אור, משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפים לאורה, אמר ליה תרנגול לעטלף אני מצפה לאורה שאורה שלי הוא, ואתה למה לך אורה, וסוף שיצעקו רשעי הדור, למה באתי זה דברי הקב"ה שרשעים יתרעמו למה באתי ואין איש, למה באתי בדור שכלו חייב, והיה ליה להמתין עוד אולי ישובו, וקאמר קראתי ואין עונה, וכי לא עשיתי את שלי וקראתי אתכם שתשובו ע"י דברי הנביאים והמוכיחים וספרי המוסר, וכמה הערות לתשובה ואין עונה, ומה עלה בדעתיכם על אריכת הגלות, הקצר קצרה ידי מפדות וגו' והנה נחזי אנן אין לך דור שמתמעט ודור עני כמו דורנו ואין לך דור שצרות רבות ורעות באות תכופות כדורנו זה, ואולי כל אלה סימנין לחבלי משיח, ועל כן שובו בתשובה כולי האי ואולי כי מה יהיה בסופנו, ופורקנא תלוי בידינו, וכנסת ישראל שעמנו בגלות צועקת נתנני ה' בידי לא אוכל קום כי נאמר בכ"י נפלה ולא תוסיף קום, והיינו שלא תוסיף קום מעצמה, רק אנחנו צריכים להקימה, ע"י מעשינו ותשובתינו שנשוב בתשובה שלימה, וע"י תפלתינו בדמעות שליש, ובעו"ה אין איש שם על לב, וכלנו סרנו ונתינו כתף סוררת, ועלינו נאמר כי פנו אלי עורף ולא פנים ואיש איש לדרכו פנינו, איש איש לבצעו דהאי עלמא ואין משים על לב הגלות המר והארוך הזה, וכל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאלו נחרב בימיו, וכל זה צריך האיש הישראלי לשום על נבו, וביחוד בימים נוראים האלה, שישים עיקר מגמת פניו בתפלתו, על אריכת הגלות, ויהיה בכלל מוסר נפשו על קדושת השם, כי ישליך כל צרכיו מנגד, ויבקש על הגאולה, וישים אל לבו די לעבד שיהיה כרבו. וה' ממרום ישאג, ממעון קדשו יתן קולו, שאג ישאג על נוהו, ואין להקב"ה שום נחת רוח, בכן יפשפש וימשמש כל אחד במעשיו, אם ימצא בהם נחת רוח לבוראו, ואם נוכל לומר עליו בעת מותו, אשרי מי שגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב, ועושה נחת רוח ליוצרו, הכי בשביל זה נברא האדם לאכול ולשתות ולמלא כרסו, ומותר האדם מן הבהמה אין, אין זה כוונת הבריאה, ובפרט עם קדוש בני ישראל עליהם נאמר עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו, והעבר אין והעתיד עדיין, ולכן ראוי שכל אחד יתן אל לבו ויפשפש במעשיו ואנחנו נעשה את שלנו, והקב"ה יעשה את שלו, לפתות לנו שערי תשובה, וכנא' שובו אלי ואשובה אליכם, ונזכה לשוב אל ה' תשובה מאהבה, תשובה שלימה שלא נשוב עוד לכסלה. ונהיה דבקים בה' כל הימים, והקב"ה יכפר ויסלח וימחול לכל חטאתינו ועונותינו ופשעינו מחילה בחסד מחילה ברחמים ביום הקדוש והנורא יוה"כ הבעל ובא לציון גואל בב"א:

דרוש ד' לשבת תשובה (א) לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה, וזה כל כוונת הדרוש שלי לקיים מצות הוכח תוכיח, ולהיות מן המזכים את הרבים, ואולי אזכה למה שאמרו רז"ל המזכה את הרבים חטא בא על ידו, אבל רואה אני שתוחלתי נכזבה, זה לי קרוב לשלש שנים בעיר הזאת, וכבר קיימתי פשטיה דקרא הוכח תוכיח שהוכחתי אתכם בדרוש שדרשתי שבת תשובה הראשון, ושוב שניתי אשתקד, ורואה אני שבעונותי הרבים דברי לא הצליחו ולא עשו פירות, לא קבלתם מוסרי ולא עוד כל שאני מוסיף במוסר הפרצות מתגברות, ולא זכיתי להסיר מכשלה, ומהראוי היה לי למנוע שבט מוסרי, כמו שאמרו חכמינו אם ראית דור שהתורה חביבה עליו כזר, ואם לאו כנס, וזהו על מוסר קאי דאי תורה כפשטיה חלילה וחס שימצא דור כזה בישראל שימאסו בתורה רק קאי על תורת מוסר, ולכן לי היה נאה לאחוז בפלך השתיקה, ולא ח"ו שאני תולה החסרון בכם, שאין אתם ראוים לקבל תוכחה, חלילה לי מהרהור הזה על זרע קודש כמוכם רק אני יודע נגעי עצמי, ואני תולה החסרון בי על רוב פשעי, אין אני ראוי להיות בכלל מזכה את הרבים, אבל מה אעשה והנה קרוב יום ה', ואולי יתן ה' דברו בפי ומלתו על לשוני שיהיו דברי מוסרי ערבים לכם ויכנס בלבבכם:

והנה אני רואה שבשנים שעברו הפשטים היו ערבים לכם, אבל יותר היה ניחא לי שיערב המוסר, כי זה עיקר הדרוש ומה לי אם תשבחו הפשטים, ואם יעלה לשמים שיאו כגללו יאבד לנצח זה קרוב להפסד ורחוק מן השכר, אבל אני מבקש מכם בבכי ובתחנה ובבקשה, קחו מוסרי ויכנסו דברי באזניכם, הלא אין אני מוכיח אתכם בשביל איזה טובה הנוגע לי, רק אני עומד ומכריז מאן בעי סמא דחיי, לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם, למען ייטב לכם כל הימים, ואף שראיתי בשנים שעברו שדברי לא עשו פירות אמרתי אני אל לבי, אם ימצא אחד מכל העם שאעשה איזה פעולה לטהר לבבו, ג"כ דבר גדול הוא, משל למטרונא גדולה שלא נסתה כף רגלה הצג על הארץ מהתענג ומרוך, ופתאום נפלה בשבי קשה, ובגלות עצום ואין לה מכל משרתיה אתה, שיעשה לה דבר ולהביא לה איזה טרף ומזון, הלא אם ימצא אחד שיתקרב אליה לשמשה, אף איזה שירות כל דהו, הלא יותר יוחשב בעיניה מאשר כאשר היתה בהיכלה, והיו באים מלכים ושרים לבקרה, כן השכינה בגלות הזה, עליה נאמר משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים, ובעו"ה אין דורש ואין מבקש לעשות תקונים להשכינה, וקרא צוח אין אשכול בגפן בכורה אותה נפשי, שימצא אף מן האנשים הקטנים הרכים בשנים הדומים לבכורה לעשות איזה נחת רוח לשכינה, ואולי אזכה שיגולגל זכות על ידי:

(ב) הנה הימים הללו שמם מוכיח עליהם שהם נקראים ימי התשובה ומי האיש הירא מעבירות שבידו אשר נשתרגו עלו על צוארו כל ימות השנה, ועתה חרד מאימת יום הדין העבר, מי יודע מה נעשה בדינו, כי כל באי עולם עברו בר"ה כבני מרון, וספרי החיים וספרי המתים היו פתוחים, ומי האיש החפץ חיים אף אם ח"ו גזרו עליו למיתה יאחז במדת התשובה, מי יודע בידו אשר חטא ושב ונחם, בעוד הקב"ה מצוי לקבל תשובתו, וכמו שאמרו רז"ל שב בנתים מוחלין לו, לא שב אפילו הביא כל אילי נביות אינו מועיל , וכבר אנו מוזהרים ועומדים, וקבלנו התראה לשוב בתשובה ביום ראש השנה ע"י תקיעת שופר, שהוא להחריד לבב העם אל התשובה, כמאמר הנביא היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו, וז"ל הרמב"ם פ"ג מהלכות תשובה, אעפ"י שתקיעת שופר בר"ה הוא גזירת הכתוב, רמז יש בו כלומר עורו ישנים משנתכם, ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה, וזכרו בוראכם, אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן, ושוגים כל שנתם בהבל וריק, אשר לא יועיל ולא יציל, הביטו לנפשותיכם הטיבו דרככם ומעלליכם ויעזוב כל אחד מהם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה,, לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאלו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב, חטא חטא אחד הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה, וגרם לו השחתה, עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות, וגרם לו ולהם תשועה והצלה, שנאמר וצדיק יסוד עולם זהו שצדק הכריע את כל העולם לכף זכות והצילו, ומפני ענין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ומעשים טובים, ולעסוק במצות מראש השנה עד יוה"כ יתר מכל השנה ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו, ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים וכיבושים עד שיאור היום עכ"ל הרמב"ם:

(ג) ועתה אחיי ורעיי היש לכם חיך מתוק מזה, ולמה לכם כל המוכיחים נגד דברי הרמב"ם הללו, הלא המה בוערים כאש בלב הירא וחרד לדבר ה' בראותו כי כל העולם תלוים בדין, והוא עמהם וכף מאזנים תלוי והזכיות והעבירות נתונים במשקל, וחוט המשקולת יורד כנגדו, ובידו להטות הכף הן לזכות והן לחובה, הלא אם יתעצל ח"ו בתשובתו ומכריע כל העולם לכף חובה, דבר כי יהיה ח"ו או רעב או חרב או שאר שפטים רעים, הלא הוא הרוצח אשר המית נפשות נקיים בעבור התעצלות תשובתו, כי העולם נידון אחר רובו ואם שב בתשובה ועושה מצות ומכריע לכף זכות, הנה הוא מזכה רבים, ומציל כמה נפשות ישראל ממות לחיים, ואפשר שיגרום ביאת המשיח, וקרבות הגאולה ע"י הכרעתו ואז אשרי לו ואשרי לנשמתו:

(ד) על כן עורו והתעוררו, חזקו ואמצו בתשובה, והחלש יאמר גבור אני לענות בצום נפשו, בקרב הימים האדירים האלה, ולבכות בלילה לראש אשמורות, ולהתודות על עונותיו ולהתחרט מהם חרטה גדולה, ולבקש מחילה מאת הבורא, ולקבל על עצמו שלא ישוב לדרכו הרעה כל ימיו, וזהו עקר התשובה הוידוי ועזיבת חטא, וכל התעניתים ויתר הסיגופים המה רק תבלין לתשובה, שיכנע לבבו ויוכל להתחרט בחרטה גמורה ולעזוב דרכו הרעה, כמאמר הפסוק יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלקינו כי ירבה לסלוח, ואני רואה רעה חולה שעושים העיקר טפל, והטפל עיקר כי התעניתים המה רק טפל להתשובה והעזיבת החטא הוא עיקר, והעולם כל אחד מענה ומסגף נפשו כפי כחו, ועדיין השרץ בידו כי לא גמר במחשבתו לעזוב דרכו ולא התחרט בחרטה גמורה, והרי זה דומה למי שרוצה לבשל בשר מתובל בתבלין, ובוער האש ושפת קדירתו ונתן לתוכה כל מיני תבלין ושכח ליתן הבשר להקדירה, הרי הפסיד ממון הרבה על תבלין ועצים ואין לו שום הנאה מזה, כן זה הצם ומסגף ואינו מתחרט הרי זה הפסיד גופו ובריאותו בחנם, ולא עלה בידו שום דבר בענין התשובה ולא עוד אלא שזה מפסיד בריאותו מאוד, כי השב בתשובה שלמה אף שמסגף עצמו מאוד, לא יוזק כי ע"י התשובה מביא רפואה לעצמו ולכל העולם, ושב ורפא לו כתיב, ואם מביא רפואה ק"ו שלא יחלה, והתשובה מגינה עליו, אבל זה שעינה וסיגף נפשו בלי חרטה ותשובה פשיטא שאינו ניצל מכל מיני חלאים, על כן יראה כל אחד לעשות העיקר עיקר לעזוב החטא ולהתחרט בחרטה גמורה ולקבל עליו שלא ישוב לכסלה עוד והקב"ה ברחמיו העצומים יקבלו בתשובה ונסלח לכל עדת ב"י בזכותו:

(ח) ואל יאמר האומר דברי עונות גברו מני ובידי פשעים עצומים ויתיאש מן התשובה, חלילה לומר כן, כי אין לך שום דבר העומד בפני התשובה, ואפילו הרבה לפשוע במרד ובמעל, הרי אפילו אלישע אחר אם הרבה בתשובה היו מקבלין אותו:

(ו) ולא עוד אלא שבימים הללו מלבד הטעם שהקב"ה מצוי אף ליחיד. והמה ימי רצון. עוד סגולה נפלאה יש להתשובה בזמן הזה שלא יוכל לזכות בה בימים אחרים. אף אם היה הקב"ה מצוי לו בכל עת. דרך משל שהוא מלא עונות הרבה מאוד מלוכלך ומטונף בכל מיני פשעים אפילו אותן פשעים שנאמר עליהם אם יכופר עד תמותון. והוא עושה תשובה עתה בימים הללו אף שהתשובה אינה כדאי להכשיר עונותיו מכל מקום העולם נידון אחר רובו:

ואומר אני לפעמים רשע יכריע את כל העולם לכף זכות ואת עצמו לא יכריע. דרך משל הרי שהיה כולו עונות. וכל העולם כלו עם כל העונות של הרשע הזה הוא חציו על חציו. חציו זכיות וחציו עונות. ועתה כששב הרשע הזה ותיקן אפס קצת עונותיו כששוקלין אותו בפ"ע עדיין היא רשע בעונו ימות. כי נשאר רובו עונות וכשדנין העולם בכללו העולם יוצא זכאי. כיון שנחסרו מקצת עונות רשע. נשאר העולם בכללו רובו זכיות. ואומר אני אן שמדת הדין מתנהג כפי מה שכתב הרמב"ם פ"ג מהל' תשובה וז"ל. כל אחד ואחד מבני האדם יש לו זכיות ועונות. מי שזכיותיו יתירות על עונותיו צדיק. ומי שעונותיו יתירות על זכיותיו רשע מחצה למחצה בינוני. וכן המדינה אם היה זכיות כל יושביה מרובים על עונותיהם הרי זו צדקת. ואם היו עונותיהם מרובה הרי זו רשעה. וכן כל העולם כולו אדם שעונותיו מרובים על זכיותיו מיד הוא מת ברשעו שנאמר על רוב עונך. וכן המדינה שעונותיה מרובים מיד היא אובדת שנאמר זעקת סדום ועמורה כי רבה. וכן כל העולם כולו וכו' עכ"ל הרמב"ם. נמצא מתחלה שוקלין כל איש ישראל בפ"ע. ונכתבין לחיים ולמות איש כפי משקלו. ואח"כ שוקלין כל המדינה לפי שהעולם נידון אחר רובו. ואז אם רוב המדינה עונות אף הצדיקים שבתוכה אבודים. ואח"כ כל העולם, נמצא הרשע שנשאר גם אחר התשובה רובו עונות, יעלה בדעתך אף שעתה הכריע המדינה והעולם לזכות, מ"מ הוא רשע בעונו ימות לפי שכששוקלין אותו לבדו רוב עונות הוא, אומר אני לא כן אלא בין ר"ה ליוה"כ שמכריע העולם לזכות גם הוא ניצל, ולא עוד אלא אפילו נגזר עליו בראש השנה גזר דין שיש עמו שבועה נקרע הגז"ד וחי' יחיה ומקרא מסייעני שהרי שאול נשבע חי ה' המושיע את ישראל, כי אם ישנו ביונתן בני מות ימות, שהרי היה כאן גז"ד שיש עמו שבועה חמורה שנשבע בה', ושוב נשבע שנית כשנלכד יונתן בגורל כתיב ויאמר שאול כה יעשה אלקים וכה יוסיף, כי מות תמות יונתן, וכתיב שם היונתן ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל, ויפדו העם את יונתן ולא מת, הרי הואיל ועשה תשועה בישראל, מי שמכריע העולם לכף זכות שאין לך ישועה גדולה מזו, פשיטא ופשיטא שאף גז"ד שיש עמו שבועה יקרע וחי' יחיה, והיינו בעשרת ימי תשובה, שאז כל העולם תלוי בדין ויכול להכריע את כל העולם לכף זכות:

(ז) הרי לך שאף רשע גדול המתייאש מן התשובה בעשרת ימי תשובה מצאתי לו רפואה מן התורה, וז"ל הרמב"ם פ"א מה' תשובה הלכה ג' בזמן הזה שאין בית המקדש קיים ואין לנו מזבח כפרה אין לנו אלא תשובה שהתשובה מכפרת על כל העבירות אפילו רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שום דבר מרשעו שנאמר רשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו, ועצמו של יוה"כ מכפר לשבים, שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם, וכבר כתבתי שעקר התשובה היא עזיבת החטא וז"ל הרמב"ם איזהו תשובה גמורה זה שבא בידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופי' ולא עשה מפני התשובה לא מיראה ולא מכשלון כח, ואומר אני דרך משל שמי שדבר דלטורין על חבירו, או שהפסיד ממון חבירו ואפשר גם עתה להגיד דלטורין או להפסיד ממון והוא אומר בלבו איכה אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים, ונמנע ואינו מפסיד את חבירו הרי זה בעל תשובה משובח:

(ח) תמיד בכל שנה ושנה אני עומד ומזהיר על המחלוקת, כי זאת היא עבירה חמורה שבחמורות, ויש בה הפסד, מה שאין בכל העבירות שמחלוקת מפסיד הגוף והנשמה, והיא עבירה חמורה כעבודה זרה, ואש היא עד אבדון תאכל, ואלו האנשים שיש להם שנאה בלב אחד על חבירו, עוברים על לאו מפורש בתורה לא תשנא את אחיך בלבבך, וכתיב חבור עצבים אפרים הנח לו, חזק לבם עתה יאשמו, ועוד זאת רעה חולה כי זהו גורם חורבן הקהלה, כי עבור זה אינם משגיחים כלל על תקנת הקהלה, ואף שגם הם מפסידים אומרים תמות נפשי עם פלשתים, ועבורם העניים לוקים וכל דמעות העשוקים עליהם תפול, לכן אני מבקש שלא יהיה עוד שום שנאה קדומה בלב שום אדם על חבירו, והימים הראשונים יפלו, ולהבא כל אחד ידון את חבירו לכף זכות, ולא ישא עליו חטא לחשדו שהוא גרם לו איזה רעה ואם יש בלבו על חבירו יוכיחנו בינו לבין עצמו, ופן ינקה חבירו עצמו בפניו, והדן את כל אדם לכף זכות דנין אותו לכף זכות, ובפרט ביום הגדול והנורא הבע"ל צריכים כל ישראל להיות אוהבים נאמנים, ובזה יכופר עונם, וזהו שאינו מטהר לבו מאיזה שנאה קדומה הרי זה קוץ ממאיר וסילון מכאוב לכל ישראל, כי הוא מעכב סליחת ומחילת כל ישראל, והוא גרוע מהשטן שאף השטן ביוה"כ מלמד זכות על ישראל ונהפך למליץ, וזהו עומד בקושי ערפו וע"י גורם חובה לכל ישראל, ואף שהמנהג שמבקשים מחילה בערב יוה"כ אין פיהם ולבם שוים, והרי זה גונב דעת עליון ועושה עין של מעלה כאילו אינו רואה, וגדול עונו מנשוא, על כן הירא את דבר ה' יקבל עליו מעתה בלב שלם ואהבת לרעך כמוך, ולדון את כל האדם לכף זכות, ואז יזכה שיעבירו לו על כל פשעיו וא"צ לא סגופים ולא תעניתים, כי המעביר על מדותיו מעבירין לו כל פשעיו: