דרושי הצל״ח – קטע 4

(ב) וידוע הימין רומז לחסד, וצד שמאל רומז לדין ולגבורה, וכשישראל עושין רצונו של מקום, אף השמאל נעשי' ימין, וכמו שפירש"י בפ' בשלח, על פסוק ימינך ה' ע"ש, וזה עצמו מה שאמרו רז"ל שצדיקים מהפכין מדת הדין למדת הרחמים, ובמדרש עלה אלקים בתרועה, ה' בקול שופר, בשעה שהקב"ה יושב ועולה על כסא דין, בדין הוא עולה, מ"ט עלה אלקים בתרועה, ובשעה שישראל נוטלין שופריהן ותוקעין לפני הקב"ה, עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים, דכתיב ה' בקול שופר, ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם, והופך מדת הדין לרחמים, אימתי בחודש השביעי, אמר ר' יאשי' כתיב אשרי העם יודעי תרועה, אלא שהם מכירים לרצות בוראם בתרועה, והוא עומד מכסא דין וכו', והופך להם מדת הדין לרחמים עכ"ל המדרש רבה פ' אמור, הרי שע"י התרועה נהפך מדה"ד לרחמים, והיינו שהשמאל נעשית ימין, וכמו"ש בשם רש"י בפסוק ימינך ה' וכו', ולפ"ז יכול להגין עלינו בשמאלו, שהיא עצמם נעשית ימין, ושמאל זה לא השיב אחור, וא"כ באור פניך יהלכון, פניך דייקא ואין מהצורך להיות עמא דאהדרינהו מרא לאפי' וכו':

(ג) אי נמי אשרי העם יודעי תרועה, שעיקר התרועה לומר ותרועת מלך, להשיב לה' המלוכה, ואם יחזיר ימינו אשר השיב עתה אחור, ואז באור פניך יהלכון, ויגן עלינו בצל ימינו באור פניו:

(ד) ובזה נלע"ד ליישב מה שהקשיתי בדרוש בפלוגתא דר"א ור"י בפ' חלק, דר"א סובר אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלין, ור"י סובר הקב"ה מעמיד להם מלך שגזרותיו קשות ומחזירן למוטב, והקשיתי א"כ למה האריכות הגלות הזה, והלוא ביד הקב"ה תכף לכוף לבנו הערל ע"י צרות, ותירצתי שתשובה מיראה אינו מועיל אלא בזמנו, ועכשיו נלע"ד טעם הדבר, דהרי שם אמר כתנאי, ור"י היינו כשמואל דדיו לאבל שיעמוד באבלו, ופרש"י דיו להקב"ה שעומד בימינו אחור, וא"כ בזמן הקץ תושיע לו ימינו וישיבה לפניו, ואז יקרבנו בימין, אפי' ע"י תשובה מיראה, אבל קודם הזמן עדין ימינו אחור, וצריך שתקובל תשובתינו בשמאל, דהיינו להפך מדה"ד לרחמים, וא"כ אין זכר דין כלל, ותשובה מיראה אי אפשר בזה, שהרי כל עיקר היראה מיראת העונש והיינו הדין עצמו, אבל לר"א לא סבר דיו לאבל, וח"ו אפי' לעת קץ לא יחזיר ימינו אם לא ישובו ישראל, וא"כ צריך להיות תשובה מאהבה, שתקובל בשמאל להפך מדת הדין לרחמים:

(ח) ובזה נלענ"ד ר"א ור"י לשיטתייהו, דר"א סובר בתשרי עתידין ליגאל, ור"י סובר בניסן, וידוע שתשרי מצד תשרק מצד הדין, וניסן א' ב' כסדר נון ואח"כ סמך מצד החסד, אור ישר דהיינו לר"י מתחלה יחזיר ימינו כי די לו באבלו ואז אח"כ תהיה הגאולה בימין אור ישר, ולר"א לא יחזיר ימינו כי אם נשוב מתחלה מצד שמאל, תקובל תשובתינו והיינו בתשרי, מדת הדין להפך לרחמים דרוש ג' לעשי"ת (א) דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח, הנה מה שפטור השוגג מן העונש הוא רק מצד מדת הרחמים, אבל מצד מדת הדין הנפש החוטאת היא תמות, וחטא היינו שוגג ולפי זה תשובה מיראה אינו מועיל רק מצד מדת הרחמים, שהרי זדונות נעשו כשגגות, אבל תשובה מאהבה שזדונות נעשו כזכיות מועיל אף מצד מדת הדין, כיון שלא נשאר רושם חטא כלל, אך האדם בחטאו נשתקע בקליפה, והטומאה גוברת עליו ואי אפשר להנתק בבת אחת לגמרי, וצריך להפרד מעט מעט, ומתחילה צריך לשוב מיראה ואחר שנחלש היצה"ר שוב יכול לשוב מאהבה ומתוך שלא לשמה בא לידי לשמה:

(ב) והנה הימים הללו שערי רחמים פתוחים וימין ה' פשוטה לקבל שבים ומועיל תשובה גם מיראה:

ובזה נ"ל רמז לשני שעירים ביוה"כ גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל והדבר תמוה וחברותא נמי איכא, ודברי הרב המנוח החסיד המפורסם מוהר"ר מרדכי הרה "ד זצ"ל מבראד ידועים, ולי נראה משום שתשובה מיראה שהיא מצד יראת העונש, והנה מי המעניש על חטא הלא הוא עצמו היצה"ר, ועונש עבירה עבירה ותיסרך רעתך, וכמו שארז"ל יורד ומסטין עולה ומקטרג יורד ונוטל נשמה, ונמצא שהשב מיראה יש להיצה"ר חלק בתשובתו והוא הגורם לו שישוב שהוא הרצועה לאלקאה לחייביא, ואינו מתגבר כל כך על האדם למנוע ממנו תשובה פחותה זו, כי גם הוא יקבל חלקו ע"י תשובה זו, משא"כ ע"י תשובה מאהבה, שאין לצד הרע שום חלק בו, ומתבטל היצה"ר לגמרי וזובח יצרו, שבזה מתאמץ היצה"ר מאוד למנוע ממנו תשובה זו:

(ג) ובזה תירצתי מה שאמרו רז"ל במס' סוכה שלעתיד היצה"ר נדמה לצדיקים להר, ולרשעים כחוט השערה, והדבר יפלא אם הוא הר איך נדמה לחוט השערה, , אבל צדיקים גמורים המה שבים מאהבה וכל עבודתם הוא מאהבה שנגד אלו היצה"ר מתגבר בכל כחו ובאמת הר גדול וגבוה הוא אבל הרשעים גמורים שלא שבו אפילו מיראה ולזה נדמה כחוט השערה שאינו מגביר כל כחו בזה, וכאשר הארכתי בדרושי ביו"ט שני של ר"ה העבר, ולכן רמזה לנו התורה שבימי תשובה הללו כוחם גדול, שאפילו תשובה מיראה מתקבלת, ואף שתשובה זו היא דיופרי, עושה פרי למעלה מצד הקדושה ופרי למטה, כי גם היצה"ר מקבל חלקו, וזה שני גורלות גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל, ואפילו הכי מכפר אבל אין זה עיקר הכונה לנתקו מן הקליפה, ושוב הבא לטהר מסייעין לו, ויזכה לתשובה מאהבה:

(ד) ובזה נ"ל פירוש הפסוק שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעוניך קחו עמכם דברים ושובו אל ה', אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב, ובגמ' אמר ר"י גדולה תשובה שמגעת עד כסא כבוד שנאמר שובה ישראל עד ה' עד ולא עד בכלל. הנה נשבע הקב"ה שאין הכסא שלם עד שיעבור רוח הטומאה מן הארץ לגמרי, ויתבטל שרו של עמלק מכל וכל, מחה תמחה את זכר עמלק, וזה מפורש בתורה, כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק, וכיון שבתשובה מיראה הוא הגורם ויש לו חלק בו א"כ שוב מקבל חיות, ואי אפשר להעבירו לגמרי מן העולם ע"י תשובה זו, ותשובה זו שכתוב בפסוק שובה היינו מיראה וכשארז"ל כי כשלת בעוניך שזדונות נעשו כשגגות ולכן אמר ר' יוחנן שתשובה זו מגעת רק עד כסא, אבל אין בכחה לתקן ולהשלים הכסא, ובפסוק אמר שובה ישראל עד ה' ולא עד בכלל, והיינו מיראה והיא גופה קשיא יותר טוב היא לו להזהיר לשוב מאהבה, , ולזה אמר כי כשלת בעוניך א' שנכשל כחך להתגבר על יצרך בבת אחת, שכבר אתה כבוש תחת ידו אבל אח"כ שכבר עשית תשובה מיראה, שוב שנית קחו עמכם דברים, דברי וידוי ובכי ובתחנונים, גם בלילה בשכבו על משכבו יבכה לפני בוראו, במסתרים תבכה נפשו ושובו אל ה' שישוב שנית מאהבה, אמרו כל תשא עון שע"י תשובה ראשונה לא נסתלק העון מכל וכל, שהרי נשאר שוגג משא"כ עתה כל תשא עון שלא ישאר שום רושם וקח טוב אדרבה יתהפך לזכות ולטוב יתחשב:

(ח) ובזה נבוא לפירוש הפסוק, דרשו את ה' וגו', הנה השב מיראה זדונות נעשו כשגגות, והנה נחזי אנן מה הפרש יש בין מזיד לשוגג, המעשה שוה ביניהם ואין הבדל ביניהן רק המחשבה, ואמר הפסוק דרשו את ה' בהמצאו דהיינו בעי"ת שאז ה' נמצא וקרוב לקוראיו, והייתור מזה מלמד הייתור שאפילו נגזר דינו יכול לקרוע הגז"ד, אלא אפילו עדיין לא נגזר דינו מ"מ הייתור שמי שנשתקע בחטא ומלוכלך בעון, שרשעים יצה"ר שופטם, ואי אפשר לו לשוב תכף מאהבה, עם כל זה בימים הללו, גם תשובה מיראה מתקבלת, וזה שאמר יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו, דהיינו שעושה תשובה מיראה ונשאר שוגג ונמצא שלא הסיר בתשובתו אלא און מחשבותיו, עם כל זה וישוב אל ה' דהיינו מדת הרחמים שעתה הזמן גרמא ושערי רחמים פתוחים.

אמנם אין זה העיקר הכונה אלא להפרידו מעט מעט מן הקליפה, אבל אח"כ יעשה תשובה עקרית שישוב מאהבה באופן ואל אלהינו כי ירבה לסלוח, שגם מצד מדת הדין תתקבל תשובתו, כי לא ישאר אפילו שוגג. והנה כל קדושת העשרה ימים הללו כלם ענפים יונקים מן השורש, ואב לכולם שהוא יום הקדוש והנורא, יום הרחמים והסליחות יום הכיפורים, שהוא עצם הרחמים, כנראה מפעולותיו כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו, ועצם היום מכפר ובגלות המר אין לנו לא מזבח ולא קרבן רק קדושת יום הקדוש הזה, המטהר אותנו מכל אשמה ומכל פשע והיינו עם התשובה, והר"ן כתב בשם הפסיקתא, טעם שבר"ה כל באי עולם עוברים כבני מרון, לפי שהעולם נברא כ"ה אלול, ואדם הראשון נברא בע"ש, דהיינו ר"ח תשרי, ובו ביום סרח ובו ביום נידון ויצא בדימוס ואמר לו הקב"ה אתה סימן לבניך וכו', וכתב הר"ן דהני מילי כר"א אתיי', דאמר בתשרי נברא העולם, אבל לר"י דאמר בניסן נברא העולם, הדרא קושיא לדוכתא, למה נידון בר"ה יותר משאר הימים, ונראה לי שרצה המקום לזכות את ישראל בדינם, ורצה לדון את ישראל בזמן שהוקבע לכפרה וסליחה, לפיכך נידון בר"ה, וצדיקים נכתבים וכו' ובינונים הרי גז"ד שלהם אינו נחתם אלא עד יוה"כ וכו' עכ"ל הר"ן: (ו) ובזה נ"ל פירוש מה שאנו אומרים במוסף ראש השנה היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים אם כבנים אם כעבדים אם כבנים רחמינו כרחם אב על בנים ואם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחננו ותוציא כאור משפטינו איום קדוש:

הנה התוס' במס' ר"ה דף כ"ז כתבו, אלו ואלו דברי אלקים חיים ובתשרי עלה במחשבה להבראות, ולא נברא עד ניסן:

והנה כתיב בראשית ברא אלקים וכתיב ביום עשות ה' אלקים וארז"ל שהעולם עלה במחשבה להבראו' במדת הדין, וכשרא' הקב"ה שאינו מתקיים אז שיתף במדת רחמים, הרי עכ"פ שהמחשבה של הבריאה היא במדת הדין. והנה אם העולם נברא בניסן ובתשרי הקדום עלה רק במחשבה, הנה המחשבה הוא כדמות הריון והבריאה היא דמות הלידה, וזה דברי הפייטן היום הרת עולם שבתשרי הוא רק דמות הרת שעלה במחשבה להבראות, וא"כ הוא עדיין במדת הדין הקשה בלי שיתוף רחמים, היום יעמיד במשפט וכו', אתמהה יותר נכון שיהיה יום הדין בניסן, שאז כבר שיתף מדת הרחמים וכאשר באמת תשרי אותיותיו למפרע דרך תשר"ק הרומז לדין, ניסן אותיות כסדר נון ואח"כ סמך ושוב אח"כ נון למפרע הרמוז לרחמי' ולדין אור ישר ואור חוזר: (ז) לזה קאמר אם כבנים וגו' והנה בתהלים כ"ז לדוד ה' אורי וישעי ובפסיקתא ה' אורי בר"ה וישעי ביוה"כ ודברי הרב מהר"ר יונתן ידועים, ולי נראה ע"פ שאמרו רז"ל במס' נדה שהולד בימי אמו נר דלוק על ראשו וצופה ומביט וכו' וזה אמר דוד ה' אורי בר"ה, שבר"ה עדיין העולם בסוד העיבור במעי אמו, שה' הוא אורו דהיינו שהעולם לא נברא בתשרי רק עלה במחשבה וא"כ היא גופא קשיא למה הוקבע ליום הדין וכקושיות הר"ן אליבא דר"י ועל זה קאמר וישעי ביוה"כ שהוא התירוץ של הר"ן בעצמו שלכך קבע יום הדין בר"ה שיהי' סמוך ליוה"כ שהוקבע לסליחה ומחילה:

(ח) והם בעצמם דברי הפייטן. ועל פי פשוטן של דברים קודם שנעמיק בהם הכי קאמר. היום הרת עולם. שהיום עלה העולם רק במחשבה ולא נברא עד ניסן. היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים אתמהה. בשלמא אם היה העולם נברא בתשרי. א"כ היה אדם הראשון סימן לבניו. אבל כיון שלא נברא היום למה הוקבע ליום דין ומתרץ אם כבנים אם כעבדים שאין הכל זוכים למעלות בנים. ויש שהם כעבדים דהיינו הבינונים. ועינינו תלויות עד שתחננו ביוה"כ. ולכך הוקבע סמוך ליוה"כ כתירוץ הר"ן:

(ט) ועפ"י עומק הדברים קמתמה הפייטן תמיהה כפולה היום הרת עולם שהוא בסוד המחשבה. וא"כ הוא במדת הדין הגמור והיום יעמיד במשפט. דוק בדבריו דלא קאמר היום ישפוט רק יעמוד שאנחנו רואים שהעולם יש לו קיום ומתקיים במשפט והוא פלא. איך יכול להתקיים במדת הדין. ולזה קאמר אם כבנים וכו' דהנה עצה היעוצה שמדת הדין שולט לשוב בתשובה ולהתוודות. והמתודה בי דינא בדלים ממנו:

והנה התשובה מתחלקת לשתי בחינות תשובה מאהבה ותשובה מיראה ובשלהי מס' יומא בתשובה מאהבה נקראו בנים. ותשובה על ידי יסורין נקראו עבדים. וקאמר אם כבנים ונכלל גם התשובה המעולה מאוד דהיינו מאהבה. ואז זדונות נעשו זכיות. לא איכפת במדת הדין. ורחמנו בודאי כרחם אב וכו' ואם כעבדים היינו תשובה הפחותה ע"י יסורין. ובודאי שנשאר שוגג דלא עדיף מתשובה מיראה. עינינו לך תלויות לך דייקא. כי מצד מדת הדין הנפש החוטאת היא תמות. רק לך עינינו תלויות עד שתחננו ותוציא כאור משפטנו ביוה"כ שאז הקב"ה לבדו יושב ודן:

(י) כללות דברינו שהפייטן אשר רוח ה' דבר בו קמתמה. איך העולם מתקיים בדין של ר"ה שהוא דינא קשיא ולא מצא תרופה כי אם בחילא דתיובתא יתיר וכולי האי ואולי מידי ספיקא לא נפיק. ותלוי ועומד עד יוה"כ אם יחננו ה' ויאמר פדאהו מרדת שחת. ועל זאת ידוו כל הדווים ואנחנו אין אתנו יודע עד מה נעשה בדיננו דר"ה העבר. בפרט בהעלותנו על לבנו עונותינו הרבים בכל השנה יום אחר יום השכם וחטוא. קלות וחמורות. וביום הזכרון נפתחו כל ספרי זכרונות אוי לנו כי חטאנו. ואנחנו נתונים בספק נפשות וראוי לנו לשוב אל ה' באמת ובתמים. אולי יראה וירחם עלינו. ואחינו לא נאמר באנשי נינוה וירא ה' את שקם ואת תעניתם כי אם וידא ה' את מעשיהם. כי שבו מדרכם הרעה. על כן גם אנחנו עניים ודלי מעשים נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אל ה' ועיקר התשובה הוא העזיבה. עזיבת החטא יעזוב הרשע דרכו:

(יא) עוד נ"ל פי' דברי הפייטן היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים. ונדייק בדבריו דהוה ליה למימר היום יעמיד למשפט כל יצורי עולמים. כמו למשפטיך עמדו היום, וכבר הרגיש בזה בספר בינה לעתים, ונראה דקאמר היום הרת עולם דהיינו מדת הדין גמור בלי מזוג רחמים בדין, ומה הקב"ה עושה שיהיה העולם קיים ולא יתמוטט, היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים, פירוש במשפט יתן העמדה וקיום לכל יצורי עולמים, כי כשיש דין למטה אין דין למעלה, נמצא שבמשפט ובדין תורה שב"ד עושים בעוה"ז, בזה הקב"ה מעמיד בהעמדה וקיום כל יצורי עולמים, וזה פירוש הפסוק מלך במשפט יעמיד ארץ, אבל כשח"ו אין דין למטה יש דין למעלה ח"ו, ומי יוכל להצטדק בדין לפניו יתברך. ובזה להם לענה להם אלו המסרבים שלעמוד למשפטי התורה הנה עור בעד עור, וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו, ואלו בשביל ממון או ניצוח כל דהו משחית נפשו ונפשות רבות עמו, ועמודי שמים ירופפו ע"י התמוטטות עמוד הדין:

(יב) וקלקול עמוד הדין בא משני צדדים שניהם כאחד לא טובים, האחד מצד הבעלי דינים שמקרב משפטו לבע"ב, ואינו רוצה להכנע למשפטי התורה, ואין רוצה לקיים צדק צדק תרדוף:

ומפאת השופטים והקצינים שדנין בפסקי בעלי בתים לפי שכלם האנושי או מצד שנאה ואהבה או שארי ענינים או ח"ו בצע כסף, ובזה אמרתי פירוש הפסוק מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה, הנה הדיין שרוצה להקרא דיין מומחה צריך להיות גבור ותקיף בדעתו להציל עשוק מיד עושקו, ולב אמיץ, וכן אמר יתרו בפ' הדיינין, ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל, ודוד המלך עליו השלום צוה את שלמה בדין, וחזקת והיית לאיש ושמרת את משמרת ה' וגו', לשמור חקותיו ומשפטיו ומצותיו, הרי שהדיין המתחזק לשמור משפטי דת התורה, צריך להתחזק ולהיות נקרא איש, והנה אלהים נצב בעדת אל, בקרב אלקים ישפוט, וכל בי עשרה שכינה שריא, וכן במושב זקנים של רוזני הקהל שכינה שרי' שהרי המה בי עשרה ויותר, ועל זה קובל הכתוב מדוע באתי ואין איש, שהקב"ה בא בוועד הקהל ואין איש, לא מצאתי מי שנקרא איש שיתחזק כאיש לשפוט משפטי צדק, רק מצאתי קצתם בעלי זרוע, וקצתם בעלי חניפה, יתום לא ישפוטו, וריב אלמנה לא יבוא אליהם, וקצת טובים שבהם בעלים במיעוטם, וגם אלו אינם נותנים לב להתגבר ולעמוד על היישר הרי באתי ואין איש:

(יד) קראתי ואין עונה זה קובל נגד הבעלי דינים, דהיינו שלפעמים הב"ד מומחים יושבים ושולחים שמש שלהם להזמין לדין, והנה קראתי לבעל דין שיבוא למקום וועד הדיינים. כי שם נגלו האלקים, ונצב בעדת אל ואין עונה, שאינו רוצה לעמוד לדין כלל:

עוד נ"ל מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה, הנה בעו"ה בגלות המר הזה שאין לנו לא כהן ולא מזבח ולא קרבן שיכפר בעדנו, ואין שיור רק התפלה שהיא במקום הקרבנות, והיא עבודה שבלב, ובני אדם מזלזלים בה, כי עקר התפלה נשמעת ע"י קדושת המקום, ובעו"ה נתפשט המנהג הרע לעשות מנינים איש איש בביתו כקטן כגדול אין מוחה ואין מעכב, ובבתיהם אשר סרוחים על ערשותם, ומי יודע כמה קליפות ומזיקות שם נולדו, ואם עתה דר שם אדם כשר מי יודע לפני כמה שנים מי היה דר שמה, הכי שם תהא תפלתו נשמעת, ובמקום שמדבר כל היום, נדברים איש את רעהו שפת חלקות ושקרים ולה"ר וליצנות, שם מתפללים משא"כ בית הכנסת המקודש מעולם, ונבנה בקדושה לשם בית הכנסת, ולא עוד אלא שנעשה הטפל עיקר, ושפחה כי תירש גבירתה והמנינים מלאים, ובתי כנסיות רקנים מאין איש, ובמנינים מלאים בחורים ונערות, משיחין כל שעת התפלה, ומקרא צוח מדוע באתי למקום המנין ואין איש, רק כלם נערים מנוערים, קראתי שהשמש קורא לבה"כ ואין עונה, ובעו"ה פשתה המשפחת, ותחלת הפרצה מן הגדולים, ושוב כל אחד בונה במה לעצמו, ואי הוה חילא בידי הייתי מוחה ביד כלם יהיה מי שיהיה, אותן שאין להם פרוועליגין על זה, ומי שבידו למחות ונושא פנים ואינו מוחה עתיד ליתן הדין:

(טו) מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה, הנה במועדים וברגלים השכינה מבקרת בהיכלה, ובאה למקום המקדש מקום הקרבנות, ובפרט ביוה"כ שהיינו מקריבים קרבנות הרבה ולפני ולפנים באהבה וחבה יתירה נודעת לנו, אשרי עין ראתה כל אלה, וגם עתה השכינה באה לבקר, והנה שועלים הלכו בו מדוע באתי קובל הקב"ה, שבא למקום המקדש, ואין איש רק חרב ושועלים הלכו בו, וכלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה קראתי שישובו בתשובה, שובו אלי ואשובה אליכם ואין עונה לשום אל לבו לשוב מאהבה, וכל תפילתינו בימים נוראים הכל בעסקי עוה"ז, בני חיי ומזוני, אבל לשום לב לבקש על אריכת הגלות המר והארוך הזה, אשר נשכחנו כמת מלב, אין איש שם לבו, להצטער ולהתפלל על זה בכל לבו, ומה יהיה בסופינו, ומה נעשה לשמו הגדול והנורא המחולל בעונינו, ועם כל זה עדיין רחימתינו גבי קב"ה ולא עזבונו בגלותינו: