דרושי הצל״ח – קטע 37

והנה דבריו הללו צריכין ביאור, דמה קשה לו במה שנאמרו ברכה וקללה, שאמר למה נאמר, הא ודאי איצטרכו להודיעם שיש שכר למקיים ועונש להעובר, וגם איך נתישבה קושיא זו במה שנתן עצה ובחרת בחיים, ונראה דבקידושין דף ס"א בפלוגתא דר' מאיר ורחב"ג בתנאי כפול, קאמר בשלמא לר"מ היינו דכתיב אם בחוקותי ואם בחקותי תמאסו וכו', וזה ניחא באם בחקותי ששניהם נאמרו בלשון אם, אבל כאן בברכה וקללה שהברכה נאמרה בלשון אשר, והקללה נאמרה בלשון אם, והנה רש"י כאן בפסוק אשר תשמעון פירש את הברכה ע"מ אשר תשמעון, הנה סיים ברש"י לשין אשר ללשון ע"מ והדין עמו שהרי אם היה הפירוש לשון אם היה כותב בפירוש לשון אם כמו דכתיב בהקללה, אנא ודאי לשון אשר אינו לשון אם אלא לשון ע"מ, ואמנם איכא למידחי, דלעולם לשון אם הוא, והא דלא כתיב את הברכה אם תשמעו היינו שלא רצה לעשות זאת לספק וגלה להם הדרך החיים שיבחרו בו, ולכן קאמר אשר תשמעו שזה רצון המקום שתשמעו, וההכרע אם הוא לשון ע"מ כפירוש רש"י או כפירושי הוא ממאי דקיי"ל באה"ע סי' י"ח ס"ג, דהאומר ע"מ א"צ ת"כ, ואם אשר היינו ע"מ א"כ למה הוצרך ת"כ, וזהו כונת הספרי ברכה וקללה למה נאמר, פי' למה נאמרו שניהן הא מכלל הן אתה שומע לאו כקושית הגמרא בקידושין, ואם משום דצריך ת"כ קשה הלא בברכה כתיב אשר תשמעון ש"מ שפירושו הוא ע"מ וא"כ אין צריך כפול ולמה הוצרכו שניהן, וע"ז משני דלעולם אשר איננו לשון ע"מ, והא דלא כתיב אם היינו משום דרצונו שיבחרו בברכה לכן קאמר אשר תשמעון:

(ב) ובזה נ"ל דברי הילקוט שם אחר כך ברמז תתע"ו ברכה וקללה, הברכה אם תשמעו והקללה אם לא תשמעו כיוצא בו אתה אומר הלא אם תטיב שאת ברכה ואם לא תטיב שאת קללה, ר"א בנו של ר"י הגלילי אומר מי לחשך אמרה תורה הברכה והקללה, הברכה אם תשמעו והקללה אם לא תשמעו, ופי' הדברים לפי שפירש הברכה ג"כ בלשון אם, וע"ז קאמר ר"א מי לחשך, כלומר מי לחש לך זה לפרש לשון אשר בלשון אם, ודלמא הוא לשון ע"מ כפירוש רש"י, והביא ראי' לסתור פירש"י אמרה תורה הברכה והקללה, פי' מדאיצטריך למימר תרווייהו ש"מ הברכה אם תשמעו שגם לשון אשר הוא לשון אם:

(ג) ונבוא לפרש דברי רש"י בתורה, וז"ל רש"י ברכה וקללה האמורות בהר גריזים ובהר עיבל, את הברכה ע"מ אשר תשמעו, והמזרחי על מה שפירש רש"י האמורות בהר גריזים וגו', כתב שכונתו שבקרא נאמר נותן לפניכם היום ברכה וקללה, ופשוטו של מקרא שהיום ממש נותן לפניהם, לכן פירש"י שאין הפירוש כן רק פירושו שהיום נותן סדר הברכות והקללות שאתם עתידים לקבל בהר גריזים ועיבל, ושוב כתב המזרחי וא"ת מנ"ל לרש"י הא, ודלמא באמת נאמרו היום הברכה והקללה מפי משה, ובהר גריזים ועיבל נאמרו מפי הכהנים והלוים, וי"ל דלא מסתבר שנאמרו בתוך זמן קצר של שני חדשים:

(ד) ואני אומר שלזה כיון רש"י להוכיח שלא נאמרו היום ממה שפירש אשר תשמעו ע"מ, שהרי לעיל פירשתי דברי הילקוט שע"כ אשר הוא לשון אם שאל"כ אלא הוא לשון ע"מ, א"כ א"צ ת"כ ולמה נאמרו שניהן הברכה והקללה, הלא מכלל הן אתה שומע לאו:

ואמנם הב"ש שם בס"ק ד' כתב הטעם דבאומר מעכשיו או ע"מ א"צ ת"כ, הוא משום כיון דמעכשיו חייל המעשה אז הוא חייל בתנאי שמתנה עמו, אבל תנאי באם, כיון שהתנאי בא לבטל המעשה שאל יחול מעכשיו לא הוי תנאי כי אם בת"כ ע"ש בב"ש, ולפ"ז אם בלא"ה אין המעשה חל מעכשיו גם תנאי ע"מ שוה לתנאי באם, וצריך ת"כ גם בע"מ כיון שעל מנת הזה ודאי אינו מעכשיו הרי אין כחו יותר מתנאי באם ועיין בר"ן פ' מי שאחזו, ומעתה ה כוונת רש"י שפי' נותן לפניכם אין פירושו היום ממש רק עתיד ליתן בהר גריזים ועיבל, וסיים רש"י אשר תשמעון ע"מ וכו', וא"כ אי ס"ד היום ממש וע"מ כאומר מעכשיו א"כ למה לי שניהן הברכה והקללה הרי בע"מ א"צ כפול אלא ע"כ שפירושו שעתיד ליתן וא"כ לא חייל מעכשיו ושפיר בעינן ת"כ: דרוש ל"ד לחנוכה (א) בענין הנס של חנוכה נתקשו כל המפרשים למה יוגרע נס הזה מנס שבימי מרדכי ואסתר שהוא בימי הפורים, מלבד קריאת המגילה שהוא לפרסומי ניסא, נקבע ג"כ ימי משתה ושמחה ויו"ט להרבות בסעודה, ולמה לא קבעו ג"כ ימי חנוכה מלבד הדלקת נרות שהוא לפרסומי ניסא לימי משתה ושמחה:

ואני מדקדק עוד יותר, על עיקר הנס הלא כמו שטמאו כל השמנים טמאו ג"כ שאר הדברים, ולא היה להם לא סולת טהור למנחות ולא יין לנסכים, ולמה לא נעשה להם נס שימצא להם מעט סולת טהור למנחה ויהיה הנס שיקריבו ממנו שמונה ימים, עדי יעשו בטהרה, וכמו כן יין לנסכים, ומדוע נעשה הנס הזה דוקא בשמן למאור:

(ב) ונראה כי עיקר כונת היונים היה, כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל, ורצו שלא תהא השכינה שורה בישראל, ובאמת באותו זמן שנעשה בית המקדש ע"ז שהרי שקצו אבני מזבח ועשו בו תקרובות ע"ג, מסתמא נסתלקה השכינה משם, כי קצר המצע מהשתרע והמסכה צרה וגו', וא"א לשני רעים וכו', ובכ"מ ששורה הקליפה השכינה בורחת משם, וזה דרך הקדושה להיות כמלך עלוב ונדחה מפני הקליפה, והנה היה מקום להרהר מי יודע אם תחזור השכינה לשכון בבית הזה שנעשו בית ע"ג, וכמבואר בחדושי הרא"ם על הסמ"ג, והקב"ה ברחמיו ורוב חסדיו הראנו אות לטובה, כי עדיין חבת הקודש מכשרת הבית הזה, ושתחזור השכינה להיות שורה בבית הזה, והנה נרות המנורה הוא עדות לישראל שהשכינה שורה עמהם וזה נר המערבי, וכמשארז"ל בפ' במה מדליקין ובפ' כל קרבנות הציבור, על פסוק מחוץ לפרוכת העדות יערוך אותו אהרן וגו', וכי לאורה הוא צריך והלא כל מ' שנה שהלכו ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו, אלא עדות הוא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל, ומהו עדות זה נר המערבי שנותן בה שמן כמדת חברותי' וממנה היה מתחיל ובה היה מסיים, הרי שע"י דליקת הנר יתר על זמנו לפי דרך הטבע, היא עדות על השראת השכינה וק"ו כאן שדלקו כל שמונת הנרות יתר על זמנן, לפי הטבע זמן מופלג כזה שנעשה נס והדליקו ממנו שמונת ימים:

(ג) ונמצא שהיה כאן שני ניסים כפולים, הנס האחד היא משיכת נר המערבי שהיה דולק יותר משאר הנרות, שהרי ממנו היה מתחיל וכו', ונס השני המשכת ההשפעה בפך הזה להוריק ממנו שמונת הימים, ואף שנס הראשון שנעשה בנר המערבי אין זה דבר חדש, שהרי זה דרכו היה כל הימים בימי שמעון הצדיק, מ"מ עתה כבר היה מקום להתיאש מזה, ולומר כבר נסתלקה השכינה ע"י שטמאו היונים הבה"מ הזה ועשו בו תקרובות ע"ג, וכיון שחזר הנס כדרכו זה סימן שעדיין לא זזה שכינה, ונס זה נעשה גם ביום הראשון, אבל הנס השני נעשה רק בשבעת הימים, אבל ביום הראשון אין כאן נס השני כלל, שהרי היה בפך הזה להדליק יום א':

ובזה מתורץ קושית הפוסקים שהקשו על שקבעו ימי חנוכה ח' ימים והיה להם לקבוע רק שבעה ימים שהרי ביום ראשון אין כאן נס, ולדידי ניחא דגם ביום הראשון ראוי לקבוע זכר לנס נר המערבי שחזר למקומו:

(ד) ומעתה מתורץ מה שהקשיתי, למה נעשה הנס דוקא בשמו למאור ולא ביין לנסכים או בסולת למנחות, לפי שכל עיקר המכוון בנס הזה להראות שנא היה בכח היונים לסלק השראת השכינה מישראל ולכך נעשה הנס הזה במנורה שהיא עדות ע"ז, ולפי שבנס הזה ראו אור גדול השראת השכינה בישראל, כבר היו שבעים מזיו השכינה, מעין עוה"ב שאין בה לא אכילה ולא שתיה רק צדיקים יושבים כו', לא היה כאן מקום לקבוע ימי משתה ושמחה דברים גשמיים רק מאורי אור שהוא מעין עוה"ב משא"כ בימי מרדכי ואסתר לא היה זכר בנס ההוא להשראת שכינה בישראל, רק הצלה ממות לחיים חיי עוה"ז קבעו בו מעין הנאת עוה"ז שמחה ומשתה. וא"כ בימים הללו ראוי ניתן לב לתקן כל הדברים הגורמים לשכינה שתסתלק מישראל שזה היה כונת היונים, והנה בעוה"ר בעת הגלות אפס מקום להשראת השכינה, כי חרב בית מקדשנו, והקב"ה ברחמיו השאיר לנו שארית, וכתיב ואהיה להם למקדש מעט אלו בתי כנסיות ושם השכינה שורה, ואלו המדברים בבה"כ אין לך מורד במלכו של עולם בהיכלו ולפניו גדול מזה, וזה מטמא אויר הקדוש דוגמת היונים שטימאו המזבח, כי זה מעמיד צלם בהיכל, כי בכל עבירה נעשית קליפה ורוח הטומאה, ובעוה"ר נתפרץ הדבר מאד:

(ה) והטעם שבעוה"ב צדיקים נהנים מזיו השכינה, ובעוה"ז נאמר כי לא יראני אדם וחי, נלע"ד ע"פ מה שכ' האלשיך בפסוק ואנכי נטעתיך שורק כלו זרע אמת ואיך נהפכת לי וגו', במה שידענו מהירושלמי כי המבריך זמורה בארץ ותוציא בדים ותשלח זמורות וענבים, שאמרו שכל השנים הראשונים שהעלים שלה הפוכים אחורי העלים כלפי האם היא סימן שיונקת עדין מן האם, כדאמרי אינשי מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי ביה, ואחר זמן שפני העלים כלפי האם הוא סימן שאינה צריכה שוב לאמה ויונקת מעצמה, ונבוא אל הענין שאומר הוא יתברך אשר השכינה היא עקר ואם בישראל, אמר הנה אנכי נטעתיך שורק כלו זרע אמת, ואיך נהפכת לי שהראית לי עורף ולא פנים כעלים של זמורות ההברכה, שאחורי העלים כלפי האם, כן הפכת פנים מנגדי, והוא הפך הגפן שכשהשורק יונק מן האם הופכת אחורי העלים אלי ש בי שכשם ועתה איך נהפכת לי ואינך יונקת ממני ודבוקה בי, כי אם אדרבה את סורי גפן נכרי', כי נפרדת ממני עכ"ל האלשיך ודברי פי חכם חן:

והנה ידוע כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, וכל מה שהצדיקים אוכלים בעוה"ז הוא מתנת חנם, ואין הצדיקים מבקשים עוה"ז כי אם מתנת חנם וכמו שדרז"ל בפסוק ואתחנן כידוע, אבל בעוה"ב אז מקבלים שכר מעשיהם הטובים, וכשארז"ל היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם, וכיון שהצדיקים בעוה"ז אוכלים מתנת חנם נמצא נהנים מהקב"ה במתנה ומאן דאכיל דלא דילי' בהית לאסתכולי ביה, ולכן נאמר כי לא יראני אדם וחי, וזה נלע"ד מה שאמרו רז"ל בשכר כי ירא משה מהביט זכה לותמונת ה' יביט, וצריך להבין מה זכות היה לו בזה שירא מלהביט, ונראה לפי שיש צדיקים גדולים מחד שאפילו בעוה"ז אינם אוכלים מתנת חנם מהקב"ה, ואף כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא מ"מ אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז וכו', והמה יש להם כל כך מעשים טובים עד שקצת פירות מפרי מעשיהם מספיק להם לכל חיי העוה"ז, וכמו שארז"ל בפסוק שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מן הצדקה, שכל העולם ניזונים בחסדו ובצדקתו של הקב"ה והמה ניזונים בזרוע:

(ו) והנה צדיקים כאלו היה ראוי שאף בעוה"ז יזכו לחזות בנועם ה', כי אינהו לא אכלו מדלאו דידהו, ומי לנו גדול ממשה רבינו ע"ה אלא שעניו גדול היה והיה קטן בעיניו עד שהיה נראה לו שאין פירותיו מספיקים לו, וגם הוא ניזון בחסדו של הקב"ה, ומאן דאכיל דלאו דילי' בהית לאסתכולי ביה ולכן ירא מהביט אל ה', נמצא שזהו ענוה גדולה לגבי משה רבינו ולכן זכה לותמונת ה' יביט:

(ז) וכל זה בעוה"ז אבל בעוה"ב אז הגיע יום המחר לקבל שכרם, וכל אחד מקבל שכרו ואכל מדילהון, ולא בהית לאסתכולי ביה בקב"ה, ולכן צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה, ומראים כל אחד באצבע, שנא' הנה אלקינו זה קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו:

(ח) אלא שלזכות לחזות בנועם הזה צריך לשמור כח הראות שלא לפגום העין, ולעתיד נאמר והייתם קדושים יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני, ולקדושה יתירה צריך גדר ערוה וכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה, ומה מאד בעוה"ר פשתה המספחת בנסעם לטייל איש ואשת רעהו יושבים בקרון א', וממ"נ אם יושבים זה בצד זה יש כאן קירוב בשר ודוחקים זה את זה ויצר סמוך, ואם יושבים זה נגד זה יש כאן הסתכלות בכל עת ובכל רגע, ואם אין איש עמהם והקרון הוא מסובב יש כאן ג"כ משום יחוד וכל כונת היונים היה להכשיל בעריות ולבעול הנשי', והנס נעשה ע"י חנה ויהודית שמסרו נפשם ע"ז:

ונחזור לראשונים שיש צדיקים שגם בעוה"ז מתפרנסים מפרי מעשיהם, והמה זוכים אף בעוה"ז להיות נהנין מזיו השכינה וק"ו בעוה"ב והמצוה המסוגלת יותר לזה היא מצות הצדקה וקרא כתיב אני בצדק אחזה פניך כו', שבזכות הצדקה אחזה פניך אך שלא תאמר אחר מיתה דוקא ואז נקרא שינה מתוקה שנת העובד, וכן ישנתי אז ינוח לי, ולכן קאמר אשבעה בהקיץ תמונתך שגם בחיים חיותי אזכה לזה: דרוש ל"ה לחנוכה (א) בענין הישועה שעשה הקב"ה בימים ההם בזמן הזה ע"י החשמונאים, והנה נמשך מזה אח"כ שתפסו החשמנאים הכתר מלכות בראשם נגד שורת הדין שהיה להם לשום כתר מלכות בזרע דוד הראוים לכך, ועבור זה באמת נחרב בית חשמנאי, ולא נשתייר מהם כלום בימי הורדוס דקטלינהו ומרד בהו, וצריך להבין על מה זה באמת עשה הקב"ה הישועה ע"י הכהנים, ולמה לא ע"י זרע דוד מבני זרובבל להיות ידם בעורף אויביהם, וישימו כתר מלכות בראשם:

אמנם לפי שעקר כונת אנטיוכס היתה לעקור משפחת כהונה מישראל להכרית זרעו של אהרן, והיתה כונתו כי בזה יושבת העבודה וקדושת המקדש ובטלה קדושת ישראל, ולכן גזרו שכל בתולה הנישאת תבעל להגמון תחלה, והנה אונס בישראל משרי שרי, אמנם הכהנים אונס אסור להם, וא"כ לא הי' באפשרי להם לישא אשה כלל, וממילא כלו להם הכהנים, ואפשר שבזה כוונו הרשעים היונים, שאמרו כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל:

(ב) והנה זה כמה שנים שדרשתי, שכיונו בזה על חטא העגל, ושוב מצאתי כן ביפה תאר בראשית, ובזה רצו להזכיר הקיטרוג על אהרן ראש הכהונה ובמדרש וכן בתרגום יונתן בפסוק קרב אל המזבח שהיה אהרן רואה קרני המזבח לפניו נראים כקרני שור וקרני עגל, והיה מתירא עד שאמר לו משה קרב אל המזבח, [ובזה אמרתי פי' ברש"י בפסוק שם שהיה אהרן בוש וירא מלגשת] וזה רצו להזכיר ולעקור זרעו מישראל, ובאמת כונת אהרן היתה לש"ש להתעצל במעשהו עד יבוא משה רבי ו ע"ה וגם שלא יתחייבו ישראל כלי', אמר מוטב יתלה הסרחון בי, וע"י זכות זה אדרבה זכה למשוח בשמן משחת קודש בכהונה, וכמו שדרשו רז"ל על פסוק, אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלקים שמן ששון, ולכן אדרבה נעשה הנס ע"י הכהנים לפי שהיונים עשו כמו בלעם שנא' בו וישת אל המדבר פניו להזכיר חטא העגל, ועי"ז תחול הקללה, כן עשו היונים לעורר חטא העגל, וכשם שחטא העגל נתקן על ידי שבט לוי ובכללם אהרן ובניו, ולהראות עתה שזכות אהרן קיימת, ולכן נעשה הנס ע"י כהני ה', וזה היתה כונת יון הרשעה שטמאו כל השמנים, כי בודאי לא במקרה נטמאו כל השמנים, כי אם שכיונו לכך, כי אחרי שאז לא היה מלך בישראל, והיונים דמו שישראל ישארו נכנעים כל ימות עולם בלי מלך וקדושת הכהונה רצו לעקור לגמרי, א"כ אין צורך לשמן משחת קודש, ועקר כונתן שטמאו כל השמנים כי סברו שגם שמן המשחה יבוא לידם לחללו, ועוד היתה כונתם בקרן השור כדי שלא יבטחו ישראל על התשובה, ולכן אמרו כתבו לכם על קרן השור, הוא יוסף הצדיק שנקרא בכור שור, ועל מה נתגדל קרן יוסף ליטול חלק בכורתו של ראובן ע"י חילול יצועי אביו ואף שראובן עשה תשובה:

(ג) והנה במה שכתבתי שהיונים רצו לעורר חטא העגל, נלע"ד פירוש בפסוקים בהפטרה, ויראני את יהושע עומד לפני מלאך ה' והשטן עומד על ימינו לשטנו, ויאמר ה' אל השטן וגו', והאברבנאל פירש הפסוקים הללו על מלחמת אנטיוכס הרשע ויהושע בן יהוצדק רמז לכהני ה' חשמנאי ובניו, והשטן רמז לאנטיוכס, והנה לפי הנראה מלחמת אנטיוכס היתה על כללות ישראל, לא ביחוד על הכהנים, אדרבה הכהנים התחילו להלחם בו, וא"כ איך שייך למימר והשטן עומד על ימינו לשטנו, והלא על הכלל יצא להשטין לא על הכהנים בפרט, אמנם לפי מה שכתבתי עקר הגזירה שתיבעל להגמון כונתו על הכהנים להשבית זרעו של אהרן ושייך שפיר לשטנו, אולם במה שאמר שעומד על ימינו צריך ביאור אדרבה עיקר אחיזת החיצונים מצד שמאל, ואולי כיון שיהושע עומד לפני המלאך ונמצא שמאלו של המלאך ימינו של יהושע, והשטן לא עצר כח לעמוד מימינו של המלאך, ולכן עמד לימין הכהן לשטנו שהוא משמאלו של המלאך:

ועוד נלע"ד שכל הגזירות שגזרו המצריים וכשדים על ישראל, היו אחר שהגנו אותם חוץ לארצם, שאז נחלש כחם של ישראל ממיעוט שפע הקדושה בארץ לא להם, אבל היונים רצו להחטיאם בארצם, ששם עיקר עוצם קדושתם וגבורתם, וימין רומז לעקר הכח, וזה כונת הפסוק והשטן עו ימינו לשטנו להחטיאו במקום עקר שורש גבורתו של הכהנים בארץ הקדושה:

(ד) אמנם לפי דרכנו הנ"ל שאמרנו, שרצה לעורר חטא העגל על אהרן ראש הכהונה, ובאמת נהפוך הוא שאהרן זכות גדול היה לו מעשה העגל, ומנע את ישראל מבוא בדמים, והרחיב להם עבודת העגל עד מחר, ובא משה וביטלו, וכיתתו לשברי שברים משא"כ אם היה אהרן מסרב היו הורגין אותו, ועושים העגל בעצמם בזריזות והיו מקריבין לו בו ביום קודם ביאת משה, והנה ידוע שאלו מיימינים לזכות ואלו משמאילים לחוב, הרי שהזכיות המה מימין והחובות בשמאל, וכאן עמד השטן על ימינו של הכהן, דבר שהוא לזכות לשטנו בדבר זה עצמו להזכירו לחוב:

(ה) ויאמר ה' אל השטן יגער ה' כו', יש לדקדק מה הוא האמירה ושני גערות הללו, ובפרט שאמירה בכל מקום היא לשון רכה, וכמו שדרז"ל בפסוק כה תאמר לבת יעקב, וא"כ לשון ויאמר עם לשון גערה סתרו אהדדי, והנה במה שאמרו מלכות יון כתבו לכם על קרן השור, כבר כתבתי שהי' כונתם להזכיר עון העגל, ונכלל בזה שתי רשעיות, קטרוג על כלל ישראל, וקטרוג על הכהנים זרע אהרן, וכאשר כתבתי לעיל, ועוד בה שלישי' שרמזו בזה שלא יבטחו ישראל על קדושת ירושלים ובה"מ אשר בקרבם, ולזה אמרו כתבו לכם על קרן השור, רמזו למשכן שילה שהוא בחלקו של יוסף הנקרא בכור שור ואעפ"כ נחרב ולא הגינה קדושתה, ודמו הרשעים שככה יקרה מקרה ירושלים, אבל האמת לא כן הוא, ושאני ירושלים כי קדושתה קדושת עולם, ומכוון נגד בה"מ של מעלה, ולכן תספיק קדושת המקום להגין על קדושת ישראל שלא נתחללה ע"י אנטיוכס הרשע, וזה אחד מן הטעמים שכתבו המפרשים, על מה הוגדל נס פורים שנקבע למשתה ויו"ט מנס של חנוכה, וכתבו שנס של פורים גדול מאד שהיה חוץ לארץ ולא היה שום הגנה לישראל, אבל נס חנוכה היה לישראל קדושת המקום הקדוש להגין עליהם ועתה בגלותינו בתי כנסיות מגינים עלינו, כי הם מעין קדושת המקדש, והיא שעמדה לנו, שבכל הצרות שעברו על ראשנו לא עשה עמנו כלה, וארז"ל כל הקובע מקום לתפלתו אויביו נופלים תחתיו, שנא' ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו ולא יוסיפו עוד בני עולה לענותו כבראשונה: