דרושי הצל״ח – קטע 35

(יא) ובזה נלע"ד לפרש הפסוקים בהושע, לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו, והנה ביומא חשבו ג' מיני תשובה מאהבה ומיראה וע"י יסורין, והגרוע שבכלם ע"י יסורים, ואיך אמר הנביא לטעם ונשובה אל ה' כי הוא טרף, ונראה שעיקר החסרון בתשובה מיראה, משום שיראה היא יראת העונש, והעונש הוא הסם בעצמו וא"כ יש להסם חלק בתשובתו וק"ו אם לא שב עד שבאו היסורין, וכל זה ברשע שיסוריו הם מצד הקליפה ע"ד תיסרך רעתך, אבל הצדיק יסוריו המה מקב"ה בעצמו במדת רחמיו מצד ארך אפים לצדיקים ומייסרו בעוה"ז כדי להחיותו לעוה"ב, וא"כ העונש הזה הוא כולו טהור ואין לקליפה חלק בו, ואף אם שב מיראה הוא יראה טהורה:

ויצא לנו מזה שהצדיק יכול לשוב אף מיראה, אבל הרשע צריך שישוב מאהבה, זה דברי הנביא לכו ונשובה אל ה', אף שכבר באו יסורים עלינו מ"מ מועיל לנו כל מיני תשובה בין מאהבה ובין מיראה, כי הוא טרף הקב"ה בעצמו טרף לא על ידי הסם, וירפאנו הכאה זו רפואה היא לא לנקמה, משל לאב הרודה את בנו שודאי לא מחמת שנאה, ואדרבה חושך שבטו שונא בנו, כן את אשר יאהב ה' יוכיח, וא"כ משכחת תשובה מאהבה ע"י יסורין, שע"י היסורין הוא רואה שהקב"ה אוהבו, ואינו מן כת השונאים שנאמר בהם ומשלם לשונאיו על פניו וגו', וא"כ גם הוא ראוי לו לעורר אהבתו להתדבק בקב"ה ע"י תשובה, ושפיר קאמר הנביא לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו, ואם כן הוא אוהב אותנו ונשוב ג"כ לאהבה אותו:

(יב) אי נמי לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו, יך ויחבשנו יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו, ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מוצאו וגו', ויש לנו לדקדק כמה דקדוקים באמרו טרף לשעבר ואח"כ אמר יך משמע להבא, דהוה ליה למימר ג"כ הכה ויחבשנו, יחיינו מיומים ביום השלישי, מתי הם יומים הללו ואימת הוא יום השלישי, ואומרו יחיינו מיומים, והוה ליה למימר יחיינו ביומים, ואמרו ונחיה לפניו ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מוצאו, הנה המשתוקק לדעת ולהשיג אין גבול למה שירצה להשיג, והוא משתוקק להשיג עד כדי שיוכל השגה אחר השגה:

(יג) והנה רש"י פירש יחיינו מיומים היינו שתי מקדשים שנבנו ונחרבו, ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו, הוא הבית השלישי אשר אנו מחכים ומצפים אז יקימנו ונחיה לפניו שישאר נצחי, והנה הוה ליה למימר יחיינו ביומים מאי מיומים, ואמנם נוכל לומר ששפיר אמר יחיינו מיומים לפי שהקב"ה שפך חמתו על עצים ועל אבנים, וכלה חמתו ויצת אש בציון, נמצא שע"י חורבנות המקדשין נשארנו אנחנו בחיים, אבל אי היה הקב"ה חס על ביתו להשאירו היינו אנחנו בסכנה עצומה., ונחזי אנן תשלום גמולנו להקב"ה מדה כנגד מדה, הוא החריב ביתו בעבורנו, ובידינו נמסר קץ בנין הבית השלישי כי כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ואנחנו מתעצלים ולא איכפת לנו בחורבן ביתו, אוי לנו כי חטאנו כפויי טובה אנחנו, וזהו זמן רב אנחנו מתעקשים ועומדים על דעתנו, כי הקב"ה אומר שובו אלי ואשובה אליכם, שהתשובה תתחיל מצדנו ואנחנו משיבין השיבנו ה' אליך ונשובה, שהקב"ה יתחיל לעורר אותנו ואז ונשובה, והויכוח הזה הוא בינינו ובין אבינו שבשמים זמן רב, וזה שאמר הנביא יחיינו מיומים שהקב"ה מחריב ביתו פעמים לחיותנו כיום הזה, ואיך אתם כפויי טובה אתמהה, ביום השלישי יקימנו לפניו שהקב"ה יקים אותנו תמורת מה שהיה לנו לעשות לאקמא שכינתא, וכמו שנאמר נפלה ולא תוסיף קום, והיינו שלא תוסיף קום מעצמה עד שנקימה ע"י תשובתינו, אי נמי בניחותא, ופסוק זה אנחנו כנסת ישראל אמרנו לכו ונשובה וגו', ואנחנו אומרים כשם שעשה עמנו חסד ביומים ביום השלישי יקימנו לפניו, והנה כיצד יקימנו שיהיה התעוררות תשובתינו ההתחלה ממנו יתברך, לפי שבעוה"ז אנחנו בעמקי מצולה וכחולה שכל כך גבר חליו עד שאינו מרגיש בחליו, כן אנחנו אין אנו מרגישים בשפלותינו ובגלות המר הזה ירודים עד עפר, נבזים ושפלים בעיני הרשעים והיה לנו לכום על לבנו כי עבדים אנחנו, אבל טבענו במצולות עוה"ז עד שאין אנו מרגישים, ורודפים תענוגים כאחד השרים ובגדי חופש, ובעו"ה נתקיים בנו לשוא תתיפי מאסי בך עוגביך נפשך יבקשו, והיהודים לובשים מלבושי הרוזנים להדמות להם, ויצרו מעבירו על דעת קונו לאמר שע"י זה ימצא חן ונהפוך הוא מאסו בך והרוזן שונאו כי חרפה היא לו, ונפשך יבקשו, שע"י זה גורמין כובד המס והנתינות, רע ומר נגע עד הנפש, וכשהקב"ה ירצה להקיץ אותנו משנת האולת, יקים עלינו אנשים להכביד עולנו עד שלא יהיה אפשר לסבול, ונצטרך לשוב ולזעוק לה', ואנחנו בעצמנו מבקשים ביום השלישי יקימנו שתהיה ההקמה ממנו על ידי יסורים, וכמו שאמר רבא כל כהאי ריתחא לרתח רחמנא ולפרקינן, (יד) ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מוצאו, כתיב על אילת השחר גאולת ישראל נמשל לשחר, כי השחר הוא הזמן היותר חשוך, לפי שבלילה הכוכבים מאירים, אבל בשחר אין שם רק חושך ולא אור ומתוך החושך מאיר כך גאולתן של ישראל, והיינו שקודם הגאולה יהיו צרות רבות חבלי משיח להשיב אותנו בתשובה, וזהו שאנו מבקשים ונדעה נרדפה לדעת את ה', כשחר אף שיהיה משול לשחר אבל נכון מוצאו, כשם שבשחרות השחר בטוחים שיבוא היום, כך אנו רוצים לסבול כל חבלי משיח, רק שיבוא במהרה ויבוא כגשם לנו, והנה רז"ל אמרו ישראל שאלו שלא כהוגן, ויבוא כגשם לנו, וגשם פעמים מתבקש פעמים אינו מתבקש, והקב"ה השיבם כהוגן אהיה כטל לישראל, ולדידי ניחא שהגשם בעת ירידתו הוא בצער גדול, מטריח על הבריות, אבל פעולתו טובה, מצמיח ומרוה את הארץ הולידה והצמיחה, כן בקשתנו הקב"ה יקיים מאמרו בחמה שפוכה אמלוך עליכם, ויבוא כגשם שתחלתו צער, כן חבלי משיח יהיה צער גדול, אבל שיגרום תשובה ואז והולידה והצמיחה הישועה, וכל זה טענת ישראל, השיבנו אליך, אבל הקב"ה אומר שובו אלי שהתעוררות התשובה יהיה מצדנו, תשובה מאהבה בלי יסורים, ולכך השיבם אהיה כטל שהטל מתחלתו ועד סופו הוא בנחת:

(טו) ועכ"פ אנחנו מבקשים כולי האי ואולי, ע"י יסורים נשוב ונקרב הגאולה אבל כשחר נכון מוצאו, אבל בנו נתקיים הרינו חלנו כמו ילדנו רוח ישועות בל נעשה ארץ, משל לאשה הרה ט' ירחים בצער העבור ואח"כ חבלי לידה, ובכל אלה לא איכפת לה, וכל אשה מתאוה להריון ויש לה תנחומים על עצבון הרונה וחבלי לידה סוף שתלד זכר, אבל אם אח"כ ילדה רוח דא עקא, כן אנחנו כל הצרות עברו על ראשנו, הרינו חלנו ולבסוף ילדנו רוח, ישועה בל נעשה והגלות מתגבר, והטעם לפי שכל היסורים על שם סופם שנשוב בתשובה, אבל אנחנו קשה עורף, ועדיין לא שבנו בתשובה ולכן לא נושענו:

(טז) לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו, לתרץ כל הדקדוקים הנה כמה יש לאדם להיות ירא וחרד מאימת הדין וכמה דינין עוברים עליו, הא ודאי שבכל ר"ה נידון וביוה"כ, ומלבד זה בכל יום ויום ותפקדנו לבקרים, אמנם בכללות אנחנו חושבין כל ימי חיינו לדין אחד שנידון בזה היותנו בחיים, והדין השני' אחר מותו אם ראוי להנשמה למנוחה, וכמה דינין איתא תכף בבי קברא ואח"כ רחמנא יצילנו מעונשי גיהנם וכף הקלע ועונש הגלגול ואפילו אם זכה למנוחה, אבל כל צדיק נכוה מחופתו של חבירו, וכשרוצה לעלות ממדרגה למדרגה נידון מחדש ובכללות אנחנו חושבין כל זה לדין אחד, דין הנשמות והגוף אחר מיתה, והדין השלישי הוא יום הדין הגדול והנורא אחר התחי', ועל זה אמרו במס' ר"ה ג' כתות הם ליום הדין, ואז הוא תשלום גמול האחרון הן לשכר והן לעונש, וכל הקודמים לאין נחשבים, והשכר הוא כמו שכתב הרמב"ם שנזכה להשיג אמיתת ידיעת הבורא, וזהו מקרי נהנין מזיו השכינה, ועל יום זה נאמר, ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו, שזה התקוה המוחלטת שאין למעלה הימנה, וכן להיפך העונש, הוא הכרת תכרת הנפש ההוא שלא תזכה לתענוג הזה, ודין זה השלישי דין מוחלט הוא, כי הדינים הקודמים אינם מוחלטים, ואפילו הרשעים סובלים בגיהנם ומצטרפים בצירוף אחר צירוף עד שיזדככו היטב, כי הגיהנם הוא כמצרף לכסף וככור לזהב, אבל אחר הדין השלישי מי שנדחה שוב אינו חוזר ונראה, ונחזי אנן אם לא עברנו על חייבי כריתות שיש לדאוג מהכרתת הנפש, והנה עון נדה היא בכרת, וכמה פנויות נמצאו מעוברות והלא כל הפנויות שלנו נדות הם, ובעו"ה ענין פנויה נקל בעיניהם בעיני הנערים, והגורם לזה שחוק וקלות ראש ודברי נבלה וטיול הגנות והפרדסים, וביותר צריך כל בעה"ב להיות נזהר בביתו שלא יתיחדו נערים ובתולות, והמלוה ברבית אינו קם בתחית המתים, וכיון שלא יקום לא יזכה לתענוג, ואפיקורסין נדונים לדורי דורות, ונחפשה דרכינו לדעת אם יש בנו מכל אלו או משאר חייבי כריתות, ושבת הוא כרת וסקילה ובא על הכותית עונשו מפורש בדברי קבלה בכרת, וגם הוא בכלל מיפר ברית בשר שהרי ערלתו נמשכת, ואפילו אברהם אבינו לא קא מבשקר להצילו מגיהנם, וגזל אין לו תקנה רק להשיב הגזילה ואם מת ולא השיב הגזילה אין לו תקנה ובעו"ה עון גזל מצוי מאוד, ואטו גזל מי לא מחשב רק החוטף בזרוע מיד חבירו כמו ויגזל החנית מיד המצרי, הלא בכל ענין ובשום תחבולה שמעכב של חבירו בידו, והמתעסקים שאינם עוסקים באמונה, וכמו כן השותפים הכל נקרא גזל והחייטים הגונבים, או חושבים הוצאות יותר מהצורך גנבים הם, ובעו"ה בעיר הזאת נדמה להם כהיתר ורובם בגזל ובגניבה, וכן גזל המס העשיר גוזל את העני ע"י תחבולות רשע, וכל זה גורם עין רעה ונפש רחבה. וכל הון לא יספיק להם, כאשר הארכתי בדרושים כמה פעמים. והנה אגיד לכם הטעם שאין לכם מדות הסתפקות, כשם שבשנת הזול אדם אוכל קימעא ומתברך במעיו ואוכל לשובע נפשו, לפי שהשפע של השנה ההיא היא מהקב"ה שנתן בעין טובה וברכה, ובשנת רעבון מלבד חוסר התבואה נשלחה מאירה, ואפילו יאכל הרבה לא ישבע לפי שהשפע של השנה ההיא אין הקב"ה נותן ברצון, כן מי שיש לו ריוח בהיתר ובשפע אלקי בקדושה יש בו ברכה ושובע והסתפקות, אבל העושה עושר ולא במשפט רק גזל והשגת גבול ובשקר ובעול במדה ובמשקל ובמנין, העושר הזה אין בו שפע אלקי ואין ברכה ולא שובע, ולכן כל הון לא יספיק לו ומעולם לא יאמר די, משא"כ הברכה שהיא מהקב"ה נאמר בו והריקותי לכם ברכה עד בלי די, ודרשו רז"ל עד שיבלו שפתותיכם מלומר די.

(יז) ולפי שבעו"ה בזמננו העושר שלנו רבו שלא במשפט, ואם יש בו איזה ריוח בהיתר בטל במיעוטו ובא זה ואיבד את זה, לכן נבהלים להון ולנכסים ואין להם נחת בעושרם, ולעולם לא ישמחו בחלקם, ודבר זה אבי החכמים אמר בקהלת, גם כל האדם אשר נתן לו אלקים עושר ונכסים והשליטו לאכול ממנו ולשאת את חלקו ולשמוח בעמלו זה מתת אלקים היא, נמצא נתן סימן שאם שמח בעמלו, אזי ידע נאמנה שכל עשרו מתת אלקים בשפע אלקי, אבל למי שעיניו לא תשבע עושר, עליו אמר שלמה זה הבל וענין רע:

(יח) והנה בגזל העניים נאמר, וקבע את קובעיהם נפש, ובן מות האיש, ואיך ישא פניו בימים נוראים לבקש זכרנו לחיים, וידיו דמים מלאו שוד עניים, והקב"ה אינו ותרן, ואם הקב"ה יהיב חיי ומזוני לאיש העושה כל אלה, ידע כי כל זה לרעתו להאבידו מעוה"ב, ואיך סכנה גדולה היא שאלתינו החיים ופרנסה, ואשא משלי לאיש ידוע חולי נגוע ומוכה אלקים, וגם הוא מטופל בבנים קטנים שאין להם על מי להשען כי אם על אביהם, והנה הרופאים באו להחולה הזה ושפטו משפטו שלא יקום מהמטה זה ולא ירד ממנה, לפי דרך הטבע ומות ימות, אמנם יש בידם ע"פ רפואות להחיותו, אבל כל ימיו ישאר בעל יסורים. ולא עוד אלא אפילו יתר אבריו שלא שלט בהם החולי ולא נגע הארס בהם יתפשט הארס ושדי תיכלא בכולהו, עד שיהיו לו יסורים בכל גופו לא ישאר אבר שלם מכף רגל ועד ראש, הנה לאיש הזה קשה הבחירה אם יבחר בחיים עצמו מכאוביו ולילות עמל מנו לו, ואם יבחר המות קשה להפרד מבניו הקטנים שישארו יתומים, נוע ינועו בניו ואשתו אלמנה, הנמשל החוטא הוא איש ידוע חולי הנפש נגוע ומוכה אלקים בכל אבריו, כאשר אנחנו נדע כל אחד נגעי לבבו מכף רגל ועד ראש אין בנו מתום, הראש והמחשבה שבמוח מלא הרהורי עבירה הקשים מעבירה, וכל היום וכל הלילה מהרהר ביום ובא לידי קרי בלילה, המצח מצח אשה זונה היה לנו בלי בושה, כי אם עזות מצח, העינים המסתכלות בנשים ובאשת איש והמסתכל בעקיבה של אשה כאלו מסתכל בתורפה, ק"ו מסתכל במקומות המכוסים, האזנים הנה רז"ל אמרו אודנא דשמעי זמרה תעקר שנאסר לנו כל שמתה ושיר, מיום אשר שאלונו שובינו דברי שיר ונחרב בית מקדשנו ובעו"ה הלא כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המשוררים בפה ובנבל וכנור בשוקים וברחובות, ואי' איפוא זכרון ירושלים להעלות על ראש שמחתנו, וכל הסעודות מלאים שירי עגבים, ואין אומר ואין דובר בדברי תורה, וכל שולחנות מלאים קיא צואה, הפה כל פה דובר נבלה ומרבה שיחה עם נשים נכריות ואפילו אשת איש, ושקרים ורכילות וליצנות שבועת שוא ולה"ר ודברי חול ומו"מ בשבת ויו"ט ומלבד המאכלות אסורות ובישולי א"י בבתים שאינם יהודים, ומיעוט השגחה במליחה, ובתולעת הצואר והגרון נטויות גרון ובקומה זקופה ודוחק רגלי השכינה, הידים עסקניות הן בכמה מיני משמוש ולאחוז לאשה בידה יד ליד לא ינקה ידיכם דמים מלאו בגזל ורבית ואונאה וגניבה ולהכות באגרוף ונקרא רשע למה חכה, הלב חושב מחשבת און והלב חומד וסרסור גדול לעבירה, ובעת התפלה לבו בל עמו, הרגלים לרע ירוצון ולטייל עם נשים ולילך להלשין והולך רכיל, הברית קודש נתחלל מקדושתו בכמה מיני קשוים לדעת ובהוצאת זרע לבטלה, וק"ו אם נכשל בניאוף בעריות, וכן הפנויות עריות המה שהרי המה בנדתן, באופן שמכף רגל ועד ראש אין מתום, כל איברי הנשמה פגומים, פצע וחבורה ומכה ערי' לא זורו ולא חובשו בתשובה, ועבירה גוררת עבירה, ובפרט שעל כל אלה עברנו ושנינו ושלשנו כמה פעמים, ואיך אנו בטוחים לבקש החיים, והלא קרוב הדבר אם נשאר איזה אבר שלא נטמא שג"כ יפול ברשת היצר כדרך הרשעים שיצר הרע שופטן, ואם ח"ו יגיע קץ למות ג"כ קשה עלינו מאוד, כי הלא בנים מרעים ומשחיתים אשר נבראו במעשינו, המה יהיו למכשול ולפוקה כל זמן שלא יצאו חפשי מהקליפה על ידי תשובה, ואנשים כאלה מזומנים לגיהנם מלבד יסורים קשים מאוד קודם הגיהנם, חבוט הקבר וכף הקלע, ומי יעמוד בכל אלה באופן שהבחירה קשה משני צדדים, רק מלוגמא אחת ורטי' ואספלנית הטובה לשני הצדדים והוא התשובה, ואם נחי' התשובה תגין עלינו לבלתי נוסיף לחטוא, שאם אנו מתחרטים על העבר איך נוסיף כזה, ואם ח"ו כמות התשובה היא כתריס בפני הפורעניות של גיהנם וחבוט הקבר, ותשב אנוש עד דכא, עד דכדוכה של נפש, ועכ"פ אם לא תספיק ותשובתו להצילו מעונשים, כי יש כמה עבירות החמורות שתשובה יוה"כ תולין ויסורים ממרקין וזהו ענין תשובת המשקל לסגף עצמו בסיגופים כפי משקל היסורים הראוים על עון זה, ואם לא עשה בסיגופים עכ"פ יסבול קצת יסורים או בחייו או בגיהנם, עם כל זה תועיל תשובתו להקל היסורים, ועיקר שתועיל שיהיה לו נפשו לשלל, לזכות לחזות בנועם ה' בדין האחרון השלישי שזכרתי, שזה התענוג הגדול שאין למעלה ממנו וכל יסורי הגיהנם הוא רק למרק, אבל אם לא ישוב אזי נכרתה הנפש, והנקמה הגדולה שאין למעלה ממנה שזכר הרמב"ם שלא תזכה להיות אז ותאבד לעד:

(יט) באופן שעיקר התשובה הוא להיות דבוק בה', ויוכל להיות נמנה לעתיד בין הצדיקים הנהנים מזיו השכינה ומשיגן הבורא השגה אמיתית, והיא מצוה שמתן שכרה בצדה, שא"א שלא ירגיש תכף אהבה ודביקות:

(כ) ונבוא לביאור דברי הנביא, לכו ונשובה אמנם לא תהיה תשובתינו מיראת העונשין בעוה"ז או מעונשי הנשמה בגיהנם ושאר עונשין אחר מיתה, אמנם תהיה עיקר תשובתנו אל ה' שנזכה לסוף בדין השלישי, לשוב אל ה' ולדבקה בי כי הוא התכלית האחרון והתקוה שאין למעלה ממנה, ואומר הנביא כי הוא טרף לשן עבר, שכבר טרפנו טירוף אחר טירוף בכמה מיני יסורים בעוה"ז, וירפאנו עי"ז בא לנו רפואה לעוה"ב, וזו מדת הצדיקים שהקב"ה מייסרם בעוה"ז, יך התחיל לשון עתיד, ואם עוד יך אותנו גם אחר מיתה בעונשי הגיהנם וחיבוט הקבר ושאר עונשין, ויחבשנו כי כל אלה הם צירוף אחר צירוף לנקות חלאת טומאת הנפש, יחיינו מיומים כוונתו על שני דינין, דין האדם משך ימי חייו, ודין הנשמה אחר מיתה, אמר מיומים האלה יחיינו ולא אמר ביומים, כי באמת ביומים לא היה לנו חיים, כי מרוב יסורים חייו אינם חיים, אבל מיומים הללו על ידי יסורים יחיינו אח"כ ביום השלישי, כי אז היא תשלום גמול האמיתי והמוחלט וכמו כן העונש המוחלט והנקמה הגדולה המוחלטת, אז יקימנו ונחיה לפניו, כי אז נזכה להיות נהנה מזיו הקב"ה להשיגו השגה נפלאה, ונדעה נרדפה כל מה שנרדפה ונרוצה אחר התשובה לדעת את ה' שזו היא התשלום הגמול האחרון המוחלט שזכר הרמב"ם ולא כהשגתינו בעוה"ז שיש בה שיבושין וספיקות, אבל אז יהיה כשחר נכון מוצאו, ועכ"פ עכשיו מ"ע שהזמן גרמא לשוב כל אחד מדרכו הרעה ולשוב אל ה' כבן ששב חל אביו שבטוח ברחמי האב שיפשוט ידו ויקבלנו ויחיינו הקב"ה יומים שני ימים של ר"ה שכבר עברו, ביום השלישי ביוה"כ הבע"ל יקימנו ונחיה לפניו, כמו שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו, ויטהר אותנו מכל חלאת טומאת אשמתינו, וכמו שאמר ר' עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים, שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים, ואומר מקוה ישראל, מה מקוה מטהר אף הקב"ה מטהר את ישראל ויטהרנו מכל טומאותינו, יחדש רוח נכון בקרבנו לעבדו בכל לבבינו לאהבה וליראה אותו בכל מחשבותינו ולדבקה בו ונזכה לעתיד להיות דבוקים בה' ולהשיג השגה נפלאה, ויאיר עינינו במאור תורתו ובא לציון גואל בב"א: הספד א' דרוש ל"א (א) קרא עלי מועד לשבור בחורי, מהמובחרים שבעדה אשר עליהם נשען מעמד ומצב הקהלה, והיום יום שאין אומרין בו תחנון, ואין אומר ואין דברים במלי דהספידא, כי בחודש ניסן אין מספידין בו, ואמנם לפי גודל יקר מעלת וערך האיש ראוי עכ"פ למיעבד ליה יקרא במותו להזכיר שבחו, והגם שבשאר ימות השנה אגרא דהספידא דלויי, להרים קול בכי וצעקה, לא כן היום שכבוד היום גורם, שלא לעורר הספד, רק להגיד שבח תהלת ומעלת האיש הנכבד הזה, ואמנם המג"א בסוף סי' תקמ"ז ס"ק ח' כתב וז"ל, עיין ביו"ד סי' ת"ג דמשמע בשחין אומרים תחנון אין אומרים שבחו של מת דהא מרגיל ההספד כשמזכיר שבחו, וא"כ אסור לדרוש עליו אלא לחכם בפניו כו', ואמנם אני עיינתי ולא מצאתי ביו"ד סי' ת"ג שום רמז מזה, ואדרבה לכאורה יש ראיה להיפך, שהרי שם בסעיף ג' עצמות אין עומדים עליו בשירה וכו', ואין אומרים עליהם קינה ונהי, אבל אומרים עליהם קילוסין, דהיינו שבחו של מת, ומשבחין להקב"ה שהוא ממית ומחיה, הרי שאף שאין אומרים קינה ונהי, מ"מ אומרים שבחו של מת, ואמנם אין מזה ראיה לסתור דברי המג"א, דבעצמות מה שאין אומרים עליהם קינה ונהי, אין הכונה שאסור לומר קינה ונהי, אלא הכונה שאין צריך לומר קינה ונהי, וא"כ למה נגזור בהגדת שבחו שמא ירגיל ההספד משא"כ בימים שאין מספידין יש איסור בדבר משום כבוד היום שפיר אפשר שגם הגדת שבחו יש למנוע, שמא ירגיל ההספד, אלא שאף שאין תיובתא להמג"א, אבל עכ"פ אין סיעתא, ואם כונת המג"א ממה שמבואר שם שאין ליקוט עצמות במועד, והי' סבור המג"א שהטעם משום שלא יוכל להגיד שבחו, זה אינו ששם הטעם משום שאיבול הוא לו, שהרי מתאבל כל היום: