דרושי הצל״ח – קטע 32

ובמשנה ד' פ"ד דנזיר האשה שנדרה בנזיר, והפרישה את בהמתה ואח"כ הפר לה בעלה, אם שלו היתה בהמתה תצא ותרעה בעדר, ואם שלה היתה בהמתה החטאת תמות, ועולה תקרב עולה והשלמים תקרב שלמים, ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם.

(ח) הנה ביוה"כ אנחנו מביאין ב' שעירים, ומטילים ב' גורלות, גורל א' לה' וגורל א' לעזאזל, והדבר יפלא, הכי חברותא נמי איכא, שיטילו גורל, ולא עוד אלא שאמרו רז"ל, אין הגורל קובע לעזאזל אלא בראוי לשם, והנה האדם נברא משני בחינות החומר והצורה, שהוא הגוף והנשמה, הנשמה היא חלק אלקי ממעל, חצובה מכסא כבודו, והגוף יסודו טפה סרוחה מעורב בדם נדה שהוא זרע האשה, ומזה נוצר הולד, ולכן החומר נמשך, אחר חומרו בכל תאות העוה"ז, והנשמה שורשה ממקום קודש, ורצונה וחפצה אל המקום אשר משם חוצבה, ומצד הנשמה נקרא אדם אדמה לעליון, אבל מצד החומר מותר אדם מן הבהמה אין, ולכן הרשעים דומים לבהמה, כי עקרם החומר, ולא יעלה בדעת האדם שהחיוב כך שישארו חלוקות, והחומר ישאר בבהמיותו, והנשמה תשאר קדושה, כי לכך נברא האדם לקשר ב' בחינות כאחד, והצדיק זוכה לקדש גם חלק חומריותו, להיות נעשה זך ונכלל בהנשמה, כמשה רבינו ואליהו שעלו לשמים עם הגוף, והרבה שנכנסו חיים לג"ע, והרשעים גמורים כל כך טמאו הנשמה, עד שגם היא נשקעת במקום טומאה, ופוק חזי כמה מעשיות מרוחות ושדין, שהם מן הרשעים, וביד אדם להטות לפי מה שהוא רוצה, ולכן ביוה"כ מטילין גורל, לומר שלא תאמר שאי אפשר להתהפך כחומר חותם אלא אפשר ואפשר שחלקו של שם והראוי לשם, יפול לעזאזל זו מדת הרשעים שמטמאין הנשמה, וגם אפשר שחלקו של עזאזל יפול לשם זו מדת צדיקים, שהחומר מזדכך ומתקדש ונבדלים מכל תאות עוה"ז, לא כמו שאנחנו עושים בעוה"ר עיקר מתאות עוה"ז. לאכול משמנים וסעודות מרעים, ובעילות אסורות ומגונות, אוי לנו כי חטאנו:

(ט) והנה כנסת ישראל נמשלה לאשה, והקב"ה לבעל, ומקרא מלא כי בועליך עושיך ה' צבאות וגו', ועונותינו היו מבדילים בינינו לבין אלקינו, ונתרחקנו ממנו וכמה פעמים התרהבנו לשוב ואמרנו לא נשוב, וכל כך סרבנו כאלו נשבענו ונדרנו שלא לשוב חלילה, ועבור זה גרמנו גם להיפך באפי נשבעתי אם יבואון אל מנוחתי, אמנם על תנאי אם לא נשוב, והבעל שנדר בנזיר ואמר לאשתו ואת מה תאמרי, האת נזירה כמותי, ואמרה אמן, אם הפר לה, שלו בטל שזה כמי שתולה נדרו בנדרה, כמבואר ברמב"ם פי"ג מה' נדרים ובש"ע יו"ד סי' ר"ד ס' נ"ד:

(י) וזה דברי המשנה, האשה שנדרה בנזיר, דהיינו אנחנו כנסת ישראל שבל כך מסרבים לשוב, כאלו נדרנו בנזיר, וכל זה מחמת רוע יצרנו, ואף שאנחנו בגלות המר והארוך זה אלף תרצ"ז שנים, והיצה"ר מסמא עינינו, וכל מעשינו מעשה בהמה, וגם התפלה בלי כוונה הכל מצד החומר הגוף הנגוף ואח"כ הפרישה בהמתה שנתנה לב לשוב, ולפרוש מן מעשה בהמה של החומר, והנה יש תשובה מאהבה ותשובה מיראה, ועל ידי תשובה מאהבה זדונות נעשים זכיות, וע"י תשובה מיראה זדונות נעשים שגגות, אמנם כבר בארתי בדרוש ד' תשרי הזה, שאם חטא במחשבה לחוד, אף ע"י תשובה מיראה, לא נשאר רושם מהחטא, וגם המצות שאדם עושה ברשעו טורפים אותו בפניו, וכמו שפרשתי בדרוש ההוא, דהיינו ומשלם לשונאיו על פניו בהאי עלמא לטרדו לעתיד לבוא, וכשעושה תשובה אף מיראה עכ"פ מחזירין לו אבידתו, דהיינו המצות שעשה להיותם גנוזים לו לעוה"ב:

(יא) וזה כוונת המשנה, דהנה כבר ביארתי שע"י תשובה מאהבה זדונות נעשים זכיות, והטעם שמתחרט בלב שלם, וכאלו מעולם לא נהנה מעבירה, וזה אם שלו היתה בהמתו שלמפרע היתה של הבעל שנעשו זכיות, תצא ותרעה בעדר, , הנה ירושלים נקרא מגדל עדר, כדכתיב מיכה ד' ואתה מגדל עדר עופל בת ציון כו', וכבר ביארתי בכמה דרושים כי תשובה מאהבה יש בסגולתה להביא הגאולה קודם זמנה, והיום אם בקולי תשמעו, וזה שאמר אם שלו כו', דהיינו תשובה מאהבה תצא מהגלות, ותרעה בעדר בירושלים, ובודאי אתי משיחא ע"י תשובה מאהבה, אבל בעו"ה זה זמן ארוך לשוא שמר שומר, שומר מה מלילה שומר מה מליל, והקב"ה שומר וממתין עד שנשוב מאהבה, ובעוה"ר אנחנו מסרבים ומתעצלים, ותרדמת הזמן ושנת האולת אנחנו ישנים בהגלות, ואם אנו מתעוררים קצת ביום הנורא, היא תשובה מיראה, ואין בה כח להביא הגאולה וממשלה למגדל עדר, והיינו סיפא דמתניתין ואם שלה היתה בהמתה, שהחומר נשאר עדיין בקליפה, ותשובה מיראה ולא נעשו זדונות כזכיות, רק כשגגות והיינו שלה שעדיין נשאר הנאת עבירה, שגם השוגג יש לו הנאה, עכ"פ החטאת דהיינו זדונות נעשו כשגגות והיינו חטאת תמות, שזה עכ"פ נשאר בקל פה מקום המיתה, ועולה היינו חטא שבמחשבה לחוד, ועולה באה על הרהור הלב, והעולה על רוחכם תקרב עולה, כפי מ"ש שלחטא שבמחשבה לחוד מועיל תשובה מיראה, שלא ישאר שום זכר בקליפה, והשלמים דהיינו מעשה המצות שנקרא שלמים, שעושים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, ועד עכשיו היו טורפים מצות בפניו ונפלו בקליפה ועכשיו ע"י התשובה אף מיראה מחזירין אבידתו, ושלמים תקרב שלמים שמתקרבים לקדושה ונאכלין ליום אחד, שעד עכשיו היה אוכל פרי מעשה המצות בהאי עלמא, כדכתיב ומשלם לשונאיו על פניו כו', מעוה"ב, אבל עכשיו ע"י תשובה שכר מצות שלו קיים ונאכלים שכר מלותיו ליום א', דהיינו ביום שיהיה ה' אחד ושמו אחד:

ואין טעונין לחם, הנה שאלו לחכמה חוטא מה יעשה, והשיבה חטאים תרדף רעה, שאלו לנבואה והשיבה הנפש החוטאת היא תמות, שאלו לתורה והשיבה יביא אשם, ולפי זה עכשיו בגלות שאין לנו מזבח ולא כהן ולא קרבן, ח"ו אבדה סגולת התשובה, אבל הקב"ה ברחמים השיב יעשה תשובה וח"צ לקרבן, ולדעת הקב"ה פי' תשובת התורה שמה שאמרה יביא אשם, היינו אם תשים אשם נפשו, וזבחי אלקינו רוח נשברה, וזו עיקר התשובה לשבור רוחו ולהתחרט, והנה הקרבן נקרא לחם שנאמר את קרבני לחמי וזה שמסיים ואין טעונין לחם שלא תאמר תיקח בזמן שבה"מ קיים ומביא קרבן, אבל אנן מה תהא עלן, ולכן מסיים ואין טעונין לחם שאין טעון שוב קרבן וכתשובת הקב"ה בעצמו שהשיב יעשה תשובה:

גם י"ל כי כהן עם שלש אותיות גימ' לחם דבזמן הבית היה הכה"ג מכפר ענינו בשעיר המשתלח ובזמן הזה אנן מחוסר כפרה אלא שהקב"ה בכבודו הוא המכפר עלינו וזהו ואין טעונין לחם ר"ל כהן כי הקב"ה בעצמו הוא במקום כהן: עוד דרוש על פסוק הנ"ל

(א) כי ביום הזה יכפר עליכם כו', הנה ד' חלוקי כפרה הם, ואמנם אמרו בגמ' כי באמת ג' הם, ותשובה עם כל אחד, כי כפרה בכדי בלי תשובה לא אשכחן, ובפרט בגלות הישמעאלית, שאין לנו שעיר המשתלח, שלדברי רבי היה השעיר המשתלח מכפר אפילו בלא תשובה, אבל אנן יתמי דיתמי הכל תלוי בתשובה, ויוה"כ אין מכפר אלא לשבים, והנה החילוקי כפרה הם, עבר על עשה ועשה תשובה, לא זז משם עד שמוחלין לו, אבל עבר על ל"ת תשובה תולה ויוה"כ מכפר, וכן שאר חילוקי כפרה כ"א לפי מדרגתו, והנה חטא הוא מלשון חסרון, והיינו שחסר לו שלימות, לפי שע"י רמ"ח מצות משתלם קומת נפש האדם, ובחסרו מצוה הוא חסר, וכן השוגג נקרא חוטא, כי אף שאיננו מזיד מ"מ כל היושב ואינו עובר עבירה נקרא מקיים מצוה, וע"ד שכתב העשרה מאמרות פירוש הפסוק אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו, וא"כ אף שעל מה שעבר על הלאו היה שוגג, מ"מ עכ"פ העשה לא קיים, שאלמלא לא עבר היה נקרא מקיים עשה. ולכן נקרא ג"כ השוגג חטא מלשון חסרון, ועל כל זה מועיל תשובה לבד ואין צריך ליוה"כ:

וזה פירוש הכתוב, כי ביום הזה יכפר עליכם, דהיינו יוה"כ מכפר, אמנם בתנאי אם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו דהיינו קודם יוה"כ שאז הקב"ה מטהר, עכ"פ לפני זה תטהרו שהקדמתי תשובה שאז נטהרו חטאתיכם דהיינו ביטול מ"ע:

(ב) עוד יש לומר על פסוק זה, דלכאורה לשון יכפר, וכן מה שאנו אומרים מחל לנו כפר לנו הוא קשה ההבנה, שזה לא שייך רק בקרבן, שהכהן היה מקריב לכפר עלינו, וכמו שנאמר וכפר אהרן על קרנותיו וגו', וזה תינח בזמן שבה"מ היה קיים, אבל לא בזמן הזה שאין לנו לא כהן ולא קרבן, אלא יתכן שפיר כיון שהדבר תלוי בנו, היום אם בקולי תשמעו, ואם ברגע זו נשוב כלנו, אזי תכף יבא משיח צדקנו לירושלים, ושפיר יכפר עלינו, אלא שלזה צריך תשובה מאהבה, ולזה קאמר שיכפר עליכם בתנאי אם לפני ה' תטהרו: דרוש כ"ח לשבת תשובה

(א) אבות פרק ג' הוא היה אומר הכל נתון בערבון, ומצודה פרוסה על כל החיים, והחנות פתוחה והחנוני מקיף, והפנקס פתוח והיד כותבת וכל הרוצה ללות יבוא וילוה, והגבאין מחזירין תדיר בכל יום ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו, ויש להם על מה שיסמוכו, והדין דין אמת והכל מתוקן לסעודה:

הנה מכחישי האמונה הקדמונים היו אומרים, עזב אלקים את הארץ ואינו משגיח במעשה התחתונים, ולהוציא הכפירה הזו אמר התנא במשנה הקודמת, הכל צפוי שהקב"ה צופה ומביט ומשגיח על כל דבר, ומה שאינו מעניש את העושה הרע תכף, הוא לפי שהרשות נתונה, ואם הי' מעניש תכף הי' האדם כמעט מוכרח להיות צדיק, ולא הי' שכרו מרובה, ועוד בשלמא אם לא הי' מקום ניסה והצלה להחוטא, ועל כרחך סופו יאבד בעונו הי' מקום להקשות למה אין הקב"ה מעניש תכף, אבל באמת בטוב העולם נידון, והכל לפי רוב המעשה, ואפילו אם היו בידו עבירות, אם הזכיות מרובין הרי זה צדיק, ולכן הקב"ה ממתין וצופה לרשע וחפץ בהצדקו, אבל אם הי' ממיתו תכף בעברו עבירה, הי' מת רשע ושוב אין מעשה טוב בשאול, וכמו שאמר יחזקאל הנביא החפץ אחפוץ במות רשע, כי אם בשובו מדרכו וחי', ונאמר ולמה תמותו בית ישראל שובו וחיו:

(ב) ואחר שהשיב התנא נגד האפיקורסים אלו, הסב פניו נגד כת שני' שמודים שהקב"ה ברא הכל, ומשלם גמול ועונש, אלא שאומרים שהרחיק הדבר עד אחר מותו של אדם, מביט במעשיו, וכל ימי חייו אינו משגיח בו, לא להעניש ולא לשלם גמול, וכל הצלחת האדם כל ימי חייו וכן להיפך, הכל מקרה מצד המזל, ויש מהם שאומרים שיש יום קבוע בשנה, שהקב"ה משגיח במעשה התחתונים, אבל בתוך הזמן מעלים עין לגמרי, וכמו שאמר שלמה בחכמתו על פתוי היצר לכת הנ"ל, לכה נרוה דודים עד הבקר נתעלסה באהבים כי אין האיש בביתו, הלך בדרך למרחוק צרור הכסף לקח בידו, ליום הכסא יבוא ביתו, הטתו ברוב לקחה בחלק שפתי' תדיחנו, הולך אחרי' פתאם כשור אל טבח יבוא, וכעכס אל מוסר אויל, עד יפלח חץ כבדו וגו', ועכ"פ גם היצר הרע מודה, כי ליום הכסא יבוא וגם מתחלה מפתהו לכה נרוה דודים עד הבקר דהיינו עד הימים שיגיע זמן לעמוד באשמורת הבקר, וא"כ עכ"פ עתה אין ליצה"ר אפילו מקום לפתות, ואיך אנחנו עדיין לא נתעוררנו לשוב בתשובה וכבר בא יום הכסא, אין זה כי אם רוב עונינו עבירה גוררת עבירה, וכבר נטמאה הנפש ונתנני ה' בידי לא אוכל קום, דהיינו אפילו בשעה שמגיע זמן הקימה לא אוכל קום, ועתה אחיי נתעוררה נא לשוב בתשובה, ולא נהי' דומים לרשעים שאפילו על פתחה של גיהנם אינם חוזרים בתשובה, והנה לכאורה מאמר חז"ל בזה תמוה דמה מועיל תשובה אחר מיתה, והיום לעשותם ולא למחר לעשותם ודרך רמז נוכל לומר כי לא מבעיא לרשעים שאינם חוזרים בתשובה על שאר עבירות, אלא אפילו על פגם הברית אינם חוזרים בתשובה, ואף שבעון זה תלוים ועומדים בפתחה של גיהנם, כי אם יש להם חותם ברית קודש יתיב אברהם על פתחה של גיהנם ומסיק לי', אבל אם הברית פגום לא קמבשקר לי', וא"כ חטא זה מביאם לפתחו של גיהנם ואעפ"כ אינם חוזרים בתשובה, ואף שבגמרא מביא ראי' מדכתיב הפושעים ולא כתיב שפשעו, מכלל דפשעי ואזלי, אומר אני כן בדבר והוא הדבר אשר דברתי בדרוש העבר, כי כל העבירות אינם תופסין רק רגע העבירה, אבל עריות אין לך דבר המטמאה המחשבה כזה, כי מהרהר בו תמיד בהרהורי עבירה, וכמו שאמר הנביא הושע כלם מנאפים כתנור בוערה וגו' והיינו הפושעים והולכים תמיד:

(ג) ונחזור לדברי התנא, שבא להוציא גם מדעת הרשעים המרחיקים זמן ההשגחה. ואמר שאם הי' הדבר כן לא הי' חידוש מה שהאדם נמשך לפתוי היצר, כי סובר בריחוק הזמן עדיין ישוב, או שאר אמתלאות מפתוי היצר, אבל באמת לא כן הוא, אבל הכל נתון בערבון תמיד, ואעפ"כ מצודה פריסה על כל החיים, מצודת היצר זה דבר חידוש, וכל חוטא שוטה, כיון שיודע שהקב"ה צופה ומביט, והוא נתון ביד הקב"ה בערבון, כמו שאמר דניאל ולאלקא די נשייתך בידי' וכל אדמתך לי' לא הדרת: (ד) החנות פתוחה והחנוני מקיף, אחיי ורעי אנחנו כלנו שלחנו יד בחנות הזה, ונשתרגו עול על צוארנו, ואין בידינו לשלם תשובת במו ידינו, והנה נחזי אנן כמלכותא דארעא, אם בעל חוב בא בתפלה ובתחנונים, ועושה בקשות להמלך להרויח לו זמן, צריך שיברר מה אומנתו ומה ואיך וכמה הפסיד וכמה היו לו הכנסות והוצאות וחובות, ואם רואין שהי' לו היזק וכדומה מקילין עליו ומרוחים לו זמן, אבל אם נראה בחשבונותיו שהפריז מעותיו בענין רע, אין מרחמין עליו, ועתה אחיי ורעי אנחנו מבקשים חסד, וצריכין אנו לברר חשבון היזקותינו, והלא המצא ימצא שהפרזנו מעות ואבדנו זמננו הנבחר בשיהי ופיהי, ולא הלכנו לעסוק בסחורה בתורה ובמצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, וכן כל החובות שאנו חייבים בחנות הזה לא הפסדנו במו"מ, כי אם הפרזנו ואבדנו בידים, בזנות ומאכלות אסורות וכדומה, לשון הרע רכילות שנאת חנם שעטנז, הלא החנוני יכעוס מאוד, החלפנו עולם עומד בעולם עובר, ומה יש לנו עוד צדקה וזעקה לצעוק אל המלך מלכו של עולם, ואיך לא הי' בנו דעה ובינה לשוב מאהבה, איך לא שבנו עכ"פ מיראת היום הדין הגדול והנורא שהיה זה זמן קצר, והלא אפילו היצר אין בידו לפתות רק לדחות עד יום הכסא, וכמו דכתיב ליום הכסא יבוא, ולא עוד אלא שבזמן הזה הקב"ה מתחיל אתנו ובא אצלינו וכמו שדרשו רז"ל דרשו ה' בהמצאו, ואוי לאותה בושה שהקב"ה בא אצלינו, ולא די שלא קדמנו לקראתו קודם ר"ה, כמ"ש המדרש שנאמר אח"כ, אלא אפילו בבואו אצלינו אנחנו נשבנו אחור, ועל כיוצא בזה נאמר ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו, כי הקב"ה הזהירנו דרשו ה' בהמצאו וגו', יעזוב רשע דרכו וגו': כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי, והכונה כי יש לחשוב מה נועיל בתשובה מועטת על כמה שנים שעברו עלינו מלאים פשעים ומרדים, וכעבד מורד על אדוניו היינו, ואיך אפשר שיתפייס המקום מאתנו בתשובה קלה כזו, והלא אם נתענה שבעים שנה הפסקות, לא יועיל על חלק מועט מגודל פשעינו. אבל באמת דרכי ה' גבהו מאוד, ורחמיו מרובים ורחמנא לבא בעי, לב נשבר ונדכה, אבל הממאנים לשוב, אלו אומרים, ודעת דרכיך לא חפצנו, ואוי לבנים המתרחקים מאביהם, ואולי זה הוכיח ישעי' הנביא, הוי גוי חוטא עם כבד עון זרע מרעים בנים משחיתים עזבו את ה' נאצו את קדוש ישראל, הנה הנביא מקונן, איך נפלנו מאיגרא רמה ברוב קדושתנו לבירא עמיקתא, שתחת שהיינו כל כך במדרגה גבוה, שאפילו השוגג הי' פוגם בנו ועושה רושם, כי לפי חשיבת הבגד מזיק בו אפילו כתם קטן, אפילו מעט מים שיבוא עליו, משא"כ הבגדים הגסים לא יזיק להם כי אם הזפת, ואמר תחת שהיינו במדרגה שאפילו על השוגג הי' מקום לקונן הוי גוי חוטא, שישראל הם גוי קדוש, שאפילו החטא שהוא השוגג פוגם, עד שיש לזעוק הוי ואוי, עכשיו נעשה עם כבד עון, וזרע מרעים ובנים משחיתים, אוי לחותו מפלה, ועוד יותר תמוה עזבו את ה' שהקב"ה בזו אליהם, והם עזבו אותו נאצו את קדוש ישראל, ובמה נאצוהו נזורו אחור, שכאשר בא אלינו אנחנו נשבנו אחור ממנו, והחנוני מקיף אם לא נתקרבנו לאבינו שבשמים, כאהבת הבן לאביו עכ"פ הי' לנו להתקרב מיראה, כי אין הקב"ה בא לבדו רק עם חיילות גדולות סביב, וכמש"ל שהביא הטור א"ח בשם המדרש משל למלך שהיתה מדינה חייבת לו מס ולא נתנה בא בחיל גדול לגבותו כשהיה רחוק ביוד פרסאות יצאו גדולי העיר לקראתו ואמרו אין לנו מה ליתן ויתר להם שליש כיון שנתקרב יותר יצאי בינוני העיר לקראתו ואומרים שאין לנו וכו' ומוותר שליש וכו' כך בער"ה וכו' נמצא שביוד ימי תשובה כבר מתקרב המלך עם החיל הגדול לגבות וזהו החנוני מקיף אותנו בחיילותיו לגבות חובו והחיילים הלא המה כל המשחיתים אשר בראנו במעשינו דכיון דעבר אדם עבירה אחת קונה לו קטיגור ואלו באים לגבות וכמו שנאמר תיסרך רעתך ומעשיו של אדם בעצמו יוכיחו אותו בדין

(ח) הכל נתון בערבון ומצודה פרוסה וכו' והחנות פתוחה והחנוני מקיף הנה כמה קדושות הי' לנו עשר קדושת ארץ ישראל מקודש וכו' עד קדשי הקדשים והנה אלה פקודי המשכן משכן שנתמשכן בעונינו ולא נשאר לנו מאומה כי לא מבעיא שאין לנו לא קדשי קדשים ולא פרוכת ולא מזבח כפרה ולא ירושלים אפילו ארץ ישראל אין לנו, והנה כל זמן שהי' לנו הקדושות הללו בשלמות לא נשתרגו חובות על צוארנו ומעולם לא לן אדם בירושלים ועבירה בידו, דתמיד של שחר הי' מכפר על עבירות של לילה ותמיד של הבע"ה מכפר על עבירות של יו"כ, ועכשיו אין לנו כפרה והחובות מתרבות מדי יום ביומו וזהו שאמר הכל נתון בערבון כל הקדושות שהיו לנו נתונים בערבון, שנתמשכן בעונותינו ולכן מצודה שהיא מצודת היצה"ר פרוסה על כל החיים, והחנות פתוחה והחנוני מקיף והחובות מתרבים:

(ו) והנה הבע"ח הבא לפני המלך לבקש הרחבת זמן צריך לראות אם יש לו בטחונות דבר המתקיים שהוא נחלאות ובתים ואם אין לו אין נותנים לו הרחבת הזמן, כן אנחנו כל זמן שהי' בית המקדש הי' לנו דבר של בטחון, והי' מרחיבים לנו זמן אבל עכשיו אין לנו שום בטחון: