דרושי הצל״ח – קטע 28

(כז) עוד על פסוק כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים דישראל נקראו אפרים על שם מלכות ירבעם, שהיה משבט אפרים, וזה ראשית פרי חטאתו בתשובתו הראשונה לרחבעם אין לנו חלק בדוד, ולא נחלה בבן ישי לאהליך ישראל, עתה ראה ביתך דוד, וכן אנחנו עושים היום, שאין איש שם אל לב להצטער על חורבן ירושלים וחורבן בהמ"ק, וביטול מלכות בית דוד, כאלו ח"ו לא היה לנו שום חלק בהם, רק איש לאהליו ישראל, שכל אחד רואה רק על מה שבביתו, וע"ז הקב"ה מתאונן כרפאי לישראל אחר שיעשו תשובה, ונגלה עון אפרים שעושים כמעשה ירבעם, שכדי שיהיה בטוח שלא יעלו לירושלים, עשה שני עגלי זהב, והביא אותם לכפור באלקי ישראל, כן אנחנו עושים איש אלילי זהבו ואלילי כספו וכל א' בטחונו רק בזהב וכסף, ובפרט העשירים וישמן ישורון ויבעט, ואף שאנו רואים שאין העושר שמור לדורות וע"פ רוב בני עשירים אינם עשירים: דרוש כ"ד לשבת תשובה (א) לא המדרש הוא עיקר אלא המעשה, כה אמר ה' דרשוני וחיו, העקר הדרוש לדרוש את ה', ובפרט עתה בימים הנוראים האדירים האלה, דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב, והנה ז' ימים קודם יוה"כ היו מפרישין כה"ג מביתו, הטעם כדי לתקן בז' ימים הללו כל מה שפגם כל השנה, כל יום יתקן יומו מה שפגם כל ימות השנה באותו יום בשבוע, ובכל יום ויום היו מזין עליו מי חטאת, כן עתה ראוי לתקן כן, ולהזות מי חטאת הם הדמעות שיוריד ויבכה על חטאת נעוריו, נכנסו מים תחת דם, כי העונות נמשלו לדם אם יהיו חטאיכם כשנים כו', ואם יאדימו כתולע כו', ועתה נכנסו מים המה הדמעות שיוריד תחת דם לכפר על הנפש, והנה צריך לתקן בכל יום דבר יומו, עד תום שבעת ימי השבוע, והנה כשחל שבת תשובה לא כל כך סמוך לר"ה, אז עברו כבר כמה ימים, והיה מעות לא יוכל לתקון, וחסרון לא יוכל להמנות, אבל עתה ת"נ עדיין כל הימים עתידים לבוא, וכל הבא לטהר יסייעוהו מן השמים, כי עתה קרוב ה' לכל קוראיו אפי' ליחיד, אמנם לכל אשר יקראוהו באמת בלב שלם, אבל המתעצל בימים האלה, הוא פסידא דלא הדר, כי אחרי חתימת הגזר דין ביוה"כ, אפי' הביא כל אילי נביות שבעולם לא יועיל, ע"כ החכם עיניו בראשו, וישמע תוכחת מוסר, וגם אני מוכיח את עצמי בכלל העם, כמ"ש נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה כו', ואם אמנם הלומדים והחכמים אינם צריכים למוסרי, מ"מ ישמע חכם ויוסיף לקח:

(ב) ובאמת תמה אני על עצמינו, שאנחנו מתעצלים לשוב בתשובה, ובפרט אני תמה על אותן שאינם נותנים לב כלל לשוב בתשובה, ולא יחרדו מאימת הדין, כי בודאי כל אשר בשם ישראל יכונה לא יכחיש, גודל העונשים הקשים והמרים, כמו עונש המיתה עצמה וחיבוט הקבר וכף הקלע וגיהנם ושאר עונשים קשים, אשר לאחר מיתה, אשר המת בלי תשובה אין לו דרך להנצל מזה, ואם עונשים אלו שלאחר מיתה לא ראו על כן לא יפחדו מזה, ומי ערב להם אם לא בחיים חיותם יקבלו קצת עונשים מפירות העונות, ומי לא ראה עשירים גדולים בעלי בתים שירדו מנכסיהן, ונעשו עניים בתכלית העוני, או אנשים שמנים ובריאים ונעשו בעלי יסורים קשים ומרים, חלאים רבים ונאמנים, או מי לא ראה איש אשר בניו כשתילי זיתים סביב לשולחנו, ופתאום עלה מות בחלונו, וקבר בניו בחייו ר"ל, את כל אלה ראינו בעינינו, ומדוע לא נירא, וה' עשה שייראו מלפניו, ואם יאמר האומר כל אשר לאיש יתן בעד נפשו, ואם יסבול יסורים בעוה"ז פדה נפשו מני שחת, ולא יסבול עונש גיהנם, לא כן הוא כי כמו שיש מצות שיש להם פירות, והאדם אוכל מפירותיהן בעוה"ז, והקרן כלו קיים לעוה"ב, כן יש עבירות שיש להם פירות, וכל היסורים שמקבל בעוה"ז, הכל מהפירות אבל הקרן העונש כלו קיים לאחר מותו, ואיזה עבירה שיש לה שורש פרה ראש ולענה זה המחטיא אחרים, שמרגיל אחרים בחטא פעם ושתים, והנה אלו הפעמים שהוא הרגילו בחטא, זהו הקרן שלו, ושוב ההרגל נעשה אצל זה טבע קיים, ואף ששוב זה אינו מרגילו, כבר הוא חוטא מעצמו, וכל מה שזה חוטא אף בפ"ע, זה הפירות שניתוסף בכל פעם על זה שהחטיאו בראשונה, ויותר מצוי עונש זה באלו המדברים בבה"כ, שלא די שהמה חוטאים בעצמם, אלא שמחטיאים אחרים, ואח"כ אף אם הוא ייטב דרכו, ולא יבוא שוב לבה"כ, כי כן טוב לו, כי מי בקש זאת מידו רמוס חצרות ה', ולטמאות בהבל פיו הטמא בדברי בטילה את היכל ה', מ"מ כבר הרגיל את חבירו בחטא זה, ועל חטא זה נאמר ובדבר הזה אינכם מאמינים בה', וכבר הוכחתי ע"ז כמה פעמים ועוד אני עתיד לדבר מזה והנה כאשר שמנו לב על התעצלות התשובה, מצאתי לזה כמה גרמים בנזקין:

(ג) האחד הוא שמתיאשים מן התשובה, באמרם לפי רוב עונם לא יועיל להם תשובה, או שהם אומרים לפי הרגילם בחטא, שנו ושלשו למאות ולאלפים אי אפשר להם להפרד:

השני הרבה שכנים הרעים עושים, שאם ירצו לשוב בתשובה מלעיגים עליהם, לאמר מה יום מיומים, מה לך כי פתאום נעשית חסיד, אתמול דברת עמי בבה"כ, עכשיו כאלם לא יפתח פיו, וכמו כן ביתר העבירות:

(ד) השלישי הוא ביטול תורה, שאחרי שאינם מביטים כל ימיהם בשום ספר, ומאין תבוא יראת ה' בלבם, ושמעתי הפירוש אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו, פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה, שהדבר תמוה הכי ביטול תורה אינו חטא חמור, עד שאמר שלא מצא אלא פירושו יתלה בביטול תורה, ואם לא למד לא ידע ולא ירגיש בעון אשר חטא, והכל דומה עליו כמישור, ואף אם יוסיף חטא על פשע, דומה בעיניו כאלו במשרים יתהלך, ואם על זה הדבר יוכיחו אדם, מדוע אתה מבטל מן התורה, ישיבנו מה אעשה, היה לך להוכיח את אבי שלא החזיק לי רב, ולא הרגיל אותי בתורה מנעורי, ועתה באמצע ימי מעצמי אשב ללמוד, זה אי אפשר להיות חכם מעצמו, ומתוך כך הוא מבטל כל ימיו, ומוסיף חטאים על פשעים ולא יקבל מוסר:

(ה) הרביעי מחמת שאינו בא בשום פעם לבה"מ, ולא ישמע לקול מלחשים אף אם יהיה מוכיח בעיר, וימלא פיו תוכחות הוא לא ישמע מעולם, כי אינו רגיל בבה"כ, ומה גם כי קדושת המקום היה גורם לו להתפלל בכונה, והיה לפעמים לבו נשבר, אבל כשהוא מתפלל בביתו גם תפלתו תועבה:

החמישי הוא המקילים לעצמם, לאמר כבר שמענו מהמוכיחים, שאין לך דבר העומד בפני התשובה, ואפי' היה רשע כל ימיו, ושב לפני מותו ג"כ הקב"ה מקבלו, לכן הוא אומר למה יטריח כל ימיו להלחם עם יצרו, מוטב לו ללכת אחרי תאותו, ודי לו אם בעת מותו יהרהר בתשובה, בזה יכופר עונו ולא ישימו על לב כי הרבה מדרגות בבעלי תשובה, ולא כל אפי שוין, וגם מי יודע אם פתאום יבוא יומו, ולא יהיה לו פנאי להרהר בתשובה, ועוד ישוב היום שמא למחר ימות, ולאו דוקא למחר כי אין אדם בטוח בחיים אפי' שעה, וישוב עתה שמא ימות לשעתו, ועוד כי האומר אחטא ואשוב, אין מספיקין בידו לעשות תשובה:

(ו) הששי הוא, בשלמא אם היו עושים חטאים ועבירות שיש להם הנאה מזה, אז היה מחשב שכר עבירה כנגד הפסדה, והיה המוכיח יכול להוכיחו, הנה אתה חוטא בשביל הנאתך, הנה אם תשים לב לתענוגי עוה"ב שאין קץ ותכלית לתענוג הגדול הזה, אפשר כאשר ישמע הדברים אלו, היה מחשב הפסד נגד השכר והיה שב בתשובה, אבל כיון שעושים עבירות שאין להם הנאה מזה, א"כ מי שרואה אותו עושה כן אומר כלום עושה זה אלא להכעיס, והעושה להכעיס אין מקום לבוא בטענה נגדו להשיבו בתשובה, ומתוך כך הוא נשרש בחטא:

אלה הם שש אשר שנא ה', הגורמים מניעת התשובה, וכאשר נשים על לב נבטל כל אחת מהנה, ונמצא רמז בדברי חז"ל לסתור כל א', ואחרי שדרשנו במאמר יע"ל קג"ם, גם עתה נאמר דרך מוסר בששה הלכות הללו, רמוזים ששה גורמים הנ"ל על סדרם:

(ז) הראשון מחמת שמתיאשים מן התשובה, הנה במס' בב"מ אתמר ייאוש שלא מדעת אביי אמר לא הוה יאוש, ורבא אמר הוי יאוש בדבר שיש בו סי' כ"ע לא פליגי דלא הוי יאוש, דכי אתי לידו באיסורא אתי לידיה, דלכי ידע דנפל מיניה לא מיאש, מימר אמר סימנא אית לי בגוי', יהיבנא סימנא ושקילנא ליה, בזוטו של ים ובשלילתו של נהר, אע"ג דאית ביה סימן רחמנא שריא, כי פליגי בדבר שאין בו סימן, אביי אמר לא הוי יאוש דלא ידע דנפל מיני' וכו':

(ח) הנה הרשע ברשעו אובד כל חלקו להעוה"ב, והצדיק נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע, א"כ לפי הנראה אם אדם רואה שחבירו חוטא ונעשה רשע, לא היה לו להוכיחו, כי אדרבה טוב לו בזה, כדי שיגיע לו חלק יותר בג"ע, כי הצדיקים יקחו חלק הרשעים בג"ע, אמנם לא כן הדבר, כי הקב"ה התחכם ע"ז, לבל ידח ממנו נדח, וקשר כל ישראל בקשר א', להיות ערבים זה בזה, וכל שיש בידו להוכיח נתפס על חבירו, ואם אמנם חבירו יצא מן הכלל ונטמע בין הרשעים ישמעאלים אז אנו פטורים מלהוכיחו, כי כבר יצא מן הכלל ושוב אין שום בר ישראל ערב בעדו, אחרי שאין בידינו להוכיחו, אבל כל זמן שהוא עמנו תוך עדתנו, ובשם ישראל יכונה אנו חייבים להשיבו ולהוכיחו עד נטה אותו לדרך הישר, והתורה הזהירה אותנו ע"ז, לא תראה את שור אחיך תועה כו', פירוש לא תראה את אחיך שהוא שור, שמעשיו מעשה בהמה למלאות תאותו בדבר האסור לו, והוא תועה בדרך לא תוכל להתעלם השב תשיבם וגו', וכן תעשה לכל אבידת אחיך אשר תאבד ממנו, לא תוכל להתעלם, וחייב אתה להוכיחו אפי' מאה פעמים, הוכח תוכיח וגו', והנה ראיתי להגאון עוללות אפרים בפי' הפסוק הציבי לך ציונים, שימי לך תמרורים, שתי לבך למסילה דרך הלכת כו', והנה הרב עוללות אפרים, האריך מאד, וזה תורף דבריו בקיצור נמרץ, כי כל מעשה האדם אשר יעשה הטובה היא אם רעה הכל נקרא הולך בדרך, כי ההולך בדרך טוב נוכח ה' דרכו, והופך פניו לשכינה והשכינה מתקרבת אליו עד שזוכה להדבק בה, וההולך בדרך חטאים, הנה הופך פניו מהשכינה, ומתרחק ממנה ועל זה נאמר כי פנו אלי עורף, ושתי דרכים אנו האחד נקרא דרך חיים, והשני דרך אופל וצלמות, והנה הבעל תשובה שרוצה לשוב בתשובה, צריך שישוב באותו דרך עצמו אשר הלך בהפכו ערפו כלפי השכינה, עתה ישוב את פניו וילך באותו דרך עצמו, עד ישוב למחוז חפצו ובחזירתו יפרע הקפותיו, כי העונות נקראים הקפות, ע"ד החנוני מקיף, וצריך לילך באותו דרך, ע"ד שאמרו ה"ד בעל תשובה באותה אשה באותו מקום, וזה שאמר הנביא הציבי לך ציונים, שאף אם אתה מתרחק מהשכינה ועוש' חטאים ועונות, מ"מ תדע באיזה עונות אתת נכשל, ובאיזה דרך אתה הולך בחשיכה, כדי שאם תרצה לשוב תדע לשוב, ועכ"פ כל מעשיך יהיו מצוינים אצלך, שלא תשכח שום עבירה כדי שתוכל לשוב, שימי לך תמרורים שלא תפותה לחמודות עוה"ז, שנראים מתחלה מתוקים, אבל אחריתם מרה כלענה, שתי לבך למסלה דרך הלכת, הוא עיקר התשובה לשוב בדרך אשר הלך בו, באותו פרק ובאותה אשה וכו', שובי בתולת ישראל נ"ל שרמז הכתוב, כי ע"י התשובה כאלו לא חטא כלל, כי החוטא נקרא זונה וכמ"ש, ואת זנית רעים רבים ואמר שובי, וע"י התשובה בתולת ישראל כאלו מעולם לא נבעלת ועדיין בתולה אתה:

(ט) הנה הארכנו קצת בדברי הרב, ועתה נשוב לדרכינו הנה יש שני מיני חוטאים, יש חוטא שזוכר את כל מעשיו, וכמ"ש הרב הנ"ל ויש שמרב' לחטוא ולא ידעו במה יכשלו, ואם בא לשוב לא יזכור הדרך אשר הלך חשכים, עם מי חטא באיזה ענין ובאיזה מקום, ואע"פ כן תשובה מועלת לו, ואם לא יוכל לעשות תשובה פרטית, יוכל לשוב בתשובה דרך כלל:

(י) והנה הגורם ראשון שמתיאש מן התשובה מחמת רוב עונותיו זה נקרא יאוש שלא מדעת, כי אלו ידע כי על כל פשעי' תכסה אהבת התשובה, ואין לך דבר העומד בפני התשובה לא היה מתייאש:

וזה דברי הגמ' יאוש שלא מדעת אביי וכו', בדבר שיש בו סימן כו', פי' אם אף שחטא, מ"מ סימנא אית ליה בגוי', ודאי המוצא אבידה חייב להחזיר להוכיחו, עד שיחזירנו לדרך טוב, ואל יאמר אחרי שזה מתיאש מן התשובה, א"כ אני אזכה חלקו בג"ע עם יתר הצדיקים, דבאיסורא אתי לידו, דלכי ידע דנפיל, פי' כי החוטא עיקר חטאו כי איננו שם על לב ההפסד הגדול שיש לו בעוה"ב, וכמה טובות מאבד, אבל אם יבוא מוכיח ויודיענו אשר נפל ממנו בעונותיו, מימר אמר סימנא אית לי בגוי', ואדע לשוב ולתקן באותו דרך שקלקל ושקילנא ליה:

(יא) זוטו של ים, שבאם הוא כבר בנוקבי דתהומא, בעמקי הקליפה שנשתקע בין הרשעים, רחמנא שריא, ואין אני חייב להוכיחו, כי כבר יצא מכלל ישראל, שנא' אשר תאבד כו', ומצוי אצל כל אדם, יצאה זו שאינה מצוי' כו', כי פליגי בדבר שאין בו סימן שאינו יודע במה נכשל, שהרבה לפשוע בכל מיני עבירות, אביי אמר לא הוי יאוש וחייב להוכיחו, דהא לא ידע דנפל מיניה שאיננו יודע גודל עונשו בעוה"ב, רבא אמר הוי יאוש, וא"צ להוכיחו מימר אמר סימנא לית ליה, כי חטא כל כך עד שאין לו סימן וחשבון כמה חטא, והוא מתיאש וסובר שאין תשובה מועלת, והלכה כאביי כי תשובה מועלת על הכל. השני הרבה שכנים הרעים עושים, שמלעיגים עליו שעשה מעשים רעים כמוהם, ועכשיו פתאום נבדל מהם, וזה נרמז במס' סנהדרין אתמר עד זומם אביי אמר למפרע הוא נפסל, רבא אמר מכאן ולהבא הוא נפסל, עד זומם חידוש הוא ואין לך בו אלא משעת חידושו ואילך:

(יב) הנה כיצד הוא עד זומם, שאומרים לו עמנו היית במקום פלוני, זהו רמז למי שהיה מתחבר לטמא, והלך בעצת רשעים וישב במושב לצים, ואח"כ הוא נותן לב לשמוע בקול מוכיחים המוכיחים אותו, ורוצה לשוב בתשובה, וחבריו הרשעים יקנאו בו וילעיגו עליו, הלוא עמנו היית במקום פלוני בחטא פלוני, ומה הי' לך עכשיו הלא יראתך כסלתך, הנה רבא אמר מכאן ולהבא הוא נפסל, שתשובתו של זה קשה מאד, וגם מכאן ולהבא הוא נפסל, ולא ישוב כי אלו חבריו יפתוהו לחטוא יותר, ואף שיש מוכיחים שרוצי' להדריכו בדרך טוב, מה חזית דציית להני ציית להני, הלכך חידוש הוא שאיש כזה ישוב, ואין לך בו אלא משעת חידושו, אם תראה שישוב אז תאמין לו, אביי אמר למפרע הוא נפסל פירוש שאינו נפסל רק למפרע, אבל עתה יוכל לשוב בתשובה ויחזור לכשרותו, כי מעידנא דאסהיד רשע הוא, כי הוא מעיד על עצמו שרשע היה, ואחר שמכיר עונותיו לא ישגיח על המלעיגים וישוב בתשובה בלב שלם: השלישי הוא ביטול תורה, שאינו לומד בשום פעם, ואומר אחר שלא התחיל ללמוד בנעוריו, לא יועיל לו הלימוד בזקנתו:

(יג) וזה רמוז במס' עירובין, אתמר לחי העומד מאליו, אביי אמר הוי לחי ורבא אמר לא הוי לחי, הנה מבוי הניתר בלחי וקורה הוא שיש לו ג' מחיצות משלש רוחותיו, והרביעי פתוח, ואסור לטלטל בתוכו שמא יוציא חוץ למבוי, וצריך לחי או קורה ברוח רביעית, קורה משום היכר, ולחי משום מחיצה, והענין כי העולם הזה דומה לאכסדרא פתוח ברוח רביעי, כי נברא בה' שפתוחה למטה, והקדושה נקרא רה"י, כמבואר בספרי המקובלים, רחבו ד' אותיות הוי', וגבהו עשר אותיות שם מ"ה והקליפה נקרא רשות הרבים, סביב רשעים יתהלכון, ותיכף כשאדם יוצא מהקדושה הוא נופל בקליפה, והעולם הזה פתוח, כל הרוצה לצאת יצא, בא לטמא פותחין לו, ועל כן צריך האדם להזהר שלא יצא החוצה מגדר הקדושה, והנה כשרוצה לטלטל במבוי הזה שהיא עוה"ז, שצורתו כמבוי אף אם לא יעשה שום עבירה, מ"מ צריך שלא למלאות תאותו בעוה"ז כי מן ההיתר יבוא אל האיסור, דוגמא שאסור לטלטל במבוי שלא יוציא חוץ למבוי, והנה כשם שבמבוי כשרוצה לטלטל צריך ברוח רביעי או לחי או קורה, כן מי שרוצה לטלטל בעסקי העולם צריך היכר שלא יצא החוצה, או מחיצה שאי אפשר לעבור, כי המחיצה מעכבת, והנה באמת אם האדם היה נותן לב להיות מחשב דרכיו להסתכל בפחיתות העוה"ז, נגד גודל תענוג עוה"ב, שהוא עולם עומד, וכמשרז"ל יפה שעה א' של קורת רוח בעוה"ב, מכל חיי עוה"ז, ואילו היה עוה"ב רק עולם א' לכל צדיק, כמו העוה"ז ג"כ אין הצער שוה בנזק עולם עובר, שכל תענוגיו הבל לפי שעה, בעולם עומד תענוג גדול קיים, ק"ו שהוא מחליף רע בטוב, ומועט במרובה, שהרי העולם הזה הוא יחיד, והעוה"ב הוא ש"י עולמות לכל צדיק וצדיק, שנא' להנחיל אוהבי יש, נמצא שכל העולמות כלם, שיש לפני כל אדם הוא שי"א עולמות, והבחירה נתונה לכ"א, אם לברר לעצמו העוה"ז, שהוא יחידי ועולם שפל, ויפסיד ש"י עולמות קיימים או ימאס בעוה"ז ויזכה לנחול ש"י עולמות קיימים ועומדים לא יקבלו ההפסד כלל, וזה רמז הקורה שהוא ברוח רביעית של העולם הזה, שכאשר האדם רוצה לטלטל בעולם, כאשר בא לצאת מן ההיתר אל האיסור, ולפנות מתאות העוה"ז, הנה הקורה ברוח רביעית לזכרון שלא תאמר אין עולם אלא זה, וקורה גימט' שי"א עולמות, ומי פתי ושוטה שיחליף עולם עובר יחידי, בש"י עולמות קיימים, זהו היכר הקורה, מ"מ אין זה עוד מחיצה שיהיה מעוכב על כרחו שלא לצאת, כי אף שיזכרהו, אפשר יתגבר יצרו ולא יועיל לו הזכרון, כמ"ש ואחריהם בפיהם ירצו סלה שגם הרשעים זוכרים יום המיתה, אלא שזה דרכם כסל למו, שחלב יש להם על כסלם:

(יד) אבל לחי הוא משום מחיצה שאי אפשר לעבור, כן הלחי מעכבת האדם מלחטוא, וא"א ליצרו להתגבר עליו, והלחי גי' מ"ח, והוא רמז אל התורה, שנקנית במ"ח דברים, כנזכר בפרקי אבות, והנה ידוע לפני הקב"ה שרצוננו לעשות רצונו, אלא ששאור שבעיסה מעכב, שהוא היצה"ר, ויצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, והקב"ה אומר בראתי יצה"ר בראתי תור' תבלין, ואם פגע בך מנוול זה משכהו לבה"מ, אם אבן הוא נמוח, ואומר הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו כי המאור שבה מחזירן למוטב, וכאשר האדם עוסק בתורה, הוא בטוח שלא יחטא, כי התורה מגנא ומצלי מן החטא, , נמצא כי המחיצה המעכבת האדם שלא יצא מגדר הקדושה היא התורה הנקנית במ"ח דברים: