דרושי הצל״ח – קטע 21

(ב) ובזה נלענ"ד מה דפליגי רב ושמואל בפרק חלק דף צ"ז ע"ב, רב אמר כלו כל הקיצין, ואין הדבר תלוי אלא בתשו', ומעשים טובים, ושמואל אמר דיו לאבל שיעמוד באבלו, ופירש"י דיו להקב"ה שעומד כמה ימים וימינו אחור, כלומר אם אינם עושים תשובה אינו עומד באבלו כל הימים, אלא ודאי קץ יש לדבר, ובגמ' שם כתנאי ר' אלעזר אומר, אם ישראל עושים תשובה נגאלים, ואם לא אינם נגאלים א"ל ר' יהושע אם אין עושים תשובה אין נגאלים, אלא הקב"ה מעמיד מלך שגזרותיו קשות ומחזירן למוטב, והנה מה דאמר שמואל דיו שיעמוד באבלו, יש לפנינו ב' פירושים, א' פרש"י שאינו עומד ימינו לאחור, או שהכונה שהאבילות הוא כביכול שאינו יושב על כסאו, שאין הכסא שלם כי יד על כס וגו', ויש קץ לדבר שישב על כסאו, ואמנם נלע"ד שרש"י מיאן בפירוש זה שלא לעשות פלוגתא רחוקה בין רב ושמואל, דיש לדקדק בדברי רב דקאמר ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומע"ט, ולמה ליה למימר מעשים טובים, ודי באמרו אין הדבר תלוי אלא בתשובה, אמנם כוונת רז"ל שאפי' ע"י תשובה מיראה אין נגאלים, כי אם ע"י תשובה מאהבה שזדונות נעשו זכיות, וזהו תשובה ומעשים טובים, שע"י התשובה זדונות נעשו מעשים טובים, וטעמיה דרב הוא שסובר שאין הקב"ה משיב ימינו, ולא ישב על כסא קדשו עד שישראל יעשו מתחלה תשובה, וכיון שאין כאן כסא מלכות אינו צריך עבדים שיועיל תשובה ע"י יסורין, וכיון שאין כאן ימין פשוטה לקבל שבים אינו מועיל תשובה מיראה, וצריך דוקא תשובה מאהבה שמקרבת גם בשמאל, ועוד שהשמאל נעשית ימין, ומעתה אם היה מפרש רש"י בדברי שמואל די שיעמוד באבלו, שישב על כסא מלכות, א"כ היה מועיל אפילו תשובה ע"י יסורים, שהיא הפחותה שבמדרגות, והוה פלוגתא רחוקה, לכך פרש"י שיחזור ימינו, אבל אכתי לא ישב על כסא מלכותו, וא"כ תשובה ע"י יסורים לא מהני גם לשמואל, רק תשובה מיראה מועיל, כיון שכבר השיב ימינו לפניו ויש כאן ימין פשוטה לקבל תשובה מיראה:

(ג) אמנם דברי הגמרא אינם מורים כן. אלא בודאי פלוגתא רחוקה היא, מצד לצד ולשמואל מועיל אפילו תשובה ע"י יסורים, שהרי מוקי לשמואל כר' יהושע, ור' יהושע הא קאמר בהדיא, שהקב"ה מעמיד עליהם מלך שגזרותיו קשות, והיינו תשובה ע"י יסורים, ופליגי ר"א ור"י בהא דר"א סבר שאין הקב"ה מחזיר ימינו ולא יושב על כסא קדשו עד שיעשו ישראל תשובה, וצריך תשובה מאהבה, ור"י סבר שיושב על כסא קדשו אפי', וק"ו שמחזיר ימינו, וכיון שיושב על כסא קדשו צריך עבדים ומועיל תשובה ע"י יסורים.

(ד) ובזה אומר אני לפרש הפסוקים תהלים ק"ג, וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו, וצדקתו לבני בנים לשומרי בריתו ולזוכרי פקודיו לעשותם, ה' בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה, והנה צדק הוא מדת הדין והמשפט, וכן כתיב בצדק תשפוט עמיתך, וקאמר וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו, דהיינו אנו שעושים תשובה מיראה צריך חסד ה' שתקובל בימין, אמנם וצדקתו הייני מדת משפט הוא לבני בנים, היינו המעולים שבבנים, דהיינו תשובה מאהבה, שאף שגם מיראה קרוים בנים, מ"מ המעולים שבבנים הם מאהבה, אלו מתקבלים גם בצדקתו דהיינו מדת המשפט, והנה העושה תשובה מיראה היינו מיראת עונש אינו עושה תשובה, רק על לא תעשה, אבל על עשה הא אין הקב"ה מעניש על עשה וכדאמר רב קטינא במנחות למלאכא ענשיתו אעשה, אבל העושה תשובה מאהבה אין חילוק אצלו בין עשה ללא תעשה, והנה כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה, וקמפרש הפסוק עצמו השתי בחינות הקודמים, דהיינו מיראה ומאהבה, וקאמר לשומרי בריתו דהיינו ל"ת וזהו מיראה, ולזוכרי פקודיו לעשותם דהיינו גם מ"ע והיינו מאהבה, ועדיין לא הזכיר הכת השלישית העושים תשובה ע"י יסורים, שאלו אינם מתקבלים, כי אם כבר מלך ה' צבאות, ועכשיו מדבר גם מאלו, ה' בשמים הכין כסאו דהיינו שהוא בעצמו מכין כסאו בלי התעוררת התחתונים, וכדעת ר' יהושע, ואז מלכותו בכל משלה, וצריך עבדים, ואז מקבל גם תשובה ע"י יסורים, והיינו בכל אפילו אלו שעושים ע"י יסורים ג"כ מקבלים אותם בתשובה להיות עבדי ה':

(ה) והנה אלו שהקב"ה מקבל לעבדים ע"י שגאות לבש, וישב על כסא קדשו, אין זכרונם עולה לפני הקב"ה, אלא אדרבה הקב"ה זוכר עצמו ואינו רוצה לעמוד עוד באבלו, וכדשמואל שאמר די לאבל שיעמוד באבלו, וע"י שזוכר עצמו ולובש מלכות אז זוכר גם אותם ומקבל אותם בתשובה, וגם אין זכרונם עולה לטובה תכף, אדרבה זוכר אותם להעמיד עליהם מושל, גוזר עליהם גזירות קשות, ואף שלבסוף מצמיח מזה טובה שעושים תשובה, אבל תחלת העלאת זכרון זה אדכורי ריתחא הוא, וכמו שנאמר אם לא בחמה שפוכה אמלוך עליכם, וארז"ל דאדכורי ריתחא בריש שתא לא מדכרינן, אבל אלו שעושים תשובה מאהבה או מיראה אחרי שהחזיר ימינו לפנים, וכפירוש רש"י בדברי שמואל, אף שעדיין לא ישב על כסא קדשו מקבל בימין החסד, אלו זכרונם עולה לפני הקב"ה למענם לקבלם לבנים וגם הזכרון הוא לט בה תכף, ואין בו מעין הרעה כלל:

(ו) ובזה נלע"ד פירוש דברי רז"ל במס' ר"ה דף ט"ז ע"א, אמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות, מלכיות שתמליכוני עליכם, וזכרונות שיעלה זכרוניכם לפני לטובה, ובמה בשופר: הנה אמר כאן ג' מדרגות בתשובה זו למעלה מזו, מתחלה אמר מלכיות שתמליכוני עליכם, ואז עכ"פ תועיל תשובה, אפילו הפחותה דהיינו ע"י יסורים, כיון שכבר קיבל מלכות, ואח"כ עלה ממדרגה למדרגה, ואמר זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה, שע"י תשובה הראשונה אין זכרוננו עולה לטובה, וצוה שנעשה תשובה שנשאר במדרגת בנים שלא יצטרך לשלוח יסורים, אלא שזה כולל ב' מדרגות אם מיראה בימינו של הקב"ה, אם מאהבה ולזה אמר ובמה בשופר, דהיינו מאהבה, כי שפר הוא מלשון שפרו מעשיכם דהיינו מאהבה שזדונות נעשו זכיות:

(ז) ובזה נלע"ד פירוש הירושלמי שהביאו התוס' שם במס' ר"ה דף ט"ז ע"ב בד"ה כדי לערבב השטן, פירש בערוך דאיתא בירושלמי כתיב בלע המות לנצח, וכתיב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, כדשמע קל שיפורא זימנא חדא בהיל ולא בהיל, כדשמע תניין אמר ודאי זהו שיפורא דיתקע בשופר גדול, ומטא זימנין לאתבלע ולית ליה פנאי למעבד קטיגורא הנה הוא שטן הוא היצה"ר הוא מלאך המות, יורד ומחטיא ועולה ומסטין ויורד ונוטל נשמה, ולאו דוקא נטילת נשמה אלא כל הפורעניות הוא מצדו, כי עונש עבירה עבירה, וע"ד תיסרך רעתך ומשובותיך תוכיחך והוא הרצועה להלקות הרשעים, וכדשמע זימנא חדא היינו סדר מלכיות וזהו לעורר המלוכה לה' צבאות ולזה יהיה אח"כ תשובה ע"י יסורים, בהיל לפי שיודע שסופו לאבדן שיעשו תשובה לא בהיל כל כך, כי עדיין יש לו זמן שהרי אי אפשר שיתבלע תכף שהרי על ידו יבואו היסורים כדשמע זימנא תנינא דהיינו זכרונות שיעלה זכרון ישראל לטובה, וא"צ יסורים בפועל כלל אז ודאי בהיל:

(ח) ובזה נלע"ד פירוש הפסוק בתהלים פ"ט, אשרי העם יודעי תרועה באור פניך יהלכון, בשמך יגילון כל היום ובצדקתך ירומו, הנה תרועת מלך כתיב, והתרועה הוא סימן שהקב"ה מלך, וזהו תשובה ע"י פורעניות שתתקבל, ואמר ה' באור פניך יהלכון באור פני מלך חיים, שלא יענשו עכ"פ מיתה שתהיה התשובה הפחותה ביותר בשעת דכדוכא של נפש, כי כיון ששולח פורעניות לעורר תשובה כדי להיות לפניו עבדים, א"כ רצונו בחיים ולא במות, וזהו ה' באור פניך יהלכון, שאף שישלח פורעניות אבל לא עונש מיתה, רק באור פניך שהוא חיים, והתחיל ממדרגה ג' בתשובה שהוא ע"י פורעניות ואח"כ בשמך יגילון כל היום היא תשובה מוראה, שמצד מדת הדין אינו מועיל, כיון שנשאר שוגג, וצריך מדת הרחמים, והיינו בשמך שהוא עצם הרחמים, והנה לכל בחינות תשובה הללו אין ההתחלה מישראל, שהם יגביהו כנסת ישראל מהגלות, אדרבה ההתחלה להרים הוא מהקב"ה כי לבחינה הראשונה צריך הקב"ה מתחלה לישב מעצמו על כסא כבוד מלכותו ולבחינה שנית אף שאין צריך לישב על כסא מלכות אבל עכ"פ צריך החזרת הימין קודם התשובה כדי שתהיה ימינו פשוטה לקבל שבים הללו ואמר אח"ז ובצדקתך דהיינו מדת המשפט והתשובה הזאת שתתקבל אפילו במדת הדין היא מאהבה ירומו, פירוש ישראל הם המרימים את כנסת ישראל מהגלות, ומהם היא ההתעוררת הראשון, קודם ישיבתו על כסא מלכותו וקודם חזרת הימין, אדרבה הם ע"י תשובה שלהם מכינים את הכסא כביכול:

(ט) בתפלת לאל עורך דין ללובש צדקות ביום דין היינו תשובה מאהבה וזדונות נעשו זכיות והקב"ה לובש צדקות הללו ואין כאן דין כלל רק יום דין שהיום קבוע לדין למוחל עונות היינו תשובה מיראה והקב"ה מוחל העון דהיינו הזדון ונעשה ממנו חטא דהיינו זדונות נעשו שגגות לנורא תהלות הנה כינוי הבן לאביו הוא שוה לכל שקורא אבי ואין כאן יראה אבל כינוי העבד לאדוניו הוא לפי גדולת האדון ומי ימלל גבורת אדון העולם, והוא נורא תהלות ותשובה ע"י יסורים הוא מדרגת עבד, וזה לנורא תהלות וחושב ג' מדרגות התשובה כסדר: דרוש י"ח ליום ב' דר"ה (א) בהפטרה כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה, מאנה להנחם על בניה כי איננו, כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך נאום ה'. ושבו בנים לגבולם.

הנה בקול יללת השכינה כפל על בנים. שהרי כבר אמר מבכה על בניה. ולמה חזר ואמר עוד הפעם על בניה. דהיינו מאנה להנחם על בניה כי איננו. והי' די באמרו מאנה הנחם כי איננו. וכן בתנחומים שמנחם אותה הקב"ה. המאמר כפול. ושבו מארץ אויב. ושוב אמר ושבו בנים לגבולם. והרי האי ושבו מארץ על הבנים קאי. ומה זה בא להוסיף ושבו בנים לגבולם:

הנה צער השכינה בגלות ישראל בארץ המצרים כפול. הא' על עקר הגלות וצרות ישראל אשר בצרתם לו צר, ודאגה שני' פן ח"ו בהתרחקם מגבול הקדושה. יעזבו תורת ה' וישכחו כי המה זרע קדש ויתערבו בארצות וילמדו מעשיהם. ואף אם בסוף הקב"ה יעשה למען שמו הגדול ויגאלם, לא יהיו במדרגת בנים למקום, ומלבד החסרון הגדול כי יאבדו שם בנים, עוד יש כליון גדול בזה, דבסנהדרין דף קי"א ע"א פליגי רשב"ל ור' יוחנן בקרא, ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה, רשב"ל אומר דברים כמשמען, ר' יוחנן אמר לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי, אלא א' מעיר מציל כל העיר, וא' ממשפחה מציל כל המשפחה, ואומר אני אם נשארו במדרגת בנים, ובני אב אחד קרובים זה לזה, ומצטערים זה על זה, ושייך שאחד יציל חבירו, אבל אם הם במדרגת עבדים, אין עבדי אדון אחד קרובים להדדי, ולא מצטערים א' על חבירו, ואז ח"ו מקרא כמשמעו א' מעיר כדאמר רשב"ל, וזהו רחל מבכה על בניה, הראשון על עקר גלותם, אלא שעל זה יש תנחומים שיגאל אותנו הקב"ה, אבל מאנה להנחם על בניה כי איננו, פן ח"ו יאבדו מדרגת בנים, ואוי לאותה בושה להקרא עבדים, ועוד שח"ו יתקיים אחד מעיר:

(ב) והנה בימי עזרא גרם החטא, ונשאו נשים נכריות, ואומר אני שזהו כוונת עזרא אלקי בשתי ונכלמתי וגו', מימי אבותינו אנחנו באשמה גדולה עד היום הזה וגו', ועתה כמעט רגע היתה תחינה ולתתנו מחי' בעבדותינו, כי עבדים אנחנו ובעבדותינו לא עזבונו הכוונה עדיין עבדים אנחנו כיון שלא עשו תשובה, אמנם במדרגת בנים, ואפ"ה לא עזבונו, אבל באמת היתה פקידה בעולם, וחסרו השראת שכינה, והנה האלשיך פירש רחל מבכה על בניה, על בית ראשון שחרב, מאנה הנחם על בניה על חורבן בית שני עיין שם, ולפי דבריו אומר אני שהיתה תשו' הקב"ה ג"כ על זה הדרך, על הפקידה של חורבן בית ראשון ששב בימי עזרא, אמר ושבו מארץ אויב, ולא אמר ושבו בנים, אבל על הגאולה האחרונה ויש תקוה לאחריתך דייקא שזה יהיה באחרית הימין, אמר ושבו בנים לגבולם שיהיו במדרגת בנים, ובימי עזרא באמת לא שבו כולם רק מקצתן, והיינו א' מעיר וגו', ולפי דרכנו יש לומר הכל על הגאולה עתידה, אלא ששמואל אומר בסנהדרין דף צ"ז דיו לאבל שיעמוד באבלו, אבל ע"כ יש קץ אחרון שאי אפשר יותר להתאחר, אלא שאז הקב"ה מעמיד עליהם מושל כהמן, וגוזר עליהם גזירות קשות, ויהיו מוכרחים לתשובה ותשובה זו שע"י יסורים נקראו עבדים כמו שהארכתי בדרוש אבל אם ישראל יתעוררו מעצמם קודם הקץ האחרון, אז יקראו בנים וזהו מאמר הקב"ה, כי יש שכר לפעולתך נאום ה', דהיינו אם התשובה תהיה ע"פ התעוררות ישראל נקרא זה פעולה של ישראל והמה נקראים ע"ש כנסת ישראל, ואמר יש שכר לפעולתך ושבו מארץ אויב שעקר תשובה שלהם מתעורר על שם שהם בארץ אויב בארץ טמאה כבבל ואינם על שולחן אביהם, כבן הנכסף לבית אביו, ובזה הדבר פשוט שהם במדרגת בנים, אלא ידעתי עקר צער שלך כנסת ישראל אם תתמהמה הגאולה עד אחרית הימין שאז אתה סובר שדיו לאבל שיעמוד באבלו ואכריחם לתשובה מוכרחת ע"פ מושל קשה, ואז יאבדו שם בנים, לא כן אלא הקב"ה סובל אבילות וממתין עד שאנחנו נשוב, וכדאמר רב שאין הדבר תלוי אלא בתשובה, וזהו ויש תקוה לאחריתך דהיינו אפילו לאחרית הימים, ג"כ יש תקוה ושבו בנים לגבולם, שגם אז יעשו תשובה מאהבה או מיראה עכ"פ ולא ע"י יסורים וישארו גם אז במדרגת בנים, באופן שהקב"ה סובל אבילות בשבילנו שנשאר בנים לו ואם כך גדלה אהבתו אלינו אי' אהבתינו אליו:

עוד על פסוק הנ"ל (א) כה אמר ה' וגו' הנה צער כ"י כביכול כפל מצערנו, כי צערנו על שגלינו מארצנו, ונתרחקנו מעל שולחן אבינו, ואוי לבנים שגלו מעל שולחן אביהם, אבל צערנו היא ג"כ צער לכ"י, ובצערנו צער לה, ועוד צער כפול פן בהתערבם בגוים ילמדו ממעשיהם, וישכחו מי המה, כבן מלך שגלה אצל הכפרי, ונתגדל שם שנים הרבה, ששוכח נימוסי מלכות, ושוב אינו נכסף לבית אביו, לבקש רחמים על זה, והבטיח הקב"ה נגד ב' דאגות הללו, הבטחה ראשונה ושבו מארץ אויב, שלא ילמדו מעשיהם לחלוטין, ובהכרח עכ"פ יעשו תשובה, והבטחה שני' ושבו בנים לגבולם, שישובו לארץ הקדושה, ולכן פעם ראשון לא אמר ושבו בנים, שעדיין קודם תשובה אינם במדרגת בנים, אבל אמר ושבו מארץ אויב, שאף בהיותם בארץ אויב יתנו לב לתשובה, אי נמי לאידך גיסא ושבו מארץ אויב, שישובו לארצם מארץ אויב, והנה הא ודאי קיבוץ גליות תלוי בתשובה, וכלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה, אמנם אז ח"ו לא תהיה התשובה ע"י התעוררתינו מאהבה או מיראה, סוף הדבר להשיבנו ע"י יסורין שהיא מדריגה היותר גרוע, וכמו שאמרו רז"ל הקב"ה מעמיד מלך כהמן, אמנם מה שהקב"ה ממשיך הקץ, והלא בידו תיכף ליתן בלב המלכים לגזור עלינו גזירות קשות, כמו בימי אחשורוש זה היא לטובתינו, דנחלקו רז"ל בפירוש אחד בעיר ושנים במשפחה אם היא כפשוטו ח"ו, וכמו שהיה במצרים וחמשים עלו, ורובם מתו בג' ימי אפילה, או א' מעיר מציל כל העיר, ומר אמר חדא וכו', שאם תהיה התשובה מעצמינו, הן מאהבה שאין לך מזה טובה מזו, או אף מיראה מ"מ כיון שעדיין במדרגת בנים, כדאמרינן ביומא דף פ"ו שובו בנים, דמוקי מאהבה ומיראה, ואז אין האב מכלה בניו, וא' מעיר מגין וכן שנים ממשפחה, אבל אם אינן עושים תשובה, כי אם על ידי יסורין, ושוב קרואין עבדים כדאמרינן שם ביומא, אז חלילה א' מעיר כמשמעו, נמצא שמה שהקב"ה ממשיך הקץ כל כך הוא לטובתינו, שאינו רוצה לעשות כליה ח"ו בישראל, וזה מה שאמר היום בהפטרה, ואהבת עולם אהבתיך ע"כ משכתיך חסד, שמה שמשכתיך כל כך בגלות זמן רב, מחמת שאהבת עולם אהבתיך, וזהו דאגת כ"י, שאולי ח"ו נהי' קשי עורף, ולא נשוב מעצמינו, ואז אף אם הקב"ה ימלוך בחמה שפוכה, מ"מ יהי' כליון בישראל, ונגד זה הבטיח הקב"ה ושבו מארץ אויב, שלא אבדה התקוה לנצח, והקב"ה ישיב שבותינו, ואם יתמהמה חכה לו, ונגד הדאגה השניה הבטיח, ושבו בנים שתשובה שלנו תהיה במדרגת בנים מאהבה, או לכל הפחות מיראה קודם היסורין ואז א' מעיר מגן:

(ב) והנה הקב"ה ממשיך עול הגלות ומאריכו, ולא יעזוב כ"י לנצח אבל אם ח"ו ניתן כתף סוררת ח"ו אין ברירה, כי אם שימלוך בחמה שפוכה, ומה לנו לצרה זאת, הלא טוב לנו שוב מעצמינו, שובו וחיו ואם הס"מ מזדעזע בשעת תקיעת שופר, אולי זה הוא השופר הגדול, ומטי זימנא להתבלע, הלא כהנה יש לנו להזדעזע, ועורו ישנים מתרדמתכם, והלא עיקר מצות תקיעת שופר לעורר בתשובה ולבקש רחמים, ואף שהיום כבר יו"ט שני, לא יעלה בדעתכם מה שנעשה כבר נעשה אתמול, ומה יפעל השופר היום. לא כן הוא, הקב"ה ממתין בדין ישראל עלינו, עד נעורר רחמים ע"י השופר:

(ג) ובזה אמרתי פי' הפסוק, תקעו בחודש שופר בכסא ליום חגינו, כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב, דהנה על עקר קביעת המשפט להקב"ה בזמן קבוע הוא תמוה, כי זה שייך בבשר ודם, הצריך הכנה לדבר, אבל גבוה מעל גבוה הסוקר הכל בלי עמל ויגיעה למה לו קביעת זמן וכבר עמד ע"ז בעל בינה לעיתים אך הטעם הוא לטובתינו למען נוכל להזמין עצמינו לבקש רחמים:

(ד) ובזה אמרתי גם פירוש הפסוק, עלה אלקים בתרועה, ה' בקול שופר, ואמרו במדרש כשהקדוש ב"ה עולה לדין במדה"ד הוא עולה, שנאמר עלה אלקים בתרועה, וכשישראל תוקעין בשופר יושב על כסא רחמים, שנאמר ה' בקול שופר, והקשה היפ"ת הלוא גם התרועה הוא השופר, ולמה אמר עלה אלקים בתרועה, ואמרתי שהבית בתרועה הוא בית בעבור, שמה שעלה אלקים לכסא דין, ואצלו אין שייך קביעה למשפט כלל, כל זה הוא בעבור התרועה, כדי שיריעו ישראל בתרועת שופר, ולמה זה משום ה' בקול שופר, שע"י זה מעוררים הרחמים, נמצא שעיקר קביעת המשפט היא רק בעבור השופר, ובשעה שאין שופר הקב"ה מסלק דינם של ישראל עד למחר, רק שיתקעו בשופר, רק מאחר שכבר הוכן היום ראשון למשפט מעולם, ידין בו עמים וישראל, ובמסכת ר"ה אמרינן כי חוק לישראל, אין לי אלא ישראל לאומות מנין, ת"ל משפט לאלקי יעקב, הרי שמשפט לאלקי יעקב קאי על עמים, וג' מצות נצטוו במרה, שנאמר שם שם לו חוק ומשפט, וחד מהם שבת, , וזהו שאמר הכתוב תקעו בחודש שופר, כלומר ב' חודש דהיינו ביום השני, ולא תאמרו כבר עבר זמנו מאתמול, לזה אמר כי חוק לישראל, שאם חל בשבת דהיינו חוק ששבת נצטוו במרה, שנא' בו חק אז רק הוא משפט לאלקי יעקב דהיינו לאמות, לישראל עד שיעוררו רחמים ע"י השופר, וכיון שהקב"ה ברחמיו רוצה ומצפה שנעורר רחמיו, גם אנחנו נתעורר ע"י התשובה, מעורב במצות שופר לעורר רחמים, ואולי נזכה שיתקע בשופר גדול לחירותינו אמן: דרוש י"ט לעשי"ת