דרושי הצל״ח – קטע 20

והנה אומר אני כשם שהאומר אחטא ויוה"כ מכפר שאין יוה"כ מכפר הכי נמי באומר אחטא ומיתה תכפר שאין מיתה מכפרת, וכמו כן אמר אחטא ויסורים יכפרו שאין יסורים מכפרים ומעתה יש לפנינו לדון באומר אחטא ויוה"כ מכפר שהדין שאין יוה"כ מכפר אם מיתה מכפרת הואיל ולא על סמך המיתה חטא, ומסתברא שמכפרת וכמו כן להיפך באומר אחטא ומיתה תכפר, שכבר כתבתי שאין המיתה מכפרת, אעפ"כ יוה"כ מכפר, ומעתה קושית היפה מראה מתורץ, שהקשה שאם מת מה נ"מ בכפרת יוה"כ שהרי מיתה מכפרת, שהרי שפיר יש נ"מ בחטא מתחלה אגב כפרת המיתה, שאז אין המיתה מכפרת ויוה"כ מכפר, ושפיר נחלקו, אם כל שהוא מכפר או דוקא בסופו, אבל שם במס' שבועות, דמיירי לענין אין בה ידיעה בתחילה, ולא ידע כלל בשעת החטא, אגב כפרת המיתה, ושפיר הקשה שם רבא ואם מת מיתה ממרקת ומתורץ קושית היפ"מ:

(ח) ואומר אני דזה שהכרעתי שאם חטא אגב כפרת חד מנייהו מ"מ אידך מכפר, ואם חטא אגב כפרת מיתה יוה"כ מכפר וכן להיפך, כל זה ניחא לרבי, אבל לרבנן דבעו תשובה עם כל א', וכמו שמסיק שם בד' חילוקי כפרה, שלשה הני ותשובה עם כל א', א"כ מי שחטא אגב כפרת יוה"כ, או אגב כפרת המיתה ודאי שחטא אדעת שישוב, שהרי בלי תשובה ליכא שום כפרה, וא"כ ממילא הוא בכלל אומר אחטא ואשוב שאין מספיקין בידו לעשות תשובה ולדעת העשרה מאמרות לאו דוקא אחטא ואשוב אחטא ואשוב תרי זימני, אלא אפילו בחד זימנא, וכיון שאי אפשר לו לשוב שוב ממילא בטלו כל הכפרות, בין כפרת יוה"כ ובין כפרת המיתה, וכן היסורין, והרי הוא מחוסר כפרה לגמרי:

(ו) ובזה נלע"ד פירוש הפסוקים במיכה ז' טובם כחדק ישר ממסוכה יום מצפיך פקדתך באה, עתה תהיה מבוכתם, אל תאמינו ברע, אל תבטחו באלוף, משוכבת חיקך שמר פתחי פיך ויונתן תרגם על פסוק זה טובם כחדק שכמו שאי אפשר להוציא דבר הנסבך בין הקוצים, כן אי אפשר להוציא מידיהם וא"כ לפי דרכו הכתוב מדבר בגזל ועושק שעושים התקיפים וגוזלים, ואי אפשר להוציא מידם והנה עבירות שבין אדם למקום יוה"כ מכפר, אבל עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר, וטעם הדבר המתקתי במשל וכבר נרשם המשל בדרושים אצלי, ועתה קאמר הפסוק שעל עבירות הללו יום מצפיך דהיינו יוה"כ, שאנו מחכים ומצפים, כי ביום הזה יכפר ויטהר אותנו מכל פשע, אבל על דבר זה אפי' יום מצפיך פקודתך באה שאפקד עונו:

(ז) אי נמי יום מצפיך פקודתך באה, התוס' מס' שבועות דף י"ג בד"ה דעבד סמוך לשקיעת החמה, כתבו דהא דמוקי כרת דיוה"כ דחנקתי' אומצא לאו דוקא, אלא שמת בו ביום, שאין יוה"כ מכפר עד שתחשך, ולזה אמר הכתוב התוכחה על שממאנים מלשוב ולא מבעי' לרבנן ליכא כפרה בלא תשובה, אלא אפילו לרבי שאמר אפילו עומד במרדו יוה"כ מכפר ואמר הכתוב יום מצפיך דהיינו שאתה מצפה על יוה"כ שיכפר, אבל כיון שאין אתה בטוח בחיים ודלמא אם מצפיך בו ביום פקודתך באה דהיינו יום המיתה שבו ביום תמות קודם שתחשך, ובטלה הכפרה, אי נמי יום מצפיך פקודתך באה עתה תהי מבוכתם. הנה המיתה היא פקודה, כמו לא נפקד ממנו איש, היסורים ג"כ נקראים פקודה, כמו ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, והנה חלוקי הכפרה המה שלשה, ותשובה עם כל א', והיינו יוה"כ יסורים ומיתה וכבר כתבתי שהחוטא על סמך אחד מהם, ממילא הוא בכלל אחטא ואשוב, ובטלו ממנו כל הכפרות, שהרי הוא מחוסר התשובה:

(ח) וזהו דברי הכתוב, יום מצפיך שאתה עושה כל המעשים רעים, ומצפה על יוה"כ, והיינו אחטא ויוה"כ מכפר, וקאמר הנביא לא מיבעי שבטל מהם כפרת יוה"כ עצמו, שזה אפילו רבי מודה, שאגב שאני כמו שאמרו בגמרא, אלא אפילו פקודתך באה, ולשון באה הוא כמו כי בא השמש, שאפילו שאר חילוקי כפרה דהיינו יסורים או אפילו מיתה שנקראו פקודה ג"כ לא יכופר לך, והטעם הוא משום עתה תהיה מבוכתם, עתה הוא רמז לתשובה וכמו שכתב השל"ה, על פסוק ועתה פן ישלח ידו ולקח מעץ החיים וקאמר עתה שהיא מדת התשובה הוא מבוכתם לכל חלוקי כפרה, שכיון שחטאו על סמך יוה"כ א"כ היה בדעתם על מנת לשוב, והוה אחטא ואשוב שאין מספיקים בידו לעשות תשובה, וא"כ זהו מבוכתם לכל חלוקי כפרה, ולכן אמר הנביא אל תאמינו ברע שלא תשמע לדברי היצר שאומר שתחטא ואח"כ תשיב כי הוא רע עין ונבהל להון ולא יניחך לשוב:

(ט) אל תאמינו ברע ואל תבטחו באלוף, משוכבת חיקך שמור פתחי פיך, היצה"ר יאמר לאדם, הלא אין רואה, ומי יעיד בך, והיצה"ר יבטיחו שלא להעיד, ואם תאמר הקב"ה יעיד בך, כלום יש אב שמעיד על בנו, ובאמת זה פתוי של שקר, כי היצה"ר תכף אחר העבירה נהפך לרועץ, ועולה ומשטין ויורד ונוטל נשמה, וזהו אל תאמינו ברע, ואל תבטחו באלוף, כי הקב"ה כביכול הוא עד הוא בעל דין, ועוד משוכבת חיקך שמר וגו', כי נשמתו של אדם מעידה עליו, משוכבת חיקך שמר פתחי פיך, הנה אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו מגידין לאדם בשעת מיתה אוי לאותו בושה והרי"ף בפ' ב' מחגיגה פירש הטעם, אף בשיחה יתירה שעם אשתו אינו כל כך עבירה, כי הלא מותרת היא לו, אבל מן ההיתר יסיתהו אל האיסור לשוח גם עם נשים נכריות ועם עריות ואשת חבירו, וכבר רמזו דבר זה במשנה אל תרבה שיחה עם האשה, באשתו אמרו ק"ו באשת חבירו, ופירושו באשתו אמרו קל שבאשתו הוא דבר קל, אבל סוף חומר באשת חבירו, כי זה דרכו של יצה"ר מן הקלות מביאו אל החמורות, ועבירה גוררת עבירה, אי נמי באשתו אמרו לפי שיש כאן מקום לדקדק שהזהיר אל תרבה שיחה, שמשמע שלא הזהירו רק על הרבוי, אבל שיחה מועטת מותר, ולכן אמרו באשתו אמרו זה שהוא קלה לכך לא אסרו רק הרבוי, וחומר מזה באשת חבירו שהשיחה בטיל, עמה אסור לגמרי מה שאינו הכרח גדול:

(י) ואולי זה רמז הפסוק שמור פתחי פיך, והיה ליה לומר שמור פיך כמו שומר פיו ולשונו, אבל לדרכי כוונת הפסוק שלא תאמר כיון שהיא אשתי למה לא ארבה שיחה עמה, לכך אמר הכתוב דע כי אין זה תכליתו של יצה"ר, אבל זה הוא רק פתח ולפתח חטאת רובץ, לכן אמר שמור פתחי פיך, כי זה הוא רק פתח לכנוס בשער הטומאה בעריות, ולכן תמיהה גדולה היא על מניעת התשובה באין מנוס מיום הדין, והדיין הוא תקיף ובעל יכולת, והעדים הם מזומנים, ואמנם הרשעים בחייהם קרואים מתים, כי אין נשמת הזה חיים באפו, כי כבר המיתו במעשיהם את הנשמה, או לפעמים הנשמה מסתלקת ממנו ואין שרוי' עמו, כי כל עון ועון הוא צרעת ממארת והמצורע מטמא בביאה, ולכן מה שמתחילה הנשמה עקר דירתה אצל האדם, והיצה"ר הוא רק הלך כמו שמזדמן עם אחד באקראי, ולבסוף עבד כי ימלוך, ואחריתו הוא מנון, והנשמה בורחת ושפחה כי תירש גבירתה, והנשמה אינה שבה אצלו, ולכן נסגרו וננעלו פתחי תשובה בפניהם, ואמנם בשבת באה הנשמה יתירה, אלא שכיון שהנגע בביתו, אין הנשמה יתירה יכולה לבוא מחמת טומאת אוהל של מצורע, ואמנם הרשע מתירא פן תבוא אצלו דרך הילוכו ברחוב שאין שם אהל ופן יראה וגו' ושב וגו' ובע"ה כמה נפרץ דבר זה של הפאראסאלין שעוברים על איסור סקילה, וכבר מחיתי כמה פעמים והמה עוברים בזדון, כי באיסור אב מלאכה לא שייך מוטב יהיו שוגגים:

(יא) ובזה נלע"ד פירוש דברי רז"ל בחגיגה דף ה' ע"ב, ריב"ח הוי קאי בי קיסר, אחוי ליה ההוא אפיקורסא, עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה אחוי ליה עוד ידו נטויה, והנה באור פני מלך מ"ה חיים ברצונו והוא פנים של רצון למחול עונות עמו, וזה רמז הפסוק כי ביום הזה יכפר וגו' לפני ה' תטהרו, כשתזכו להיות לפני ה' אז תטהרו ולכן ביוה"כ הכה"ג שליח כל ישראל נכנס לפני ולפנים, ובאמת נחוץ להטהר קודם יוה"כ מכל ד' כיתות שאינן מקבלות פני השכינה כת ליצים שקרנים לה"ר חנפים, כי אם אי אפשר לקבל פני השכינה אין שם כפרה, והנה בפסחים דף קי"ט וידי אדם תחת כנפיהם ידו כתיב, ידו של הקב"ה שפרושה למטה מכנפי החיות לקבל בעלי תשובה מפני מדת הדין, וכן אמרו בפרק חלק שחתר הקב"ה למנשה, ופשט ידו לקבלו בתשובה, מפני מדת הדין, ואמרתי שזה רמז הפסוק, ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא .א על כל הרעה אשר עשה, כי פנה אל אלקים אחרים, הנה לא אמר אסלק פני מהם, אבל אמר אסתיר ופנים רומזים על קבלת התשובה ואמר שאקבל תשובה אבל בהסתר שיושיט יד במחתרת לקבל התשובה וזו היא ההסתר פנים, ואמר הטעם על שיהיה בהסתר ולא בגלוי, על כל הרעה אשר עשה, כי פנה אל אלקים אחרים שעבדו ע"ז, ומדת הדין מקטרג מאד, ואולי רמז זה על מנשה עצמו, ובזה מתורץ קושית הפרשת דרכים שהקשה דלעיל מיני' כתיב, ואמר ביום ההוא, הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה, ואין לך חרטה גדולה על העונות מזה, ואיך בא אחר כך הכתוב ואמר ואנכי הסתיר אסתיר וגו', עיין שם ולדידי אדרבה זה תשובה טובה, שאף שמדת הדין תקטרג מלהעלות תשובתם, הקב"ה יושיע ידו בהסתר מפני מדה"ד, ומעתה זה כוונת ר"י בן חנינא, דהאי מינא אחוי עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה שהמין היה מפרש קרא, ואנכי הסתר אסתיר כפשוטו לרעה, והשיב לו ריב"ח עוד ידו נטויה, שזה ההסתר פנים דכתיב בהאי קרא הוא עצמו קרא דכתיב וידי אדם תחת כנפיהם ידו כתיב ידו של הקב"ה הנטויה למטה לקבל בתשובה:

(יב) למצות היום אני חוזר, והימים הללו שמם מוכיח עליהם ימי תשובה וכבר עברו רובם, ולכן כל אחד ישים על לבו, ועקר התשובה החרטה והבושה, כמו שכתב הנביא בושתי חרפת נעורי, וארז"ל שהמתבייש מן העבירה מוחלין לו, ושבת הוא אותיות תשב ואותיות בשת, כי אם יתבייש ממעשיו ויעשה תשובה יזכה ליום שכולו שבת ומנוחה לעתיד לבוא.

(יג) צריך להזהיר שקונים בשבת פירות, וזה איסור גמור ובפרט בשלהי דקייטא, שאז הפירות הם מחובר ונתלשו בשבת ומלבד איסור הטלטול מחוץ לתחום, לכן כל אחד יזהיר את בני ביתו על הדבר.

(יד) וצריך להזהיר על צדקות, ועל הכנסת אורחים, שבעוה"ר בעיר הזו מצות הכנסת אורחים אינה מתקימת. וביותר צריך להזהיר על עניים מרודים תביא ביתה, ובכל תפוצות ישראל נתיסד הפלעטין בשבת, וכאן כמה עשירים עושים שלא כדת ומחזירים העני ריקם עם הפלעט, והעני נדחה מדחי אל דחי, ומה יעשו הגבאים, ואין בידם כפי' אבל כל בעה"ב לעצמו יחוש, פן יצעק העני והי' בו חטא ח"ו, ואולי העני הזה הוא עני חשוב, וגדולה הבוש' ושבת נהפך לו לבשת גם ראוי לחזק ידי הגבאים בעסק הצדקות, כי אין בכיס של צדקה כלום, והא קיימי עניים אשר עיניהם צופיות לזה: (א) בסנהדרין (דף צ' ע"ב) שאלו רומיים את ריב"ח, מנין שהקב"ה מחיה מתים ויודע מה שעתיד להיות, א"ל תרווייהו מן המקרא הזה, שנא' ויאמר ה' אל משה, הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה, ודלמא וקם העם הזה וזנה אמר להו נקוטו מיהא פלגא בידייכו, דיודע מה שעתיד להיות, אתמר נמי א"ר יוחנן משום רשב"י, מנין שהקב"ה מחיה מתים, ויודע מה שעתיד להיות, שנאמר הנך שוכב עם אבותיך וקם וגו', והדבר יפלא כיון שריב"ח השיב נקוטו מיהא פלגא, ונמצא שאין במקרא הזה הכרח לתחית המתים, איך מביא על זה אתמר נמי אמר ר"י משום רשב"י, להוכיח תרוייהו במקרא הזה, ועוד לשון נקוטו מיהא פלגא, הוה ליה למימר נקוטו מיהו חדא, שהרי הם שאלוהו שני דברים נפרדים, ומהרש"א בח"א הרגיש בזה, וכתב כיון שזה ממקראות שאין להם הכרע, לכן אמר נקוטו מיהא פלגא, ודבריו דחוקים:

(ב) והנה הרמב"ם בפרק י"ג משמיטה ויובל הלכה יו"ד וי"א כ' כל שבט לוי מוזהרין שלא ינחלו בארץ כנען וכו', יראה לי שאין הדברים אמורים, אלא בארץ שנכרתה עלי' ברית לאברהם יצחק יעקב, וירשוהו בניהם ונתחלקו להם, אבל שאר כל הארצות שכובש מלך ממלכי ישראל, הרי הכהנים והלוים באותן הארצות ובבזתן ככל ישראל, וכתב הראב"ד א"א א"כ לא יטלו בהן תרומות ומעשרות, כי הם היו תחת חלק הארץ, ובפרשת דרכים בדרוש ו', שהוא דרוש דרך הקודש, הקשה על הראב"ד דלפי דעת הראב"ד, שזה תלוי בזה, שבמה ששבט לוי נוטל, מלך אינו נוטל תרומות ומעשרות, א"כ לעתיד שתתחלק א"י לי"ג חלקים, וכתיב שער לוי אחד וכן כתב הסמ"ג והרשב"ם שבימי מלך המשיח תתחלק א"י לי"ג שבטים, וא"כ לפי דעת הראב"ד לא יהיו הכהנים זוכים בתרומה, והרי בריש פ' חלק אמרו, מנין לתחית המתים מן התורה, דכתיב ונתתם ממנו תרומת ה' לאהרן הכהן, וכי אהרן לעולם קים, אלא מכאן לתחית המתים מן התורה, ועיקר קושית הגמ', וכי אהרן לעולם קיים, היינו כי אהרן מת קודם שהתחילו תרומות ומעשרות, שהרי גדול ת"ת שקדם לתרומ"ע נ"ד שנים, והיינו לאחר נ"ד שנים שכבשו וחלקו, והרי אהרן מת סוף מ' שנים, ומזה יוכיחו תחה"מ, ואם לעתיד לא יטלו הכהנים תרומות, א"כ אימת יתקיים ונתתם לאהרן, ועל זה תירץ הפר"ד שאני א"י שכבר נתקדשו לענין תרומ"ע, ולא בטלו הקדושה, אי למאן דאמר קדושת יהושע לא בטלה, אי למאן דאמר קדושת עזרא, לכך נשאר זכות שבט לוי קיים, אף שיטלו חלק לימות המשיח, אבל על שאר הארצות שפיר הקשה הראב"ד, ע"כ דברי הפר"ד:

(ג) ואני אומר שהרמב"ם לשיטתו, דאיהו פוסק סוף פ"א מתרומות שאפילו בימי עזרא, לא נתקדשה ארץ ישראל לענין תרומות והתרומה מיום שגלו בראשונה, בטלה מן התורה, וא"כ צריכה ארץ ישראל להתקדש בימי המשיח, ואפילו הכי יטלו הכהנים תרומה, אף שיש לו חלק בארץ, ובטלה השגת הראב"ד, אלא דאכתי שפיר השיג הראב"ד, שהרי מרא דשמעתא דיליף לתחית המתים, מקרא דונתתם תרומת ה' לאהרן, שם בפ' חלק, הוא ר' יוחנן והרי ר"י ודאי סבירא ליה, דתרומות בזמן הזה דאורייתא, והרמב"ם פוסק בזה דלא כר"י, כמבואר שם בסוף משנה, דזה הוא מחלוקת ר"י וריש לקיש ביבמות דף פ"ג, ופסק הרמב"ם כריש לקיש הואיל ור' יוחנן הוא כר' יוסי וריש לקיש כרבנן עיין שם, אבל עכ"פ ר' יוחנן ודאי סבר שהוא מן התורה, שלא בטלה קדושת הארץ לענין תרומות ומעשרות, וא"כ איהו שפיר יליף תחית המתים מקרא דונתתם אבל באמת מאן דסבר לא נתקדשה לעתיד, לא יטול אהרן תרומה בימי המשיח, וקרא ונתתם על כרחך כר' ישמעאל, דסובר לאהרן לאו דוקא, אלא אתי למילף שיתנו דוקא לכהן חבר, דומיא דאהרן, וכמבואר שם בפ' חלק.

(ד) העולה מזה, מאן דסבר נתקדשה לעתיד, שפיר יליף תחה"מ מקרא דונתתם לאהרן, דכאן דכתיב לאהרן מהי תיתי נימא דלאו דוקא, אבל מאן דסבר לא נתקדש, על כרחך שבקי' לקרא דדחיק ומוקי אנפשיה, והנה זה פשוט שעיקר ההוכחה הוא, שהרי אהרן מת קודם שהתחילו התרומות וכל זה אם הקב"ה יודע עתידות, אם כן קשה איך אמר ונתתם לאהרן, שהרי לפניו גלוי שימות אהרן קודם לזה, אלא על כרחך שרמז לתחית המתים, אבל הכופר בידיעת עתידות ממילא כופר בתחית המתים, ולכך שאלו אנו שני שאלות יחדיו, מנין שיודע ומנין לתחה"מ, ור' יהושע השיב תרוייהו מקרא וקם, וכשהשיבו הם ודלמא וקם העם וכו', ומוכח ידיעת העתידות ממילא מוכח תחית המתים מקרא דונתתם תרומות לאהרן, אלא שההוכחה זו היא רק למאן דאמר דלא בטלה קדושת הארץ, ולכך קאמר נקוטו מיהא פלגא, פירוש בתחית המתים עצמו נקוטו פלגא, דלמאן דאמר לא בטלה קדושת הארץ מוכח תחה"מ ממילא, ולכך שפיר מביא אתמר נמי אמר רבי יוחנן, ור"י לשיטתו שפיר הוכיח דאיהו ודאי סבר לא בטלה קדושת הארץ, וגם ניחא דהרי לעיל יליף רבי יוחנן תחית המתים מקרא דונתתם, וכאן יליף מקרא, וקם דתרוייהו צריכא, דכל זמן דלא ילפינן ידיעת העתידות מקרא דוקם ליכא למילף תחית המתים מקרא דונתתם: דרוש י"ז בר"ה

(א) שלש מיני תשובה יש זו למעלה מזו, תשובה מאהבה והיא המעולה שבכלם, וסגולתה נפלאה שזדונות נעשו כזכיות, שניה לה במדרגה תשובה מיראה, ועדיין לא באו עליו יסורים, ושוב ירד מדרגה למטה שזדונות נעשו שגגות, ואכתי בכל אחד משני תשובות הנ"ל נקראים בנים, ועליהם כתיב שובו בנים שובבים, שלישית במדרגה והיא תשובה ע"י יסורים, שכבר באו עליו יסורים ואז נתעורר לתשובה, ובזה ירד למדרגה פחותה שאינו נקרא בן רק עבד, וכמבואר כל זה בשלהי מסכת יומא, והנה תשובה מאהבה מתקבלת אפילו מצד מדת הדין, כיון שזדונות נעשו זכיות, אין מקום קטרוג כלל, אבל תשובה מיראה כיון שזדונות נעשו שגגות אינו נקרא חוטא, ומצד מדת הדין הנפש החוטאת תמות, ותשובה זו אינה מתקבלת אלא במדת הרחמים, בחסד האל יתברך אשר ימינו שהוא ימין כחסד פשוטה לקבל שבים, ותשובה ע"י יסורים שכבר אינו נקרא בן אלא עבד, אומר אני שאינה מתקבלת כי אם כשהקב"ה יושב על כסא מלכותו ונקרא מלך, ואין מלך בלא עם, וכל מלך צריך עבדים אז מקבל תשובה זו להיות לפניו לעבדים, אבל כשכביכול אין הכסא שלם, ואז אינו כביכול נוהג טכסיסי מלכות אז אינו צריך עבדים, ואינו מקבל תשובה זו, וק"ו כשנוהג אבילות אינו במדרגת מלך, כי הדין במלך ב"ו כשהוא אבל כל העם מסובין על הארץ, והוא מיסב על הדרגש, כמבואר בפ' ב' סנהדרין נמצא המלך אינו נוהג אבילות, ואם כביכול הוא מתאבל אינו נוהג טכסיסי מלוכה ואינו צריך עבדים, ולא שייך תשובה ע"י פורעניות ויסורים, אבל כל אב צריך בנים אפילו כשהוא אבל מקבל תשובה מאהבה או מיראה והנה כבר כתבתי שתשובה מיראה אי אפשר שתקובל, אלא בימין וא"כ כביכול כל זמן שהשיב ימינו אחור, ואינו משתמש רק בשמאל אי אפשר שתקובל תשובה מיראה, ואף שכתב רש"י פ' בשלח ימינך ה' נאדרי בכח וגו', ימינך ה' תרעץ אויב, כשישראל עושים רצונו, אף השמאל נעשית ימין, וא"כ עדיין אפשר שתקובל תשובה זו אפי' בשמאל, שע"י התשובה ג"כ שמאל נעשית ימין, אומר אני שהכונה ששמאל נעשית ימין היינו מה שארז"ל שצדיקים מהפכים מדת הדין למדת הרחמים, וגם זה אי אפשר ע"י תשובה מיראה, שהרי עקר היראה הוא מצד מדת הדין, ואם תתהפך מדת הדין למדת הרחמים יבוטל התשובה של זה שעקרה מצד היראה, ולכן אי אפשר שתקובל תשובה מיראה, כי אם שבתחילה ישיב הקב"ה ימינו למקומה, ואז תקובל תשובה מיראה, אבל תשובה מאהבה מתקבלת תמיד, חדא שגם בשמאל מתקבלת שהרי לא נשאר רושם חטא כלל, ועוד שתשובה מאהבה שפיר מתהפכת השמאל לימין, אבל תשובה על ידי יסורין אפילו בהחזרת ימינו אינו מתקבלת, אם לא שכבר ישב הקב"ה על כסא מלכותו, וימלוך עלינו וצריך לעבדים אז מקבל תשובה זו, אבל כל זמן שלא ישב על כסא קדשו, ואין הכסא שלם כביכול אינו מלך: