דרושי הצל״ח – קטע 2

(ז) ואמרתי רמז בפסוק בפני כותים כל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש וטהר וגו', וכל אשר לא יבוא באש תעבירו במים, הנה הגוף נקרא כלי כי היא כלי להנשמה, ואשר התגעל גופו בגיעולי כותים ע"י טומאת פשעיו אמר, כי מי שיש לו כלי חזק וגוף בריא הראוי לסבול סגופים ותעניות, יקיים דברי הצומות, וזהו תעבירו באש, שהוא תגבורת חום הטבעי בתעניות, וכל אשר לא יבוא באש שהוא איש חלש וכשל כח הסבל, עכ"פ תעבירו במים, להוריד דמעות כנחל. וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם, שעכ"פ תראו שביום הראשון לחודש השביעי, והיו בגדיך לבנים וטהרתם, , וזה שאמר הכתוב והיה לפנות ערב של השנה ירחץ במים יבכה על עונותיו מאד, וכבוא השמש יבוא אל תוך המחנה, הזהירו הכתוב שכבוא השמש לא ישאר עומד מחוץ למחנה כי אז ח"ו אבדה תקותו, והרמז הוא:

(ח) הנה הכל בו הביא מדרש והובא ג"כ ביפה תואר פ' אמור, שבר"ה השטן עומד ומקטרג על ישראל שחטאו, והקב"ה אומר לך והביא עדים, והוא הולך ומביא החמה, והקב"ה משיבו לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת, לך והבא עוד אחר, והוא הילך להביא הלבנה, ואינו מוצאה שהיא מתכסה בו, וא"כ עיקר סמיכה שלנו שאין השמש נאמן להעיד יחידי, והנה במסכת קידושין (דף ס"ו ע"ב) מקוה שנמדד ונמצא חסר, כל טהרות שנעשו ע"ג ר"ט מטהר ור"ע מטמא, אמר ר"ט משל לעומד ומקריב ונודע שהוא בן גרושה שעבודתו כשירה, אמר ר"ע משל לעומד ומקריב ונודע שהוא בעל מום שעבודתו פסולה, אמר ר"ט נראה למי דומה וכו', התחיל ר"ע לדון מקוה פסולה ביחיד, ובעל מום פסולו ביחיד וכו', וקאמר האי בעל מום שפסולו ביחיד ה"ד, אי דקא מכחיש ליה מי מהימן וכו', ואמר אביי לעולם דמכחיש ליה, ודאמרת אמאי מהימן דאמר שלח ואחוי לך, והיינו דקתני מקוה פסולו בגופו, ובעל מום פסולו בגופו, הרי היכא דפסולו בגופו יחיד נאמן, דמצי למימר שלח ואחוי לך, וא"כ אם האדם שב בתשובה ואז אף שעדיין לא עשה כל משקל תשובת המשקל, עכ"פ העביר ה' חטאתו, ושוב אין פסולו בגופו ואין יחיד נאמן, אבל אם לא שב ועדין עונותיו על עצמותיו, ומום בו ופסולו בגופו אז היחיד נאמן, וכל זמן שמום בגופו כל אשר מום בו לא יקרב, ועומד חוץ למחנה שכינה, אבל אם בא אל תוך המחנה, א"כ כבר עבר מומו, וזה שאמר הכתוב והיה לפנות ערב ירחץ במים קודם ר"ה, ואז וכבוא השמש דהיינו בר"ה שהשמש בא יחידי להעיד, יבוא אל תוך המחנה, ואין פסולו בגופו, ולא שייך לומר שלח ואחוי לך, ואז אין השמש נאמן ביחידי, אבל אם ח"ו עודנו בחוץ פסולו ביחיד.

(ט) ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ ויתד תהיה לך על אזנך והיה בשבתך חוץ וחפרת בה ושבת וכסית את צאתך, הנה רז"ל אמרו היכי דמי בעל תשובה אמר ר' יהודה כגון שבאת דבר עבירה לידו פעם ראשונה ושניה וניצול ממנה מחוי ר"י באותה אשה באותו פרק ובאותו מקים, הנה הרב בעל עוללות אפרים כתב בפסוק הציבי לך ציונים, שימי לך תמרורים, שיתי לבך למסילה דרך הלכת שובה בתולת ישראל וגו', וזה תורף דברי הרב בקיצור, כי כל מעשה אשר יעשה האדם נקרא הולך עם מעשה הטוב, נוכח ה' דרכו והולך ואור ומתקרב לשכינה ושכינה מתקרבת אליו, ועי"ז מתדבק בשכינה, ועל זה אמר הכתוב ולדבקה בו, והחוטא והעובר עבירה ג"כ נקרא הולך חשכים ואין נוגה לו, והוא הופך פניו מהשכינה ומתרחק, וע"ז נאמר כי פנו אלי עורף, וכן השכינה מתרחקת ממנו, ואלו ב' דרכים הפוכים האחד דרך החיים, והשני דרך אופל וצלמות, והבעל תשובה צריך לשוב באותו דרך שנתרחק, וע"ז אמרז"ל באותה אשה באותו מקום:

(י) וע"ז רמזו בחזירתו פרע הקפותיו, כי החוטא לוקח בהקפה ע"ד החנוני המקיף, וז"ש הנביא הציבי לך ציונים שובי דרך הלכת, שאף אז נתגבר עליך היצה"ר והכשילך, עכ"פ תדע באיזה דבר נכשלת ובאיזה מקום, שמו תמרורים, נלע"ד שעכ"פ אף אם אין בך כח לשוב, תכף בפועל עכ"פ יהיה לך מעשה העבירה מר לך כלענה, לא כאלו העושים העבירה בכל הנאתם ותאותם בשמחה, כמוצא שלל, שימי לבך למסילה דרך הלכת, שובי בתולת ישראל ע"כ דברי הרב, וא"כ אפשר ג"כ לפרש שדברי הפסוק הנ"ל ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ, שאותו מקום שחטא יהיה קבוע בלבו, ויצאת שמה חוץ, כדי שתהא התשובה באותו מקום:

(יא) אמנם אני אומר שרבים טעו בדברי ר' יהודא, שאמר באותו מקום באותה אשה, שכוונת ר' יהודא שהבעל תשובה ישתדל שיבוא עוד הפעם העבירה לידו ויפרוש ממנה, על דרך שאמר דרך הלצה מקום שבעלי תשובה עומדין וכו', כי הצדיק אסור לו להתיחד, והבעל תשובה מותר כדי שתהיה תשובה שלימה, ואני אומר ח"ו לומר כן, לא מיבעיא בדבר ערוה ח"ו להתיר לבעל תשובה להתיחד ולעבור על דברי תורה, ומצוה הבא בעבירה הוא, ואדרבה הבע"ת צריך לעשות גדרים להוסיף שמירה על שמירתו, וכל אדם צריך ליזהר מיחוד, ורוב העולם טועים טעות שסוברים שאיסור היחוד תלוי במעשה, שאם עבר ע"י יחוד זה ובא לידי זימה עביד איסור אבל אם לא בא לידי זימה אז למפרע אין שום עבירה ביחוד, אבל אין הדבר כן אפי' לא עלתה על מחשבתו הרהור עבירה מ"מ אם היה עם ערוה ביחוד, כבר עבר איסור דאורייתא, שהתורה אסרה איסור יחוד דאשת איש, ורבנן גזרו על הפנויה:

(יב) והנה בתחלת בואי הנה, צרפתי עמי הרבנים ב"ד מו"ש, וגזרנו שלא להחזיק משרתת א"א בביתו, אפי' הזקינה ביותר, חוץ מינקת, ובעוה"ר נפרץ הדבר, ונעשה להם כהיתר ואי אפשר להם להזהר מיחוד, וזה ימים לא כביר דברתי עם הרבנים הנ"ל, והסכימו לדרוש ברבים ולהוכיח ע"ז ולגזור מחדש על הדבר, ודעו נא רבותי כי אם הב"ד גוזרים על דבר הוא איסור חמור מאד ודברי תורה יש בהם עשה ול"ת, וכל העובר על דברי חכמים היה בימים הקדמונים חייב מיתה, ואין לך אלא ב"ד שבימיך, ובעוה"ר העולם עוברים על גזירת ב"ד, וכבר זה יותר משנתים הוכרז באיסור ב"ד על המנעלים הצבועים ושאר מיני צבועים, רק הקהל חידשו בה, שאותן שכבר נעשו בהיתר קודם גזירה, ישארו בהיתרן, והנה עתה זה זמן רב, ובודאי לא נשאר זכר מן הראשונים, וכמה הולכים במה שנעשה אחר ההכרזה, ועוברים על גזירת ב"ד, והנה הם אין רוצים ללכת במנעלים פשוטים, והקב"ה משלם מידה כנגד מידה ובעוה"ר מתים הילדים והמה צריכים לילך יחף ז' ימים, ובעו"ה גם מזה יש להוכיח שבאבילות המה יושבים על ספסלים, ועל כרים וכסתות ורובם נכשלים גם בזה בתשעה באב:

(יג) ונחזור לראשונים ח"ו לומר שמותר לבע"ת להתיחד, כדי שתהיה תשובתו שלימה, ולא מיבעיא בדבר ערוה, שאיסור היחוד אסור מצד עצמו, ואיך נתיר לו איסור דאורייתא, אלא אפי' בשאר עבירות ג"כ אני אומר אדרבה ראוי לבע"ת להתרחק עצמו מכל הדרכים שיש בהם מבוא שיכול לבוא לידי עבירה, ויעשה משמרת למשמרת כיון שכבר נכשל, אם ח"ו יבוא לידו אולי יכשילנו היצה"ר ודוד המלך בקש בחנני, ולסוף נתחרט ע"ז, ומה שאמר ר"י היכי דמי בע"ת כגון שבאת דבר עבירה לידו פ"א וב', אם היתה כונת ר"י שזה עיקר מצות התשובה, הוה ליה למימר ה"ד תשובה שתבוא ד"ע לידו וכו', אלא ודאי עיקר התשובה להתרחק מדרך זה, אלא ר"י קאמר ה"ד בעל תשובה שכבר הוא בעל ואדון התשובה שיש לבטוח בו שלא ישוב עוד לכסלה, שבאת דבר עבירה לידו וכו', פי' בא במקרה בלי כונה לידו וניצול, וכיון שניצול והתאפק ודאי הוא בעל תשובה, וזה כונת הפסוק ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ, והך ויצאת דבוק אדלעיל, וכאלו אמר מחוץ למחנה אשר יצאת שמה חוץ, אותו מקום יהיה זכרו קבוע בלבך לשמור מאד ממקום הזה, והיה בשבתך חוץ אם יזדמן במקרה, ולכן אמר והיה בשבתך ולא אמר וישבת שמה וגו' וחפרת מלשון בושת שתבוש ממעשיך הראשונים, ותזכור מעשיך הראשונים, כי כן ראוי לקיים וחטאתי נגדי תמיד, ושבת בתשובה שלימה, וכסית את צאתך, כי עבירה נקראת צואה, ע"ד כי אם רחץ ה' צואת בנות ציון, וע"י התשובה היא מכוסה.

(יד) עוד נלע"ד יהיה לפנות ערב ירחץ במים, וכבוא השמש יבוא אל תוך המחנה, אוי לנו כי פנה היום, נטו צללי ערב, וכבר כלו כל הקיצין, והדבר תלוי בנו, היום אם בקולו תשמעו, והדבר תלוי בתשובה, ובעוה"ר ע"י עצלות שלנו מתארך הגלות, ומשיח נקרא שמש כמ"ש כסאו כשמש נגדי, והנה כתיב שובו בנים שובבים כי אנכי בעלתי בכם, ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה, ובשלהי יומא מוקי רישא דקרא מאהבה ומיראה שעדיין בנים נקראו, וסיפא דקרא כי אנכי בעלתי בכם מוקי ע"י יסורין שאז אבדו שם בנים ונקראו עבדים, והנה קשיא לי שבכל ד' לשונות שמשמש כי לא מצאתי פתרונו כאן, ונראה שהוא לשון אם, לפי שסיפא דסיפא ולקחתי אתכם אחד מעיר, ואם ח"ו באנו לפרש האי קרא כפשטי', וכדברי ריש לקיש בשלהי חלק הוא כליון ח"ו, אך ר' יוחנן סבר שם לא ניחא למרייהו דאמרת עלייהו הכי, אלא אחד מעיר מזכה כל העיר, ונראה דאלו ואלו דברי א"ח, שהכל לפי הגאולה, אם הגאולה על תשובה מאהבה, או אף מיראה אחד מעיר מזכה כל העיר, אבל אם ח"ו הגאולה ע"י תשובה שע"י יסורין, וכמו שאמרו הקב"ה מעמיד עליהם כהמן, אז ח"ו האי קרא כפשטי', וא"כ הכי פירושו דקרא שובו בנים כו', שתראו שתשארו בגדר בנים, כי מלשון אם אנכי בעלתי שאם לא ישובו אפי' מיראה, ותמתינו עד שאנכי בעלתי בכם ע"י יסורין, אז ולקחתי רק אחד מעיר, ולכן תראו לשוב מעצמיכם:

(טו) ואחר העיון נראה שזה דעת ר' לקיש, אבל לדעת ר"י אפי' בתשובה גרועה לא ניחא למימר כך, ולכן אמר לא ניחא למרייהו, לא מיבעיא אם עושין תשובה מעונה שנקראו בנים, אלא אפילו ע"י יסורים שהקב"ה נקרא מרייהו, בגדר אדון על עבדיו, לא ניחא למימר הכי, והנה א"כ לדברי ר' יוחנן צריכין אנו לפרש האי קרא, נראה דיש כמה מדריגות בתשובה, אם תשובה מאהבת ביראו כאשר ראוי לחושבי ה', לחשוב כמה טובות הבורא עליו וכמה חסדים, ראוי להתלהב כל היום לדבקה בו, גם בלילה בשכבו על משכבו תדבק נפשו באהבת הבורא, וזו היתה מעלת דוד המלך אם זכרתיך על יצועי באשמורת אהגה בך דבקה נפשי וגו' זו היא מדרגת בני עליה והמה מועטין, מדרגה ב' תשובה מיראה ויש בזה ב' מדריגות, אם מיראה דהוא רב ושליט וידע שהכל בהשגחה פרטית ואיננו מתירא מן היסורים, אדרבא הוא מתירא מרוב שפע הטוב אשר מקבל כי יודע כי לא במקרה והכל בהשגחה והוא יודע נגעי עצמו שאינו ראוי לזה, וא"כ פן הוא מצד ומשלם לשונאיו על פניו להאבידו, ובזה לא ישאר לו שם ושארית לעולם הבא, וזהו העשירות והשפע שיש לו הוא עצמו עונש כרת האמורה בתורה שע"י זה נכרת מהעוה"ב, ומורא זו ראוי שיעלה על כל העשירים והנגידים, פן עושר שמור לרעתו, לא כאשר ראיתי בעוה"ר מתגאים בעושרם:

(טז) והנה יראה זו היא מדה טובה, ואית יראה פחותה שמתירא מחמת שלא יבואו עליו יסורים בעוה"ז, אם כן הוא עובד מיראה פחותה בשביל עסקי עוה"ז, אבל אכתי משובח שנתן הדבר על לבו, אף שלא ראה רעה מימיו וכל ימיו שמח בטובה ואיננו מכת שנאמר וישמן ישורון ויבעט, ואית יראה פחותה מזה, שלא נתן הדבר אל לבו עד שראה יסורים באים על אחרים מחמת מעשה עבירה, והוא יודע בנפשו שגם הוא מנוול ברשע כחבירו, ואפשר גרוע ממנו ומקדים לשוב קודם תבוא פורעניות עליו ממש, ועל זה נאמר הכרתי גוים נשמו פנותם וגו', אמרתי אך תראו אותי תקחו מוסר, ויש גרוע מזה שאינו לוקח מוסר מפורעניות אשר בא על אשר לא מבני ישראל המה, אבל בראותו פורעניות על קצת מאחיו העבריים הוא לוקח מוסר ושב בתשובה, ותשובה זו ראוי להקרא בגדר תשובה מיראה, ובגדר תשובה ע"י יסורים שהרי עדיין לא באו יסורים עליו ונקרא יראה, אבל כבר ראה יסורים בבני גילו ונקרא ע"י יסורים, ועל תשובה זו אמר ר' יוחנן לא ניחא למרייהו וכו' אלא אחד מעיר מזכה כל העיר, שע"י יסורים שבאו על אחד מהם כולם נתנו לב לשוב בתשובה, אבל אם ח"ו גם ע"י זה אינם שבים בתשובה, עד שח"ו יבואו על גופו ממש, זו היא הפחותה שבתשובות, ונחלקו ר"א ור"י אם תוכל לקרב הגאולה:

(יז) והנה נחזי אנן הלא אם נשוב תשובתו כבר עד מדרגה אחת פחות מתחתונה שכבר באו יסורים על קצת מבני עמנו במיתת ילדים ר"ל, עלה מות בחלונינו, והנה אם אחד בעיר מזכה כל העיר, שראוי תיכף בבוא יסורים על אחד מעיר שישובו כל בני העיר, ק"ו שבאו על רבים מבני העיר, ראוי לנו לירא וליקח מוסר וממ"נ אותן האנשים ששתו כוס הפורעניות, לא יהיו ח"ו בכלל מקשה לבו וישוב ונחם, והשאר פשיטא ופשיטא שראוי להם לירא ולשוב עכ"פ מיראה זו, כי חנון ורחום ה', ויקבל גם תשובה זו:

ולכן אנחנו כולנו העומדים פה בבית ה' לכו ונשובה אל ה', עד אשר לא תחשך השמש וטרם יבוא יום הדין הגדול והנורא הסמוך, שאם נשוב בתשובה השמש לא תחשך, ונקרא ר"ה יומא אריכתא, כי כולו יום מצד מדת הרחמים, ובחסד הנקרא יממא ושרגא, ואין בו מדת לילה מצד מדת הדין כלל, בכן לכו ונלכה באור ה' הולך ואור עד נכון היום, יומא דריש שתא יצא כנוגה צדקנו, אבל הרשעים אשר במחשך מעשיהם, ואפילו עתה ימאנו ח"ו לשוב, להם היום ההוא יום אופל וצלמות:

(יח) וע"ז נאמר הוי המתאוים את יום ה', למה זה לכם יום ה' הוא חושך ולא אור, וארז"ל בפ' חלק דרש ר' שמלאי משל לתרנגול ועטלף, שהיו מצפים לאור, אמר לו תרנגול לעטלף אני מצפה לאור שאורה שלי היא, אתה למה לך אורה, הנה יום ר"ה נקרא אור וכמו שדרשו רז"ל לדוד ה' אורי וישעי אורי בר"ה, ותרנגול הנה נתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה, יום נקרא מעשה הצדיקים, ולילה מעשה הרשעים, וכשארז"ל בפסוק ויקרא אלהים לאור יום וגו', ועטלף נקרא הרשע, אשר אין לו עינים לראות וכל ימיו הולך חשכים ואין נוגה לו כלל, שבשום פעם אין שום הירהור תשובה בלבו, והנה הכל מצפים על ר"ה לשמוח ביו"ט ומצאו להם מקרא שעזרא אמר אכלו משמנים ושתו ממתקים כי חדות ה' הוא מעוזכם, ולא נתנו לבם שמתחלה החזירם בתשובה, והבטיחו להוציא נשים נכריות ויש אשר הולידו בנים, ועזרא פסלם מלבוא בקהל וקבלו עליהם, אם היו רוצין עתה לאסור לאחד אשתו עליו, אשר יש לו עמה אהבת נעורים, וק"ו לפסול לבנו לא היה שומע, ועכ"פ הכל שמחים בר"ה, ולובשים בגדים חדשים הכל לכבוד יו"ט, וזה משל לתרנגול ועטלף שמצפים לאור, שהצדיקים והרשעים מצפים לר"ה, ותרנגול אומר לעטלף אני מצפה לאורה שאור שלי היא, שחזרתי בתשובה, אבל אתה שאתה נתון בחושך בתענוגי עוה"ז למה לך אור שאין לך שום אור בר"ה: (יט) ונחזור לראשונים ואומר אני הנה רז"ל אמרו במס' ר"ה כאשר פירשו לנו י"ג מדות של רחמים, ה' ה' אני הוא קודם שיחטא האדם, ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה, הרי שמה שמקבל הקב"ה בתשובה, הוא אחת ממדותיו במדת הרחמים ומכלל שמצד מדת הדין אין לקבל בתשובה, ומצינו בפסיקתא ובויקרא רבה אמר ר' אחא ור' אבין בר' בנימין בשם ר' אבא גדול כחה של התשובה שמבטלת את הגזירה ומבטלת את השבועה, שבועה דכתיב חי אני נאום ה' כי אם יהיה כניהו וגו', וגזירה דכתוב כה אמר ה' כתבו את האיש הזה ערירי, וכתיב ובני יכניה אסיר בנו שאלתיאל בנו א"ר תנחום בר' ירמיה אסיר זה הקב"ה שאסר עצמו בשבועה, שאלתיאל ששאל לב"ד של מענה על נדרו, הרי שב"ד של מעלה התירו השבועה ע"י התשובה, והרי ב"ד של מעלה מצד מדת הדין הוא, ולא מצד הרחמים, ואעפ"כ הועיל תשובה:

(כ) ונראה שהנה כל ספרי מוסר מלאים מגדר תשובת המשקל, והרואה יראה יסורים שצריך הבע"ת וסיגופים קשים ממות תעניות לאין מספר אשר כל ימינו בהפסקות של שלשה וארבעה ימים לא יספיקו, ומלקיות הכל כמשקל העונות, וא"כ ח"ו אבדה תקותינו, והרי מצינו תשב אנוש עד דכא, שאפילו בשעת מיתה מועיל תשובה וחרטה, ונלע"ד דודאי גם מצד הדין מועיל תשובה, אבל תשובת המשקל וצריך סיגופים והפסקות גדולות, אבל מצד מדת הרחמים מועיל תשובת החרטה והוידוי והבכי, ולכן רחמנא לבא בעי שמצד מדת הרחמים אחר כוונת הלב הן הדברים:

ובזה נלע"ד פי' הפסוק רחמיך רבים ה' כמשפטיך חייני, והאי קרא לאו רישא סיפא, שהתחיל ברחמים, ומבקש שיחייהו במשפט, ומשפט אינו רחמים אך הוא הדבר שכתבתי לעיל, שדוד אמר עורה כבודי וגו', שהוא מעיר השחר שמקבל על עצמו יסורים ותשובתו מאהבה לא מיראת היסורים, אדרבה הוא עונה בצום נפשו ושכב לארץ, ועשה בעצמו סיגופים גדולים, ולכן אמר הן אמת כי רחמיך רבים, ואתה מקבל בתשובה מצד מדת הרחמים בלי סיגופים אבל אני מבקש כמשפטיך חייני, שאני רוצה לסגף עצמי באופן שאפילו במשפט מועיל תשובה:

(כא) והנה פשוט שמי שכבר באו יסורים עליו כבר נמסר ביד מדת הדין, וא"כ זה אם רוצה לשוב צריך סיגופים גדולים, וכבר כתבתי שתשובה שע"י יסורים בזה נאמר כי אנכי בעלתי בכם וגו', וסיפא דקרא ולקחתי אתכם אחד מעיר וגו' וכפשטיה דקרא הוא ח"ו כליון בעת הקץ, ואין זה כבודו של מלך המשיח למלוך על מתי מעט, רק ברוב עם הדרת מלך המשיח, שנשוב מאהבה או אף מיראה, וימצא מחנה ישראל בשלימות, ולכן הקב"ה ממשיך הגלות זמן ארוך, כי אינו רוצה באבדן עמו ח"ו וממתין על תשובתנו, וגם כבר כתבתי שתשובה בסיגופים נרמז בכל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש, שהוא רמז לתעניות גדולות, ותשובה ע"י חרטה וידוי ובכי נרמז בסיפא דקרא וכל דבר אשר לא יבוא באש תעבירו במים, וע"פ דרכינו שמי שכבר שלטו בו יסורים. כבר שלט בו מדת הדין, ולזה לא סגי בלי סיגופים גדולים, נדרש האי קרא כמין חומר, כל דבר אשר יבוא באש, דהיינו כפי תשמישו כך הכשירו, שכלי שנשתמש בו ע"י האור הגוף נקרא כלי ואם כבר נשתמש ע"י האור שכבר שלט מדת הדין הנרמז באש בגופו, וא"כ תשובתו ע"י יסורים, וצריך שתשובה רצויה גם עפ"י מדת הדין, א"כ תעבירו באש שצריך תשובת המשקל, לכוף עצמו וללבן גופו באש התענית, וכל אשר לא יבוא שלא נשתמש עדיין ע"י האור ולא באו עליו יסורים, ואכתי רחמי שמים עליו, תעבירו במים ודי לו תשובה הוידוי והבכי הנמשל למים, להוריד כנחל דמעה, וטהר מצד הרחמים מימי החסד, באופן שמי שנטהר במים בלי אש בודאי אין תשובתו על ידי יסורים: