דרושי הצל״ח – פתיחה

פתח דבר ראה נתתי לפניכם היום, את הדרשות של כבוד מרן זקני הגאון מאור הגולה נודע ביהודא זצ"ל, אשר דרש דרש ברבים, בקרב עדתו קהלת פראג, בימים נוראים ומועדי אל מקראי קודש ויתר הזמנים, בעת הקהל את העם, מעניני דיומא ודבר בעתו, להורות לבני ישראל את המעש' אשר יעש' האדם וחי בהם:

והנה כל קורא בהם, בעיניו יראה ולבבו יבין, בי לא רק מחמת אתמחי גברא, ושמו הגדול של המחבר אשר נקרא עליהן, רק הדברים מחמת עצמם, מהותם ואיכותם ראוים לבוא בקהל רב, ולהיות חרות על הלוחות, בעט ברזל ועופרת, למען יעמדו למשמרת ימים רבים:

וכבר הודעתי בהקדמתי לצל"ח על מועד, אשר הוצאתי לאור זה כארבע שנים, כי כל ישעי וכל חפצי בהוציאי לאור הספרים אלו, רק למלאות רצון הגאון ז"ל, אשר גלה חפצו הטהור בכמה מקומות, כי דבריו יהיו נדפסים, ונפזרים תוך הגולה, למען ישוטטו בהם רבים ותרבה הדעת, ודבר זה הביאני גם הפעם, להוציא לאור תחלה את הדרשות הללו, בעניני מוסר ופירושי פסוקים ומאמרי חז"ל, קורד יתר חלקי הצל"ח הערוכים ושמורים ג"כ ת"י [ואשר ג"כ תקותי לאל יראו אור בקרב הימים] יען כי המה דברים השוים לכל נפש, וראוים לקטן ולגדול, גם אחשוב כי הוא דבר בעתו ובזמנו, והעת דרושה לחפץ הזה באשר בימים אלו אין חזון נפרץ, ודבר ה' יקר כי הדרשות הנהוגות עתה, אשר הטף יטיפון המטיפין להעם ואשר בפיהם ירצו סלה, עפ"י רוב אין בהן לא תורה ולא יראת שמים, רק ינאמו נאום וזולת הדיבור אין בהן!--- לא כן אלה הדברים אשר נאמרו ונשנו מאת פה קדוש רבינו ז"ל, כלם אהובים כלם ברורים, כלם מזוקקים שבעתים, דברי תוכחה ומוסר, המושכים לב אדם כמים, והמה יוצאים מלב ונכנסים ללב, ונשתנים לכמה גוונים, פעם יבוא כגשם לנו כרביבים עלי עשב, ויפיח באף שומעיו נשמת חיים, לבל יאבדו כל תקוה ח"ו, יעיר להם אוזן לשמוע בלימודים, כי חלק ה' עמו ונחלתו לא יעזוב, פעם ירעם בקול גאונו, ידרך ענוים במשפט, ויגל למוסר אזנם כי ישובון מדרכם, ולמד דעת את העם, איך יסכן גבר ברצותו עם אלהים, ואיך להלוך אל אל במשפט, ויורם איזה הדרך ישכן אור, ופעם במרירות יאנח לעיניהם, ובבכי יבוא עליהם, למוגג כל לב להציל נפשם מני שחת, ואף לב אבן יוצק כמים, גם דבריו מלאים זיו ומפיקים נוגה, בביאור הפסוקים ופירושים על מאמרי חז"ל, אשר זולתו הם קשי הבנה, והוא מפרש אותם בטוב טעם ודעת, ובלשונו הזהב יורד לתוך עמקי כוונתם, ומקרבם לשכל, יעשה מהם מטעמים ערבים לנפש, ולחיך אוכל יטעם:

וכאשר ת"ל לא אלמן ישראל, ועדין לא פסקו אנשי אמונה מקרב עמנו, אשר יעופו ולא ייגעו לשמוע דבר ה', והמתאוים תאוה לקרוא דברי תוכחה ומוסר, ולהבין דברי משל ומליצה דברי חכמים וחידותם, קבצתי למענם הדרשות אלו כעמיר גורנה, והעמדתי אותם על סדר הזמנים ומועדים טובים, וכל קורא ולומד בו לשכנו ידרשנו, בלי עמל ויגיעה רבה:

ועתה לא אמנע מלהודות, כי נמצאו בזה כמה מאמרים שהיה הזמן והמקום גורם לזה, ולמראה עינינו נשפוט, כי אין להם לא שורש ולא ענף עוד במקומות אלו, ובעת אשר אנחנו חיים וקימים בה, כמו המס שהיה מוטל על אחב"י בפראג, מקום משכן כבוד הדורש, ועל אגפיה אשר היה עליהם למשא קשה מהכיל, כי על הכלל כלו יצא, והיו גובין אותו לפי ממון בשבועת וכל אחד רצה להקל מעל עצמו הנתינה, ולהעמיס על שכם חבירו, ומזה באו לידי שבועות שקר ומלשינות:

כמו כן מזכיר הגזירות והצרות, אשר עברו אז על עם ה' עם ממושך וממורט, והיה בדעתי להעבירם מעל הספר, אולם מלבד שלא רציתי לשנות ממטבע שטבע רבינו ז"ל, מצאתי ראיתי כי כדאי גם הדברים אלו, לעשות להם מזכרת לימים יבואו, יען כי בני עמנו בכל ארץ מגוריהם, ובכל מקום שהם רוח אחד לכלם הקרובים והרחוקים, את אשר ישנו פה עמנו עומד היום, ואת אשר איננו פה, כלם אחוזים ודבוקים יחד זה בזה, ואת אשר יקרה לחלק מהם נוגע לכל האומה הישראלית, בכל ארצות פזוריהם, וחז"ל אמרו ישראל נמשלו לשה שלוקה באחר מאבריו וכלם מרגישים:

והנה תודות לאל הגומל עלינו כי ברוב המדינות כבר הושע ח' את עמו, את שארית ישראל, ואנחנו נחשבים שמה כעם אחד, עם יתר שכנינו הדרים שמה, ומהם הממשחות הרוממות אשר בצלם נחיה כמו במדינתנו פה, המה עלינו לסתרה מרוח עריצים כזרם קיר, כי ביתינו יהיה שלום מפחד ולא ישדד רבצם:

אולם עדיין מקומות מקומות יש אשר שם לא האיר עוד השחר, ולא נגה עליהם אור השכל והדעת, שמה עוד לא ישליו אוהלים לשיות נדחות בין זאבי ערב, אוכלי עמי אוכלי לחם, ואויביהם ילעגו למו, וצריהם יאמרו לא נאשם, אם נדוף אותם באף ונשמידם מתחת שמי ה', כי את אלהינו הרגו, וילדינו הם זובחים לקחת את דמם, והפקחים שבהם אשר לא יאמינו בשוא נתעה, ולא ישימו לב לפתיות כאלו עדין השנאה והקנאה מרקד גם ביניהם, ואף הם אומרים, אבל אשמים הם, כי שפע עמים יינקו, יאכלו בדי עורם ועצמותיהם יגרמו, כי בהמה שמן חלקם, עתקו גם גברו חיל, והיה אחינו אלה בשמעם את הצרות והמצוקות, אשר עברו על ראש בני ישראל באסטרייך, בעוד היתה ארץ מאפליה, ואי סבלנות פרשה עליה עננה, ובשאר מדינות מה עשו לעם הזה, ועתה ת"ל רנו ליעקב שמחה, כי גאל ה' את עמו, אז ידעו גם המה כי תקותם איננה מפח נפש, ותוחלתם לא תאבד לעד ח"ו, רק חסדי ה' לא תמנו ולא כלו רחמיו גם מהם, וכי עוד יש תקוה לאחריתם, כי יערה עליהם רוח ממרום, וישבו בנוה שלום ובמשכנות מבטחים, ולא יוסיפו לדאבה עוד:

ואף על זה פקחתי עיני וראיתי כי יש באיזה מקומות בדרשות אלו, מאמרים נגד ספרי המקובלים, חדשים גם ישנים, ומתגנדים לדעותיהם, ואשר עליהם יאמר הגאון ז"ל, כי לא כמחשבותיהם מחשבותיו, ויכול להיות כי המאמרים אלו לא לרצון יהיה, לפני אלה הקוראים אשר ירוממו ויעריצו הספרים הללו ונמשכים אחריהם בדעותיהם ומנהגיהם, יען כי נחשבו בעיניהם דבריהם, ככל הדברים הנאמרים בספרי קודש שלנו מורשה קהלת יעקב, אולם כל איש ישר אוהב אמת, ומבין מדעתו, יבין לאשורו, כי אין רשות למעתיק נאמן איזה ספר מגאון, לקצץ בנטיעות שנטע הוא, ובפרט מצדיק מפורסם כמו רבינו ז"ל, אשר ידוע כי כל מעשיו ודבריו היו לש"ש, וכונתו רצויה וטהורה, ולכן אקוה כי גם הקוראים הנזכרים אלו ידונו אותי לכף זכות, אם הנחתי המאמרים כמו שהם, השומע ישמע והחדל יחדל:

גם הבאתי לדוגמא ולזכר ברשות אחד אשר חיה רגיל רבינו ז"ל לומר הדרשה אשר כמה מהם עדיין המה בכתובים אצלי עם קצת שנוי לשון אצל כל אחד, לפי הזמן והמקום, ונראה כי זה היה מנהג קדום וכי מהם נשאר לנו עוד זכר גם היום הדרשות שאם אומרים בשמחת תורה לחתן תורה ולחתן בראשית, דאולי המסיים והמתחיל התורה, היו רגילים ג"כ לומר דבר הלכה או הגדה מענינא דיומא ולנו לא נשאר עתה רק הדרשות לבד שאומר הש"ץ:

כמו כן הבאתי הספד רבינו על הגאון רבינו יונתן אייבשיץ זצ"ל, אשר ממנו נראה ברור, כי אף שרבינו ז"ל לא מגע תחת לשונו, ולא עצר במלין להגיד קבל עם כי בעודם בחיים, לא הי' שלום ביניהם, בכ"ז החזיק אותו לצדיק גמור, ולא כדעת החכם הגדול פראפעססאר נרעץ, שכתב בדברי הימים שלו, שגם רבינו החזיק הגאון הנ"ל לחבר לכת הש"צ, כי לו הי' כן, אין ספק לכל מי שיודע אהבת האמת של רבינו, ושנאתו הגדולה לכת הנ"ל, אשר לא הי' מתאונן על מותו, כמו שעשה בדרוש הזה, ומהכתב שכתב החכם הנ"ל שראה עם ח"י של רבינו, אין להביא ראי', ואין כאן מקום להאריך בזה:

וטרם אכלה לדבר, מצאתי נכון להעתיק פה, מה שראיתי הספד מהגאון ר' אלעזר פלעקעלס, בעהמ"ה ספר תשובה מאהבה, על רבו אבי זקני רשכב"ה זצ"ל, וישתומם כל איש על גודל צדקתו ופרישתו, וז"ל אני יצקתי מים על ידו כמו עשר שנים, אנא ידענא בעובדי' הרבה, בתעניתים וסגופים מאד, מי"ז תמוז עד ר"ח אב, לא אכל דבר מן החי, מר"ח אב עד ת"ב לא אכל רק לחם יבש, ופיזר אפר על הלחם, וכך נהג עד הגיע לימי הזקנה, מעולם לא עבר עליו חצות לילה בשינה, עד סמוך למיתתו, שלא הי' מקונן בחצי לילה על חורבן בה"מ, ועל גה"ש כביכול, בקיץ ובחורף הוא הי' מעורר השחר, וחבר יום ולילה בתורה ובתפלה, ארבעה פרקים בכל יום, קבע ללמוד עם תלמידיו שיעורין דאוריתא, באלה מס' זו ובאלה מס' אחרת, באלה ש"ע זה ובאלה ש"ע אחרת, [מספר שנותיו היו ע"ט שנים וששה חדשים נולד ח"י חשוון שנת דע"ת ונקבר ח"י איר תקנ"ג] כאשר חלה ח"י חשוון תקמ"ה, אמר בזה"ל הריני מקבל עלי מיתתי, ומוכן ומזומן להיות כפרת כל ישראל, והיינו מרבים בתפלות ובתחנונים לפני המקום ב"ה, והיתה תפלתנו נשמעת:

לא אנחמכם שמת מצד הזקנה, הוא עדין הי' בכוחו וגבורתו, בנוי ובתואר כבן ך', מי שלא ראה שופריה דרבינו הגדול, בשעת פטירתו ובשעת טהרתו לא ראה כו', ב' ימים קודם הפטירה נאלמנה שפתיו, ולא הניח ידו מלומר וידוים, עד סמוך ליציאת נשמתו בטהרה כו', עד שהגיע לימי הזקנה לא שכב על המטה, רק ראשו במטה על גבי כרים, ורובו חוץ למטה על גבי כסאות, עד זה חודש ימים לא פשט מלבושיו מעליו אף בלילה, עד שהגיע לימי השיבה לבש שק על בשרו, מעולם לא עבר טבילת קרי בקיץ ובחורף עד שהגיע לימי הזקנה, למד עם התלמידים בעמידה אף בבה"כ לא ישב כו', מערב ת"ב עד מוצאי ח"ב לא פסק פומי' מיללות קינות ורב איכות, והיה מתעולל בעפר בבכי ובדמעה, וכל מי שהלך אחורי בה"כ בחוץ, אחז בשרו פלצות, לקולו הנשמע ברמה ביללה, כמו כן ביוה"כ, מערב ועד ערב לא זז ממקומו, לא נח ולא שקט, לעפעפיו לא נתן תנומה, רק בקשות ותפלות בקולי קולות בבכי ויללות כו', מעולם לא מת אדם כשר אשר לא בכה עליו בכי תמרורים, בכה ומבכה אחרים עמו כו', השתתף עצמו בצערן של ת"ח, ונתן להם בכדי נתינה, מתנות יפות ומרובות, פזר רוב הכנסותיו להחזיק לומדי תורה, בכל הכנסות כלות עניות, ובכל החברות של מצוה, הוא היה נמנה עמהן, והיה גדול שבערבין וכל העניים הסובבים והדופקים על הפתחים, מעולם לא שלח להם הנתינה ע"י שליח, אלא בכבודו ובעצמו נתן להם מידו לידם ותהי להם למשיבת נפש כו' ע"כ, והלואי שנלך בארחותיו:

ועתה תפלתי לאל חי כי ישוב לרחמנו יכבוש עונינו ויאיר חשכנו לבל ימעדו קרסולינו: ממני הדובר שלום לכל עמו כותב וחותם פה ליבויא במדינת קורלאנד חסדי ה' כי לא תמנו לפרט זאב וואלף סגל לאנדא בהגאון אמיתי מהר"א סג"ל לאנדא ז"ל בעהמ"ח ספר יד המלך דרושי הצל"ח ברשות ממ"ה מלך למלכי ארץ נורא, אל מוציאנו ממצרים כתועפות ראם, לו הגדולה והבחירה, ויוציא עמו בששון בחיריו ברנה, בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצרו, אתוהי כמה רברבין, ותמוחי כמה תקיפין, עלאה על כל עלאין, וטמיר מכל טמירין:

וברשות תה"ק והטהורה הנתונה בלבת אש וכלפיד בורין, סתרא דסתרין, יקרה מפנינים ומכל אבנין יקירין, כתרה עולה על כל כתרין, וברשות אלופי ראשי מנהיגי עדת ישורון, אשר בעיר הזאת מלאה חכמין וסופרין, כלילת יופי משוש כל הארץ, אשרי לדור ש שפרנסיו עומדים בפרץ, לגדור כמה גדרין, חבלים חלק להם ה' בנעימין, ונחלתם שפרה משופרי דשופרין, קצינים וסגנים וחורין גוברין יקירין.

ובראשם ראש אלפי ישראל, האחד המיוחד שבעדת ישורון, מגזע היחס והמעלה, פום ממלל רברבין דברים מאירים כספירים. ובו יושבי על מדין, הולכי על דרך שיחם נאה דורשים ונאה מקיימים, מקיימי העולם לעמוד על עמדו, עמוד הדין אמת ושלום ישפטו בשערים, המה גדולי ישראל המרביצים תורה בישראל מהם ישקו העדרים, דבש וחלב תחת לשונם, צלם נאה ופירותיו מתוקנים, כקלא דכנרין. וראב"ד אומר מקודש, המחדש חדושין דאורייתא, המאור הגדול המאיר באורו, רבים ילכו לאורו, ומחדדים שמעתתא ובעלמא מבדרין, והראשון מעיקרא משמע גבור כארי גבר בגוברין, וזאת ליהודה יהודה ראש המדברין, רודפי משפט ושומרי תורה והקה, לא ישאו פנים בדין, ומתמוך בשוחד בפיהם נעורין. וברשות יתר חכמי העיר, חקרי לב בעלי חכמה, בעלי בינה יתירה, בעלי עצה וגבורה, מעינות החכמה מהם נובעים, ומתגברין דולים ומשקים מבארם באר מים חיים, אשר מימיהם לא יכזבו ולא יפסיקו לעולם, לילה כיום יאירין. וברשות אלופי גבאי צדקה, וגבאי גמ"ח של אמת, המשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, מצדיקי הרבים ככוכבים מאירין. ואחריהם כל העדה עדת ישורון, יעלו לזכרון ישובו לבצרון. דרוש א' ליום א' דסליחות (א) דוד המלך ע"ה אמר עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה השחר, נשתבח דוד המלך שהוא מעורר השחר, ואין השחר מעורר אותו:

הנה כמה מיני תשובות הם, והמעולה שבכלם תשובה מאהבה בלי שים פנייה אחרת, לא מיראת העונש ולא על מנת לקבל פרס, והפחותה שבתשובות היא תשובה מחמת יסורין, שכבר באו על החוטא, והנה בתהלים נאמר למנצח על אילת השחר, לומר כי הלילה יש בו אורה דהיינו אור הלבנה והכוכבים, ואימת היא חושך בעלות השחר אותו שעה אין חושך גדול ממנו, ואז מתגלה אור בוקר, כך הוא הגאולה כשיהיה הגלות בתוקף הצרה, אז הקב"ה נגלה וגואל אותנו, הרי שהשחר מרמז על הצרות. והנה בבחינת השב מאהבה צריך נסיון אם מחשבתו ברורה, כי אחר שהחוטא יודע שאי אפשר בלאו הכי, שאם לא ישוב דמו בראשו ויקבל עונשו, אם כן איך אפשר להשב לשוב מאהבה גמורה, בלי עירוב מחשבה זרה להנצל מעונש עבירה. אמנם הנסיון על זה, אם הוא בעצמו מקבל על עצמו היסורין, ואם כן הרי שאינו חושש להנצל מהעונש, שהרי גם אחר התשובה הוא מבקש היסורים, וזה נקרא אצלו יסורים של אהבה:

(ב) ודוד המלך קבל יסורים על עצמו, כמו שדרז"ל שנצטרע ששה חדשים וי"ג שנים היה מוטל על ערש דוי כמ"ש ערשי א מסה, וא"כ בודאי היתה תשובתו מאהבה, וכן מצינו צדיקים גדולים שקבלו יסורים על עצמם, כמו ר"א בר"ש שאמר בואו אחי ורעי, וטעמם היה למען תהיה תשובתם מאהבה גמורה, וזה שאמר דוד עורה כבודי וגו' אני מעורר השחר, שאני בעצמי מעורר עלי חשכת השחר, להביא יסורים על עצמי ואין השחר מעיר אותי, שאין הצרות מעוררים אותי לשוב, שזו המדריגה התחתונה מאד, וכמו שאמרו [עיין בפתח השער] רז"ל בשלהי מסכת יומא כתיב שובו בנים שובבים, וכתיב כי אנכי בעלתי בכם, נא קשיא כאן מאהבה או מיראה, כאן על ידי יסורים, הרי שתשובה שעל ידי יסורים אינו נכנס בגדר בנים, ובזה אמרתי בדרושי הקודמים פירוש הפסוק בירמיה, העבד ישראל אם יליד בית, מדוע היה לבז, כיון שכבר היה לבז, ובאו היסורים אפילו ישוב בתשובה, נשאר עבד לא מדרגת בן:

והנה למדרגת דוד המלך ע"ה קשה להגיע, וראיתי בני עליה והמה מועטים, אבל עכ"פ אחיי אם אין אנחנו במעלה ראשונה, למה נהיה אחרונים לשוב במדרגה התחתונה:

(ג) עכ"פ נעשה דרך מיצוע לשוב מירא' קודם בא העונש בפועל, וגם בתשובה מיראה לאו כל אפין שוין, והמוקדם משובח כי כל עוד שמתאחר הזמן ויום הדין קרוב, כבר מקרי מחמת יסורים שהרי ליום הכסא יבוא לפקוד פקודת כל אדם, וספרי חיים וספרי מתים פתוחים, ואם כן ראוי להקדים לשוב באמצע השנה, לא בשלהי אלול, וזה גם כן כוונת דוד, אני מעיר השחר שאני מעורר עצמי באמצע השנה, ואיני ממתין על ימי הסליחות, שאז כבר הגיע הזמן לקום בשחר, ואז השחר מעיר את האדם, והנה בעוה"ר אנחנו גם זה לא עשינו, וכל השנה לא נתעורר משינת האולת, אשר תסלף דרכו של אדם, ועכ"פ האידנא שכבר קרוב יום הדין, דרך שלשת ימים נלך בדרך המלך מלכו של עולם, מי יודע ישוב וניחם, ואם לא עכשיו אימתי, טרם יבא המלך לישב על כסא הדין:

(ד) ובזה אמרתי פירוש הפסוק בפרשת כי תצא כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה, ויצא אל מחוץ למחנה, לא יבוא אל תוך המחנה, והיה לפנות ערב ירחץ במים, וכבוא השמש יבוא אל תוך המחנה, הנה עבירה גוררת עבירה ואל יצטער אדם על עבירה שבא לידו בשוגג, אלא שסופו לעבור במזיד, אם לא יתן לב תיכף לשוב על השוגג, והנה אמר הכתוב שאם יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור, ואף שהוא מקרה לילה, שבא לידו במקרה בלי כונת רשע אם לא ישוב, סופו ויצא אל מחוץ למחנה, שיעבור עבירה במזיד ויעבור על לא תעשה, בזה יוצא חוץ למחנה הקדושה, ויוצא חוץ למקום הקליפה, כי הקדושה נקרא תוך ופנים, והקליפה הוא מבחוץ סביב רשעים יתהלכון, וע"י השוגג יביא לידי עבירה בפועל במזיד, או עכ"פ אם לא יעבור בידים, עכ"פ לא יבוא אל תוך המחנה, ויעבור עבירה בשב ואל תעשה, כביטול מ"ע שע"י קיום המצות תמיד הוא בא לתוך המחנה להוסיף קדושה, אבל זה שכבר שלט בו הטומאה, ונדבק בו ע"י השוגג, עכ"פ מושכו ואינו מניחו לקיים מ"ע כתיקונה:

(ה) אי נמי כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור, שמתחלה אין כח ביצה"ר להכשיל את האדם בפועל שיעשה עבירה בקום עשה, אבל מתגבר עליו להביאו לידי עצלות, מלקיים מ"ע בקום עשה, ומפיל עליו תרדמה, וביחוד לקום בבוקר לעבודת הבורא, לקיים ק"ש בזמנה, ולהתפלל עם הציבור, וכן בנתינת צדקה לעניים וזהו איש אשר לא יהיה טהור שע"י קיום המצות בא לידי טהרת הנפש, וזה שנתעצל בקיום מ"ע לא יהיה טהור, ושוב כיון שנאחז בזה ברשת היצר, שוב אין לו שמירה, כי ע"י קיום המצוה בורא מלאך קדוש המשמרו מהחטא, וכמ"ש מצוה בעידנא דעסיק בה מגנה ומצלי מן החטא, ושוב בא לידי מקרה לילה, מעשה הרשעים נמשל לחושך ואישון וחשכת לילה ובא לידי עבירה בפועל, אך לא בתמידות רק מקרה לילה:

(ו) והנה ע"י עבירה אדם נדחה ממחיצתו שבקדושה כי על ידי העבירה פוגם בנשמתו ונעשה בעל מום או עור אם פגם בראות עינים בהתבוננו והסתכלו בעריות, או פסח אם אץ ברגלים חוטא ורגליו לרע ירוצו, וכן בכל אבר שחוטא נעשה מום בנשמתו, וכל אשר מום בו לא יקרב אל הקודש פנימה, אך דרכו של הקב"ה להעביר ראשון ראשון, והעבירה הראשונה אינה בחשבון, ולכן עדיין לא נדחה ממחיצתו כי ה' העביר חטאתו, ואף שבשעה שעובר העבירה ברגע זו ודאי יצא לחוץ, אבל תיכף אחר העבירה הקב"ה רב חסד ומעביר העון, וזה שאמר אם נכשל פ"א בל"ת ונקרא מקרה, שוב ויצא אל מחוץ למחנה שעבירה גוררת עבירה, ויעבור עוד הפעם ויהיה הרושם ניכר מום קבוע בנשמתו, ויצא אל מחוץ למחנה שכינה, והנה זה שחטא כבר שלש פעמים דהיינו לא יהיה טהור ומקרה לילה ויצא אל מחוץ, שוב לא נשאר בו רושם קדושה, כי האדם כלול מנפש רוח ונשמה, ובפעם אחת פוגם נפשו, ושנית פוגם רוחו, ושלישית פוגם נשמתו אם כן שוב אין לו דבר המעכבו ומעוררו לקדושה לשוב בתשובה, ולכן אמר לא יבוא אל תוך המחנה, כי בחטאו במקרה כיון שעדיין עומד במחנה שכינה בקל ישוב אבל זה שכבר יצא, והרי ברשות הקליפה לא יבוא מעצמו אל תוך המחנה, כי אם ע"י אימה או יסורים שיחזירהו, ואמר הכתוב והיה לפנות ערב, שאם כל השנה מקשה לבו, עכ"פ לפנות ערב של השנה, בשלהי דקייטא בסוף אלול שאימת יום הדין לפניו ראוי שישוב וירחץ במים, המה מי טהרת התשובה, שנקראו מים טהורים, ועיקר הכל בדמעות כי בעו"ה ברוב פשעינו לא יספיקו כל ימינו לסבול סגופים והפסקות גדולות די משקל תשובת הכתוב, ואנחנו חלושי כח, ואין בנו כח לסגף עצמנו בסיגופים גדולים כאשר עשו דורות שלפנינו הפסקות גדולות של ג' וד' ימים, ויש שהתענו משבת לשבת, ואנחנו לא נדע מה לעשות, ובמה יכופר עון, עכ"פ דמוע תדמע עינינו בכי ותחנונים: