דרושי הצל״ח – קטע 17

(ח) וזה רמזו לנו עזרא ונחמיה בתפלת האוחז שיסדו לנו, הסובל עלים עין מסוררים, כי הקב"ה כביכול סובל מעשה הרשע, כאדם הנושא סבל ומשא קשה, כמו"ש כובד אבן ונטל החול, וכעס או"ל כבד משניהם, וא"כ הקב"ה אינו מענישו, ומאריך אפו ומעלים עין מסוררים, , כאלו אינו רואה, ועם כל זה העליון ועינו אל יראיו, שממעשה הרשעים מעלים עין, ויראיו השומרים מצותיו עיניו פקוחות, ושמא תאמר זה לרשעים וזה לצדיקים, אבל לרשע עצמו לא יביט, ולא יקבל מעשה הטוב ממנו, ולכן קבעו הפותח שער לדופקי בתשובה, לא מיבעיא שמקבל תשובת השבים, כאשר עשה כל מעשה התשובה, שידוע שזה דבר קשה מאד, כי איזה תשובת המשקל יספיק לנו לרוב כובד משקל עונותינו ופשעינו, הן מצד חומרם כי עברנו על החמורות, והן מצד רבוים, והן מצד הכפלים כאויל שונה באולתו, וכלב השב על קיאו כמה פעמים בלי מספר, ואם כחול נאריך ימים, כל ימי עולם לא יספיקו לאפס קצה, אבל הקב"ה ברחמיו פותח שער לדופקי בתשובה, תכף כאשר החל לדפוק על שערי תשובה, הוא פותח שער, ומהו הדפקה הזאת היא הרהורי תשובה, והקב"ה בוחן כליות ולב, ורואה שמתחרט בלבו ומקבלו ומסייעו לבוא לטהר:

(ט) הפותח שער לדופקי בתשובה, לא מיבעיא מר"ה ועד יוה"כ, שאז שערי תשובה פתוחים, ואין צורך לפותחם, כי לא יסגרו, דרשו ה' בהמצאו אלא אפי' קודם ר"ה, שהשער סגור הקב"ה ברחמיו פותח לדופקים על הפתח:

והנה אנחנו דופקים ומכים על לבנו בוידוי חטאנו וכו', וכן אשמנו וע"ח, והטעם כי הלב גורם, אמנם הלב יש לו שותף, ועינא ולבא תרי סרסורי דעבירה, והתשובה צריך משניהם לב נשבר ונדכא, ודמוע תדמע עינינו, ושערי דמעות לא ננעלו, ולפי כונת הלב הן הדברים, ובעוה"ר בכל השנה שלש אבעיות ביום, בכל תפלה אומרים סלח לנו וכו' כי חטאנו מחל וכו' כי פשענו והפה מדבר, והיד מכה, אבל העין והלב אינם יודעים מאומה, וכאשר מורגל אצלינו בעו"ה בכל השנה, הנה אם גם בשאר בקשות התפלה הכל כיוצא בזה, עם כל זה כבר נאמר, ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו וגומ', ואעפ"כ והוא רחום יכפר, אבל איך יחשוב זה לתשובה, אשר עקר פרי התשובה הוא החרטה ועזיבה, ואם לבו בל עמו הוא מוסיף חטא על פשע, ואין כאן ריח תשובה, ולא סליחה וכפרה, ולכן רמזו הפותח שער למי פותח שער לדופקי אלו שדופקים על לבם בתשובה גמורה בלב שלם:

(י) הפותח שער הנה אתמהה, וכי שערי תשובה צריכים להפתח, והלא לעולם הם פתוחים, וכמו שדרשו בפסיקתא, מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים, נמשלה התשובה לים מה הים לעולם פתוח, כך שערי תשובה לעולם פתוחים, ולכן נלע"ד הפותח שערי ירושלים שהם נעולים, זה אלף תכ"ד שנים, ולא לנו לבד הם נעולים, כי אם גם למלך עליון מסוגרים שערי ירושלים של מעלה, וכמו שדרשו רז"ל במס' תענית דף ה' ע"א בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר, אמר ר' יוחנן אמר הקב"ה לא אבוא בירושלים של מעלה, עד שאבוא בירושלים של מטה, ובתוס' שם כתבו לא אבוא בעיר ממש, ויש מפרשים פשטיה דקרא בעיר, בשנאה ועיר לשון שנאה, ואני אומר דא ודא אחת היא, כי אם הי' רצון הקב"ה לעשות כלי' בעולם, ורשעים יכלו, בקל היה מביא הגאולה, והיה נשאר בקיבוץ גליות אחד מעיר ושנים ממשפחה, אלא לגודל אהבת הקב"ה אותנו, הוא כביכול נודד ממקומו, כצפור נודדת מן קנה, כן איש נודד ממקומו, ומצפה לתשובתנו, וזהו לא אבוא בעיר ממש, משום דלא אבוא בעיר בשנאה, כי אם באהבת התשובה, ועכ"פ ירושלים של מעלה שערי' סתומים וסגורים מיום חרבן בה"מ, ובמה הם סתומים בשק, וכמו שאמרו במדרש איכה, ששאל הקב"ה למלאכי השרת מלך ב"ו כו' אבל מה הוא עושה כביכול, תולה שק על פתחו, כדכתיב אלביש שמים קדרות. ושק אשים כסותם, ורמז השק הזה הוא עונותינו המבדילות, ונעשו כמחיצה של ברזל, כי עונות הם הבגדים הצואים, כדכתיב הסירו הבגדים הצואים וגומ', ועבור זה אין תפלתינו עולה בשער השמים שהוא ירושלים של מעלה, מכוון נגד בה"מ של מטה, ולכן טוב לבע"ת שילבש שק, וכבר אמרו מיום שתפס יעקב אבינו את השק. לא זז מבניו ואינו נוהג אלא בגדולי הדור, כי די לעבד שיהיה כרבו, ואם נשוב בתשובה אז יופתח הסתום, וכ"ז רמז הפייטן הסובל, כביכול הקב"ה סובל גלות בעונותינו, עם כל זה מעלים עין מסוררים, העליון ואעפ"כ אינו נכנס בירושלים של מעלה, אם כי נסתלק מירושלים של מטה, וסילק שכינתו למעלה, ואעפ"כ, אינו נכנס מעצמו בירושלים של מעלה, רק עינו אל יראיו, מצפה שהם יגרמו לכונן ירושלים של מעלה, הפותח שער לדופקי בתשובה הנה למד של לדופקי הוא כמו בעבור, שבעבור דופקי בתשובה יופתח שער של ירושלים של מעלה, כי גדולה תשובה שמקרבת הגאולה, וכל הקיצין כלו ואין הדבר תלוי אלא בתשובה, ושמא תאמר למה כל אריכות הגלות הזה, וכי קצר קצרה ידו מהושיע לעצמו, לכן אמר שהקב"ה חס על הרשעים שלא יאבדו ח"ו, וזה הצופה לרשע וחפץ בהצדקו, ואינו רוצה לכלות את הרשעים.

(יא) ונחזור לעניננו, שאפי' להחוטא עצמו שהקב"ה מעלים עין מסוררים, שלא להביט במעשיהם, עם כל זה לטובה נהפוך הוא, ואפי' הרהורי לב של הרשע, כשמחשב לשוב בתשובה, הוא צופה ופותח לו שער, ושמא תאמר זהו בשכבר מחשב בתשובה, אבל קודם לזה כל מעשיו הטובים אינם נזכרים לטובה, ולכן אמר, הצופה לרשע שלא תאמר שמה שאין הקב"ה מעניש הרשע, הוא משום שאיננו מביט במעשה הרשעים, ממילא גם המצות אינו מביט, לא כן הוא הוא יודע תעלומות סתרי כל חי, ואם יסתר איש במסתרים וגומ', אמנם הוא צופה לרשע, ורואה מעשיו הרעים, וסובל משום שהוא חפץ בהצדקו, ואינו חפץ במיתתו של רשע, כי אם בשובו וחי, הצופה לרשע במעשים טובים שעושה וחפץ בהם, ואמנם מצינו להיפך, ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי, ובתורה ובנביאים וכתובים מצינו שאין הקב"ה חפץ בקילוסו של רשע, אמנם שמורים הם אצלו, עד שוב הרשע מרשעתו, ואז גם כל מעשיו הטובים למפרע יעלו לריח ניחוח, וזה וחפץ אימת חפץ בהם בהצדקו:

(יב) הארכנו לתרץ קושית מג"א בנוסח על חטא בגלוי ובסתר והנה גם בנוסח בזדון ובשגגה ג"כ נתקשה, כי צריך לבקש על הקל תחלה, וגם זה נלע"ד, שהנוסח מדויק, ונדקדק ג"כ מה שאנו אומרים ע"ח שחטאנו לפניך ביצר הרע וע"ח שחטאנו לפניך ביודעים ובלא יודעים מה זה שחטאנו ביצה"ר, ואם הכונה ע"י הסתת היצה"ר כל החטאים הם בעטיו של נחש, ועוד ע"ח כו' ביודעים ובלא יודעים, מה ניהו יודעים ומה ניהו לא יודעים, אם יודעים היינו מזיד, ולא יודעים היינו שוגג, א"כ ג"כ קשה קושית המג"א שראוי לבקש על הקל תחלה, ולהקדים לא יודעים ליודעים:

(יג) הנה האלקים עשה את האדם ישר, ובפרט אנחנו זרע אברהם יצחק יעקב, השריש אותנו בקדושה מקדושת אבותינו, דור אחר דור עד המעמד הנבחר, שקרבנו ע"י משה בחירו לפני הר סיני, ואז פסקה הזוהמא לגמרי, ונתן בנו נפש רוח ונשמה, אשר כל אלה שמורה מהחטא, והתורה תמהה נפש כי תחטא אתמהה, ונתן לנו תורתו הקדושה אשר היא תבלין נגד היצה"ר, ולכן לפי דרך הטבע אין איש הישראלי מוכן לחטוא, אבל היצה"ר נלחם בכל כחו, ויצרו של אדם מתגבר, ואם היה האדם עומד כנגדו, ובקשרי המלחמה היה האדם גבור יותר ממנו כי יש לו מסייעים הרבה, והקב"ה בעצמו עוזרו, אבל בעוה"ר מתוך עצלות האדם בקשרי המלחמה, והיצה"ר איש מלחמה מעודו, ואורב בכל צד וכשמחטיאו בפעם ראשון, בודאי יש להיצה"ר טרחה גדולה, אבל כשכבר החטיאו בראשונה, שוב איננו צריך טרחה יתירה, כי עבירה גוררת עבירה, אבל אכתי לבו של אדם דוי עליו לחטוא, כי הוא יודע שהוא חוטא, נגד מלך גדול, וסופו לעמוד וליתן דין וחשבון, אלא שכבר שלטה בו הקליפה, ע"י העבירה המטמא ומטמטם לבו של אדם והתנא הזהיר להסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה, ויש לדקדק אמרו לידי עבירה, ודי באמרו ואין אתה בא לעבירה, אמנם היצה"ר ערום הוא, ותכף כשאדם נופל ברשתו פעם ראשונה, שוב הוא אומר כבר נפסקת משורש הקדושה, ושוב אין לך חלק ונחלה באלקי ישראל, ואין חילוק בין שוב תהיה צדיק או רשע כי נפש החטאת היא תמות וא"כ למה זה בחנם תאבד גם העוה"ז לך התענג בתענוגים בעוה"ז, וכמו שאמר אחר הואיל ואיטרד האי גברא מההוא עלמא, ליפוק וליתהני בהאי עלמא, וזהו ענין עבירה גוררת עבירה, ולכן הזהיר התנא, הסתכל בג' דברים, ואי אתם בא לידי עבירה, אפי' אם כבר עברת עבירה אחת, אי אתה בא לידים של אותה הקליפה של עבירה זו להחטיאך יותר, ואמר כשיצה"ר בא להחטיאך פעם ראשונה, דע מאין באת משורש הקדושה, ואיך לא תחוס על הנפש היקרה, אשר חוצבה מתחת כסא כבודו, ואמרו אחרי כן מטפה סרוחה, הכונה עם היות כי באת מטפה סרוחה, הגדיל חסדו עמך לתת בך נפש יקרה, אין לך חסד גדול מזה, ואיך תהיה כפוי טובה, ואם כבר חטאת, , אל תדמי בנפשך כי כבר אבד תקותך, וכבר נטמאת ואין הקדושה חלה על הטומאה, זכור מאין באת מטיפה סרוחה טמא משארו, ואעפ"כ השריש בך נשמה קדושה, א"כ גם עתה אין לך להתיאש מן הקדושה, ואכן זהו כפל הלשון, מתחלה סתם מאין באת ולאן כו', ושוב מפרש מאין באת מטפה כו', וכן כלם בראשון קודם שחטא אמר כלל הסתכל כו', מאין באת הנשמה משורשת כסא כבודו, ומשם חוצבה, ואיך לא תחוס על הנפש היקרה, ואם כבר חטא ורוצה לחטוא שנית, לפי שמתיאש מן הקדושה, כיון שכבר טמא נפשו וסובר שאין הקדושה שוב יכולה לשרות, שוב פי' ואמר מאין באת מטפה סרוחה וכמו שכתבתי:

(טו) ולאן אתה הולך, הנה המלאכים נקראו עומדים, שרפים עומדים לפי שאין להם שום מעלה לא פחות ולא יותר ממה שנבראו, במעלה זו נשארים לעולם, והצדיקים נקראים מהלכים, לפי שהולכים ממדרגה למדרגה, לפי רבוי מעשיהם הטובים, וכמו כן הרשעים נקראים יורדים, לפי שהם יורדים כל פעם יותר למטה, לפי רבוי מספר העונות, עד שח"ו במניעת התשובה, לדיוטא התחתונה שבשאול, וכמו שאמרו על פסוק שובו רשעים לשאולה, ואם כפי מחשבת רשע שאין הפרש בין עבירה אחת לעבירות הרבה, ככה על זה הדרך לא היה ראוי להיות הפרש בין מקיים מצוה פ"ח, לכופל ומשלש למאות פעמים, וגם הצדיק לא היה ראוי להקרא מהלך רק עומד, וכיון שהצדיק נקרא מהלך ממעלה למעלה, כך הרשע יורד ממדרגה למדרגה יותר תחתונה לפי מספר פשעיו, וזהו ולאן אתה הולך, שהרי אין אתה עומד כלל רק הולך, או למעלה או למטה, וא"כ אף אם נפלת ברשת היצר פעם אחד לא תוסיף ליפול:

(טז) אי נמי ולאן אתה הולך, שאמר בראשונה הוא לשבח, הלא אתה הולך לבית עולמך, כי הולך אדם לבית עולמו, ולכל צדיק מדור לפי כבודו, למה תחטא ויהא מדורך פחות מחבירך, וכל צדיק נכוה מחופתו של חבירו, ואם כבר נפל ברשת וחטא פ"א שלא תתיאש מן הרחמים, אמר ולאן אתה הולך למקום עפר רימה ותולעה, סוף ארם למות, וזה כל האדם ואין מיתה בלא חטא, א"כ כל אדם אי אפשר שלא יחטא, ואם כפיתוי היצר שאם חטא פ"א שוב אבדה התקוה, א"כ על מה שוא ברא ה' כל אדם, הלא ודאי לא כן היא, ואף אם חטא, , אכתי יש תקוה בתשובה, ויחזור לקדושה הראשונה:

(טז) ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, הנה קודם שחטא אמר לפני מי אתה עתיד ליתן דין, דע כי על כל אלה יביאך אלקים במשפט, ולמה זה תפול ברשת היצר, ואם כבר חטאת עכ"פ אל תרשע הרבה, ודע כי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, ואם כדברי היצה"ר שאין חילוק בין חוטא פ"א לחוטא הרבה פעמים, א"כ חשבון זה למה, אלא ע"כ הכל לפי רוב המעשה, ולכך אל תרשע הרבה, וכפל הדברים מתחלה קודם שיחטא האדם, אמר הסתכל לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, כי תיסרך רעתך ומשובותיך תוכיחך, ועונש עבירה היא עבירה עצמה, כי בורא משחית לחבל, ועבר אדם עבירה קונה קטיגור, ומעשיו יוכיחו אותו בדין, נמצא שנותן דין במעמד הקטיגור שבראו הוא משטין עליו פנים בפנים בדין, אוי לאותו בושה, ולכן השמר שלא תברא משחית שתתן דין בפניו, ואם כבר חטא שלא יתיאש מן התשובה, הנה מצד מדת הדין הנפש החוטאת היא תמות, ואין מקום לתשובה, אבל הקב"ה ברחמיו מקבל שבים בתשובה, ולכן אמר לפני מי אתה עתיד ליתן דין לפני ממ"ה הקב"ה, מלך רחמן מלך רוצה בתשובה, לכן אל תתיאש מן התשובה, ועקר התשובה עזיבת החטא, ויעזוב רשע דרכו ולא יוסיף לחטוא:

(יז) ונחזור לעניננו, שהיצה"ר בחטא הראשון, צריך להתאמץ בכל כחו, אבל בפ"ב אין להיצה"ר שום טרחה, ובלא היצה"ר כבר מוכן לחטוא, כי עבירה גוררת עבירה, ואכתי נפשו של אדם עליו תאבל כי יודע הוא שחוטא, , אבל כיון שעבר ושנה ארז"ל שנעשית לו כהיתר, ושב אינו יודע שחוטא, ואינו יודע רבונו כלל, וזהו שהוכיח ירמי', כי שתים רעות עשו עמי, אותי עזבו מקור מים חיים, לחצב להם בארות בארות נשברים, אשר לא יכילו המים, ובמס' תענית (דף ה' ע"א), אמר רב נחמן לר' יצחק מ"ד כי שתים רעות עשו עמי, תרתין הוא דהא עשרים וארבע שביקי להו, א"ל הכי אמר ר' יוחנן אחת שהיא כשתים ומה ניהו ע"ז, ולדידי פירושא דקרא כי שתים רעות עשו עמי, שוב בודאי אותי עזבו, כי כבר הותרה להם, ובודאי יכשלו בחמורות לחצוב בארות בארות נשברים:

(יח) באופן שחטא הראשון הוא ע"י יצה"ר, וחטא השני הוא ע"י המשחית והמשטין, שנעשה מחטא הראשון, עבירה גוררת עבירה, ומשם ואילך גם בלא דעת נפש לא טוב, שכבר הותרה לו ואינו יודע שזה יוחשב לו עון אשר חטא, וזהו ע"ת שחטאנו לפניך ביצה"ר, היינו פעם ראשונה שהוא ע"י היצה"ר, וע"ח שחטאנו לפניך ביודעים הוא פעם שני, ששוב חוטא בלי יצה"ר רק עבירה גוררת עבירה אבל אכתי ביודעים שיודע שהוא עבירה, ושוב כיון שנשתקע בטומאה, שוב ובלא יודעים, כי כבר הותרה לו, ולכן גלה עמי מכלי דעת, כי אם אינו יודע שחטא אינו נותן לב לשוב בתשובה וגולה בעונו וזהו סדר ברכות אמצעית בתפלה, בתחלה אנו מבקשים חננו מאתך דעה, כי מרוב עונות אשר חטאנו כמה פעמים, ניטלה דעה, ואנו מבקשים שהקב"ה ברחמיו יחננו דעה לדעת את ה', ומתוך שנדע שחטאנו נוכל ליתן לב לשוב, ואנו מתפללים השיבנו אבינו, וכל זמן שאין אנו עושים תשובה אי אפשר לסלוח, כי כפרה בכדי לא אשכחן, ולכן אחר התשובה מבקשים סליחה סלח לנו, ואח"כ גאולה, וכבר האריכו רז"ל במס' מגילה בסדר ברכות הללו, וזהו ג"כ מה שאנו אומרים ע"ח שחטאנו לפניך בזדון ובשגגה, תחלה פעם ראשון ושני הוא זדון, אבל משם ואילך הוא נעקר מהקדושה, ושוב הכל בעיניו כשגגה, נמצא הוידוי על הסדר, ומתרוץ קושית המג"א, והארכנו מענין לענין, ונחזור לדברי התנא הגדול ר' יוחנן בן זכאי, שתלמידיו נכנסו לבקרו בעת חליו, והיה זה קודם מותו, וביקשו ממנו רבינו ברכנו, ואמר להם יה"ר שיהיה מורא שמים עליכם כמורא ב"ו. והם שאלו ע"כ והשיב והלואי, תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם, הנה אף שאמת השיב להם, מ"מ זהו מדת ביניונים, אבל תלמידי ר' יוחנן בן זכאי שהם גדולי הדור חכמי ישראל, יש לתמוה על ברכה זו שברכם קודם מותו שאז היה ראוי להשפיע עליהם ברכה לפי עוצם מעלתם:

(יט) ונלע"ד דדבר גדול דבר התנא בזה, ויש בזה מוסר גדול להמון עם כפשוטן של דברים, וברכה גדולה לתלמידים לפי עוצם גדולתם, דהנה אית דחילו ואית דחילו, וכבר נודע כי רז"ל הגדילו מעלת אהבה על מעלת היראה מאד, ומצינו בשעת העקידה, שזו היתה המעלה הגדולה שאין למעלה הימנה באברהם אבינו בכל הנסיונות שנתנסה, ומצינו שאמר לו עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה, והדבר תמוה למה אחז מעלת היראה, ולא מעלת האהבה אשר היתה באברהם, אמנם מדרגות יש בצדיקים עבדי ה', ראשית הכל הוא דעובד מיראת העונש, אם עונשו עוה"ז, כי חיי האדם וחיי זרעו ומזונותיו וכל אשר לו ביד הקב"ה, ובידו להמית ולהחיות ולדכא ביסורים ועונשים קשים ומרים, מי הוא הפתי אשר לא יאחזהו אימתה ופחד, ואם מיראת עונשי הנשמה וחיבוט הקבר ועונשי גיהנם אשר האריכו בהם בספרי מוסר, , וזה השער הראשון להכנס בו בעבודת ה' ישוו בו הכל, ואין צריך לזה השגה רק למראה עיניו ישפוט, כמה צרות המתרגשות בעולם, וכמה עשירים ירדו מנכסיהם, וכמה אנשים בריאים וחזקים נדכאו ביסורים, ואין צריך לזה התעוררת ממוכיחים, או עיון בספרים, והכל יוכלו להשיג דבר זה, וזה שאמר הכתוב את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם, כונתו כי זה לשמור המצות מיראה, כל אדם שוים בו, בעל השגה גדולה ובעל השגה קטנה, כי את כל מעשה האלקים יביא במשפט כלומר שאין העולם הפקר, ואית דינא ואית דיינא, דבר זה כל בני אדם מודים בו, וזה המדרגה הפחותה ביראת ה' מיראת העונש:

(כ) ואמנם אח"כ כשירגיל האדם עצמו בקדושה, הנשמה מתלהבת בו ומתחיל להיות אש אהבת ה' להתלהב בלבו, וזה דבר רוחני כי אין הגוף אוהב בטבע למה שאינו יכול להשיג באברים המוחשים, לא בראי' ולא בשמיעה, וע"ז אמרו הבא לטהר מסייעין אותו, ואח"כ זוכה לדביקות להיות דבק בבוראו במחשבתו, והנה העובד מיראה דהיינו יראת העונש זה נזהר מן הל"ת, אבל אינו נזהר בקיום העשה, שאינו מתירא מן העונש שלא בעידן ריתחא, ואמנם העובד מאהבה, זה זהיר לקיים גם כל מצות עשה, לעשות נחת רוח לבוראו, וכשזוכה לדביקות זה לא נפרד במחשבתו כלל, וכל מחשבותיו תמיד דבוקות בקדושת השם, ולכן כתיב את אלהיך תירא, וזה המדרגה הראשונה בשמירת לא תעשה, וזה לא מקרי עבודה דלא שייך עבודה רק בפועל, ואח"כ תעלה במדרגה, ואותו תעבוד, דהיינו קיום מצות עשה וזה מאהבה, ואח"כ תכנס לפני ולפנים ובו תדבק, ואז זוכה למעולה שבכל המעלות היראה הגבוהה, שהוא יראת הבושה, מתוך שמכיר גדולת הבורא הוא בוש ממנו לחטוא, ומתירא פן ע"י זה יופסק קישור הדביקות, ויתרחק מעוצם קדושתו, וזהו יראת הרוממות, וזהו יראת ה' לא יראת העונש ומצינו כיוצא בשני מדרגות יראה הנ"ל, גם ביראת בשר ודם יש שירא ממי שידו תקיפה עליו, ויוכל לעונשו כאשר אימת שופטי הארץ על ההמונים, וכמו כן יתירא האדם לעבור עבירה מיראת בית דין שלמטה שיענשהו על רוע מעשיו, ויש שירא ממי שאין לו עליו שום השתררות, רק מרוב עוצם גדולת האיש ומעלותיו, מחמת הבושה יראים מפניו, כי מכירים גדולתו וכבודו, ורוב העולם אף אם ימצא בהם רשע גדול בעל עבירות, מתירא לעבור עבירה בפני אדם גדול הדור, אף אם אין לו שום ממשלה עליו: