דרושי הצל״ח – קטע 16

(יח) ונלע"ד הטעם, שהרי בחטאת החודש כתיב חטאת לה', ודרז"ל שאמר הקב"ה כביכול, הביאו כפרה עלי שמיעטתי הירח, והנה במיעוט הירח אמרו רז"ל, שאמר לה הקב"ה צדיקים יקראו על שמך, שמואל הקטן דוד הקטן, ואומר אני שבריאת יצה"ר ומיעוט הירח הכל אחד, והחושך יכסה ארץ, חושך זה מעשיהם של רשעים, ומה שצדיקים מקטינין עצמם הוא מחמת היצה"ר, אינן מאמינים בעצמם, ואדם אין צדיק וגו' והקב"ה אמר הביאו עלי כפרה, זהו דוגמת ואשר הרעותי, ובזה הקב"ה מזכה את ישראל, ותולה כביכול בעצמו, ויש רמז בפסוק, כי עד צדק ישוב משפט, והדברים עמוקים, ואין להרחיב הדיבור, ובר"ה החדש מתכסה, כי הקב"ה יעמיד במשפט, ואינו תולה בעצמו, ואז אין תקומה וכמו שארז"ל שאלמלא מקרא זה, ואשר הריעותי נתמוטטו רגליהם וכו', ואז אין חטאת החודש נזכר, עד שישראל תוקעין בשופר לשוב בתשובה, ואז הקב"ה יושב על כסא רחמים, והרחמים היינו שהקב"ה כביכול, תולה בעצמו לומר אני גרמתי שבראתי יצה"ר:

(יט) וזה כונת יצחק, כאשר בא לחשבון, חשבון ימי שנות עונותינו, אומר להקב"ה פלגא עלי פלגא עלך, עלך דייקא שאתה גרמת, ובמס' שבת סוף פ' הבונה, כאשר דרשו רז"ל א"ב של אצבם וכו' העוף אץ חק ששר של גיהנם אומר עיף אנכי, והקב"ה משיבו אל חק, הללו זרעו של יצחק, הרי חק רומז ליצחק, וטעם תקיעת שופר דרז"ל במס' ר"ה להזכיר עקדת יצחק, וזהו תקעו בחודש דייקא בחודש, והבית הוא בית הבעבור תקעו בעבור החודש שיזכור ענינו של שעיר ר"ח, בכסא ליום חגנו כשהקב"ה יושב על כסא הדין, והחודש נכסה ואז אין לישראל שום אמתלא על גודל רוב הפשעים, והתיקון כי חק לישראל הוא, דהיינו שתוקעין בשופר להזכיר עקידת יצחק אז כביכול משפט לאלהי יעקב, והדין מסתלק מעל ישראל והמשפט כביכול ישוב לאלקי יעקב, והקב"ה אומר לזכות את בניו כביכול ואשר הרעותי שבראתי יצה"ר וזהו ערבוב השטן שהוא בהיל שכל קלקול העבירות נתנין בראשו וישראל נידונין כאנוסים מחמת יצרם:

(כ) והנה ארז"ל עבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו, הותרה ס"ד, אלא נעשית לו כהיתר, והענין כי עיקר היצה"ר הוא החומר, ובתחלת העבירה אין הרשע נידון כעושה להכעיס רק לתיאבון, דבעי למיטעם טעמא דאיסורא, וכל עסקי תשובת המשקל הוא כפי הנאת העבירה, יקבל יסורים, וכל הרשעים אי אפשר שנא יתחרטו אחר מעשה, וא"כ הם רואים ומרגישים, שאין הנאת עבירה שקול כנגד הפסידה, ישוב אין ליצה"ר שום טענה להסיתו, אלא שבעו"ה הרשע מגרה יצה"ר אנפשי', וזה כונת רז"ל נעשית לו כהיתר כלומר כמו שעל דבר המותר אין היצה"ר מסית, כן לזה נחשב כאלו אין היצה"ר מסיתו כלל, ואין לו שום תקומה, כי על כזה לא נאמר ואשר הרעותי, ובזה ח"ו נתמוטטו רגלי שונאיהם של ישראל:

(כא) תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו, ע"ד שכתבתי למעלה, שאפי' בתרועה שהוא רמז שהקב"ה עולה מכסא דין, ויושב על כסא רחמים, בתרועה עצמו מרומז שרשי הדינין, ובר נש בעי לאיסתמרא, ואכתי אפשר מנך יושב על כסא, וצריך לירא שלא יגרום החטא, וזה שאמר תקעו בחודש שופר, ואפי' הכי לא יזוח דעתכם שיצאתם בדימוס, ולשמוח בחג הזה כבשמחת החגים, ולמלאות כריסו בתפנוקים, כי אם אכתי בכסה ליום חגנו, יהיה נכסה החג שלא להראות בו שמחה, ופוק חזי הרבה מגאונים הראשונים, שפסקו להתענות בר"ה, ואף שאנו קי"ל שאין מתענין, אבל מורא ואימת יום הדין צריך להיות עלינו, כי חק לישראל אפי' אחר התרועה, שכבר הזכרנו עקדת יצחק, ועוררנו הרחמים, אפ"ה יהיה בעינינו כאלו עדיין משפט לאלקי יעקב, ולהיות מורא שמים עלינו, ובפרט אנן יתמי דיתמי, אפי' במדת הרחמים ג"כ אין אנו בטוחים לרוב גודל מריינו ופשעינו, וכמה בוערים הללו, השמחים בר"ה בגילה ושמחה, ובגדים חדשים, ולא עוד אלא שהבגדים הללו, נעשו באיסור שעטנז, גם אוכלים ושותים אחר הסליחות, וכבר הוא יום גדול, ועוברים על איסור חמור שעליו נאמר ואותי השלכת אחרי גוך, שכבר האיר השחר אחר הסליחות והם אינם משגיחים לא על ק"ש ולא על תפלה, ולכן הנני מזהיר שלא לטעום מאומה אחר סליחות, והרוצה לטעום יטעם קודם הסליחות:

(כב) ועתה נבוא להפסוקים שהתחלנו, אשרי העם יודעי תרועה, שיודעים לרצות בוראם בתרועה, שעומד מכסא דין וכו', ואפ"ה עדיין הם יודעי תרועה, מה שרמוז בתרועה דהיינו שרשי הדינין, ובזה יראת ה' לא תסור מעל פניהם, ואנשים כאלו בטוחים שלא ישלוט בהם יצה"ר, משא"כ השוכח במורא שמים אפילו צדיק גמור והולך בדרך טוב אם אין יראת ה' נגד פניו כל היום, שלא יסיח דעתו מהרה יצר סמוך להכשילו פתאום, ואולי זה כונת התנא בפרקי אבות, אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס וכו', ויהי מורא שמים עליכם, הזהיר אותם להיות עובדי ה' מאהבה בלי שום פניי', ושמא תאמר כיון שאני במדרגה גבוה כזו, שוב היצה"ר חלל בקרבי, ואין אני ירא עוד מחטא, ולזה אמר לא כן כי עדיין האורב יושב במצפוני הלב, ויהי מורא שמים עליכם, והתוי"ט נדחק בזה לומר שהיא יראת הרוממות, ולדעתי מזהיר התלמידים שלא יזוח דעתם לומר שכבר הם ברום מעלת החסידות, , וקאמר ויהי מורא שמים עליכם, כי זה טבע צבא השמים, שהמה המזלות שעולים מעלה מענה, וכאשר המזל ברום המעלות שאין למעלה הימנו, שוב הוא מתחיל לירד, ואמר אשרי העם יודעי תרועה, כשהם במדרגה זו ה' באור פניך יהלכון שאז אפילו בשעה שהקב"ה משפיע להם שפע עושר וגדולה, שלפי דרך הטבע מעותד לחטוא, כדכתיב וישמן ישורון, אבל אנשים כאלו לא די שהם בטוחים שלא ירדו למטה ממדרגתן, אלא אפילו יהלכו שהצדיק נקרא מהלך, שהוא מוסיף והולך תמיד ממדרגה למדרגה יותר גבוה, כן אלו האנשים באור פניך יהלכון, ויוסיפו אומץ לעלות מעלה, כי תמיד יראת ה' על פניהם, להתירא שמא יגרום החטא:

(כג) בשמך יגילון כל היום ובצדקתך ירומו, הנה בכל מקום שנאמר אני ה' הוא דיין לפרוע, וקאמר בשמך יגילון כל היום, שמקבלין גם הדין והעונש בשמחה, כי זה טהרת נפשם, ובצדקתך שאתה עושה עמהם צדקה, ומשפיע עליהם טובה, ירימו יותר למעלה בקדושה ובחסידות, ואינם בועטים מרוב טובה, כי תפארת עוזמו אתה, כי עיקר תפארת עוזם ובטחונם וחוזקם אתה הוא, ועליך יבטחו, ולא כאלו שנאמר בהם הבוטחים על חילם וברוב עשרם יתהללו, ומה מאד ראוי שיהיה מורא ופחד על העשירים מלבד דאגה שקבעו עולמם בעוה"ז, יש להם לדאוג שלא יהיה עושרם שמור לרעתם ח"ו, כי ע"י העושר נכשלים בגזל רבית והונאה, גם חילול שבת ע"י המו"מ שלהם וברצונך תרום קרננו, וכאשר הם נותנים לב, שכל זה הוא ברצונך ובהשגחתך הנפלאה, ועיניך פקוחות המה נשמרים מאד שלא לעשות נגד רצונך שום דבר: דרוש י"ג ליום א' של סליחות

(א) במס' ע"א פ"ק דף י"ט ע"א, אשרי איש ירא ה', אשרי איש ולא אשרי אשה, אמר ר' עמרם אמר רב, אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש, ריב"ל אמר אשרי מי שמתגבר על יצרו כאיש, במצותיו חפץ מאד, אר"א במצותיו ולא בשכר מצותיו, והיינו דתנן הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס, אלא היו כעבדים המשמשים את הרב שלא ע"מ לקבל פרס, והתוס' דקדקו לעיל מיניה דדריש קרא דריש תהלים אשרי האיש אשר לא הלך וגו', לא דייק הכי, וכתבו התוס' דאיש משמע למעוטי אשה, והאיש משמע למעוטי איש אחר, ובספר בינה לעתים דרוש ג' תירץ דקרא דלעיל בלימוד התורה משתעי, כדמסיים כי אם בתורת ה' חפצו, ואשה לאו בת תלמוד תורה היא, משא"כ הך קרא בקיום המצות משתעי, והשוה הכתוב אשה לאיש, וכבר הרגיש הוא בעצמו, שהרי גם במ"ע יש הרבה שנשים פטורות, והוא ז"ל המתיקו במתק לשונו שעל הרוב ידבר, ואני אומר אדרבה במ"ע רובם נשים פטורות, וכל מצות הכהנים בני אהרן ולא בנות אהרן, וכל מ"ע שהז"ג נשים פטורות:

(ב) ונלע"ד דתמיהת הגמ' דכאן כתיב אשרי איש ירא את ה', ומן הסתם במצות ל"ת מדבר, ששייך בהו מיראה, שיש בהו יראת העונש, אבל מ"ע הרי אמרו ענשיתו אעשה, וא"כ כיון שמדבר בל"ת ובהו נשי נמי איתנהו, לכן מתמה אשרי איש ולא אשרי אשה, אמנם אית דחילא ואית דחילא, ובודאי אי אפשר להשיג היראה ברום המעלות, תכף בתחלה, וצריך לעלות מדרגות, ותחלה מכל היא היראה יראת העונש, וכל התורה וספרי נביאים מלאים מיעודי עונשי העבירות, ואל תתמה שהרי תחלת הכל היא מורא בשר ודם. וריב"ז אמר הלואי שיהיה מורא שמים עליכם כמורא בו"ד, ורמז גדול רמז להם ברום מעלת היראה, ותלמידיו שאלו אותו ע"כ ותו לא, כי הם הבינו דבריו על פשוטן, ולכן הוסיף להם ביאור, והשיב הלואי תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם ויש בזה מוסר גדול להמון עם לפי פשוטן של דברים, אוי לנו כי חטאנו בסתר, והמג"א בה' יוה"כ סי' תר"ז ס"ק ג' נדחק מאד בנוסחא על חטא שחטאנו לפניך בגלוי ובסתר, שאנו אומרים, וכן ע"ח שחטאנו לפניך בזדון ובשגגה, וקשיא ליה להמג"א שהרי צריך לבקש על הקל תחילה, ולכן רצה להגיה בסתר ובגלוי וכן בשגגה ובזדון, ושוב קשיא ליה דא"כ לא הוי ליה ע"ס א"ב, ונדחק שאנו מבקשים על שניהם כאחד, ואני אומר הנוסח מדוקדק מאד על סדר, ואין צריך הגהה, אבל אנו מתודים בגלוי ובסתר, וכן בזדון ובשגגה, ואעפ"כ אנו מבקשים הקל תחלה, דהנה יש לדקדק ג"כ מה שאנו אומרים חטאנו לפניך, ומה חסר באמרו סתם שחטאנו, כמו שאנו מתודים בתחלה אשמנו בגדנו ואין אנו אומרים אשמנו לפניך בגדנו לפניך:

(ג) והנה רמ"א בא"ח ס"א כתב, שויתי ה' לנגדי תמיד, הוא כלל גדול בתורה, ובמעלת הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים, כי אין ישיבת האדם ועסקיו והוא לבדו כישיבתו ותנועותיו והוא לפני מלך גדול, ולא דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו, כדיבורו במושב המלך, כ"ש כשישים האדם אל לבו, שהמלך הגדול והנורא הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו וכמו שנאמר אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה' מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי"ת ובושתו ממנו תמיד עכ"ל, והנה אם מלך ב"ו אשר עיני בשר לו גוזר גזירה, הלא העורר את מצות המלך, אף כי המלך איננו רואה ואינו יודע בשעת מעשה אם יודע לו אח"כ, הלא מורד במלכות העובר ההוא, וחמת מלך מלאכי מות, ובן מות האיש ההוא, וק"ו אם יעבור לעיני המלך, הלא קנאת המלך וחמתו תבער בו, ובן מות הוא לשעתו, והקב"ה רואה במעשינו, ושומע נאצותינו והוא סובל, ומעלים עין מסוררים, ואינו חפץ במות רשע, כי אם בשובו, ואנחנו בוידויינו ביוה"כ מתחלה אומרים אשמנו בגדנו וכו' שאפילו אם לא היית מביט במעשינו, ובוחן כליותינו, הלא רע ומר לנו מאד, כי אשמנו נגד מלך גדול ונורא, והלא גם מלך ב"ו לא יסבול הפושעים והמורדים נגדו גם במסתרים, וחוקר עד מקום שידו מגעת, ואח"כ אנו מגדילים הוידוי לאמר, כי אין ערך חטאנו נגד מלך גדול ונורא, לחוטא נגד מלך ב"ו, על כן אנו אומרים, מה נאמר לפניך יושב מרום, כי הוידוי הזה שאמרנו אשמנו וכו' יתכן למלך ב"ו, שאינו יודע ואינו רואה בעת שחוטאים לפניו, ואם החוטא בעצמו בא ומודיע חטאו, ומבקש חסד יתכן לקבלו, כי הפה שאסר ואומר שפשע, הוא הפה שהתיר ואומר שמתחרט ושלא יוסיף, אבל מה נאמר לפניך, ומה נספר לפניך שוכן שחקים, כי אתה אינך צריך שאנחנו נודיע לך, כי הלא כל הנסתרות והנגלות אתה יודע, וע"ד אתה חופש וכו', וא"כ גדלה אשמתינו לעיני המלך הגדול הרואות, ותקצר כח וידוינו, ואנו מתודים ע"ח שחטאנו לפניך ממש, כי אתה רואה כל נסתר, ואם יסתר איש במסתרים וכו' וא"כ כל חטאינו היו לפניך ממש, ואנו אומרים ע"ח שחטאנו לפניך בגלוי, אם רק אף שמרדנו לעיניך, מ"מ השוינו עין של מעלה לעין של מטה, אבל דא עקא שח"ל בסתר, ועשינו עין של מעלה כאלו אינו רואה כביכול, והחמירה התורה בגנב יותר מבגזלן, והנה השטן ביוה"כ מקטרג ואומר ישראל גנבים הם, והדבר צריך טעם, וכי אינו מוצא לקטרג על יתר עבירות החמורות יותר, והלא בעוה"ר מצוי בינינו חייבי כריתות ומיתות ב"ד וחילול השם ומגלי עריות, נחקרה דרכינו ונמצא בידינו כמה עבירות חמורות מאד, אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה, כי בעוה"ר שרבו העונות עד למעלה ואין לנו ח"ו שום תקומה בדין:

(ד) והנה יהושע בן נון בנפול עם בני ישראל לפני העי, נאמר, ויקרע שמלותיו, ויפול על פניו ארצה וגו', הוא וזקני ישראל, ויעלו עפר על ראשם וגו', וכתיב בי אדני מה אומר אחרי אשר הפך ישראל עורף לפני אויביו, והנה ק"ו הדברים, אם כשהפך ישראל עורף לפני אויב לא היה כח ביהושע לעמוד, ונפל על פניו ארצה, אנחנו שהפכנו עורף לאבינו שבשמים כמו שהוכיח ירמי' כי פנו אלי עורף ולא פנים, איך תהיה לנו תקומה ביום הדין:

והנה במס' שבת דף פ"ט ע"ב אמרו, לכו נא ונוכחה יאמר ה' אם יהיו חטאיכם כו' לכו נא בואו מיבעיא, ויאמר ה' אמר מיבעיא ליה, לעתיד יאמר הקב"ה לישראל, לכו נא ונוכחה וישראל אומרים אצל מי נלך וכו', יאמר ה' אמר הקב"ה הואיל ותליתם עצמיכם בי, אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו וכו', ונמצא במה שאנו תולין בהקב"ה, שהוא יוכיח אנו יוצאים בדימוס, ויתכן לתלות בהקב"ה, אם עונינו גלוים לפניו, אבל אם כפרנו בהשגחה, ועשינו עין של מעלה כאילו אינו רואה, איך יוכיח, ואז אוי לנו מיום התוכחה, כי אין לנו במי לתלות, וזהו שהוכיח ירמי' תיסרך רעתך ומשובותיך תוכיחך ודעי וראי וגו', הנה הוכיח הנביא, כי רעתך תיסרך ומשובתיך תוכיחך, ולא תוכל להשיב יאמר ה', שהוא יוכיח ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה' אלהיך, ולא פחדתי אליך, והנה די באמרו עזבך את ה' לחוד, אבל יש אף שחוטא, מ"מ הוא מלא פחד ורעדה, כי יודע שסופו להענש, אבל הכופר בהשגחה דעושה עבירה בלי שום פחד, כי מי אדון לו, ולכן הואיל ולא פחדתי אליך, וכפרת בהשגחה, איך תוכל להשיב ביום תוכחה יאמר ה'. ולכן משובותיך תוכיחך, אוי וי לנו, כמה וכמה יש להוכיח בדור הזה על הכופרים בהשגחה, ומאמינים בטבע, והשטן ביוה"כ בא לקטרג והוא ערום יערים, לפי שיודע שהקב"ה גוער בו ואינו מניחו להאריך בדברי קטיגור, ולכן בדבר אחד אוחז לקטרג, ולהגדיל כל העבירות, ולהקטין כל מעשה המצות, אשר ימצאו בישראל, כי בודאי אפי' פושעי ישראל מלאים מצות כרמון, אלא בעו"ה אין קיום המצות כהוגן בשלימות, וכל מעשה העבירות הוא בכל כח, ובכל רמ"ח אברים בגוף ונפש, ומעשה המצות שדופות קדים כאדם העושה מתוך שינה, וקצת קנאת איש מרעהו, ומקצת מצות אנשים מלומדה, אבל לעשות המצוה לשמה בכל לב ובכל נפש, בעוה"ר ראיתי בני עלי' והמה מועטים, וגם זה מורה על מיעוט האמונה בהשגחה, ורז"ל במדרש אמרו אלו הי' יודע ראובן שהקב"ה כותב אחריו, וישמע ראובן ויצילהו מידם, בכתיפו היה טוענו וכו', אלו היה יודע אהרן שהקב"ה כותב עליו, וגם הנה הוא יוצא לקראתך, בתופים ובמחולות היה יוצא וכו':

(ה) והנה ח"ו אלו הצדיקים לא לשם גאוה נתכונו, אדרבה מרוב ענוה, כי היה המעשה הזה קטן בעיניהם, אבל אנו שאנו מצווים במעשה המצות מהקב"ה, ראוי לקיים המצוה בשמחה ובחשק, אבל מתוך מיעוט האמונה, שהקב"ה צופה ומביט ומבין ומאזין כל מעשינו ומאמרינו ותנועותיני, אין האדם עושה בלב שלם:

(ו) וזהו כונת השטן, ישראל גנבים הם, וכונתו על כל העבירות שהם גונבים דעה העליונה, ועושים עין של מעלה כאלו אינו רואה, וזה קטרוג גדול על כפירת ההשגחה העליונה, שהיא כפירה בעיקרי הדת, ואין לך קטרוג גדול מזה, וגם מכחיד תחת לשונו כל קיום המצות שנעשים שלא לשמה, כיון שכופרים בהשגחה, ועוד כיון שעושים עבירות בסתר, א"כ ממ"נ אם מתיראים מב"ו יותר מקב"ה, אוי לכפירה כזו, ואם אומרים עין של מעלה אינו רואה, מלבד הכפירה שבזה עוד טוען השטן, למה תראה בעין טובה קיום המצות, וממ"נ או תשגיח בעבירות או לא תשגיח גם בהמצות, והוא ע"ד מה שארז"ל בברכות (דף ל"ב ע"ב), ותאמר ציון עזבני ה' וגו', התשכח אשה עולה כלום אשכח עולות אילים ופטרי רחמים שהקרבת לפני במדבר, אמרה לפניו הואיל ואין שכחה לפני כסא כבודך, שמא לא תשכח מעשה עגל, אמר לה גם אלה תשכחנה, אמרה לפניו הואיל ויש שכחה לפני כסא כבודך, שמא תשכח לי מעשה סיני, אמר לה ואנכי לא אשכחך, והיינו דאמר ר"א מה דכתיב גם אלה תשכחנה זו מעשה עגל, ואנכי לא אשכחך זו מעשה סיני, הרי שכנסת ישראל דאגה בזה, שאם שוכח העבירות, אם כן כך שוכח מעשה המצית, וזה עצמו טענת השטן ישראל גנבים הם, שעושים עין של מעלה כאלו אינו רואה, א"כ כשם שאתה מעלים עין מסוררים, כך תעלים עין מקיום המצות, והקב"ה ברחמיו לא כן מנהגו, אך מעלים עין מעבירות, וצופה ומביט בזכיות, ולא מבעיא שאין העלמת עין מעבירות של הרשע גורמים הסתר פנים ממעשה הצדיק, אלא אפי' נגד הרשע עצמו, אין עבירה מכבה מצוה, וגם על מעשה העבירה עצמו הקב"ה מצפה לתשובה, וזה כונת הגמ' דברכות הנ"ל, דלכאורה קשה, כיון שאמר הקב"ה שלא ישכח עולות אלים ופטרי רחם שהקריבו לפניו, ועל זה דאגה כנסת ישראל, אולי גם מעשה העגל לא ישכח, והשיב גם אלה תשכחנה, איך שוב דאגה הואיל ויש שכחה פן ישכח מעשה סיני, והרי כבר הבטיח שלא ישכח עולות אלים אף שישכח מעשה עגל, ולמה זה ישכח מעשה סיני:

(ז) והנה כבר אמרו שישראל לא הקריבו קרבנות במדבר, כמו שנא' הזבחים ועולות הגשתם לי במדבר רק שבטו של לוי שלא עבדו ע"א, הן הקריבו כדאיתא במס' חגיגה (דף ו' ע"ב), ושבטו של לוי כלם טהורים מחטא העגל, כדכתיב ויאספו אליו כל בני לוי, ואם כנסת ישראל מתחלה דאגה, כשם שזוכר מעשה הצדיקים לזכות, יזכור מעשה הרשעים לחוב והבטיח הקב"ה גם אלה דהיינו העגל תשכחנה, ושוב אף שכבר הבטיח שלא ישכח קרבנות שהקריבו במדבר, מ"מ זה בשני כתות חלוקים קרבנות יזכור לשבט לוי, ומעשה העגל ישכח לשאר ישראל, ודאגה פן ישכח להחוטא מעשה הטוב ולכן אמרה הואיל ויש שכחה לרשעים, פן תשכח מעשה סיני, והבטיח גם ע"ז ואנכי לא אשכחך: