דרושי הצל״ח – קטע 14

(יט) ולכן אחיי ורעיי נקיים מצוה בזמנה, וחביבה מצוה בשעתה, לשוב אל ה' בכל לבנו, ואין התשובה יוצא מפינו רק מלב ונפש, לגמור בכל לבו וכל נפשו שלא לשוב לכסלה עוד, שזה תנאי הראשון בתשובה שלא יהיה טובל ושרץ בידו, ולהתחרט בחרטה גמורה על כל מעשינו הרעים, ולהתפלל לפני ה' שיקבל ברחמים וברצון את תשובתינו כעולה וכקרבן, ויבנה בה"מ במהרה בימינו, והתשובה תקרב גאולתנו ובא לציון גואל ב"ב אמן כי"ר: דרוש ד' תשרי (א) לדוד ה' אורי וישעי, ה' מעוז חיי ממי אפחד, בקרוב כו', ובפסיקתא הובא בילקוט, ה' אורי בר"ה, וישעי ביוה"כ, והנה זה כמה שנים אמרתי, על דרך שאמרתי בדרוש יום ראשון דסליחות, היום הרת עולם הרת לשון הריון, שעלה במחשבה בתשרי, ולא נברא עד ניסן, וא"כ היום יעמיד במשפט וכו', דהיינו קושית הר"ן דלר' יהושע למה קבע הקב"ה תשרי ליום דין, והתירוץ ע"ז אם כעבדים עינינו תלויות עד יוה"כ, וכמו שתירץ הר"ן, שנקבע מועד המשפט סמוך לזמן כפרה, וזהו כונת המדרש, ה' אורי בר"ה, דהיינו דוגמת עיבור שנר דלוק על ראשו, ולמה יום הדין בו ביום, לזה אמר וישעי ביום הכיפורים, ועכשיו נ"ל, אם ה' אורי בר"ה, אז ודאי וישעי ביוה"כ, ממי אירא דהנה אדם אין צדיק בארץ שיוכל לזכות במשפט, ובפרט יתמי דיתמי כמונו, שכל השנה כלה מאתנו בשיהי ופיהי, בלי שום זריזות במצות, וכמה גופי עבירה שהכבידו נשתרגו על צוארנו, פגם כל האיברים, כל ראש לחלי חולי הנפש והמוח, והלב חורש מחשבות רעות, והרהורי עבירה הקשים מעבירה, ועינינו רמות ומסתכלות בעריות, , ואזנים כבדות מלשמוע, ופה דובר נבלה, וגם איסורי מאכלות, ומילוי הכרס בתאות הגשמיים, ושקרים ורכילות וכזבים, וידים עסקניות בכמה מיני עבירות, יד ליד איש ואשה זרה, גם בחור גם בתולה, והרי כלם נדות, ובכלל עריות הם, ורגלים ממהרים לרוץ לרעה, וכל האיברים מכף רגל ועד ראש אין בנו מתום, וזמן הוקבע לנו עשי"ת, ומה יספיקו עשרה ימים הללו, ואם באנו לעשות תשובת המשקל, לא יספיקו כל ימינו בהפסקות גדולות משבת לשבת, ועם כל זה רחמנא לבא בעי, ומיום שנתת אל לבך כתיב, והקב"ה מקבל את מחשבותינו, ומאמין שנקיים את כל אשר קבלנו עלינו, והנה מאן דיזיף ולא מפרע, איך הדר יזיף, וכאן שתכף אחר יוה"כ הרבה מאתנו בועטים, ומשליכים ופורקים עבותות התשובה, וחוזרים לסורם, איך בהגיע עוד ר"ה, איך יקבל הקב"ה הרהורי לבו: וח"ו אבדה התקוה, והנה ר"ה נקרא חג שהחודש מתכסה, דהיינו שאין אור הלבנה מאיר, ולפי שישראל נמשלו ללבנה, וחשך משחור תוארנו, והודנו נהפך למשחית, ואמרתי שזה כונת רז"ל בפ' הישן, בשביל ד' דברים המאורות לוקין, ופי' רש"י ירח וכוכבים, על כותבי פלסתר, ועל מעידי עדות שקר, ועל מגדלי בהמה דקה בא"י, ועל קוצצי אלנות טובות, והנה ביום הדין הגדול ר"ה חיל ורעדה יאחזון, ובפרט מי שהרבה לפשוע, שהוא ירא מעבירות שבידו, וממש חרב חדה מונחת על צוארנו, וכפשע בינינו ובין המות, כי ספרי מתים פתוחים, וכל א' נותן לב לשוב בתשובה אבל הזמן קצר והמלאכה מרובה, ואינו מגיע לחלק אלף מזמן הצריך לתשובה בפועל, ורחמנא לבא בעי, ואם אחר יוה"כ זה חוזר וניעור למעשים ראשונים, והא תשובה בפועל לא עשה, ותשובה רצונית דהיינו במחשבה עקרה עזיבת החטא, וכמו שנאמר דרשו ה' בהמצאו כו', וא"ת מה נעשה בימים מועטים הללו, ואמר הכתוב יעזוב רשע דרכו, ואיש און מחשבותיו, אבל אם מתגלה בושתו שלא עזב דרכו, אם כן הוברר למפרע שלא עשה תשובה כלל, וא"כ אותן עונות ראשונות, שהועמדו בר"ה מן הצד, שזה פעולת התשובה החדשית, גם ה' העביר חטאתך, לא אמר גם ה' מחל חטאתך כי עדין לא נגמרה המחילה, עד יבורר אם מקיים מחשבתו ומעשה מוציא מיד מחשבה, ובטלה מחשבתו למפרע, וע"י עון החדשים ניתוספו הראשונים, וזהו כונת הפסוק, הוי אריאל אריאל, קרית חנה דוד, ספו שנה על שנה, חגים ינקופו, פירש"י ספו שנה על שנה תמיד עוונו דרכנו, ולכאורה בכל יום המה מוסיפים, ולמה אמר שנה על שנה, אלא בכל עשי"ת מהרהרים בתשובה, וכל השנה הקב"ה מצפה אולי עוד יקיים, ויסגף עצמו בפועל בתשובת המשקל, וכאשר כלתה שנתו, ולא עשה תשובת המשקל, ולא נשאר רק תשובה מחשבות, שהרהר בעשי"ת, וגם זה בטל למפרע, שהרי לית כאן עזיבת החטא, וממילא ניתוסף בבת אחת עבירות של כל השנה, שעברה עליהם ר"ה ויוה"כ כבר, ושאג הנביא הוי אריאל, שכבר הגיע ימים נוראים, אריה שאג מי לא יירא, אריאל קרית חנה דוד, ואם אין אתה עושה בשביל עצמך, שרואה בעוה"ז עולם הפוך, צדיק ורע לו רשע וטוב לו, עכ"פ ראוי להענות על לבנו קרית חנה דוד, שעכשיו ירושלים שממה, וכשהם חוזרים לעבירות ראשונות, כשמגיע עוד פעם ר"ה, ספו עונות שנה שעברה, שכבר כמעט היו סדורים למחול, על שנה עבירות של שנה זו, וע"י זה חגים ינקופו, פירש"י שהחגים יכרתו, ואני אומר שר"ה נקרא חג, כדכתיב בכסא ליום חגנו, ויוה"כ נקרא שבת שבתון, ובשנים שעברו הקב"ה צופה לרשע וחפץ בהצדקו, בעשי"ת שיחזור בתשובה, ואינו ממהר לכרתו בר"ה, אבל כיון שספו שנה, זו ניכר שתשובתו לאו כלום היא, וא שמיה בהאי חירגא דיומא, ואז החגים דהיינו בר"ה ינקופו שנכרתים:

(ב) והנה כל מעשיך בספר נכתבים, ובר"ה וכל עשי"ת שזה שב ומתודה, הקב"ה כותבו בספר בעלי תשובה, ואולי הוא בעצמו כותב, כי ביד כל אדם יחתום, ובסוף אחר יוה"כ שזה חוזר לדרכו הרע, א"כ ניכר שתשובתו זיוף, ואין לך כותב פלסתר יותר גרוע מזה, ועל זה המאורות לוקין, כי הלבנה מתכסה ובושה ממעשינו:

מעידי שקר, הנה הקורא ק"ש בלא תפילין נקרא מעיד שקר, והטעם שהוא אומר ה' אלהינו, וע"י התפילין ניכר ששם ה' נקרא עליו, אבל כשהוא בועט בתפילין, אין שם ה' נקרא עליו:

(ג) ומגדלי בהמה דקה בא"י, הנה ד' גליות גלינו, בבל מדי יון, וזה האחרון גלות הרביעי הכביד, כי כלם בשעה וזמן,. אבל זה כבר כלו כל הקיצין ועדין בן דוד לא בא, ופורקנא בידינו היום אם בקולי תשמעו, והדבר תלוי בתשובה, ולכן כל דור שלא נבנה בה"מ בימיו, כאלו נחרב בימיו, שאנחנו בעונותינו מאריכים חרבנו וארבע גליות ראה דניאל בדמות ד' חיות, וכתיב וארו חיוה רביעה דחילא ואימתנא ותקיפא יתירא, ושניה די פרזלא כו', וכן בחלומו של נבוכדנצר, ראה מלכות רביעית, כפרזלא די מרעע כל אלין תדיק ותריע, וחי' בכלל בהמה, וא"כ מלכות רביעית נקרא חי' דקה, שהיא אכלה ומדקה, והיינו אומה ישמעאלית שנתפשטה בכל גבולי א"י, שפחה כי תירש גבירתה, ואנחנו מאריכים קצה בעוה"ר גורמין לגדל זמן בהמה דקה זו בא"י:

(ד) ועל קוצצי אילנות טובות, הנה באדם הראשון נאמר ויניחהו בג"ע לעבדה כו', ודרשו רז"ל לעבדה במ"ע, משום שכל מצוה שאנחנו מקיימים, אנו נוטעים נטיעה לעלות פרי למעלה, והנה מי שרבו עונותיו נאמר בו ומשלם לשונאיו על פניו להאבידו בעוה"ב נמצא זה קוצץ באילנות טובות למעלה, להשתמש בהם תשמיש בזוי בעוה"ז, ואיך יתפלל זה על הגאולה שהוא יום שכלו שבת, כי מה יאכל בשבת כיון שכל מה שטרח אכל בע"ש:

(ה) ועל כל אלו המאורות לוקין, הירח מתכסה בר"ה, אי נמי השמש, ע"ד דאיתא במדרש שמשה רבינו כעס בשעת חורבן על השמש, ואמר ליט שימשא, אמאי לא חשיכת בשעתא דהעאל שנאה בהיכלא, והשמש השיבו, כי בעל כרחה יצאה, כי מחו לי' שיתין פולסין, ועד האידנא לא נפיק עד דמחו לי', נמצא בזמן שבה"מ קיים השמש האיר ברצונו, אבל עתה המאורות לוקין שאינו רוצה להאיר עד דמחו ליה:

(ו) ועתה אחיי ורעיי נחזי אנן, אם מה שהרהרנו בתשובה אשתקד, אם אחר יוה"כ לא היינו ככלב שב אל קיאו, ולכך האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו, שהמחשבה שלו שוב אין מאמינין בו, ובמעשה ודאי שלא יספיקו כל ימיו:

ונחזור לראשונים, ה' אורי בר"ה, שלא הי' הירח מחשיך עבורו, וא"כ בודאי שהי' קיים במאמרו בתשובה, ואז אף שנכשל בכמה עבירות, יש לנו עשי"ת וישעי ביוה"כ: דרוש י' לזכור ברית (א) אם תעזבנו יום יומים אעזבך, בטור מביא משל למדינה שהיתה חייבת מס למלך ולא פרעה בא המלך בחיל וכו', עד בער"ה הגדולים מתענין, והקב"ה מוותר שליש, בימי תשובה הבינונים וכו' ומוותר שליש, ביוה"כ הכל מתענין, והקב"ה מוותר שליש, והקשה הבית יוסף א"כ ער"ה שקיל כיוה"כ, ונראה דשלש מיני תשובה הם, על ידי יסורים ותשובה מיראה ותשובה מאהבה, וצמיחת הפרי הטוב מהתשובה מצינו בגמרא שני מינים זדונות נעשו כשגגות, וזדונות נעשו כזכיות, ואני אומר שעל כרחך יש עוד מדרגה ממוצע בין השגגות ובין הזכיות, דהיינו שנמחה זכר הענין לגמרי, ולא יזכר ולא יפקד כלל, אבל אכתי לא נהפך לזכות עד הוספות מדרגות בתשובה, נמצא שיש שלש מיני כפרה, א' שנעשה שוגג, ב' שנמחה ונשכח לגמרי, ג' שיתהפך לזכות, וזה נגד שלש מדרגות בתשובה ע"י יסורים מאהבה ומיראה, ובער"ה חרב חדה כבר מונח על צוארו של אדם, כי למחר ספרי מתים פתוחים ואין פנאי כלל, ולכן השליש שמוותר היינו בזדונות נעשו שגגות, ובעי"ת הוא מיראה, כי אין הזמן בהול כי תלוי ועומד עד יוה"כ, ומ"מ החכם עיניו בראשו להיות זריז, פן ח"ו לא יהיה כח בידו לשוב, ומיראת יוה"כ עושה תשובה, והשליש שמוותר היינו שנמחה זכר העון לגמרי, יוה"כ אנחנו מכירים אהבת הקב"ה וחביבות ישראל, שהכהן נכנס לפני ולפנים כבן בית, ואז עושים תשובה מאהבה, והשליש שמוותר שזדונות נעשו זכיות, נמצא יום הכפורים הוא הגבוה שבמדרגות:

(ב) עוד נלע"ד לתרץ קושית הב"י, דבשלהי פרק קמא דקדושין אמרו, מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה, ואלא מה אני מקיים הנני מביא אל העם הזה פרי מחשבותם, מחשבה שעושה פרי הקב"ה מצרפה למעשה וכו', והנה הדבר יפלא אם על מחשבה שלא עשתה פרי כלל, א"כ אין כאן מעשה כלל, ואיך שייך למימר שאין הקב"ה מצרפה למעשה צירוף מאן דכר שמיה, וכך הוי ליה למימר מחשבה אין הקב"ה מחשבה למעשה, ונראה שמחסדו של הקב"ה שאינו מעניש על השוגג, וכן הוא מחסדו שאינו מעניש על הרהור עבירה לחוד, והנה ההרהור הוא מחשבה בלי מעשה, והשוגג הוא להיפך מעשה בלא מחשבה והקב"ה מוותר ואינו מעניש כי אם על המזיד שאז הם שניהם יחדיו להרע מעשה ומחשבה, ומעתה אם אחד היה מהרהר לעשות עבירה ולא עשאה ושוב אח"כ נזדמן לו במקרה שעשה עבירה זו בשוגג בלא דעת, והנה אצל זה ישנם שניהם מחשבה ומעשה אלא שלא היו בפרק אחד וגם זה מחסדו של הקב"ה כיון שמחשבה זו לא עשתה פרי שהרי המעשה שעשה אח"כ לא בא ע"י מחשבה זו אין הקב"ה מצרפה למעשה ההוא:

(ג) וכשהקב"ה בא למחול עונות עמו והקטגור עומד ומקטרג השופט כל הארץ לא יעשה משפט ודין ברשעים אז הקב"ה מעביר לאחדים ומתחלה התר חרצובות רשע להתיר האגודה ומפריד המחשבה מהמעשה להיות כ"א בפני עצמו וזה קולא גדולה כנ"ל ושוב מעביר המחשבה לגמרי ונשאר שוגג ושוב נהפך לזכות ואלו השלשה שלישים שמכפר בשלשה זמנים ער"ה וימי תשובה ויוה"כ בער"ה נעשה הפירוד בין המחשבה והמעשה וזה עקר ויסוד לכל לכל הכפרות אח"כ וביוה"כ נהפך לזכות נמצא אין ערוך לער"ה עם יוה"כ ועם כל זה שורש ההתחלה צריך שתהיה מהיום. ואמנם נקל להפריד חבל שאינו עבות רק משתים, אבל העבות משלשה ויותר עד אין מספר עבותו חזק וקשה להפריד, ונעשה קשר בוגדים קשר אמיץ וע"ז נאמר הוי מושכי העון בחבלי שוא אבל אח"כ בעבותות העגנה כמו אנחנו אלה אשר עונותינו נשתרגו על צוארינו עבות כגדיל והפירוד קשה וצריך תשובה שלימה היום הזה ואם לא עכשיו אימתי אבל המקשה לבו בתחלת הכפרה שוב אין לו כפרה וזה אם תעזבנו יום שהוא ער"ה יום אחד בשנה יומים אעזבך אמר הקב"ה שבשני ימי ר"ה יעזבהו. או יומים יום הדין של ר"ה ויוה"כ ולכן אחיי לכו ונשובה כו' ויחיינו מיומים וביום השלישי יקימנו וגו': דרוש י"א לזכור ברית (א) בטור א"ח סי' תקפ"א הנ"ל שהבאתי בדרוש הקודם בער"ה נוהגין באשכנז להתענות כלם וסמך לזה ממדרש תנחומא ולקחתם לכם ביום הראשון וכי ראשון וכו' אלא ראשון לחשבון עונות. משל למדינה שחייבת מס למלך ולא נתנו לו, בא אלי' בחיל גדול לגבותו כשנתקרב אליה ביוד פרסאות יצאו גדולי המדינה לקראתו ואמרו לו אין לנו מה ליתן לך, הניח להם שליש, כיון שנתקרב יותר יצאו הבינונים לקראתו והניח להם שליש, כשנתקרב יותר יצאו כל בני העיר לקראתו והניח להם הכל, כך המלך זה הקב"ה בני המדינה אלו ישראל שעושים עונות כל השנה וער"ה הגדולים מתענים ומוותר להם שליש עונותיהם. בעי"ת הבינונים מתענים ומוותר להם ב' שלישים. ביוה"כ הכל מתענים ומוותר להם הכל כו'. ודקדקו האחרונים א"כ ער"ה יפה כוחו כמו יוה"כ. ונראה שלש עולמים יש העוה"ז הוא הארץ וכל השוכנים עליה ולמעלה מזה עולם הגלגלים ולמעלה מזה עולם המלאכים וכלם לא נבראו אלא בשביל צדיקים בראשית בשביל צדיקים שנקראו ראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ שכולל כל שלש הנזכרים כי השמים כולל שמים שהוא עולם הגלגלים, ושמי השמים שהוא עולם המלאכים וקיום העולמות הוא ע"י התורה והמצות אפי' עולם המלאכים וכן להיפך ח"ו פוגמים בכל העולמות אפי' בעולם המלאכים כשישראל אינם עושים רצונו של מקום מתישים כח פמליא של מעלה ולפי גודל החטא כך הוא פוגם במקום יותר גבוה. והנה יש לדקדק שאמר בעי"ת הבינונים מתענים ומכפר ב' שלישים, ביוה"כ הכל מתענין כו' ומכפר הכל וקשה וכי יוה"כ אינו בכלל עשי"ת, והלא עשי"ת הם עם יוה"כ, ואולי הכונה כי האוכל בתשיעי כאלו מתענה תשיעי ועשירי, נמצא שיום ע' נחשב לשני ימים, אבל הנלע"ד שיום הכיפורים סוף היום מכפר כדמוכח בשלהי יומא, ונראה לתת טעם על שתקנו תפלה יתירה ביוה"כ שהוא תפלת נעילה:

(ב) והנה ארז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא כבוד וכתיב השמים כסאי ומגעת עד השמים והוא מהלך ת"ק שנים, והנה מי שלא פגם רק בעוה"ז התחתון, נמצא שאין הפגם שלו מגיע רק עד השמים, ולזה די יום א' בתשובה דהרי כתיב יום לשנה תשאו את עונותיכם, וכתיב כמספר הימים אשר תרתם, ודרשו חז"ל בחגיגה דף ה' ע"ב, וכי ארבעים שנה חטאו והלא ארבעים יום חטאו, אלא כל העובר עבירה יום א' בשנה כאלו עבר כל השנה

(ג) והנה מדה טובה מרובה, ודרז"ל כל העוסק בתורה יום א' בשנה מעלה עליו הכתוב כאלו עסק כל השנה, ואני אומר הלא מדה טובה מרובה חמש מאות על מדת פורעניות, וא"כ עולה החשבון של יום א' ת"ק שנים בתשובה, ומהארץ עד לרקיע הוא ת"ק שנים, נמצא בעוסק יום א' בתשובה מגיע התשובה ת"ק שנים שהוא עד השמים וכתיב השמים כסאי נמצא שיום אחד בתשובה מגיע עד הכסא, ומי שלא פגם רק בעבירות קלות מתקן ביום א', כך אלו הגדולים מסתמא לא פגמו רק בעוה"ז התחתון, ואלו יוצאים לקראת המלך בער"ה ומוותר שליש דהיינו א' משלש עולמות הנ"ל שהוא עולם התחתון ולפי קטנות הפגם נקל לכפר:

(ד) והנה בחגיגה דף י"ג ע"א בתוס' בד"ה ורגלי החיות כתבו שיש ע"ו פעמים ת"ק שנה עד רגלי החיות שהוא ז' רקיעים וח' אוירים נמצא שקודם שמגיעות לרגלי החיות שהם נושאי הכסא כבוד ושם עולם העליון יש ט"ו פעמים ת"ק ובעי"ת הבינונים מתענין, והם הפוגמים גם בעולם הגלגלים והקב"ה מכפר ב' שלישים שהם שני עולמות משלש הנ"ל והחשבון עולם א' שהוא פעם א' מט"ו הנ"ל כבר נתקן בער"ה יוד ימי תשובה עד ארבע תפלות של יוה"כ הוא י"ד ונתקן ט"ו פעמים ת"ק, וביוה"כ הכל מתענין ובסוף יום שהוא תפלת נעילה ואז הכל מתענין ונתקן אז גם רגלי החיות עולם העליון שנפגם ע"י עבירות חמורות כריתות ומיתות ב"ד, והקב"ה מכפר הכל נמצא יש עילוי ליוה"כ שמכפר על החמורות שפגמו בעולם העליון:

(ה) והנה אנחנו כלנו כצאן תעינו, ופגמנו בכל שלש עולמות, ועתה אנו עומדים על פתח השער הראשון בתשובה וכל ימי חודש אלול לא קבלנו מוסר ולא נחרדנו לקול השופר, ועתה הגיע יום אחרון בשנה נשוב יום א' בשנה, והנה הכסא חסר א' שהוא הכסא הראשון השמים כסאי ועד שם יש יכולת ביום א' לתקן אם נשוב בכל לב, אבל כתיב כי יד על כס יה, כי פגמנו בשם הוי' ואין השם שלם, והנה וה' גימט' י"א צריכין אנו לתקן י"א יום שהוא היום הזה עם עשי"ת, והפגם עצום מאוד כי חללנו שמו הגדול וצריכין אנו לשוב בכל לב, כולי האי ואולי תקובל ברחמים וברצון תשובתינו ותפלתינו והשם יקרא ככתיבתו במהרה בימינו אמן: דרוש י"ב ליום א' של סליחות (א) אשרי העם יודעי תרועה כו'. הנה במס' ר"ה דף ע"ז ע"א נחלקו תנאים בזמן דינו של אדם ולר' יוסי ור' נתן אדם נידון בכל יום. וא"כ לדידהו מה זה הרעש הגדול בר"ה ותקיעת שופר על מה הוא בא. ולמה תוקעין ומריעין ואמירת מלכיות זכרונות שופרות למה. ואומר אני שעל היות יוה"כ יום מחילה וסליחה וכפרה וגמר דינו של אדם. על זה לא נחלק שום תנא. וא"כ נקבעו עשי"ת קודם ליוה"כ לכ"ע. וא"כ א' בתשרי אף שאדם נידון בכל יום מ"מ עכשיו מתחילין ימי הרצון. שהקב"ה נמצא אף ליחיד. וזה קול רעש הגדול הזה אלא דלפי זה אין לאחד בתשרי שום עילוי על כל ימים שבין ר"ה ליוה"כ. וכלם שוים בדבר זה. ולמה נבחר יום זה ליום תרועה. והיה לנו להריע בכל עשרה ימים הללו. ומה יום מיומים. ואומר אני שעיקר הדבר שנבחרו י' ימי תשובה לימי רצון. ואם בשביל שהם סמוכים ליוה"כ ומדוע דוקא עשרה ולא תשע ולא אחד עשר ונראה דיום ראשון גורם שבו יצא אדם בדימוס. והקב"ה אמר אתה סימן לבניך. ושוב יוה"כ היה יום רצון בימי משה רבינו. והימים שבנתים המה מחמת שיש קדושה לפניהם ולאחריהם. ולפי שבר"ה הוא תחלת הזמן גרמא לרחמים הללו. לכן אנו עושים בו כל המעשים הללו. וכ"ז לר"א דסובר בתשרי נברא העולם. אבל לר"י דסובר בניסן נברא העולם. א"כ אין לומר טעם זה. וצ"ל דר"ה הוא יום הדין הגמור. נבחר מכל ימי השנה. והתוס' בפ' ראוהו ב"ד דף כ"ז ע"א כתבו. דהקליר יסד כתרווייהו כר"א וכר"י משום דאו"א דברי אלהים חיים. ואיכא למימר דבתשרי עלה במחשבה ולא נברא עד ניסן: