דרושי הצל״ח – קטע 11

(ז) והנה עוד יש הפרש בין תשובה מאהבה או מיראה לתשובה שע"י יסורים אף רב זמן הקץ האחרון שאם ח"ו לא ישובו רק ע"י יסורין נאמר ולקחתי אחד מעיר וכמו שהארכתי בדרוש יום ראשון של סליחות:

(ח) ובזה אמרתי פירוש הפסוק בירמי' ו' "כה אמר ה' עמדו על דרכים וראו ושאלו לנתיבות עולם איזה דרך הטוב ולכו בה, ומצאו מרגוע לנפשיכם, ויאמרו לא נלך והקימותי עליכם צופים הקשיבו לקול שופר, ויאמרו לא נקשיב לכן שמעו הגוים ודעי עדה את אשר בם שמעי הארץ הנה אנכי מביא רעה אל העם הזה פרי מחשבותם כי על דברי לא הקשיבו ותורתי וימאסו בה" לא נאריך בהערות ודקדוקים והנה אף כי ליחיד הקב"ה נמצא רק ביו"ד ימי תשובה מצאתי תרופה להשרידים אשר צמאה נפשם אל ה' גם בשאר ימות השנה להיותו מצוי להם אם יבואו בשער האהבה אהבת ה' ככל מצותיו ופרטיו וכמו שהאריך בעל חובות הלבבות, והנה האהבה גורמת הדביקות ולכן נאמר כמה פעמים בתורה צמודים יחד אהבה ודביקות, לאהבה את ה' ולדבקה בו, וכמים פנים אל פנים כמו שהוא אוהב להקב"ה כן הקב"ה אוהבו ונותן רשות לדבקה בו ואם הוא דבוק בבוראו כבר הוא מצוי לו ולכן בעושה תשובה מאהבה זדונות נעשו כזכיות, כי כבר כתבתי שדבר זה אינו תלוי ברשות ב"ד שלמעלה רק ביד הקב"ה בעצמו וזה האוהב ודבק בבוראו, משא"כ בעושה מיראה ולפי זה מצאתי עוד מדה טובה לבעלי תשובה, שזה שחילקו בין תשובה מאהבה לתשובה מיראה, היינו באמצע השנה, אבל ביו"ד ימי תשובה אז מצוי הקב"ה לכל יחיד ויחיד, א"כ אפילו ע"י תשובה מיראה ג"כ יכול להיות שזדונות נעשו כזכיות, ובפ"ד דמס' פסחים רמו מרמי, כתיב גדול עד שמים חסדך וכתיב גדול מעל שמים חסדך, לא קשיא כאן בעושים לשמה כאן בעושים שלא לשמה, ולשמה היינו בלי שום פנאי רק לשם בוראו, וזו היא תכלית האהבה עד שלרוב דביקות אהבתו אינו מחשב בשום מחשבה אחרת לשום הנאה ותועלת עצמו רק לשם אהבת בוראו:

(ט) והנה נחזי מאן נינהו נתיבות עולם, ואי הוה כתיב נתיבות אשר מעולם היה פירושו נתיבות אשר דרכו בהם מעולם, אבל נתיבות עולם אין סובל שום פירוש, רק נתיבות שעולם דורך בהם, ולא מצאתי הילוך לעולם שאחפש לו נתיב רק היקף הגלגל היומי, המוליך עמו בכל יום כל הגלגלים ממזרח למערב, זהו הילוך של העולם, ובאיזה נתיב מהלך והיינו בנתיב המוליכו השכל הפועל ברצון ושפע בוראו ורצונו הפשוט, וא"כ נתיב העולם הוא למעלה מגלגל היומי, והיינו מעל השמים, ולעמוד על נתיב הזה אי אפשר כי אם בעושים לשמה, שנאמר בהם מעל שמים, וכבר כתבתי בפסוק יעזוב רשע דרכו, היינו גוף המעשה ולא נכלל בזה המחשבה, והנה הקב"ה ברוב רחמיו רצה לזכות את ישראל שיוכל לתקן מעשיהם בתשובה בלתי חמורה, וכבר כתבתי שאם נרצה לעשות תשובה על מחשבה לא יספיקו אם אלף שנים נחי', ולכן התחיל הנביא עמדו על דרכים וראו, דהיינו שיראו רק לתקן מעשיהם בפועל, אלא דקשה כיון שכבר עשו העבירה בפועל, א"כ הוה מחשבה שעשתה פרי ואף ששבו בתשובה מ"מ נשאר שוגג, שזדונות נעשו שגגות, ועכ"פ המחשבה עשתה פרי, ואכתי לא פלטי מעונש המחשבה ולכן אמר שאלו לנתיבות עולם דהיינו מעל השמים שיעשו תשובה לשמה דהיינו מאהבה, איזה דרך הטוב ולכו בה, ומצאו מרגוע לנפשיכם, שע"י התשובה שתעשו על המעשה הנעשה בכלי הגוף, ממילא תמצאו בלי טורח מרגוע לנפשיכם, דהיינו המחשבה שפגמה בנפש, ויאמרו לא נלך כי בעו"ה נשקע תאות העולם הזה בלבם, ואי אפשר לאהבת הבורא לשכון בלבבם, כי קצר המצע מהשתרע, והקימותי עליכם צופים דהיינו נביאים, להוכיח אותם בכל מיני יעודי הפורעניות, ותשובו על זה אף שזה תשובה מיראה אכתי נתן להם עצה הקשיבו לקול שופר אשר תקעו בראש השנה, ואז דרשו ה' בהמצאו ואפילו ע"י תשובה מיראה יועיל בזמן הזה להיות זדונות נחשבות לזכיות וג"כ לא יענשו על המחשבה ויאמרו לא נשוב והנה כיון שמיאנו בתשובה המעולה מאוד דהיינו מאהבה ומיאנו בתשובה בינונית דהיינו מיראה שוב אין ברירה כי אם ע"י תשובה שע"י יסורים שהיא מדרגה הפחותה ביותר ויש בה אחרית גדול בעת הגאולה שנאמר אחד מעיר ושנים ממשפחה ועל זה אמר הכתוב לכן שמעו הגוים וכמו שפירשו המפרשים שיען לא שמעתם בקולי תשמעו קול המשתעבדים בכם ויגלו אתכם מארצכם, קומי כי לא זאת המנוחה ותלכו בגלות אויביכם, אז יכנע לבבכם לעשות תשובה ע"י יסורים, וראי עדה את אשר בם כלומר תנו לב מה גרמתם כי לא אתם לבדכם באים בגלות כי אם ראי עדה את אשר בם מי שבא בם כי כל מקום שגלה ישראל גלתה שכינה עמהם אי נמי וראי עדה אשר בם ע"ד שנאמר ויבואו קרית חוצות ופירש"י לומר ראה ורחם שלא יעקרו אלו, כן כביכול מזהיר הנביא בשמו של ה', דעי עדה אשר בם, ראה עדה גדולה אשר בם, עתה חוסו שלא יאבדו שלא יתקיים ואכלה אתכם ארץ אויביכם ואבדתם בגוים וכן בסוף הקץ, הואיל ואין עושים תשובה לא מאהבה ולא מיראה רק מחמת יסורים מסתפינא מהאי קרא ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה ח"ו:

(י) שמעי הארץ הנה משה רבינו אמר האזינו השמים ותשמע הארץ, וישעי' הנביא אמר בהיפך שמעו שמים והאזיני ארץ, וארז"ל משה רבינו לפי שהיה קרוב לשמים ורחוק מן הארץ, אמר האזנה לשמים ושמיעה לארץ, וישעי' שהיה רחוק מן השמים וקרוב לארץ, אמר בהיפך נמצא לשון שמיעה שייך ממקום רחוק מאוד, א"כ קשיא למה אמר ירמיה שמעי הארץ, ונראה דירמי' רמז להם דילכו בארץ רחוקה מאוד מקצה תבל, ויהיו רחוקים מארץ ישראל, ולכן כאשר ייעד להם כל הפורעניות אשר יקרה אותם באחרית אמר לנגד ארץ ישראל שמעי הארץ, והנה אחרי שייעד שאינם שבים לא מאהבה ולא מיראה, א"כ אף אם ישובו מחמת יסורים כאשר יעד שמעו הגוים, א"כ תשובה זו היא בדיוטא התחתונה מאוד ונשאר רושם, ולכן אף שנעשו תשובה על המעשים, מ"מ הנני מביא רעה על העם הזה פרי מחשבותם, דמהך קרא יליף בקידושין שהקב"ה נפרע על המחשבה, ואמר הפסוק הטעם, כי על דברי לא הקשיבו, הנה לפי דקדוק הלשון היה לו לומר כי דברי לא הקשיבו, או את דברי לא הקשיבו, או אל דברי לא הקשיבו, אבל על דברי קשה מאי על, ונראה משום דכתיב בדבר ה' שמים נעשו וא"כ השמים נקראו דבר ה', והקב"ה הזהיר אותם שיעשו תשובה מאהבה דהיינו לשמה דכתיב בי' על השמים, ואז לא היה נפרע על המחשבה, אבל כיון שלא הקשיבו למה שצויתי על דברי דהיינו על השמים, ולכן נפרע פרי מחשבותם: דרוש ח' לשבת תשובה (א) לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה, וזהו עקר כוונת הדרוש שלי, כי מה בצע בפשטים ובדרשות, וידעתי כי יש גדולי ישראל שיודעים לפלפל בחכמה ואינם צריכים לתורתי, ואם לקנות שם אצל ההמון, ידעתי ימצאו כמה וכמה יאמרו מה חידש הרב, ודבר שאפילו תינוקות יודעים, וכל פלפולו הוא ביע"ל קג"ם, עפ"י מנהגי פלניא, כאלו בני מדינות הללו יש להם תורה אחרת אבל כל זה אני מוחל להם, ושרי ליה מארי לכל מאן דמצער לי, ומה בצע לי אם ישבחוני וידוע דברי חז"ל כד מכתפו להו בשבתא דריגלא, אם יעלה לשמים שיאו, כגללו יאבד לנצח, וכל דברי גנאי שמגנים אותי בפני ההמון, עדיין לא הגיעו לשליש ולרביע מה שאני יודע נגעי עצמי, והלואי יהיה לי כל זה לכפרת עון, אבל עקר הדבר אשר רע בעיני על בזיוני הוא מה שאני רואה שדברי מוסר שאני מוכיח מידי שנה בשנה אינם מתקבלים, וכל מה שאני מוסיף במוסר הפרצות מתגברות יותר ויותר, וכל זה בשביל שאני נבזה בעיניהם מלקבל דברי, אבל לא כן מדת היושר, הלא אתם רואים שאין אני מוכיח על דבר הנוגע לכבודי, כי אם על כבוד שמים, וקבל האמת ממי שאמרו, ומהראוי היה לי לאחוז בפלך השתיקה, אחרי רואי שלא הועלתי מאומה בשנים שעברו, וידעתי שבכל שנה ושנה אני נבזה ונמאס יותר בעיניכם ע"י מלשני בסתר המתכבדים בקלוני, אך מדי ספיקא לא יצאתי, אולי בהמון כזה כל העדה כלם קדושים, אם ימצאו קצתם שרגע אחד יכנסו דברי בלבותם ויהרהרו בתשובה, ואותה אנו מבקשים, והריני מעיד עלי שמים וארץ שח"ו אין יסודי בדברי מוסר הללו להרבות כבודי ח"ו, או בשביל איזה פניה אחרת לטובתי, רק להרבות כבוד שמים, ואני עומד ומבקש בבכי ובבקשה, קחו מוסרי ויכנסו דברי באזניכם, הנה קרוב יום ה', חוסו על נפשותיכם, והקב"ה עומד ומצפה לתשובתינו, כאמור משגיח מן החלונות, מציץ מן החרכים, ובעו"ה אין דורש ואין מבקש, ואולי אזכה שיגולגל זכות על ידי ואבנה גם אנכי מהם:

(ב) הנה ימים הללו שמם מוכיח עליהם, שהם נקראים ימי תשובה, ומי האיש הירא מעבירות שבידו, אשר נשתרגו ועלו על צוארו כל ימות השנה, ועתה חרד מאימת יום הדין העבר, ומי יודע מה נעשה בדינו, כי כל באי עולם עברו בר"ה כבני מרון, וספרי החיים וספרי המתים היו פתוחים, ואין אתנו יודע עד מה נעשה בדיננו, אם נכתבנו בספר החיים, או ח"ו בין רשעים, ואיך יערב לנו אכול ושתות, הלא הוא נמשל למי שנתפס לגרדום, והובא לדין לפני המשפט הגדול אפעלאציאן, והמה פסקו דינו, וכתבו בספר החתום, ומסרו בידו מחותם שיוליך זה לעירו, ושם ימסור הכתב מחותם ביד השופט שבעירו, הלא העני הזה לבו מר ומתירא, פן מבואר בו שנתחייב מיתה, וכל טצדקאי דאפשר לו למעבד, שיתוודע עפ"י שוחד מה נעשה בדינו, ואולי יוכל עוד להשתנות, וכל אשר לו יפזר על הספק, והלא זה הדבר נעשה עמנו, בר"ה יכתבון אם לחיים אם למות ואין שום אחד יודע באיזה ספר נכתב, והלא כל טצדקאי דאפשר למעבד בימים הללו עד יוה"כ, תשובה ותפלה וצדקה ירבה, ובבכי יבוא, כולי האי ואולי יחון ה' צבאות, ושב בנתים מוחלין לו ואם לא עכשיו אימתי, על כן עורו נא והתעוררו נא אחיי ורעיי, חוסו על עצמיכם ועל זרעיכם, הכל נתון בערבון, ומצודה פרוסה על כל החיים, מי האיש החפץ חיים, אף אם ח"ו כבר נגזר גזר דינו למיתה, יאחז במדת התשובה, מי יודע עון אשר חטא ישוב ונחם, בעוד הקב"ה מצוי לקבל תשובתו, ודרשו את ה' בהמצאו אלו עשרת ימים מר"ה ועד יוה"כ, וכבר אנו מוזהרים ועומדים, וקבלנו התראה לשוב בתשובה ביום ראש השנה ע"י תקיעת השופר, שהוא להחריד לבב העם אל התשובה, כמאמר הנביא היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו, וז"ל הרמב"ם פ"ג מהלכות תשובה הלכה ד' אע"פ שתקיעת שופר בר"ה גזירת הכתוב הוא רמז יש בו, כלומר עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, וחפשו במעשיכם, וחזרו בתשובה, וזכרו בוראכם אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן, ושוגים כל ימיהם בהבל וריק, אשר לא יועיל, ולא יציל, הביטו לנפשותיכם, הטיבו דרככם ומעלליכם, ויעזוב כל אחד מהם דרכו הרעה, ומחשבתו אשר לא טובה, לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה, כאלו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב, חטא חטא אחד הרי הכריע עצמו וכל העולם כלו לכף חובה, וגרם לו השחתה, עשה מצוה אחת, הרי הכריע את עצמו, ואת כל העולם כלו לכף זכות, וגרם לו ולהם תשועה והצלה, שנאמר וצדיק יסוד עולם, זה שצדיק הכריע את כל העולם כלו לכף זכות, והצילו ומפני ענין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ומעשים טובים, ולעסוק במצות מר"ה עד יוה"כ יותר מכל השנה, ונהגו כלם לקום בלילה בעשרה ימים אלו, ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום עכ"ל הרמב"ם ז"ל:

והנה אחיי ורעיי היש חיך מתוק מזה, ולמה לנו כל המוכיחים נגד דברי הרמב"ם הללו, הלא כל דבריו כאש להלהיב להבת אהבת התשובה בלבות בני אדם, והירא והחרד לדבר ה' ששמעו, כי כל העולם תלוים בדין והוא עמהם, וכן המאזנים תלוי, וזכיות וחובות תלוים במשקל, וחוט המשקולת יורד כנגדו, ובידו להטות הכף איזה צד שירצה לזכות או לחובה ח"ו, הלא אם יתעצל בתשובתו מכריע כל העולם לכף חובה, דבר כי יהיה ח"ו, או חרב או שאר שפטים רעים, הלא הוא הרוצח אשר המית נפשות נקיים בעבור התעצלות תשובתו, כי העולם נידון אחר רובו, ואם שב בתשובה ועשה מצוה והכריע לכף זכות, הנה הוא מזכה רבים, ומציל כמה נפשות ממות לחיים, ואפשר שיגרום ביאת המשיח, וקרב הגאולה ע"י הכרעתו, ואז אשרי לו ואשרי לנשמתו.

(ד) ובזה נ"ל מה שנתקשו הראשונים, כיון שאדם נידון בכל יום מה יום של ר"ה מיומים, והרמב"ן תירץ שבר"ה נידון בבת אחת לזמן מרובה, כמו שבע שני הרעב ושבע שני השבע, ולדידי ההפרש שבכל יום האדם נידון עפ"י מעשיו ואינו נשפט בעון חבירו, ואף שנתפס בערבות היינו עבירות שבגלוי ומי שבידו למחות, אבל בר"ה נידון ונתפס עבור חבירו גם בעבירות שבסתר, ולא מטעם ערבות רק מטעם עולם נידון אחר רובו, ואפילו באומות נוהג הדבר שהעולם נידון אחר רובו אף דלא שייך בהו ערבות:

(ה) ויצא לנו מזה שיש חיוב תוכחה בימים הללו יותר מכל השנה, שבכל השנה אין חיוב תוכחה כי אם על עבירות שבגלוי, לפטור נפשיה מערבות, אבל בימים הללו הכל נתון בערבון, אפילו על עבירות שבסתר, וחוטא אחד יאבד טובה הרבה:

(ו) על כן עורו נא והתעוררו נא, חזקו ואמצו לאחוז במדת התשובה, לא מבעיא עבירות שבגלוי כמו לבישת שעטנז, שבעו"ה פשתה המשפחת בגד בוגדים בגדו, וקונין פשתן מן הבא בידם בלי חותם ב"ד, וחוטי קנבוס קונים מא"י ואפילו מישראל אם אין החוטין נטוים בביתו, אין כאן הכשר, וגם נותנים הבגדים לתפור לאומן אינו יהודי, וכבר גזרנו על זה בגזרת ב"ד, וכמה מכשולים כבר נמצאו ורחמנא ליצלן מעון חמור הזה, ואותיותיו מעידין על גודל עונשו, שעטנז אותיות שטן עז ויום אחד אם לבוש בשעטנז אין תפלתו נשמעת ארבעים יום, מאכלות אסורות מטמאים הנפש, והנה אימסר עלמא בידא דטפשאי, שהנשים סומכות עצמן על המשרתות ואינם בודקות אחריהן בעסקי מליחה אם היא נזהרת בהדחה לפני' ולאחרי', ובכלי מנוקב ולפזר מלח כראוי, וכמו כן אם מדקדקת בבשר וחלב, גם רעה חולה שנושאים כל מיני מאכל בסל אחד ובאותו סל לוקח בשר מבית הטבחים והסל מלוכלך בדם, ושוב ינשא בו מיני קמח והריפות, גם כשנושאים המאכלים להשוק ינשא בכלי אחד מאכלי בשר ומאכלי חלב וכל זה איסור גמור:

(ז) רבות כבר הוכחתי אשתקד, והודעתי עונשו ועכשיו צריך להזהיר, על שנתחדשו כמה מיני מטבעות שונות זו מזו, ויש מהם חריפות יוצאות בהוצאה ויש מהם אינם יוצאים והמה מלוים המטבעות שאינם יוצאים לפרוע זוזי חריפא, וכל זה איסור גמור ולמה נתמה על המס הגדול והמועל עלינו וזה פרי מעשינו מרבה הונו בנשך לחונן דלים יקבצנו מאן חונן דלים שבור מלכא:

(ח) חילול שבת שהמה הולכים לעייל חוץ לעיר או אף חוץ לעירוב, ונושאים משא ביום השבת, הנה המקיים שבת כהלכתא ניצול משלש פורעניות ואחד מהם שעבוד גליות והנה העונש הוא חילוף השכר, וע"י חילול שבת ניתוסף השעבוד:

(ט) ביטול תורה הנה חרות על הלוחות א"ת חרות אלא חירות מגלות, אבל עבור בטול תורה השעבוד מתרבה וכל זה גורם כובד המס, ובאמת הנשמע או הנראה מס כבד כזה בכל המדינות והמלכה שלנו לאורך ימים תחי' איננה אכזרית בטבעה, והיא מלאה חסד ורחמים כמפורסם מכשרון מדותיה ומן השמים הוא שניתן בלבה להכביד עלינו עול המס, ונחזי אנן ביתר המדינות המה משיאין בתם לתלמידי חכמים, וכאן אם תשב בתו עד שתלבין ראשה לא ישיאה לבחור בעל תורה:

(י) התמוטטות עמוד הדין מה נאמר ומה נדבר, פרקו עול התורה מעל צוארם, ומה אדבר מהמון עם ויד השרים וסגנים במעל הזה, והנביא צוח שמעו נא זאת ראשי בית יעקב וקציני ישראל המתעבים משפט ואת כל הישרה יעקשו, בונה ציון בדמים וירושלים בעולה, הנה ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה, וזה זמן רב שעול הגלות מתארך, והרב" מצפנ ל ואנו מרחקים הגאולה במעשינו הרעים ובמעלנינו אשר לא טובים, כי אין דין ואין משפט, וזה שהכתוב מתמה המתעבים משפט וגו' בונה ציון בדמים וירושלים בעולה, הכי אתם סוברים שמה שנאמר ציון במשפע תפדה היינו פסקי בעלי בתים אשר רוב פסקיהם בשביל איזה פני' או בשביל שוחד דמים או לכוונה אחרת ואמר המתעבים משפט, היינו דין תורה מתעבים לגמרי ואומרים בעל חשיבותייהו שהמה יהיו כפופים למשפטי התורה, אך לפעמים גם במשפטי ערכאות הבנוים ע"פ שכל אנושי עכ"פ יש בו צד היושר, ואמר הכתוב לא כן הוא אלא ואת כל הישרה יעקשו:

(יא) והנה גם זה גורם עול המס הכבד אשר הכשיל צוארנו כי הפורק ממנו עול תורה נותנים עליו עול מלכות, הנה אין הכוונה עול תורה הוא הלמוד, כי אדרבה היושב ולומד אין התורה עליו לעול, ואין לך נחת גדול מזה, ודדי' ירוך בכל עת, ומוצא טעם מתוק, אלא כונה על מי שיש לו משפט, שבדין תורה יצא חייב, וזה פורק ממנו עול תורה ונותנים עליו עול מלכות, ובאמת בכל גלות ישראל מעולם לא שמעתי מס כבד כמו במדינה זו בעהמען אבל גם זה לא נשמע בכל גלות ישראל שיהיו משפטי התורה נבזים ופוקרים בדין כמו כאן, ואם יאמרו הלא גם במושב הקהל יש לנו קצת אינן לומדים ויכולים לדון ד"ת. כשניתן להם קאמיסיאן. אומר אני לא כן הדבר, אם כבר הדבר מסור ביד הראשים ליתן קאמיסיאן ביד מי שירצו, שוב אף אם יתנו קאמיסיאן ביד הלומדים לא יצא לאור משפט, ויש לי מקרא מפורש על זה אך מתיירא אני לאומרו, ואם ח"ו עדיין יתנו כתף סוררת יעבור עלי מה לא אשא להם פנים וכעת ו כבודם הסתר דבר. גיב) ועוד צאו וראו כמה מהם יש בקהל ויש ביניהם שני לומדים א שיש להם מורינו וחשבו כמה קאמיסיאן נותנים להם בשנה, ואף גם זו כשיש דבר קטן שאין בו בצע כסף זה נותנים לחלק הלומדים, וכשיש דבר גדול להרויח בו איזה מעות נותנים ליתר מהם, וקורא אני עליכם והבאתם גזול ואת הפסח ואת החולה, והבאתם את המנחה הארצה אותה מידכם אמר ה' וארור נוכל ויש בעדרו זכר ונודר וזובח משחת לה', והנה כל הצרות והרעות שעברו על קהלתינו ח"ו לא משנאת הקב"ה אותנו, אדרבה את אשר יאהב ה' יוכיח, והואיל וקהילחינו בארץ בעהמען היא ממש ראש גלות אריאל, ואין חסר מכל מדות טובות רק שתאחז במשפט ידם, ולכן מייסר הקב"ה אותם וקורא אני עליהם מקרא הכתוב בירמי', ואתה אל תירא עבדי יעקב נאום ה', כי אתך אני וגו' ואותך לא אעשה כלה, ויסרתיך למשפט וגו' דוק בקרא, דלא קאמר ויסרתיך במשפט, כי אם למשפט לומר שכל היסורים הוא למשפט להשריש בך מדת משפע: